סין ינואר-פברואר 2011

בתחילת פברואר חגגו הסינים את ראש-השנה, וכך החלה באופן רשמי שנת הארנב.

בימים אלו מתכנס הפרלמנט הסיני על מנת לקבוע את תכנית החומש ה-12 (כן, מסתבר שהקומוניזם לא מת לגמרי). אני לא מתכוון לפרט כאן מה אומרים המנהיגים הסינים, ומה התכניות שלהם לחמשת השנים הבאות, והסיבה העיקרית לכך היא שמה שיקרה לא קשור למה שפקידי המפלגה מתכננים.

שתי הנקודות המעניינות בזמן הקרוב הן המלחמה של המפלגה הסינית באינפלציה ובמחירי הנדל"ן. שתי נקודות אלו קשורות אחת לשנייה כמו שאני אסביר בהמשך, אבל מלחמות אלו עומדות בסתירה מוחלטת לצפייה של סין לצמוח ב-7% בשנה לאורך חמשת השנים הקרובות.

אינפלציה

האינפלציה בפברואר עלתה ב-4.9% וזאת לאחר עלייה זהה בינואר. בדצמבר האינפלציה ירדה ל-4.7% מרמת שיא של 5.1% בנובמבר, וראש הממשלה הסיני מיהר להכריז על ניצחון האינפלציה. הנתונים מהחודשיים האחרונים מלמדים שהוא מיהר מדי לפתוח את בקבוקי השמפניה.

האינפלציה הגבוהה גורמת לכאב ראש רציני אצל המנהיגים הסינים. אין לי ספק שהמראות מהעולם הערבי מדאיגים את ההנהגה כאן. במיוחד לאור העובדה שמחירי המזון עלו בינואר ביותר מ-10%. הדיווחים שאני מקבל מאשתי מצביעים על כך שמחירי הפרות ומחירי רוב הירקות זהים למחירים בארץ, וזאת למרות שהמשכורות כאן נמוכות משמעותית מאשר בארץ.

מה גורם לאינפלציה בסין?

מעבר לסיבות הבין-לאומיות (עלייה במחירי הסחורות), יש גם סיבה פנימית סינית, והיא הדפסת כסף. בכדי להמריץ את הכלכלה, הממשלה הגדילה את כמות הכסף ב-50% בשנתיים האחרונות. זהו הכסף החם שזרם לכל הפרויקטים של התשתיות והנדל"ן, וגרם (לדעתי) לעושר מזויף בקרב אזרחי סין, אבל הכסף הזה חזר לסינים בהפוכה – ע"י אינפלציה גבוהה.

האינפלציה עלתה הרבה וזאת למרות שהסינים השתמשו בתרגיל חשבונאי על מנת להוריד את רמת האינפלציה המדווחת – הם החליטו להוריד את האחוז שתופסים מחירי המזון בחישוב האינפלציה, ולהעלות, בין השאר, את החלק של מחירי הדיור.

מהלך זה, מן הסתם, יגביר את המוטיבציה של ההנהגה להילחם במחירי הנדל"ן.

נדל"ן

הסיפור המעניין החודש זה המלחמה שפתחה המפלגה הקומוניסטית נגד בועת הנדל"ן. ואי אפשר לתאר זאת אחרת מאשר ממש "מלחמה".
בחודשיים האחרונים ההנהגה הסינית זרקה כמעט את כל התחמושת שנשארה לה על מנת להוריד לנדל"ן את הראש. כלי הנשק כוללים – העלאות ריבית, העלאות הרזרבות של הבנקים, מס רכוש (חלקי אומנם ורק בשתי ערים – אבל עדיין צעד משמעותי) והגבלות מחמירות מאוד על קניית דירה שנייה ושלישית.

