מקומו של יצחק בן צבי הוא בארנק

בשיחה שערכתי לאחרונה עם חבר, גיליתי שהוא הנזיל חלק נכבד מהתיק שלו כדי לשבת על מזומנים ולחכות למפולת הבאה. הוא לא היחיד. אני מכיר לא מעט סיפורים שכאלו, ואני בטוח שכל אחד מהקוראים מכיר משקיעים שיושבים על מזומנים ומחכים למפולת (ובטח גם חלק גדול מהקוראים מחזיק במזומן).

אף פעם לא הבנתי את ההיגיון הזה. אני חושב שמה שמסתתר מאחורי האסטרטגיה הזאת הוא הרצון לצאת-יותר-חכם-מכולם. מי לא היה רוצה להיות עם מזומן בדיוק בזמן שכולם נופלים ב-30% או 50% ואז להיכנס לשוק ולעשות מכה של פעם בחיים?

לפחות החבר שלי – זה מה שהוא אמר – שכל מה שהוא צריך זאת מכה אחת כזו שהשוק יורד והוא מסודר לכל החיים.

אבל האם זה באמת המצב? האם אפשר להיות מסודר מנפילה אחת של השוק?

בואו ונבדוק את הגרף של ה-S&P 500:

CASH STOCKS

הגרף מתחיל ב-1975 ומסתיים ב-2015. סך הכל – 40 שנה. אני מזהה סך הכל 4 נפילות משמעותיות (אבל אולי אני מפספס אחת או שתיים קטנות יותר). זאת אומרת שבממוצע יש לנו נפילה משמעותית כל 10 שנים בערך. זה כבר מתחיל להיראות לא טוב לחובבי המזומנים, כי הם צריכים לחכות די הרבה זמן כדי שתבוא הנפילה המיוחלת.

בואו נבדוק לעומק את הנפילות:

מ-140 בנובמבר 1980 ל-104 באוגוסט 1982.

מ- 336 באוגוסט 1987 ל-224 בדצמבר 1987.

מ-1,520 בספטמבר 2000 ל-800 באוקטובר 2002.

מ-1,560 באוקטובר 2007 ל-683 במרץ 2009.

נפילה ראשונה

נפילה של כמעט 26% מנקודת השיא לנקודת השפל. הבעיה היא שנקודת השיא – זו נקודה – יעני שפיץ – יעני יום אחד, סליחה – שעה אחת. סליחה – שנייה אחת בה המדד שהה בנקודה הזו. כנ"ל לגבי נקודת השפל.

מה שאני רוצה להגיד זה שמדובר בנקודות זמניות ביותר, ובשביל לדעת לצאת בדיוק ביום השיא ולהיכנס בדיוק ביום השפל צריך יכולות מאוד מאוד מיוחדות. אם מישהו מהקוראים יודע שיש לו את היכולות האלו, אז הוא יכול להפסיק לקרוא את הרשומה הזו. היא לא מיועדת לו. מי שיכול למכור בדיוק בשנייה של השיא ולחזור ולקנות בשנייה של השפל, יכול ואפילו צריך לתזמן את השוק. אני משוכנע שהוא יהיה האדם העשיר ביותר בעולם.

לכל שאר הקוראים, בואו נגיד שאין לנו תזמון מושלם. מתי היינו יוצאים מהשוק? חודש לפני? חצי שנה לפני השיא? ומתי היינו חוזרים? חודש אחרי השפל? חצי שנה אחרי השפל?

פחות מחודש אחרי ספטמבר 1982 המדד היה כבר ב-122. חודש לפני המפולת המדד היה ב-120 וחצי שנה לפני המפולת הוא היה ב-100. כלומר, מספיק שהיינו מפספסים את התזמון בחודש אחד (שזה ממש לא הרבה) היינו נכנסים ויוצאים באותה הנקודה בדיוק!

נפילה שנייה

זו נפילה מפורסמת מאוד. נכתבו עליה ספרים רבים. מי לא מכיר את המפולת המפורסמת של 87? אפילו פיטר לינץ' פתח איתה את הספר הראשון שלו.

לכן אני קצת מאוכזב לראות שמדובר בנפילה רק של 33%. טוב, להפסיד 33% זה הרבה, אבל שוב, רק יחידי הסגולה היו יכולים לתזמן את הנפילה באופן מושלם. חודש לפני המפולת המדד היה ב-310 ושלושה חודשים לפני ב-280. כמה ימים אחרי המפולת המדד היה כבר ב-250. כמה ימים לפה ולשם בתזמון היציאה והכניסה שלנו, וכבר היינו מפספסים את רוב הבשר. נשארים בקושי עם כמה עצמות.

