תיק המניות בדצמבר 2009

מי שמעוניין יכול לחזור ולבדוק את התחזית שנתתי בתחילת השנה. בגדול, אפשר להגיד שלמרות שדי צדקתי לגבי מצב הכלכלה האמריקאית, טעיתי בגדול לגבי מצב שוקי המניות. ניבאתי שההאנג-סנג יעלה השנה קלות, אבל בסופו של דבר הוא עלה ביותר מ-54% אחוז!

כמו כן ניבאתי שהמדדים בארה"ב עוד יכולים לרדת ב-30%. איך זה בתור נבואה?
המדדים האמריקאים, כמובן, עלו יפה השנה – כאשר הדאו-ג'ונס הניב תשואה של יותר מ-22%, וה S&P500 הניב כמעט 26%.

למזלי הרב לא נבהלתי מהנבואות של עצמי, ונשארתי מושקע ב-100% לאורך כל השנה. התשואה שלי השנה הייתה מדהימה הן במושגים מוחלטים והן ביחס למדדים. מתחילת השנה התיק שלי הניב תשואה של 140%.
הנה הטבלה שמסכמת את התשואות שלי מול המדדים מאז שהקמתי את הבלוג:
[table “3” not found /]

התשואה השנתית שלי עומדת על 28% – הרבה מעל למדד ההאנג-סנג ועוד הרבה יותר טוב מהמדדים בארה"ב. יש לי הרבה מה לומר על כך, ובשביל כך ולכבוד העשור החדש – הנה סיכום שלי לעשור שעבר.

העשור האבוד – אבוד בשביל מי?

אני בטוח שרבים מכם קראו בימים האחרונים את הכתבות שהצהירו על כך שהעשור האחרון היה הגרוע ביותר מאז ומעולם בשוק ההון האמריקאי.

לפני עשר שנים בדיוק התחלתי לעבוד כמתכנת – העבודה הראשונה שלי במשרה מלאה. הצטרפתי לקומברס בינואר 2000 – כמה ימים לאחר שווידאתי שטילים גרעיניים לא עפים להם בשמיים, ושאף מכונת הנשמה או קוצב לב לא הפסיקו לעבוד בגלל באג 2000. אז עוד לא היה לי גרוש, אבל האמנתי שנכנסתי לתחום טוב ושהמשכורות הטובות של ההיי-טק ישפרו את מצבי הכלכלי. אם באותה תקופה הייתי מקבל כדור בדולח שהיה מראה לי את עיקרי ההתפתחויות הכלכליות בעשר השנים הבאות. הנה מה שהייתי רואה:

– תוך שנתיים הנאסד"ק ייפול משיא של 5,000 נקודות ל 1,200, ואת העשור הוא יגמור ב-2270.
– הדאו ג'ונס יהיה במצב יותר טוב, אבל גם הוא ייתן תשואה שלילית לאורך כל העשור.
– לקראת סוף העשור שורה של בנקים וחברות פיננסיות תפשוטנה רגל ותכנסנה את הכלכלה העולמית למיתון עמוק.
– מחירי הנפט יעלו מפחות מ-20$ לחבית ליותר מ-70$ לחבית. לקראת סוף העשור מחירה של חבית נפט יגיע אפילו ל-150$.
– ההיי-טק יסבול קשות לאורך העשור, ופיטורים רבים ילוו את התעשייה. קומברס תפטר תוך שלוש שנים יותר מ-50% מהעובדים.
– מתקפת טרור תהרוס את בנייני התאומים, מגפת שפעת תתפשט באסיה, ארה"ב תכנס לשתי מלחמות, ישראל תהיה תחת מתקפת טרור קטלנית ותכנס לשתי מלחמות.

אם הייתי יודע שכל זה יקרה תוך עשור, הייתי אומר לעצמי – עזוב, אין לך סיכוי לעשות כסף בשנים הבאות. חבל על המאמץ. עדיף כבר ללכת ולגדל ירקות באיזה חווה. ובטח שלא הייתי מאז להתקרב לשוקי המניות. למזלי, לא קיבלתי כדור בדולח, וכבר מ-2001 התחלתי להשקיע בבורסה. למרות שהעשור היה אבוד למדדי המניות, הוא לא היה אבוד מבחינתי. עצם העובדה שהבורסה בארה"ב לא זזה, לא מנעה ממני להרוויח כסף. אני לא הייתי בודד במערכה – משקיעים רבים בעולם הצליחו להרוויח כסף בעשור האחרון. מחירי הנפט הגבוהים, מתקפות הטרור או המיתון בארה"ב, לא מנעו ממשקיעים רבים להרוויח הרבה כסף.

