מדיניות פרטיות

האתר "לחיות אבל אחרת" (להלן: "האתר") מתייחס בכבוד לפרטיות המשתמשים באתר. תנאים אלה ילמדו אותך מהי מדיניות הפרטיות הנהוגה באתר. הם סוקרים, בין השאר, את האופן שבו משתמש האתר במידע הנמסר לו על-ידי המשתמשים באתר, או שנאסף בעת השימוש באתר.

מדיניות זו מנוסחת בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, והיא מתייחסת, כמובן, גם לנשים.

מידע שנאסף במהלך השימוש באתר

האתר נעזר בחברות חיצוניות (כגון google analitics) שאוספות נתונים מהאתר, ומספקות לו ניתוחים סטטיסטיים אודות השימוש באתר. חברות אלו אוספת ומנתחת מידע על היקף השימוש באתר, תדירות השימוש בו, מקורות הגישה של המשתמשים לאתר, מילות החיפוש בהן השתמשו באתר או בכדי להגיע לאתר וכיוצא בזה. המידע הנאסף הוא סטטיסטי במהותו, ונועד לצרכי ניתוח, מחקר ובקרה. מידע זה כולל מידע או פרסומות שקראת, העמודים שבהם צפית, מקום המחשב ונתוני כתובת האינטרנט (IP address) שבאמצעותם ניגשת לאתר ועוד.

מסירת פרטים לאתר

בעת השארת תגובה באתר או יצירת קשר עם הכותבים באתר (דרך הדף "צור קשר"), תתבקש למסור פרטים אישיים כדוגמת שם פרטי, שם משפחה וכתובת דואר אלקטרוני. השדות שחובה למלא, יסומנו במפורש. ללא מסירת הנתונים המתבקשים בשדות החובה לא תוכל להשתמש בשירותים אלה.

כאשר אתה מוסר פרטים אישים של צד שלישי, אתה מצהיר כי קיבלת את הסכמתו המפורשת למסירת פרטיו לאתר, לשם השימוש בפרטים אלה, בהתאם למדיניות זו.

הפרטים שמסרת ישמרו במאגר הנתונים באתר כמו גם בשרת דוא"ל חיצוני המשמש את הכותבים באתר. (למשל, אם יצרת קשר עם כותבי האתר דרך הדף "צור קשר", הפרטים שמילאת ישלחו לכתובת הדוא"ל של כותבי האתר ויישמרו שם).

השימוש במידע

המידע שבאתר ישמש למטרות המפורטות להלן:

• כדי לאפשר לך להשתמש בשירותים באתר;

• כדי לזהות אותך במהלך כניסות חוזרות שלך לאזורים הטעונים הרשמה וכדי לחסוך ממך להזין בכל פעם את פרטיך;

• כדי לשפר ולהעשיר את השירותים והתכנים המוצעים באתר, ובכלל זה ליצור שירותים ותכנים חדשים המתאימים לדרישות המשתמשים באתר וציפיותיהם ולשנות או לבטל שירותים ותכנים קיימים. המידע שישמש את האתר לצורך כך יהיה בעיקרו מידע סטטיסטי, שאינו מזהה אותך אישית;

• ליצירת קשר אתך כשכותבי האתר סבורים שקיים צורך בכך;

• לצורך ניתוח, בקרה ומסירת מידע סטטיסטי לצדדים שלישיים. מידע זה לא יזהה אותך אישית;

• לשם תפעולו התקין ופיתוחו של האתר;

• לכל מטרה אחרת, המפורטת במדיניות פרטיות זו או בתנאי השימוש של האתר.

מסירת מידע לצד שלישי

האתר לא יעביר לצדדים שלישיים את פרטיך האישיים והמידע שנאסף על פעילותך באתר (ככל שפרטים ומידע זה מזהים אותך אישית), אלא במקרים המפורטים להלן:

• במקרה שתפר את תנאי השימוש באתר, או תקנון לשירות באתר, או אם תבצע באמצעות האתר, או בקשר איתו, פעולות הנחזות כמנוגדות לדין, או ניסיון לבצע פעולות כאלה. במקרים אלה, יהיה האתר רשאי למסור את המידע לפי הנדרש;

• אם יתקבל בידי האתר צו שיפוטי המורה לו למסור את פרטיך או המידע אודותיך לצד שלישי;

• כל מחלוקת, טענה, תביעה, דרישה או הליכים משפטיים, אם יהיו, בינך לבין האתר;

• בכל מקרה שהאתר יסבור, כי מסירת המידע נחוצה כדי למנוע נזק חמור לגופך או לרכושך או לגופו או לרכושו של צד שלישי;

• אם האתר יעביר את פעילותו למסגרת אחרת – למשל לשרת אינטרנט אחר או לכתובת URL אחרת;

שינויים במדיניות הפרטיות

האתר רשאי לשנות מעת לעת את הוראות מדיניות הפרטיות. אם יבוצעו במדיניות זו שינויים מהותיים, בהוראות שעניינן השימוש במידע אישי שמסרת, תפורסם על-כך הודעה בעמוד הבית של האתר.

פורסם בקטגוריה Blog | כתיבת תגובה

צור קשר

לפני שאתה יוצר קשר, אם אתה מעוניין לדעת איך להתחיל בעולם ההשקעות, אתה מוזמן קודם לקרוא את המדריך שכתבתי.

עקב תקנות לא ברורות של הרשות לנירות ערך בישראל, אני אמנע מלהשיב לכל פניה הקשורה למניות, עצות איך להשקיע או כל תשובה שיכולה להראות כמו שירות של יעוץ פיננסי.

פורסם בקטגוריה Blog | כתיבת תגובה

אודות

עדו מרוזברוכים הבאים לאתר "לחיות אבל אחרת"!

קוראים לי עדו מרוז, ומאז אוגוסט 2008 השקעות בבורסה הן העיסוק המרכזי שלי. באותה שנה הגעתי למצב כלכלי שאפשר לי לעזוב את העבודה, ולהתרכז בדברים שאני אוהב. המסע לעצמאות כלכלית לא היה חלק, והנה תקציר:

השנים כשכיר

בשנת 2000 התחלתי לעבוד כמתכנת בקומברס (חברת תוכנה בתחום התקשורת), ושנה לאחר שהתחלתי לעבוד, קומברס שלחה אותי יחד עם משפחתי לעבוד בהונג-קונג.

כבר מההתחלה הבנתי שאני לא מתאים להיות שכיר. לא אהבתי שאין לי כמעט שום שליטה על הביטחון התעסוקתי שלי ועל השכר שלי. בתור שכיר המציאות יכולה להתהפך מהר מאוד – יום אחד יש לך את הבוס הכי טוב בעולם, ולמחרת אתה תחת בוס שבודק בשעון מתי באת ומתי אתה הולך. חלמתי להשיג עצמאות כלכלית. רק כשיהיה לי מספיק כסף, אוכל להתעסק בדברים שמעניינים אותי בחיים, מבלי לדאוג לפרנסה.

הבנתי שאני חייב תוכנית מילוט, והחלטתי להתחיל להשקיע בבורסה. מהר מאוד הגיעה המפולת הגדולה שבעקבות התפוצצות בועת ההיי-טק. כל הכסף שהשקעתי במשך כמעט כשנתיים פשוט נעלם. בנוסף לכך החלו פיטורים המוניים בחברות ההיי-טק כולל בקומברס.

הפיטורים ההמוניים רק שכנעו אותי יותר מדוע חשוב להגיע לעצמאות כלכלית. ראיתי אנשים רבים חלקם בעלי משפחות, חלקם כבר מזמן עברו את גיל 40, מושלכים לרחוב. אותה החברה שפמפמה לנו לראש שאנחנו משפחה אחת גדולה, ידעה להיפטר באכזריות מ"בני משפחה". שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאמין גדול בקפיטליזם, וחושב שזאת זכותה המלאה (ולפעמים אף חובתה) של כל חברה לפטר עובדים, אבל גם חובתנו כעובדים להגן על עצמנו, ולדאוג לאינטרסים שלנו לפני שאנחנו דואגים לאינטרסים של החברה בה אנו עובדים.

אני דאגתי לאינטרסים שלי ע"י כך ששמתי גבולות לעבודה, ולא נתתי לה להיכנס לי לכל רגע בחיים. השעות שאחרי העבודה היו שלי בשביל לגדול וללמוד. למדתי המון על כסף, שוק ההון והשקעות ערך. סימנתי מטרה – להגיע לעצמאות כלכלית עד גיל 47, וכמעט כל מה שעשיתי היה בשביל להגיע למטרה הזאת.

