2012 הולכת להיות שנה קשה לכלכלה הסינית

כש-2012 בפתח המצב בסין נראה רע מיום ליום.
באוקטובר כתבתי שאני מרגיש בעצמות שהמצב בסין מתדרדר די מהר, וככל שעובר הזמן אני הולך ומשתכנע ש-2012 תהיה שנה די קשה לכלכלה הסינית.

כבר ברור שהנדל"ן הסיני בנפילה חופשית. קבלנים לא מצליחים למכור דירות אם הם לא מציעים הנחות של עשרות אחוזים. ישנה ירידה חדה בספר הבתים שנמכרים וגם ירידה במספר הקרקעות שנמכרות לקבלנים – מה שהוביל לירידה בהכנסות של הממשלות המקומיות.
בעבר, כשדיברתי על בועת הנדל"ן בסין, רבים טענו שהבועה קיימת רק בשלושת-ארבעת הערים הגדולות, ואילו בערים הקטנות יותר המצב נורמלי (גם משקעים גדולים שאני די מכבד טענו זאת – כמו למשל ג'ים רוג'רס ומרטין ויטמן). אבל לפחות ממה שאני קורא נראה שמצב בערים הקטנות קשה לא פחות אם לא יותר. ערים כמו – Wen Zhou, Hang Zhou, Qing Dao, Dong Guan כמו גם הערים באי חאינן ועוד ערים רבות אחרות חוות מפולת נדל"נית. הנה למשל רשומה של זר שגר בעיר צ'ינג דאו שמתאר את מפולת הנדל"ן בעיר זו. (מי שעוד מפקפק בכך שהנדל"ן בסין הולך לצנוח בגדול, צריך לקרוא את הכתבה המשובחת של בלומברג).

היה לי ברור שמשבר בענף הנדל"ן יזלוג לתחומים אחרים של הכלכלה הסינית, אבל ציפיתי שזה ייקרה רק ב-2013, כי לדברים האלו לוקח זמן להתפשט. אבל ממה שאני שומע וקורא, נראה שהזליגה כבר החלה. לפני כמה ימים נפגשתי עם חבר שמוכר יהלומים בסין. הוא הקים אופרציה ממש גדולה בסין. הוא החל לשווק כאן יהלומים לפני כעשור, והפך את סין לשוק השני הכי גדול בחברה בה הוא עובד. תמיד שאני מדבר אתו אני שואל איך העסקים, ותמיד התשובה היא שהשוק פורח, שהוא מגייס עוד עובדים ושהשנה תהייה עוד שנת שיא במכירות.

הפעם כשנפגשנו התשובה שלו הייתה שונה. זאת הפעם הראשונה שהוא אמר לי שיש האטה משמעותית בעסקים. לטענתו, מאוגוסט ישנה ירידה במכירות היהלומים בסין כאשר עיקר הנפילה היא באבנים היקרות והגדולות יותר. ידוע לי שיש משבר נזילות בסין – כלומר שלאנשי עסקים קשה יותר להשיג הלוואות מהבנקים, לכן חשבתי שהסיבה לירידה במכירות היא שללקוחות שלו קשה לקבל אשראי, אבל לטענתו הבעיה נמצאת גם אצל לקוחות הקצה. לקמעונאים באמת קשה להשיג אשראי היום. רבים מהלקוחות שלו לוו כספים רבים בשנים האחרונות (בעיקר מקרובי משפחה ומחברים) בשביל לפתוח עוד ועוד חנויות, וזאת למרות שרבות מהחנויות מפסידות. עכשיו המלווים רוצים את הכסף בחזרה – דבר המקשה על הלקוחות.
אבל מעבר לכך, גם אצל לקוחות הקצה – כלומר אצל הצרכן הסיני – ישנה האטה. צרכנים החלו לקנות פחות יהלומים.

כמובן שמקרה אחד אצל יהלומן אחד לא מוכיח כלום (למרות שלחבר שלי יש עשרות לקוחות שסך הכל מחזיקים אלפי חנויות בכל רחבי סין), אבל הוכחה נוספת להתדרדרות המהירה בכלכלה הסינית ניתן לקרוא בבלוג של דן הריס (עו"ד זר שעובד בסין) אשר מדווח על גל של מכתבים שהוא מקבל לאחרונה מאנשי עסקים זרים בסין שמדווחים על פשיטות רגל של לקוחות.

בעשור האחרון השקעה בנכסים קבועים (בעיקר נדל"ן ותשתיות) היה הקטר שהוביל את המשק הסיני. הציפייה של ההנהגה הסינית הייתה שהצרכן הסיני יתפוס את מקום ההשקעות, ויוביל את המשק הסיני בשנים הקרובות. הבעיה עם צפייה זו היא שצריכה לא יכולה לצמוח בווקום. אם תהיה האטה בנדל"ן הסיני זה בהכרח יביא להאטה במשק כולו מה שיביא גם לירידה בצריכה – והירידה במכירות של יהלומים כנראה מוכיחה זאת.

