חמישה כוכבים לאובר

כבר שמעתי משני זרים בסין על אובר. נראה שהחברה נכנסה בסערה למדינה עם יותר ממליון נסיעות ביום!

בשנים האחרונות זה נהיה קשה מאוד לעצור מונית בבייג'ינג. לזרים, שלא מדברים סינית, המשימה נהפכה לבלתי אפשרית כמעט. אחת הסיבות לכך היא השתלטות האפליקציות הסיניות מהסוג של "גט טקסי". הבעיה היא שהאינטרפייס שלהן הוא בסינית, ולכן זרים לא משתמשים בהן.

מספר נהגי מוניות כאן אמרו לי שהם כמעט ולא לוקחים יותר זרים. אם פעם 20% מהנוסעים שלהם היו זרים, היום זה כמעט 0%. אחת הסיבות לכך היא בגלל שיש בסין פחות זרים היום מאשר בעבר – גם זרים שליחים וגם תיירים. אבל סיבה נוספת היא שהזרים "נזרקו" מהשוק בגלל האפליקציות הסיניות. היום המצב הוא שמי שלא מזמין מונית דרך האפליקציה, יכול למצוא עצמו מתייבש בחוץ בניסיון נואש למצוא מונית פנויה.

אבל בחודשים האחרונים המצב השתפר פלאים בזכות אובר.

אני לא מיהרתי לאמץ את הטכנולוגיה החדשה, כי אין לי בעיה להשתמש באפליקציות הסיניות, אבל אחרי ששמעתי מחבר נוסף עד כמה אובר נוחה, החלטתי לתת לזה צ'אנס.

הרישום לאפליקציה ממש נוח ומהיר. כל מה שצריך זה כרטיס אשראי. אפשר כל כרטיס – אני השתמשתי בכלל בכרטיס מהונג-קונג. אני בטוח שאפשר גם עם כרטיס ישראלי.

אתמול יצאתי לשתות תה עם חברים והחלטתי לנסות את אובר. האינטרפייס ממש נוח ובאנגלית. כל מה שצריך זה ללחוץ על כפתור שאומר שאתה רוצה מכונית מהמיקום הנוכחי, ועוד לפני שמספיקים לרשום את כתובת היעד, נהג "חוטף" את ההזמנה. האפליקציה מראה ישר את סוג הרכב, המספר ואפילו תמונה של הנהג. לא עוברות שתי שניות ואני כבר מקבל טלפון מהנהג שרוצה להבין בדיוק איפה אני. זה קטע שאני לא ממש הבנתי, כי הוא רואה את המיקום המדויק שלי במפה, וגם אני רואה אותו. לא יודע איך זרים אחרים עוברים את משוכת השפה כאן, אבל בשבילי – לא בעיה גדולה.

הרכב שמגיע שמור ממש יפה. הבדל שמיים וארץ מהמוניות בבייג'ינג. אחד הדברים שהכי מפריעים לי כאן זה הג'יפה הזאת – גם בתחתית וגם במוניות. ל-80% מהמוניות כאן יש ריח בלתי נסבל. המכונית מטעם אובר נקייה. נהג צעיר, נחמד ונקי!!

שיחה עם הנהג מגלה שהוא חדש בתחום. רק שבועיים. לפני כן הוא עבד בעבודה משרדית רגילה והתפטר כדי לעבוד באובר במשרה מלאה. שאלתי אותו בלי להתבייש כמה הוא מרוויח. הוא צריך לקחת 80 ומשהו נסיעות חודשיות ולקבל דירוג של לפחות 4.8 מהנוסעים (מתוך 5) כדי להיות זכאי לבונוס מאובר. הבונוס מעגל לו למעלה את ההכנסות ל-6,000 יואן.

הרכב הוא שלו והוא עובד כ-12 שעות ביום. בד"כ הוא לא צריך לחכות יותר מכמה דקות בשביל לקבל הזמנה, אבל לפעמים הוא מחכה חצי שעה, ואז הוא מנצל את זה לחטוף שינה קלה ברכב. ביום שהרכב שלו לא יכול לעלות על הכביש, הוא נח (בבייג'ינג מגבילים את מספר הרכבים על הכביש לפי הספרה האחרונה של הרכב – כל יום מראשון עד שישי שתי ספרות אחרות).

מגיעים ליעד, הנהג מדרג אותי ואני אומר שלום יפה. לא צריך לשלם כי החשבון יורד ישר מהאשראי. אחרי מספר שניות החיוב מופיע אצלי בנייד, ואני נותן לנהג 5 כוכבים וגם לאובר 5 כוכבים.

כשאני חוזר בערב הביתה אני מגלה שאובר שלחה לי קבלות לאימייל:

אובר סין

נסיעה של 13.5 ק"מ ב-40 דקות עלתה לי בסך הכל 26.4 יואן – או 16.5 ש"ח. זה בערך חצי ממה שהייתה עולה לי מונית. אבל שימו לב להנחה שקיבלתי. הנהג בנסיעה הזאת קיבל 30 יואן. לאובר יש מבצע של 12% עכשיו – שזה בעצם סבסוד שהם נותנים היום לנהגים. אני שלמתי 26.4, אובר הוסיפה 3.6, והנהג קיבל 30 יואן.

בחזרה בחרנו נתיב מהיר יותר ועלה לי אפילו פחות.

העתיד?

אני כנראה סיימתי את הידידות הלא מופלאה שהייתה לי עם נהגי המוניות בסין. מהיום – אני אובריסט מושבע. היתרון של האפליקציה הזו הוא שמעכשיו היא תלווה אותי לכל מקום בעולם.

למרות זאת עננה לא קטנה רובצת מעל אובר. הרגולציה לא מחבקת את החברה. בסין השירות נחשב ללא חוקי ונהגים שנתפסים, מקבלים קנסות (ולמרות זאת האפליקציה, נכון להיות, זמינה בסין. שזה ממש מוזר, כי הסינים מאוד קלים על ההדק כשמדובר בחסימת אתרים/אפליקציות שלא נראות להם). הונג-קונג, שזה גן עדן קפיטליסטי, אימצה בחום את השירות. אבל ישנן מדינות נוספות בהן הממשלה מעדיפה אינטרסים של קבוצות לחץ קטנות על פני האינטרס הציבורי, כמו למשל בישראל.

העולם השתנה וכמו ש AIRBNB כובשת את עולם ההלנה, אובר תשתלט על עולם ההסעה. מדינות צריכות לאמץ בחום את השירות החדש הזה.

מודל עסקי

קל לי מאוד להבין את המודל העסקי של אובר. קחו את הנסיעה הראשונה שלי. הנהג קיבל 30 יואן. כשאובר תסיים את השיווק האגרסיבי שלה ותתפוס נתח שוק גדול מספיק, היא לא תסבסד יותר נסיעות. נניח שהיא תגבה ממני 30.5 ותיתן לנהג 30 יואן. לי זה עדיין ישתלם ויעלה לי כמעט חצי ממונית. ואובר תרוויח המון. בלי רכבים ובלי השקעה הונית גדולה, החברה תתחיל לגזור קופון מכל נסיעה בעולם!

ברור שיצוצו לה מתחרות. בסין יש לה מתחרה מקומית גדולה ממנה. אבל אם נגיע למצב שבכל מדינה תהיינה 2-3 חברות, ונצא מתוך הנחה שהחברות תפסקנה לסבסד את הנוסעים מתישהו, אז הרווח שלהן יהיה אסטרונומי.

מה שאני לא מצליח להבין זה את המודל העסקי של הנהגים, ובנסיעה הבאה שלי אני אתחקר את זה לעומק. אם הרכב עולה משהו כמו 100 אלף יואן (ואני חושב שהרכבים יותר יקרים מזה), אז לוקח לנהג שנה וחצי של עבודה רק בשביל להחזיר את עלות הרכב. ומה עם דלק? ביטוחים? תיקונים?

העסק לא מובן לי, אבל אני מניח שזה רווחי לנהגים.

מי שרוצה להירשם לשירות יכול לעשות זאת דרך הקוד שלי ואז שנינו מקבלים הנחה בנסיעה אחת.

פורסם בקטגוריה סין, רואים עולם | כתיבת תגובה

מה עושים העצים? רואים! ומה הקופים עושים?

פוליטיקה אצל שימפנזים

CHIMPANZEE

אם אתם מעוניינים לקחת קצת חופש מהעיסוקים היום יומיים שלכם, ולקרוא משהו מתחום שונה לגמרי, קשה לחשוב על תחליפים טובים יותר מאשר הספר Chimpanzee Politics: Power and Sex among Apes מאת פראנס דה וואל.

המחבר בילה שנים רבות בקרב שימפנזים וחקר את התנהגותם. הספר מתאר קבוצת שימפנזים בגן החיות שבארנהם (הולנד). חלק נכבד מהספר מתאר חילופי שלטון בקבוצה. אם חשבתם שהשליט – כלומר האלפא של הקבוצה – הוא הקוף החזק והגדול ביותר, ובכן – טעיתם. בניגוד למה שרובנו חושבים (לפחות זה מה שאני חשבתי) שהזכר השליט הוא החזק ביותר, האמת הרבה יותר מסובכת. אף זכר לא יכול לנצח קבוצה שלמה. כלומר אף יחיד לא יהיה חזק יותר מכל הקבוצה, ולכן הזכר השליט הוא זה שמצליח לקבל את התמיכה של הקבוצה, ולאו דווקא הזכר החזק והגדול.