המשכורת שלי הייתה משכורת סבירה (קצת פחות מהממוצע בקרב מתכנתים). אשתי לימדה סינית והרוויחה פחות. אבל למרות משכורות לא מאוד גבוהות, הצלחנו 8.5 שנים אחרי שהתחלתי לעבוד ובגיל 36, להגיע למצב כלכלי שאפשר לי להפסיק לעבוד כשכיר. הרבה יותר מהר מאשר חשבתי. כל זאת בזכות כמה השקעות חכמות בבורסה (ולמרות שהיו לי גם מספר לא קטן של השקעות גרועות).

מטרות האתר

לא כולם חייבים לעזוב את העבודה בגיל +30. אנשים רבים אוהבים את העבודה שלהם, או שיש להם אילוצים אחרים. אבל כל אחד יכול לשפר את מצבו הפיננסי, ולא להיות תלוי רק בתלוש המשכורת שלו.

אני מקווה שהאתר יעזור לחלק מהקוראים לשפר במקצת את מצבם הפיננסי, או ילמד אותם לקחת אחריות על חלקים שונים של חייהם.

במקום להיות ממורמר שהעבודה החליטה לא לחלק בונוסים השנה, תדאג בעצמך לבונוס שלך ע"י יצירת מקור הכנסה פסיבי.
במקום לכעוס שהמדינה החליטה להעלות את גיל הפנסיה ל-70 (כן, זה בטוח יקרה מתישהו), תדאג בעצמך להכנסה נוספת שתספק את צרכיך בזקנה.

מי שמעוניין יכול להירשם לאתר. כל התכנים באתר הם בחינם, ואני לא מתכנן לשנות זאת. ניתן להירשם בחינם, ולקבל עדכונים ע"י שירות RSS. כל מי שיש לו חשבון בקורא פידים (כמו למשל Feedly) יכול לקבל עידכונים שותפים מהבלוג ע"י לחיצה על המקש הכתום בצד הימני העליון של אתר זה.

ניתן ליצור איתי קשר. אני אשמח לשמוע מכם. בין אם יש לכם שאלה, הערות או הצעות.

פורסם בקטגוריה Blog | סגור לתגובות על אודות

למרות הסיכונים – מדוע אני אוהב ליפים

אחת הסיבות לתשואה הגבוהה שלי בשנה שעברה הייתה הריצה המטורפת בליפים שקניתי – כמובן באלו של גולדמן-זאקס, אבל גם בליפים של וולס-פארגו ואפילו בפוטים שקניתי על FXY (קרן שמחזיקה בינים יפנים). גם השנה הליפים עושים לי הרבה כסף, וזאת למרות שאני מופסד על 3 מ-4 ההימורים. השנה אני מופסד על האופציות של COCO, GS ו FXY אבל הרווח שאני עושה באופציות של וולס-פארגו יותר ממחפה על שאר ההפסדים. בשנה שעברה עשיתי מכה על האופציות של גולדמן – בערך פי 8 תוך יותר משנה. בחלק מהרווח קניתי אופציות של וולס שעליהן אני כבר מורווח פי 10 תוך שנה וקצת. אפקט הריבית דריבית ממש מטורף (למרות שההימורים לא היו כל כך גדולים).

הרווח הגדול הזה גרם לי לחשוב הרבה מאוד על הנושא הזה של השקעה בליפים. וזה לא שלא הייתי פתוח לרעיון כבר לפני שנים. את ההשקעה הראשונה שלי באופציות ביצעתי בשנת 2007 (למעשה אלו היו כתבי אופציה, אבל הטווח שלהם היה קצר – בערך שנתיים, אז האופי של ההשקעה זהה לזה של ליפים).

לא צריך להסביר יותר מדי את ההבדל שבין רכישת מניה לבין רכישה של אופציה על המניה. זה ידוע שהסיכון באופציות הרבה יותר גבוה, וזה בגלל אלמנט הזמן. יכול להיות שצדקת בניתוח של המניה אבל לשוק לוקח יותר מדי זמן להסכים אתך – אם קנית את המניה, עדיין תרוויח. אם קנית את האופציה, אתה יכול להפסיד 100% – וזה כואב. ככה שאפקט ההימור בליפים הרבה יותר משמעותי מאשר במניות. אבל הימור כשלעצמו אינו דבר רע, השאלה היא רק ההסתברות להצליח.

למשל, נניח שמציעים לך הימור פשוט של עץ-פלי על הטלת מטבע. כל פעם שהמטבע נופל על "עץ" אתה מרוויח 2 ש"ח, וכל פעם שהוא נופל על "פלי" אתה מפסיד 1 ש"ח. מי מוכן לקחת את ההימור הזה?

זה יהיה מאוד חכם לקחת את ההימור הזה עם סכום סביר של כסף. אני מניח שהרוב המוחלט של הקוראים לא היה מוכן לשים את כל הכסף שלו על הימור שכזה. אפילו לא 50% ואולי אפילו לא 10%. אבל מה עם לשים על הימור שכזה 1% מהכסף? אם נניח שאפשר לחזור על ההימור הזה בלי סוף, יש המון הגיון לשים כל פעם, נגיד, חצי אחוז מההון שלנו, או פחות (תלוי במידת החזירות שלנו). אבל אם היו מציעים לנו את ההזדמנות הזאת רק פעם אחת? אז אולי היה שווה לשים כאן 10% מהכסף, או 5% – אין כאן תשובה מוחלטת. ברור שההימור כדאי, אבל לא שווה לסכן כאן יותר מדי, כי יש 50% סיכוי שנפסיד הכל.

ההימורים שעשיתי על הליפים מאוד דומים לדוגמה שנתתי למעלה. מדובר בהימורים עם סיכוי גדול להפסד, אבל סך הכל הסיכון/סיכוי כאן מאוד לטובתי. ההימורים האלו מתאימים רק לכאלו שיש להם "קיבה" להפסיד מדי פעם כמה אחוזים מהתיק שלהם. זה לא משהו שמתאים לכל אחד. העובדה הזאת ברורה לי. להרבה מאוד אנשים קשה מאוד לחיות עם הפסד כספי. אבל מי שכן מוכן לשחק את המשחק הזה, צריך לראות בכל הימור כחלק משורת הימורים ולא כמקרה בודד אחד. ככה אני רואה את ההימורים האלו, ולדעתי העובדה הזאת בלבלה הרבה אנשים שדיברתי איתם על הליפים בהם אני מחזיק כמו גם את חלק מהקוראים.

אבל לפני שאני אדבר על שרשרת-ההימורים, אני אגע בנושא אחר.

מדוע יש כאלו הזדמנויות בליפים?

כשקניתי את האופציות של גולדמן, המניה אז נסחרה באזור ה-100$ והסטרייק של האופציות היה 150$. ככה שהאופציות היו הרבה מחוץ לכסף. חבר שלי ביקר אותי על כך וטען שגם גרינבלט (שאוהב אופציות) המליץ לקנות אופציות בתוך הכסף ולא כאלו שכל כך רחוקות מהכסף. התשובה שלי לכך הייתה – שגולדמן נסחרה לא מזמן סביב ה-150 דולר, אז האם זה אומר שאם הייתי קונה לפני חצי שנה את האופציות בפי 10 מאשר מחירן היום, זאת הייתה השקעה טובה יותר?

מניות הן הרבה יותר תנודתיות מאשר אנחנו חושבים. פיטר לינץ' דיבר על כך באחד מהספרים שלו. הוא הראה שהמניה הממוצעת זזה בכ-50% בשנה מנקודת השפל שלה לנקודת השיא. זה נראה המון וקצת קשה להאמין שזה נכון, אז אתם מוזמנים לשחק עם גרפים של מניות ולראות שזה די נכון – אפילו במניות של חברות גדולות.

ככה שאם 90$ הייתה נקודת השפל של גולדמן, היא בקלות יכולה לחזור ל-150$ תוך שנה וחצי. כמובן שאף אחד לא יכול לדעת האם 90$ זאת נקודת השפל או לא, אבל מה שאני רוצה להסביר כאן זה שזה בכלל לא הזוי לצפות ממניה לעלות מ-90 דולר ל-150 דולר או יותר אפילו אם שום דבר מיוחד לא קורה בביזנס של החברה. תנודתיות שכזו היא נורמלית לחלוטין. האופציות, פעמים רבות, לא מתמחרות נכון בכלל את התנודתיות הנורמלית הזאת.

