לחיות אבל אחרת

זכור לי יום עבודה בהונג-קונג בו הבוס שלי ניגש אלי ושאל אותי – עדו, כמה כסף אתה חושב שצריך בשביל לפרוש. אני זרקתי – מליון דולר.
התברר שיום לפני הם ישבו כמה חברה ישראלים, והשיחה התגלגלה לה לנושא זה. רובם גם כן חשבו על מליון דולר, אלא שאז אחד מהם אמר להם שמליון זה לא מספיק, אלא צריך 3 מליון.

כנראה שנושא זה מעסיק אנשים רבים. האם זה אומר שאנשים רבים סובלים בעבודתם?
אני לא בטוח בכך, אבל זאת עובדה שבמשך השנים יצא לי לדבר עם די הרבה אנשים, ומסתבר שהנושא מעסיק רבים מהם, ולחלקם יש אפילו איזה שהוא מספר בראש. ישנם אנשים שאמרו לי שאפילו עם 500 אלף דולר הם יפסיקו לעבוד. לעומתם, בקרב החברים היותר עשירים שלי יש קונצנזוס על המספר – 15 מליון שקלים (שאלוהים ישמור).

הסיבות להבדלים בסכום

איך זה שלחלק מספיק חצי מליון וחלק צריכים 4 מליון?
האם אנחנו כל כך שונים, או אולי חלק מהחברים שלי פשוט אינם מחשבים נכון?

כן, אנחנו שונים

הצרכים הפיננסים של כל אחד מאיתנו שונים. ישנן משפחות שחיות מעשרת אלפים ברוטו בחודש, וישנן משפחות שבקושי מסתדרות עם מאה אלף. זוג חברים שלי שטען שהם צריכים 15 מליון שקל בשביל לפרוש, חי בדירת פאר בהונג-קונג, יש להם 3 ילדים שכולם הולכים לבתי ספר פרטיים ויש להם שתי עוזרות פיליפיניות בבית. לעומתם יש לי חבר שטוען שגם 500 אלף דולר יספיקו לו. חבר זה הוא רווק שחי די בצמצום.

ברור שהרווק צריך הרבה פחות כסף מאשר הזוג הנשוי בשביל לחיות ברווחה מבלי לעבוד.

לא חושבים על העניין עד הסוף

סיבה נוספת להבדל בין המספרים שקיבלתי מאנשים שונים, היא שרבים מהם לא ממש חשבו על הנושא הזה עד הסוף. מספר הקסם שהם נתנו היה יותר שליפה מהמותן מאשר סכום שהגיעו אליו אחרי מחשבה מעמיקה.

אני בספק רב אם החבר, שחושב ש -500 אלף מספיקים, ממש חשב על העניין, למעשה אני יודע שהוא לא חשב על כך. אם הוא היה חושב על כך לעומק, הוא כנראה היה מגיע למסקנה שגם בשביל רווק, 500 אלף דולר זה סכום נמוך מדי בשביל לחיות באושר ועושר מבלי לעבוד.

אז כמה באמת צריך

ישנם מספר פרמטרים בהם צריך להתחשב כאשר אנחנו באים לחשב כמה כסף אנחנו צריכים בשביל להפסיק לעבוד לצמיתות.

רמת החיים

כמו שכבר אמרתי למעלה, לכל אחד מאיתנו יש סגנון חיים שונה, וכך גם הציפיות שלנו לחיים שאחרי הפרישה הן שונות.
בחור רווק שחושב לפרוש בעיירה קטנה בהודו יצטרך הרבה פחות מאשר איש משפחה שחושב לגור בתל-אביב, להחזיק שתי מכוניות, ולנסוע שלוש פעמים בשנה לחו"ל.

כך שחשוב שקודם תחשוב טוב כמה כסף אתה צריך כל חודש. סביר להניח שמה שאתה מבזבז כיום זה מה שתבזבז גם ללא עבודה. שימו לב לא לשכוח את כל ההוצאות החד פעמיות. למעשה בשביל לא להשמיט הוצאות חשובות, הייתי מציע לחשב כמה בזבזתם בשנה האחרונה, ולהתבסס על כך. רבים מאיתנו לא בטוחים כמה הם בזבזו, וישנה נטייה לעגל כלפי מטה את ההוצאות. לאלו מבינכם שלא בטוחים כמה הם הוציאו, הייתי ממליץ לחשב מה הייתה ההכנסה השנתית המשפחתית נטו שלכם. מהכנסה זו הייתי מוריד את הכסף שחסכתם ו… וואלה – מה שנשאר הוא מה שבזבזתם.

