כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר

לוח בית-ספר כסף חסכון להתעשר מליונר עשיר להרוויח משכורתמשום מה בבית הספר לא מלמדים על כסף. אין שום חינוך פיננסי. כנראה שהנושא הזה לא יאה. ניתן לחשוב שכסף הוא דבר שולי או גס מדי (כנראה יותר גס ממין, כיוון שחינוך מיני בבתי הספר קיים כבר זמן רב).

למרות שאין חינוך פיננסי מאורגן, המסר שרוב הילדים מקבלים הן בבית והן בבית הספר הוא כזה – תלמד קשה -> תמצא עבודה טובה -> תרוויח הרבה כסף -> תהיה עשיר.

הבעיה בנוסחה הזאת היא שהיא רק רבע נכונה. זה נכון שהכנסה גבוהה מהווה חלק חשוב ביצירת הון, אולם היא מהווה רק חלק מהתמונה. הכנסה גבוהה כשלעצמה לא יוצרת עושר. בנוסף להכנסה גבוהה ישנם עוד שלושה פרמטרים והם – רמת החיסכון, תשואה על ההון וזמן. כל אחד מארבעת הפרמטרים חשוב, ולכן אני מתכנן לכתוב פוסט נפרד על כל אחד.

משכורת – פרמטר חשוב

אין ספק – הסיכויים של בעל משכורת גבוהה להתעשר גדולים יותר מאשר של מי שמשכורתו נמוכה. מה גם שהוא יכול לעשות זאת בקצב מהיר יותר. זה ברור למשל שלמנכ"ל של חברה גדולה שמרוויח, נגיד, מליון שקל בשנה הרבה יותר קל להתעשר מאשר למזכירה שלו שמרוויחה, נגיד, 5000 שקל בחודש.

אני בטוח שאני לא מחדש כאן שוב דבר לאף אחד. אולם יש כאן כמה השגות קטנות. קודם, לחלק מבעלי המשכורות הגבוהות יותר ישנן גם הוצאות גדולות יותר מתוקף התפקיד. עו"ד, למשל, יצטרך להוציא יותר כסף על ביגוד מאשר אינסטלטור. במקרים רבים הוא ירצה גם לנהוג במכונית יקרה יותר, לענוד שעון יוקרה וכל זאת בשביל להציג סטטוס מסוים מול הלקוחות.

עוד עניין שצריך לשקול הוא הזמן הנדרש בכדי להשיג את המשכורת הגבוהה. לרופא, למשל, נדרשות שנים רבות של לימודים, ואז שנים רבות של משכורות נמוכות לפני שהוא מגיע להכנסה מכובדת. לעומתו, אינסטלטור יכול להתחיל לעבוד ישר אחרי שחרורו מהצבא.

אופציה טובה היא לעבוד בתעשיית ההייטק. מתכנתים לא רק שמרוויחים משכורות גבוהות יחסית, אלא הם גם יכולים להתחיל לעבוד בזמן הלימודים. מה גם שהעבודה בתעשייה זו לא דורשת לבוש יקר או סמלי סטטוס אחרים. אולי סיבות אלו הובילו לפופולאריות הרבה של מקצועות ההייטק בשנים האחרונות.

האופציה הטובה ביותר היא כנראה לעבוד בחברות הפיננסיות המובילות בעולם. עד שהגעתי להונג-קונג לא כל כך נחשפתי לעולם זה. עד אז חשבתי שמשכורות ההייטק גבוהות, אבל כשראיתי כמה מרוויחים עובדים בחברות כמו לימן ברדרס (ז"ל) או גולדמן סאקס, הייתי בשוק. אנשים קצת בכירים בתעשייה מרוויחים בקלות 300 או 400 אלף דולר בשנה – לפני בונוסים. עם הבונוסים המשכורות יכולות לעבור את המליון בשנה!
כך שאם מישהו באמת רוצה להרוויח משכורת גבוהה, הוא צריך לנסות להיכנס לאחת מחברות אלו, אם כי זה לא עניין קל – צריך לפחות תואר שני באחת מהאוניברסיטאות הטובות בארה"ב (כגון קולומביה, MIT וכו').
אולי המשבר הפיננסי האחרון והשינויים ברגולציה על ענף הפיננסים יובילו לירידה במשכורות בתעשייה זאת, אבל לא הייתי חותם על כך.

