למה מפולת הנדל"ן בסין תהיה גדולה מזו שבארה"ב

מספר ימים אחרי הרשומה שלי על סין ואגדות אורבניות, פרסם הוולס-סטריט-ג'ורנל כתבה על הנדל"ן בסין. חלק מהדברים בכתבה די מזכירים את מה שכבתי כאן בשבוע שעבר. נו, מה לעשות, אף פעם לא טענתי למקוריות. את רוב מה שאני יודע לגבי הבועה בסין אני קורא מעיתונים סינים, אין לי יותר מדי אינסייט למקורות אחרים (יש לי קצת דרך חברים ומשפחה אבל לא יותר מדי).

לא רק ה WSJ נזכר בסין, בכלל אני שם לב לריבוי כתבות בקשר לבועה בסין – הן בסין והן בעיתונות העולמית.

הכתבה ב WSJ, כאמור, מעלה מספר נקודות דומות למה שכבתי כאן (למשל – מזכירה הן את שאנמו והן את חאנגג'וו), אבל בנוסף היא מעלה מספר נתונים מעניינים כמו גם כמה טענות לא נכונות.

בואו נבדוק טענה מסוימת בכתבה:

A dramatic housing collapse such as the U.S. suffered a few years ago isn't thought likely here. Chinese families don't borrow as heavily for home buying as Americans, putting at least 30% down. China doesn't have sketchy mortgages like those that infected the U.S. market at its peak, nor home-equity loans that let owners finance shopping sprees on the value of their homes. Chinese financiers haven't put together arcane mortgage-backed securities such as those that blew up in the U.S

אוקיי. אז קודם – זה כבר שיפור שהם לא טוענים שהבועה בסין לא ממונפת ושהסינים לא לוקחים משכנתאות. אבל הם כן טוענים שהמפולת בסין לא תהיה קשה בגלל שהסינים "שמים לפחות 30% כתשלום ראשוני". כמו כן – "הבנקים הסינים לא איגחו (ע"י MBSים) משכנתאות". שתי טענות ממש מוזרות בגלל שכבר בהמשך הכתבה ה WSJ מעלה שתי נקודות מעניינות (שמי שקורא אותי כאן ו/או בטוויטר כבר מודע להן):

Faced with weak sales, the complex's developers publicly slashed apartment prices by 40% in late February

ונקודה שנייה:

Another buyer said she and her husband sold their hometown residence 100 miles away and borrowed from relatives for a 40% down payment here, only to see the price for similar apartments later slashed

הנקודה הראשונה מדברת על ירידת המחירים בסין. קבלנים כבר מציעים הנחות של 30%-40%. אומנם עדיין לא מדובר בכל סין, אבל התופעה כבר לא נקודתית ומתפשטת די מהר. היום קראתי שבנינגבו (הנה – עיר חדשה לאוסף) קבלן חתך מחירים ב-60% על פרויקט של וילות בעיר. במקרה של ירידות כאלו במחירים – ה-30% מזומן שהקונים שמו לא באמת שווים הרבה. אנחנו רק בתחילת המפולת בסין והקונים כבר עם הון שלילי על הנכס. תחשבו מה יקרה אם הירידות תמשכנה עוד מס' שנים?

מחירי הדיור בסין לא יקרים ב-20%-30% מעל הערך הפנימי שלהם כמו שהיה באמריקה. כאן מדובר בבועה הרבה יותר גדולה. המחירים כאן יכולים לרדת ב-50% ועדיין להיות יקרים.

הנקודה השנייה מספרת לנו על כך שגם את התשלום הראשוני לדירה ישנם כאלו שלווים ממשפחה. תופעה די נפוצה לדעתי. ככה שה-30% האלו שה-WSJ מזכיר, לא באמת מהווים כר ביטחון.

נקודה שלא עולה בכתבה היא שקבלנים רבים כבר מציעים "תמיכה בתשלום הראשוני". כלומר הקבלן מלווה לקונה את התשלום הראשוני (30% מערך הנכס) והקונה צריך להחזיר את התשלום בפריסה של שנה ללא ריבית. הגימיק השיווקי הזה החל להתפשט בסין כמו שריפה בשדה קוצים בחודשים האחרונים – שוב, דבר שמעמיד באור מגוחך את הכר של 30%.

בקשר לאיגוח. זה נכון שהסינים לא מאגחים משכנתאות. אז מה?
אז במקום לפזר את הסיכון בין עשרות ומאות מוסדות פיננסים, בסין רוב הסיכון מרוכז ב 10-20 בנקים. האם זה באמת ימנע קטסטרופה פיננסית?
קשה לי להאמין.

בנוסף לכך, אומנם המשכנתאות לא מאוגחות, אבל הקבלנים מאוגחים באם-אמא שלהם. אפשר גם לראות את זה מהגרף שבצד הכתבה. וזה לא רק שהקבלנים מאוגחים מעל לראש, חלק גדול מהחוב שלהם מצוי בידי משקי הבית. אלו השקיעו בטרסטים סינים שמציעים 10% ריבית "ללא סיכון". חלק נכבד מכספי הטרסטים מולווה לקבלנים. הסינים הולכים להבין בדרך הקשה שאין דבר כזה אג"ח זבל ללא סיכון.

אין ספק שהבועה בסין שונה מזו שבארה"ב. תמיד זה ככה – כל בועה שונה מקודמתה. למרות הבדלים אלו, אין זה אומר שהבועה בסין לא מסוכנת. ההפך, אין לי הרבה ספקות שהמצב בסין יותר גרוע מזה שהיה באמריקה ערב פרוץ המשבר. בסין הבועה הרבה יותר גדולה, יותר ממונפת וכשהיא תתפוצץ האסון הפיננסי בסין יהיה גדול מזה שארה"ב חוותה.

הנה הסיבות לכך:

– מחירי הנדל"ן בסין גבוהים יותר – בכל פרמטר שלא תסתכלו (תשואה על הנכס, מחיר ביחס להכנסה, ביחס לתל"ג וכו') – מחירי הנדל"ן בסין גבוהים יותר מאשר הם היו בשיא הבועה בארה"ב. אפילו – הרבה יותר גבוהים. אפילו – הרבה הרבה יותר גבוהים.

– בסין יש עודף היצע הזוי – בארה"ב עודף ההיצע היה יותר נקודתי (לאס-וגאס, פלורידה ואולי עוד כמה מקומות). בסין יש עודף היצע הזוי בכל רחבי סין. חוץ אולי מבאיזה כפר בדרום מזרח טיבט, בכל סין יש עודף היצע ענקי בערים, עיירות וכפרים. אם בארה"ב בשיא הבועה היחס בין מלאי-הבתים-החדשים לבין מספר-הבתים-שנמכרים עמד על כ-12 חודשים, אז בסין בערים רבות מדובר על 3-4 שנים, ובחלק מהמקומות על 10 שנים או יותר!

– לעודף ההיצע הזה צריך להוסיף את ההיצע הסמוי בסין – קרי – כל אותם אנשים שמחזיקים במספר רב של דירות "להשקעה". דירות שעומדות ריקות. תופעה שכלל לא הייתה קיימת בארה"ב, אבל בסין מאוד נפוצה.

– עודף ההיצע קיים גם בנדל"ן המשרדי והמסחרי. למשל, בצ'אנגדו כמעט 50% מהמשרדים היוקרתיים (GRADE A) עומדים ריקים. (מה שלא מפריע לקבלנים להמשיך ולבנות עוד גורדי שחקים בעיר). עודף ההיצע בתחום המסחרי/משרדי לא פחות מטורף מאשר בשוק הדיור. תופעה, שעד כמה שידוע לי, לא הייתה בארה"ב. (ותוסיפו לזה גם עודף היצע של מלונות, מוזיאונים, אולמות ספורט, אולמות קונצרטים וכו').

– הסינים מושקעים בנדל"ן עד מעבר לראש של יאו-מינג. בארה"ב, בשיא הבועה, הנדל"ן היווה כשליש מההון של האמריקאי הממוצע. בסין זה עומד על שני-שליש. בבייג'ינג זה עומד על יותר מ-80%. תוסיפו לזה שחלק גדול מההון שנשאר מושקע בטרסטים (קרי – מולווה לקבלנים), ותקבלו שהחשיפה של הסיני הממוצע לבועת הנדל"ן היא מעל ומעבר לזה של חברו מעבר לפסיפיק.

– המשכנתאות בסין הן ריקורס!
טוב, זאת נקודה קצת בעייתית, כי מי אמר שעדיף לא-ריקורס על ריקורס?
אולי באמת לא עדיף. אני לא יודע. אבל זה שההלוואות הן ריקורס יוצר בעיה ממש גדולה בסין. הסינים מצפים שהכלכלה הסינית תתאזן – כלומר שהסינים יתחילו לצרוך יותר וכך הכלכלה תצמח (במקום המצב היום שהצמיחה נובעת מהשקעות בנכסים). אבל אם הסינים לא יכולים להיפטר מהחוב אז הם יישארו עם הון שלילי במשך שנים רבות ועם תשלומי משכנתה מנופחים. זה מאוד יקשה על צמיחה בצריכה הפרטית.

הבנקים שייכים למדינה – כלומר – אם הבנקים מעקלים בתים, זה בעצם אומר שהמדינה מעקלת אותם, לא?
זאת רק עניין של זמן עד שהשאלה הזאת תצוץ בסין. מה הבנקים צריכים לעשות עם אותם עשרות מליוני סינים שלא יעמדו בהחזרי המשכנתה? האם לעקל את הנכס?
בהתחשב שמדובר בתופעה כה נרחבת, אני מניח שזה יהיה כאב ראש גדול למנהיגים של סין. תחשבו למשל על עיר כמו אורדוס או שאנמו. יש מצב שעשרות אחוזים מהתושבים יפסיקו לשלם משכנתאות, האם הבנקים הולכים לעקל עכשיו 20%-30% מהנכסים בעיר? האם המדינה תוכל לעשות את זה בלי שיצוצו להן הפגנות ומבלי לערער את שלטון המפלגה הקומוניסטית?

אפילו בארה"ב העיקולים לא עברו בשקט. הבנקים שנואים ביותר בגלל זה, והמחוקקים מאוד היקשו על עיקולים בחלק מהמדינות. בסין זה הולך להיות הרבה יותר בעייתי, כי הבנקים שייכים למדינה ולא "לחזירים שמנים וקפיטליסטים".

תוסיפו לזה את הנקודה הבאה:

– בסין אין מנגנון לעיקולים. לסין אין היסטוריה של משברי נדל"ן. עיקולי בתים, תביעות משפטיות, רדיפה אחרי לווים וכו' – כל אלו הולכים להיות דבר חדש לבנקים הסינים. אין להם היום מנגנונים להתמודד עם זה. זה הולך להיות ואחד כאב ראש ובלגן רציני במדינה בה החוק לא מסודר כמו במדינה מתוקנת.

– תשלום מראש על הדירה – הסינים קונים דירה עוד לפני שהבטון ניצוק מסביב לפלדה אבל משלמים עליה את כל הסכום. זהו סידור מפגר וממש קשה לי להאמין איך הרגולציה בסין ככה נרדמה בשמירה ונתנה לזה לקרות!!!!
מה שהולך לקרות (וכבר קורה היום) זה שאנשים שילמו את מלוא הסכום על דירה ועכשיו כששרשרת של פשיטת רגל של קבלנים מתחילה בסין, חלק גדול מדירות אלו לא יבנו לעולם. הקונים המסכנים (באמת מסכנים. אין מה להגיד) יישארו בלי בית אבל עם חוב ענק לבנקים. (שהוא כאמור ריקורס!!).