כל מי שקורא עיתונים כלכליים, בלוגרים או משתתף בפורומים של השקעות שם לב לכמות הפטפטת שמוקדשת לענייני מאקרו כלכלה – מה תהיה הריבית עוד שנה, מה תהיה האינפלציה, האם מחירי הנפט יגיעו ל-200$, האם ארה"ב תפשוט את מדיה ותפנה את מקומה ההיסטורי לסין ועוד ועוד. למרות שלפעמים זה כיף להשתתף בדיונים שכאלו, אין להם חשיבות רבה למשקיע הקטן.

לדעתי, רוב המשקיעים (וזה כולל גם אותי) משקיעים זמן רב מדי בלנחש מה יקרה בעתיד. אני מאמין שהזמן הזה היה מנוצל באופן יעיל יותר אם במקום לדבר כל כך הרבה על מאקרו כלכלה, המשקיע הקטן היה קורא עוד כמה דוחות כספיים בשנה, ומנסה להפוך עוד כמה אבנים בחיפוש אחרי מניות זולות.

אם תסתכלו טוב על באפט, תראו שזה מה שהוא עושה. זה לא שלבאפט אין דעה בנושאי כלכלה – יש לו והוא לא נמנע ולהביע אותן. אבל מי שיבדוק את התנהלותו של באפט, יגלה שהוא שם דגש רב יותר על חיפוש מניות זולות מאשר על השקעה לפי התפתחויות כלכליות או פוליטיות. קחו למשל את וולס-פרגו. במשך שנים באפט היה כמעט היחידי שהזהיר מפני מפולת בעולם הבנקאות. הוא היה מודע לסכנות של מכשירי הנגזרות הפיננסיות, ואפילו קרה להם – נשק פיננסי להשמדה המונית. למרות שהוא פחד מהמגזר הפיננסי, זה לא מנע ממנו לקנות מניות של וולס-פארגו. לדעתו וולס-פארגו הוא בנק שמנוהל טוב ונסחר בזול. זאת סיבה טובה מספיק בשביל לקנות את המניות של הבנק.

דוגמה נוספת היא הרכישה שלו של קלייטן-הומס (חברת בנייה של בתים טרומיים), הוא קנה אותה למרות שהוא ידע שיש בועה במחירי הנדל"ן. מעבר לכך, בשנים האחרונות הוא קנה שורה ארוכה של חברות הקשורות לבנייה – מחברת שטיחים ועד לחברה שבונה גגות, וכל זאת למרות שהוא ידע שמחירי הדירות מנופחים. אם באפט רואה חברה טובה שנסחרת בזול הוא לא יהסס לקנות אותה, אפילו אם ההתפתחויות הכלכליות בזמן הקרוב ישפיעו לרעה על מצבה של החברה. בטווח הארוך, תמיד ישנם עליות ומורדות בכלכלה, ומי שקונה נכסים בזול יצליח להרוויח יפה ללא קשר למצבה של הכלכלה.

רובם המוחלט של המשקיעים לא קרא דוח כספי מימיו, וזאת בעיה אחרת. אבל אפילו המיעוט הקטן של המשקיעים שכן טורח וקורא דוחות, גם הוא לדעתי משקיע זמן רב מדי בענייני כלכלה, וזמן מועט מידי בקריאת דוחות כספיים.

קחו למשל את רדיו-ואן (ROIAK). החברה נסחרה במכפיל רווח של אחד או שניים באוגוסט, ומאז מחיר המניה עלה פי 4. המחיר עלה בלי כל קשר למצב האבטלה, למחירי הנפט או למצב הנדל"ן בסין. מי שעובד קשה ומחפש כל הזמן מציאות בשוק המניות, יתוגמל בהתאם.

דוחות ודיווחים בחודש דצמבר

וולס פארגו אולצה ע"י הממשל האמריקאי לדלל שוב את המניות שלה, וזאת על מנת להחזיר את כספי ה TARP. סך הכל אלו לא חדשות טובות, אם כי עכשיו כשהסיוע מהממשל מאחוריה ויחס הלימות ההון עלה, אני חושב שהחברה לא תצטרך לדלל יותר את המניות שלה. אני צופה שהחברה תרוויח יותר מ-4$ למניה החל משנת 2012, ולכן מחיר המניה עדיין זול לדעתי.

