תתאר לך מליונר.

מה אתה רואה לפניך?

רוב האנשים יראו אדם לבוש יפה, עונד שעון יוקרתי, נוהג ברכב פאר, גר בבית גדול עם בריכה וכו'.
אם גם אתה חושב כך, כדאי לך לקרוא כמה ספרים בעניין, או לפחות להמשיך ולקרוא את הפוסט הזה.

המליונרים שאני מכיר

לא יודע למה, אבל משום מה אחרי שעברתי להונג-קונג יצא שמספר לא קטן מהחברים שרכשתי שם היו מליונרים. לא, לא מליונרים כבדים, אלא אנשים ששווים בין מליון לאולי עשר מליון דולר אמריקאי. אף אחד מהם לא תואם את הסטריאוטיפ של המליונר. הנה למשל הדוגמא של מר שו:

הפעם הראשונה בה פגשתי את מר שו הייתה בדירה שלנו כשהוא בא לתת לנו משהו מחבר משותף. באותה תקופה העבודה שילמה לי על הדירה (הטבה שהופסקה מאוחר יותר בגלל המפולת של 2001), כך שגרתי בדירה מאוד יקרה (הדירה עלתה יותר מהמשכורת שלי!). כשמר שו נכנס לדירה מיד הרגשתי לא נוח. הוא נראה כמו פלאח סיני עם חליפה שנראתה כאילו קנו אותה בשוק. הרגשתי לא נעים בגלל הדירה היקרה בה גרתי. רק שנתיים לאחר מכן למדתי שמר שו הוא כנראה האיש הכי עשיר שאני מכיר באופן אישי.

כשסיפרנו לו שאנחנו צריכים לעבור לדירה זולה יותר, כי תנאי התעסוקה שלי השתנו, הוא אמר לנו – לי יש דירה להשכרה, אולי תבואו לראות?
אז הלכנו לראות. הדירה הייתה ממוקמת באזור רועש ובבניין ישן, כך שהתלבטנו האם לשכור אותה (בסוף משיקולים כלכליים כן שכרנו אותה). הוא ראה שאנחנו מתלבטים, ואמר – יש לי עוד דירה במקום יותר יוקרתי, רוצים לראות? הסתבר שיש לו לפחות 4 דירות (שאני יודע עליהן). כאשר שתיים מהן ממוקמות באזור יוקרתי בהונג קונג. רק הדירות שלו שוות כמה מליוני דולרים. הסתבר לי שמר שו ואשתו סוחרים באומנות סינית, ועושים זאת בהצלחה רבה. אבל אם הייתם רואים אותם ברחוב, בחיים לא הייתם מנחשים שהם עשירים. הם לבושים מאוד צנוע, האשה לא עונדת תכשיטים, הם בכלל לא מחזיקים רכב ולרוב אוכלים אוכל מהבית.

האם זאת דוגמא לא מייצגת?

המליונר מהדלת הסמוכה

המחקר הכי גדול על דמותו של המליונר נערך ע"י שני פרופסורים אמריקאים שלאחר מכן פרסמו על כך ספר "The Millionaire Next Door". המחקר מראה בפרוש שמר שו הוא הכלל ולא היוצא מהכלל. אז נכון שהתקשורת מתמקדת ביאכטה של אריסון או בבית של לבייב. אבל כמה לבייבים ואריסונים יש? רוב המליונרים נהפכו למליונרים לא מעסקים חובקי עולם וגם לא מירושה (כן, אני אומר שוב, לא מירושה) ובטח שלא מהלוטו. רוב המליונרים הרוויחו משכורות די גבוהות (אם כי חלק לא מבוטל הרוויח משכורות ממוצעות), והם נהפכו למליונרים בעיקר בגלל שהם חסכו את מה שהם הרוויחו ואז השקיעו את הכסף.

פעמים רבות שאני מדבר על כך עם אנשים, הם אומרים אז מה? אתה רוצה שנהיה קמצנים?
התשובה היא שזה לא משנה כמה כסף אתם מרוויחים, אם אתם לא מצליחים לחסוך חלק נכבד מתוכו. תשאלו כל ילד בכיתה ג' כמה זה מליון פחות מליון והוא יידע שהתשובה היא אפס. אתם צריכים לזכור שזה לא משנה כמה אתם מרוויחים, אם אתם מבזבזים את הכל, בחיים לא תהיו עשירים. זה מאוד פשוט.

בפוסט הקודם בסדרה דיברתי על חשיבותה של הכנסה גבוהה, אבל כמה מאיתנו מרוויחים מליון דולר בשנה? או אפילו 300 אלף? או אפילו 100 אלף? כל מי שלא שייך למיעוט הזה שמרוויח פי כמה וכמה מהמשכורת הממוצעת, חייב להבין שיש לו רק דרך אחת להתעשר והיא לחסוך כמה שיותר.

אז מי הם כל אלו שקונים יאכטות, רכבים מפוארים ושעוני יוקרה? רובם המכריע אינם אנשים עשירים. זה נכון שחלקם הגדול מרוויח משכורות מאוד גבוהות, אבל הם לא מצליחים להתעשר בגלל חיי המותרות שלהם.