אז אם תיקחו את התנודתיות הזאת ותוסיפו את האינטלקט שמשקיע ערך יכול להוסיף – ותקבלו פוטנציאל רווח מאוד גבוה. (למשל בגולמן-זאקס האינטלקט שלי אמר שזה לא הגיוני בכלל שהחברה תסחר במכפיל 0.7 על ההון העצמי כשהיסטורית המכפיל עמד על כ-3).

למה אני מתכוון ב-"שרשת הימורים"?

ישנם שני נושאים:

הראשון הוא שאני מתכנן לקנות ליפים מדי פעם בידיעה של 100% שאני אפסיד בחלק נכבד מהמקרים, אבל במספר הפעמים שאצליח, הרווח יכסה על ההפסדים בצורה מאוד מאוד משמעותית. הסיבה לכך היא שאני מתכוון להשקיע בליפים רק כאשר הסבירות לרווח משמעותי היא מאוד גבוהה. נניח – במקרה שאני חושב שיש סבירות מאוד גבוהה (לפחות 50%) לעשות פי 5 או יותר. בהימורים שכאלו אני ארוויח ב-50% מהפעמים פי 5 או יותר וב-50% מהפעמים אפסיד הכל (כמובן שיש מקרי אמצע, אבל לצורך הפשטות נתעלם מהם).

כיוון שאני רחוק מלהיות מושלם, אז סביר להניח שאני אצדק בפחות מ-50% מהפעמים, אבל עדיין אני מקווה שהרווח הממוצע שלי לאורך השנים מאופציות יעמוד על מעל ל-30% בשנה. זאת השאיפה שלי. ואם אני ארוויח בממוצע 30% בשנה, זאת אומרת שפעמים רבות אני הולך להפסיד את כל ההשקעה (כמו שכנראה יקרה השנה עם האופציות של גולדמן סטרייק 180$ בהן אני מחזיק). הפסד הוא חלק מהמשחק כאן.

הנושא השני הוא תזמון היציאה – אם רואים בהימור כחלק משרשרת הימורים, זאת טעות לצאת מוקדם מדי. שוב אני אחזור לדוגמה של גולדמן. ההימור המקורי שלי שם היה על 4% מההון שלי, והאופציה עלתה די מהר פי 2 ואח"כ פי 4 ואח"כ פי 5 וכו'. ואז ההימור כבר לא תפס 4% מהתיק שלי אלא 10% ואח"כ כבר 15%. כאשר בד ובד עם העלייה של ההימור כחלק מהתיק שלי, ככה גם התקצר הזמן של האופציה. ובשלב הזה חברים שלי כבר ביקרו אותי קשות וטענו שזה הימור נטו שלא קשור בכלל להשקעות ערך.

אני לא מסכים!
הסיבה שהם מפספסים את הנקודה לדעתי היא שהם לא מבינים את העיקרון של השקעת-שרשרת.

אם אני רואה את ההשקעות באופציות כהשקעות שרשרת – כלומר עשרות השקעות שאני אעשה מעכשיו ועד שאתפגר, אז ההיגיון שמנחה אותי הוא שונה מאשר אם זאת הייתה השקעה בודדת.

וההיגיון שמנחה אותי במקרה הזה של האופציות הוא שבמקור קניתי אופציות ליפ כי הן ארוכות טווח. רציתי להמר לטווח הארוך ביותר שאפשר. אם, למשל, קניתי את האופציות שנתיים לפני הפקיעה, אז המטרה המקורית שלי הייתה להשקיע לטווח זמן ארוך של שנתיים כדי לתת לתזה שלי זמן להתממש. מראש רציתי הימור ארוך טווח כדי להרוויח כמה שיותר מעלייה לאורך זמן. לכן אם אני תמיד אקנה אופציות לטווח של שנתיים אבל אממש אותן אחרי שנה "כי נשארה רק שנה וזה כבר נהפך להימור", אז מה שאני עושה בעצם זה קונה אופציות לשנה ולא לשנתיים!

זאת הסיבה שאני מנסה להשאיר את האופציות עד שהן מתקרבות לפקיעה. זוהי התאוריה. במעשה אני קצת נכשל. גם במקרה של גולדמן וגם במקרה של וולס, דיללתי לאורך הדרך. פשוט לא הייתה לי את הבטן להחזיק 15% מהכסף באופציות שכבר עשו לי פי 10. אז דיללתי חלק אבל עדיין השארתי חלק מאוד גדול.

בשנתיים האחרונות האופציות עשו לי המון כסף, אבל צריך לזכור שאלו היו שנתיים טובות מאוד לבורסה ושהייתה לי רוח גבית חזקה מאוד. זה לא שרוח שכזאת לא תחזור על עצמה – אני בטוח שבעשרות השנים הבאות תהיינה לא מעט הזדמנויות שכאלו, אבל זה לא משהו שיחזור על עצמו כל שנה. קל מאוד להתלהב מהעליות האלו שבאופציות, רק שזה יהיה מסוכן להשקיע כל שנה באופציות ללא התייחסות לסיכון/סיכוי. אני מקווה שתהיה לי את הסבלנות לזרוק את הז'יטונים רק כשההסתברות חזק לטובתי.

 

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | סגור לתגובות על למרות הסיכונים – מדוע אני אוהב ליפים

הברזל שוב מתחת ל-100 דולר

לא צריך סיווג ביטחוני גבוה כדי לדעת שהגדלתי מאוד את השורט על סין בחודשים האחרונים. מתחילת השנה:

– הכפלתי את השורט על ואלי.
– פתחתי שורט גדול על ריו-טינטו.
– קניתי פוטים של ריו-טינטו.
– ובשבוע האחרון פתחתי שורט על פורטסקיו.

מנגד, סגרתי כמה שורטים על חברות סיניות וגם הקטנתי את השורט על אנחווי (בדיוק דקה לפני שהמניה התרסקה!). אבל נט-נט, הגדלתי מאוד את השורט על סין. רק הפוטים שקניתי על ריו-טינטו תופסים היום יותר מ-5% מהתיק שלי. זהו ההימור הגדול ביותר שעשיתי על אופציות (אם מתעלמים מכתבי האופציות לטווח ארוך של WFC, JPM ו AIG).

בימים ובשבועות האחרונים הגדלתי מאוד את השורט על סין, בגלל שנקודת המפנה כבר הגיעה והשוק מתעלם מזה לחלוטין. לדעתי השוק מפספס פה בגדול וזה הזמן להיות אגרסיבי. מתחילת השנה מחיר עופרת הברזל ירד מ-130 וקצת דולר לטון לאזור ה-100 דולר היום. מדובר בירידה משמעותית ביותר, אבל מחירי מניות הכרייה לא מגלמים ירידה זו – במיוחד ריו-טינטו שבקושי זזה השנה למרות ירידה זו של כ-30% במחירי עופרת-הברזל.

כנראה שהשוק חושב שמדובר בירידה זמנית. זה קרה לנו, למי שזוכר, ב-2012. מחירי הברזל ירדו עד לתחתית של 86$ ואז טיפסו להם די מהר חזרה ל-150$. אולי השוק מצפה שוק להתאוששות. אני לא יודע. בכל אופן, השוק טועה. בואו נמספר את הסיבות לכך:

1 – הביקוש לא ממש חזק. מי שקצת עוקב אחרי התעשייה הזו כבר יודע שהכל מתחיל ונגמר בביקוש הסיני (סין צורכת יותר ממיליארד טון בשנה לעומת בערך 30 מליון טון שצורכת הכלכלה האמריקאית!). אז הכל מתחיל ונגמר בסין. השנה הצמיחה ביצור הפלדה הסיני חלשה ביותר – משהו כמו 2%-3%. זאת צמיחה ממש אטית ביחס לשנים עברו, אבל המצב עוד גרוע יותר ממה שמספרים אלו מראים.

