האם אפקט ינואר התפגר?

שנה שלישית ברציפות בלי אפקט ינואר, וקשה שלא לתהות האם הוא נהפך לנחלת העבר. המדדים החלו את השנה על רגל שמאל כאשר ה SPY ירד ב-3.6% ה DIA ירד ב 3.3% וההאנג-סנג ירד ב-7.9%. התיק שלי הצליח לשרוד בינתיים עם עלייה של 3%.

וולס פארגו

וולס פארגו פרסמה את התוצאות לשנת 2009, ולא היו הפתעות רבות. הבשורה המעניינת היחידה הייתה שהחברה חושבת ששיא המחיקות יגיע מוקדם יותר ממה שהיא ציפתה. איך זה ישפיע על תוצאות החברה?

ניתן לראות זאת בטבלה בעמוד 13 כאן. ברבעון האחרון החברה הפרישה לחובות רעים 5.9 מיליארד דולר. 5.5 מיליארד הלכו ישר למחיקות, ו-0.5 מיליארד הלכו לבניית הרזרבה. בחישוב שנתי מדובר על יותר מ-20 מיליארד דולר. מתישהו ההפרשות תרדנה לסכום סביר של כ-10 מיליארד. דבר שיוסיף עוד יותר מ-10 מיליארד דולר לרווח לפני מס. בנוסך לזה ניתן לראות בדוחות של וולס-פארגו שהחברה מלווה הרבה פחות מבעבר. ההפקדות של לקוחות הבנק גדלות, אבל לבנק אין למי להלוות את הכסף. זוהי תוצאה ישירה של המצב הכלכלי – לקוחות חוסכים יותר, ועסקים לווים פחות. גם זה ישתנה מתישהו, וכאשר החברה תחל להלוות יותר, זה יתרום לצמיחת הרווחים שלה.

אם הרווח היום, אחרי שנוריד את תשלומי הריבית על ה TARP, עומד על קצת יותר מ-10 מיליארד דולר, הרי בעוד שנה או מקסימום שנתיים הרווח הנקי יעלה לאזור ה-20 מיליארד.

סאונדוויל

איך אפשר בלי סאונדוויל?

החברה מתכננת להתחיל למכור את הדירות ברחוב וורן אחרי ראש השנה הסיני (קרי מסוף פברואר). לאור העליות במחירי הנדל"ן בשנה האחרונה, החברה העלתה את המחירים. היא תתחיל במכירתן של הדירות בקומות העליונות – קומות 33-37. היא רוצה למכור את שתי הדירות בקומה 37 תמורת 40 אלף דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת, ואת הדירות בקומות 33-36 ב-20 אלף דולר. אלו מחירים מאוד גבוהים – הרבה יותר גבוהים ממה שהחברה הצהירה עד היום, וכל מה שנותר לי הוא לקוות שהיא אכן תמצא קונים במחירים אלו.

כמו כן יצאה ידיעה שהחברה קרובה להשתלטות על שני נכסים נוספים. הראשון הוא ברחוב אלקטריק. הנכס קטן מאוד, ולמרות שלא הצלחתי לאתר אותו במפה, נראה לי שמדובר על שטח של כ-1000 רגל מרובעת. החברה מתכננת בנייה של מלון בין 29 קומות. זה יהיה מלון קטן בשטח של פחות מ-30,000 רגל מרובעת (בערך 3,000 מ"ר). המיקום של המלון לא רע – קרוב מאוד לקוסווי-ביי (איפה שרוב הנכסים של החברה), וקרוב עוד יותר לווקטוריה פארק. הנה המקום המשוער של הנכס (מסומן בעיגול אדום):

הנכס השני גדול בהרבה, אבל נמצא במיקום פחות טוב. מדובר בנכס על שטח של בערך 600 מ"ר (לפי הערכה גסה שלי). אני יודע שבמושגים של הארץ לא מדובר בשטח גדול, אבל בהונג-קונג מחירי הדירות גבוהים יותר, ובונים לגובה. אם נניח שהחברה תבנה בניין בן 30 קומות (שזה נראה לי המינימום למיקום זה), ותשתמש רק בחצי מהקרקע, נגיע לכך שהבניין יהיה בגודל של בערך 100,000 רגל מרובעת, שזה לא רע בכלל. לפי המיקום של הנכס, אני מעריך שהחברה תבנה שם בניין מגורים. אני לא יודע בכמה החברה קנתה את הנכס, אבל אני מעריך שהיא תרוויח לפחות 100 מליון מנכס זה.