הצעד האחרון (הגבלה על קניית דירה שנייה ושלישית) הוא לדעתי המשמעותי ביותר. ציינתי כאן בעבר שאחוז גבוה מאוד מהדירות שנמכרות בסין נמכרות לספקולנטים שרוכשים מספר דירות "להשקעה" רק על מנת להשאיר אותן ריקות ולצפות לעלייה במחיר הנכס. הצעד האחרון סוגר למעשה את הדלת מפני משקיעים אלו. ולפחות בינתיים נראה שהצעד עובד – בפברואר ובשבוע הראשון של מרץ נרשמה ירידה של עשרות אחוזים במכירת הבתים בסין.

למעשה, אני כל כך משוכנע שהצעד הזה יהרוג סופית את עודף הבנייה בסין, שזאת הייתה אחת הסיבות העיקריות להגדלת השורט שלי במניית ואלי (סימול VALE).

תל"ג

הבעיה הגדולה בצעדים למיתון האינפלציה ופיצוץ בועת הנדל"ן היא שצעדים אלו ישפיעו מהותית על צמיחת התל"ג הסיני.

כבר ציינתי כאן בעבר שבניגוד לדעה הרווחת אצל רוב האנשים שהצמיחה הסינית נובעת מעלייה בייצור ובייצוא, בעשור האחרון העלייה בתל"ג נבעה בעיקר מהשקעה בנכסים קבועים (קרי – השקעות בנדל"ן ובתשתיות). מצב זה הביא את סין לכך שההשקה בנכסים קבועים הגיעה לרמה של 70% מהתל"ג (לעומת בערך 20% בשיא בועת הנדל"ן בארה"ב). כלומר הצמיחה בתל"ג תלויה בפיתוח הנדל"ן במדינה. הממשלה הסינית מרגישה מחייבות להביא את סין לצמיחה כלכלית מהירה. השליטים הסינים מאמינים שללא צמיחה כלכלית, התמיכה במפלגה בקרב העם תרד.

ככה שהסינים נמצאים היום במלכוד – אם הם לא ירסנו את האינפלציה, זה יכול להביא לאי יציבות חברתית. אבל בכדי לרסן את האינפלציה הם חייבים לרסן את בועת הנדל"ן, לרסן את הכסף החם ולרסן את רמת המינוף בכלכלה. וריסון ענף הבנייה יביא בהכרח לירידה חדה בצמיחה הסינית ואולי אפילו למיתון.

ההנהגה הסינית טוענת שהיא תצליח לפתור את הסתירה בין ריסון האינפלציה לבין ירידה בתל"ג ע"י כך שהיא תעביר את כלכלת סין מצמיחה מוטת השקעות לצמיחה מוטת צריכה. לדעתי אין שום מצב שזה ייקרה. כלומר לאורך שנים רבות זה יכול לקרות, אבל הצריכה כיום היא חלק כל כך קטן מהתל"ג הסיני (כ-25%), שאין סיכוי שהוא יצליח להחליף את הנדל"ן תוך שנתיים או חמש שנים או אפילו עשור. ניתן לראות שאפילו בחודשיים הראשונים של השנה, עדיין הסיפור המרכזי בצמיחה הסינית הוא ההשקעות בנכסים קבועים – כאשר אלו צמחו ב-25% ואילו הצריכה רק ב-16%.

דרך נוספת לרסן את הנדל"ן מבלי לפגוע בצמיחה היא להשקיע יותר בתשתיות, אבל גם זאת תהיה משימה קשה מאוד, כיוון שגם ככה סין משקיעה יותר מדי בתשתיות.

בימים אלו אני קורא את הספר The Smartest Guys in the Room (ספר מעלף, דרך אגב). הספר מתאר את ההתפתחויות באנרון. אחד הדברים שהביאו לנפילה של החברה היה הרצון שלה לצמוח כל שנה בקצב של 15%. בשביל להשיג מטרה זו היא עשתה הכל כולל כיפוף (אם נתנסח בעדינות) של חוקי החשבונאות.
הבעיה הייתה שככול שהחברה גדלה יותר, כך היה קשה לה יותר לצמוח, ולכן היא הייתה צריכה לרמות יותר ויותר עד הסוף המר.