איך מצליח האלפא לקבל תמיכה? ובכן, גודל וחוזק הם חשובים מאוד, אבל בסופו של דבר מה שקובע הם הקישורים הפוליטיים של השימפנזה. כדי ללמוד על כך יותר, תצטרכו לקרוא את הספר. אני רק אגיד שמדובר בד"כ בתהליך ארוך – כמה שבועות עד כמה חודשים שכולל תמרונים פוליטיים ותהפוכות לא קטנות.

בהחלט גם יכול להיות שהאלפא החדש יאחוז בכתר למשך תקופה קצרה ויוחלף ע"י שימפנזה אחר (לא בהכרח חזק יותר, זוכרים?), או שהוא יחזיק בכתר שנים רבות. הכל תלוי בקישורים הפוליטיים שלו.

התגלגלות העניינים מתוארת בצורה מרתקת ביותר בספר. בשלב מסוים קשה לזכור שמדובר בבעלי חיים. וקשה שלא לראות את הדמיון הענק בין השימפנזים לבין האדם. מה שיפה בספר הזה זה שאחרי שקראתי אותו, לא רק שהפכתי לגמרי את כל מה שחשבתי על קופים, אלא שאני גם מסתכל בצורה אחרת היום על ההתנהגות של אנשים. דרך אגב, המחבר אמר בדיוק את אותו הדבר בסוף הספר.

המיתוס על גבר האלפא, הוא לא המיתוס היחיד שנשבר בספר. שוב, אני לא רוצה להרוס את הספר, אז אתן רק שתי דוגמאות – האלפא, אפילו אחרי שהוא מוכתר באופן "רשמי", צריך עדיין לשמור על לגיטימיות מול הקבוצה. האלפא אינו דיקטטור שיכול לעשות ככול העולה על רוחו. למעשה ישנם לא מעט מקרים בהם האלפא נרדף ומוכה ע"י מספר שימפנזים, וזאת למרות שהוא המנהיג. זכר האלפא הוא גם לא מקור הכוח היחיד בקבוצה. בד"כ האלפא הקודם הוא עדין דמות מאוד דומיננטית וחזקה בקבוצה.

כוח נשי – זה עוד משהו שהפתיע אותי. עובדה מעניינת היא שכמעט כמעט ולא קיימים יחסי מין בכפיה. לנקבה יש זכות החלטה לגבי בני הזוג שלה. עובדה זו משאירה כוח רב אצל המין החלש.

מעבר לתיאור מהפך השלטון, הספר גם מסביר על מאפייני ההתנהגות השונים אצל השימפנזים. כמו למשל על תרבות ה-'סולחה'. ממש מרתק!

הספר מקבל אצלי חמישה כוכבים (מתוך חמישה)

בתור איש לוו-טק שעבד שנים רבות בהיי-טק, אני תמיד מהאחרונים שמאמצים טכנולוגיות חדשות. רק לאחרונה קניתי קינדל. זה הספר הראשון שקניתי לקינדל, ואני מאוד מרוצה. הקינדל הוא כלי חובה למי שקורא הרבה באנגלית. זה כל כך כיף שבלחיצת כפתור הספר מגיע לך ישר למכשיר ושלא צריך לחכות כמה שבועות לדואר. בנוסף יש לו פיצ'רים חשובים – אפשר להדגיש חלקים בספר ואפשר לקבל תרגום בלחיצת אצבע.

החיסרון הגדול שלו זה התמונות. סדר התמונות של הקופים התחרבש לגמרי בספר. התמונה הופיעה בעמוד אחד וההסבר לתמונה 4 עמודים לאחר מכן. זה היה די מעצבן. בנוסף, מספר ימים אחרי שסיימתי את הספר, אשתי קנתה את הספר בסינית במהדורת הנייר שלו. וממש אין מה להשוות מבחינת איכות התמונות. בקינדל רואים תמונות לא ברורות בשחור-לבן, ואילו בספר הרגיל התמונות באיכות הרבה יותר טובה.

עדיין אני אוהב מאוד את המכשיר הזה, ולא רואה בחסרון הזה בעיה גדולה, כי רוב הספרים שאני קורא לא מלווים בתמונות. לגמרי שווה את ה-80$!

הצמחים מריחים!

בספר "צמח – מה הוא יודע?" מסביר לנו פרופסור דניאל חיימוביץ' על החושים השונים של הצמחים – מה הם רואים, מריחים, מרגישים ואיך הם מגיבים לאימפוטים שהם מקבלים מהסביבה. סך הכל הספר די מעניין ומקבל אצלי שלושה כוכבים כי הוא לא ממש הפיל אותי.

שני חסרונות בספר – האחד שהוא קצר מדי לטעמי. לא הרגשתי שקיבלתי מספיק מידע. החיסרון השני – הוא לא כתוב כל כך טוב. לפעמים הייתי צריך ממש להתאמץ כדי להבין מה חיימוביץ' רוצה להסביר. אבל אולי הבעיה היא אצלי.

ספר נחמד ומעניין אבל לא ספר חובה לדעתי. אם אתם מאלו שהבית שלהם מלא בעציצים, אז הספר בוודאי יעניין אתכם יותר.

שני הספרים מראים לנו שאנחנו הרבה יותר דומים לחיות ואפילו לצמחים מאשר חשבנו.

פורסם בקטגוריה ספרים | כתיבת תגובה

סין בעקבות יפן

בשבוע שעבר קרו באותו היום שני אירועים שאינם קשורים אחד לשני – הין חצה לראשונה מזה שנים רבות את השער 125 ין-לדולר וסין פמפמה עוד כמה מאות מיליארדי יואנים למערכת הבנקאית שלה.

שני אירועים שאינם קשורים אחד לשני, אבל מראים לנו על התנהגות די דומה בשתי המדינות.

כשהתחלתי לכתוב כאן על הצרות בכלכלה הסינית – איפשהו ב-2011 – לא ידעתי אז איך סין תתמודד עם הבעיות שלה. האם היא תלך בדרך של ארה"ב – כלומר תתמודד עם הבעיות, תנקה את המערכת הבנקאית ותכנס למיתון קשה אבל קצר, או שהיא תבחר בדרך היפנית – כלומר תתעלם מהבעיות, תנסה "לפתור אותן" ע"י הגדלת החוב ותיתן לכלכלה שלה להתדרדר לאט לאט אבל בתהליך ארוך מאוד. היום זה כבר די ברור – הסינים בחרו בדרך היפנית.

דרך המשי

כזכור, לפני כשנתיים (או שלוש?? אני כבר לא זוכר) פתחתי שורט על הין היפני. הין עמד אז על 98 ין-לדולר. מאז הגדלתי מספר פעמים את השורט והין לא מפסיק להיחלש. בשבוע שעבר הוא חצה את השער 125 ין לדולר.

הין היה ההימור הראשון שלקחתי על מט"ח. הסיבה שהיה לי את האומץ לעשות זאת היא שהמצב ביפן היה מאוד קיצוני. אני לא מבין הרבה ביפן וגם לא מבין הרבה בכלכלה, אבל מה שקרה ביפן היה כל כך קיצוני, שהיה לי ברור שהמדינה בפשיטת רגל.

היחס חוב/תל"ג שלה הוא הגבוה בעולם ויש רק שתי דרכים לצאת מזה – שמיטת חוב או פיחות במטבע. הנחתי (ממספר סיבות) שיפן תבחר בדרך השנייה. אין באמת דרך שלישית. ברגע שמדינה צוברת חוב גדול מדי שאין לה שום דרך לשלם אותו, יש לה רק שתי אפשרויות. פשוט מאוד.

הראיתי כאן ברשומה קודמת איך רמת החוב בסין התנפחה בשנים האחרונות. מה שסין עושה זה לחזור על כל הטעויות של יפן רק ביתר קיצוניות – מה שיפן עשתה ב-20 שנה סין הולכת לעשות ב-7 שנים. הקצב בו סין מגדילה את רמת החוב שלה צריך להדאיג כל מי שקשור איך שהוא לעתיד הכלכלה הסינית. אם סין תמשיך בדרך הזאת, אז באיזה שהוא שלב היא תצטרך לפחת את המטבע שלה. אנחנו עדיין לא שם, ולכן אני עוד לא בונה שורט על היואן, אבל אם סין תמשיך ככה, כנראה נגיע לשם עוד כשנתיים.

וזה בדיוק מה שג'ים צ'אנוס אמר לפני שבועיים – שאם סין תמשיך ככה, יחס החוב לתל"ג יעבור את זה של יוון תוך מספר שנים. ואז באים אלו שטוענים שההבדל בין סין ליוון זה שלסין יש מטבע משלה וליוון אין. שזאת בדיוק הטענה שהשמיעו בפני כשעשיתי את השורט על הין היפני. וכמו שאתם רואים, מי שטען ככה – טעה.