מה שמעניין בסיפור פה זה העובדה שהחברה יצאה מעבר לתחום הקטן של אזור קוסווי-ביי, ואפילו מחוץ לאי הונג-קונג. הנכס נמצא ברחוב סון-ואי שבקאולון. הנה הנכס מוקף בעיגול אדום:

בפוסט שלי על סאונדוויל אמרתי שתוך כ-5 שנים החברה יכולה להחזיק ב-4 בניינים, ובנוסף לכך גם לייצר רווח של כ-100 מליון בשנה מהשבחת נכסים, והנה רק התחילה השנה, והחברה כבר משתלטת על שני נכסים שכנראה אחד מהם יוחזק לטווח הארוך והשני יושבח ואז ימומש. אני מקווה שהחברה תגמור להשתלט על הנכסים ברחוב הוון. אם היא תעשה זאת, מדובר בכסף יותר רציני מאשר מלון קטן ברחוב אלקטריק. הנה המפה של רחוב הוון:

הבלוק שמוקף באדום ומסומן במספר "1", הוא הבלוק שהחברה כבר השתלטה על יותר מ-97% ממנו. כמו כן החברה השתלטה על יותר מ-20% מהבלוק שמסומן תחת הספרה "2". אלו הם בלוקים מאוד גדולים – כל אחד מהם באורך של כ-50 מטר. גם המיקום שלהם מעולה – לא רחוק ממרכזי הקניות של קוסווי-ביי, 3 דקות הליכה מהרכבת התחתית, ובמרחק של מטרים ספורים מבית החולים סנט-פול, וגם מבית-הספר היוקרתי סנט-פול.

החלום הרטוב שלי הוא שהחברה תשתלט על השטח שמסומן תחת הספרה "3". יש שם 5 בלוקים, ואם אי פעם החברה תשתלט עליהם, היא תוכל לפתח את כל הרחוב למשהו רציני – אולי קומפלקס גדול של דירות יוקרה. כמובן שאין לי מושג אם זה בכלל בתכנון של החברה, אבל אם זה יקרה, זה יעמיד את החברה במקום לגמרי אחר.

פעולות בתיק

החודש נכנסה חברה חדשה לנבחרת שלי – מטה פיננס (סימול CASH). הגעתי לחברה דרך המלצה באחד הפורומים שאני קורא. זוהי חברה פיננסית קטנה ומעניינת. לחברה יש שתי חברות בת – האחת היא בנק אזורי קטן במדינת איווה. זהו בנק קטן מאוד, וכיוון שהמיתון בארה"ב פגע בעיקר בדרום המדינה, הבנק לא קיבל מכה קשה מדי. החברה השנייה היא המעניינת, אבל לפני שאני אספר עליה, הנה הקדמה קצרה.

בהונג-קונג קיים מזה שנים רבות כרטיס אלקטרוני לתחבורה הציבורית. זהו כרטיס נטען שניתן להשתמש בו בכל כלי התחבורה הציבורית. עם השנים נוספו עוד ועוד חברות שמקבלות את הכרטיס, וכיום ניתן להשתמש בו גם במקומות כמו 7-11, סופרמרקטים ועוד.

לאחר שקראתי קצת ספרי השקעות, הבנתי עד כמה העסק הזה רווחי. אנשים מטעינים את הכרטיס כל פעם בכמה מאות שקלים, והחברה לא משלמת להם ריבית על הכסף הזה, בינתיים, עד שהם משתמשים בכסף, החברה יכולה להשקיע את הכסף ולהרוויח מהריבית. כל כך התלהבתי מהעסק הזה שישר חיפשתי האם החברה נסחרת בבורסה. לצערי החברה אינה ציבורית, כך שלא הייתה לי אפשרות להשקיע בה.

למטה פיננס יש חברת בת שעושה משהו דומה. מדובר בחברה שמנפיקה כרטיסי פרה-פייד לשימושים שונים. למשל, בדומה לקופונים שמחלקים בארץ בחגים, מטה מנפיקה כרטיס אלקטרוני עם סכום כסף. התחום הזה של כרטיסי פרה-פייד מתרחב מאוד מהר, ובשלושת השנים האחרונות הכנסות החברה מתחום זה הכפילו את עצמן כל שנה. לחברה הסכמים עם מספר חברות כמו חברות שמתמחות בהחזר מס.

כיום מטה מפסידה כסף, מצד אחד המצב הכלכלי משפיע על כל הבנקים ומצד שני עסקי הפרה-פייד עדיין לא רווחיים. למרות העלייה החדה בעסקי הפרה-פייד, גם ההוצאות עלו. הנה 3 סיבות עיקריות מדוע אני אוהב את החברה:

1 – מתישהו הכלכלה תתאושש, והבנק יחזור לרווחיות.

2 – עסקי הפרה-פייד יכולים להמשיך ולצמוח מאוד יפה, ומתישהו ההכנסות תעלנה על ההוצאות.

3 – כשהריבית תעלה, הרווחים של החברה ינסקו למעלה. החברה לא משלמת ריבית (או בחלק מהמקרים משלמת ריבית נמוכה) על הכסף שבכרטיסים, אולם כיום היא לא מקבלת ריבית גבוהה על כסף זה. כשהריבית תעלה, החברה תמשיך לא לשלם ריבית, אבל הכנסות הריבית שלה תעלנה.

קצת קשה להעריך כמה החברה שווה. לדעתי יש סיכוי שהחברה תרוויח גם 20 מליון דולר או יותר בשנה תוך מספר שנים. עם שווי שוק של בערך 50 מליון זאת נראית לי השקעה כדאית. קניתי מספר פעמים במחירים של 21.5$-22.4$. כמה ימים לאחר מכן, הודיעה החברה על הנפקה של מניות, ודילול בעלי המניות ב-10%. כמו כן פיטרה החברה כמה עשרות עובדים. מחיר המניה צנח, ואני קניתי עוד קצת תמורת 18.5$. סך הכל השקעתי בחברה כ-4%-5% מהתיק שלי.

