אין חשיבות לעובדות בספר -"קיצור תולדות האנושות"

אתמול בצהריים קמתי מהחלון, לקחתי מלפפון וקילפתי אותו. אח"כ שמתי אותו בתוך כיסא, שמתי את הכיסא על הכלב. הפרדתי את החלמון מהחלבון והכנתי חביתה.

ככה פחות או יותר נראה הספר "קיצור תולדות הזמן" של יובל נח הררי. ולמה אני מתכוון?
הספר מלא בבלבול מושגים, סתירות ואי דיוקים שזה פשוט מביך. הספר הוא דוגמה קלסית לכך שכל עוד מציגים לקורא סיפור טוב עם רעיונות מרדניים, אפשר להתעלם מעובדות, אפשר לסתור את עצמך ולשנות הגדרות של מילים. קראו למשל את הפירוש למילה "מיתוס" מתוך ויקיפדיה:

מיתוֹ‏ס (ביוונית: μῦθος) הוא סיפור עם, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפותם של אלים, או של גיבורים על-אנושיים, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס. אפלטון הגדיר את המיתוס כסיפורה של התרחשות אלוהית במציאות המוחשית.

 ואח"כ את המשפט הבא מהספר (עמ' 117):

קל לנו לקבל את הרעיון שחוקי חמורבי הם מיתוס, אבל איננו רוצים לשמוע זאת על זכויות האדם.

לפי הררי, חוקי חמורבי, הכרזת העצמאות האמריקאית וזכויות האדם – כולם מיתוסים. אבל אף אחד מהם לא עונה להגדרה היבשה של המושג מיתוס. מיתוס הוא קודם כל סיפור עם. הנה ההגדרה של סיפור עם:

סיפורי עם או אגדות, הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים. סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של תרבות מסוימת.

ברור שזכויות האדם לא עונה להגדת המושג "מיתוס" וכך גם שני האחרים. להכרזת העצמאות האמריקאית, למשל, יש מקום וזמן מוגדר, המחברים אינם אנונימיים ולא השתתפו שם אלים.

הררי היה יכול להגיד שחוקים הם לא אוניברסליים, או שאין דבר כזה כמו "אמת מוחלטת" – וזה היה בסדר, אבל ברגע שהוא מגדיר חוקים ואירועים היסטוריים שבאמת קרו כמיתוס, הוא מפסיק לדייק ובכך חוטא לאמת.

אני מניח שחלק מהקוראים יגיד שאני סתם נטפל לקטנות, אבל אני לא מסכים עם זה בכלל. ולמה?
כי ברגע שהוא קובע שזכויות אדם או חוקי חמורבי הם מיתוס, הדרך משם קצרה להשוות אותם עם סיפור אכילס ולהגיע מזה למסקנות שגויות לחלוטין לגבי התפקיד ההיסטורי של אלו מול אלו. חוקים הם לא מיתוס. נקודה. הם לא עונים להגדרה של מיתוס.

זאת לא הבלבולציה היחידה בספר. למעשה אין כמעט עמוד בלי טעויות ובלבול מושגים. הנה עוד דוגמה פושעת – עמוד 37:

למיטב הבנתם של היסטוריונים, אין בעולם אלים, אין לאומים, אין חברות עסקיות, אין כסף, אין זכויות אדם, אין חוקים ואין צדק – אלא בדמיונם המשותף של בני האדם.

ומשפט נוסף מעמודים 40-41:

כאשר האו"ם דורש ממדינת ישראל להגן על זכויות האדם זה אינו שקר, אף על פי שגם האו"ם, גם מדינת ישראל וגם זכויות האדם קיימים רק בדמיון שלנו.

הבנתם? זה לא שהאו"ם הוא שמום, יותר טוב – הוא בכלל לא קיים. זה רק דמיון.