הנה שתי מניות שחשבתי למכור, אבל הדוחות הכספיים שלהן ממש הפילו אותי מהכיסא, ולכן, בינתיים, אני לא מתכוון למכור.
הראשונה היא אסיה-סטנדרט (סימול 129). כבר לפני מספר חודשים הודעתי כאן שאני שוקל למכור את המניה בגלל המשכורת המנופחת של המנכ"ל ובגלל חוסר השקיפות בדוחות, אבל בגלל שהחברה כל כך זולה, לא הצלחתי ללחוץ על כפתור המכירה. החברה היא חברת נדל"ן שמפתחת כרגע מספר בתי מגורים בהונג-קונג. החברה קנתה את האדמות לפני מספר שנים, לכן היה לי ברור שהחברה תרוויח יפה מאוד. החברה גם מחזיקה מספר בתי מלון. הדוח שפרסמה החברה היה הרבה יותר טוב מאשר ציפיתי. מעבר לרווח הנאה ממכירת דירות, אסיה-סטנדרט הרוויחה בחצי השנה הראשונה יותר מ-900 מליון דולר מהשקעות בבורסה. שווי השוק של החברה עומד על כ-1.6 מיליארד דולר, כך שהרווח מהבורסה היה משמעותי. מה שיותר מפתיע הוא שהחברה בכלל לא הגדילה את החוב שלה. כנראה שהיא השתמשה ברווחים ממכירת הדירות בשביל להיכנס לבורסה כשמחירי המניות נסחרו בשפל בתחילת השנה. סך הכל ה NAV של החברה עומד על יותר מ-7 מיליארד דולר הונג-קונגי (תמיד כשאני מדבר על חברות בהונג-קונג הנתונים הם בדולר הונג-קונגי).

החברה השנייה שהפתיעה אותי לטובה הייתה אי-בון (סימול 599). זוהי חברה מאוד קטנה שהתחילה את דרכה כחנות למכירת אסלות ומקלחות. החברה מתפתחת מאוד מהר. כיום היא יבואנית וקמעונית של מוצרים למקלחת כמו גם רהיטים לבית. החברה החלה להיכנס לשוק בשנחאי. בגלל המצב הכלכלי, ציפיתי שהרווחים של החברה יירדו, אבל למעשה הם עלו ב-59%. תוך חצי שנה החברה הרוויחה 25 מליון דולר, לעומת שווי שוק של 200 מליון – כלומר מכפיל רווח נמוך מ-6.

דקה (סימול 997) הייתה האכזבה הגדולה. שוק הרהיטים קיבל מכה קשה. השוק העיקרי של החברה – בתי-מלון בארה"ב סבלו קשה מהמיתון, והמצב משפיע קשות על רווחיות החברה. החברה בקושי הרוויחה בחצי השנה האחרונה. אני מאמין שהמצב ישתפר רק לקראת סוף 2011.

צ'יני (סימול 216) כצפוי דיווחה על חצי שנה טובה. אני מצפה שהחברה תפציץ בשנה שנתיים הקרובות. החברה מפתחת מספר פרויקטים של נדל"ן בסין. החברה קנתה את האדמות לפני מספר שנים, ואין ספק שלפי מחירי הנדל"ן היום, החברה תרוויח יפה. מחיר המניה עומד על $1.11 לעומת NAV של $3.6.

סונג-הינג-וויז'ן (סימול 125) הוציאה דוח לא רע. יחסית למצב הכלכלי הקשה, נראה שעסקי המשקפיים לא נפגעו קשות. כמו כן החברה טוענת שהמצב משתפר. בחצי השנה החברה הרוויחה 38 מליון דולר, כאשר שווי השוק שלה עומד על 900 מליון.

מאן-סנג (סימול 938) – החברה דיווחה על רווח של 14 מליון דולר בחצי השנה לעומת שווי שוק של 660 מליון. עסקי הפנינים נפגעו קשות, אולם החברה עדיין מחזיקה בעיר הפנינים שהיא הקימה בסין. בשנים הקרובות החברה תמכור שם נכסים והרווחים יעלו. מצד שני, כנראה שיש מניות יותר זולות היום, ואולי הגיע הזמן למכור.

כמובן שאי אפשר בלי לקנח בסאונדוויל (סימול 878) – החברה תתחיל למכור את הדירות בפרויקט המגורים שלה החודש. למרות שהרווח יוכר רק בעוד כשנתיים, המזומנים יתחילו לזרום לחברה בקרוב.

פעולות בתיק

בצער רב מכרתי החודש את כל המניות שלי בהניסון (סימול 896). החברה עדיין זולה לדעתי, אבל יש הזדמנויות יותר טובות. אחת הסיבות שקניתי את המניה הייתה שציפיתי שכמות עבודות הבנייה בהונג-קונג תעלה בצורה משמעותית. זה עוד לא ממש קרה. המסקנה העיקרית שלי ממניה זו היא שמהזמן שפוליטיקאים מכריזים על השקעה בפרויקטים, ועד שהפרויקטים יוצאים לפועל עובר הרבה מאוד זמן. בעיה נוספת בהניסון היא שגם כשכמות הפרויקטים עלתה, החברה עדיין לא הצליחה להרוויח כל כך יפה, וזאת בגלל שתעשיית הפיתוח והבנייה מאוד תחרותית ועם שולי רווח נמוכים. הרווחים של הניסון מגיעים בעיקר מעסקי הנדל"ן שלה. החברה עדיין נסחרת בהנחה על ה NAV שלה, אבל, לדעתי, חברות נדל"ן כמו סאונדוויל או צ'ייני יותר אטרקטיביות מהניסון.