ברור שיש הבדל בין חוב של מדינה שיש לה מטבע משלה לבין מדינה שאין לה שליטה על המטבע, אבל ההבדל הוא קוסמטי בלבד. האם זה שלארגנטינה או ונצואלה או זימבבואה או ישראל של שנות ה-80 או גרמניה של שנות ה-20 – האם זה עזר להם שיש להם מטבע נפרד?

תראו את יפן, הין ירד תוך שנתיים-שלוש במעל ל-30%. מי שהחזיק אג"ח יפני קיבל תספורת של 30% במונחים דולריים. אין הבדל בין זה לבין, אם נגיד, יוון תבוא עכשיו ותבצע תספורת של 30% לבעלי האג"ח שלה. אין שום הבדל בכלל. יפן ביצעה תספורת והתספורת תמשיך לגדול בשנה ובשנתיים הקרובות עד שיפן תחזור לרמות חוב/תל"ג וגירעון/תל"ג סבירות.

אז מהצד של בעלי האג"ח קיבלנו תספורת מבלי להגיע למעשה לחדלון פירעון. מהצד של האזרח היפני קיבלנו ירידה מתמדת ברמת החיים.

בסופו של דבר מה המטרה של מדיניות כלכלית של מדינה? – ליצור עושר לאזרחים שלה. להגדיל לאורך זמן את רמת החיים של האזרחים של המדינה. ברגע שעושים פיחות למטבע מקבלים בדיוק את ההפך. זה די מדהים איך יפן נהפכה מאחת המדינות העשירות בעולם לפני 20 שנה למדינה עם רמת חיים די בינונית. התל"ג לנפש ביפן כבר נמוך מזה של ישראל!

בקיץ שעבר טיילתי ביפן. בגלל שיפן הייתה כל כך עשירה לפני 20 שנה, הרבה אנשים בטוחים שיפן מדינה יקרה מאוד (כי היא באמת הייתה כזאת לפני 20 שנה), אבל היום יפן מדינה די זולה. אני חושב שברוב הדברים יפן זולה יותר מישראל. מלפני שנה הין עוד ירד די הרבה, אז היום היא אפילו זולה יותר. לאט לאט האזרחים היפנים מאבדים מכוח הקנייה שלהם. התהליך הוא אטי אומנם, אבל אני בטוח שזה עדיין כואב.

הסיבה לכך היא שבמקום לטפל בבעיות המבניות שקימות במדינה ולעשות רפורמות כלכליות, היפנים חושבים שלקיחת חוב ודילול המטבע הם פתרונות לבעיות מבניות – אבל הם לא!

בסין אני מבין קצת יותר מאשר ביפן, אז כאן אני יכול לראות ממש את הטעויות שממשל עושה. בסין יש בעיות מבניות מאוד רציניות, ואם הממשל היה עושה רפורמות, אני די בטוח שהכלכלה הסינית הייתה ממשיכה לצמוח – לא בקצב של 8%-10% בשנה, אבל היא עדיין יכולה לצמוח בקצב של, נגיד, 5% (למשל – העלאת גיל הפרישה, ביטול מדיניות הילודה, פירוק המונופולים הממשלתיים, חיזוק שלטון החוק ועוד). בעוד המנהיגים הסינים שרים רפורמות, המעשים שלהם הפוכים לגמרי.

אני לא רוצה להפוך את הרשומה הזאת למגילה, אז אני אתן רק דוגמה אחת.

בשבוע שעבר הורה הבנק המרכזי בסין לבנקים להמשיך להלוות כספים לממשלות המקומיות – גם לאלו שלא מצליחות לשלם ריבית על הלוואות קודמות. הממשלות המקומיות הן עקב האכילס של הכלכלה הסינית. הן אלו שלקחו את רוב המשקל בתמרוץ הכלכלה מאז 2009. הן אלו שבנו גשרים לשום מקום, מוזיאונים לשום דבר, כבישים ללא שימוש ואצטדיונים שאף אחד לא משחק בהם.

אין שום סיכוי שבעולם שהרשויות המקומיות תצלחנה לשלם את החובות שהן לקחו על עצמן. במיוחד לאור העובדה שמכירת קרקעות (מקור הכנסה משמעותי) כבר לא תחזור לימי השיא. אני יודע את, הכלכלנים יודעים את זה והממשלה הסינית יודעת את זה. מה שצריך זה לנקות את המאזנים של הבנקים. אפשר לעשות את זה בהרבה דרכים – להעביר חלק מהחוב לממשלה המרכזית, לבצע פריסת חובות, למחוק חלק מהחובות, להגדיל את ההון של הבנקים ע"י הנפקת מניות וכו'. אבל הממשלה הסינית למדה מהשכנה שלה ממזרח איך להטמין את הראש בחול ולקוות שמה שקורה במציאות הוא רק חלום רע שיעבור לבד.

במקום לנקות את החובות, הממשלה מגדילה את הבעיה עם עוד חובות – היא אומרת לבנקים להמשיך להלוות לרשויות המקומיות למרות שהן לא מצליחות לשלם ריבית על חובות העבר. "הפתרון" השני של הממשלה הוא תכנית סוואפ שבה הממשלות המקומיות מחליפות חוב בנקאי באג"ח. אבל עם קופונים של 3%-4%, אין סיכוי שמישהו עם ראש על הכתפיים יקנה את האג"ח הזה. לכן מה שקורה זה שהבנקים (שוב, בהוראת השלטון המרכזי) קונים את האג"חים האלו. ככה שאין ממש הבדל בין האגחים לבין חוב בנקאי (מבחינת ההשפעה של הסוואפ על יציבות מערכת הבנקאות).

מעבר ללחץ שזה יוצר על יציבות הבנקים, נוצרת כאן בעיה לא פחות חמורה. הרי לבנקים אין בחצר האחורית עצים שמצמיחים שטרות. אין להם הון אין סופי. אז ברגע שהם מלווים לרשויות המקומיות, יש להם פחות כסף להלוות לעסקים קטנים ובינוניים. ואלו הם הנפגעים העיקריים היום ממדיניות הממשלה. הבנקים מעבירים כסף לממשלות המקומיות ולחברות הממשלתיות הגדלות, ומייבשים את העסקים הקטנים והבינוניים. אני שומע הרבה שהיום זה כמעט בלתי אפשרי לקבל קו אשראי בנקאי בסין.

הממשלה הסינית עושה טעות ענקית. במקום לתת כספים לעסקים הפרטיים והיותר יעילים, הם מיבשים אותם ובמקום זה מעבירים כספים לחברות הממשלתיות הלא יעילות. כמו הפתגם הסיני – הם מוסיפים שמן לאש ושלג על הקרה.

לסיכום, בדיוק כמו שאלכוהוליסט לא יפתור את הבעיות שלו ע"י שתיית עוד בירה, ככה מדינות עם חוב גבוה לא תפתורנה את הבעיות שלהן עם עוד חוב.

בטווח הקצר זה נראה מועיל. האלכוהול הנוסף מקל על הגוף כמו שהחוב הנוסף מקל על הכלכלה, אבל בטווח הארוך, זה מתכון לאסון.

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | כתיבת תגובה

מקומו של יצחק בן צבי הוא בארנק

בשיחה שערכתי לאחרונה עם חבר, גיליתי שהוא הנזיל חלק נכבד מהתיק שלו כדי לשבת על מזומנים ולחכות למפולת הבאה. הוא לא היחיד. אני מכיר לא מעט סיפורים שכאלו, ואני בטוח שכל אחד מהקוראים מכיר משקיעים שיושבים על מזומנים ומחכים למפולת (ובטח גם חלק גדול מהקוראים מחזיק במזומן).

אף פעם לא הבנתי את ההיגיון הזה. אני חושב שמה שמסתתר מאחורי האסטרטגיה הזאת הוא הרצון לצאת-יותר-חכם-מכולם. מי לא היה רוצה להיות עם מזומן בדיוק בזמן שכולם נופלים ב-30% או 50% ואז להיכנס לשוק ולעשות מכה של פעם בחיים?

לפחות החבר שלי – זה מה שהוא אמר – שכל מה שהוא צריך זאת מכה אחת כזו שהשוק יורד והוא מסודר לכל החיים.

אבל האם זה באמת המצב? האם אפשר להיות מסודר מנפילה אחת של השוק?

בואו ונבדוק את הגרף של ה-S&P 500:

CASH STOCKS

הגרף מתחיל ב-1975 ומסתיים ב-2015. סך הכל – 40 שנה. אני מזהה סך הכל 4 נפילות משמעותיות (אבל אולי אני מפספס אחת או שתיים קטנות יותר). זאת אומרת שבממוצע יש לנו נפילה משמעותית כל 10 שנים בערך. זה כבר מתחיל להיראות לא טוב לחובבי המזומנים, כי הם צריכים לחכות די הרבה זמן כדי שתבוא הנפילה המיוחלת.

בואו נבדוק לעומק את הנפילות:

מ-140 בנובמבר 1980 ל-104 באוגוסט 1982.

מ- 336 באוגוסט 1987 ל-224 בדצמבר 1987.

מ-1,520 בספטמבר 2000 ל-800 באוקטובר 2002.

מ-1,560 באוקטובר 2007 ל-683 במרץ 2009.