משכורת גבוהה היא לא הכרח!

אני רוצה להבהיר שבאופן עקרוני אני נגד בחירת מקצוע רק לפי רמת ההכנסה שלו. זאת גם בעצם אחת המטרות של שרשור הפוסטים הזה (וגם אולי של כל הבלוג). אני חושב שאנשים צריכים להנות מהעבודה שלהם, ואני רוצה להראות שניתן גם לעבוד בעבודה עם משכורת לא גבוהה וגם להגיע לגיל מבוגר עם סכום כסף לא מבוטל. בפוסטים הבאים אני אתמקד בשלושת הנקודות האחרות, ואראה כיצד מישהו עם משכורת לא גבוהה במיוחד יכול לצבור כמות יפה של הון.

הפוסט הזה יצא לי מאוד קצר, וזאת בעיקר בגלל שאין לי הרבה מה להגיד בעניין של שכר, כי השכר שלי לא היה מאוד גבוה. אני לא מתלונן – הרווחתי יפה. עבדתי בתור מתכנת. אולם הרווחתי פחות מהממוצע בתעשייה, אבל עדיין זאת הייתה משכורת של הייטק. למרות המשכורת הלא מאוד גבוהה, הצלחתי תוך מספר מועט של שנים לצבור הון רב יותר מאשר אנשים אחרים בחברה בה עבדתי. למעשה צברתי הון רב יותר מאשר אנשים שעבדו בתפקידים הרבה יותר בכירים ממני, הרוויחו הרבה יותר ממני ועבדו הרבה יותר שנים ממני. כל זאת עשיתי על ידי כך שהשקעתי את רוב מרצי בחיזוק שני פרמטרים אחרים של צבירת ההון – חסכון ותשואה על ההון.

פורסם בקטגוריה כסף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות בנושא כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר

  1. מאת א לוי‏:

    עידו, פוסט יפה כרגיל
    מה שמענין כאן הוא בעצם ההקבלה בין הפרמטרים שמשקיע ערך יחפש בחברה
    לפני שירצה להיכנס יותר לעומק הנתונים שלה כדי לבחון אותה לקניה
    לעומת אותם פרמטרים שכדאי שהוא עצמו (וכל אדם) יעמוד בהם – החזר על הון וחסכון

  2. מאת א לוי‏:

    הפתעת אותי עם המשכורות המקובלות בחברות פיננסיות מובילות
    (לפני כמעט 15 שנה בחרתי בתחום ההיי טק כמו הרבה אחרים)
    מענין מה השכר בחברות פיננסיות פחות נוצצות ובארץ – לדוגמא מיטב, אקסלנס…

  3. מאת גבי זי‏:

    אלי

    הנושא שאתה מעלה פה , וכמעט בכל ארוחת צהריים משותפת…
    הוא חזק מאוד.

    בגלל זה אני כל כך אוהב השקעות ערך.

    כי יש בהם באמת ערך אמיתי. יש בהם איכות.
    כשאתה קונה חברות איכותיות , 'חברות ערך ' כשכולם זורקים אותם לפח אתה מפתח את האיכות הפנימית שלך , את הערך שלך במלחמה הפנימית מול המידות וחוסר הסבלנות.

    כל העניין של הערך מתלכד ביחד עם המון ערכים אחרים לעקרון אחד של אמת.
    בניתוח טכני למשל , אתה קונה כי כולם קונים , זה בעצם הסימן שלך שהגיע זמן לקנות , במקום לפתח את עצמך אתה מפתח את העדריות. כאן אתה הופך להיות אינדבידואל אמיתי.

    גבי זי

  4. מאת עדו מרוז‏:

    רוב החברים שלי בהונג-קונג עובדים בתחום הפיננסי, וכולם הרוויחו הרבה יותר ממני או ממה שמקובל בהייטק. מה שהפתיע אותי בהתחלה כשרק נחשפתי לעולם הזה היה:

    1 – שהם ממש לא מרגישים עשירים. כנראה שכל אחד מסתכל על מי שמרוויח יותר ממנו, או משווה עם האנשים בסביבה שלו. הנה דוגמא לשיחה שהייתה לאשתי ולי עם חברה שעבדה במודיס אחרי שאמרנו לה שאנחנו מתכננים לעזוב בקרוב את העבודות שלנו.
    החברה – כן, גם לי יש חבר בעבודה שכל הזמן חושב על לצאת לפנסיה מוקדמת. הוא אומר שברגע שהוא יחסוך 30 מליון דולר הונג-קונגי (כ-15 מליון ש"ח), הוא יפסיק לעבוד.
    אני – טוב, עם משכורות כמו אצלכם, זה לא צריך לקחת הרבה שנים.
    החברה – הוא דווקא לא מרוויח הרבה. רק 300 ומשהוא אלף דולר (אמריקאי) לשנה.