2 – ייצוא הפלדה הסיני גדל. גדל בערך ב-8% אחוז השנה. למשל, באפריל יצור הפלדה בסין גדל ב-1.3 מליון טון, אבל היצוא צמח ב-2.5 מליון טון. מה שאומר שבעצם צריכת הפלדה בסין מתכווצת. אבל המצב (כלפי כורות הברזל) עוד יותר קשה כיוון ש:

3 – תמיד צריך לזכור שבעולם המפותח רוב הפלדה מגיע ממחזור ולא מעופרת-ברזל. בסין, בגלל: א' – שכ-50% מהפלדה הולכת לבנייה. ו-ב' – שבום הפלדה חדש ולוקח כמה שנים עד שהפלדה ממוחזרת, אז מה שקורה זה שרוב הפלדה מיוצרת מעופרת-ברזל ולא מפלדה ממוחזרת. מצב זה עם השנים יעבור יותר ויותר לכיוון הפלדה הממוחזרת. כל שנה תגיע לשוק כמות יותר ויותר גדולה של פסולת-פלדה. ככה שגם אם צריכת הפלדה בסין הייתה צומחת ב-2%-3% בשנה, הביקוש לברזל היה כנראה סטטי ואולי אפילו יורד בגלל הפסולת.

אז אלו שלושת הסיבות לחולשה של הברזל מהכיוון של הביקוש. כיוון ששוק הדיור בסין מפוצץ בעודף עצום של דירות (דבר שכיום גם בסין מכירים בו), אין מצב שהביקוש לפלדה בסין יצמח. סין הגיעה לשיא הביקוש ומכאן הדרך היא רק דרומה. וזה לא משנה מה ממשלת סין תעשה ואם היא תתחיל עם תכנית תמריצים חדשה או לא. ישנה רק דרך אחת לפתור את בעית עודף ההיצע בשוק הנדל"ן והיא לבנות פחות.

מה שיפה בהימור נגד חברות הברזל זה שאפילו אם לגמרי טעיתי בכל מה שכתבתי בשלושת הסעיפים שלמעלה, עדיין ההימור הזה יעבוד. וזאת מאותה הסיבה שהוא עבד טוב עד היום. את השורט על ואלי התחלתי בסוף שנת 2010 כשהמניה נסחרה מעל ל-30$. מאז היא ירדה ביותר מחצי וזאת למרות שהביקוש הסיני לפלדה צמח ממש יפה. הסיבה שמניית ואלי ירדה היא שמחירי הברזל ירדו מאזור ה-190$ כשפתחתי את השורט לאזור ה-100 דולר היום. והסיבה לכך היא – היצע.

4 – השנה היא שנת מפתח בהיצע הברזל. הולכים להתווסף יותר מ-150 מליון טון של ברזל השנה. רק אוסטרליה תוסיף בערך 150 מליון טון – תוספת של כ-50 מליון טון מכל אחת מהשלוש – ריו, BHP ופורטסקיו. עכשיו, בואו נתעלם מהעובדה שהצמיחה ביצור הפלדה הסיני היא בגלל יצוא העודפים, ונתעלם מההאטה בבנייה בסין וגם מעניין המחזור, ובואו נניח שהביקוש הסיני יעלה השנה ב-3%. אתה יודעים מה – בואו נהפוך את זה ל-4%. סין מייצרת 800 מליון טון פלדה. לכך צריך בערך 1.2 מיליארד טון של ברזל. 4% של 1.2 מיליארד יוצא 48 מליון טון. ככה שהיצע הברזל השנה יעלה בכ-100 מליון טון על הביקוש.

5 – 150 מליון טון של היצע חדש? לא ממש. המספר גבוה בהרבה בגלל שיש שחקן אחד בשוק שמשבש לגמרי את התכניות של הכורות האוסטרו-ברזילאיות. מדובר בשחקן הסיני. גם בסין יש המון ברזל (אם כי מאיכות מאוד נמוכה) והכמות שנכרת כל שנה הולכת וצומחת. באפריל, למשל, כריית הברזל בסין עלתה ב-12% משנה שעברה. מדובר בעוד כ-120 מליון טון שמתווספים לשוק השנה. מדובר בברזל מאיכות נמוכה, אז סביר להניח ש-120 מליון טון של ברזל סיני מספיקים ליצור של נגיד 40-50 מליון טון של ברזל. עדיין מדובר בכמות גבוהה מאוד.

רבים טוענים שחברות הכרייה הסיניות מפסיקות להרוויח ברגע שמחירי הברזל נופלים מתחת ל 120$-110$ לטון. לכן ישנה ציפייה בשוק שהמחירים של הברזל לא יכולים לרדת מתחת לטווח זה לאורך זמן. לדעתי מדובר בחלומות באספמיה. מי שחושב שסין תתן לחברות הברזל המקומיות לפשוט רגל לא מבין את צורת המחשבה של השלטון כאן. בסופו של דבר לא תהיה ברירה והשלטון ייתן לאלו ליפול, אבל זה ייקח הרבה מאוד זמן (כמה שנים ככל הנראה). תסתכלו על תעשיות אחרות בסין שמפסידות כסף (כמו למשל – פלדה, ספנות, אלומיניום) ותראו איך השלטון מחזיק אותן בחיים לאורך שנים.

זה מה שאנחנו מקבלים כאן – עלייה בהיצע וירידה (או קיפאון) בביקוש. ולכן אין שום מצב שמחירי הברזל יתאוששו. והנה הסיבה האחרונה מדוע אני חושב שהמחירים לא יתאוששו:

6 – בניגוד ל-2012 שאז הנפילה במחירי הברזל באה יד-ביד עם נפילה במלאי הברזל בנמלים הסיניים, הפעם המלאי רק הולך וגדל. כלומר הנפילה במחיר אינה נובעת מניקוי המלאי אלא מעודף היצע.

לדעתי אנחנו מקבלים כאן את הסופה המושלמת – זינוק בהיצע בדיוק בזמן שהביקוש הסיני הולך להתרסק. אבל אפילו אם הסופה לא תהיה מושלמת והביקוש הסיני לא יתרסק, עדיין נקבל שהיצע הברזל יעלה בהרבה על הביקוש. במקרה שכזה נקבל ירידה במחירים. לדעתי הירידה תהיה דרסטית הרבה יותר ממה שהשוק מצפה. גולדמן, למשל, גם מאמינים שישנו עודף היצע, אבל הם מצפים שזה יביא לירידה די מתונה במחירים – 108$ השנה ו-80$ בשנה הבאה. אני מהמר שהתיקון במחירים יהיה הרבה יותר אגרסיבי. השוק עוד יפלרטט אולי כמה שבועות עם ה-100 דולר לטון, אבל עד סוף השנה המחיר כבר ירד ל-80 דולר או פחות. זה ההימור שלי. זאת הפעם הראשונה מזה לפחות 10 שנים שההיצע עולה על הביקוש. במצב שכזה ירידת המחירים צריכה להיות מאוד אגרסיבית – מספיק אגרסיבית כדי שכורות הברזל תתחלנה לייצר בהפסד. אבל אפילו אם ניקח את האנליזה של גולדמן, הירידה במחיר תגרום להרבה כאב אצל הכורות.

קחו למשל את ריו-טינטו. נגיד שהמחיר יתאזן ב-100 דולר. ב-2012 החברה הרוויחה כ-10 מיליארד דולר על יצור 210 מליון טון ומחיר הברזל עמד על 130$. למרות שהשנה החברה תגדיל את הייצור ל-250 מליון טון, עדיין נקבל נפילה של יותר מ-2 מיליארד דולר בהכנסות. ברור שחלק גדול מזה יגיע לשורה התחתונה. מה יקרה לרווח של החברה אם מחיר הברזל ייפול ל-80$ או 60$?
משום מה השוק עדיין אינו מתמחר את הירידה במחיר הברזל. ריו טינטו נסחרת במחיר די דומה לממוצע המחיר ב-12 החודשים האחרונים. השוק מגיב ממש ממש לאט להתפתחויות האחרונות וזאת הזדמנות להכות בכל הכוח וזאת הסיבה שאני מגדיל את השורט כל הזמן.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על הברזל שוב מתחת ל-100 דולר

משקיעי ערך בכל צבעי הקשת

מכירים את הדתיים האלו שחושבים שכל מי שלא מאמין בדיוק כמוהם אינו באמת דתי?

האמת היא שכל מי שמאמין באלוהים בהגדרה הוא אדם דתי, וזה בכלל לא משנה כמה מצוות הוא ממלא או מי הרב שלו. אבל ישנם אנשים שחוסר הסבלנות שלהם לזולת מביא אותם לפסול כל מי שלא חושב 100% כמוהם.