נפילה ראשונה

נפילה של כמעט 26% מנקודת השיא לנקודת השפל. הבעיה היא שנקודת השיא – זו נקודה – יעני שפיץ – יעני יום אחד, סליחה – שעה אחת. סליחה – שנייה אחת בה המדד שהה בנקודה הזו. כנ"ל לגבי נקודת השפל.

מה שאני רוצה להגיד זה שמדובר בנקודות זמניות ביותר, ובשביל לדעת לצאת בדיוק ביום השיא ולהיכנס בדיוק ביום השפל צריך יכולות מאוד מאוד מיוחדות. אם מישהו מהקוראים יודע שיש לו את היכולות האלו, אז הוא יכול להפסיק לקרוא את הרשומה הזו. היא לא מיועדת לו. מי שיכול למכור בדיוק בשנייה של השיא ולחזור ולקנות בשנייה של השפל, יכול ואפילו צריך לתזמן את השוק. אני משוכנע שהוא יהיה האדם העשיר ביותר בעולם.

לכל שאר הקוראים, בואו נגיד שאין לנו תזמון מושלם. מתי היינו יוצאים מהשוק? חודש לפני? חצי שנה לפני השיא? ומתי היינו חוזרים? חודש אחרי השפל? חצי שנה אחרי השפל?

פחות מחודש אחרי ספטמבר 1982 המדד היה כבר ב-122. חודש לפני המפולת המדד היה ב-120 וחצי שנה לפני המפולת הוא היה ב-100. כלומר, מספיק שהיינו מפספסים את התזמון בחודש אחד (שזה ממש לא הרבה) היינו נכנסים ויוצאים באותה הנקודה בדיוק!

נפילה שנייה

זו נפילה מפורסמת מאוד. נכתבו עליה ספרים רבים. מי לא מכיר את המפולת המפורסמת של 87? אפילו פיטר לינץ' פתח איתה את הספר הראשון שלו.

לכן אני קצת מאוכזב לראות שמדובר בנפילה רק של 33%. טוב, להפסיד 33% זה הרבה, אבל שוב, רק יחידי הסגולה היו יכולים לתזמן את הנפילה באופן מושלם. חודש לפני המפולת המדד היה ב-310 ושלושה חודשים לפני ב-280. כמה ימים אחרי המפולת המדד היה כבר ב-250. כמה ימים לפה ולשם בתזמון היציאה והכניסה שלנו, וכבר היינו מפספסים את רוב הבשר. נשארים בקושי עם כמה עצמות.

בועת ההייטק מתנפצת

עד עכשיו זה היה משחק ילדים. כמה ירידות קטנות פה ושם. לא היו ממש טובים עם התזמון אז לא עשינו כסף מהגולדות שישבו לנו בארנק. אבל הנה סוף סוף אחרי כמעט 30 שנה (!!) של ישיבה על הגדר, הנה ההזדמנות שלנו לעשות כסף. מאז הלירות הוחלפו בשקלים, והשקלים בשקלים חדשים, אבל מה זה משנה. היום הגדול הגיע.

מפולת ההייטק הביאה איתה נפילה של 47% במדד מנקודת השיא לנקודת השפל. אפילו אם היינו מתזמנים את זה עם חודש אחד לפה או לשם, עדיין היינו עושים יפה מאוד מהתזמון הזה. אבל הדיבורים על בועת הייטק ריחפו להם כבר מאמצע שנות ה-90. יש לא מעט משקיעים שיצאו מהשוק כבר בתחילת שנות ה-90 בציפייה למפולת, וכל אלו לא הרוויחו מלשבת על מזומנים. אפילו שנה לפני המפולת המדד עמד על 1,300 ושנה אחרי המפולת היה כבר 1,040. כלומר פספוס של שנה לכאן ולכאן היה מוריד הרבה מהעוקץ של התזמון. וזה רק לאלו שיכלו לנשום את אויר הגבהים של סוף שנות ה-90. מי שיצא כמה שנים לפני, לא הרוויח כלום מהמפולת.

המפולת הגדולה ביותר בחיינו

המפולת של המשבר הפיננסי הגדול הביאה איתה נפילה של 56% במדד. אבל מה שמפתיע בנפילה הגדולה ביותר מאז זו של 1929 זה עד כמה הנפילה הייתה מהירה וקצרה. היינו צריכים להיות מעולים בתזמון כדי ממש להרוויח ממנה.

חודש אחרי המפולת היינו כבר ב-850. חצי שנה אחרי כבר ב-1,060. שנה לפני המפולת המדד עמד על 1,360. ביולי 2006 – שנה וחצי לפני המפולת המדד עמד על 1,240. באפריל 2010 הוא הגיע כמעט לאותה הנקודה – 1,200. תחשבו שאנשים דיברו על בועת נדל"ן כבר ב-2004 או 2005. אם היינו קוראים בעיתונים על כל אלו שקונים בתים במליון דולר עם משכורת חודשית של אלף דולר, היינו יוצאים ביולי 2006 וקצת מאחרים להיכנס בחזרה, היינו מפסידים כמעט את כל הרווח! וזה עוד במפולת של פעם במאה שנה!

שימו לב עוד שהתעלמתי כאן משיקולי מס ומהפסד הדיבידנדים. תוסיפו את אלו, ולתזמן את השוק נראה רעיון עוד יותר רע.

זה נראה לי די מדהים שאפילו במפולת של פעם ב-100 שנה ממש קשה להרוויח כסף מתזמון השוק. אני זוכר שנפגשתי עם חבר די באזור של השפל של המפולת והוא אמר לי שהוא יושב על מזומנים, כי המצב בארה"ב ממש רע והמפולת עוד לא הסתימה. שנתיים אח"כ נפגשו שוב והוא עדיין היה על מזומנים מחכה למשבר השני (שעד עכשיו טרם בא).

תעשו עם הגרפים והנתונים האלו מה שאתם רוצים. תשחקו עם תאריכי יציאה וכניסה ותסיקו מסקנות לבדכם. ממה שאני רואה, הדרך היחידה לעשות כסף מתזמון השוק היא לדייק ברמה של ימים או שבועות לגבי תזמון הנפילה. אם תזמנו שנה או לפעמים חודש מוקדם מדי, הפסדנו חלק גדול מהרווח, אם טעינו ביותר משנה, התזמון כבר לא השתלם בכלל.

אני בדעה שאני מוכן לספוג פעם בעשור מכה של 30% ופעם-פעמיים בחיים מכה של 50%-60%, אבל בשום פנים ואופן אני לא מוכן לפספס את השוק השורי של שנות ה-90 או את הריצה שהייתה לנו מאז 2009.

נפילות בבורסה הן חלק מהחבילה. מי שמשקיע במניות חייב להשלים איתן ולא לנסות לתזמן אותן. כל עוד אני מתעסק עם הבורסה, אני יודע שמדי כמה שנים התיק שלי יספוג נפילות. אני מרגיש כמו, למשל, חקלאי שיודע שכל כמה שנים תהיה בצורת או שכל כמה שנים יירד ברד בעונה הלא נכונה. זה חלק מהעסק. חקלאי שיבוא בתחילת שנה ויגיד "נראה לי שהשנה אני לא אזרע, כי יש לי הרגשת בטן שיירד ברד בספטמבר" לא יחזיק מעמד הרבה שנים בתחום הזה.

ככה גם אנחנו, המשקיעים, אנחנו לא צריכים לנסות לתזמן את השוק, אלא לחיות בשלום עם התנודתיות שלו ולדעת לספוג את הנפילות כשהן באות.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | סגור לתגובות על מקומו של יצחק בן צבי הוא בארנק

לפנק לפנק

לפעמים כשאני מדבר עם אנשים על בועת הנדל"ן הסינית, אחת מטענות הנגד שמשמיעים בפני היא שאי אפשר לראות את סין כשוק אחד. דין דירה בעיירה קטנה בדרום חבל יונאן אינו כדין מחסן בעיר ווחאן. מדובר במדינה ענקית ולכן לא ניתן לדבר על "שוק נדל"ן בסין" כי למעשה מדובר בעשרות ומאות תתי-שווקים.

אומנם יש משהו בטענה הזאת, אבל במה סין נבדלת ממדינות אחרות? אפילו בארץ קטנה כמו ישראל – שוק הנדל"ן של משרדי יוקרה בתל-אביב אינו דומה לשוק הדירות להשכרה בעיר אילת. גם בארה"ב ניתן היה לפלח את השוק לעשרות ומאות תתי-שווקים, אז מה? האם זה אומר שאי אפשר להגיד בוודאות על מדינה מסוימת שיש בה בועה?

אני לא מתיימר לדעת ולהכיר כל עיר וכל כפר בסין. אולי שוק המחסנים להשכרה בחבל אנחווי אינו בועתי. מאיפה לי לדעת? אבל אני יכול להגיד בוודאות שהתמונה הגדולה בסין מצביעה שיש במדינה עודף בניה עצום. אפילו אם זה לא נכון לגבי 100% מסין, זה נכון לגבי רובה המוחלט.

פשוט אני שומע מכל כך הרבה מקורות, וקורא מספיק ורואה מספיק בעיניים שלי כדי לדעת שזה המצב.

הבאתי בעבר הרבה דוגמאות בבלוג הזה, ועכשיו אביא עוד שתי דוגמאות קצת יותר "פיקנטיות".