מכרתי את כל המניות תמורת $1.09-$1.12, וקניתי במקום עוד מניות של טאי-פינג (סימול 146) תמורת $1.61-$1.65. אני מאוד אוהב את טאי-פינג, והייתי שמח להוסיף עוד, אם רק היה לי עוד מזומן.

כמו כן בסוף החודש מכרתי קצת (ממש קצת) מהמניות של רדיו-ואן (סימול ROIAK) תמורת $3.07. המניה אומנם עדיין זולה, אבל היא כבר עלתה ביותר מפי 4 מאז שקניתי אותה באוגוסט-ספטמבר. כיום היא תופסת חלק גדול מהתיק שלי, ולכן יכול להיות שאני אמשיך לממש קצת.

היה קשה לראות את וולס-פארגו (סימול WFC) יורדת בלי שיש לי מזומנים לנצל את הירידות, ולכן החלטתי להגדיל קצת את המינוף שלי. קניתי עוד מניות של WFC תמורת $27.23, $26.1, $26.04 וגם תמורת $25.52. כמו שכתבתי כאן בעבר, התיק הממונף שלי מוחזק בנפרד ולא כלול בחישובי התשואות שלי.

כמה קוראים הביעו דאגה מכך שלקחתי הלוואה לצורך קניית מניות. סך הכל המינוף שלי לא גבוה – שווי התיק הממונף הוא פחות מ-12% מסך כל המניות שאני מחזיק.

עוד מספר ימים אני אפרסם כאן איך נראה התיק שלי בתחילת 2010. שנה טובה לכולם!

חודש שעבריי       יישנה הבאה

פורסם בקטגוריה מניות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

121 תגובות בנושא תיק המניות בדצמבר 2009

  1. מאת צאלון‏:

    מספר הערות, ואני אנסה שיהיו קצרות:

    * עדו, הפונקציה XIRR נתמכת ע"י Open Office, כך שאתה לא צריך לשלם על אופיס ואקסל.

    * נתעלם לרגע מהשאלה "מה היה קורה אילו הייתי מנהל קרן נאמנות?" ונתרכז בשאלה "מה היה קורה אילו השקעתי השנה את כספי הפנוי בתעודת סל במקום לבחור מניות בעצמי?".
    בהנחה שנכנסו לתיק סכומים משמעותיים במהלך השנה (או יצאו), כדי לקבל תשובה מדוייקת על השאלה השניה צריך לחשב את התשואה שהיית מקבל מתעודת הסל אילו השקעת בה את הסכומים המסויימים בתאריכים המסויימים, ולהשוות את זה לXIRR.

    * עדו, כתבת: "לסיכום ישנן שתי אפשרויות: …".
    למעשה יש אפשרות שלישית: א' באמצע השנה החליט לקחת הלוואה ולמנף את התיק.
    במקרה הזה מצד אחד יש ניסיון לתזמון מצד המשקיע אבל מצד שני *לא* צריך לחשב את הכסף כאילו היה קיים מתחילת השנה.

  2. מאת צאלון‏:

    במחשבה שניה אני לא בטוח אם במקרה של תיק ממונף ההלוואה צריכה להיחשב ככסף שנכנס לתיק כאשר מחשבים תשואה על ההשקעה. נראה לי שלא…

  3. מאת עדו מרוז‏:

    אני לא מצליח לפתוח את הטיוטה של XIRR.
    בכל אופן, נגיד שמשקיע מתחיל את השנה עם 100K. תוך חצי שנה הוא מפסיד 50%, והשוק גם יורד ב-50%. בראשון ביולי הוא שם 50K, ומאז התיק שלו מכפיל את עצמו, אבל גם השוק מכפיל את עצמו.
    המשקיע לא הכה את השוק בשנה הזאת, והתשואה שלו היא בדיוק כמו של השוק – קרי 0%.

    אם הפונקציה נותנת לך תשובה אחרת, אז היא שגויה.

  4. מאת Yaniv‏:

    צאלון, אסא, אני חושב שהבעייה נעוצה בכך ששנינו מנסים למדוד דברים שונים.
    אסף ואני לא מנסים "לתת ציון" עפ"י תזמון או כניסה בסכום גבוה וכו'. אנחנו מנסים למדוד מה היה קורה לסכום שהיית נותן לנו לנהל מנקודת זמן מסויימת לנקודה אחרת. התשואות בחישובים שלנו יראו בדיוק את זה וזה מה שאנחנו מנסים להראות.

    בחישוב שלכם (תשואת הלקוח) אתם משקללים מתי נכנסת ועם כמה כסף ומנסים "לתגמל" על החלטות כאלה. כמובן שהתשואה שתצא לכם לא תשקף מה היה קורה אם הייתי נותן לך לנהל עבורי 100 שקל מנקודת זמן אחת לאחרת.