כמו כן קניתי עוד מניות של טאי-פינג-קרפטס (סימול 146) תמורת 1.7$ ו 1.79$. טאי-פינג כרגע היא ההשקעה הרביעית בגודלה בתיק שלי (אחרי סאונדוויל, רדיו-ואן ווולס-פארגו) עם נתח של כ-9%.

בשביל לממן רכישות אלו מכרתי את כל ההחזקה שלי באנטרקום (סימול ETM) תמורת 8.3$. הרווחתי על מניה זו יותר מפי 2 תוך פחות מחצי שנה. אני עדיין מאמין שהיא זולה, אבל אני אוהב את CASH יותר. מה גם שאם ענף הרדיו יתאושש אז החשיפה שלי לרדיו-ואן ולקומולס מספיקה.

כמו כן מכרתי קצת מניות של רדיו-ואן (סימול ROIAK) תמורת 3.1$ ואח"כ עוד קצת תמורת 3.6$. רדיו ואן היא עדיין החזקה מאוד גדולה אצלי – בערך 18% מהתיק. מאז שקניתי לפני פחות מחצי שנה כבר עשיתי יותר מפי-5 על השקעה זו. עקב זאת ועקב כך שאני מרגיש פחות בנוח עם רדיו-ואן מאשר עם סאונדוויל או וולס-פארגו, החלטתי קצת להקטין את החשיפה למניה.

גרייט צ'יינה (סימול 141) החלה לזנק החודש, ואני החלטתי לממש את ההחזקה שלי במניה. המניה אומנם זולה ביחס להון העצמי שלה, אבל ההנהלה לא יודעת להשקיע את הרווחים בצורה חכמה, ולכן החלטתי לנצל את העלייה הלא מוסברת במחיר המניה ולממש. התחלתי לממש ב-1$, ומיד המחיר עלה עוד, אז החלטתי לחכות קצת ולתת למומנטום לעבוד. לאחר מספר ימים מכרתי עוד תמורת 1.22$, ואז המניה החלה ליפול. המשכתי לממש תמורת 1.08$, 1.06$, 1.04$ ואפילו קצת תמורת 0.99$. מכרתי יותר מחצי מהמניות. אם המחיר יעלה שוב, אני מתכוון להמשיך ולממש, ולקנות טאי-פינג במקום.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

תחילת השנהיי       ייחודש הבא

CNBC הקדישו שעה לראיון עם באפט. מי שעוקב אחרי באפט לאורך השנים, וודאי יודע שבאפט חוזר על עצמו הרבה פעמים. אבל הראיון הזה בהחלט שווה את הזמן שלכם.

החלק הראשון כולל בעיקר ראיון פוליטי, אני לא חשוב שאי פעם ראיתי את באפט יוצא כה חזק נגד הממשל. צריך לזכור שבאפט הוא דמוקרט ותמך באופן מוצהר באובמה. מהראיון נראה כי הוא מאוכזב לא רק מהנשיא אלה גם מהקונגרס והסנט (אשר גם נשלטים ע"י המפלגה הדמוקרטית).

באפט יוצא נגד המס שאובמה מתכנן להטיל על הבנקים. בינתיים אובמה הצליח להפיל את שוקי המניות. בגלל שהממשל לא מצליח לפתור את בעיית האבטלה, הוא עושה מה שפוליטיקאים אוהבים לעשות – להאשים אחרים. ואת מי הכי קל להאשים היום? את הבנקים. אובמה ינסה להשתמש באמצעים פופוליסטים על מנת לעלות את הפופולריות שלו. בינתיים זה לא עובד – לפחות זה המסר מהבחירות במסצ'וסטס.

אני מסופק כמה מהתכניות האלו ייצאו לפועל, ולכן יכול להיות שנראה שוב הזדמנות קנייה במניות הפיננסים. אולי שווה להתחיל לקרוא את הדוחות של גולדמן-סאקס?

בחלק השני של הראיון באפט כועס על קראפט (סימול KFT) בגלל הרכישה של קדבורי.

החלק הכי חשוב בראיון הזה הוא בערך באזור הדקה ה- 15:30 במיוחד בדקה 16:30, בו מסביר באפט למה לדעתו לא כדאי לנסות לתזמן את השוק.

מה היא הדרך הבטוחה להתעשר?

לשים קצת כסף בתעודת סל של מניות ולחיות כמה מאות שנים.

פיטר לינץ' בספרו One Up On a Wall Street מביא דוגמה מהעבר השחור של הקולוניאליזם האירופי. בשנת 1625 מכרו האינדיאנים שגרו במנהטן את האי לקבוצת מתיישבים הולנדים תמורת סכום זעום של 24$. אין ספק שהאדם הלבן ניצל את בורותו של היליד האמריקאי, וקנה אותו בזול. נכון?

