החיים באוגנדה נראים קצת אחרת

אחותי, מיכל מרוז (או איך שכל שאר העולם חוץ מהמשפחה קורא לה – רוזי), החליטה לקחת חופש מהחיים ולהתנדב באוגנדה.

בארץ מיכל עבדה כאחות מילדת ועכשיו היא באוגנדה עוזרת ליילד נשים שחיות באזור ללא גישה לרפואה מודרנית.

אני ממליץ מאוד לקרוא את הבלוג שלה. ללא ספק היא עושה מלאכת קודש.

פורסם בקטגוריה רואים עולם. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
7 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות
איציק
איציק
12 שנים לפני

כל הכבוד לאחותך
קראתי ולעומת מה שאני רגיל לקרוא זה ממש מרגש

מהטמה במבי
מהטמה במבי
12 שנים לפני

אז הדחף לפתוח בלוג הוא בעצם משהו גנטי? 🙂
כנראה שגם האיכות. נראה בלוג מצויין.

אביב
אביב
12 שנים לפני

סחטיין עצבני לאחותך!
כל הכבוד!

דורין
12 שנים לפני

הלוואי שהיו יותר כמותה.
ולמרות זאת, לא יכולה להשתחרר מהתחושה שיש משהו טרגי בכל הסיפור. מיכל מתייחסת אליו לפרקים בכתיבתה. אני מתכוונת לגורלם של התינוקות שהיא מסייעת להביא לעולם. כשחושבים על זה, בעולם שבו שיעור הילודה עולה בהרבה על היכולת של כדור הארץ להמשיך ולקיים את האנושות, אני חושבת שהטרגדיה כפולה ומכופלת 🙁

אלעד
אלעד
12 שנים לפני

אחוז הילודה ירד, אך מה לגבי אחוז הילדים אשר שורדים מעבר לגיל עשר ביחס לאוכלוסיה ?
גם הוא ירד, או שדווקא עלה ?