    מכאן שיש פה ניסיונות למדוד דברים שונים ולכן המסקנות שונות. כל אחד ימדוד כפי הישר בעיניו. לדעתי האישית, הצורה ההוגנת למדוד ביצועים של משקיע היא לראות מה הוא היה עם סכום מסויים מנקודת זמן אחת לאחרת, ולא "לתת ציון" כזה או אחר על תזמונים או כניסה עם סכום גדול בזמן הנכון כי אז יהיה מאד קשה להשוות בין משקיעים (שלא לדבר כמו שהוזכר לפני על הצורך לנחש, על השגיאה בפתרון נומרי וכו').

    תודה לכולם על הדיון המעניין, למדתי כמה דברים חדשים ועוד זווית להסתכל על תשואה.
    עידו, נראה לי שיש לך פה אחלה חומר לפוסט 🙂

    לילה טוב

  5. מאת צאלון‏:

    עדו, גם לדעתי המשקיע שתיארת לא הצליח להשיג תשואה עודפת ביחס לשוק.
    לשיטתי הוא הצליח להרוויח 33% ולהשיג תשואה *שנתית* על ההשקעה של כ-40%, אבל גם השוק היה נותן לו את אותן תוצאות בהינתן אותם זמנים וסכומים. ואפשר לחשב את זה.

    יניב, כתבת:
    "לדעתי האישית, הצורה ההוגנת למדוד ביצועים של משקיע היא לראות מה הוא היה עם סכום מסויים מנקודת זמן אחת לאחרת".
    לדעתי הדרישה להיות מושקע 100% בכל זמן ולתת תשואה טובה בין כל שתי נקודות וכו' רלוונטית מאוד לאנשים שעוסקים במקצוע ספציפי: ניהול קרן נאמנות, ופחות רלוונטית למשקיעים פרטיים.
    אני מסכים איתך ששתי שיטות המדידה לגיטימיות. אבל עלולה להיווצר בעיה אם משווים בטעות בין תוצאות של שיטות שונות.

  6. מאת אסא‏:

    יניב, מסכים עם כל מה שאמרת. חוץ מאשר "דעתך האישית" לגבי מה נכון יותר למדוד. זו דעתך, כמובן, אבל דעתי שונה. תזמון השוק הוא דבר חשוב ביותר בכל השקעה, אפילו לטווח ארוך. עדו, שלדעתי כתב על זה מתישהו משהו, הסביר בצדק שאפילו בהשקעה לטווח של 10 שנים התשואה הכוללת תלויה מאוד בתזמון השוק. לכן אני לא חושב שאפשר לזלזל בחשיבות התזמון.
    למשקיע פרטי, שיש לו שליטה על הכסף שלו, חשובה לדעתי הרבה יותר תשואת התיק מתשואת מנהל התיק. תשואת התיק מבטאת טוב יותר כמה כסף הוא עשה. צריך להבין שתשואת מנהל התיק נמדדת רק מכיוון שלמנהל התיק אין שליטה על כניסת ויציאת כסף חדש, ולכן מודדים בעצם בכמה גדל דולר תיאורטי אחד שהיה מושקע אצל מנהל התיק מתחילת השנה ועד סופה.
    העיקר הוא לדעתי בכך שהצלחנו ביחד להבין את ההבדל בין שני המושגים ושנדע להשוות תפוחים עם תפוחים ותפוזים עם תפוזים. גם אני, כמו יניב, למדתי הרבה מהדיון, והוא אתגר אותי להעמיק ולחפש תשובות.

  7. מאת צאלון‏:

    גם אני, כמוכם, למדתי המון מהדיון הזה, שהיה גם חשוב מעשית וגם מעורר מחשבה.

  8. מאת עדו מרוז‏:

    אסא וצאלון, כל עוד אתם לא מחשיבים את החלק המזומני בתיק שלכם, מה שאתם עושים לא נקרא תזמון שוק. אני אסביר זאת ע"י שתי דוגמאות:

    1 – יש לך 200 אלף ש"ח בתחילת שנה. אתה משקיע 100K במניות ו 100K משאיר במזומן בשביל לתזמן את השוק. השוק עולה לאורך כל השנה, ולכן לא הוספתם למניות. בסוף השנה השוק עלה פי-2, וכך גם המניות שלכם. אם אתם אומרים שהתיק שלכם נתן תשואה זהה לשוק, אז אתם טועים, כי 50% ממנו לא היו מושקעים, ולכן התשואה שלכם הייתה רק של 33%.

    2 – יש לך 200 אלף ש"ח בתחילת השנה. אתה משיקע 100K במניות ו 100K משאיר. לאחר מספר חודשים השוק יורד ב-50%, ואתה משקיע את ה-100K שלך. עד סוף השנה השוק מכפיל את עצמו וכך גם התיק שלכם. במקרה זה אכן תזמנתם את השוק, אבל גם אז אתם לא מחשיבים את ה-100K מתחילת השנה, ולכן התשואה שאתם מציגים מוטה מעלה.