סיפור ראשון

בסוף מרץ עלה לרשת בסין הסרט "מתחת לכיפה" של העיתונאית צ'אי-ג'ינג. הסרט מדבר על הזיהום בסין. אני מתכנן לכתוב על הנושא הזה בקרוב, ולכן לא ארחיב כאן על הסרט. רק אגיד שבכדרך אגב העיתונאית סיפרה בסרט על ביקור שלה בעיר מולדתה בחבל שאנשי. צ'אי סיפרה שכשהיא נכנסה לעיר היא ראתה כמות בלתי נגמרת של מנופים ובניינים בתהליכי בנייה. עיר מולדתה היא עיר קטנה (ולפי דעתי, כמעט בוודאות עם דמוגרפיה שלילית), ולמרות זאת הייתה שם בנייה עצומה.

קרוב משפחה שלה סידר לה חדר במלון וכשהיא הגיעה לעיר, הוא אמר לה שהוא הזמין לה סוויטה-נשיאותית במלון "חמישה כוכבים". צ'אי הופתעה ואמרה למארח שזה היה מיותר לגמרי לתת לה טיפול VIP שכזה, אבל המארח אמר לה – "אל תדאגי הסוויטה עלתה רק 200 יואן" (כ-30 דולר).

היא הגיעה למלון בשעות הערב החשוכות. החניה של המלון הייתה ריקה לגמרי וחשוכה. היא נכנסה ללובי החשוך, והבל-בוי ליווה אותה עם פנס לסוויטה שלה. המלון היה ריק לגמרי.

חשוב להדגיש שצ'אי לא באה לדבר על בועת הנדל"ן בסין. היא לא מבינה בזה. היא לא עיתונאית כלכלית. אין לה שום אינטרס בנושא. היא רק סיפרה לנו כדרך אגב מה ראו עיניה בביקור בעיר מולדתה.

אני שומע הרבה מאוד סיפורים שכאלו על סין. אף פעם בחיים שלי לא שמעתי סיפור אפילו דומה לזה ממישהו שביקר באירופה, ישראל, ארה"ב או כל מקום אחר בעולם. אז אני רק יכול להניח….

סיפור שני

לפני מספר ימים דיברתי בטלפון עם חבר טוב שלי. איש שיווק בסין שמסתובב המון במדינה. דיברנו קצת על סין ועל המצב, וכשסיפרתי לו על עיר הרפאים שבנו ליד העיר טיאנג'ין, הוא ישר פלט – "בא לך לפנק את אשתך?".

לפני שאספר על ההצעה שלו, רק כמה מילים למי שלא זוכר את העיר טיאנג'ין – זאת עיר נמל שנמצאת כ-100 ק"מ דרום מזרחית לבייג'ינג. מדובר על אחת הערים הגדולות ביותר בסין (אוכלוסיה של מעל ל-10 מליון תושבים).

בכל אופן, הוא סיפר לי שלא מזמן בנו בעיר מלון של ריץ' קרלטון. מלון מפואר מאוד. הוא לא ראה הרבה מלונות כל כך יפים (והוא מסתובב המון). לטענתו המלון ממש זול – עולה 1,000 ומשהו יואן (פחות מ-200 דולר ללילה) ושכדאי לי מאוד לקחת לשם את אשתי לאיזה סוף שבוע להתפנק.

אז תוך כדי השיחה איתו נכנסתי לאתר של המלון. לא דרך AGODA או אתר דומה. ישר לאתר המלון. ותראו את המחירים:

Screenshot 2015-05-26 19.36.38

המחירים הם ללילה לזוג. החדר הזול ביותר ללא ארוחת בוקר. הסוויטה היוקרתית (100 מ"ר) כוללת ארוחת בוקר, משקאות, משקאות אלכוהוליים, ועוד כל מני מטעמים במשך היום. החדר הזול עולה קצת פחות מ-200 דולר, והסוויטה עולה קצת יותר מ-300 דולר ללילה.

לשם השוואה, ריץ' קרלטון בהרצליה מתחיל ב-500 דולר לחדר הזול וסוויטה של 100 מ"ר עולה 1,660 דולר! (אתם יכולים לראות את המחירים של טיאנג'ין כאן והרצליה כאן).

אז אפשר לפקפק עד כמה "חמישה כוכבים" היה המלון בה בילתה גברת צ'אי, אבל ריץ' קרלטון זה ריץ' קרלטון.

האם זה לא אומר משהו?
האם לדעתכם הקבלן קיבל החזר סביר על ההשקעה שלו? (אדמות במרכז טיאנג'ין אינן זולות בכלל, ולתפעל ריץ' קרלטון זה לא כמו לתפעל אכסניה).

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | כתיבת תגובה

עזרו לי למצוא את הצמיחה

ירידה של 0.3% בייצור רכבים (וירידה של 11.2% בייצור של כלי רכב פרטיים). ירידה של 7.3% בייצור מלט. עלייה של 1% בייצור חשמל. ירידה של 4.8% במכירת דירות חדשות, וירידה של 32.7% במכירת קרקעות. האם כך נראית כלכלה שצומחת ב-7% בשנה?

קשה לי להאמין.

טוב, אז בחרתי בפינצטה את הנתונים מחצי הכוס הריקה. ישנם גם נתונים שנראים קצת יותר טוב, אז אולי יש חצי כוס מלאה, למרות שלדעתי היא מלאה במי ביוב ולא במי עדן. נגיע לנתונים האלו מאוחר יותר.

היום פרסמה הלשכה לסטטיסטיקה הסינית את הנתונים הכלכליים לאפריל, והם לא נראים טוב בכלל.

לפני מספר שנים נהגתי לפרסם את הנתונים, ולמי שזוכר, הקטר של הכלכלה הסינית אז היה ענף הבנייה. הוא צמח ביותר מ-20% בשנה. טענתי אז שזאת רק שאלה של זמן עד שהקטר יעבור להילוך אחורי. הרי לא הגיוני שמספר התחלות הבנייה יצמחו ביותר מ-20% בשנה במשך כשני עשורים במדינה בה האוכלוסייה צומחת בכ-0.4% בשנה.

הנה הנתונים של אפריל:

APRIL 2015 RE

בחודשים ינואר עד אפריל הצמיחה בהשקעות נדל"ן עמדה על 6%. כיוון שהצמיחה מתחילת השנה ועד סוף מרץ עמדה על 8.5%, ברור שהצמיחה באפריל לבד הייתה נמוכה משמעותית מ-6%. אנחנו קרובים מאוד מאוד לצמיחה שלילית בהשקעות נדל"ן בסין.

וזה לא הולך להתהפך כל כך מהר. איך אני יודע?

הנה:

APRIL 2015 LAND SALES

רכישת אדמות ע"י קבלנים ירדה השנה ב-32.7%. כיוון שלוקח כמה חודשים/שנים מאז שקונים את הקרקע ועד שמתחילים לבנות ואז כמה שנים עד שמסיימים לבנות, קיים איזה שהוא פער של שנתיים פלוס מינוס מהרגע שמכירת הקרקעות מתחילה לרדת עד לרגע שסך ההשקעות בנדל"ן יורדות (מי שרוצה הסבר מפורט, הוספתי נספח I בסוף הרשומה). כיוון שכבר משנה שעברה החלה ירידה במכירת קרקעות, אנחנו מתחילים לראות עכשיו ירידה בכמות הבניה בסין. הירידה תימשך לפחות שנה-שנתיים אחרי שנתחיל לראות עלייה ברכישת קרקעות. אנחנו, מן הסתם, לא קרובים לשם בכלל.

איך אני יודע?

הנה:

RE INVENTORY

זה לדעתי גרף-מספר-אחד. הגרף שהכי עוזר לנו להבין את הבעיות של סין. תראו איך מלאי הבתים החדשים עלה בצורה חדה ומתמשכת מאז המשבר הפיננסי הגדול. שימו לב שאפילו בשנים כמו 2009 ו-2012 שהיו שנים מטורפות – שנים בהן הסינים זינקו על כל דירה בין עם בבייג'ינג הבירה או בעיר רפאים במחוז גנסו המדברי – אפילו בשנתיים האלו חלה עלייה במלאי הדירות החדשות. כלומר אפילו בשנים בהן הביקוש היה בשיאו, ההיצע העפיל על הביקוש. כיוון שמאז ההיצע רק המשיך לתפוח, והביקוש החל לרדת, המצב היום קטלני.

אפילו אם יקרה הבלתי אפשרי, והביקוש יחזור לרמתו ההזויה מ-2012, עדיין הסינים בונים יותר מדי בתים. לכן זה ברור שהתחלות הבנייה חייבות להמשיך לרדת. ייקח שנים רבות עד שמלאי הבתים יתרוקן (אם בכלל זה יקרה), ולכן הצמיחה בהשקעות נדל"ן תהפוך לשלילית ותישאר שלילית כמה שנים. (עם כל ההשלכות של כך על תעשיות הפלדה, מלט וכו' בסין).

סך ההשקעות בנכסים קבועים עלה באפריל בפחות מ-10% – הקצב הנמוך מזה 14 שנה:

INVESTMENTSלמרות שזה קצב נמוך ביחס למה שהיה קיים בסין עד היום, ההשקעות בנכסים קבועים גבוהות מההשקעות בנדל"ן. מה מושך את ההשקעות האלו למעלה?