אז מה אני צופה?
היום, כשכבר ברור ששוק הנדל"ן נופל ושאכן הייתה בועה, הדעות לגבי עתיד סין חלוקות. ישנו את המחנה האופטימי שצופה נחיתה רכה לכלכלה – קרי צמיחה של כ-8% בשנה בתל"ג (לעומת כ-10% בעשור האחרון). ויש את המחנה הפסימי יותר שחושב שסין הולכת לנחיתה קשה – או צמיחה של כ-5% בתל"ג. לדעתי שני המחנות אופטימיים מדי. קודם כל, עוד לא שמעתי על מצב בו שוק הנדל"ן מתרסק והכלכלה חווה רק נחיתה רכה. התפוצצות של בועת-נדל"ן היא אירוע קשה שמביא תמיד לנפילה קשה בכלכלה. על כן אני לגמרי לא מקבל את תסריט הנחיתה הרכה. אבל גם התסריט "הקשה" של צמיחה של כ-5% בשנה נראה לי אופטימי מדי.
ההימור שלי הוא שב-2013 במקרה הטוב הכלכלה הסינית תצמח ב-2% ובמקרה הגרוע יותר יהיה מיתון. ל-2012 אני צופה צמיחה נמוכה מ-8%.

ב-2008, כשסין נכנסה למיני-מיתון שערך כחודשיים, הממשלה הסינית הציגה תכנית תמריצים, הדפיסה הרבה כסף, הורתה לבנקים להלוות וע"י כך הוציאה את סין מהמיתון. הפעם אני חושב שתסריט זה לא ייקרה. שלוש ידיעות שקראתי לאחרונה מאששות השערה זו:
1 – ראש ממשלת סין, וון ג'יה באו, קרא לפני כשבועיים למגזר הפרטי לקחת חלק גדול יותר בהמרצת המשק הסיני. זה שינוי של 180 מעלות מהמדיניות הסינית בשנים האחרונות אשר עודדה את התפתחותו של המגזר הציבורי על חשבון המגזר הפרטי (למה שהסינים קראו "国进民退"). הסיבה לכך לדעתי היא שלממשלה הסינית נגמרו הקלפים מתחת לשרוול. הם כבר מינפו את הרשויות המקומיות יותר מדי וכבר לא יכולים להוסיף עוד מינוף למערכת. על כן הם רוצים שהמגזר הפרטי ימריץ עכשיו את הכלכלה. כמובן, שגם המגזר הפרטי עמוס בחובות, ולכן זה לא ייקרה.

שתי הנקודות הבאות מראות עד כמה הממשלה הסינית נאלצת להוריד את הרגל מהגז בגלל שהיא כבר ממונפת יותר מדי.

2 – ההשקעות בתשתית הרכבות עומדות לרדת ב-15% בשנה הבאה.

3 – לפני כשנה חבר שאל אותי האם קראתי את תכנית החומש החדשה של ממשלת סין ועניתי לו שלא קראתי כי אין סיכוי שהם יצליחו לעמוד ביעדים שהם הציבו לעצמם. והנה כשנה לאחר פרסום התכנית הסינים כבר נסוגים מאחת מגולות הכותרת של התכנית – הבנייה הציבורית. לפי תכנית החומש סין עמדה לבנות 36 מליון דירות ציבוריות ב 2011-2015. 10 מליון בכל אחת מהשנים 2011 ו 2012 ואז 16 מליון בשלושת השנים האחרונות. ב-2011 אכן החלו לבנות 10 מליון דירות (לפחות לפי הדיווחים הרשמיים שקשה לדעת עד כמה הם אמינים), אבל כבר לקראת סוף השנה משרד השיכון הסיני הודיע שהוא מתכוון להוריד את היעד לשנה הבאה. השוק ציפה ל-8 יחידות דיור אבל לפני מספר ימים ייצאה הודעה רשמית שמספר הדירות הציבוריות שיחלו להיבנות ב-2012 יעמוד על 7 מליון – ירידה משמעותית משנה שעברה.

אומנם צריך לזכור שמתחילת בנייה עוברות כשנתיים עד שהבנייה מסתיימת ולכן אם אכן יחלו להיבנות 7 מליון יחידות בשנה הבאה, סך ההשקעה בשנה הבאה תהיה גבוהה יותר מאשר ב-2011 בגלל שהבנייה שהחלה ב-2011 תיגרר ותימשך גם לאורך 2012. אבל ההפחתה במספר התחלות הבנייה לעומת תכנית החומש מראה עד כמה סין מתחילה להרגיש את מצוקת האשראי.