    מה שאני רוצה להגיד זה שאתם בוחרים בדיעבד האם להחשיב את המזומנים או לא, וזאת טעות. אם אתם מנסים לתזמן את השוק, אתם לא יכולים להתעלם מתשואת ה-0% שהמזומנים מניבים לכם.

  9. מאת צאלון‏:

    עדו,

    הנה שיטה לחישוב תשואה שנתית על ההשקעה שמאפשרת השוואה הוגנת עם המדד בין אם מחליטים להחשיב את החלק המזומני ובין אם לא, בתנאי ששומרים על עקביות.

    הרעיון הכללי: לחשב XIRR על התיק שלך ואח"כ לחשב XIRR על התיק של משקיע מדדי בעל תזרימים זהים לשלך, ולהשוות.

    החישוב מורכב אבל הוגן (לדעתי):

    1. מחליטים אם הגדרת "התיק שלך" כוללת את החלק המזומני או לא.

    2. מחשבים XIRR עבור "התיק שלך" כפי שהוגדר. החישוב מתבסס על שתי עמודות: תאריך ותזרים. אם התיק *לא* כולל מזומן אז כל קניה או מכירה של מניה נחשבת כתזרים.

    3. מוסיפים עמודה בשם "מחיר המדד", שמציינת את מחיר המדד עבור כל תאריך שבו היה תזרים.

    4. מוסיפים עמודה בשם "יחידות מדד שנקנו", שמחשבת באופן אוטומטי כמה יחידות של המדד היה המשקיע המדדי קונה (או מוכר) בכל תאריך (התזרים מסעיף 2 חלקי מחיר המדד באותו תאריך).

    5. בתא האחרון של העמודה "יחידות מדד שנקנו" מחשבים את מספר היחידות שמחזיק המשקיע המדדי בסוף השנה, ע"י כך שסוכמים את כל התאים שמעליו.

    6. לשם חישוב XIRR עבור המשקיע המדדי, מוסיפים עמודה בשם "תזרימי המשקיע המדדי" ואליה מעתיקים את התזרימים של התיק שלך.

    7. בתא האחרון של העמודה "תזרימי המשקיע המדדי" מחשבים את שווי התיק המדדי בסוף השנה, ע"י כך שמכפילים את מספר היחידות בתא האחרון של העמודה "יחידות מדד שנקנו" במחיר המדד בסוף השנה. מכפילים במינוס 1 כדי לקבל מספר שלילי.

    8. מחשבים XIRR עבור המשקיע המדדי, ומשווים.

    אני מודה שזה מורכב, אבל האם זה נכון לדעתכם? 🙂

  10. מאת צאלון‏:

    עדו, לאחר מחשבה נוספת על מה שכתבת, אני מסכים איתך שאם באים לבדוק את יכולת התזמון של המשקיע באמצעות מזומנים ש"חונים בצד" ומחכים להיות מושקעים, אז צריך להחשיב את המזומנים כחלק מהתיק לכל אורך התקופה.

    לעומת זאת, אם המשקיע החליט מראש שהחלק המנייתי לא יעלה על 50%, והוא רוצה לבדוק אם כדאי לו להמשיך ולבחור מניות או להשקיע במדד, עליו להשוות את עצמו מול תיק שמושקע 50% במדד.

    הכל תלוי במטרת ההשוואה.

  11. מאת עדו מרוז‏:

    צאלון, אני מסכים.
    הסכנה היא שהמשקיע "יבלף". אני לא מדבר אישית עליך, אלא באופן כללי – יש לנו כאנשים נטיה לבלף לטובתנו. חשוב שהמשקיע שיושב על 50% מזומנים, ומחליט פתאום לקנות איתם מניות אחרי נפילה בבורסה, לא יחשיב מזומנים אלו בתשואה. כי הרי הוא לא היה מחשיב אותם אם לא הייתה נפילה.
    בגלל זה אני אוהב את השיטה שלי של כסף מתחילת שנה עד סוף שנה. בתחילת שנה אני "נועל" את כמות הכסף שלי – אין כסף נכנס או יוצא. אפילו אם התשואה לא מייצגת ב-100% את מה שעשיתי באותה שנה, היא לא מבלפת לטובתי. כלומר, אולי התשואה המעשית שלי הייתה גבוהה ב-0.5% או נמוכה ב-0.5%, אבל אני לא מחליט בדיעבד כמה כסף היה לי בתחילת השנה.

    אני לא בטוח אם ההסבר שלי מובן. הכוונה שלי היא שאני מעדיף להשתמש בשיטה קצת פחות מדוייקת כל עוד היא לא biased לטובתי (או לרעתי).