נו באמת, הררי.
הוא שוב מבלבל מושגים. בהסברים שלא ציטטתי כאן הוא מסביר שהמושגים האלו כולם "פיקטיביים". הוא לא מבין שיש הבדל בין משהו "פיקטיבי" לבין משהו "בלתי מוחשי". זה שמשהו הוא לא מוחשי – כמו למשל האו"ם, או "אהבה" או "כעס" זה לא אומר שהוא פיקטיבי. יש או"ם (אפילו אם הוא שמום) ויש אהבה ויש שנאה. אלו דברים שקיימים בעולם, ולא מילים פיקטיביות. ואם מישהו לא מסכים, אז אני מזמין אותו להגיע לבייג'ינג ולזרוק ביצים על הציור של מאו-דזה-דונג שליד כיכר טיאן-אן-מן ולראות האם החוק הסיני הוא פיקטיבי או לא. הררי גם מוזמן לשלוח לי את הכסף הפיקטיבי שבחשבון הבנק הפיקטיבי שלו לחשבון הבנק הלא פיקטיבי שלי.

אח"כ הוא מסביר לנו בספר למה חברת פיז'ו לא באמת קיימת במציאות, ובדרך הוא שוב מבלבל מושגים ומנסה לבלבל את הקוראים. כמו למשל המשפט הבא בעמוד 39:

אחת מתכונותיהן המהותיות של "חברות בעירבון מוגבל" היא שהן ישויות עצמאיות לגמרי שאינן זהות לאנשים שהקימו אותן, השקיעו בהן, ומנהלים אותן.

וחברה שהיא לא בע"מ, כן זהה לאדם שמנהל אותה? הם היינו הך?
שוב הררי מבלבל את המושג "זהות" עם "ערבות". חברת פיז'ו היא לא ישות פיקטיבית, אלא ישות ממשית שקיימת במציאות. אז נכון שאי אפשר לגעת בה, ושהיא לא ישות אנושית, אז מה?
זה לא אומר שהיא לא קיימת. זה בכלל לא משנה אם אפשר לפרק אותה או לא (משהו שהררי מפרט על פני עמוד וחצי, וגם שם מכניס המון אי דיוקים). חברת פיז'ו היא ישות אמיתית שקיימת במציאות. היא לא ישות דמיונית ולא מיתוס.

כך נראה הספר של הררי כמו סיפור הכנת החביתה שלי מתחילת הרשומה. קשה לעקוב אחריו, כי הוא מלא בהגדרות לא נכונות, וזה לא דבר שולי בכלל. ההגדרות האלו אח"כ באות לשמש אותו בהוכחת התיאוריות שלו, אבל כשההגדרות לא נכונות, כל התיאוריה לא שווה כלום. כמו במתמטיקה – אם האקסיומות לא נכונות, כל התורה לא שווה. אם אני מניח שאחד ועוד אחד הם 38, האם אוכל לחשב נכון את הזמן שלוקח להגיע מת"א לי-ם?

בנוסף לניסיון לבלבל את הקוראים ע"י שימוש לקוי במושגים, הררי גם סותר את עצמו לא אחת בספר. למשל הוא מסביר לנו למה אין להיסטוריונים הרבה מידע על האדם הקדמון, ושהרבה מהתאוריות לגביו הם ניחושים בלבד – ובזה הררי צודק. הבעיה היא שאחרי כמה עמודים הוא יוצא עם ההצהרה שאחוזי המוות האלים בקרב האדם החקלאי היה גבוה מזה אצל האדם הקדמון. מאיפה בדיוק הררי יודע זאת? לא רק שאי אפשר לדעת את זה, הוא אפילו לא מביא להצהרה הזאת מקור.

זאת רק דוגמה אחת, אבל יש עוד (למשל, הטענה שלו שכמות המידע אצל האדם הקדמון הממוצע הייתה גבוהה יותר מאשר אצל אדם ממוצע בימנו). אני התייאשתי בעמוד 117.

הספר מקבל אצלי כוכב אחד מתוך חמש – שזה הציון שאני נותן לספרים שאני לא מסוגל לגמור לקרוא אותם.