בואו נראה. נניח שבאותה תקופה היה שוק הון מפותח כמו היום, והאינדיאנים יכלו להשקיע את כספם בתעודת סל. אם הם היו משיגים תשואה נומינלית של 8% בשנה, אחרי 362 שנה (הספר נכתב בשנת 1987) 24$ היו צומחים להם לסכום מדהים של 30 טריליון דולר. בשנת 1987 כל הנדל"ן במנהטן הוערך בכ-28 מיליארד דולר. כלומר האינדיאנים היו יכולים לקנות בחזרה את כל האי מנהטן, ולהישאר עם עודף של יותר מ-29 טריליון דולר. יותר ממספיק בשביל כמה בירות לחגוג את טיפשותם של ההולנדים.

כל עוד אין פריצת דרך במדע אשר תנפץ את תקרת הזכוכית של 120 שנה שנכפתה עלינו מימי נוח, נוכל רק לפנטז על חיים ארוכים ועל עושר של טריליוני דולרים. בינתיים בואו נחזור לקרקע המציאות, ונבדוק את החשיבות של הזמן בפרספקטיבה של חיסכון במשך עשרות שנים.

דוגמאות מהחיים

בואו ניקח שתי דוגמאות מחיי היום יום שיכולות להמחיש לנו את החשיבות של חיסכון מגיל צעיר.

גב' לוי סיימה את הלימודים באוניברסיטה בגיל 25, והתחילה לעבוד. מיד עם קבלת העבודה הראשונה שלה, החלה גב' לוי לחסוך כל חודש 2,000 ש"ח. לגב' לוי עוד לא הייתה משפחה, ולכן, למרות משכורת התחלתית נמוכה, היא חיה בצמצום ולכן הצליחה לחסוך. במשך השנים היא התחתנה הולידה ילד ראשון. בד בבד המשכורת שלה גם עלתה, ולכן היא הצליחה להמשיך בחסכון של 2,000 ש"ח כל חודש עד גיל 35.

בגיל 35 בהריון שני החליטה גב' לוי להפסיק לחסוך. עם ילד אחד ושני בדרך, העדיפה גב' לוי להשקיע יותר בחוגים ובילויים לילדים. היא אומנם לא נגעה בחסכון שצברה, אבל מאז ועד גיל 67 היא לא הוסיפה עוד לחסכון.

מר כהן התנהל בצורה שונה. גם הוא סיים לימודים בגיל 25 וישר התחיל לעבוד. אולם, בניגוד לגב' לוי, מר כהן העדיף ליהנות כמה שיותר מהחיים כל עוד הוא צעיר. הוא נהג לאכול במסעדות ולטוס כל שנה לחו"ל. במשך 10 שנים מר כהן לא חסך אגורה, אולם בגיל 35, עם שני ילדים, החל מר כהן לדאוג יותר לעתידו, ולכן החליט לחסוך כל חודש 2,000 ש"ח. במשך 32 שנה מר כהן חסך בקפדנות כל חודש 2,000 ש"ח. סך הכל ברור שהוא הפקיד כמות גדולה יותר של כספים מאשר גב' לוי, אבל למי משניהם היה יותר כסף בגיל פרישה?

בואו נניח שגב' לוי ומר כהן השקיעו באותו אפיק השקעה – נגיד תעודת סל של מניות, והשיגו תשואה נומינלית ממוצעת של 7% בשנה. בגיל 67 מר כהן הצליח לחסוך סכום של 2.8 מליון ש"ח. לעומתו, גב' לוי הצליחה לחסוך 3.2 מליון.

כלומר, למרות שמר כהן חסך במשך 32 שנה וגב' לוי חסכה רק במשך 10 שנים, הצליחה גב' לוי לצבור סכום גבוה מאשר מר כהן. כל זאת בזכות העובדה שגב' לוי החלה לחסוך בגיל מוקדם יותר. דרך אגב, אם גב' לוי הייתה מתמידה בחיסכון של 2,000 ש"ח מגיל 25 עד גיל 67, היא הייתה צוברת סכום מרשים של קצת יותר מ-6 מליון ש"ח. הרבה יותר מאשר מר כהן אשר התחיל "רק" עשר שנים אחריה.

סיכום

רוב האנשים חושבים שבשביל לצבור סכום כסף נאה עד לגיל פרישה צריך פשוט למצוא עבודה מכניסה. משכורת גבוהה היא אומנם חלק חשוב ביצירת הון, אולם היא מהווה רק חלק אחד מפזל שמורכב מ-4 חלקים. שלושת החלקים האחרים לא פחות חשובים והם:

1 – חיסכון – מי שרק מרוויח ולא חוסך, לא ממש צובר הון.

2 – תשואה – ככול שהכסף שנחסך ישיג ריבית גבוהה יותר, כך הוא יגדל מהר יותר. באותה נשימה חשוב להזכיר לקוראים לשים לב ולא להשקיע באפיקים מסוכנים.

3 – זמן – ככול שמתחילים לחסוך מוקדם יותר, כך הכסף צומח לסכומים משמעותיים יותר.

הנה המקומות בהם אני מבלה בזמני הפנוי. בחלקם יותר ובחלקם פחות (תלוי כמה משעמם לי).

אני פותח את הרשומה הזאת לתגובות, כך שקוראים יכולים להוסיף את המקומות המעודפים עליהם. אני לא אגלה רחמים כלפי ספאם! כל קישור לחברה מסחרית או פורנו/קזינו/מט"ח ימחק.