גם בקרב משקיעי הערך ישנם כאלו. אנשים שחושבים שמי שלא משקיע בדיוק כמוהם הוא אינו משקיע ערך. אלא שגם כאן ההגדרה של משקיע ערך היא הרבה יותר רחבה מאשר רבים חושבים. משקיע ערך הוא כל מי שמשקיע על בסיס אמונה שערך הנכס שהוא קונה (או מוכר) מתומחר שלא לפי הערך האמתי של הנכס. כלומר שיש אי התאמה בין ערך הנכס לבין המחיר. לכן גם פיטר לינץ' וגם וורן באפט וגם ג'ורג' סורוס וגם בנג'מין גראהם – כולם כולם משקיעי ערך למרות שכל אחד מהם שונה מאוד מהאחר.

נכון, ההגדרה של משקיע ערך היא מאוד רחבה. יותר מזה, גם מי שישקיע היום בטסלה בגלל שהוא מאמין שהחברה הולכת לכבוש את העולם, והוא מאמין שהחברה תרוויח מיליארדי דולרים בשנה – גם הוא משקיע ערך. יכול להיות שהוא טועה (או שלא) אבל זה עדיין לא אומר שהוא אינו משקיע ערך. הוא יכול להיות משקיע ערך מוכשר או כושל – עדיין הוא משקיע ערך. בכלל, הניסיון להבדיל בין "משקיע ערך" לבין "משקיע צמיחה" נובע מבורות. כמו שבאפט אמר במכתב למשקיעים של 1992 לא ניתן להפריד בין "ערך" לבין "צמיחה" כי חלק מהערך תלוי בצמיחה.

למשל, קחו את גולדמן זאקס, האם היא זולה היום במכפיל רווח של 8? כן, אם הרווח למניה יעלה ב-15% בשנה. לא, אם הרווח יעלה רק ב-5% בשנה.

אני כותב את הרשומה הזאת בגלל שלא אחת אני שומע האשמות שמשקיע מסוים הוא לא באמת משקיע ערך. טענות שגם העלו נגדי מאז שאני כותב כאן – כל פעם בגלל מניה אחרת שלטענת המגיב לא עונה להגדרה של ערך. אני חושב שהפעם האחרונה שטענה זו עלתה הייתה בקשר לקוקו או שומרי-משקל. אבל גם בעבר עלו טענות כאלו כשהשקעתי בחברות רדיו, כשעשיתי שורט על ואלי ועוד מספר דוגמאות.

טענות כאלו מראות על חוסר סובלנות למי שעושה דברים באופן שונה מהמגיב, או חס וחלילה באופן שונה מהרב וורן-באפט.

אני אפילו לא רוצה להביא דוגמאות מההשקעות המוזרות שבאפט עשה במשך חייו כי זאת לא הנקודה. משקיע X הוא לא משקיע ערך אם הוא עושה 1:1 מה שבאפט עשה. משקיע ערך הוא משקיע שמשקיע לפי הערך של הנכס. זה הכל.

למרות הגדרה נרחבת זו, עדיין רוב האנשים בעולם אינם משקיעי ערך. כמו למשל:
– משקיעים טכניים.
– אלו שקנו מניה בגלל שהשכן, חבר או הדוד של הספר אמרו להם.
– משקיעי מומנטום.
– ואלו שאני קורה להם "משקיעים בגדול". קבוצה גדולה של אנשים שמשקיעים לפי רעיון גדול אחד שיש להם בראש מבלי לבדוק את המחיר שהם משלמים על אותו הרעיון – למשל – הודו הולכת לצמוח חבל על הזמן ב-20 שנה הבאות אז כדאי לקנות חברות רכב הודיות. או – הדבר הבא זה ביוטק, אז צריך לקנות חברות מהתחום. מדובר בקבוצה ענקית של משקיעים. אין להם שום קשר להשקעות ערך, כי המחיר לא מעניין אותם. התאוריה שלהם הייתה נכונה גם אם חברת הרכב ההודית הייתה נסחרת במיליארד דולר וגם אם היא הייתה נסחרת ב-500 מיליארד דולר.

אני מבטיח לכם שסורוס לא משקיע לפי אף אחד מהקריטריונים שלמעלה. טוב, יש בו קצת השקעות מומנטום, אבל הוא תמיד בודק את הערך שהוא מקבל תמורת הכסף שהוא שם. לכן גם סורוס הוא משקיע ערך. גם צ'אנוס משקיע ערך. תשמעו אותו מדבר, ותראו שהוא תמיד משווה בין המחיר של הנכס לבין הערך שלו. באף "מדריך למשקיע ערך" לא כתוב שאסור לעשות שורטים. זה שהכהן הגדול, באפט, לא עושה שורטים, לא אומר שזה לא נכלל בהגדרה של השקעת ערך.

מה שיפה בעולם הזה זה שכל אחד כל כך שונה ושלכל אחד יש את הדרך שלו לעשות דברים, לכן קשה לי עם חוסר הסובלנות הזאת של אלו שמנסים להוציא ממעגל המדורה כל מי שלא חושב בדיוק כמוהם. אני אגיד אפילו יותר מזה – לדעתי כל משקיע טוב חייב שיהיה לו את הייחוד שלו. אם הייתי רואה שמישהו עושה בדיוק מה שבאפט עושה, הייתי מודאג. כלומר אם הייתי רואה משקיע שמחקה 1:1 את באפט (עם חלוקה להשקעות במניות זולות ובוורק-אווטס, הימנעות משורטים, קנייה של חברת ביטוח וכו') הייתי מהמר שהוא לא יהפוך למשקיע על. אולי הוא יהיה טוב, אבל לא מעולה. הסיבה לכך היא שכל אחד מאיתנו הוא שונה וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו – את הדרך שהכי מתאימה לאופי ולאינטלקט שלו. אף אחד הוא לא באפט, ולכן אף אחד לא צריך לחקות את הגורו ב-100%. לחקות את באפט בדיוק של 1:1 אומר שאתה מסרס את עצמך, שאתה מונע מעצמך לעשות דברים שאולי נכונים בשבילך, אבל אתה לא עושה אותם כי הגורו שלך לא היה תומך בזה. זאת טעות.

וכמה מילים אחרונות, ותסלחו לי אם כתבתי את זה כבר בעבר. אני קצת סנילי ולא זוכר אם כתבתי את זה או זה רק משהו שחשבתי עליו אבל לא העליתי על הנייר. זה בקשר לפסקה האחרונה בה כתבתי שאסור לחקות את הגורו 1:1, ובכן, זה לא ממש מדויק. למי שרק מתחיל זה לא רק מומלץ אלא חובה למצוא גורו אחד או שניים ולנסות לעשות בדיוק כמוהם. רק ככה באמת לומדים. רק אחרי שמחקים את הגורו במשך הרבה זמן, אפשר לפרוש כנפיים ולצאת לדרך משלך – וזאת תמיד צריכה להיות שונה (אפילו אם היא רק קצת שונה) מהדרך של המאסטר.

זה נכון גם לתחומים אחרים בחיים. זה כמו למשל בטאי-צ'י – בהתחלה צריך לחקות את התנועות של המורה. לנסות לעשות בדיוק מה שהמורה עושה. ככה במשך שנים. רק אחרי שנים אפשר לאט לאט לשנות פה ושם, עד שהקטה שהתלמיד עושה כבר לא כל כך דומה לזה של המורה. אומרים שבטאי-צ'י יש 5 כתות מרכזיות, שזה עקרונית נכון, אבל למעשה לכל מורה יש קטה אחרת. אין שני מאסטרים שעושים בדיוק את אותה הקטה. יותר מזה, אפילו אותו מאסטר לא יעשה את אותה הקטה באותה הצורה פעמיים. כל פעם זה נראה קצת אחרת.

אז ככה זה גם בהשקעות, הדרך הכי טובה ללמוד זה למצוא כמה משקיעי על (באפט, או לינץ' או סורוס) ולנסות לעשות בדיוק את מה שהם עשו. לחשוב כל הזמן האם גם המאסטר היה עושה ככה. אבל עם הזמן, ועם הביטחון תלמיד טוב חייב למצוא את הדרך שלו ולהשקיע בצורה שהכי נכונה בשבילו.

ישנם כאלו שלא מקיימים את החלק הראשון – ושוב דבר טוב לא ייצא מהם כי אף אחד לא יכול להמציא את הגלגל מחדש.
וישנם את אלו שלא מקיימים את החלק השני, ולדעתי הם מסרסים את עצמם.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | סגור לתגובות על משקיעי ערך בכל צבעי הקשת

מסתבר שלואנקה יש מחלקת מחקר

שלשום סגן יו"ר Vanke, מאו דה צ'ינג, נאם לפני קהל פרטי והוקלט בחשאי. דבריו עלו לאינטרנט ומהווים הצצה מעניינת על מה חושב הקבלן הגדול בסין על מצב הנד"ן במדינה.