– מכירת אדמות בסין מהווה הכנסה משמעותית לרשויות המקומיות. בסין, שלא כמו בארה"ב, ההכנסות ממכירת אדמות מהווה חלק מאוד חשוב מההכנסה של הרשויות המקומיות – במקרים רבים יותר מ-50% מההכנסות. נפילה בנדל"ן פירושה נפילה ענקית בהכנסות של הרשויות המקומיות. מעבר לבעיות הברורות (בעיה תקציבית לכל המנגנונים המקומיים – כמו חינוך, פנסיה וכו'), בסין הבעיה תתעצם בגלל שחלק נכבד מתקציב התשתיות מגיע מהרשויות המקומיות (תחשבו למשל על 1,000 ק"מ בשנה של רכבות תחתיות שנבנות ונתמכות רק מהתקציבים המקומיים). במקרה שכזה, לא רק הנדל"ן יאט אלא גם הקטר השני הכי חשוב בסין – תשתיות.

– דמוגרפיה – האוכלוסייה האמריקאית צומחת בכ-1% בשנה. זהו יתרון גדול שעזר (וימשיך לעזור) להתאוששות של הנדל"ן במדינה. אבל בסין המצב הדמוגרפי די עגום. האוכלוסייה צומחת היום ב-0.4% בשנה, אבל מספר זה נופל כל שנה בכ-0.05 נקודות האחוז. ככה שבעוד כ-10 שנים האוכלוסייה תתחיל להצטמק. בלי רוח גבית, שוק הנדל"ן ישקע למשבר ארוך מאוד….

אם מישהו רוצה לכתוב תסריט לאסון הפיננסי המושלם, הוא לא יכל היה לעשות את זה יותר טוב מהעם הסיני, המנהיגים שלו והרגולטורים!

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על למה מפולת הנדל"ן בסין תהיה גדולה מזו שבארה"ב

מנפלאות השוק היעיל

עד כמה שידוע לי, באוניברסיטאות בעולם עדיין מלמדים ששוק המניות הוא יעיל ומשקף בצורה נכונה את השווי של החברות. לפי זאת לא יכול להיות מצב בו אותה החברה תסחר בשתי בורסות בו זמנית במחירים שונים.

אבל, מי שעוקב אחרי הבלוג הזה יודע שזה לא נכון. ישנן כמה עשרות חברות סיניות שנסחרות הן בסין והן בהונג-קונג ובכולן (או כמעט בכולן) אין קשר בין המחיר שבסין למחיר שבהונג-קונג. המקרה הקיצוני ביותר הוא בחברה שיש לי עליה שורט – אנחווי (סימול 914 בבורסה בהונג-קונג ו 600585 בשנחאי). עד לפני כשבועיים הפער בין השתיים הגיע ליותר מ-60%!

סתם…. אין מצב שזה קרה. זה לא יכול להיות – הרי לפי האקדמיה זה לא יכול להיות, אז בטוח שאני הוזה, לא? אולי כדאי לכם לבדוק את זה בעצמכם כי המצב הזה פשוט לא ייתכן.

אז למה אני מספר לכם על זה עכשיו?

הסיבה היא שביום חמישי שעבר (או רביעי. אני לא זוכר) ראש ממשלת סין הודיע על כך שיתאפשר מסחר צולב במניות הדואליות הללו. הבורסות מקימות עכשיו פלטפורמה שתאפשר לסינים לקנות מניות דואליות בהונג-קונג ולהונג-קונגים לקנות בשנחאי. כיום, למי שלא יודע, אין אפשרות שכזאת. ישנה הגבלה על קניית מניות סיניות ע"י זרים, ולסינים קשה להוציא מט"ח. זאת הסיבה שקיים פער שכזה במניות הדואליות – אין אפשרות מעשית לעשות עליהן ארביטרז'.

דווקא אני מיחידי הסגולה שמסוגל לעשות ארביטרז' שכזה, כי אני יכול לקנות מניות בסין דרך קרובי המשפחה שלי. זה לא פלילי בסין ולגיטימי לחלוטין. הסיבה שלא עשיתי זאת עד היום היא בגלל שלא ידעתי מתי הפער הזה ייסגר. אם נניח זה יקרה רק עוד 5 שנים, אז זה לא ממש משתלם.

אבל, כמו שאמרתי, הקלפים נטרפו בשבוע שעבר. השוק הגיב די מהר אבל ממש לא מהר מספיק. הפער ירד מ-60% ל-30%. שזה די מדהים. עקרונית ניתן לעשות כאן 30% תוך כחצי שנה עם סיכון מאוד קטן. מי שיכול לעשות שורט על אנחווי בהונג-קונג ולקנות את אנחווי בשנחאי, יכול לעשות 30% תוך כחצי שנה בלי הרבה סיכון. ממש מדהים!

רק בשביל להראות כמה השוק אינו יעיל – היום בבוקר המניה בשנחאי ירדה ב-2% ובהונג-קונג? עלתה בכ-1%. ממש מדהים. אלו הם סיפורי השוק היעיל.

ולמרות כל זאת, אני נוטה שלא לעשות ארביטרז'. יש לכך שתי סיבות:

הראשונה – סיבה טכנית. אפילו היום, אחרי שחתכתי את השורט, הוא עדיין מהווה כ-10% מהתיק שלי. נניח שאני אעביר עכשיו 10% מהתיק לסין ואקנה אנחווי. במקרה שכזה אני אהיה מגודר ב-100% על ההשקעה, וכנראה אעשה 30% על 10% מהתיק. לא רע בכלל. אבל הבעיה היא שהכסף שלי יהיה תקוע בסין ויהיה לי קשה להוציא אותו החוצה. ככה שהכסף ישב פה בסין ולא יעשה שום תשואה. זה מוריד מאוד מהכדאיות.

מה שכן אני יכול לעשות זה גידור חלקי. כיוון שאני מבזבז כ-2% מההון שלי בשנה, אני יכול לקנות את המניות של אנחווי עם הכסף הזה. אז אומנם אני אעשה רק 30% על 2% מההון שלי, אבל כסף זה כסף וכאמור זה הימור כמעט ללא סיכון. הסיבה שאני לא עושה זאת היא –

הסיבה השנייה היא שלא בא לי לגדר את המפולת בסין. לדעתי רוב הסיכויים הם שאנחווי בהונג-קונג תיפול למחיר של אנחווי בשנחאי ולא להפך. הנדל"ן בסין לא במצב טוב כמו שכבר כתבתי כאן לפני מספר ימים. אני כבר שנים מתכונן למפולת בסין, ולא בא לי לגדר בדקה ה-90.

אם כי ההחלטה הזאת אינה סופית. אני עדיין חושב על כך. בהתלבטות שבין לקחת רווח בטוח לבין להיות חזיר ולקוות להרוויח יותר, אני בינתיים בוחר בחזירות, אבל יש מצב שאשנה את דעתי בימים הקרובים.

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על מנפלאות השוק היעיל

האגדה האורבנית על משכנתאות בסין

אחת הסיבות שבסין לא תהיה מפולת נדל"ן היא בגלל שהסינים קונים בתים במזומן, ולכן אין מינוף שיפוצץ את הבועה.

זה לפחות מה שרבים אומרים. אז אומרים…

לפני שנטפל באגדה האורבנית, ננפץ חלק אחר בטענה – בועות קימות ומתפוצצות עם או בלי מינוף. לא חסרות דוגמאות על בועות שהתנפצו למרות שהן לא ניזונו ממינוף. למשל, בועת מניות הנסד"ק ב-1999-2000. רוב הספקולנטים שקנו צ'ק-פוינט ב-120 דולר (למשל – עבדכם הנאמן) או את סיסקו במכפיל רווח גבוה מ-100, לא השתמשו במינוף, ועדיין צצה לה בועה ענקית שהתפוצצה. כאמור – בלי מינוף משמעותי.

למרות שאין קשר בין מינוף לבין קיומן של בועות, אין ספק שאם מוסיפים לבועה מינוף אז הריקושטים שעפים בפיצוצה יהיו הרבה יותר הרסניים מאשר כאשר הבועה לא ממונפת או ממונפת קלות.

לגבי הטענה עצמה ששוק הנדל"ן הסיני אינו ממונף, ובכן – זאת אגדה אורבנית שאין לה שום קשר למציאות. בעצם, יש קשר למציאות, אבל למציאות בעבר. אכן, עד לפני 10 שנה או אולי אפילו קצת פחות, רוב הסינים לא לקחו על עצמם משכנתאות. יכול להיות שזה מקור האגדה. באמת רוב הסינים קנו דירות במזומן או שקיבלו דירות במתנה ממקום העבודה שלהם. מבלי להיכנס יותר מדי להיסטוריה, עד לפני כ-15 שנה סינים לא יכלו להחזיק בנדל"ן, וכשהחלה הרפורמה בנדל"ן, בעלות הבתים עברה מהמעסיקים לאנשים הפרטיים.

כך יצא שמי שעבד במקום עבודה מסודר והיה לו ותק מסוים קיבל דירה מתנה מהמדינה (דרך המעסיק שלו. כי הרי אז רוב המעסיקים היו חברות ממשלתיות). רק לאחר מכן החלו קבלנים לבנות בתים לשוק הפרטי. בתחילת שנות ה-2000 מחירי הדירות היו עדיין זולים מאוד, ובנוסף לכך סינים רבים עדיין נעזרו במקומות העבודה שלהם לרכוש בתים. כך יצא שבאמת עד לא מזמן רוב הסינים החזיקו בדירות ללא משכנתאות. אבל כל זה השתנה.

תחשבו על כך שמחירי הדירות בסין ביחס להכנסה הם מהגבוהים ביותר בעולם (כן, אפילו הרבה יותר מאשר בארץ). למשל, בבייג'ינג משכורת ממוצעת עומדת על פחות מ-1,000 דולר לחודש, אבל בואו נעגל ל-1,000 דולר. מחיר מ"ר מרובע בעיר עומד היום על למעלה מ-5,000 דולר, אבל נגיד – 5,000. מכך נגיע שדירה של 100 מ"ר (ורוב הדירות היום בבייג'ינג יותר גדולות) מגיעה למחיר של חצי מליון דולר. האם זה נראה לכם הגיוני שזוג עם הכנסה שנתית של כ-25,000 דולר בשנה יכול לשים חצי מליון דולר במזומן על נכס?

ברור שזה לא הגיוני וגם לא קיים במציאות. לפי שיחות שלי עם אנשים בתעשיה, משהו כמו 80% מהקונים משתמשים במשכנתאות. לא יודע אם זה גבוה או נמוך ביחס לשאר העולם, אבל זהו אחוז מאוד משמעותי. מעבר לזה, וזה משהו שאני יודע שהוא קיים רק לא יודע מה הממדים שלו – לא רק שהסינים משתמשים במשכנתאות, אלא הם גם לווים מחברים וממשפחה בשביל לבוא עם הסכום הראשוני. בסין מדובר על 30% מערך הדירה. לרבים אין את ה-30% האלו והם לווים אותם מקרובים. ככה שהמינוף בסין הוא עצום.