מעניין אותי לדעת אם אנשים שעובדים עם סין שומעים סיפורים דומים על התקררות המשק הסיני, על כן החלטתי לפתוח את הרשומה לתגובות.

פורסם בקטגוריה כלכלה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

16 תגובות בנושא 2012 הולכת להיות שנה קשה לכלכלה הסינית

  1. מאת ארן‏:

    שני אינדיקטורים לא ממש מדוייקים.

    אני מוכר באיביי. במהלך השנים קיבלתי לא מעט אימליים של חברות מסין שניסו למכור לי דברים (שאני אמכור הלאה) בתחום האלקטרוניקה. בשנה האחרונה ההרגשה שלי שיש יותר פניות והטון נשמע קצת יותר נואש. (כמובן שזה יכול להיות קשור למיתון בארה"ב ולא למה שקורה בסין) שוב זה מאד סובייקטיבי.

    ידיד שלי היה מעורב בעסקה עם מישהו בסין, והקונה "ברח" עם הכסף. זה כשלעצמו לא דבר נדיר בעסקים עם סין. הנקודה היא שלידיד שלי היה סוכן (אמריקאי שחי בסין) שליווה את העסקה והוא אדם אמין

  2. מאת עדו מרוז‏:

    הוול-סטריט ג'ורנל מדווח על חולשה במכירות של רהיטים ומוצרי חשמל ביתיים.

  3. מאת יואב‏:

    הי עדו

    אני קורא בשקיקה את הבלוג שלך
    התחלתי בתחילת השנה ונראה לי שעברתי על כולו, ממש כיף ומעניין
    בטח סתם צירוף מקרים ומרפי צרוף שלא יצא לי לראות פוסט חדש
    רק בדיעבד, אחכה בסבלנות. אני מאד אשמח אם תכתוב קצת על איך נראה
    ענף הנדל"ן בישראל מנקודת מבטך אני בטוח שדברים נראים אחרת מרחוק,
    בכל אופן תודה על כל ההשקעה,
    יואב

  4. מאת Daniel‏:

    יואב,
    Welcome to the club
    🙂

    ושוב, תודה לעדו שממשיך לשתף אותנו…

  5. מאת יניב א.‏:

    עדו, היום בבוקר יצא לי לדבר עם מספר עמיתים לעבודה על מצב שוק הדיור. פעם אחרונה שדיברנו על זה היתה באמצע 2011 ואז כולם שברו את הראש מאיפה להביא כסף ולקנות דירה כמה שיותר מהר כי "מחר יהיה יותר יקר והמחירים רק עולים".
    היום הטון היה מאד שונה. היתה כמעט תמימות דעים שכרגע זה לא הזמן לקנות ושהמחירים יורדים או כבר לא עולים באזורים אחרים. היה מיעוט שטען שהמחירים האלה הם הזדמנות לקנות בהנחה, אבל רובם אמרו דברים בכיוון של "נחכה ונראה מה קורה". מה שבטוח, הקונצנזוס לגבי זה "מחר יהיה יותר יקר" נשבר. שמעתי גם סיפור מאחד החבר'ה שנציגי המכירות הציעו לו "עזרה" בקבלת הלוואה מהבנק אם צריך.
    כמובן שהטיעון הנפוץ שאם יהיה משבר הממשלה תתקן את זה "איכשהו" נזרק לאוויר במספר הזדמנויות, אבל החבר'ה הרבה יותר הססנים כרגע בקשר לקניית דירה.

  6. מאת יהונתן‏:

    http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/343/121.html?hp=16&cat=1903&loc=116
    בועה אחת מתפוגגת, והסינים כבר דוהרים לבועה הבאה.

  7. מאת עדו מרוז‏:

    יניב, תודה. זה מעניין שגם מסביבי נראה שיש רגיעה בבהלה לנדל"ן. אני חושב שהאחרונים שאני מכיר שקנו נכס בסין היה באפריל או מרץ שנה שעברה. אני לא מכיר אף אחד שקנה לאחרונה. אפילו כאלו שבטוחים שאין בועה, אומרים שהם לא מוכנים לקנות עכשיו כי יקר מדי.
    עכשיו כשהמחירים מתחילים לרדת זה תהליך שבטח ייקח מספר שנים – לפחות 4-5 שנים. אני חושב שעוד כמה שנים אני אקנה כאן בית. אני די בטוח שאני אוכל לקנות ב-50% פחות מאשר המחירים היום, ועדיין אני בטח אקנה לפני התחתית.

    יהונתן, בהחלט נראה כמו בועה. והאמת שכבר חשבתי על הכיוון הזה בתור השורט הבא שלי. אבל קודם צריך לקוות שבועת הברזל תתרסק לפני בועת הזהב.