פורסם בקטגוריה ספרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

63 תגובות על אין חשיבות לעובדות בספר -"קיצור תולדות האנושות"

  1. מאת יהונתן‏:

    ברק, טענה בפסיכולוגיה אבולוציונית מורכבת תמיד משני חלקים. החלק הראשון הוא טענה ברורה ומוגדרת על העולם שניתן למדוד די בקלות ולפיכך, במידה שהיא שגויה, גם להפריך אותה (למשל – לשחורים יש אייקיו נמוך, או שגברים נמשכים יותר מנשים לאלמנטים פיזיים וכו'). החלק השני הוא ההסבר האבולוציוני להתפתחות התופעה שנטענה בחלק הראשון. לפעמים החלק השני כמעט לא ניתן להפרכה, ולפיכך ניתן לפקפק בצדק במידת מדעיותו. העובדה שנשים רבות מפנטזות על אונס היא דבר שקל להפריך (אם היה שגוי, אך אינו שגוי). מדוע נשים מפנטזות על אונס? אולי בגלל שלאורך הדורות נשים שנמשכו לגבר חזק שהיה אגרסיבי איתן, הצליחו להעמיד יותר צאצאים שורדים, ואולי מסיבות אחרות, לך תדע. מותר להעלות ספקולציות.

    כשאתה אומר שפסיכולוגיה אבולוציונית אינה מדע, אני מניח שכוונתך לחלק השני. אני מסכים. אבל עיקר חשיבותו של החלק השני, הספקולציה ההיסטורית-פסיכולוגית, הוא בכך שהוא מקור השראה לתיאוריות ספציפיות בנות מדידה שהן כן בנות הפרכה. אם נראה שהפסיכולוגיה האבולוציונית מעלה בקרב אנשי האסכולה תיאוריות ששוב ושוב מוכיחות את עצמן כבעלות בסיס מוצק במדידות ובניסויים, תעלה בנו התחושה שהפסיכולוגיה האבולוציונית היא כלי טוב להתבונן בו על העולם. האם זו תחושה שראויה להיקרא אמת מדעית? איני בטוח, אך גם איני שולל זאת. ייתכן אפילו שאפשר למדוד את מספר הטענות האמפיריות שהועלו בכתבי העת המרכזיים על סמך רעיון מסוים (למשל בפסיכולוגיה – רעיונות פרוידיאנים, רעיונות ביהביוריסטיים, רעיונות אבולוציוניים), ולמדוד את כמות הטענות הספציפיות שעמדו בבחינה אמפירית ושמסתמכות עליהם. נדמה לי שפסיכולוגיה אבולוציונית תעמוד במקום טוב במדידה כזו, אך איני בטוח שקל יהיה להגדיר אותה באופן מספיק מהודק, עד כדי החשבתה כמדידה מדעית.

  2. מאת ברק‏:

    אני אחדד את ההבדלים בין מה שהייתי מגדיר כמדע למה לא בהקשר הנ"ל: נניח שבעקבות בחינת תאוריות אבולוציוניות עולה טיעון מקורי לגבי ההתנהגות האנושית, כזה שעד היום לא נבדק כלל סטטיסטית. בעקבות מחקר סטטיסטי, הניבוי הנ"ל מאושר כנכון. במקרה זה מדובר בהתקדמות הידע האנושי כי גילינו עובדה חדשה על המין האנושי, ולא היינו חושבים לגלות עובדה זו ללא התאוריה שקדמה לה. לעומת זאת, אם לוקחים עובדה ידועה (גברים אונסים יותר מנשים) ואז מחפשים רציונלזיציות אבולוציוניות לעובדה הנ"ל לא השגנו ידע חדש על העולם. דרך אגב, מעניין שאף אחד לא חשב לבדוק את הצידוק האבולוציוני לאונס של חיות משק בידי גברים שגם הוא חלק מההתנהגות המינית האנושית.
    מקריאת הטורים של הבחור מהקישור שהבאתי (פורסמו ב-ynet. חפשו גיל גרינגרוז) עלתה בי התחושה שרוב המחקרים בנושא הם מהסוג השני שהבאתי ולא מהראשון, אבל ייתכן שהוא עושה עוול לתחום שהוא עוסק בו.