בתור חסיד גדול של המושג "טווח ביטחון", הייתי ממליץ לכם גם להוסיף למספר זה כמה אחוזונים קטנים, בואו נגיד 10%-15%.

רמת התשואה

נניח שחישבת וגילית שאתה צריך 150 אלף שקל בשנה. זאת אומרת שאתה יכול לשים את כל הכסף שלך בתוכנית חיסכון שנותנת נגיד 4% בשנה, ולחיות מהריבית. כלומר אתה צריך 150 אלף כפול 25 שזה יוצא 3.75 מליון שקל כדי לפרוש, נכון?
ממש לא!

את החישוב הזה שמעתי ממספר לא קטן של אנשים, וזאת טעות חמורה שחשוב מאוד להסביר אותה. ישנן שלוש טעויות בחישוב הזה – הריבית יכולה להשתנות, התעלמות מאינפלציה והתעלמות מעלייה ברמת החיים.

- הריבית – בטח רובכם יודעים שהריבית לא תמיד כל כך גבוהה. כיום, למשל, בשנת 2009, הריבית היא פחות מעשירית האחוז. כך שאם פרשת עם 3.75 מליון, תקבל השנה רק 3700 ש"ח או 310 שקל לחודש. מה שאומר שאתה בצרות!
מסקנה – אי אפשר להסתמך על כל שהריבית תישאר גבוהה.

- אינפלציה – בואו נניח שמצאת מסלול חסכון שמבטיח לך ריבית של 4% ל-50 שנה (ניתן למשל לקנות אגרות חוב כאלו). במקרה זה תוכלו להבטיח לכם הכנסה שנתית של 150 אלף ש"ח. אולם גם כאן תתמודדו עם בעיה מאוד קשה, והיא כוח הקניה של הכסף. הכסף שלכם יאבד כל שנה מערכו, וזאת בגלל האינפלציה. האינפלציה היא האויב מספר אחד של החוסכים. כל שקל היום יהיה שווה הרבה פחות עוד עשר שנים שלא לדבר על שלושים שנה או יותר.

נניח שאתה פורש בגיל 50, ועקב אורך חיים בריא אתה מאריך חיים ומגיע לגיל 90. לאחר 40 שנה עם אינפלציה ממוצעת של 4% בשנה, כוח הקניה של ה-150 אלף יהיה שקול ל-31 אלף בלבד. לא מספיק בשביל לממן אורח חיים סביר, אפילו לא בבית-אבות.

- עלייה ברמת החיים – מעבר לאינפלציה אסור לשכוח שרמת החיים שלנו עולה עם הזמן. אולי אתה אומר לעצמך עכשיו – "אני לא צריך להעלות את רמת החיים שלי, טוב לי איך שאני חי היום". אז תחשוב טוב שוב.
בואו נחזור שלושים שנה אחורה, ונבדוק איך חי אדם ממוצע, והאם יכולת לחיות כמוהו. לפני 30 שנה אנשים לא החזיקו טלפון סלולארי, לא היו מחוברים לכבלים או לאינטרנט, מי שהיה צמא היה שותה מים (מהברז) או מקסימום תה/קפה וחופשות היו מעבירים באוהל בכינרת או באילת. אלו הן רק דוגמאות על קצה המזלג. בכול תחום בחיינו נרשמה עלייה דרסטית ברמת החיים.

מי שלא רוצה למצוא את עצמו מתנזר מההמצאות שטומן לנו העתיד, חייב לדאוג לכך שההכנסה שלו תגדל בקצב העלייה ברמת החיים.