לפי הלשכה – בעיקר השקעות ב-מחשוב ואלקטרוניקה, חשמל וחימום, תחבורה, מים ואיכות הסביבה. אז זאת אמורה להיות חצי הכוס המלאה, אבל אני לא רואה את זה ככה בכלל. בגלל שהכלכלה מאטה, הממשלה הסינית ממשיכה לפמפם פרויקטים לא כלכליים רק בשביל להעלות את התל"ג. האם באמת יש הצדקה לצמיחה של 33% בסלילת כבישים? (וזאת אחרי שנים של צמיחה דו-ספרתית גבוהה).

אין לכך שום הצדקה מעבר לתמרוץ הכלכלה. הטריק הזה יכול לעבוד לזמן קצר, אבל:
1 – כמו שניתן לראות, התמריצים האלו כבר לא עוזרים כמו פעם. בסין בנו כבר כל כך הרבה תשתיות בשנים האחרונות שכבר קשה לבנות יותר.

2 – הסינים ישלמו על כך ביוקר בעתיד. ההשקעות האלו בנויות על מינוף, ויבוא יום (והוא לא רחוק) והחובות האלו יתחילו להעיק יותר מדי על הכלכלה.

החוב כחלק מהתל"ג זינק מ-125% בשנת 2008 ל-210% היום. זה לא דבר שיכול להימשך. ה-"נס הסיני" היה בנוי על אשראי. כל מדינה יכולה לצמוח ב-10% בשנה אם היא מגדילה ככה את האשראי. רק שזה לא יכול להימשך לעד.

החלום של כל אלו שחשבו שסין תצליח להיחלץ מהבעיות שלה היה שבזמן שההשקעות בנכסים קבועים ירדו, הצריכה הפרטית תעלה ותחפה על החולשה בהשקעות. חלום ורוד אומנם, אבל הצריכה הפרטית לא חיה לה בוואקום. איך אנשים יבזבזו יותר כאשר הנדל"ן כל כך חלש?
ואכן, הצמיחה בצריכה הגיעה באפריל לשיא שלילי של 15 שנה. אומנם עדיין מדובר על צמיחה של 10% – דבר שמדינות רבות יכולות לחלום עליו, אבל זה לא מספיק בשביל לחפות על החולשה בהשקעות.

הנה הגרף של הצמיחה בצריכה הפרטית:

PURCHASE

את חלק מהירידה בצמיחת הצריכה מסבירים מחירי הנפט הזולים (משלמים היום פחות על דלק), אבל הצמיחה העלובה של 1.6% ברכישות כלי רכב בסין מראה לנו שהבעיה עמוקה יותר.

העתיד לא נראה ורוד במיוחד. סין תהיה חייבת להמשיך להוריד את הריבית במדינה. לדעתי הם עושים את זה לאט מדי. אבל אני באמת לא מבין בזה, ובכל מקרה, שום דבר לא ממש יעזור להם. זוכרים שרק לפני שנתיים-שלוש היה ויכוח האם סין הולכת לנחיתה רכה או נחיתה קשה? כשנחיתה רכה פירושה היה צמיחה של 7%-8% בתל"ג ונחיתה קשה פירושה היה צמיחה של 6% בתל"ג.

ובכן, סין יכולה לחלום על צמיחה של 6% בשנה. אם היא תצמח ב-4%-5% זה יהיה נס.

נספח I

כתבתי למעלה:

קיים איזה שהוא פער של שנתיים פלוס מינוס מהרגע שמכירת הקרקעות מתחילה לרדת עד לרגע שסך ההשקעות בנדל"ן יורדות

נניח ש:

ב-2011 החלו לבנות מיליארד מ"ר של נדל"ן.
ב-2012 הייתה צמיחה של 20% בקצב התחלות הבנייה – כלומר החלו לבנות 1.2 מיליארד מ"ר.
ב-2013 מספר התחלות הבנייה עמד על 1.5 מליארד מ"ר.

אז עכשיו אנחנו בפתחה של 2014, ונניח לשם הפשטות שסיימו את כל הבניה שמלפני 2011 אבל לא סיימו עוד את הבניה שמ-2011. אז כיום ישנם 3.7 מיליארד מ"ר תחת בנייה.

ב-2014 נניח שמספר התחלות הבנייה ירד ל-1.4 מליארד.

עכשיו אנחנו בפתחה של 2015 וסך הכל בונים עכשיו 4.1 מיליארד מ"ר. כלומר, למרות שמספר התחלות הבנייה ירד ב-2014, סך הבנייה עדיין גבוה מאשר לפני שנה.

זה כמובן תלוי בקצב הירידה, אבל בד"כ צריך איזה שנתיים לפחות של ירידות בהתחלות הבנייה כדי שסך הבנייה יירד גם. זאת הסיבה שלמרות שמספר התחלות הבנייה בסין החל לרדת כבר לפני שנה, צריכת המלט והפלדה רק עכשיו מתחילה לרדת.

למי שהיה קצת שכל, הוא היה יכול לצפות את הירידה הזאת (במלט ובפלדה) כבר לפני שנה או שנה וחצי.

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | כתיבת תגובה

דעיכת תהליך העיור בסין

ב-2011 יצאתי עם מספר רשומות בהן ניתחתי את תהליך העיור בסין. ברשומה "עיור מבלי לעזוב את הכפר" הראיתי שכמות הכפריים שמהגרים לערים נמוכה משמעותית ממה שכלכלנים רבים מאמינים (וזאת בגלל שהרבה מתהליך ה-"עיור" נובע למעשה משינוי ההגדרה של כפרים מסוימים לערים ולא בגלל נדידת אוכלוסיה).

ברשומה "עיור בסין" טענתי שתהליך העיור בסין הולך להיחלש בצורה משמעותית בשנים הקרובות. הסיבה לכך היא דמוגרפית ולא כלכלית. הראיתי אז שמספר הילדים שנולדו בכל שנתון ירד בצורה חדה במשך ה-40 ומשהו שנים האחרונות. (שיא הילודה היה בשנים 67-73 אז נולדו כ 25-27 מליון תינוקות בשנה, מסוף שנות ה-90 המספר כבר ירד לכ-20 מליון תינוקות בשנה ובעשור האחרון זה כבר באזור ה-16 מליון).

בשבוע שעבר פרסמה לשכת הסטטיסטיקה הסינית נתונים על ה-"פועלים הכפריים" שמאששים את מה שטענתי ב-2011. לפני שאצלול לנתונים, אני חייב להסביר מה זה "פועל כפרי". ההסבר די מסובך למי שלא מכיר את המושג הסיני Hu Kou, אז מאוד אפשט ואגיד – אם סיני נולד בכפר אבל עובר לעיר ועובד שם בתור פועל במפעל, פועל בניין, שומר, מלצרית, מזכירה, ספר, מוכר בחנות וכו' – ההגדרה שלו היא "פועל כפרי", אבל אם סיני נולד בכפר והתקבל לאוניברסיטה ללימודים אקדמיים ואז נשאר בעיר ועובד במקצוע שלו, הוא אינו "פועל כפרי".

לפי הנתונים החדשים, חלה ירידה חדה מאוד בצמיחה השנתית של הפועלים הכפריים. ניתן לראות זאת מהגרף הבא:

FARMER-WORKER GROWTH

הקו הכחול מראה את הצמיחה של כלל הפועלים הכפריים, הקו המקווקו מראה את הצמיחה של מהגרי העבודה, והקו האדום את הצמיחה של הפועלים הכפריים שנשארו באזור מגוריהם.

מדובר על צניחה בקצב הצמיחה. הטבלה שבראש העמוד (שבאתר הלשכה) מפרטת את המספרים המוחלטים. ב-2011 נוספו כ-10 מליון פועלים כפריים, וב-2014 נוספו רק 5 מליון!

תוך שלוש שנים הצמיחה ירדה בחצי. לאור זאת לא קשה להסיק שישנה ירידה חדה מאוד במעבר של כפריים לערים.

ב-2011 ביקרתי קשות את הכלכלנים שצפו המשך יציב של ההגירה הכפרית. לא הבנתי איך אפשר לחשוב שתהליך העיור ימשיך לעמוד על 15-20 מליון בשנה (כמו שהכלכלנים צפו) בזמן שמספר הסינים שנולדו בשנתונים שאחרי שנות ה-80 ירד כל כך הרבה. מה שמדהים שהכלכלנים או כל שאר אלו שקשורים לסין (כמו חברות הברזל, או עיתונאים שמסקרים את סין) עדיין מדקלמים את המטרות הישנות על העיור בסין, למרות שהנתונים שמגיעים מסין כבר מראים בפירוש על מגמת האטה בדיבידנד הדמוגרפי.

חשוב אומנם לזכור שהסטטיסטיקה הזאת מדברת על פועלים כפריים ולא על עיור. אני מניח שתהליך העיור נחלש בקצב אטי יותר מאשר הסטטיסטיקה על הפועלים הכפריים מרמזת. וזאת בגלל שחלק גדול יותר מהמהגרים לערים אינם פועלים וגם בגלל שבהחלט יכול להיות שחלק מהפועלים קיבלו Hu Kou ובכך קיבלו מעמד עירוני וכבר לא נחשבים יותר כ-"פועלים כפריים". אני מניח שהמגמות האלו קיימות, אבל הן בהחלט לא יכולות להסביר את ההתרסקות הזאת של מעבר פועלים מהכפרים לערים. המגמה ברורה מאוד וכמעט ללא ספק נראה המשך ירידה בצמיחה בשנים הקרובות. אני די בטוח שתוך כעשור נקבל צמיחה שלילית.