בועת ההייטק מתנפצת

עד עכשיו זה היה משחק ילדים. כמה ירידות קטנות פה ושם. לא היו ממש טובים עם התזמון אז לא עשינו כסף מהגולדות שישבו לנו בארנק. אבל הנה סוף סוף אחרי כמעט 30 שנה (!!) של ישיבה על הגדר, הנה ההזדמנות שלנו לעשות כסף. מאז הלירות הוחלפו בשקלים, והשקלים בשקלים חדשים, אבל מה זה משנה. היום הגדול הגיע.

מפולת ההייטק הביאה איתה נפילה של 47% במדד מנקודת השיא לנקודת השפל. אפילו אם היינו מתזמנים את זה עם חודש אחד לפה או לשם, עדיין היינו עושים יפה מאוד מהתזמון הזה. אבל הדיבורים על בועת הייטק ריחפו להם כבר מאמצע שנות ה-90. יש לא מעט משקיעים שיצאו מהשוק כבר בתחילת שנות ה-90 בציפייה למפולת, וכל אלו לא הרוויחו מלשבת על מזומנים. אפילו שנה לפני המפולת המדד עמד על 1,300 ושנה אחרי המפולת היה כבר 1,040. כלומר פספוס של שנה לכאן ולכאן היה מוריד הרבה מהעוקץ של התזמון. וזה רק לאלו שיכלו לנשום את אויר הגבהים של סוף שנות ה-90. מי שיצא כמה שנים לפני, לא הרוויח כלום מהמפולת.

המפולת הגדולה ביותר בחיינו

המפולת של המשבר הפיננסי הגדול הביאה איתה נפילה של 56% במדד. אבל מה שמפתיע בנפילה הגדולה ביותר מאז זו של 1929 זה עד כמה הנפילה הייתה מהירה וקצרה. היינו צריכים להיות מעולים בתזמון כדי ממש להרוויח ממנה.

חודש אחרי המפולת היינו כבר ב-850. חצי שנה אחרי כבר ב-1,060. שנה לפני המפולת המדד עמד על 1,360. ביולי 2006 – שנה וחצי לפני המפולת המדד עמד על 1,240. באפריל 2010 הוא הגיע כמעט לאותה הנקודה – 1,200. תחשבו שאנשים דיברו על בועת נדל"ן כבר ב-2004 או 2005. אם היינו קוראים בעיתונים על כל אלו שקונים בתים במליון דולר עם משכורת חודשית של אלף דולר, היינו יוצאים ביולי 2006 וקצת מאחרים להיכנס בחזרה, היינו מפסידים כמעט את כל הרווח! וזה עוד במפולת של פעם במאה שנה!

שימו לב עוד שהתעלמתי כאן משיקולי מס ומהפסד הדיבידנדים. תוסיפו את אלו, ולתזמן את השוק נראה רעיון עוד יותר רע.

זה נראה לי די מדהים שאפילו במפולת של פעם ב-100 שנה ממש קשה להרוויח כסף מתזמון השוק. אני זוכר שנפגשתי עם חבר די באזור של השפל של המפולת והוא אמר לי שהוא יושב על מזומנים, כי המצב בארה"ב ממש רע והמפולת עוד לא הסתימה. שנתיים אח"כ נפגשו שוב והוא עדיין היה על מזומנים מחכה למשבר השני (שעד עכשיו טרם בא).

תעשו עם הגרפים והנתונים האלו מה שאתם רוצים. תשחקו עם תאריכי יציאה וכניסה ותסיקו מסקנות לבדכם. ממה שאני רואה, הדרך היחידה לעשות כסף מתזמון השוק היא לדייק ברמה של ימים או שבועות לגבי תזמון הנפילה. אם תזמנו שנה או לפעמים חודש מוקדם מדי, הפסדנו חלק גדול מהרווח, אם טעינו ביותר משנה, התזמון כבר לא השתלם בכלל.

אני בדעה שאני מוכן לספוג פעם בעשור מכה של 30% ופעם-פעמיים בחיים מכה של 50%-60%, אבל בשום פנים ואופן אני לא מוכן לפספס את השוק השורי של שנות ה-90 או את הריצה שהייתה לנו מאז 2009.

נפילות בבורסה הן חלק מהחבילה. מי שמשקיע במניות חייב להשלים איתן ולא לנסות לתזמן אותן. כל עוד אני מתעסק עם הבורסה, אני יודע שמדי כמה שנים התיק שלי יספוג נפילות. אני מרגיש כמו, למשל, חקלאי שיודע שכל כמה שנים תהיה בצורת או שכל כמה שנים יירד ברד בעונה הלא נכונה. זה חלק מהעסק. חקלאי שיבוא בתחילת שנה ויגיד "נראה לי שהשנה אני לא אזרע, כי יש לי הרגשת בטן שיירד ברד בספטמבר" לא יחזיק מעמד הרבה שנים בתחום הזה.

ככה גם אנחנו, המשקיעים, אנחנו לא צריכים לנסות לתזמן את השוק, אלא לחיות בשלום עם התנודתיות שלו ולדעת לספוג את הנפילות כשהן באות.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.