  12. מאת צאלון‏:

    אני מבין ומסכים שהחופש להגדיר את "התיק" כרצונך ובדיעבד פותח פתח להונאה עצמית.

    ועדיין נראה לי שכדאי להבדיל בין השאלה "מה נחשב חלק מהתיק" ובין השאלה "בהינתן תיק, מה התשואה שלו".
    אדם שקנה דירה להשקעה ובמקביל מחזיק מניות ירצה מצד אחד למדוד את הביצועים הכוללים שלו בכל האפיקים כולל נדל"ן, ומצד שני למדוד את הביצועים שלו בבורסה בלבד. כך שהוא ירצה אולי לחשב תשואה עבור שני "תיקים" שונים, שהאחד הוא חלק מהשני.

    ניתן לטעון שלכל אדם יש תיק אחד בלבד: התיק שכולל את *כל* הנכסים שלו, ואת התיק הזה הוא צריך להשוות מול מדד אחד בלבד: מדד שמשקלל את כל הבורסות בעולם ואת כל נכסי האנושות.
    שהרי גם בבחירת מדד ההשוואה יש פיתוי להונאה עצמית: האם המשקיע החליט מראש שהוא משקיע גם בבורסה X וגם בבורסה Y, או בדיעבד? ובאיזה יחס?

    בכל אופן, בעיני הנימוק החשוב לטובת XIRR הוא לא בדיקת יכולת התזמון של המשקיע, אלא מתן משקל גדול יותר לתקופות שבהן הושקעו בתיק סכומים חיצוניים גדולים יותר, גם כאשר התזרימים הם לא בשליטת המשקיע (בונוסים, פיצויי פיטורים, ירושה, הלוואות לקרובי משפחה וכו').

  13. מאת עדו מרוז‏:

    כנראה שזה תלוי במה אתה רוצה לבדוק. המטרה שלי היא לבדוק האם ההשקעה שלי בבורסה מכה תעודת סל. גם אם היה לי נכס נדל"ני לא הייתי מכניס אותו לחישוב.
    מה שאני רוצה לבדוק הוא האם כדאי לי בכלל לבזבז את הזמן שלי ולהשקיע במניות במקום פשוט לקנות תעודת סל. שימוש ב XIRR לא יתן לי תשובה לכך.

    את מדדי ההשוואה שלי בחרתי כשהתחלתי להשקיע. בטווח הארוך אני לא חושב שיהיה הבדל גדול בין ההנג-סאנג לדאו ג'ונס. האמת שאם הייתי משקיע בתעודת סל, הייתי בוחר את ה SPY כך שההשוואה מול ההנג-סאנג לא מאוד רלוונטית, אבל חשבתי שזה נכון להכניס את המדד הזה כי אני גם משקיע בהונג-קונג.

    אולי המדד שבאמת הייתי צריך להשוות מולו זאת הנוסחה של גרינבלט, כי אם היא עוקפת אותי, אולי שווה לי פשוט ללכת איתה, ולעשות טאי-צי כל היום במקום לקרוא דוחות.

  14. מאת צאלון‏:

    עדו, כתבת:
    "מה שאני רוצה לבדוק הוא האם כדאי לי בכלל לבזבז את הזמן שלי ולהשקיע במניות במקום פשוט לקנות תעודת סל. שימוש ב XIRR לא יתן לי תשובה לכך".
    אם *זה* מה שאתה רוצה לבדוק, אז שימוש כפול ב XIRR כפי שתיארתי באחת התגובות הקודמות יתן לך את התוצאה הנכונה ביותר, לדעתי.
    כלומר, להשוות בין XIRR על התיק שלך כפי שהיה בפועל ובין XIRR על תיק מדדי בעל גודל התחלתי זהה ותזרימים זהים לתיק שלך.
    (אבל אם לא נכנסו או יצאו סכומים משמעותיים מהתיק באמצע השנה אז בכל מקרה כל שיטות החישוב שעלו בדיון יתכנסו לאותה תוצאה, וכדאי לדבוק בשיטה הקלה ביותר).

    כתבת:
    "אולי המדד שבאמת הייתי צריך להשוות מולו זאת הנוסחה של גרינבלט".
    אני מסכים. (אם כי אני לא בטוח שיש לנוסחה מדד פומבי ומחייב המתפרסם כגרף, ואשמח אם יראו לי אחרת).
    אגב, עוד מדד שהגיוני להשוות מולו הוא המדד השקול פאנדמנטלית של רוברט ארנוט (כתחליף משופר ל SPY).

  15. מאת צאלון‏:

    הנה כתבה בדה מרקר שמדגימה את הבעייתיות בחישובי תשואה של קרנות:
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20100217_1150223.xml

  16. מאת עדו מרוז‏:

    אני לא מבין למה אנשים ממשיכים להשקיע בקרנות נאמנות. למה לא להשקיע בתעודת סל וזהו?
    אני חושב שרוב האנשים היו מאושרים מתשואה של 7% או יותר בשנה – משהו שתעודת סל של מניות יכולה להשיג בקלות לאורך זמן.