הדבר שהכי הפתיע אותי זה שלואנקה יש בכלל מחלקת מחקר. עד היום הנחתי שהקבלנים הסינים הם אוסף טמבלים שממשיכים לבנות בכל סין בגלל שברור שהביקוש רק יעלה כי הרי יש 20 מליון כפריים שמהגרים לעיר כל שנה. אבל מסתבר שהקבלנים לא כל כך טיפשים. לפחות לואנקה יש מחלקת מחקר רצינית ביותר שבודקת את המצב בכל עיר לפי המצב הדמוגרפי שלה, ממוצע מחירים בהשוואה להכנסה, בהשוואה לעולם וכו'.

הנתונים שמביא הסגן מאו רק מחזקים את התאוריה שבסין יש בועה עצומה. חלק מהדברים שלו תורגמו לאנגלית. שווה מאוד לקרוא, למרות שזה רק חלק קטן ממה שהוא אמר בשפת המקור.

אז אפשר לראות שהוא אומר דברים מאוד דומים למה שאני אומר – מחירי הנדל"ן בסין גבוהים מדי, יש עודף היצע עצום – בעיקר בערים הקטנות והחודשים האחרונים ממש חלשים.

במאמר המלא שבסינית ניתן למצוא לא מעט פנינים. אין מצב שאני הולך לבזבז יומיים מהחיים שלי ולתרגם את הכל, אבל הנה כמה נקודות מעניינות (שלא מופיעות בתרגום האנגלי):

– המלחמה בשחיתות משפיעה בצורה רצינית על שוק הנדל"ן היוקרתי – במיוחד על זה שבבייג'ינג. לפני מספר שבועות קצין בכיר במשטרה (שאינו תושב בייג'ינג) ניסה למכור שני בניינים בעיר. הוא פנה לכמה עשרות סוכני דירות שימכרו כמה שיותר מהר את כל הדירות ולא משנה המחיר. הסיבה לכך היא שהממשלה הסינית בודקת רישומי נדל"ן כדי לאתר מושחתים בשלטון. מאז הבכיר נעצר.

– בשבועות האחרונים המשטרה ביקרה מספר פעמים במשרדים של ואנקה ובדקה את הרישומים של כל הרוכשים של דירות יוקרה. לואנקה אין פרויקטים ממש יקרים – בבייג'ינג דירות היוקרה שלהם נמכרות באזור ה 40-50 אלף יואן למ"ר. הוא לא רוצה לחשוב איך המשטרה חופרת בפרויקטים היקרים יותר.

– מצב זה הביא לקיפאון בנדל"ן היוקרה בעיר. פקידים מושחתים לא מעזים לקנות, אבל גם קונים כשרים לא ממהרים, כי הם מבינים שירידה בביקוש תגרום לירידה במחירים.

– למרות זאת ישנם כמה קבלנים שממשיכים לשלם מחירים אסטרונומיים על אדמות בעיר. מכירות הקרקע בעיר כבר לא כל כך חמות כמו שהם היו עד לפני מספר חודשים. אם בעבר לכל מכירה הופיעו עשרות קבלנים, היום המספרים הרבה יותר קטנים. בד"כ רוב הקבלנים לא מוכנים לקנות מעל מחירי המינימום, אבל תמיד ישנם שני קבלנים שרבים ומעלים את המחיר לגבהים לא הגיוניים בזמן ששאר הקבלנים יושבים המומים מהצד. הוא מציין יום אחד בו נמכרו שתי קרקעות אחת מול השנייה. את הראשונה קנתה חאנג-דה ואת השנייה קנתה ואנקה. חאנג דה שילמו 30 אלף יואן למ"ר וואנקה שילמו על הקרקע השנייה את מחיר המינימום – 8 אלף!

(למי שלא זוכר היה לי שורט על חאנג-דה שהברוקר סגר לי וזה ממש ביאס אותי. חאנג-דה זאת החברה הכי הזויה שאני מכיר. אין לי בכלל ספק שהמניה תסחר באפס עגול תוך 3-4 שנים. הסימול של המניה הוא 3333).

– מאו גם מדבר על יחס בו הם משתמשים לקבוע את גודל ההיצע בערים השונות. זהו יחס שלא הכרתי עד היום – כמות התחלות הבנייה בשנה ביחס לכמות התושבים. מאו טוען שבעבר רק שתי מדינות עברו את ה-12 דירות לאלף תושבים – יפן וקוריאה וגם זה היה לזמן קצר וגם במקרים אלו היחס לא עבר את ה-14. בסין המספר היום עבר את ה-30. אבל…. מספר זה לא כולל את הבנייה הבאה – בנייה ציבורית (ע.מ – יותר מ-5 מליון דירות בשנה), בנייה לא חוקית, בנייה פרטית ובנייה של דירות לעובדים ע"י מקום העבודה.

לדעתי זה אומר שבקלות היחס עובר את ה-50 דירות חדשות בשנה לאלף תושבים. אין ספק שמדובר בבועת הנדל"ן הגדולה בהיסטוריה.
מאו גם מפרט באיזה ערים המצב הכי חמור, ויין-קואו (Yinkou) עומדת בראש עם יותר מ-90. (שיאן – עיר הטרקוטה – לא רחוקה מאחור).

כאמור, זה רק על קצה המזלג.

אז עכשיו נשאלת השאלה, אם הקומוראדים בואנקה מבינים את חומרת המצב, איך הם לא פועלים בהתאם. למשל, אם הם יודעים שהמצב בעיר יין-קואו (Yinkou) הוא סופני, אז למה הם כל כך אקטיביים בעיר?
רק להזכירכם, מנכ"ל ואנקה התראיין לפני כשנה לתכנית 60 דקות האמריקאית ואמר אז שבסין יש בועת נדל"ן, אבל מאז, בשנה שעברה, ואנקה רק המשיכה לקנות אדמות בקצב מטורף.

אז איך זה שהם יודעים וחושבים בדיוק כמוני, אבל פועלים 180 מעלות אחרת?
את התשובה אפשר למצוא בבדיחה הידועה של באפט:

 It reminds me a little of that story of the oil prospector who died and went to heaven. And St. Peter said, 'Well, I checked you out, and you meet all of the qualifications. But there's one problem.' He said, 'We have some tough zoning laws up here, and we keep all of the oil prospectors over in that pen. And as you can see, it is absolutely chock-full. There is no room for you

"And the prospector said, 'Do you mind if I just say four words

"St. Peter said, 'No harm in that

"So the prospector cupped his hands and yells out, 'Oil discovered in hell

"And of course, the lock comes off the cage and all of the oil prospectors start heading right straight down

"St. Peter said, 'That's a pretty slick trick. So,' he says, 'go on in, make yourself at home. All the room in the world

"The prospector paused for a minute, then said, 'No, I think I'll go along with the rest of the boys. There might be some truth to that rumor after all

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על מסתבר שלואנקה יש מחלקת מחקר

מה קורה לשוק הדיור?

בימים האחרונים אני יושב מרותק למה שקורה בסין. להיות עד להתפתחות אחת הבועות הגדולות שידע הזמן האחרון. זה בהחלט מרתק. הממדים של הבועה מאוד גדולים, ולדעתי זה לא סתם שבועה כה גדולה התפתחה דווקא בסין. חשבתי על העניין בימים האחרונים – אני יודע רק על שני סינים שחושבים שהמצב הזה של הנדל"ן אינו נורמלי. הראשון זה אנדי-שיה (Andy Xia) והשנייה היא אשתי. כל שאר הסינים לא מבינים בכלל עד כמה המצב במדינה לא נורמלי. אפילו סינים ממש חכמים שאני מכיר, חברים ממש טובים שלי – אף אחד מהם לא חושב שסין בבעיה.

אני מוכרח להגיד שהסינים ממש אכזבו אותי כאן. לדעתי זאת תעודת עניות לעם הסיני. ברור שכל בועה מתנפחת לה בגלל קונפורמיסטיות. זאת בדיוק ההגדרה של בועה – שערך של נכסים עולה כי כולם אופטימיים יתר על המידה. כלומר, קונפורמיזם זה תנאי הכרחי לבועה. אבל אצל עמים ומדינות אחרות תמיד יש את ה-10% או 20% הנון-קונפורמיסטיים שמבינים שיש בועה. תמיד יש את אלה שצועקים שהמלך הוא עירום – כמו למשל כל אלו שעשו שורט על בועת המשכנתאות בארה"ב. בסין אין 10%. אני בספק אם אפילו יש 1%.