    2 – החיים שלהם לא נראים מהותית שונים מהחיים שלנו. הם עסוקים באותן בעיות – ריבים בעבודה, חינוך של הילדים וכו'.

  5. מאת א לוי‏:

    גבי זי,
    הנקודה שנתת כאן – היא פוטנציאל לפוסט בפני עצמה

    עידו,
    איפה לדעתך יש יותר מודעות להחזר על הון (ברמה של אנשים, לא של חברות) במזרח או במערב?

  6. מאת עדו מרוז‏:

    אני לא רואה הבדל מהותי בין האסייתים לבין המערב. גם כאן בסין האנשים נעים בין תאווה לבין פחד. הם משקיעים בבורסה כשכולם משקיעים ואז כשבאה המפולת, הם מפחדים ומעבירים את הכסף לתוכנית חיסכון.
    כשהתחלתי להשקיע בהונג-קונג בשנת 2003, אף אחד מהחברים הסינים שלי לא השקיע בבורסה. לעומת זאת ב-2007 אנשים לא הפסיקו לדבר על מניות.

  7. מאת יהונתן‏:

    השאלה אם אין בועתיות מובנית במשכורות הפיננסיות. נדמה היה שהמשכורות בתחום יצנחו לתמיד בעקבות המשבר, אבל עולם כמנהגו נוהג.

  8. מאת עדו מרוז‏:

    כנראה באמת שעולם כמנהגו נוהג. כל עוד אנשים יהיו מוכנים לשלם 2% עמלת ניהול על קרנות נאמנות שלא מביסות את המדדים, כל עוד חברות ישלמו 4% (או שזה 5%) על חיתום וכל עוד חברות פיננסיות תתגמלנה את העובדים על בסיס רווחים קצרי מועד, כנראה שהמשכורות המנופחות בתעשייה תמשכנה. הנה דוגמא למשכורות בחטיבה שמוטטה את AIG:
    Meanwhile, the people who worked at A.I.G. F.P. got rich. Exactly how rich is hard to say, but there are plenty of hints. One is that a company lawyer—a mere lawyer!—took home a $25 million bonus at the end of one year. Another is that in 2005, when Howard Sosin and his wife divorced, she received more than $40 million of an estate valued at $168 million—and Sosin had left A.I.G. in 1993, receiving $182 million from the company!

    הנה הכתבה המקורית:
    http://www.vanityfair.com/politics/features/2009/08/aig200908

  9. מאת א לוי‏:

    לדעתי המשבר הוא סדרת חינוך לכלכלה העולמית בנושא זה
    מנהלים שמתוגמלים ללא קשר לביצועי החברה יכולים למוטט אותה
    מכיון שסעיף ההוצאות גדל ללא פרופורציה לסעיף ההכנסות
    ושוב חוזרים לנושא הערכיות ברמה האישית – הערך המוסף של מנהל בחברה
    צריך להיות בקורלציה חיובית עם התגמול שלו (ולהיפך)

  10. מאת עדו מרוז‏:

    אני בספק אם המשבר ינוצל לשנות סדרי עולם בצורת התגמול של המנהלים. אני אשמח אם זה יקרה, אבל לא מאוד אופטימי בעניין. למרות שיכול להיות שהדברים פשוט זזים לאט. אחרי המשבר של 1929 שונו הרבה דברים. זה לקח הרבה שנים, אבל דברים שונו. כשקוראים את הספרים של גראהם, ניתן לראות שבתחילת המאה שעברה המצב היה הרבה יותר גרוע. למשל – אי פיקוח על תנועות בעלי-עניין, בלגן שלם בהגדרת נכסים בלתי מוחשיים וכו'.

סגור לתגובות.