  3. מאת יהונתן‏:

    בהמשך לדיון שהיה לי עם צאלון – נתקלתי במסמך מאוד יפה של כלכלן שאפילו לא הכרתי את שמו – שמסביר למה בעצם החשיבה הכלכלית המיינסטרימית כיום שבויה במיתוסים כגון "הממשלה צריכה מיסים כדי לשלם חובות", "הגרעון הוא נטל על ילדינו", "הביטוח הלאומי בגרעון קשה" ועוד. כאשר אתה מבין שכסף מודרני הוא בעצם פיקציה גמורה, מבינים עד כמה אלו מיתוסים נטולי בסיס – ממש סיפורים מהסוג שאנו שבויים בתוכם, כמו שיובל נח הררי מתאר –
    http://moslereconomics.com/wp-content/powerpoints/7DIF.pdf

  4. מאת ברק‏:

    יהונתן, מוסלר (מוזלר?) תומך בתאוריה שנקראת Modern Money Theory או chartlaism. ההתפתחויות בשנים האחרונות קירבו גם אותי לגישה הזאת, ובמיוחד הקריאה פה: pragcap.com, אם כי יש מספר הבדלים בין מה שהכותב שם מתאר ל-MMT. צריך לשלב את התפיסה הזו ביחד עם כל עניין ה-sectoral balances (ממשלה לעומת סקטור פרטי) וה-balance sheet recession (מיתון שנוצר בגלל עודף חוב ברמת משקי הבית (ארה"ב) או העסקים (יפאן ובקרוב סין?) שריצ'רד קו מתאר, ואז עולה הסבר מאוד יפה למספר תהיות מאקרו של השנים האחרונות שבהן: מדוע הפעילות של הפד לא מובילה לאינפלציה גבוהה, מדוע יפאן היא לא יוון או ספרד, למה ארה"ב צומחת ואירופה במיתון וכדומה. יש לאט לאט תנועה לכיוון הזה גם אצל כלכלני מיינסטרים אבל זה ייקח זמן עד שהמונטריסטים יפנו את כסאם בקרב הבנקים המרכזיים בעולם.

  5. מאת יאיר‏:

    אחרי חצי שנה מהעלאת הפוסט של עדו בנושא הספר של הררי, ובעקבות הפוסט של עדו, קראתי בשבועות והשבת את הספר ועכשיו ניתן לתת ביקורת יותר רצינית:

    1. אני חושב שזה ספר טוב מאוד, כתוב טוב והיתרונות שבו עולים על חסרונותיו.

    2. דחיסה של היסטוריה אנושית ב-400 עמודים מחייבת בחירה בתיאוריה ולאחריה איסוף הנתונים שיותר מסתדרים עם התיאוריה (כי למדע, בעיקר ההיסטורי, יש הרבה נתונים שסותרים זה את זה).

    3. הררי מעמת אותנו עם העובדה שה"נרטיב" (וסליחה על המושג הפוסט-מודרני השחוק) או המיתוס הוא העיקר והוא הקובע את מהלך ההיסטוריה בגלל השפעתו על תפיסת האנושות. בניגוד למרקסיזם שקובע שהנרטיב נקבע בידי נסיבות החיים ("מטיראליזם") הררי הוא יותר הומניסט ולכן הוא מנסה לעקוף את הבעיה הזאת והוא משלב בין השפעה של הנרטיב להשפעה של הנסיבות. למשל הנסיבות הובילו את ההומו סאפיינס להיות חכם מההומו ארקטוס, ומנגד הבחירה של האנושות במהפכה המדעית הובילה לשינוי תודעתי כזה וכזה. בגדול, הספר מתחיל בנסיבות חיצוניות וכלל שהוא מתקדם, בעיקר בפרקים האחרונים, הוא הופך ליותר "בחירתי" – מה שהוא מכנה "עיצוב תבוני".

    4. הררי בוחר בפרספקטיבה עצומה של 70-100 אלפי שנים. אבל מלבד הפן ההיסטורי (והפרה-היסטורי), נשאלת השאלה האם תקופה כל-כך עתיקה אכן משפיעה על המין האנושי והאם תקופה זו "נספרת" לעניין התנהגותנו הנוכחית והעתידית. ברור שהפנסיה של בן-אדם בן 70 תלויה בעבודה שהוא עבד בגילאי 30-40 ואולי אפילו בציוני הבגרות שלו בגיל 18 (כי הם השפיעו על המסלול המקצועי שלו), אבל האם יש השפעה לכך שבהיותו בן 3 הוא עשה פיפי בחצר? או שהוא נולד כפג? או שאמא שלו אכלה מלפפון במהלך ההיריון? הררי נותן משקל שווה לכל התקופות.