השקעות וכסף

בלוגים ופורומים בעברית

השקעות בלי גורו

פורום השקעות ערך בקפה דה-מרקר

משקיעי ערך במניות תל-אביב

השקעות ערך עם נגיעה במאקרו

הפורום הכלכלי – Long

איזהו עשיר

מדידות מה-BuySide

בלוגים ופורומים באנגלית

chucks_angels

Liquid Lounge

TMF – Berkshire Hathaway

Greenbackd

סין

הגיגית

לאחר שנה מעולה אני צופה שהשנה תהיה הרבה פחות טובה. למעשה, זה ברור לי שלעולם לא תהיה לי שנה טובה כמו 2009. אין סיכוי שאני אצליח להרוויח יותר מ-100% בשנה. צריך לזכור ש-2009 באה אחרי שנה גרועה מאוד בה הפסדתי יותר מ-55%.

אני מאמין ששתי השנים האלו לא תחזורנה בעתיד. כמו שאני לא מצפה להרוויח יותר מ-100% בשום שנה בעתיד, כך אני מסופק אם אני אזכה לראות את תיק המניות שלי נחתך ביותר מ-50% בשנה.

לגבי השנה, לדעתי אחרי שנה טובה כמו השנה שעברה יהיה מאוד קשה להגיע לתשואה של יותר מ-20% או אפילו 10%. כלומר – השנה חייבים להנמיך ציפיות. סך הכל כשאני מסתכל על התיק שלי כמו שהוא היום בתחילתה של השנה, אני מאוד מאמין בו, אבל שוק המניות תמיד מביא לנו הפתעות, כך שסביר להניח שהשנה כמו בכל שנה תהיינה לי כמה הפתעות טובות וכמה אכזבות.

כך נראה התיק שלי בתחילת השנה:

אפשר לראות שיותר מ-50% מהתיק שלי מרוכז ב-3 מניות – סאונדוויל, וולס-פארגו ורדיו-ואן. כמו כן יש לי החזקה יפה בטאי-פינג – מניה שחיזקתי מאוד בחודשים האחרונים. כל שאר המניות מהוות אחוז די קטן מהתיק. לפעמים אני חושב למה להתאמץ ולהחזיק בהן, אבל הן כל כך זולות שקשה לי למכור אותן.

מלפני כמה חודשים התחלתי לקנות מניות באמצעות מינוף. למרות שאני לא כולל את התיק הממונף שלי בחישובי התשואה, הנה תמונה של התיק בתחילת השנה:

צריך לזכור שהתיק הזה נאבק ברוח נגדית של 8% בשנה – התיק צריך לעלות ב-8% בשנה רק בשביל לשלם את הריבית.

תחזיות לשנת הנמר

אי אפשר בלי כמה תחזיות. בגלל שאני לא מאמין שיש הרבה ערך לתחזיות שכאלו, אני אנסה לא להיגרר ליותר מדי תחומים. סך הכל אחרי שנה מאוד טובה בשוקי המניות, סביר להניח ש-2010 תהיה פחות טובה – לפחות לשוק המניות בהונג-קונג – אין סיכוי גדול שהוא יעלה עוד פעם ביותר מ-50%.

נראה כי המשבר הפיננסי כבר לגמרי מאחורינו. לקראת אמצע השנה יגיעו המחיקות בבנקים לשיא, ואח"כ תחל ירידה – עובדה שתתן דחיפה יפה לרווחים של הבנקים. אני צופה שהמגזר הפיננסי יציג תשואה יפה מאוד השנה.

אני מהמר שהכלכלה האמריקאית תפתיע את כולם והתל"ג יעלה ביותר מ-4% – אפילו הייתי מעז ומהמר על 5%. לגבי סין אני פחות אופטימי. סביר להניח שהתל"ג בסין, גם השנה, יעלה ביותר מ-8%, אבל זאת לא תהיה עלייה בריאה. מחירי הנדל"ן – במיוחד בבייג'ין ובשנחאי – יירדו. בשביל להמשיך ולפמפם את הכלכלה המקומית, הסינים ישקיעו יותר בתשתיות. הסינים פה מתחילים לשחק במשחק מסוכן, ומתחילים להזכיר את היפנים שבנו גשרים לשום מקום רק בשביל לפמפם את הכלכלה.

בשלב מסוים הסינים יצטרכו להאט את ההשקעות בתשתית דבר שיפגע בכלכלה – אבל זה כנראה יגיע רק עוד 5 שנים או יותר, עד אז החגיגה כאן תימשך.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

שנה שעברהיי       ייחודש ראשון

מי שמעוניין יכול לחזור ולבדוק את התחזית שנתתי בתחילת השנה. בגדול, אפשר להגיד שלמרות שדי צדקתי לגבי מצב הכלכלה האמריקאית, טעיתי בגדול לגבי מצב שוקי המניות. ניבאתי שההאנג-סנג יעלה השנה קלות, אבל בסופו של דבר הוא עלה ביותר מ-54% אחוז!