כשאני מדבר עם סינים על שוק הנדל"ן זה מדהים איך הם כולם חוזרים על אותם טיעונים – עיור, לסינים אין איפה לשים את הכסף, לבייג'ינג תמיד תהיה הגירה גדולה בגלל החינוך וכו'. לכל עם יש את היתרונות שלו ואת החסרונות שלו. לסינים יש המון צדדים שהייתי מת שהישראלים היו מאמצים (כמו למשל סו‏בלנות), אבל העודף קונפורמיסטיות היא ללא ספק נקודה חלשה מאוד אצלם. זאת הסיבה שהבועה כאן התפתחה מעל ומעבר למה שהיא הייתה מתפתחת במדינה עִם עַם פחות קונפורמיסטי.

הנדל"ן של ואנג-שושו

קבלן בשנחאי שחתך מחירים ב-28%.

וילות בחאנגג'וו שנמכרות במחיר של דירה.

פקיד סיני שניסה לשכנע עיתונאי שלא לפרסם כתבה על מצב הנדל"ן העגום שבצ'ינגדאו (ואז ניסה לשחד אותו :)).

מספר חודשי המלאי בבאודינג הגיע ל-37.

מספר חודשי המלאי בוושי הגיע ל-29.

("חודשי מלאי" – כמה חודשים צריך כדי לרוקן את מלאי הבתים החדשים שעומדים למכירה).

אלו רק קצת מהכתבות שפורסמו בסוף השבוע בסין.

הדברים זזים מהר ולא לכיוון חיובי (אלא אם כן אתה בשורט גדול על סין). שוב, לא משהו שלא כתבתי עליו בשבועות האחרונים, רק רציתי לעדכן ששוק הנדל"ן בסין ממשיך להיות במצב עגום. עם כל החדשות האלו לא מוכיחות הרבה לדעתך, אז הנה הגרף שמראה הכל:

China inventory

לדעתי הגרף הזה, יותר מכל, מראה שסין בדרך לנפילה חופשית. 2013 הייתה שנה מעולה לנדל"ן בסין – מכירות הבתים היו בשיא, ועדיין מלאי הבתים החדשים רק עלה. הגרף מראה בברור את מה שאני מנסה לפמפם פה כבר זמן רב – בסין יש עודף בנייה עצום. למרות שנה טובה לנדל"ן, כמות המלאי עלתה כמעט פי 2 תוך שנה-וחצי. עם קצב בנייה הולך וגדל, וביקוש הולך וקטן, סין בדרך למטה.

כמו בכל סטטיסטיקה, צריך גם לדעת איך לקרוא את הנתונים האלו. לשם כך אני אסביר קצת על איך בונים ומוכרים כאן.
חלק נכבד מאוד מהפרויקטים כאן הם גדולים מאוד – חלק לא קטן אפילו עובר את המליון מ"ר לפרויקט אחד. בד"כ הקבלנים מפתחים את הפרויקט בשלבים וגם מוכרים בשלבים.

נניח קבלן שבונה מתחם מגורים חדש שכולל שבעה מגדלים של 30 קומות כל אחד. לפעמים הוא יבנה את כל המגדלים בבת אחת ולפעמים יחלק לשלבים. נניח שבמקרה שלנו הוא מתכוון לבנות בשני שלבים. שלב א' שיכלול 4 מגדלים ושלב ב' שיכלול 3. באיזה שהוא שלב במהלך הבניה (זה משתנה מעיר לעיר – כל עיר עם התקנות שלה) הוא יתחיל לשווק את הדירות. אבל, וזאת הנקודה החשובה, במקרים רבים הוא יבקש קודם אישור לשווק רק בניין אחד או שניים. רק כשהאישור ניתן לו באופן רשמי, הדירות נכנסות לסטטיסטיקה של המלאי – אבל רק הדירות מהבניינים שהוא משווק. ככה שאם נניח למשל שהפרויקט כולל 7 מגדלים, ושלב א' כולל 4 ושהקבלן החליט קודם לשווק רק מגדל אחד, אז רק הדירות של מגדל אחד יכנסו לסטטיסטיקה של המלאי.

כלומר, למי שלא הבין את הרמז – מלאי הדירות הרבה יותר גדול מזה שבסטטיסטיקה הרשמית. (ואני עוד לא מדבר בכלל על מלאי-הצללים – קרי, דירות יד-2 שעומדות ריקות).

שוק הדיור אצל הדוד סם

מהצד השני של הפסיפיק, קורה משהו לא פחות מעניין (בעצם, כן פחות מעניין, אבל עדיין מעניין). שוק המשכנתאות נמצא בשפל של 14 שנים!

הדוחות של הבנקים שיצאו לפני שבוע-שבועיים היו ממש חלשים. ג'יי-פי אכזבה לכאורה ווולס-פארגו לכאורה הפתיעה לטובה, אבל האמת שאצל שתיהן המצב לא טוב בכלל. ואיך הוא יכול להיות כששוק המשכנתאות בכזה שפל?

זאת הסיבה העיקרית לחולשה בדוחות של וולס-פארגו, ג'יי-פי מורגן וסטיוארט. חולשה זו תרמה גם (אבל רק קצת) לדוח החלש של גולדמן-זאקס (גם לגולדמן יש חשיפה למשכנתאות. רבים לא יודעים זאת, אבל הבנק משווק משכנתאות למוסדיים). שלא תבינו, אני עדיין שורי ביותר על הבנקים בארה"ב ומחזיק בכל המניות האלו (חוץ מאשר בסטיוארט – פוזיציה שסגרתי לפני מספר ימים). אם ג'יי-פי נסחרת במכפיל רווח של 9-10 כששוק המשכנתאות בשפל של 14 שנה, תחשבו איפה תהיה המניה כשמצב יחזור להיות נורמלי.

עקרונית זה לא אמור להיות ככה. שוק המשכנתאות אמור להיות די חזק. הכלכלה האמריקאית יצאה מהמיתון הקשה, אמור להיות ביקוש-עצור לא קטן לאחר שנים של חולשה בנדל"ן, הריבית עדיין נמוכה והחובות של האזרח האמריקאי נמצאים בשפל של מספר עשורים. כל אלו אמורים היו לגרום לפריחה בשוק הנדל"ן/משכנתאות. אז מה לעזאזל קורה כאן?

אפשר למנות 4 סיבות. שתי סיבות ראשונות שלדעתי לא ממש מסבירות את המצב ואני בכלל לא בטוח שהן באמת אחראיות לשפל:

1 – עלייה בריבית. הריבית עלתה לא מעט בשנה האחרונה. עקרונית זה נכון שבמצב של ריבית גבוהה הביקוש למשכנתאות יורד. אבל צריך לזכור שברמה היסטורית הריבית עדיין נמוכה מאוד, לכן זאת לדעתי אינה סיבה מרכזית. אם כי זאת סיבה מאוד משמעותית לחולשה במחזור משכנתאות, אבל לא לשפל של משכנתאות חדשות.

2 – עלייה במחירי הבתים. גם מחירי הבתים עלו לא מעט בשנה-שנתיים האחרונות. אבל גם כאן לדעתי זאת לא ממש סיבה לחולשה במשכנתאות. לפעמים כשהמחירים עולים זה אפילו גורם לבהלת קנייה ולא להיסוס אצל הרוכשים.

אז אם אלו לא הסיבות, מה כן?
לדעתי (ויש מצב גדול שאני מפספס) ישנן שתי סיבות מרכזיות:

3 – היצע נמוך של בתים. השנים שבאו בעקבות המשבר הפיננסי הביאו איתן מבול של בתים מעוקלים. אולם חדלון הפירעון של משקי הבית בארה"ב ירד בצורה דרמטית בשנתיים האחרונות וגל הבתים המעוקלים פסק. אלו חדשות מעולות בסה"כ לבנקים. כיום לאלו יש מאזנים מעולים. ג'ון סטמפ (מנכ"ל וולס-פארגו) אמר לא מזמן שמצב האשראי בבנקים הוא הטוב ביותר מאז שהוא עובד בתעשייה. זאת תהיה רוח גבית מדהימה לבנקים בשנים הקרובות. אני מניח אפילו שבעשרים השנה הבאות מצב האשראי בבנקים האמריקאים יהיה טוב.