עם התפתחות הבועה וריבוי הספקולנטים, קרה עוד תהליך – שגם הוא קיים למרות שאני לא בטוח בממדים שלו – אנשים שהחזיקו כבר בנכס אחד ללא משכנתה, קנו נכס שני או שלישי ועליו הם כבר כן לקחו משכנתה. למשל, יש לי קרובי משפחה שמחזיקים 4 דירות (תתפלאו כמה זה נפוץ היום בסין). את הדירה הראשונה הם קיבלו ממקום העבודה. כיוון שאב המשפחה היינו בכיר בחברה ממשלתית מהגדולות בסין, הם קיבלו דירה גדולה. זה היה לפני כ-10 שנים. לפני 4 שנים הם קנו דירה נוספת באי חאינאן ("ההוואי הסיני") כדי שתהיה להם דירת נופש בחודשים הקרים של החורף. הדירה עומדת ריקה בד"כ. לפני 3 שנים הם קנו בית פרטי מדרום לבייג'ינג – כשעה נסיעה מהעיר – כדי שיהיה להם בית עם גינה אליו הם יכולים להימלט בחודשים החמים של הקיץ. אין לי מושג אם הם שילמו במזומן או נזקקו להלוואות, אבל מדובר בנכסים לא מאוד יקרים בגלל שהם ממוקמים בפריפריה, ולכן אני מעריך שהם שילמו במזומן.

אבל, לפני כחצי שנה הם קנו נכס נוסף בבייג'ינג – נכס שעלה צפונה ממליון דולר, ועליו אני יודע בוודאות שהם כן לקחו משכנתה. אפילו משכנתה משמעותית. אז מה קרה לנו פה? ממשפחה מבוססת כלכלית שמחזיקה מספר נכסים ובלי חוב, הם לקחו על עצמם סיכון גדול, ויכול להיות שההון העצמי שלהם יירד בטירוף כאשר מחירי הנדל"ן ירדו. בנוסף לכך, הם לקחו הלוואות מהמשפחה כשהם קנו את הנכס. אומנם הם כבר החזירו הלוואות אלו, אבל מה עם שאר עשרות מליוני הסינים שנהגו באופן דומה? מי שחושב שבסין בועות הנדל"ן לא ממונפת, פשוט אין לו מושג על מה הוא מדבר!

כבר ברשומה הקודמת כתבתי על כך שיש דז'ה-וו רציני מ-2011. מחירי הנדל"ן בסין שוב יורדים, ויותר חשוב – ישנה חולשה משמעותית במספר יחידות הדיור שנמכרות. תכנית הטלוויזיה "חצי שעה של כלכלה" יצאה עם שורת כתבות מעניינות, וחבל לי מאוד שהקוראים כאן עוד לא שולטים ברזי השפה הסינית. בכל אופן בשביל השניים-שלושה קוראים שכן מבינים סינית, אני מצרף כאן את הכתבות. אני גם קצת אפרט מה נאמר בהן. הייתי מציע למי שסין מעניינת אותו להציץ קצת לפחות בכתבה הראשונה רק בשביל לראות את הממדים של הבועה בסין (למשל בדקה  23:35, 15:40 או 22:25).

הכתבה הראשונה מדברת על העיר שאנמו שבשאנשי (陕西). עיר טיר 3 טיפוסית. כתבתי כאן בעבר שלדעתי הבועה הגדולה ביותר נמצאת בערי טיר 3 וטיר 4. אלו ערים עם אוכלוסיה נמוכה מ-5 מליון תושבים. ברוב ערים אלו קצב הצמיחה הדמוגרפי נמוך מאוד או שלילי, ולמרות זאת ישנה שם בנייה מסיבית ביותר. בשאנמו, למשל, ישנן כיום כ-30 אלף דירות בתהליך בנייה – וזאת בעיר עם כחצי מליון תושבים. בועת הנדל"ן בעיר זו התפוצצה בשנה שעברה, והמראות אינם יפים בכלל:


כשכתבת הטלוויזיה הגיעה לעיר היא עצרה מונית ותוך כדי שיחה עם הנהגת, היא הבינה שזאת קנתה דירה לצורכי ספקולציה. לפני שנה בועת הנדל"ן בעיר התפוצצה והנהגת נשארה עם דירה שלא שווה כלום (כי יש בעיר כמות עצומה של דירות ריקות אבל אין בכלל ביקוש) ועם משכנתה משמעותית. נהגת המונית מקבלת כל יום אס-אם-אס מהבנק הדוחק בה לגשת ולשלם מיד שלושת אלפים ומשהו יואן – וזהו תשלום שהיא אמורה לשלם כל חודש. המשכורות המשותפות שלה ושל בעלה, אני מניח, לא מגיעות לסכום הזה. הנהגת מספרת שהיא קנתה שתי דירות בעבר ומכרה אותן ברווח יפה תוך כמה חודשים. זאת הדירה השלישית בשרשרת ועכשיו היא תקועה איתה.

לוחות המודעות בעיר מלאות במודעות מכירה, אבל אין קונים. ובאותו הזמן שבעלי דירות מנסים להיפטר מהדירות העודפות שהם מחזיקים, הקבלנים תקועים עם בתים לא גמורים. חלק מהקבלנים כבר ברחו מהעיר והשאירו את הקונים תקועים. זאת עוד נקודה שלדעתי תעצים את המפולת בסין – במדינה נהוג לשלם את כל סכום הקנייה בזמן חתימת החוזה ולא כמו שנהוג במקומות אחרים בעולם שמשלמים עם קצב התקדמות הבנייה.

מה שקרה בשאנמו זה שאנשים לקחו משכנתאות וקנו דירה, ועכשיו כשהקבלן הפסיק לבנות, הקונים תקועים עם משכנתה ובלי דירה. הכתבת מראיינת קונה שכזאת שלא רק שלקחה משכנתה אלא גם הלוואות מקרובים כדי לגייס את התשלום הראשוני לדירה. עכשיו היא חייבת כספים לקרובים ולבנק אבל אין לה דירה.

תמונות דומות עולות בכתבה על עיר טיר 3 אחרת – הפעם קרובה יותר לבייג'ינג – צ'ינגחואנגדאו:

בערים גדולות יותר המצב יותר טוב, אבל גם רחוק מלהיות מזהיר – בחאנגג'וו – עיר שאני כאמור עוקב אחריה מאוד מקרוב – מחירי הדירות יורדות בצורה מאוד רצינית. קטע ממש מצחיק מהכתבה צץ כאשר מתווך מצלצל לקונה פוטנציאלי וזה עונה לו – שכולם אומרים לי לא לקנות עכשיו כי המחירים רק יורדים.

זה מראה איך הפסיכולוגיה של בועה יכולה להשתנות מהר מאוד לכיוון השני:

מאז הכתבה המצב בחאנגג'וו מחמיר כאשר מחירי הדירות בעיר ממשיכים לרדת.

בבייג'ינג הקבלנים נשמעים הרבה יותר אופטימיים, אבל המציאות היא שגם כאן ישנה ירידה תלולה במספר הבתים שנמכרים, אם כי (לפחות בינתיים) המחירים מחזיקים מעמד:

אז שוב, אלו תמונות ממש דומות למה שקרה פה ב-2011 שהיה נדמה שהבועה מתפוצצת, אבל סין הפתיעה עם קמבק רציני ב-2012-2013. אז האם גם הפעם סין תתאושש, או שהמפולת הגיעה?

אני מניח שנדע רק עוד חצי שנה או שנה. אם עד אז לא תהיה התאוששות במספר הבתים שהקבלנים מצליחים להעיף, סין תשקע במיתון. אבל, כמובן ישנה האפשרות שסין שוב תפתיע ותצליח לצאת מהקשיים הנוכחיים. למרות הדמיון ל-2011, אני רואה מספר הבדלים:

1 – ההתאוששות של 2011 הייתה מלאכותית ונבעה מתכנית תמריצים ממשלתית. זאת אומרת שהבעיות של סין לא נפתרו אלא שהממשלה רק גלגלה אותן הלאה. היום הבעיות של 2011 צצו שוב ממתחת לשטיח רק שעכשיו המצב הרבה יותר גרוע – יותר עודף בנייה, יותר מינוף וכו'. מה שאומר שהפעם יהיה לממשלה הרבה יותר קשה להציל את המצב עם תכנית תמריצים נוספת.

2 – המפולת של 2011 השאירה צלקות רבות ולמרות התמריצים הממשלתיים השוק לא הצליח להתאושש לרמות של לפני 2011. הכלכלה היום צומחת לאט יותר מאשר ב-2011 לכן יהיה קשה יותר להניעה אותה ע"י מינוף. או אם להסביר את זה אחרת – סין מגדילה את כמות האשראי במשק בכ-20% בשנה. כל עוד התל"ג צמח נומינלית ב-15% בשנה זה היה בעייתי אבל אפשרי, היום כשהתל"ג הנומינלי צומח בפחות מ-10%, לא ניתן להגדיל את כמות האשראי ב-20%.

3 – המצב בערי טיר 3 ו-4 הוא סופני. לא משנה מה סין תעשה – כמה מסילות ברזל היא תקים או כמה כסף היא תנפיק, הערים הקטנות מוצפות בבתים שאף אחד לא ייקנה. כל עוד סין לא יכולה לייצר 100-200 מליון סינים תוך שנה-שנתיים, הערים האלו הולכות לחטוף ולחטוף חזק. אין שוב פתרון קסם לעודף ההיצע הזה. הדרך היחידה היא להפסיק לבנות. ולמי שלא יודע – כ-70% מהבנייה בסין מתרחשת בערים אלו. האטה בבנייה בערים הקטנות תביא למפולת בכל סין – כולל בענפים תומכים כמו – מלט, פלדה, זכוכית וכו'.

4 – לסינים יש אפיקי השקעה אחרים. אחת מהטענות של השורים הייתה שבועת הנדל"ן בסין לא תתפוצץ כיוון שהריבית בבנק היינה שלילית (ראלית) ולסינים אין אפיקי השקעה אחרים. זה היה נכון עד לא מזמן (כולל ב-2011) אבל כבר לא נכון היום. האינפלציה בסין ירדה בשנים האחרונות. היום פורסם שבמרץ המדד עלה רק ב-2.4% (שנתי). לעומת זאת הריבית בסין עלתה המון (!!!). היום אפשר לקבל בפיקדון יומי ביוא'באו (הפייפל הסיני) ריבית של 5.8%. כלומר אפשר לקבל תשואה ראלית ממש יפה בפיקדון פשוט. מי שחופר קצת יותר ושם בכל מני קרנות חוב בנקאיות יכול לקבל יותר.

(סין הגיעה למצב הזה בגלל הצמיחה המטורפת באשראי במדינה מה שהביא לעלייה משמעותית בריבית).

לכן הסינים כבר לא צריכים לקנות דירות או זהב כדי להגן על עצמם מפני אינפלציה. ולפחות ממה שאני רואה מסביבי, אנשים שמים כסף בקרנות הללו.

5 – אחת הסיבות המרכזיות למפולת ב-2011 הייתה ההתערבות הממשלתית. בשנה זו נחתמו תקנות רבות שהגבילו בצורה זו או אחרת קנייה של נדל"ן. השנה זה לא המצב – אפילו ההפיך – חלק מהערים החלו להקל במגבלות על הנדל"ן ועדיין החולשה נמשכת.

6 – ישנו משבר אשראי רציני ואמתי בסין. שמעתי ממספר מקורות שממש קשה לקבל היום משכנתה. אנשים שקונים דירה הולכים לבנק ומקבלים אישור, אבל כאשר הם צריכים למשוך את הכסף, הבנק מושך אותם בלי סוף. זה נובע מבעיית האשראי בסין.

7 – הריבית הגבוהה לוחצת גם את הקבלנים. אלו העלו מאוד את רמת המינוף שלהם בשנים האחרונות, ואם נוסיף לכך את העובדה שהריבית עלתה, תשלומי הריבית של הקבלנים זינקו מאז 2011. עובדה זו גורמת להם לנסות להיפטר מהר יותר מהדירות בשביל להחזיר חוב.