החיפוש אחר ההשקעה האולטימטיבית

בשני פוסטים קודמים ניסיתי לבדוק את ההחזר שמקבלים מהשקעה בתעודת סל ומהשקעה בנדל"ן. גילנו כי קצב הגידול בדיבידנדים של תעודת סל כמו גם קצב הגידול של שכר הדירה אינם מדביקים את קצב העלייה ברמת החיים. כלומר, אם אתה רוכש מספר דירות להשקעה שביחד מניבות 150 אלף ש"ח בשנה, הכנסה זו לא תוכל לכלכל אותך לעולמים, וזאת בגלל שהעלייה בשכר הדירה מפגרת אחרי העלייה ברמת החיים בשתי נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט השקעה בנדל"ן – האם זה כדאי). כמו כן גילינו כי הגידול בדיבידנדים מפגר אחרי העלייה ברמת החיים ב-1.5 נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט איך להתפרנס מדיבידנדים בבורסה).
הקורא דורון הציע השקעה באג"ח צמוד מדד, אולם גם כאן צריך לזכור שבממוצע כל שנה רמת החיים עולה בכשלוש נקודות האחוז יותר מהאינפלציה, כלומר שמי שמשקיע באג"ח צריך להוסיף להון המושקע שלו 3% כל שנה (כלומר להגדיל את תיק האג"ח שלו ב-3% בשנה).

המסקנה היא שבין אם אתה משקיע בנדל"ן, באג"ח, בתעודת סל או בשילוב של השלושה, הריבית/דיבידנדים/שכר-דירה לא יספיקו לך, כיוון שהגידול השנתי שלהם אינו מדביק את קצב העלייה ברמת החיים, ולכן תצטרך כל שנה להשקיע מחדש חלק מהריבית/דיבידנדים/שכר-דירה שקיבלת.

בואו נחזור לשאלה המקורית – אז כמה כסף צריך בשביל לצאת לפנסיה?

כמו שאתם רואים אין כאן מספר קסם – הסכום תלוי ברמת החיים שלכם, באפיק ההשקעה ובתזמון ההשקעה. בפוסט על תעודות הסל גילינו, למשל, כי מי שפורש היום ושם את כל כספו בתעודת הסל SPY, צריך כעשרה מליון ש"ח בשביל לקבל הכנסה חודשית נטו של עשרת-אלפים שקלים. מי שמשקיע בנדל"ן או אג"ח לרוב יצטרך יותר, אבל עוד פעם, זה תלוי בעיתוי ההשקעה.

הדבר הכי חשוב שהייתי רוצה שתזכרו מפוסט זה הוא שהחישוב שלכם תמיד צריך להביא בחשבון את העלייה ברמת החיים. אם החלטת להשקיע באג"ח צמוד מדד, אז כל שנה תצטרך להוסיף 3% להון המושקע, ואם החלטת להשקיע ב-SPY, תצטרך להוסיף כל שנה 1.5% להון המושקע.

המסקנה היא שצריך בוכטה לא קטנה בשביל לפרוש – הרבה מעבר לסכום שאפילו אדם בעל הכנסה גבוהה יכול לחסוך.
אולם עם כמה פשרות, ניתן לפרוש גם עם פחות.

הקלות לפנסיונר

גיל – הקלה ראשונה ניתן לתת לפנסיונר המבוגר. ככל שגיל הפרישה מאוחר יותר, כך צריך פחות הון, וזאת בתנאי שהפנסיונר מוכן לבזבז גם חלק מהקרן ולא רק את הריבית (היינו לא להשאיר ירושה גדולה במותו). כמובן שצריך להיות זהיר ולא לבזבז את כל הכסף לפני המוות.

פנסיה חלקית – האמת היא שרוב האנשים שמפנטזים על פנסיה מוקדמת לא באמת מדמיינים את עצמם יושבים כל היום מול הטלוויזיה או יושבים עם כוס בירה מול הים. טוב, אולי חלקנו כן מפנטז על חיי זולה, אבל במציאות חיים כאלו נמאסים די מהר. רוב האנשים שחולמים לעזוב את עבודתם היו רוצים לעבוד בעבודה אחרת אבל משיקולים פיננסים הם נמנעים מכך, או שהם אוהבים את עבודתם אבל היו רוצה לעבוד פחות כדי להקדיש יותר זמן לעיסוקים אחרים. במקרה כזה הפנסיונר צריך פחות כסף – ההון שהוא השקיע ישמש רק כהשלמת הכנסה.

משקיע אקטיבי – האפשרות אחרונה היא האפשרות בה אני בחרתי, והיא להיות משקיע אקטיבי. משקיע שמקדיש זמן רב בלימוד שוק ההון, מסוגל להרוויח יותר מאשר תעודת סל, ולכן צריך פחות הון בשביל לפרוש.