עכשיו, אל תתנפלו עלי, כי אני לא ממש משווה בין סין לבין אנרון, אבל יש משהו בסיפור של אנרון שממש מזכיר את מה שקורה בסין. סין מרגישה מחויבות לצמוח ב-8% (או עכשיו ב-7%) בשנה. בדיוק כמו שאנרון הרגישה מחויבות לצמוח ב-15% בשנה. אבל ככול שהכלכלה הסינית גדולה יותר, כך קשה לה יותר לצמוח. בשנות ה-80 וה-90 רוב הצמיחה באה מייצוא, אבל כשהייצוא כבר היה גדול מדי בשביל לצמוח בקצב דו ספרתי, הממשלה החלה לפתח תשתיות. וכאן היא החלה ללכת במדרון מסוכן.

בשביל להמשיך לצמוח המדינה צריכה לבנות יותר ויותר. אם השנה הם בונים 10,000 ק"מ של מסילות ברזל, אז בשנה הבאה הם חייבים לבנות 12,000 ק"מ בשביל לשמור על אותה הצמיחה, ובשנה אח"כ 15,000 וכו'. וזה פשוט בלתי אפשרי. מתי שהו זה חייב להיפסק.
אז נכון שבניגוד לאנרון, סין לא כופפה את חוקי החשבונאות (טוב, אולי כופפה קצת), אבל היא בהחלט מנסה לכופף את חוקי הפיזיקה והמתמטיקה, וזה בלתי אפשרי.

שוב, אני לא טוען שסין היא אנרון, אבל בהחלט יש קווי דמיון בין שני הסיפורים. דרך אגב, למי שלא יודע, ג'ים צ'אנוס, המשקיע המפורסם שהודיע על כך שהוא "שורט סין" התפרסם בזכות השורט המוצלח שלו על אנרון. כנראה שגם הוא רואה קווי דמיון.

פורסם בקטגוריה כלכלה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

20 תגובות על סין ינואר-פברואר 2011

  1. מאת Moti‏:

    היי עידו,
    אשמח לשמוע את דעתך לגבי עתידה של soundwill בעקבות הצעדים הללו?
    תודה מראש…

  2. מאת עדו מרוז‏:

    מוטי, הונג-קונג קשורה מאוד לסין, ולכן היא תיפגע כשבועת הנדל"ן תתפוצץ.
    סאונדוויל ספציפית תפגע בוודאות – לפחות באופן זמני.
    למשל, חלק נכבד מאוד מההכנסה של סאונדוויל מגיע מהחנויות שבפלזה. בשנה שעברה ביקרו בהונג-קונג 34 מליון תיירים כאשר 22 מליון מתוכם סינים.
    בנוסף, סאונדוויל מתכננת לבנות מלונות ועוד שני קניונים. העסקים שלה יפגעו אם סין תכנס למיתון. אין בכלל ספק בכך.

  3. מאת גיא א‏:

    אם כבר סין, שאלה לעידו, רונית וכל מי שמכיר ויכול לתרום מנסיונו.

    אני נפגש בפעם הראשונה בחודש הבא עם כמה אנשי עסקים סינים שעובד איתם כבר זמן רב מרחוק. אם יש לכם טיפים בכל הנוגע למה נהוג, דברים שישראלים אולי פחות ערים אליהם וכו' אשמח ללמוד מנסיונכם האישי.

  4. מאת עדו מרוז‏:

    גיא, אני אגיד לך את דעתי, אבל אני מניח שכל ישראלי חושב באופן שונה וכל אחד יתן לך דעה אחרת. ובטח הרבה ישראלים שעובדים עם סינים לא יסכימו איתי.
    אבל, בכל זאת….