כמו כן ניבאתי שהמדדים בארה"ב עוד יכולים לרדת ב-30%. איך זה בתור נבואה?
המדדים האמריקאים, כמובן, עלו יפה השנה – כאשר הדאו-ג'ונס הניב תשואה של יותר מ-22%, וה S&P500 הניב כמעט 26%.

למזלי הרב לא נבהלתי מהנבואות של עצמי, ונשארתי מושקע ב-100% לאורך כל השנה. התשואה שלי השנה הייתה מדהימה הן במושגים מוחלטים והן ביחס למדדים. מתחילת השנה התיק שלי הניב תשואה של 140%.
הנה הטבלה שמסכמת את התשואות שלי מול המדדים מאז שהקמתי את הבלוג:

התשואה השנתית שלי עומדת על 28% – הרבה מעל למדד ההאנג-סנג ועוד הרבה יותר טוב מהמדדים בארה"ב. יש לי הרבה מה לומר על כך, ובשביל כך ולכבוד העשור החדש – הנה סיכום שלי לעשור שעבר.

העשור האבוד – אבוד בשביל מי?

אני בטוח שרבים מכם קראו בימים האחרונים את הכתבות שהצהירו על כך שהעשור האחרון היה הגרוע ביותר מאז ומעולם בשוק ההון האמריקאי.

לפני עשר שנים בדיוק התחלתי לעבוד כמתכנת – העבודה הראשונה שלי במשרה מלאה. הצטרפתי לקומברס בינואר 2000 – כמה ימים לאחר שווידאתי שטילים גרעיניים לא עפים להם בשמיים, ושאף מכונת הנשמה או קוצב לב לא הפסיקו לעבוד בגלל באג 2000. אז עוד לא היה לי גרוש, אבל האמנתי שנכנסתי לתחום טוב ושהמשכורות הטובות של ההיי-טק ישפרו את מצבי הכלכלי. אם באותה תקופה הייתי מקבל כדור בדולח שהיה מראה לי את עיקרי ההתפתחויות הכלכליות בעשר השנים הבאות. הנה מה שהייתי רואה:

- תוך שנתיים הנאסד"ק ייפול משיא של 5,000 נקודות ל 1,200, ואת העשור הוא יגמור ב-2270.
- הדאו ג'ונס יהיה במצב יותר טוב, אבל גם הוא ייתן תשואה שלילית לאורך כל העשור.
- לקראת סוף העשור שורה של בנקים וחברות פיננסיות תפשוטנה רגל ותכנסנה את הכלכלה העולמית למיתון עמוק.
- מחירי הנפט יעלו מפחות מ-20$ לחבית ליותר מ-70$ לחבית. לקראת סוף העשור מחירה של חבית נפט יגיע אפילו ל-150$.
- ההיי-טק יסבול קשות לאורך העשור, ופיטורים רבים ילוו את התעשייה. קומברס תפטר תוך שלוש שנים יותר מ-50% מהעובדים.
- מתקפת טרור תהרוס את בנייני התאומים, מגפת שפעת תתפשט באסיה, ארה"ב תכנס לשתי מלחמות, ישראל תהיה תחת מתקפת טרור קטלנית ותכנס לשתי מלחמות.

אם הייתי יודע שכל זה יקרה תוך עשור, הייתי אומר לעצמי – עזוב, אין לך סיכוי לעשות כסף בשנים הבאות. חבל על המאמץ. עדיף כבר ללכת ולגדל ירקות באיזה חווה. ובטח שלא הייתי מאז להתקרב לשוקי המניות. למזלי, לא קיבלתי כדור בדולח, וכבר מ-2001 התחלתי להשקיע בבורסה. למרות שהעשור היה אבוד למדדי המניות, הוא לא היה אבוד מבחינתי. עצם העובדה שהבורסה בארה"ב לא זזה, לא מנעה ממני להרוויח כסף. אני לא הייתי בודד במערכה – משקיעים רבים בעולם הצליחו להרוויח כסף בעשור האחרון. מחירי הנפט הגבוהים, מתקפות הטרור או המיתון בארה"ב, לא מנעו ממשקיעים רבים להרוויח הרבה כסף.

כל מי שקורא עיתונים כלכליים, בלוגרים או משתתף בפורומים של השקעות שם לב לכמות הפטפטת שמוקדשת לענייני מאקרו כלכלה – מה תהיה הריבית עוד שנה, מה תהיה האינפלציה, האם מחירי הנפט יגיעו ל-200$, האם ארה"ב תפשוט את מדיה ותפנה את מקומה ההיסטורי לסין ועוד ועוד. למרות שלפעמים זה כיף להשתתף בדיונים שכאלו, אין להם חשיבות רבה למשקיע הקטן.

לדעתי, רוב המשקיעים (וזה כולל גם אותי) משקיעים זמן רב מדי בלנחש מה יקרה בעתיד. אני מאמין שהזמן הזה היה מנוצל באופן יעיל יותר אם במקום לדבר כל כך הרבה על מאקרו כלכלה, המשקיע הקטן היה קורא עוד כמה דוחות כספיים בשנה, ומנסה להפוך עוד כמה אבנים בחיפוש אחרי מניות זולות.

