לחיות אבל אחרת

לאחר שבפוסט קודם ניסיתי לבדוק האם ניתן להתפרנס מדיבידנדים של תעודת סל, החלטתי לבדוק האם נדל"ן מניב יכול לספק מקור הכנסה יציב וכדאי למשקיע הפסיבי (משקיע אשר אינו רוצה להשקיע זמן רב בניהול השקעות). נדל"ן הוא אמצעי השקעה מאוד פופולארי, וזאת בין השאר בגלל התנודתיות הנמוכה שלו, אשר נותנת הרגשה כאילו ההשקעה בנדל"ן היא בטוחה. סיבה נוספת לפופולאריות של הנדל"ן כנתיב השקעה היא ההיכרות המעמיקה יחסית של האדם הממוצע עם שוק הנדל"ן.

לנדל"ן יש גם מספר חסרונות, כגון חסמי כניסה גבוהים (כלומר מחירה הגבוה של דירה אחת אינו מאפשר השקעה עם סכום קטן של כסף), או נזילות נמוכה (כלומר לא ניתן לממש במהירות נכסי נדל"ן). בפוסט הזה אני מתכוון לכתוב רק על העניין הפיננסי גרידה, ולא לעסוק ביתרונות או חסרונות אחרים של אפיק השקעה זה.

הדרישות ממקור הכנסה

כמו שכתבתי כבר בפוסט על הדיבידנדים ממניות, מקור ההכנסה האידיאלי צריך לגדול משנה לשנה בקצב אשר לא רק ידביק את האינפלציה אלא גם את העלייה ברמת המשכורות במשק. זאת בגלל שהפנסיונר ירצה להעלות את רמת החיים שלו באותו הקצב של האדם העובד.

בנוסף לכך, מקור ההכנסה צריך להיות יציב, כלומר כזה שלא יירד יותר מדי גם בשנים בהם הכלכלה במשבר. אומנם לא מצאתי נתונים סטטיסטים על השינויים בשכר הדירה לא בישראל ולא בארה"ב, אבל אם הכתבה בנענע נכונה, אז מחירי השכירות ירדו ביותר מ-10% בערים מסוימות בישראל בשנת 2008, ולפי דעתי, ואם זכרוני לא בוגד בי, היו שנים בהם הירידות היו אף חדות יותר.

קצב הגידול בשכר הדירה

הדבר החשוב ביותר לבדוק הוא את קצב הגידול בשכר הדירה. מי שרוצה להתפרנס משכירות, חייב לוודא שהשכירות עולה בקצב שמדביק את קצב העלייה ברמת החיים. לפי בנק ישראל, בארצנו הקטנטונת, משנת 1976 ועד היום האינפלציה עלתה ב-32.94% בשנה, ואילו העלייה במחירי הדיור הייתה של 33.22% בשנה. כלומר, מחירי השכירות עלו קצת יותר מאשר קצב האינפלציה – נתון לא מפתיע לאור העובדה שמחירי הדיור אחראים לחלק כה גדול ממדד המחירים.

לצערי, לא מצאתי נתונים על רמת ההכנסה לנפש בשנים אלו, אולם כל מי שחי בארץ יודע שרמת החיים הריאלית עלתה הרבה משנות ה-70, ולכן מחירי הדיור לא הצליחו להדביק את קצב העלייה ברמת החיים – כנראה שרחוק מכך.

בשביל לקבל נתונים מלאים, ניתן לפנות לידידתנו שמעבר לים. בארה"ב מדד הדיור עלה ב-3.38% בשנה משנת 1987 (לפי חברת S&P) לעומת אינפלציה שנתית של 2.96%. רמת ההכנסה באותן שנים עלתה ב-5.33% בשנה. מה שנותן לנו הפרש של שתי נקודות האחוז בין העלייה ברמת החיים לבין העלייה במחירי השכירות.

בפוסט על הדיבידנדים של תעודת סל גילינו שהפער בין הצמיחה ברמת-החיים לבין העלייה בדיבידנדים הוא של 1.5 נקודות האחוז. כלומר הדיבידנדים צמחו מהר יותר מאשר מחירי השכירות, כך שעל פניו ההשקעה במניות עדיפה על נדל"ן.

אבל מה בקשר לתשואה של השכירות?
כיום תשואת הדיבידנדים של ה-S&P 500  עומדת על פחות מ-3% לשנה, ואילו על דירה ניתן לקבל תשואה של בין 4% ל 8% (תלוי בזמן ובמיקום). כך שנראה כי התשואה הכוללת של הנדל"ן עולה על זו של המניות, אולם צריך לזכור שתשואת הדיבידנדים היא לאחר כל העמלות, ואילו על דירה לא רק שיש הוצאות רבות, אלא ישנם גם חודשים שהדירה עומדת ריקה, דיירים שלא משלמים וכו'.

בנוסף לכך, להשקעה בנדל"ן יש חיסרון גדול – בפוסט על הדיבידנדים הצעתי לסגור את הפער בין הדיבידנדים לבין העלייה ברמת החיים ע"י השקעה חוזרת של חלק מהדיבידנדים. אפשרות זו לא קיימת למעשה בנדל"ן – לא ניתן לקנות כל כמה חודשים חלק מדירה. חיסרון זה מפיל לגמרי את האופציה של נדל"ן כאפיק השקעה בלעדי למשקיע הפסיבי.

אדם שקנה דירה אחת או יותר ומתכוון לחיות מדמי השכירות שנים רבות, יראה את רמת החיים שלו מתדרדרת משנה לשנה!

מחירה של דירה ממוצעת

חשוב לא להתבלבל בין העלייה במדד הדיור לבין העלייה בשוויה של הדירה הממוצעת במשק. השווי של הדירה הממוצעת עולה באותו הקצב של ההכנסה הממוצעת – שוויה של הדירה הממוצעת הוא כ 2.5 עד 3 פעמים ההכנסה המשפחתית הממוצעת. נתון זה הוא מאוד הגיוני – ככול שרמת ההכנסה גבוהה יותר, אנשים משקיעים יותר כסף ברכישת דירה. הסיבה להבדל בין מדד הדיור לבין שווי הדירה הממוצעת היא, שעם השנים גודלה של הדירה הממוצעת עולה כמו גם איכות הבנייה.

אם קנית היום דירה ברמת גימור ובגודל ממוצע, בעוד עשרות שנים הדירה תהיה קטנה מהממוצע ומיושנת, ולכן גם מחירה יהיה נמוך מהממוצע.