כאמור, אני מדבר על צמיחה שלילית של "פועלים כפריים" – כלומר הכפריים שעוברים לעיר ללא מעמד חוקי ושעוסקים בעבודות פשוטות.

תהליך העיור הכללי בסין יימשך עוד שנים רבות, אבל הקצב שלו יאט. אם עד לפני מספר שנים מספר העירוניים בסין צמח ב-20 מליון בשנה, ועכשיו זה כבר כ-13 מליון, אז אני מניח שתוך כעשור האוכלוסייה העירונית תצמח בפחות מ-7 מליון תושבים בשנה.

אז אפשר לטעון ש-7 מליון בשנה זה עדיין המון, וזה נכון. סין היא מדינה גדולה עם הרבה כפריים, ותהליך העיור יימשך עוד כמה עשורים, אבל מה שחשוב לכלכלה זה קצב הצמיחה ולא המספרים המוחלטים. זה משהו אחד לבנות תשתיות ל-20 מליון מהגרים חדשים כל שנה, ומשהו אחר לגמרי לבנות תשתיות ל-7 מליון.

סיבה נוספת להאטה בעיור בסין היא חזרה של פועלים לכפרים שלהם. כשהפועלים מזדקנים – עוברים את גיל ה-40 – רבים מהם כבר לא יכולים להמשיך לעסוק בעבודות פיזיות קשות ואז הם מעדיפים לחזור לכפר שלהם, לעבד חלקת אדמה קטנה ולחיות בצניעות. זאת תופעה ידועה, ובגלל שהדור של ה-40 פלוס משמעותית יותר גדול מהדור של ה-20 פלוס, המעבר הזה מהווה רוח נגדית לעיור.

אני ממליץ מאוד לקרוא את הכתבה בפיננשייל טיימס כדי להבין קצת יותר את החיים של ה-"פועלים הכפריים". כתבה ממש טובה וכך גם הסרטון שבגוף הכתבה.

ברבעון הראשון של 2015 יצור הפלדה והמלט בסין ירד בצורה די חדה (יצור המלט ירד ב-8% ביחס לשנה שעברה). גם כמות התחלות הבניה בסין ירדה. אז נכון שסיבה מרכזית לירידה הזאת היא עודף הבנייה מהשנים הקודמות, אבל למגמה הדמוגרפית (קרי – פחות עיור) יש גם חלק חשוב בהאטה הזאת.

כיוון שקצב העיור נחלש בקצב מהיר, השינויים האלו בצריכת פלדה, ברזל, נחושת, מלט וכו' הם שינויים מתמשכים ולא מחזוריים, וזאת בניגוד למה שרבים חושבים. מי שחושב שהגענו לתחתית של המחזור טועה. המגמה של האטה בהשקעות בנכסים קבועים בסין רק החלה. אנחנו רק בתחילתו של התהליך שיימשך לפחות עשור אם לא שניים.

גילוי נאות – יש לי השקעות נגד תעשיות שמוכרות חומרי גלם לענף הבנייה והתשתיות בסין.

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | כתיבת תגובה

תגובה לאימיילים שקיבלתי

אחרי שהודעתי אתמול על השינוי הצפוי בבלוג, קיבלתי מספר אימיילים מקוראים וחברים, אז במקום לענות אחד אחד, אני אענה עליהם במרוכז כאן.

קודם כל אני מודה לכל מי ששלח לי אימייל, ועל המילים החמות.

בנוסף לתודות שקיבלתי, אלמנט שחזר בהרבה מהאימיילים היה שאני פשוט צריך להתעלם ממיילים שנשלחים אלי עם שאלות על מניות ספציפיות, וכך אני אוכל להמשיך ולכתוב באותה הצורה בה הבלוג היה עד היום.

לצערי, הפתרון הזה לא יעבוד, ואני אסביר למה.

ראשית, ברגע שאני יודע שאנשים מחקים את הפעולות שלי זה יוצר מחויבות מסוימת. אפילו אם אני אתעלם מהשאלות שאני מקבל, עדיין אני ארגיש מחויבות לעדכן בכל פעם שמשהו משמעותי קרה באחת ההשקעות שלי.

שנית, את הבלוג הזה קוראים גם קרובי משפחה וחברים שלי ומהם אני לא יכול להתעלם.

תחשבו למשל על המקרה שהיה עם COCO – מניה שקניתי ופתאום ירדה בצורה חדה. מכרתי את המניה כי חשבתי שיש סיכוי גדול שהמניה תגיע לאפס. ידעתי שמספר חברים וקרובים שלי קנו את המניה, האם זה נראה לכם הגיוני שאני אשאיר אנשים שיקרים ללבי עם מניה שאני יודע שבסבירות גבוהה תגיע לאפס?

כשהתחלתי להשקיע לפני כ-15 שנה היה דיון על כך באחד הפורומים בו הייתי פעיל וכמעט כולם שם אמרו שהם אף פעם לא נותנים "טיפים" לחברים ולמשפחה. לי זה נראה מוזר ולא נכון. ההיגיון שלי אמר שכמו שיש לי חברים שהם רופאים/עו"ד/מהנדסים וכו' שאני מדי פעם שואל אותם לעצתם בנושא שקשור למקצוע שלהם, ככה זה הגיוני שאנשים יתייעצו איתי ושאני אתן להם "טיפים". זה נראה לי המעשה הנכון לעשות, אפילו אם זה אומר שמדי פעם אחד מהטיפים שלי יהיה שגוי ושאולי חברים יכעסו עלי בגלל זה.

היום אני מבין שטעיתי, כי יש הבדל גדול בין עצה של חבר-רופא לבין טיפ על מניה מסוימת. ההבדל נובע מכך שבמקרה השני נוצרת איזה שהיא מחויבות מתמשכת. כלומר לא מדובר באיזה שהיא עצה חד-פעמית, אלא שמעכשיו ועד עולם אני אצטרך לתחזק את החבר הזה ולספר לו בכל פעם שאני קונה או מוכר מניה מסוימת.

עם השנים מצאתי את עצמי עם יותר ויותר אנשים שמקבלים ממני טיפים. זה יוצר מצב לא הגיוני שבכל פעם שאני מוכר מניה מסוימת, אני צריך להתחיל לחשוב ולהיזכר למי המלצתי על המניה הזאת, כי עכשיו אני מרגיש מחויבות לספר לו ששיניתי את דעתי ושצריך למכור את המניה. נניח שאני עכשיו בטיול בחו"ל וקורא חדשות על אחת המניות בהן אני מחזיק שגורמות לי למכור את המניה. עכשיו, באמצע הטיול, אני צריך להתחיל לכתוב 20 או 30 אימיילים לחברים ולהודיע להם שאני מוכר את המניה.

פתאום אני צריך להתחיל לחשוב ולחפור מי מהחברים שלי מחזיק במניה הזאת ואת מי אני צריך לעדכן. זה ממש לא כמו לקבל עצה חד פעמית מחבר שהוא רופא שיניים.

או כמו שקרה בשבוע האחרון שבגלל שמחיר המניה של VSEC ירד, קיבלתי מבול של אימיילים. אז אולי אני יכול להתעלם מאנשים שאני לא מכיר, אבל אני לא יכול להתעלם מחברים.

הרי זאת בדיוק הסיבה שבגללה לא רציתי לנהל אף פעם כסף לאנשים אחרים. ועכשיו מצאתי את עצמי עושה בחינם את מה שלא הסכמתי לעשות תמורת תשלום.

אתמול דיברתי על כך עם מספר קולגות (קרי – משקיעי ערך אחרים) וכולם הסכימו איתי וסיפרו לי שגם הם עברו תהליך דומה עם השנים, ושכיום גם הם כבר לא נותנים טיפים לחברים.

שימו לב שגם באפט אף פעם לא מוכן לתת טיפים. הטיפ שלו הוא תמיד – "להשקיע בתעודת סל לאורך עשרות שנים". זה לדעתי הדבר הנכון לעשות. ומהיום והלאה זה מה שאני אעשה כשישאלו אותי על מניות.

בקשר לבלוג, אני עדיין מקווה להמשיך ולכתוב ומקווה שהבלוג ייתן ערך אמיתי לקוראים.

פורסם בקטגוריה Blog | כתיבת תגובה

שינויים בבלוג

בימים האחרונים קיבלתי מבול של פניות מקוראים וחברים לעדכן על ההתפתחויות ב VSEC. המניה ירדה בצורה חדה לאחר שזו פרסמה את הדוח הרבעוני האחרון.

כמות הפניות שקיבלתי (כולל מיילים מאנשים שאני לא מכיר) הביאה אותי לחשוב מחדש על הפורמט של הבלוג הזה. הבנתי שלמרות שאני כותב בפירוש שניתוחי המניות שאני מביא כאן ופירוט הפעולות בתיק שלי הם לא המלצות השקעה, אחוז נכבד מאוד מהקוראים כן רואה בזה המלצות ופועל לפי זה. לא משנה כמה אזהרות אני אכתוב, אין לי שום שליטה על הפעולות של הקוראים.