8 – המלאי זלג לקבלנים. ב-2011 היה עודף עצום של דירות אבל רובו עמד אצל הקונים. כלומר אזרחים קנו דירות והשאירו אותן ריקות. המצב הזה, כמובן, עדיין קיים ואפילו התגבר, אבל מעבר לכך, היום גם הקבלנים מחזיקים במלאי עצום של דירות. בחלק מהערים מדובר על מלאי של דירות חדשות שמספיק ל-3-4 שנים של ביקוש. אם נוסיף לזה את סעיף 7 למעלה, אפשר לצפות שקבלנים רבים יהיו מוכנים לחתוך את מחירי הדירות רק בשביל להיפגש עם מזומנים.

בינתיים אני יושב לי במתח וקורא כל יום המון על הנדל"ן במדינה (אולי אני מבזבז יותר מדי זמן על זה במקום לחפש עוד רעיונות כמו קונרד או סאונדוויל??). הדברים אינם נראים טוב בחודשים האחרונים, אבל עוד מוקדם מדי לקבוע האם "זהו זה".

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על האגדה האורבנית על משכנתאות בסין

תיק המניות ברבעון הראשון של 2014

אפתח עם הטעות הגדולה שעשיתי הרבעון. טעות שעלתה לי בהרבה מאוד כסף.

בחודשים האחרונים הגדלתי את השורטים על סין בצורה משמעותית מאוד. אלו הלכו נגדי, ונאלצתי לסגור חלק מהם בהפסד. הטעות שלי הייתה שריכזתי את השורטים בברוקר מסוים, ולא היו לי שם מספיק ביטחונות. עיקר הבעיה התעורר בגלל אנחווי (סימול 914) שעלתה די הרבה. כשהיא עלתה, נשארתי עם שתי אפשרויות – להזרים כסף לברוקר או להקטין פוזיציה. מבחינת כל התיק, אני דווקא די נזיל. עקרונית יכולתי להעביר כסף ולספוג אפילו עוד עלייה של 50% באנחווי. מעבר לעלייה של 50% כבר הייתי צריך להתחיל להנזיל מניות אחרות כדי להעביר עוד כסף.

החלטתי לא להתקרב בכלל למצב הזה ולהקטין פוזיציה. אני עדיין חושב שהשורטים שלי הם נכונים, אבל עשיתי טעות גדולה בכך שריכזתי אותם בברוקר בלי ביטחונות. בניגוד לרבים, אני עדיין חושב שיש מקום לשורטים בתיק. אולי אני טועה, אבל אני חושב שהבעיה לא הייתה בשורטים עצמם אלה באיך שניהלתי את התיק. הגעתי למצב הזה כי התלהבתי יותר מדי. זה חסרון גדול אצלי – אם אני מאמין במשהו אז אני אוהב להמר בגדול. זה משהו שעובד ממש טוב כל עוד מדובר בהשקעות לונג בתיק לא ממונף, אבל בשורטים צריך להיזהר. ידעתי את זה, אבל לא נהגתי בצורה הגיונית, ולכן שילמתי מחיר כבד.

אני אפרט בהמשך בדיוק את הפעולות בתיק.

מה שמדהים אותי זה שעם כל הטעויות שעשיתי במשך השנים, התשואות שלי עדיין גבוהות למדי. באמת – עשיתי כל כך הרבה דברים מפגרים במשך השנים, ועדיין הכתי את השוק. זה רק מראה ששוק המניות יכול להיות סלחן ביותר כשמדובר בטעויות קטנות. אפשר לעשות הרבה טעויות ועדיין להכות את השוק. אבל שוק המניות אכזרי מאוד כשמדובר בטעויות גדולות. טעות אחת גדולה ואפשר להימחק.

לכן….. חשוב מאוד לא להפוך טעויות קטנות לטעויות גדולות. זאת הסיבה שהחלטתי להקטין את השורטים גם במחיר של הפסד. זה לא קל בכלל להודות בטעות ולסגור הפסד כספי, אבל זה הכרחי לפעמים. הדבר הכי נורא זה לדעת שעשית טעות אבל לא לסגור אותה, להאמין שאלת המזל תאיר לך פנים ושתוכל לצאת מהטעות ללא פגע. אסור להאמין במזל! אם עושים טעות צריך לסגור אותה גם במחיר הלא נעים של הפסד כספי.

בזמן שאנחווי עלתה, המדדים בסין דווקא לא מככבים השנה. ההאנג-סאנג סגר את הרבעון במינוס 4.3%. המדדים האמריקאים גם כן די מדשדשים כאשר מתחילת השנה ה SPY מציג תשואה של 1.7% וה DIA תשואה של מינוס 0.2%. התיק שלי, למרות השורט סקוויז שחוויתי, עולה על הציפיות שלי בינתיים עם תשואה של 7.9% מתחילת השנה (תודה רבה לכתבי האופציה של וולס שהביאוני עד הלום!).

התשואה החביבה הזאת הרבעון הביאה אותי לנקודת ציון חשובה – היום יש לי פי 10 יותר כסף מאשר ביום בו עזבתי את העבודה (לפני כמעט 6 שנים). אז נכון, עזבתי את העבודה בתחילתו של המשבר הפיננסי- היינו, אחרי שהתיק שלי כבר נפל בכמעט 30% מהשיא שלו ב-2007 (ויש לי עוד הרבה דרך להגיע לפי 10 על מה שהיה לי ב-2007). אבל למה להרוס לי את החגיגה?

זה לגבי מה שהיה. לגבי מה שיהיה, אני בטוח לגמרי שהתיזה שלי על שורט-סין תתממש. מה גם שדברים זזים בסין. מי שעוקב אחרי בטוויטר יודע כבר ששוק הנדל"ן השנה מקרטע. הדברים לא נראים טוב בכלל בסין. למעשה, המצב מזכיר מאוד את מה שקרה ב-2011 – ירידה במכירות של דירות, ירידות מחירים וכו'. ב-2011 חשבתי שהמפולת החלה אבל טעיתי. הממשלה הסינית באה לעזרה "והצילה" את המצב. רק שהיא לא פתרה את הבעיות אלא גלגלה את הפחית ובכך רק החמירה את הבעיות בכלכלה הסינית (עודף בנייה, עודף היצע, עודף אשראי). יכול להיות שגם הפעם תבוא הממשלה ותצליח לגלגל שוב את הפחית, רק שזה נעשה יותר ויותר קשה כי הבעיות רק מעמיקות.

המצב מאוד מזכיר את 2011 רק שהפעם הבעיות חמורות יותר. עודף ההיצע של הנדל"ן רק גדל וכמות האשראי בסין צמחה בהרבה בשלושת השנים האלו. בנוסף, ההצלה ב-2011 לא הייתה מלאה. למרות שנים חזקות ב 2012-2013, הן לא היו חזקות מספיק בשביל להדביק את קצב הצמיחה בהיצע. כמו כן נשארו צלקות מהמשבר של 2011 – חלק מהערים בסין (כמו אורדוס וונג'וו) לא הצליחו להתרומם חזרה מאז. בחודשים האחרונים ישנן לא מעט ערים בהן שוק הנדל"ן נראה חלש. אני שם עין במיוחד על חאנגג'וו. אם המצב שם יחמיר, כבר יהיה קשה מאוד לעצור את כדור השלג. חאנגג'וו היא עיר גדולה וחשובה בהרבה מאלו שניזוקו ב-2011. אם היא תיפול, סין תהיה בבעיה.

אז מבלי להיכנס לפרטי פרטים, המצב בסין לא נראה טוב, וזה גרם להתלהבות שלי מהשורטים של סין. חבל שנסחפתי יותר מדי, אבל אני עדיין מאמין שבסופו של דבר אני ארוויח יפה משורטים אלו. ועכשיו לפעולות הרבעון:

הגדלת השורטים ואז הקטנתם

פתחתי שורט על China Railway Group Ltd (סימול בהונג-קונג – 390) עם קצת יותר מ-1% מההון שלי תמורת 3.54$. ואז (בגלל השורט סקוויז) סגרתי ב 3.51$. בנוסף סגרתי גם את השורט על China Communications Construction Co. Ltd תמורת 5.49 דולר – ברווח של כ-10%. כאמור, אני עדיין מאמין בשורטים האלו, אבל סגרתי בגלל הסקוויז. בנוסף, כיסיתי קצת פחות משליש מהשורט על אנחווי (סימול 914) ב-32.3$ ואח"כ עוד ב-34.15$. סך הכל כיסיתי כחצי מהפוזיציה.

השורט סקוויז בא ממש בסוף החודש, לפני כן הייתי עסוק בהגדלת הפוזיציה בשורטים. חוץ מההוספה לאנחווי ב-28.27$. עשיתי את הדברים הבאים:

קניתי עם קצת יותר מאחוז מהתיק פוטים על ריו-טינטו (RIO Jan 15 '16 $35 Put) תמורת 2.1$.

בערך הכפלתי את השורט על ואלי במחיר ממוצע של 12.94$.

פתחתי שורט גדול על ריו טינטו (סימול RIO) ב-53.7875$.

הסיפור של ריו טינטו ממש דומה לזה של ואלי. רק בעוד שואלי ירדה בלמעלה מ-50% בשלושת השנים בהם אני בשורט על המניה, ריו טינטו כמעט ולא ירדה. ואלי הייתה פעם המניה הכי יקרה משלושת הגדולות (קרי – RIO VALE BHP) ולכן פתחתי עליה שורט. היום ריו טינטו לא פחות יקרה לטעמי.

להדק חגורות – נוחתים

חיסלתי את ההשקעה שלי בחברת התעופה דארט גרופ (סימול באנגליה – TDG). מבחינתי יש רק משפט אחד שמתאר את ההשקעה הזאת – לירון מנור הוכיח לבאפט שאפשר להרוויח גם מחברות תעופה. לשמחתי, לאחר לא מעט שכנועים גם אני הצלחתי לראות את הערך וקניתי מניות באזור ה-80 פני ואח"כ (לפני כשנה) שוב ב-130 פני. מכרתי את המניות הרבעון תמורת – 275 ו-278 פני. רווח יפה מאוד לכל הדעות.

במקום דארט-גרופ, נכנסה מניה חדשה לתיק שלי – שומרי-משקל (סימול WTW). קניתי בסכומים לא גדולים תמורת 21.07$ ו 21.26$. סך הכל מדובר בהשקעה של 3% מהתיק. הייתי מוכן להגדיל את ההשקעה הזאת אם היו לי מזומנים פנויים.

באחד הפרקים של "סקס והעיר הגדולה" מירנדה לא מצליחה להוריד את עודפי הק"ג שהיא צברה במהלך ההיריון, ואז מישהי אמרה לה – 'יש רק דרך אחת אמתית לרדת במשקל וזה להצטרף לשומרי משקל'. מירנדה שומעת לעצת חברתה ומצליחה לרדת.

אם לזה לא קוראים "חפיר" אז אני לא יודע מה זה חפיר. המותג של "שומרי משקל" הוא מותג ממש חזק כבר כמה עשרות שנים. בסך הכל מדובר בעסק ממש טוב – הוא כמעט לא צורך הון, יש ביקוש מתמיד לשירות הזה ולא פחות חשוב – אין לו שום בעיות רגולטוריות (בניגוד לכמעט כל שאר המניות בתיק אצלי). המניה התרסקה מ-80 דולר לפני שנתיים לכ-20 דולר היום. יש שתי סיבות עיקריות לנפילה במניה – האחת היא ירידה בהכנסות החברה והשנייה היא החוב הגדול שיש לחברה.