  17. מאת לירון‏:

    לדעתי זו התנודתיות שמפחידה אותם ולכן מוצר מגוחך כמו מוצר מובנה כל כך הצליח בישראל כי אנשים בשביל לא להיות בהפסד של הקרן היו מוכנים לוותר על 25% מהרווח האפשרי.

    לירון

  18. מאת עדו מרוז‏:

    אתה צודק – זאת אחת מהסיבות. אפילו פרופסורים באוניברסיטה מתבלבלים בין תנודתיות לבין סיכון (ככה הומצא מושג ה "בטא").
    בקשר לפחד מהפסד – כדאי לקרוא את המחקרים של דניאל כהנמן. הוא מראה עד כמה ההחלטות של אנשים הן לא רציונאליות. הכאב שנובע מהפסד גדול מהשימחה שנובעת מרווח. אנשים מתייחסים באופן שונה ל-100 דולר שהם לא הרוויחו מאשר ל-100 דולר שהם הפסידו, למרות שמבחינה כלכלית מדובר על אותו הפסד של 100 דולר.

    אם פיספסתי אפשרות השקעה שהיתה מניבה לי רווח של 1,000 ש"ח, זה בדיוק כמו שהפסדתי 1,000 ש"ח.

  19. מאת צאלון‏:

    המחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי באמת מרתקים ורלוונטיים למשקיע.

    בכל אופן הנקודה שגרמה לי להביא את הקישור היא שבחודש מסויים הקרן השיגה תשואה של 5.2% בזמן שניהלה 8 מליון שקל, ובחודשים הבאים השיגה תשואה של כ-0.8% בזמן שניהלה סכומים הרבה יותר גדולים שהגיעו ל-875 מליון שקל.

    החישוב המקובל של התשואה השנתית (time weighted) יוצר במקרה כזה רושם מוטעה של כדאיות עבור המשקיעים, בעוד שחישוב של התשואה השנתית *על ההשקעה* (dollar weighted) היה מראה צניחה הרבה יותר חדה בכדאיות בעקבות נתוני החודשים הבאים.

    (שלא לדבר על הדיווח המגמתי על תשואה של 13 חודשים אחרונים במקום 12 כדי להמשיך להנות מהתוצאות הטובות של החודש החריג…).

  20. מאת לירון‏:

    עדו, בנושא אחר, אני מנסה להבין את ההשקעה שלך בCASH ואני לא מצליח למצוא את הערך שאתה מוצא ומאוד מעניין אותי להבין. אתה מתכנן לכתוב פוסט על החברה?
    אני אתן לך דוגמא למה לא מצאתי תשובה – ראיתי שהיא ייצרה תזרים חופשי של 22M$ בשנה האחרונה אבל לא ברור לאן הכסף הלך כי אני רואה ש1.3M$ חזר כדיבידנד והייתה עליה של 2M$ בנכסים פחות התחייבויות, אבל לאן הלך עוד 19$? אפילו אם אתה לוקח ירידה של 4M$ בנכסים עדיין חסר משהו.

    דבר נוסף זה ההפרשה לחובות מסופקים שעלתה פי 2 בסוף 2009 ביחס לסוף 2008 לרמה של 4.7M$ ברבעון האחרון או כ1% מסך הללואות.

    אני רואה גם דברים חיוביים כמו עליה של מעל 30% בהכנסות מעמלות על כרטיסים, אבל רציתי להבין מה אני לא מבין 🙂

    מה דעתך?

  21. מאת עדו מרוז‏:

    קרנות הנאמנות מטעות את הציבור באופן קבוע. אני לא יודע אם זה עדיין נכון, אבל בתקופה שהקרנות נוהלו ע"י הבנקים, לכל בנק היו כמה עשרות קרנות. עכשיו, מן הסתם, כל שנה קרן אחת או שתיים נתנו תשואה גבוהה מאוד (לרוב אלו היו קרנות קטנות), ואז הבנק היה משווק באגרסיביות את הקרן הזאת – הוא היה מראה איזו תשואה יפה היא השיגה לפני שנה. הציבור הגדול היה קונה קרן זאת, ובשנים הבאות הקרן פיגרה אחרי השוק.

    הבנקים היו עושים זאת כל הזמן, ואני לא אתפלה אם בתי ההשקעות פועלים היום באותה שיטה. בגדול, כתעשיה, קרנות הנאמנות לא תרמו כלום לציבור הרחב, אלא רק לכיסים של המנהלים שלהן. לאדם הרגיל כדאי להשקיע בתעודת סל.

    לירון, אני אענה לך בתגובות כאן.

סגור לתגובות.