אבל סוף העיקולים הביא לירידה עצומה בהיצע הבתים. תוסיפו לזה את העובדה שהקבלנים כמעט ולא בונים, ותקבלו היצע נמוך ביותר. בשביל שיהיה שיפור בשוק הנדל"ן הקבלנים צריכים להתחיל לבנות יותר ולהגדיל את המלאים (כן, בדיוק הפוך ממה שצריך לקרות בסין).

4 – קושי לקבל משכנתה. זאת אולי הסיבה הכי משמעותית בחולשה הנוכחית. בשיחת הועידה האחרונה ג'ימי דיימון (מנכ"ל ג'יי פי) טען שרבים לא מסוגלים לקבל היום משכנתה. מדובר הן בשכבות החלשות יותר, אבל לא רק שם – גם לעצמאיים, למשל, קשה מאוד לקבל היום משכנתה.

אני מוכרח להודות שאני לא עוקב אחרי ההתפתחויות בפרדי-מק ופאני-מה. אני צריך, אבל אין לי כוח לזה. יש המון בלגן שם וכנראה שהממשל עוד לא החליט האם לפרק את החבילה או לא. בגלל הבלגן הזה יש בעיה לבנקים שמשרתים משכנתאות למכור משכנתאות (במיוחד אלו של 30 שנה).

בשביל ששוק המשכנתאות יחזור לשגרה צריכה להיות התפתחות בפרדי-פאני. אם הן תתחלנה לקנות משכנתאות, אז מה טוב. אבל אם יפרקו את החברות האלו זה אומר שהשוק הפרטי יצטרך לרכוש יותר משכנתאות (לא סתם יותר – הרבה הרבה יותר). בטווח הבינוני-ארוך אלו דווקא תהינה חדשות טובות לבנקים, אבל הם יצטרכו לקבל ריביות גבוהות יותר בשביל להסכים לקחת את הסיכון אל תוך המאזנים שלהם.

בינתיים זה נראה ששוק המשכנתאות הולך לדשדש לפחות מספר רבעונים – לפחות עד שיקרה אחד מהשניים – פרדי-פאני תקומנה לתחייה או שהריבית תתחיל לעלות בצורה משמעותית.

אני יודע, זה נשמע כמו פרדוקס – שצריך שהריבית תעלה כדי ששוק המשכנתאות ישתפר. אז יש מצב שאני טועה, אבל ככה לפחות אני רואה את מה שקורה שם מעבר לאוקינוס.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על מה קורה לשוק הדיור?

נגד תכנית התגמולים של VSE

הפרוקסי של VSE (סימול VSEC) יצא.

אני רואה את תכנית התגמולים להנהלה כחוצפה. משכורת הבסיס של המנכ"ל ממשיכה לעלות ב-10% בשנה בזמן שהרווחים של החברה יורדים. האם החברה העלתה את המשכורות לעובדים, או שרק למנכ"ל מגיע תגמול שמן על ביצועי חסר?

בנוסף, החברה הורידה (שוב!) את הרף לקבלת בונוסים. לא רק שהם הורידו את הרף אלא שהם גם מתגמלים יותר בכל מדרגה.

הנה תכנית התגמולים של 2013:

VSEC 2013

וכך היא נראית שנה אחרי:

VSEC 2014

ההמלצה שלי היא להצביע נגד תכנית התגמולים ונגד חברי הדירקטוריון שמשרתים בוועדת-התגמולים.

לכל מי שלא הצביע בעבר או שמתעצל לעשות זאת – מדובר ב-5 דקות עבודה. 2 דקות של שיחה/אימייל לברוקר לבקש שישלח לכם את הפרוקסי ועוד 3 דקות למלא אותו. זה הכל.

ככה נראה הטופס שמילאתי:

VSEC

אני מניח שההצבעה תעבור לפי ההמלצה של חברי הדירקטוריון, אבל אפילו אם 20% מבעלי המניות יצביעו נגד תכנית התגמולים, זה ישלח מסר חזק להנהלה ולהבא הם יהססו להיות חזירים.

 

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על נגד תכנית התגמולים של VSE

כשה-1% הוא בעצם 12%

אולי זה בגלל המשבר הכלכלי ואולי בגלל סיבות אחרות, אבל השנים האחרונות בהחלט הביאו איתן מחאות חברתיות בעולם הקפיטליסטי. בין השאר כללו מחאות אלו כעס על ה-1%.

האחד-אחוז הזה מתייחס, כמובן, לאחוזון העליון מבחינת הכנסה. לטענת המוחים, בידי האחוזון העליון מצוי יותר מדי כסף ויותר מדי כח.

והנה לפני מספר ימים בא הניו-יורק-טיימס עם כתבה מעניינת. להלן משפטי המחץ מהכתבה:

It turns out that 12 percent of the population will find themselves in the top 1 percent of the income distribution for at least one year. What’s more, 39 percent of Americans will spend a year in the top 5 percent of the income distribution, 56 percent will find themselves in the top 10 percent, and a whopping 73 percent will spend a year in the top 20 percent of the income distribution

יפה מאוד לראות שדווקא עיתון שמאלני זה מצטט מחקר שמוריד המון מהעוקץ של המחאה החברתית.

אז מסתבר שבניגוד למה שרבים מנסים להגיד לנו – שאין מוביליות חברתית או שהעשירים שולטים על הפוליטיקה, המציאות הרבה יותר מורכבת.

אם מורידים את המשקפיים האידאולוגיות ומסתכלים על המציאות בצורה אובייקטיבית, אז המצב הרבה יותר מורכב. מסתבר שאין באמת אחוזון עליון סטטי (יותר מחצי מהאמריקאים ישתייכו לעשירון העליון באיזה שהוא שלב בחייהם). במהלך חייו של האמריקאי הממוצע הוא ימצא את עצמו נע ונד בין העשירונים השונים. בין אם זו דוגמנית צמרת או שחקן כדורגל שמגיעים לשיאם בגיל צעיר, או מנכ"ל של חברה גדולה שטיפס לאט לאט בהיררכיה הארגונית – רובנו לא נולדנו ולא נמות באותו סטטוס כלכלי. מספיק להסתכל על רשימת הטייקונים בארץ שעלו ואז ירדו בשביל להבין זאת.

כשאני מסתכל סביבי, אז המציאות באמת נראית יותר כמו המחקר הזה מאשר כמו המציאות המדומה בראשם של הסוציאליסטים. אנשים מסביבי באמת עולים ויורדים במשך החיים בין העשירונים השונים. יש לי חברים שפתחו עסק ששגשג במשך שנים רבות ולפתע מצאו עצמם בפשיטת רגל, חברים שעבדו בהייטק וקיבלו משכורות גבוהות, אבל ויתרו על כך למען עבודה פחות מכניסה. במשך השנים ראיתי גלי פיטורים רבים בקומברס (חברה בה עבדתי כמעט 10 שנים). בחלק מגלי הפיטורים פוטרו גם עובדים בכירים – חלקם לעולם לא יחזור למשכורת הגבוהה אותה הם קיבלו בקומברס. מהצד השני יש את אלו שהרוויחו קצת ולפתע ההכנסה שלהם קפצה (כמו למשל סתיו שפיר שעכשיו שייכת לעשירון העליון).

ועוד לא דיברתי בכלל על כאלו שהייתה להם שנה ממש חזקה אבל חד-פעמית – אם זה בזכות ירושה, בונוס, בורסה או סיבה אחרת.

בקיצור, העולם הקפיטליסטי לא באמת מורכב מעשירונים סטטיים. נכון, ישנם את אלו שנולדו עם כפית זהב בפה ויקברו עטופים בתכריכי זהב, ויש את אלו שנולדו עניים וימותו ככה. אבל אצל רובנו זה לא המצב.

מחקר זה לא אומר שאין מקום לפעילים חברתיים. זה לא אומר שאין מקום לאלו שנאבקים למען החלשים הכרוניים שבאמת נדפקים (ויש כאלו). אבל הוא כן מחליש בצורה משמעותית חלק מהטיעונים מהשנים האחרונות של התנועות החברתיות השונות. כל מי שבעד "לדפוק את העשירים" צריך לזכור שיש סיכוי גבוה מאוד שיום אחד גם הוא יהיה "עשיר". מצד שני, מי שחושב שלא צריך לדאוג לרשת חברתית מסוימת לחלשים בחברה צריך לזכור שיש סיכוי גבוה מאוד שיום אחד גם הוא ייפול ויזדקק לעזרתה של המדינה/החברה.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על כשה-1% הוא בעצם 12%