    קודם כל זה ממש תלוי באיזה תעשיה אתה עובד. כי סינים שעובדים בהיי-טק הם לא אותם אנשים כמו הסינים שעובדים ביהלומים וכו'. חוץ מזה זה גם תלוי אם הסינים עובדים בחברה ממשלתית או פרטית, וגם מה הגיליאים שלהם.
    וכמובן כמובן – אם הם לקוחות שלך או להיפך! אם אני אדע יותר פרטים, אני אוכל להגיב יותר ספציפית. אבל באופן כללי:
    הסינים הם אנשים די חמים סך הכל, ואין להם בעיה למשל עם מגע פיזי (יעני – לחיצת יד או תפיכה על הכתף). אין להם נימוסי שולחן בכלל(!!), אז זה לא משהו שצריך להדאיג אותך.

    אני יכול להגיד לך מה הפריע לי אצל ישראלים שראיתי שנפגשים עם סינים. קודם כל הישראלים יותר מדי סחבקים לדעתי. למשל, אני לא אוהב שהם מספרים בדיחות בפגישות עסקיות. חוש הומור זה לא משהו שעובר ממש טוב בין תרבויות – במיוחד לא עם אסייתים. אז הייתי נמנע מלפתוח פגישה בבדיחה.
    עוד משהו שלא אהבתי אצל ישראלים זה נושא האוכל. לא אמרת לי איפה אתה נפגש איתם – בארץ או בסין? וזה קריטי. אם אתה נפגש בסין, אתה צריך להיות מנומס בעניין האוכל.
    כלומר, לאכול מה שהם אוכלים ולא לעשות פרצופים. לדעתי זה יכול מאוד להעליב, אם אתה נגעל מהאוכל שלהם. מצד שני, אם הפגישה היא בארץ, לא הייתי לוקח אותם לנגב חומוס :), אלא למסעדה סינית טובה.

    אם אתה יודע מראש שאוכל אצלך זאת בעיה (במיוחד אם אתה שומר כשרות) אבל גם אם לא, פשוט תגיד להם שאתה לא יכול לאכול איתם בגלל הדת שלך. זה משהו שהם יקבלו בהבנה.
    כמובן תמנע מנושאים כמו מין ופוליטיקה (אלא אם כן הם שואלים על המצב בישראל, אז אתה יכול להסביר כי הם ממש לא אנטי ישראלים).

    זהו פחות או יותר, לא צריך להיות יותר מדי מנומס איתם (הם לא יפנים), אבל צריך לתת להם כבוד. חוץ מזה הם לא אנשים כל כך ישירים, אז הם בהחלט יכולים להגיד "כן" ולהתכוון ל"לא". הרבה ישראלים מתלוננים שהם נפגשים אם סינים ובטוחים שיש להם את העסקה בכיס, אבל כשהם חוזרים לארץ הם מגלים שהמציאות שונה. הסינים לא אוהבים להגיד "לא" בפנים. רק שתדע.

    אם תסכים לחשוף יותר פרטים, אני אוכל לעזור יותר. אם אתה לא רוצה לחשוף פרטים כאן, אתה יכול לפנות אלי באופן פרטי דרך דף "צור קשר".

  5. מאת עדו מרוז‏:

    טוב, אני קצת משנה את התגובה שלי לגבי אוכל בארץ – הייתי שואל אותם מה הם רוצים. אם בא להם לנסות אוכל ישראלי, אז סבבה.

  6. מאת גיא א‏:

    היי-טק, חברה פרטית. מדובר באנשים לא מבוגרים מדי, מאזור שלושים ועד ארבעים.
    אני אמנם לקוח שלהם, אך מערכת היחסים איתם חשובה גם לנו וגם להם. המפגש בעוד חודש-חודשיים יהיה בארץ אך אח"כ מתוכננים עוד בסין.

    לגבי אוכל זו לעולם לא תהיה בעיה. אוהב לטייל בעולם, בדר"כ באזורים פחות רגילים ולאור חלק מהדברים שהספקתי לטעום בחיי זו כנראה תהיה הבעיה האחרונה.