כמו שציינתי, החברה לא צריכה הרבה הון בשביל לצמוח. הסיבה לחוב הגדול היא שההנהלה לוותה כספים רבים על מנת לעשות בייבק. כיום יש לחברה כמעט 2.5 מיליארד דולר של חוב לעומת שווי שוק של כמיליארד דולר. החוב הוא בהחלט בעיה גדולה. אם לא היה לחברה כזה חוב, הייתי מוכן גם לשים כאן 30% מהכסף שלי, אבל מצד שני, אם לחברה לא היה כזה חוב, אני די בטוח שהמחיר לא היה כל כך זול.

השאלה הגדולה כאן היא האם שומרי-משקל תצליח לחזור לרווחיות של כ-300 מליון דולר בשנה. אם כן, אז הם יצליחו די בקלות לשלם את החוב והמניה תטוס. השנה הצפי הוא לרווח של 80 מליון דולר. השנתיים האחרונות היו לא קלות לחברה. ההכנסות החלו לרדת. השוק הגיב באופן שלילי במיוחד לכך שגם ההכנסות מהאינטרנט החלו לרדת ברבעון האחרון. ההכנסות מהאינטרנט ומהאפליקציה לסמארטפון החלו להוות גורם חשוב מאוד בהכנסות החברה, ולכן השוק לא אהב את הירידה הזאת בהכנסות.

לדעתי, ובאמת שאין לי הרבה מושג בתחום, אבל לדעתי אין מצב שהמותג הזה של שומרי-משקל נחלש. לפעמים לעסקים יש כמה שנים חלשות (מכל מיני סיבות שונות ומשונות). אני לא רואה בעיה גדולה בירידה בהכנסות במשך שנתיים. עד ל-2012 ההכנסות של החברה עלו כל שנה ממש יפה – אפילו ההכנסות של מרכזי ההרזיה, לכן אני לא חושב שעבר זמנו של המותג הזה. מדובר בחולשה זמנית ותו לא. זאת דעתי, וימים יגידו אם אני צודק.

מה שכן קצת מטריד אותי זה המנכ"ל החדש. החברה החליפה מנכ"ל לפני שנה וזה קצת מדאיג אותי. אני מפחד שהוא ינסה לתקן משהו שבכלל לא מקולקל. זה יכול להפיל את החברה. איך שלא יהיה, אני מאוד אוהב את הסיפור פה ואת התמחור של המניה (מכפיל רווח של 3 על רווחי השיא). יש סיכוי שאגדיל את ההשקעה אם אחליט לממש מניה אחרת.

שאר הפעולות

על מנת להוריד סיכון בתיק, מכרתי בתחילת הרבעון חלק מהאופציות בהן אני מחזיק.

ראשית, מן הסתם, מכרתי את כל האופציות של 2014. את גולדמן-זאקס עם סטרייק 135$ מכרתי תמורת 44.7$. ואת וולס פארגו סטרייק 35$ מכרתי תמורת 10.65$. להזכירכם את שתי האופציות קניתי כשהן היו רחוקות מחוץ לכסף. כמו כן הפוטים שמכרתי על וולס (עם סטרייק של 30$) פקעו מחוץ לכסף ומימשתי 100% רווח תוך כשנתיים. בנוסף לכך, על מנת להוריד סיכון, מכרתי יותר משליש מהאופציות קול שהיו לי על וולס-פארגו ל-2015 סטרייק 45$. מכרתי תמורת $3.25, $3.35 ו-3.55$.

מכרתי סטיוארט (סימול STC) ב-34$ וגם ב-30.85$ וב-30.98$. סטיוארט שהייתה פעם שחקנית חשובה אצלי בתיק ותפסה נתח של איזה 30% מההון שלי, נשארה היום קטנה ומבוישת כשהיא תופסת רק כ-3% מהתיק. כמו שאמרתי ברשומה הקודמת – סטיוארט ב-10$ זה לא כמו סטיוארט ב-30$.

מהצד השני קניתי בסכום פעוט אופציות קול על קוקו (COCO Aug 16 '14 $2 Call) תמורת 20 סנט. ובסכום גדול יותר מניות של החברה – במחירים מ-1.3$ ועד ל-1.56$.

קניתי עוד כתבי אופציה של ג'יי-פי מורגן (סימול – JPM-WT) תמורת 17.83$.

חיזקתי קצת את VSE (סימול VSEC) תמורת 46.5$, 46.82$, 48.35$, 48.5$.

ולסיום – קניתי עוד מניות של גולדמן זאקס ב 162.69$.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 69 תגובות

דוחות ודיווחים ברבעון הראשון של 2014

בעוד מספר ימים אעדכן את קורות תיק ההשקעות שלי, בינתיים בואו נראה מה קרה ברבעון האחרון.

בנקים

החלק הכי קשה אולי בעבודה שלי הוא לקרוא את ה 10K של הבנקים. הלוואי שהייתי נהנה מזה כמו שבאפט נהנה, אבל אני לא. בכל זאת הצלחתי לסיים בהצלחה את הדוחות של וולס-פארגו ושל גולדמן זאקס. אני מחכה עם הדוח של ג'יי-פי ליום בו דיימון יפרסם את המכתב השנתי שלו. אין המון מה לחדש. אני בטח הולך לחזור על אותם הדברים שאמרתי בשנים האחרונות – שלושת הבנקים שבתיק שלי ישיגו תשואה של 15% לפחות על ההון המוחשי שלהם, ולכן הם ראויים למכפיל הון מוחשי של 2 או יותר. היחידה שקרובה לזה היא וולס-פארגו. השתיים האחרונות ובמיוחד גולדמן צריכות עוד קצת טיפוס.

וולס הרוויחה 1.01 דולר ברבעון הרביעי של השנה. אני הולך להמר פה שהשנה היא תעשה 4.2$ לפי ההתפלגות הבאה של הרבעונים – 1.02$, 1.07$, 1.08$ ו-1.13$. ברור שהסבירות שאני אצדק אפסית, אבל אני נהנה מהמשחק הזה.
סך הכל ב-2013 החברה הרוויחה כמעט 22 מיליארד דולר, אבל הרווח האמתי היה גבוה יותר. לרווח המדווח צריך להוסיף את הדברים הבאים:

1 – 1.5 מיליארד דולר לפני מס על פחת של נכסים לא מוחשיים (קשרי לקוחות של ווקוביה).
2 – 2 מליארד דולר לפני מס על התאמות שווי של תיק ה MSR של החברה (לא הוצאה אמתית).
3 – בנוסף – וזה יהיה סם ממריץ רציני – לוולס יש יותר מ-200 מיליארד דולר שיושבים עכשיו בריבית של 0.3%. כשהריבית תעלה, חלק מהסכום הזה יעשה הרבה יותר מ-0.3% בשנה.
4 – לא רוצה לחשוב בכלל מה יעשה שאר תיק האשראי כששולי הריבית יעלו.
5 – מנגד, הבנק הרוויח 2 מיליארד דולר מתיק ה PCI (ירושה מווקוביה). בתיק הזה יש עוד כ-17 מיליארד דולר (שכרגע לא יושבים במאזן של הבנק), חלק מהם יזרום למאזן (קרי – יוסיף לרווחים), וחלק ימחק, אבל עם השנים ה-17 מיליארד יתנדפו, והרווח הזה (של 2 מיליארד) יעלם גם הוא.

המצב בגולדמן זאקס פחות טוב. הבנק לא מצליח עדיין ליצור תשואה סבירה על ההון, אבל אני מאמין שמדובר בחולשה זמנית. דיימון אמר לפני מספר שבועות ביום המשקיעים של ג'יי-פי-מורגן שבנקאות ההשקעות יכולה לזנק בין לילה ב-50%. האם בנקאות ההשקעות סובלת מבעיה כרונית או זמנית ימים יגידו. אני מהמר שגולדמן יעשו את ה-15% על ההון ולא עוד המון שנים. ההימור שלי שב-2015 החברה תרוויח צפונית ל-20$ למניה. אבל מה אני מבין?

אתם יודעים מה – זה לא נכון להגיד שגולדמן לא מייצר תשואה סבירה על ההון. הוא עדיין עשה כ-12% ROE ב-2013 שהייתה שנה לא קלה. מה שמדהים אותי (אבל משום מה – לא את כל שאר העולם) זה ששלושת בנקים אלו לא הפסידו באף שנה בעשור האחרון. עם המשבר הפיננסי הכי חמור מאז 1929 ועדיין בנקים אלו לא רשמו אפילו שנה אחת של הפסדים. לדעתי זה מדהים ומראה עד כמה מדובר במוסדות משובחים.

כל העולם יכול להמשיך לשנוא את הבנקים, ואני אמשיך לאסוף את המניות שלהם.

וחוץ מזה, ככה בקטנה, גם וולס וגם ג'יי-פי העלו את הדיבידנדים מעל לרף בו מתחילה ההתאמה במחירי כתבי-האופציות שלהם.

איביקס

בשעה טובה הגיעה איביקס (סימול EBIX) להסדר עם התביעה של המשקיעים. היא תשלם "קנס" של 6 מליון דולר שזה ממש גרושים בהתחשב בעובדה ששווי השוק שלה נחתך בכמה מאות מליוני דולרים בעקבות ההאשמות נגדה. בעבר כתבתי כאן שההאשמות אלו נראות לי חסרות בסיס לחלוטין ולכן נכנסתי להשקעה הזאת. קנס של 6 מליון בעצם במילים אחרות פירושו – החברה לא עשתה שום דבר רע, אבל כדי לנער את "רודפי האמבולנסים" מעליה היא מוכנה לשלם "דמי כופר" של 6 מליון. המניה עלתה יפה בעקבות ההודעה. אומנם עדיין נשארה החקירה של ה SEC, אבל בהתחשב בעובדה שזו נפתחה בעקבות תביעת המשקיעים, אני מניח שגם מחקירה זו לא ייצא יותר מדי.

אחרי העלייה במחיר המניה נשאלת השאלה האם למכור? התסריט המקורי שלי היה למכור אחרי שיסתבר שההאשמות הן בולשיט. הנחתי שהמניה תזנק חזרה די מהר ל-20-30 דולר. בינתיים המניה הגיעה רק לאזור ה-17$ – עדיין תשואה יפה מאוד תוך פחות משנה.
למרות העלייה, קשה לי למכור. במשך עשור ההכנסות של איביקס גדלו פי 10, הרווח הנקי פי יותר מ-25 ובאותו הזמן מספר המניות צמח "רק" ב-50%. מדובר בחברה שמייצרת תשואה ענקית על ההון ועם שולי רווח נקי גבוהים ביותר. נראה לי מוקדם מדי למכור אותה במכפיל רווח של 11. מילא אם השוק היה מלא במציאות במכפיל 3-4. אבל זה לא המצב היום, ולכן אני מחליט שבינתיים איביקס תישאר בתיק.

כל השאר

ואלי דיווחה על הפסד רבעוני וזאת בגלל פשרת המס אליה היא הגיעה מול הרשויות בברזיל. זהו, כאמור, לא הסיפור. במקרה של ואלי הכל מתחיל ונגמר בשוק הפלדה הסיני ובשוק הברזל העולמי. מחירי הברזל ירדו מתחילת השנה מאזור ה-130 דולר לטון לכ-110 דולר. בנוסף, הופתעתי לקרוא שפורטיסקיו (סימול FMG באוסטרליה) נהפכה ליצרנית זולה יותר מואלי. זה משנה לגמרי את התמונה. לפורטיסקיו יש 150 מליון טון של תפוקה שנתית. אם הם יעיפו את הסחורה הזאת במחירים זולים מואלי, הסיכויים שהאחרונה תתרסק מאוד גבוהים.