    4ב. המשקל הזה גם לא הגיוני בהתחשב בכך שידיעתינו על מרד ספרטקוס ברומאים מהימנות ועשירות עשרת מונים לעומת ממצאים פרה-היסטורים. בעצם זה שהררי מעמיד את הכל על סרגל אחד, זה מחייב אותו בעקיפין לתת ציון אמינות שווה לכל הממצאים, בין אם מדובר בעצם בגודל סנטימטר שנמצאה באתר מאובנים שהמדענים מתווכחים על מקורו, ובין אם מדובר בהיסטוריה של המהפכה הצרפתית שנכתבה בזמן אמת והעדויות עליה מרובות בהרבה ואמינות בהרבה.

    4ג. מנגד, בבחירתו בפרספקטיבה ארוכה כזאת, הררי מצליח לתאר (באוביקטיביות והוגנות) את "הצלחתו" של המין האנושי ממין של קוף ל"אדם עליון" ששולט בחייו.

    5. הפרקים האחרונים יותר עתידניים ופחות היסטוריים, ואף מעט הזויים. זה לא שאסור להיסטוריון לחזות את העתיד, אלא שבמהלך רוב הספר הררי מצליח להיות אוביקטיבי וביקורתי ואילו בסוף הוא מזדהה עם המהפכה הביולוגית וזה נראה כאילו הוא מעתיק את הפרסומות שמתפרסמות בעלוני המדע. מאוד קל לאסוף "כותרות" ובטח היו גם "כותרות" במהלך 70 אלף השנים שהוא סוקר, אבל במהלך רוב הספר הם מבוקרות ומעומתות (והן יותר "כותרות שליליות" על מעשי הרג ורוע) ואילו בסוף הן פורצות כמו הפסקת פרסומות.

    6. קצת מפריעה התיחסותו ליהדות. היו פעמים מסוימות בספר שהוא דיבר על השפעת הדתות, בעיקר הנצרות והאיסלאם, אבל הוא לא הזכיר את היהדות. אני לא יודע אם רק אני שם לב לזה בגלל שאני יהודי. אני חש שלהררי יש בעיה עם הנושא או שהוא העדיף להתחמק ממנו בשביל להראות יותר אוביקטיבי בגלל שהוא יהודי.

    בגדול, הספר מלומד, מלמד ומעניין.

    אני הייתי נותן לו לפחות 4 כוכבים (מתוך 5 בסולם מרוז).

  6. מאת אופירה‏:

    תודה לאל שמישהו שם לב. כששמעתי את שם הספר, "קיצור תולדות האנושות", מיד חשדתי שיש כאן משהו עקום. "קיצור"? "האנושות"? איזו אנושות, איזה קיצור? מהיסטוריון הייתי מצפה לקצת ענווה, שכן רב הנסתר על הנגלה, והנגלה הוא בעיקרו היסטוריה מערבית. ביולוגיה ופילוסופיה זה לא היסטוריה בכלל.
    אז לא קראתי. ואז הגיעו רשמים נלהבים, וקצת עיינתי. ולא קראתי. למה? כי מריח לי כמו עוד תוצר של דת הקפיטליזם- חדשנות, טכנותיאיזם (קורנוקופיאניזם), תודעה שבוראת מציאות – מין צייטגייסט כזה אבל באצטלה אקדמית. טרנסהומאניזם, מה שנקרא.
    ואללה… אפילו אם ישלמו לי, אני לא קוראת דברים כאלה.
    אז חפרתי קצת לראות ביקורת *לא* מהללת על הספר, כי הוא ממשיך להכות גלים. והנה היא כאן. תודה! ונחמד לגלות מישהו שחושב באופן עצמוני.

  7. מאת Parmesan‏:

    התחלתי לקרוא את הספר, איפשהו בקשקוש שהוא כותב על האדם הקדמון התרגזתי והחלטתי שאני לא רוצה לגעת בזה יותר.
    בתור סטודנטית לארכיאולוגיה שמתמקדת פרהיסטוריה לא יכלתי לסבול לראות את הגיבוב המטומטם שהוא כותב שם.

  8. מאת עדו מרוז‏:

    לגמרי גיבוב שטויות. ממש ספר מביך. תמיד מדהים אותי איך אנשים מתלהבים מהספר. כנראה שאני והם חיים ביקומים מקבילים.