    תודה רבה על העצות. כל דבר נוסף שלדעתכם רלוונטי יתקבל בברכה.

  7. מאת עדו מרוז‏:

    התותחים לענייני עסקים בסין – כמו רונית וגל – מוזמנים לענות.
    אבל דווקא בתחום הזה של היי-טק נראה לי שאני מקור סביר לעצות כי עבדתי מול הסינים יותר מ-8 שנים כשעבדתי בקומברס, וגם כמובן עבדתי איתם באותו המשרד בהונג-קונג. ויש לי חברים סינים עובדי היי-טק, אז אני די מכיר את החתך.
    סך הכל, אתה במצב טוב – חברה פרטית, היי-טק וגם הם לא לקוחות שלך, אז אתה לא צריך לדאוג יותר מדי.
    הסינים הם באמת אנשים חמים סך הכל (לא כמו הישראלים, אבל חמים), הם לא אנשים קשים ודי קל להתחבר איתם. אני לא הייתי לוקח את הסחבקיות למקום קיצוני. כלומר, בכיף אפשר להתחבר איתם ונגיד לבלות איתם בערב וכו'.
    אבל לישראלים יש נטייה לחוצפנות – למשל לא הייתי מבקש מהם להביא לי מסין מצלמה או חיקוי של איי-פון בפעם הבאה שהם באים רק בגלל שזה יחסוך לי 100 שקל או משהו כזה. אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוון – לישראלים יש נטייה להיות חוצפנים. כבר ראיתי מספיק מקרים כאלו. אז זה לא משהו שהייתי עושה, אבל חוץ מזה, אתה יכול להיות ממש פתוח וחברותי איתם. אין בעיה.

  8. מאת רונית‏:

    גיא בפגישות עיסקיות לא מקובל לחבק או אפילו תפיכה על הכתף אלא לחיצת יד רשמית והחלפת כרטיס ביקור המוחזק בשתי ידיים .אנשי עסקים סינים שמתורגלים ליצא למערב כבר לא לובשים חליפות אבל כן לובשים חולצה מכופתרת.חובה לקחת בחשבון שהסינים לא אומרים לא אבל הרבה פעמים מתכוונים ללא ולכן צריך לשאול הרבה שאלות באופן עקיף כדי להיות בטוח שהעיסקה אכן סגורה.הארוחה היא זמן טוב למשא ומתן בעסקים והיא נמשכת בסין הרבה זמן – בדרך כלל ונעשית בחדר פרטי במסעדה.
    רצוי מאוד לא לצעוק ולהתווכח איתם בקול רם גם כשיש איתם בעיה…עדיף בשקט ובאסרטיביות.
    הבעיה הגדולה מעבר לבחירת ספק רציני יציב ובאיכות הדרושה הוא המעקב אחריו במשך הזמן.
    כדי לעבוד עם ספק סיני צריך לבקר אותו באופן קבוע – נוכחות.כשיש לספק בעיה כלשהי – הוא זקוק להנחיה ברורה ממכם אחרת העבודה תתקע.הסינים ממושמעים וממלאי הוראות אבל לא יצירתיים בפתרון בעיות.לפעמים בעיה קטנה וטיפשית יכולה לתקוע פרויקט שלם.
    אם החברה שלך מסוגלת לשלוח באופן קבוע איש טכני לספק – סבבה .אם אתם חברה קטנה בינונית וכמות העבודה שאתם מעבירים לשם אינה גדולה באופן יחסי עדיף שתעבדו דרך ישראלים מהתחום הטכני שנמצאים על הקו סין ישראל בעלי היקפי עבודה גדולים.
    כך בחשבון שהמלצות אלו נובעות מהנסיון שלי בעסקים איתם במשך 18 שנה אבל כל אדם שונה באופיו ובהתנהגותו.