דבר זה מביא לשתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שאני מוצא את עצמי מחויב לעדכן בכל פעם שיש התפתחות באחת המניות שלי (כמו שקרה עכשיו עם VSEC). קוראים רבים כנראה קנו את המניה מבלי לנתח את החברה ועכשיו הם מחכים למוצא פי. זה שם אותי בעמדה בה אני לא רוצה להיות.

זאת בדיוק הסיבה שמעולם לא רציתי לנהל כסף לאחרים – כי לא רציתי להתחיל לתת דין וחשבון לאף אחד מדוע מניה מסוימת עלתה או ירדה. אז עכשיו אני מוצא את עצמי עושה בחינם מה שלא רציתי לעשות אפילו תמורת תשלום. זאת לא נקודה שאני רוצה להיות בה – עם או בלי תשלום.

בעיה שנייה היא שיכול להיות שאני גורם ליותר נזק מתועלת (לפחות לחלק מהאנשים). אם הייתי מנהל כסף לאחרים לפחות הייתה לי שליטה על התזמונים של הרכישה והמכירה. אין דבר כזה "מניה טובה" או "מניה רעה" כמעט כל מניה תהיה "טובה" במחיר מסוים וכמעט כל מניה תהיה "רעה" במחיר אחר. מה שמדאיג אותי זה שהקוראים, בגלל שהם לא מנתחים את החברה לבד, לא ידעו מהו המחיר הנכון ובכך יגרמו לעצמם נזק.

למשל, נגיד שמישהו כאן קרא על VSEC ואז התחיל להסתכל על המניה, אבל לא העז לקנות אותה. אח"כ הוא רואה שהיא עולה ועולה, ואז הוא יתחיל לחשוב שאולי בכל זאת צדקתי ומדובר במניה טובה. אחרי שהמניה הגיעה ל-80$ הוא החליט ללחוץ על ההדק ולרכוש את המניה. אחרי מספר שבועות המניה מתרסקת, הקורא נלחץ ומוכר ב-60 דולר.

לאורך השנים פרסמתי כאן המון ניתוחים של מניות, ואם מישהו באמת מעוניין ללמוד את הנושא הזה, יש בבלוג הזה כבר מספיק חומר שיעזור לו. שלא לדבר על אין ספור ספרים מעולים, בלוגים, פורומים וכו' שיכולים לסייע לו. כלומר, אם מישהו באמת רוצה ללמוד איך להיות משקיע ערך, הוא לא צריך את הציוצים שלי בכל פעם שאני קונה/מוכר. מצד שני, אם מישהו לא מעוניין להשקיע את הזמן הזה ורק רוצה לקבל טיפים, אז הציוצים שלי יכולים רק להזיק לו, ובמקרה הזה פשוט עדיף לו לשים את הכסף בתעודת סל ולשכוח ממנו.

לאור זאת, הפורמט של הבלוג הולך להשתנות לגמרי. אני אפסיק לעדכן על קניות/מכירות שאני מבצע ועל הרכב התיק שלי.

זה אומר שהבלוג ייראה לגמרי אחרת. האמת שעוד אין לי מושג על מה אני אכתוב ויש סיכוי שאני כמעט ולא אכתוב. נראה. עוד לא ממש החלטתי. הייתי רוצה לכתוב יותר על מה שקורה בסין, כי זה משהו שמעניין אותי. אולי גם על נושאים אחרים. לא יודע. יכול להיות שמדי פעם אכתוב על מניה ספציפית – אם אני חושב שמדובר במקרה שבאמת אפשר ללמוד ממנו משהו חדש, אבל הימים בהם אני מדווח על כל פעולה בתיק שלי הסתיימו.

פורסם בקטגוריה Blog | כתיבת תגובה

הזקן שגר ליד הגבול איבד סוס

SAI WEN

אלו שמתחילים ללמוד סינית תמיד מתפלאים עד כמה הסינית שפה יפה. לא רק שהיא ציורית מאוד (למשל המילה "להיזהר" היא "לב קטן"), אלא היא גם עשירה מאוד (הרבה יותר עשירה מאנגלית, כאשר אנגלית עשירה בהרבה מעברית).

רק מספר הפתגמים בסינית עומד על כ-30 אלף כאשר מאחורי חלק נכבד מהפתגמים עומד סיפור.

אחד מהפתגמים האהובים עלי הוא – 塞翁失马 – sai weng shi ma – או בתרגום לעברית – הזקן שגר ליד הגבול איבד סוס.

הסיפור הולך ככה:
ליד הגבול חי לו זקן ביחד עם בנו היחיד. יום אחד ברח הסוס של הזקן ונעלם. הסוס כנראה חצה את הגבול ולא חזר. חבריו ושכניו של הזקן ישר באו לנחם אותו – "או כמה חבל שאיבדת סוס. דבר כזה יקר הלך לאיבוד", אך הזקן סירב להתאבל ואמר "מי יודע? אולי זה שהסוס ברח זה דווקא משהו טוב".

חלפו מספר ימים והנה חזר הסוס ואף הביא איתו סוס נוסף. ישר באו השכנים ואמרו – "ואוו, איזה מזל יש לך. תראה, לא רק שהסוס חזר אלא קיבלת עוד סוס". אך הזקן סירב להתלהב וענה – "מי יודע? אולי זה שהסוס חזר זה לא דבר טוב".

שוב חלפו מספר ימים ובנו של הזקן רכב על הסוס, נפל ושבר את הרגל. באו השכנים ואמרו – "כמה נורא! איזה אסון! עדיף היה כבר שהסוס לא היה חוזר. הוא רק הביא מזל רע". הזקן כהרגלו סירב להתעצב ואמר – "מי יודע? אולי זה שהבן שלי שבר רגל זה דבר טוב".

לאחר מספר ימים המדינה שמעבר לגבול הכריזה מלחמה. כל צעירי הכפר גויסו להילחם ורבים מהם מתו. הבן של הזקן לא גויס בגלל רגלו שבורה, וככה חיוו ניצלו.

מהסיפור אפשר כבר להבין מה הפתגם אומר – כשקורה משהו טוב, זה לא בהכרח טוב, וכשקורה משהו רע, זה לא בהכרח רע.

ככה בדיוק אני מרגיש עכשיו אחרי התהפוכות שקרו בתיק שלי בשבוע האחרון.

לפני מספר ימים העלות על השורט של ואלי (סימול VALE) עלתה בצורה קיצונית והגיעה תוך מספר ימים למעל ל-20%. זאת עלות גבוהה מדי לטעמי שלא מצדיקה את ההשקעה. לאור זאת כיסיתי את השורט במחיר של 6.09$. בנוסף, העלות על השורט של פורטסקיו (סימול FMG) טיפסה לרמות יותר הזויות, ולכן כיסיתי גם את כל השורט על פורטסקיו במחיר של 1.98.

זה כמובן השביז אותי כי מכל חברות הברזל נשארתי רק עם שורט על ריו-טינטו (סימול RIO). כיוון שאני עדיין צופה שנים קשות מאוד לתחום, הייתי שמח להישאר עם חשיפה.

אך ראו מה קרה – אחרי שסגרתי את השורטים, הברזל החל לעלות בצורה אגרסיבית. תוך כשבוע מחירי עופרת הברזל עלו בכ-10 דולר. חברות הכרייה הגיבו באופן חיובי לכך וזינקו. אז לכאורה מה שנראה כמו דבר לא טוב בסוף הסתיים באקורד חיובי, לא?

אז זהו, שכנראה שלא. אחרי שכיסיתי את השורטים, רמת הנזילות שלי עלתה מאוד, ובינתיים עשיתי פעולות בתיק ששוב הורידו את הנזילות – בעיקר שני שורטים על חברות שגם קשורות לדברים שקורים בסין, אבל לא בתחום הברזל, קניתי לא מעט מניות של FAF, ועוד מספר פעולות קטנות.

בקיצור, מבלי לסבך יותר מדי, כבר אין לי את הנזילות לחזור לשורטים שסגרתי. לואלי, הצלחתי לחזור שלשום, ועשיתי שוב שורט במחירים של 6.2-6.3. זה נחמד מאוד, כי לא רק שמכרתי במחיר גבוה מזה שקניתי לפני מספר ימים, אלא גם חסכתי לעצמי את תשלום הדיבידנד (כיסיתי יום לפני תאריך התשלום). אבל הפוזיציה החדשה שבניתי היא רק כמחצית מהשורט שהיה לי עד לפני שבוע.

שוב, לכאורה זה לא רע, כי בינתיים ואלי כבר מעל ל-7 דולר. פורטסקיו כבר ב-2.2. הבעיה היא שאין לי אפשרות היום להגדיל את השורטים. לא יודע, אולי אני אמצא דרך בימים הקרובים, אבל בינתיים אני עם חשיפה קטנה יותר לקטסטרופה בברזל מאשר הייתי לפני שבועיים, ולדעתי זה לא דבר טוב, למרות שבינתיים זה לטובתי.

פורסם בקטגוריה מניות | כתיבת תגובה