אם תסתכלו טוב על באפט, תראו שזה מה שהוא עושה. זה לא שלבאפט אין דעה בנושאי כלכלה – יש לו והוא לא נמנע ולהביע אותן. אבל מי שיבדוק את התנהלותו של באפט, יגלה שהוא שם דגש רב יותר על חיפוש מניות זולות מאשר על השקעה לפי התפתחויות כלכליות או פוליטיות. קחו למשל את וולס-פרגו. במשך שנים באפט היה כמעט היחידי שהזהיר מפני מפולת בעולם הבנקאות. הוא היה מודע לסכנות של מכשירי הנגזרות הפיננסיות, ואפילו קרה להם – נשק פיננסי להשמדה המונית. למרות שהוא פחד מהמגזר הפיננסי, זה לא מנע ממנו לקנות מניות של וולס-פארגו. לדעתו וולס-פארגו הוא בנק שמנוהל טוב ונסחר בזול. זאת סיבה טובה מספיק בשביל לקנות את המניות של הבנק.

דוגמה נוספת היא הרכישה שלו של קלייטן-הומס (חברת בנייה של בתים טרומיים), הוא קנה אותה למרות שהוא ידע שיש בועה במחירי הנדל"ן. מעבר לכך, בשנים האחרונות הוא קנה שורה ארוכה של חברות הקשורות לבנייה – מחברת שטיחים ועד לחברה שבונה גגות, וכל זאת למרות שהוא ידע שמחירי הדירות מנופחים. אם באפט רואה חברה טובה שנסחרת בזול הוא לא יהסס לקנות אותה, אפילו אם ההתפתחויות הכלכליות בזמן הקרוב ישפיעו לרעה על מצבה של החברה. בטווח הארוך, תמיד ישנם עליות ומורדות בכלכלה, ומי שקונה נכסים בזול יצליח להרוויח יפה ללא קשר למצבה של הכלכלה.

רובם המוחלט של המשקיעים לא קרא דוח כספי מימיו, וזאת בעיה אחרת. אבל אפילו המיעוט הקטן של המשקיעים שכן טורח וקורא דוחות, גם הוא לדעתי משקיע זמן רב מדי בענייני כלכלה, וזמן מועט מידי בקריאת דוחות כספיים.

קחו למשל את רדיו-ואן (ROIAK). החברה נסחרה במכפיל רווח של אחד או שניים באוגוסט, ומאז מחיר המניה עלה פי 4. המחיר עלה בלי כל קשר למצב האבטלה, למחירי הנפט או למצב הנדל"ן בסין. מי שעובד קשה ומחפש כל הזמן מציאות בשוק המניות, יתוגמל בהתאם.

דוחות ודיווחים בחודש דצמבר

וולס פארגו אולצה ע"י הממשל האמריקאי לדלל שוב את המניות שלה, וזאת על מנת להחזיר את כספי ה TARP. סך הכל אלו לא חדשות טובות, אם כי עכשיו כשהסיוע מהממשל מאחוריה ויחס הלימות ההון עלה, אני חושב שהחברה לא תצטרך לדלל יותר את המניות שלה. אני צופה שהחברה תרוויח יותר מ-4$ למניה החל משנת 2012, ולכן מחיר המניה עדיין זול לדעתי.

הנה שתי מניות שחשבתי למכור, אבל הדוחות הכספיים שלהן ממש הפילו אותי מהכיסא, ולכן, בינתיים, אני לא מתכוון למכור.
הראשונה היא אסיה-סטנדרט (סימול 129). כבר לפני מספר חודשים הודעתי כאן שאני שוקל למכור את המניה בגלל המשכורת המנופחת של המנכ"ל ובגלל חוסר השקיפות בדוחות, אבל בגלל שהחברה כל כך זולה, לא הצלחתי ללחוץ על כפתור המכירה. החברה היא חברת נדל"ן שמפתחת כרגע מספר בתי מגורים בהונג-קונג. החברה קנתה את האדמות לפני מספר שנים, לכן היה לי ברור שהחברה תרוויח יפה מאוד. החברה גם מחזיקה מספר בתי מלון. הדוח שפרסמה החברה היה הרבה יותר טוב מאשר ציפיתי. מעבר לרווח הנאה ממכירת דירות, אסיה-סטנדרט הרוויחה בחצי השנה הראשונה יותר מ-900 מליון דולר מהשקעות בבורסה. שווי השוק של החברה עומד על כ-1.6 מיליארד דולר, כך שהרווח מהבורסה היה משמעותי. מה שיותר מפתיע הוא שהחברה בכלל לא הגדילה את החוב שלה. כנראה שהיא השתמשה ברווחים ממכירת הדירות בשביל להיכנס לבורסה כשמחירי המניות נסחרו בשפל בתחילת השנה. סך הכל ה NAV של החברה עומד על יותר מ-7 מיליארד דולר הונג-קונגי (תמיד כשאני מדבר על חברות בהונג-קונג הנתונים הם בדולר הונג-קונגי).