אנטרפרייז אינז (סימול באנגליה – ETI) דיווחה על עלייה בהכנסות פר פאב (מה שנקרא – LIKE FOR LIKE או LFL). הסיבה שאני עדיין מחזיק במניה היא המינוף הגדול בחברה זו. הוצאות הריבית כל כך גבוהות והמינוף כל כך גדול שברגע שהרווחים/ההון העצמי יתחילו לעלות, הערך של החברה יזנק. עלייה ב LFL הן חדשות טובות מאוד. אם הגלגל בבריטניה מתחיל להתהפך, המניה תוכל להגיע ל-300 פני או יותר. כל מה שצריך זה שהשוק יאמין שהמהפך החל.

VSE (סימול VSEC) וסטיוארט (סימול STC) גם כן פרסמו את הדוחות השנתיים שלהן. VSE היא ללא ספק אחת המניות הזולות אצלי בתיק, וכמו שתקראו עוד כמה ימים, חיזקתי שם קצת את ההחזקה. סטיוארט גם כן עדיין זולה – שזה ממש מפתיע לאור העובדה שהיא כבר עלתה פי יותר מ-3 מהמחיר בו קניתי אותה. זה רק מראה עד כמה היא הייתה זולה בשעתו. למרות הזולות הזאת, מימשתי די הרבה וזאת בכדי לקנות דברים אחרים. סטיוארט עדיין זולה, ולדעתי שווה 50$ לפחות, אבל סטיוארט ב-33$ זה לא כמו סטיוארט ב-10$. הגיע הזמן לתת לכסף לעבוד במקום אחר.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 17 תגובות

רוני צ'ן – מכתב שנתי – 2014

רוני צ'ן הוא המנכ"ל המפורסם (לפחות בהונג-קונג) של ענקית הנדל"ן – האנג לונג (Hang Long). רוני הוא דמות קצת חריגה בנוף ההונג-קונגי/סיני בגלל המכתבים השנתיים המעניינים שהוא מפרסם. קצת פלפל בשבלוניות הקבועה שאנו רגילים לקרוא בדוחות הסינים. אומנם לא הייתי משווה את המכתבים שלו לאלו של באפט או של דיימון, אבל יחסית למנכ"ל הסיני המצוי, המכתבים שלו לא רעים בכלל. לדעתי, כל מי שקצת מתעניין בסין או בנדל"ן הסיני, צריך לקרוא את המכתבים שלו. גם ככה הם קצרים, אז זה לא שצריך להכין 4 כוסות קפה לפני או משהו בסגנון.

לא הייתי משווה אותו לבאפט/דיימון משלוש סיבות עיקריות:

1 – הוא פטריוט סיני. לא שיש דבר רע בלהיות פטריוט של מדינה טוטליטרית, אבל עודף הפטריוטיות שלו בהחלט משפיע קצת על שיקול הדעת שלו. אהבת המולדת הזאת מעוורת אותו למספר חסרונות גדולים מאוד שקיימים בסין. או אם להגיד בצורה ישירה יותר – לדעתי הוא יותר מדי אופטימי לגבי עתיד המדינה המאוכלסת בעולם.

2 – הוא שחצן. לא שדיימון האיש הצנוע בעולם, אבל הבעיה של צ'ן היא שהוא בטוח שהוא המנכ"ל הכי חכם ממזרח להימלאיה ושחאנג-לונג היא חברת הנדל"ן הטובה בסין. הוא תמיד מספר בגאווה איך הוא מצליח לתזמן את השוק ונמנע לקנות אדמות כשהן היו יקרות. דבר שהוא נכון באופן חלקי. צ'ן באמת יוצא דופן ולרוב הוא אינו נסחף אחרי העדר – דבר שחסך למשקיעים בחברה כסף רב. למרות זאת, הוא רחוק מאוד מלהיות מושלם ועשה לא מעט טעויות לדעתי.

אפשר גם לראות שבמבחן התוצאה, האנג-לונג הניבה תשואה יפה למשקיעים בעשור האחרון, אבל המתחרה – וילוק – הניבה תשואה דומה:

0010

(הקו הירוק – האנג-לונג).

3 – הוא היה דירקטוריון באנרון 🙂

אבל, שוב, למרות שהוא לא גורו שלי, אני אוהב לקרוא את המכתבים שלו וממליץ עליהם. בשבוע שעבר יצא המכתב השנתי האחרון שלו. רק לפני שנציץ לתוכו, אתן תקציר על החברה.

רוני צ'ן הוא מה שקוראים בסינית – FU ER DAI – או דור שני של עשירים. כלומר הוא ירש אימפריית נדל"ן מאביו. לאחר חינוך בארה"ב הוא חזר להונג-קונג וקיבל את ניהול החברה בתחילת שנות ה-90. צ'ן נמנע מקניית אדמות בהונג-קונג בתחילת-אמצע שנות ה-90 מה שהציל את החברה בנפילה הגדולה של 97. הוא נכנס לשוק בשנגחאי לפני חברות הונג-קונגית אחרות וקנה אדמות במיקום מעולה בתחילת שנות ה-90. בתחילת שנות ה-2000 אחרי שמחירי הנדל"ן בהונג-קונג התרסקו, הוא אסף אדמות במחירי רצפה. בשנים האחרונות הוא החל להיכנס חזק לסין, אבל בניגוד לרוב הקבלנים – לא לנדל"ן למגורים, אלא נדל"ן מסחרי.

החזון של צ'ן הוא לקנות אדמות במיקום מעולה במרכזי ערים גדולות בסין במחירים סבירים ולהקים בהם קניונים ברמה גבוה ביותר. בשאיפה שאלו יהיו היעד המועדף על חברות כמו – לואי-ויטון, שאנל וכו'.

האנג לונג בעיר שניאנג

האנג לונג בעיר שניאנג

בתור גילוי נאות אני רק אגיד שבעבר הייתי מושקע בחברה הזאת. זה היה כשמחירי חברות הנדל"ן בהונג-קונג היו זולים ביותר. אם אני זוכר נכון, קניתי את המניה כשהיא נסחרה ב-50% מה NAV ומכרתי לאחר שנתיים או יותר בערך ב NAV. היום אין לי מניות של החברה. עכשיו למכתב:

מלחמה בשחיתות

צ'ן טוען שהמלחמה בשחיתות שפתח נשיא סין החדש מקיפה מקודמותיה. שמעתי דברים דומים מלא מעט סינים. אני קצת סקפטי בגלל שמאז שהגעתי לסין תמיד מודיעים פה על מלחמת חורמה בשחיתות, אבל מעבר לתפישתם של מספר דגים קטנים – וגם זה כדרך לחיסול חשבונות פוליטיים, לא באמת נלחמו בסין בשחיתות. אבל נראה שהפעם באמת יש שינוי רציני. במיוחד אם יתברר שאכן הכניסו את ג'וו-יונג-קאנג למעצר. זאת תהיה הפעם הראשונה מאז ימי מאו שאוסרים מנהיג שכיהן בפוליטבירו העליון.

מלחמה אמתית או לא, הפגיעה במותגי היקרים ובמסעדות היוקרה מורגשת בסין.

ניהול החברה

Now that we have projects spread across the country, and given that a huge but transitional economy like China bounds with challenging ethical issues, risk management becomes paramount

אני לא יודע בדיוק למה צ'ן התכוון במשפט הזה. הניחוש שלי הוא שהוא מדבר על בעיות אתיקה אצל העובדים שלו. זוהי בעיה גדולה אצל כל המעסיקים בסין. העובדים הסינים לא מתביישים יותר מדי לגנוב מהמעסיק שלהם בכל מיני דרכים. למשל, בחברות נדל"ן, מנהל פרויקט יכול בקלות לקנות חומרי בניין במחירים גבוהים ולהתחלק עם הספק ברווח. זאת בעיה ממש קשה בסין. אני מניח שבכל העולם ישנן תופעות דומות, אבל, לפחות ביחס לעולם המפותח, בסין בעיות המוסר רציניות ביותר.

ערים טיר 2

המכתב מתאר בקצרה את ההתרחבות של האנג-לונג מהונג-קונג, לשנגחאי ואז לערים קטנות יותר בסין. כיוון שבסין עסקינן, ממש לא מדובר בערים קטנות. ערי הטיר-2 אליהן האנג-לונג נכנסה הן כולן ערים בסדר גודל של כ-8 מליון תושבים.

בינתיים הכניסה לערים אלו לא מאוד מוכיחה את עצמה. לדעתי, האנג-לונג עשתה טעות די גדולה כאן. לדעתי היה עדיף לה להישאר בערים המרכזיות של סין – בארבע-חמש הערים העשירות של סין. אני מבין את הלוגיקה מאחורי ההחלטה של צ'ן. ההיגיון אומר שאם כלכלת סין צומחת בקצב של 8% בשנה, אז זה רק עניין של חמש-שש שנים עד שעיר כמו, נגיד, שניאנג תגיע לרמה של עיר כמו שנגחאי מבחינת ההכנסה לנפש. לכן יש, לכאורה, היגיון לקנות היום (כשמחירי האדמות בערים אלו לכאורה נמוכים) אדמות במיקומים מעולים ולבנות קניונים מהרמה הגבוהה ביותר. עד שבנייתם של אלו תסתיים, ההכנסה לנפש תעלה כל כך שלא תהיה בעיה למשוך מותגי יוקרה לקניונים אלו.

בינתיים האסטרטגיה לא מוכיחה את עצמה, ונראה שלחאנג-לונג יש בעיה בערים אלו (ערי טיר 2). לדעתי יש לכך שתי סיבות עיקריות, האחת היא שתמיד יהיה הבדל בין ארבעת הערים החשובות בסין לבין שאר סין. בדיוק מאותה הסיבה שמנצ'סטר לעולם לא תהיה לונדון ושסולט-לייק-סיטי לא תהיה ניו-יורק.

לערים הגדולות יש כח משיכה ענקי שרק גורם להם עם השנים להיות גדולות יותר וחשובות יותר. הערים הקטנות יותר תמיד תדשדשנה במקרה הטוב (חוץ מכמה יוצאי דופן. תמיד יש יוצאי דופן). לדוגמה, אם אתה הכירורג הכי טוב בסין, אין מצב שתסכים להתמקם בעיר כמו חאנג-ג'וו או ווחאן. אשתי, שלמדה באוניברסיטה בבייג'ינג אמרה לי שכמעט כל הסטודנטים שלמדו איתה החליטו להישאר בבבייג'ינג. כמעט אף אחד לא חזר לעיר מולדתו. היחידים שחזרו הם התלמידים משנגחאי ומגווגג'ו. זאת תופעה ידועה. כל מי שגר בסין יודע את זה.

אז ערי הטיר-2 אולי יצליחו לצמוח דמוגרפית בשנים הבאות, אבל הצמיחה תהיה של אוכלוסיות חלשות יותר. המוכשרים ביותר ימשיכו לנטוש ערים אלו ולהגר לחו"ל או ל 4-5 הערים העשירות בסין. רק אתמול קראתי שב-2013 האוכלוסייה של חאנג-ג'וו הצטמקה. חאנג-ג'וו היא בקלות אחת מ-10 הערים העשירות בסין, אבל אפילו היא כבר לא מצליחה לצמוח דמוגרפית. אוכלוסיית סין תתחיל לקטון תוך כ-10 שנים, לכן מעבר ל-4-5 ערים גדולות, לרוב הערים בסין צפון עתיד דמוגרפי עגום.