  9. מאת גדי‏:

    לאופירה, parmesan ועדו מרוז: קטלתם ספר בלי להתעמק בו, בלי לקרוא אותו. בושו לכם.
    כמו כן, עם כל הכבוד, החמצתם לחלוטין את הנקודה של הספר, ולדעתי מתוך פחד. מתוך פחד לגלות שזו המציאות וקשה להתעמת איתה מאחורי כל מסכי ההסוואה שפרשנו לנגד עינינו.
    אתם חושבים שחברות בע"מ, כלכלה קפיטליסטית, מדינות ואמונות דתיות הן לא פיקציה? יבושם לכם. אבל במבחן המציאות הן אכן כאלה. אתם חושבים שהדברים שנכתבו על האדם הקדמון הם שטויות? טוב ויפה. יכול להיות. אבל התאוריות המועלות שם מעוגנות בממצאים, ומכיוון שהעובדות המדוייקות אינן ידועות גם לטובי החוקרים, אז זה קצת בעייתי לחשוב שהמונופול על האמת נמצא רק אצלכם וכל השאר זה "שטויות".

  10. מאת גדי‏:

    @עדו מרוז

    כל עורך דין יגיד לך שחברה בע"מ היא פיקציה משפטית/כלכלית. נוצרת ומתבטלת מכוח המשפט.

    כל כלכלן יגיד לך שמערכות מוניטריות הן פיקציה משפטית/כלכלית. נוצרות ומתבטלות מכח המשפט (וראה מטבעות באירופה שבוטלו למען היורו).

    כל חוקר דתות יגיד לך שדתות וכתות הן פיקציה שמתבססות על המאמינים שהשתכנעו להאמין בהן.

    מצד שני – קרינה רדיואקטיבית קיימת גם אם לא תאמין בה. היא לא מתקיימת וחדלה להתקיים מכוח החלטה של בני האדם.

    עכשיו ברור יותר?

  11. מאת עדו מרוז‏:

    זה שמשהו אינו מוחשי לא הופך אותו לפיקציה. קרינה רדיואקטיבית יכולה להתנדף בדיוק כמו שמטבע מתבטל. זה לא הופך את הקרינה לפיקציה.
    המחבר מתחיל עם הגדרות שגויות וממשיך עם "עובדות" לא מבוססות ועל שני אלו בונה תיאוריות מופרכות ולא מבוססות.

    ומי שצריך לקלל כדי להוכיח את הנקודה שלו, לרוב, אומר שהטענות שלו חלשות.

  12. מאת מוטי‏:

    דיי לשמוע את עשר הדקות הראשונות בהרצאה הראשונה עצמה(אתר האוניברסיטה העברית) ולשים לב לאזהרה שנותן המחבר עצמו בנוגע לתוכן הדברים… כדי להבין שכול הביקורת פה מיותרת.

    ספר טוב.

  13. מאת דניאל‏:

    בתור אחד ששמע את שתי סדרות ההרצאות של יובל נוח הררי באונ' העיברית
    אני יכול להגיד שלא הבנת כלום ממה שהו אמר,
    כסף קיים רק בדמיון שלנו כמו שחוקים וכמו כל דבר בין סוביקטיבי,
    ואהבה (כמו בדוגמה שלך) היא דווקא קימת במימד הסובייקטיבי לפי יובל נוח הררי.
    ולמה כסף לא קיים רק במימד הבין סוביקטיבי? בא נעשה לך דוגמה של ילדים קטנים:
    אם יום אחד יבוא לפה חייזר הוא יבין מה זה כסף? הוא יראה את הערך של זה? הוא יקח כסף בתמורה לטכנולוגיה? כמובן שלא כי מבחינתו אין דבר כזה כסף… הוא לא נימצא במימד הבין סוביקטיבי שבו אנחנו נמצאים…
    לגבי המיתוס… עוד נקודה שמראה שפשוט ההבנה של הספר היא ממך והלאה. אבל על זה יובל מדבר שקשה לנו לקבל שרוב החיים שלנו לא קיים בעולם האוביקטיבי.
    אז פעם הבאה שאתה מבקר משהו אולי כדי שתבין אותו כמו שהתכון אליו הכותב
    אחרת אתה תוקף כלום ושום דבר

סגור לתגובות.