  9. מאת אבירן רביבו‏:

    הי עידו, תודה על הניתוח המעניין. במקביל לצעדים הברורים להורדת המחירים, הממשלה מצהירה על כוונתה לבנות דיור סוציאלי. עד כמה הסיפור הזה רציני ומשמעותי לדעתך ?

  10. מאת עדו מרוז‏:

    אבירן, הממשלה מתכננת לבנות השנה 10 מליון דירות. אשרי המאמין 🙂
    הממשלה תכננה לבנות בשנה שעברה 5.8 מליון, והבנתי לפי מה שקראתי שזה לא התרחש, למרות שהיא טוענת שכן.

    אבל ללא קשר למספר המדוייק, הממשלה כאן מאוד מעוניינת להוריד את מחירי הנדל"ן. או לפחות לספק דירות זולות לשכבות החלשות כדי לא ליצור מתח חברתי.
    כמה דירות בדיוק הם ייבנו, קשה לדעת. זה גם תלוי במצב הכלכלי. לפי מה שאני זוכר (ואלו מספרים לגמרי מהראש אז הם בטוח לא מדוייקים, אבל הם יבהירו את העיקרון), הממשלה המרכזית תשים איזה 30% מהכסף עוד 30% יגיעו מהשלטון המקומי ו 40% יגיעו מאג"חים או הלוואות אחרות.
    מה שזה אומר, שאם אכן תהיה מפולת בנדל"ן, ותהיה נפילה בהכנסות של הרשויות המקומיות (כי אחוזים נכבדים מההכנסות שלהן מגיעות ממכירת קרקעות), אז המימון של כל הפרויקט יהיה בעייתי. זאת הסיבה העיקרית שאני סקפטי לגבי המספר של 10 מליון, אבל אולי הסינים יעמדו בזה.

  11. מאת שמוליק‏:

    אני נהנה לקרא.
    מה דעתך על השורט ואלי כעת אחרי יפן?

  12. מאת עדו מרוז‏:

    מה הרעידה קשורה לשורט? אנא הסבר.

  13. מאת מתי‏:

    מאלף או מעלף

    http://www.safa-ivrit.org/spelling/mealef.php

    סתם הערה קטנה….

  14. מאת עדו מרוז‏:

    תודה מתי

    בר, אתה צודק, אבל במה זה סותר את מה שאמרתי?

  15. מאת צאלון‏:

    עדו, נראה לי שבר הגיב בפוסט אחר.
    (תיק-המניות-בפברואר-2011).

  16. מאת שמוליק‏:

    @עדו מרוז
    חשבתי שזה ברור. צריך לבנות בנינים,מספנות, אוניות וכדומה. המון פלדה וברזל נידרש לצורך כך. יתכן וזה יעלה את הבחקוש לפלדה לרמות גבוהות

  17. מאת שמוליק‏:

    @שמוליק
    אני מתיחס לנושא השורט ואלי

  18. מאת עדו מרוז‏:

    יפן צורכת עשירית מהפלדה שסין צורכת.
    עלייה בצריכה היפנית (אם תהיה בכלל – כי זה ממש לא ברור), תהיה טיפה בים.

  19. מאת עדו מרוז‏:

    סביר להניח שתהיה עלייה בצריכת הפלדה, אבל לפי איך שזה נראה, חלק גדול מהצריכה יגיע ממחזור פלדה, ולא מברזל.
    מה שהכי חשוב, ונראה לי שאתה לא מודע לזה, זה רמת הטירוף שהולכת בסין. המדינה הקומוניסטית בונה כל שנה מיליארד מטר מרובע של נדל"ן מגורים, שזה בערך 4 X טוקיו – כל שנה!

    ככה שאפילו אם היפנים יצטרכו להעביר את כל טוקיו, וזה ייקח להם נגיד 5 שנים לבנות את זה, זה לא יספיק בשביל לאזן את הירידה שאני צופה שתגיע מסין.

  20. מאת שמוליק‏:

    @עדו מרוז
    מעניין

סגור לתגובות.