  8. מאת איתי‏:

    עדו, האם לא אמרת שאין כל הגיון כלכלי בלקנות בית כל עוד התשואות שאתה עושה הן חיוביות?

  9. מאת עדו מרוז‏:

    למי שמצליח להשיג תשאות של יותר מ-8% בשנה אין סיבה כלכלית לקנות בית – אלא אם כן התזמון שלו ממש טוב והוא משתמש במינוף – קרי משכנתה.
    אבל כסף זה לא הכל ולפעמים הנוחות שווה את ההפסד הכלכלי.
    מאז שאני ואשתי התחתנו לפני 16 שנים גרנו ב-11 דירות שונות (וזה בלי לספור שתי דירות בהן גרנו רק חודש-חודשיים). לעבור 10 פעמים דירה זה לא תענוג גדול.

  10. מאת Daniel‏:

    רוב האנשים גרים בדירה שכורה יותר מ 2-3 שנים..
    אני , לדוגמה כבר 6 שנים וממשיך… בדירה הקודמת גרתי 3.

  11. מאת אביטל‏:

    יש לי שאלה על השגת נתוני נדל"ן בנוגע לארה"ב (אם מישהו יוכל לעזור).
    מלבד המכתב השנתי של באפט, האם מישהו יודע מהיכן הוא לוקח את הנתון שיש בארה"ב ביקוש למיליון בתים שנה?

    תודה

  12. מאת עדו מרוז‏:

    אכלוסיית ארה"ב – 310 מליון תושבים.
    צומחת בכ-1% בשנה כלומר בערך ב-3 מליון כל שנה.
    זאת אומרת שכל שנה נוצרים בערך מליון בתי אב חדשים.

    אני בטוח שישנה גם סטטיסטיקה רשמית שמונה את מספר בתי האב, אבל זה ככה חישוב מהיר.

  13. מאת אביטל‏:

    תודה

  14. מאת אוהד‏:

    הי עדו,
    מאמר מעניין, אך בעניין המינוף עד כמה שאני יודע הכלכלה הסינית אינה ממונפת הכוונה במרת מדינה, כך שבמידה ותהיה האטה לממשל יש את היכולת להתמודד עם המצב. ולהמשיך לבצע את ההשקעות בתשתיות שהם מבצעים.
    האזרח הסיני אכן ממונף (ומושקע המון בשוק המניות המקומי), וירידה של נדל"ן ומניות אכן תשתפיע על האזרח הסיני , אך פחות על הכלכלה הסינית שאינה מוטת צריכה אלא ייצוא.
    התחזית של צמיחה של 2% ואולי אף מיתון נראים לי אפוקליפטים משהו, צמיחה של 4% לכלכלה הסינית שווה ערך למיתון קשה במדינה מערבית .

    בברכה,
    אוהד

  15. מאת Yaniv‏:

    אוהד, על מה אתה מבסס את הקביעות הבאות:
    "הכלכלה הסינית מוטת ייצוא"
    "הכלכלה הסינית אינה ממונפת"
    ?
    תקרא את שאר הפוסטים של עדו ותראה שהכלכלה הסינית מבוססת לא על ייצוא אלא על השקעה בנכסים קבועים דהיינו נדל"ן ותשתיות. אם תמשיך לקרוא את מה שעדו כותב, תראה גם שהכלכלה הסינית ממונפת מאד ברמת הממשלות המקומיות. הממשלה המרכזית מחזיקה רזרבות זה נכון, אבל הכלכלה עדיין ממונפת. חלק מהרשויות האלה מתבססות על מכירות של אדמה בכדי לשלם את החוב. חלקן על פרוייקטים שאינם כלכליים (קרא מה באפט כתב על ההשוואה בין רכבות מהירות לרגילות מבחינת עלות תועלת). בבוא היום הממשלה המרכזית תצטרך להשתמש ברזרבות שלה בכדי לחלץ את הרשויות המקומיות (או בתסריט פסימי יותר את הבנקים).

  16. מאת עדו מרוז‏:

    בנוסף לדברים שכתב יניב, צריך לזכור שבעיות החוב של מדינות מתחילות רק אחרי מפולת בנדל"ן. פתאום רמת המינוף מזנקת כאשר הממשלה צריכה להציל את הבנקים. בסין הממשלה תצטרך להציל הרבה יותר מאשר רק את הבנקים – גם חברות ממשלתיות בתחומי הנדל"ן, פלדה, רכבות ועוד.

    מה הייתה רמת המינוף של ארה"ב לפני המשבר?
    מה הייתה רמת המינוף באירלנד?

    תבדוק ותראה שרמת מינוף נמוכה לפני משבר, לא אומרת הרבה.

סגור לתגובות.