הסיבה השני לחולשה בתוצאות של האנג-לונג היא עודף ההיצע. צ'ן אינו היחידי שחשב להיכנס לערים טיר-2 בסין. קבלנים רבים עשו בדיוק את אותו הדבר מה שגורם היום לעודף היצע חמור הן בנדל"ן המסחרי והן במשרדי (שני ענפי הפעילות של האנג-לונג). השחצנות של צ'ן גורמת לו לחשוב שהקניונים שהוא בונה איכותיים יותר מה שנותר לו יתרון תחרותי. אבל התוצאות בינתיים מצביעות על מצב שונה. הקניונים שלו בערים הקטנות יותר אינם מצליחים למשוך את מותגי היוקרה. השוכרים אצלו הם קמעוניים מליגה ב' במקרה הטוב.

הקניונים והמשרדים שהאנג-לונג בונה הם מהשורה הראשונה, ולכן מדובר בעלויות בנייה גבוהות ביותר. ולא רק הבנייה, גם התחזוקה יקרה מאוד. עם קמעוניים מליגה ב', ההשקעה לא בהכרח מצדיקה את עצמה.

האנג לונג בעיר וושי

קניות באינטרנט

זה אומנם לא חלק מהמכתב של צ'ן, אבל התחרות מהאינטרנט (כמו גם מקניות בחו"ל) מוזכרות בהמשך הדוח. קשה לי להדגיש עד כמה האינטרנט הפך את עולם הקמעונות בסין. דיברתי על כך קצת בעבר, אבל אולי לא מספיק. אין לי בכלל ספק שהאינטרנט הולך להמשיך ולנגוס משמעותית בקניונים בסין. למה לנסוע שעה בתחתית לכל כיוון, אם אפשר מהספה לקנות את אותו המוצר ועוד בהנחה של 20%-50%?
לא מובן לי בכלל למה אנשים עדיין הולכים לחנויות. ברור שיש דברים שתמיד נקנה בחנויות, אבל חלק נכבד מאוד מהקניות אפשר לעשות מהספה.

היום אפשר לקנות ממש כמעט הכל בטאו-באו (האיביי הסיני). ושאני אומר "כמעט הכל" אני מתכוון לזה. שמעתי על מישהו שקנה שאלות למבחן TOEFL בטאו-באו. אלינו הביתה מגיעים בממוצע כל יותר בין שליח לשניים עם קניות, ואני לא חושב שאנחנו חריגים בסין.

העתיד

יוצא לחשוב די הרבה על היום שאחרי המפולת בסין. למשל, האם אני אהיה מוכן להיכנס שוב למניות כמו האנג-לונג או וילוק? והאמת שבאופן מפתיע אני לא בטוח בכך. כלומר, ברור שבמחיר מסוים אני אהיה מוכן להיכנס, אבל המניות צריכות לרדת ממש הרבה כדי שזה ייקרה. כל מי שנכנס להשקעה בערים הקטנות יותר בסין הולך לסבול מאוד, וזה לא משהו זמני. לדעתי יש כשל שוק רציני מאוד בערים האלו. אני לא בטוח שאי פעם עודף הבנייה שם ייספג, ולכן החברות האלו תעבודנה בתנאים בהם ההיצע תמיד גדול מהביקוש.

פורסם בקטגוריה מניות | 6 תגובות

ההגיון נעצר ממזרח להימלאיה

מה עושה עיר שאחוזי התפוסה בנדל"ן המשרדי שלה כבר יורדים לאזור ה-60%?

הנה התשובה:

chongqing bubble

על העיר צ'ונגצ'ינג כתבתי קצת בעבר. אחוזי התפוסה של הנדל"ן המשרדי בעיר כבר מתקרבים ל-60% (מתקרבים מלמעלה), אבל זה לא מפריע לקבלנים להמשיך ולבנות בקצב מסחרר. ההיגיון אומר שאם אחוזי הנדל"ן הלא מאוכלס (קרי – Vacancy Rates) מטפסים מעל ל-15% ובטח מעל ל-20%, הקבלנים צריכים לעצור בניה ולתת לעודף ההיצע להיספג. אבל הגיון זה כנראה לא הצד החזק של הסינים היום (המילה "לוגיקה" בכלל לא הייתה קיימת בסינית והיא "יובאה" מהמערב).

דרך אגב, מה שיותר מעניין זה שחברת הנדל"ן שבונה את הפרויקט שבתחתית התמונה היא לא אחרת מאשר Wharf Holdings Ltd. חברה בה הייתי מושקע בעבר דרך חברת האם שלה (Wheelock and Company Limited) ויצאתי לפני מספר שנים ברווח יפה. מאז החברה יצאה מהחממה המאוד רווחית שלה בהונג-קונג והחלה לקנות אדמות בסין בקצב מטורף. אולי כשהבועה בסין תתפוצץ, תהיה לי הזדמנות נוספת להיכנס למניה במחירי רצפה. מי יודע?

בנוסף לפרויקט הזה, בצ'ונגצ'ינג נבנים עוד מספר רק של מתחמי נדל"ן מכל הסוגים והצבעים. מתישהו, זה ברור, הבועה תתפוצץ, וזה לא יהיה נעים בכלל.

אני ממשיך להתכונן לחורף הסיני, והגדלתי עוד את ההימור נגד הבועה. פרטים יגיעו עוד כחודש בעדכון הרבעוני.

פורסם בקטגוריה כלכלה | 17 תגובות

בתמונה אחת או בשישים דקות – מדוע סין בבעיה

בתמונה אחת:

BeY6CMICAAApTpD

בשישים דקות:

פורסם בקטגוריה כלכלה | 36 תגובות

שורט רכבות

הידיעה לגבי מותו של מנכ"ל חברת China Railway Group Ltd – סימול בהונג-קונג – 390 – הביאה אותי לפתוח שורט מבלי בכלל להתעמק בחברה (רק כשבוע לאחר שלחצתי על ההדק התפניתי להתעמק).

לפי הדיווח הזה, כנראה שמנכ"ל החברה התאבד. באופן מפתיע המניה לא ירדה יותר מדי, ואני ניצלתי זאת. כמובן שמות המנכ"ל אינו סיבה מספקת לעשות שורט על המניה. רק שבמקרה הזה הייתי כבר מוכן מנטלית לשורט שכזה.

כבר שנים שאני עוקב אחרי בום התשתיות שבסין ולפני מספר חודשים אפילו הכנתי טבלה שמסכמת את סך מסילות הברזל של הרכבת המהירה אשר נבנות כל שנה. אחרי שגמרתי לכתוב את הטבלה, צייצתי על כך בחשבון הטויטר שלי, ובעקבות כך נשאלתי ע"י מספר חברים – מה בעצם הטבלה אומרת מבחינה פרקטית? האם הרבה מלט הולך למסילות הברזל? או פלדה?
לא הייתה לי תשובה אמתית לשאלה. הכנתי את הטבלה בעיקר בגלל שהנושא הזה מרתק אותי. סין עוברת מהפך תחבורתי משמעותי ביותר. נראה שעד סוף העשור סך אורך המסילות המהירות יעבור את ה-30 אלף ק"מ. רוב הערים הגדולות (נגיד – 100 הערים הגדולות) יחוברו לרשת הרכבות המהירה ובנוסף יחוברו מספר לא מבוטל של ערים קטנות יותר. ההשפעה של כך על תחומים רבים הן בסין והן בעולם תהיה גדולה – החל מחברות התעופה, דרך בואינג, או צריכת הנפט וכו'. בנוסף, נראה ששיא הבום של הבניה יגיע השנה ולאחר תחל ירידה מאוד משמעותית בהשקעה ברכבות בסין – וזה גם משהו שישפיע על המון חברות – מחברות תשתית סיניות, עד כורות הברזל ואולי אפילו על חברות כמו קטרפילר.

רק הערה קטנה על הטבלה – הסתמכתי בעיקר על ויקיפדיה הסינית שנראית די אמינה, אבל צריך לזכור שכמו תמיד בפרויקטים של תשתיות – תאריכי היעד אינם מדויקים ולרוב יש עיכובים (ובמקרה של סין – לפעמים גם הקדמות). השורה העליונה בטבלה מצביעה על סך אורך הקווים שבנייתם החל באותה השנה והשורה התחתונה – סך אורך הקווים שנפתחו. קחו למשל את הקו לאנג'וו-אורמוצ'י – סך אורך הקו עומד על 1,776 ק"מ. הוא החל להיבנות ב-2010, ואמור להיפתח השנה. אז הוספתי את ה-1,776 למספר ההתחלות ב-2010 ולסיום ב-2014 – וזאת למרות שברור שחלק גדול מהמסילה הונח באמצע בין שנים אלו. בתכלס מה שזה אומר זה ששיא הבניה יגיע קצת יותר מוקדם ממה שמשתקף לפי הטבלה.

השנה סין הולכת לסיים את בנייתן של כ-9,000 ק"מ של מסילות-מהירות. זאת לפחות התכנית. סביר להניח שחלק מהפרויקטים ידחו קצת, אז המספר הסופי כנראה יעמוד על כ-7,000 ק"מ – וזאת תהיה שנת השיא, בשנה הבאה נראה רק כ-5,000 ק"מ של מסילות חדשות ואח"כ כ-1,000-3,000 במשך כחמש שנים עד עשר שנים. ההשקעה הכספית ברכבות מהירות היא עצומה ותורמת לא מעט לתל"ג הסיני. כיוון שאנחנו בסופו של הבום, תהיה לכך השפעה לא קטנה. אחת הסיבות לעלויות הגבוהות של הרכבות המהירות היא העובדה שהמסילות נבנות על ויאדוקטים ולא ישירות על הקרקע. כמו שאפשר לראות יפה בתמונה הבאה:

HSR VS RAIL

בצד השמאלי של התמונה רואים מסילה רגילה, ובצד הימני מסילה מהירה. בקלות אפשר לנחש שעלות מסילה מהירה היא פי כמה וכמה מעלות מסילה רגילה.

למה 390?

מות המנכ"ל היווה מבחינתי רק טריגר, אבל אחרי הצצה מהירה בדוח, פתחתי שורט בכ-1.5% מההון שלי במחיר 3.54$. הדבר הראשון שבלט בדוח החברה זה שהיא מאוד ממונפת:

חוב – 180 מיליארד.
מזומנים – 80 מיליארד.
הון עצמי – 95 מיליארד.

אפילו אם אני מתעלם מכך שחלק מהנכסים הם בדיחה רעה, עדיין מקבלים מינוף מאוד גבוה. סך כל הנכסים עומד על 626 מיליארד. כלומר, היחס נכסים/הון עומד על 1:6.5 – כמעט כמו בנק!

כשמסתכלים על המאזן של החברה אי אפשר שלא לתהות את מי החברה משרתת בכלל. אין מצב שהנהלה, דירקטוריון או בעלי המניות של חברה נורמלית היו נותנים יד למאזן שכזה. החברה הזאת לא באה ליצור ערך לבעלי המניות אלא מטרתה היא לעזור לממשלה הסינית להמריץ את הכלכלה. התשואה על ההון (ROE) נמוכה מ-10, וזאת למרות המינוף העצום. נתונים אלו יכולים להוות חומר מחשבה לכל אלו שחושבים ששוק המניות הסיני זול (עפ"י מכפילי רווח ו/או הון).