החברה השנייה שהפתיעה אותי לטובה הייתה אי-בון (סימול 599). זוהי חברה מאוד קטנה שהתחילה את דרכה כחנות למכירת אסלות ומקלחות. החברה מתפתחת מאוד מהר. כיום היא יבואנית וקמעונית של מוצרים למקלחת כמו גם רהיטים לבית. החברה החלה להיכנס לשוק בשנחאי. בגלל המצב הכלכלי, ציפיתי שהרווחים של החברה יירדו, אבל למעשה הם עלו ב-59%. תוך חצי שנה החברה הרוויחה 25 מליון דולר, לעומת שווי שוק של 200 מליון – כלומר מכפיל רווח נמוך מ-6.

דקה (סימול 997) הייתה האכזבה הגדולה. שוק הרהיטים קיבל מכה קשה. השוק העיקרי של החברה – בתי-מלון בארה"ב סבלו קשה מהמיתון, והמצב משפיע קשות על רווחיות החברה. החברה בקושי הרוויחה בחצי השנה האחרונה. אני מאמין שהמצב ישתפר רק לקראת סוף 2011.

צ'יני (סימול 216) כצפוי דיווחה על חצי שנה טובה. אני מצפה שהחברה תפציץ בשנה שנתיים הקרובות. החברה מפתחת מספר פרויקטים של נדל"ן בסין. החברה קנתה את האדמות לפני מספר שנים, ואין ספק שלפי מחירי הנדל"ן היום, החברה תרוויח יפה. מחיר המניה עומד על $1.11 לעומת NAV של $3.6.

סונג-הינג-וויז'ן (סימול 125) הוציאה דוח לא רע. יחסית למצב הכלכלי הקשה, נראה שעסקי המשקפיים לא נפגעו קשות. כמו כן החברה טוענת שהמצב משתפר. בחצי השנה החברה הרוויחה 38 מליון דולר, כאשר שווי השוק שלה עומד על 900 מליון.

מאן-סנג (סימול 938) – החברה דיווחה על רווח של 14 מליון דולר בחצי השנה לעומת שווי שוק של 660 מליון. עסקי הפנינים נפגעו קשות, אולם החברה עדיין מחזיקה בעיר הפנינים שהיא הקימה בסין. בשנים הקרובות החברה תמכור שם נכסים והרווחים יעלו. מצד שני, כנראה שיש מניות יותר זולות היום, ואולי הגיע הזמן למכור.

כמובן שאי אפשר בלי לקנח בסאונדוויל (סימול 878) – החברה תתחיל למכור את הדירות בפרויקט המגורים שלה החודש. למרות שהרווח יוכר רק בעוד כשנתיים, המזומנים יתחילו לזרום לחברה בקרוב.

פעולות בתיק

בצער רב מכרתי החודש את כל המניות שלי בהניסון (סימול 896). החברה עדיין זולה לדעתי, אבל יש הזדמנויות יותר טובות. אחת הסיבות שקניתי את המניה הייתה שציפיתי שכמות עבודות הבנייה בהונג-קונג תעלה בצורה משמעותית. זה עוד לא ממש קרה. המסקנה העיקרית שלי ממניה זו היא שמהזמן שפוליטיקאים מכריזים על השקעה בפרויקטים, ועד שהפרויקטים יוצאים לפועל עובר הרבה מאוד זמן. בעיה נוספת בהניסון היא שגם כשכמות הפרויקטים עלתה, החברה עדיין לא הצליחה להרוויח כל כך יפה, וזאת בגלל שתעשיית הפיתוח והבנייה מאוד תחרותית ועם שולי רווח נמוכים. הרווחים של הניסון מגיעים בעיקר מעסקי הנדל"ן שלה. החברה עדיין נסחרת בהנחה על ה NAV שלה, אבל, לדעתי, חברות נדל"ן כמו סאונדוויל או צ'ייני יותר אטרקטיביות מהניסון.

מכרתי את כל המניות תמורת $1.09-$1.12, וקניתי במקום עוד מניות של טאי-פינג (סימול 146) תמורת $1.61-$1.65. אני מאוד אוהב את טאי-פינג, והייתי שמח להוסיף עוד, אם רק היה לי עוד מזומן.

כמו כן בסוף החודש מכרתי קצת (ממש קצת) מהמניות של רדיו-ואן (סימול ROIAK) תמורת $3.07. המניה אומנם עדיין זולה, אבל היא כבר עלתה ביותר מפי 4 מאז שקניתי אותה באוגוסט-ספטמבר. כיום היא תופסת חלק גדול מהתיק שלי, ולכן יכול להיות שאני אמשיך לממש קצת.

היה קשה לראות את וולס-פארגו (סימול WFC) יורדת בלי שיש לי מזומנים לנצל את הירידות, ולכן החלטתי להגדיל קצת את המינוף שלי. קניתי עוד מניות של WFC תמורת $27.23, $26.1, $26.04 וגם תמורת $25.52. כמו שכתבתי כאן בעבר, התיק הממונף שלי מוחזק בנפרד ולא כלול בחישובי התשואות שלי.

כמה קוראים הביעו דאגה מכך שלקחתי הלוואה לצורך קניית מניות. סך הכל המינוף שלי לא גבוה – שווי התיק הממונף הוא פחות מ-12% מסך כל המניות שאני מחזיק.

עוד מספר ימים אני אפרסם כאן איך נראה התיק שלי בתחילת 2010. שנה טובה לכולם!

חודש שעבריי       יישנה הבאה