אחרי בדיקת המאזן, בואו נראה מה China Railway Group Ltd עושה. החברה היא חצי מדואופול שאחראי כמעט על כל הבניה של מסילות ברזל בסין. אבל China Railway Group Ltd עושה עוד. ב-2012 היא:

– פרסה כ-4,900 ק"מ של מסילות ברזל בין-עירוניות (או כ-50% מהשוק).
– היא גם אחראית לכ-50% מהמסילות העירוניות. היא בנתה כ-190 ק"מ.
– סללה כ-1,000 ק"מ של כבישים מהירים (כ-10% מהשוק).
– בנוסף, החברה נכנסה לתחומים חדשים – נדל"ן (היא בונה כמה עשרות מיליוני מ"ר כעת), שירותים פיננסים ועוד.

כשמסתכלים על התעשיות השונות בהן החברה פעילה, אפשר לראות שהיא בבעיה – במיוחד אם מוסיפים את המינוף שלה. בואו נעבור סעיף סעיף.

הסעיף הראשון מכוסה למעשה ע"י מה שכתבתי למעלה. לפי הטבלה שהכנתי, סין קרובה מאוד לפיק בהשקעות ברכבות (אם היא כבר לא עברה את הפיק). הירידה מכאן די ודאית.

הסעיף השלישי – ב-2013 לראשונה מספר הק"מ של כבישים מהירים בסין עבר את זה שבארה"ב. לסין יותר מ-100 אלף ק"מ של כבישים מהירים (לעומת 90 ומשהו אלף בארה"ב). כמו כן סין סוללת עוד כ-10 אלף ק"מ כל שנה. מאוד מוגזם בהתחשב בעובדה שמספר כלי הרכב בסין הוא רק שליש (!!) מזה שבארה"ב (כ-100 מליון לעומת כ-300 מליון). בנוסף, חשוב לזכור שהבניה בסין שונה לגמרי מזו שבארה"ב. בסין אנשים מתרכזים בערים הגדולות וברבי-קומות. מצב שונה לגמרי מהארץ-הפרברים שבארה"ב. לכן הצורך במכוניות נמוך בסין מזה שבארה"ב.
בנוסף, אם סין בונה כל כך הרבה מסילות ברזל, ורכבות עירוניות, מן הסתם הצורך בכבישים יירד.

הסעיף הרביעי הוא דוגמה קלסית של התרחבות רוחבית בדיוק בזמן הלא נכון למקום הלא נכון. להיכנס עכשיו לשוק הנדל"ן? לשווק מוצרי TRUST בסין? מישהו בהנהלה שכח להקשיב לג'ים צ'אנוס.

ככה שנשארנו רק עם הסעיף השני – רשת הרכבות העירוניות (בעיקר רכבות תחתית). מכל שיגעון התשתיות שהולך עכשיו בסין, לדעתי, זה המקום כמעט היחידי שבאמת מוצדק. אבל גם כאן נראה שהסינים מגזימים בכמות ומהירות הבנייה. ברור שכל עיר של מליון תושבים ומעלה רוצה רכבת תחתית, ויכול להיות שזאת באמת השקעה מוצדקת, אבל המצב של הערים סין לא שונה מהבחינה הזאת מכל עיר גדולה אחרת בעולם. גם בלוס אנג'לס צריכים תחתית וגם בתל-אביב רוצים. אבל עובדה שבערים אחרות לא בונים בקצת המטורף שבונים בסין וזאת מסיבה אחת – העלות היקרה.

סין נמצאת עכשיו בתנופת תשתיות משתי סיבות עיקריות – הרשויות המקומיות ממנפות את עצמן לדעת וההכנסה שלהן ממכירת אדמות גבוהה מאוד. ברגע שאחת משתי סיבות אלו תעלם, אני מניח שסין תאט בצורה מאד משמעותית את קצב הפיתוח העירוני.

בכל מקרה, ניתן לראות שב-2012 סין בנתה כ-400 ק"מ בשנה של מסילות עירונית כל שנה. אבל בשנתיים האחרונות ישנה האצה בתחום וערים רבות החליטו לבנות תחתיות. לאור זאת לקחתי על עצמי את המשימה וניסיתי לבנות טבלה של כל הרכבות העירוניות שקורמות עור וגידים בסין. הטבלה רחוקה מלהיות מדויקת. לגבי ערים רבות האינפורמציה מאוד מוגבלת ולכן נאלצתי להעריך את קצב הבניה (הן לפי כתבות והן לפי השוואה עם ערים אחרות שדומות מבחינה דמוגרפית). למרות המוגבלות של הנתונים, הטבלה לדעתי משקפת פחות או יותר את התכניות הנוכחיות בסין. למרות שאני בספק גדול עם הערים באמת תצלחנה לעמוד בתכניות אלו.

רק בשביל להבין את גודל ההשקעה – אפשר להשתמש בשתי ערים אחרות כמקור להשוואה. גם הונג-קונג וגם לונדון הן ערים גדולות (7 מליון ו-8 מליון תושבים בהתאמה), ושתיהן ידועות ברשת טובה של תחתית. ה MTR בהונג-קונג פלוס הרכבות העירוניות מגיעים ביחד לכ-260 ק"מ של מסילות. בלונדון, הטיוב המפורסם נעמד בכ-450 ק"מ. האם עיר כמו שן-יאנג באמת תצליח להעמיד רכבת תחתית תוך מספר קצר של שנים שתשתווה לטיוב הלונדוני? לא יודע. אבל אני ממש מפקפק בכך. אם סין באמת תעמוד בתכניות שלה ותבנה כ-1,000 ק"מ של מסילות תחתית כל שנה (!!) בעשור-שניים הקרובים אז ההשפעה של כך על שוק הנפט ושוק המכוניות העולמי תהיה עצומה. אם לא, אז China Railway Group Ltd תתברר כשורט מוצלח ביותר.

החיסרון הגדול ביותר בשורט הזה הוא מכפיל הרווח הנמוך של החברה – בערך 7.

פורסם בקטגוריה מניות | 17 תגובות

הקטנת מינוף

מאז תחילת השנה הקטנתי את המינוף בתיק בצורה די משמעותית.

כבר בימים הראשונים של ינואר ממשתי את האופציות שנשארו לי עם תאריך פקיעה בינואר 2014. אבל בימים שלאחר חשבתי די הרבה על הנושא הזה, החלטתי להוריד עוד את המינוף ומימשתי כשליש מהאופציות של וולס – סטרייק 45$ פקיעה בינואר 2015. כמו כן מימשתי גם חלק קטן מהמניות בסטיוארט (סימול STC). למרות שאני עדיין מאמין שגם וולס-פארגו וגם סטיוארט זולות, אני מעדיף להוריד סיכונים בתיק. מעבר לכך, פתחתי שורט חדש על מניה בהונג-קונג. אני מקווה לכתוב עליה בקרוב. בינתיים כל מה שאני יכול להגיד זה שהסימול שלה מתחיל ב-03 ונגמר ב-90.

ישנן 3 סיבות עיקריות בגללן החלטתי להוריד מינוף:

1 – מינוף זה אף פעם לא הדבר הכי בריא שבעולם. ברור שכל פירור של מינוף מוסיף סיכון לתיק. הבעיה אצלי היא שאני קצת חזיר, ולכן כשאני רואה מניות זולות ממש קשה לי שלא להעמיס. להיות חזיר זה לא דבר כל כך רע. אני חושב שלהיות חזיר גדול זאת בעיה אבל קצת חזירות היא דבר חיובי, או במילים אחרות – כל עוד המינוף לא מוסיף סיכון אמתי לתיק, אז זה לא דבר ממש רע.

עד לא מזמן לא הייתי ממונף בכלל. רק ב-2010 או 2011 התחלתי למנף את התיק, ועד אז עשיתי תשואות ממש יפות בלי טיפת מינוף. ככה שאני יודע שזה אפשרי. אני מכיר גם מספר משקיעים שהייתה להם שנה ממש חזקה ב-2013 והם עשו זאת ללא מינוף. אצלי, כאמור, המינוף החל לפני כ-3 שנים ומה שקרה זה שלאט לאט המינוף עלה. ממש כמו מישהו שעולה כל שנה בקילו ולא ממש שם לב עד שאחרי 15-20 שנה הוא הופך לאדם שמן. ככה ממש קרה לי עם המינוף והחלטתי שבאמת קצת הגזמתי.

כעת, אחרי הורדת המינוף, התיק שלי בנוי מכ-126% לונג ו-25% שורט (עריכה – מינוף זה לא כולל את המינוף שלקחתי על חוזי מט"ח). יכול להיות שאני אמשיך להוריד עוד קצת מינוף בעתיד הקרוב, רק שבגלל שיש לי 25% בשורטים אני לא בטוח שזה חכם להיות רק 100% לונג. אני עדיין חושב על זה.

2 – אני לא יודע האם השוק יקר או לא. אני נוטה לחשוב שהוא לא יקר, אבל הוא בטוח לא זול. לכן להיות ממונף היום זה לא כמו להיות ממונף לפני שנה או שנתיים. כן, וולס-פארגו עדיין זולה וגם גולדמן זאקס וכו'. אבל גולדמן זאקס ב-170 דולר אינה אטרקטיבית כמו שהיא הייתה ב-100 דולר. כנ"ל לגבי כתבי האופציה של וולס – נכון, הם עדיין זולים, אבל עכשיו הם כבר ב-16$ שזה הבדל גדול מאשר ה-10$ סביבו הם ריחפו עד לפני שנה.

כשהשוק זול זה יותר חכם להיות ממונף מאשר כשהשוק אינו זול. ממש פשוט!

3 – הסיבה האחרונה היא יותר אישית. אף פעם לא היה לי חלום להיות איש ממש עשיר. זאת לא המטרה שלי בחיים. לבורסה הגעתי כי רציתי עצמאות כלכלית ואת זה השגתי לפני חמש-וחצי שנים. אבל עזבתי את העבודה עם סכום לא גדול שאפשר לי לחיות ממש ממש בצמצום. ככה שבשנים הראשונות עדיין היה לי מאוד חשוב לעלות את רמת החיים שלי.

בשנתיים האחרונות המצב הכלכלי שלי השתפר מאוד ולמעשה ב-2013 הרגשתי בפעם הראשונה בחיים שיש לי מספיק כסף. אני יכול להגיד שאני ממש מאושר להיות במצב כזה שלא מדאיג אותי אם בעל הבית יעלה לי את שכר הדירה. נכון, צריך לזכור שאני לא גר באיזה דירה יוקרתית בהונג-קונג או מנהטן ואפילו לא שוכר וילה בהרצליה. סך הכל אני עדיין גר בדירה בפרברי בייג'ינג (שזה עדיין עולם שלישי) ועוד בקומה שישית בלי מעלית. אז זה לא שיכולים לעשות עלי פרק ב-"מעושרים", אבל מבחינתי, ומבחינת הדרישות שלי מהחיים, אני בנקודה ממש טובה. יש לי מספיק כסף לשלם לדירה נחמדה, לממן חוגים לילדים ולשים אוכל על השולחן וזאת ממש בלי להיות לחוץ, אז אני במצב טוב.

כל מה שמעבר לזה – אלו כבר פינוקים. לא שאני נגד פינוקים. ברור שלא הייתי מתנגד שיהיה לי פי 10 או פי 100 ממה שיש לי היום. אבל הכסף הזה כבר יממן לי פינוקים שזה לדעתי כבר לא כזה חשוב בחיים. לכן היום אני בנקודה כלכלית שדי מספיקה לי ומעבר לזה כל מה שיהיה זה אקסטרה. ככה שהיום כבר יותר מפחיד אותי לרדת ברמת החיים מאשר אני רוצה לעלות ברמת החיים, וזאת הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה. לכן אני מעדיף להוריד מינוף כדי לא להגיע למצב שרמת החיים שלי תרד יותר מדי.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 46 תגובות