כמה צריך לחסוך?

ספרי מוטיבציה רבים נכתבו על נושא החיסכון. אני חושב שהפופולארי ביותר הוא כנראה Rich Dad Poor Dad. ספר לא רע, אם כי אני מעדיף את הספר The Richest Man In Babylon. בספר זה יש אנלוגיה מאוד יפה לכסף. הוא מציע לכם לחשוב על הכסף כעל עבד שלכם. אם הרווחתם כסף ובזבזתם אותו – נתתם את העבד למישהו אחר. לעומת זאת, אם תחסכו את הכסף, העבד יתחיל לעבוד בשבילכם. כלומר במקום שאתם תעבדו בשביל הכסף, הכסף יעבוד בשבילכם (אני אסביר זאת ביתר פירוט בפוסט הבא בסדרה). לא רק שהכסף הזה שחסכתם יעבוד בשבילכם עד יום מותכם אלא גם הילדים שלו, הנכדים שלו והנינים שלו יעבדו בשבילכם (כלומר גם הריבית תעבוד בשבילכם).

ניקח זוג בן 30 שמרוויח 10,000 שקל נטו בחודש. אם הוא מצליח לחסוך 1,000 ש"ח בחודש בתשואה של 9% בשנה, וחוסך עד גיל 65, הוא יצליח לחסוך 2.9 מליון ש"ח. אם הזוג יתאמץ קצת יותר, ויחסוך 1500 ש"ח בחודש, הוא יצליח לחסוך 4.4 מליון ש"ח. כלומר מליון דולר הוא דבר בר השגה לרבים מאיתנו. (לצורך החישוב השתמשתי במחשבון של MSN).

אז נכון שהאינפלציה תהרוס הרבה, ומליון של היום יהיה שווה הרבה פחות ממליון עוד שלושים שנה, אבל בחישוב שלי לא הבאתי בחשבון את הפנסיות שלהם, קרנות השתלמות, בונוסים וכו'. זאת אומרת שרבים מאוד מקרב תושבי ישראל יכולים (וצריכים) לחסוך מליון דולר בנוסף לפנסיות שלהם. מליון דולר בגיל 65 הוא לא דבר של מה בכך.

אני משוכנע שחלק גדול מהקוראים כאן יכול לחסוך הרבה יותר. תחשבו כמה כסף אתם מבזבזים על כל מיני שטויות שמצטברות לכסף גדול. קחו למשל מישהו שאוכל בחוץ כל יום. נניח שהוא מוציא על ארוחת צהריים 40 שקל כל יום – או 800 שקל בחודש. אם הוא יביא אוכל מהבית, רק החסכון הזה יכול להוסיף לו יותר משני מליון שקלים בפרישה. אם שני בני הזוג יפסיקו לאכול בחוץ כבר מדובר על כמעט 5 מליון שקלים נוספים.

המסקנה שלי היא שאחוז מאוד גבוה מתושבי ישראל יכולים להיות מליונרים, אם הם רק היו בוחרים בכך.

אני לא מטיף פה לחיי סגפנות (למרות שאני ממש לא נגד!). אבל אני כן ממליץ לקוראים לשחק קצת עם המחשבון של MSN, ולראות כמה כסף יכול להיות לכם בעתיד אם תחסכו קצת יותר, ואז לפי זה כל אחד יכול להחליט בשביל עצמו כמה כדאי לו לחסוך. המציאות היא שרוב האנשים לא מודעים לכמות הכסף שהם יכולים לחסוך אם הם היו מוותרים על חלק מתענוגות החיים. כמה מכם ידעו ש-40 שקל ביום במשך 35 שנה יביאו לחיסכון של יותר משני מליון שקלים?

כולנו חולמים להתעשר, אבל לחלום זה אף פעם לא מספיק – צריך לעשות משהו בנדון, ובשביל רוב רובנו – אלו שלא מרוויחים מאות אלפי דולרים בשנה, יש רק פיתרון אחד והוא לחסוך כמה שיותר. זאת האמת – בשביל להיות עשיר צריך לחסוך.

דחיית סיפוקים

מכירים את הניסוי הזה שמשאירים ילד קטן עם סוכריית מרשמלו לבד בחדר, ואומרים לו שאם לא יאכל את הסוכריה, הוא יקבל שתיים אח"כ?
לנו בתור מבוגרים זה נראה מגוכך לא לחכות 10 דקות בשביל עוד סוכריה, אבל רובנו מתנהגים באופן דומה כשמדובר בכסף – אנחנו מבזבזים היום למרות שכל כסף שנשקיע היום יהיה שווה הרבה יותר עוד כמה שנים.

תחשוב על כך שכל 1,000 שקל שאתה חוסך היום, יהפכו ל-20,000 שקל עוד 30 שנה (עם תשואה של 10% בשנה). אם למשל אתה מוותר על חופשה שעלותה 20,000 שקל היום, תוכל במקום זאת להנות ממספר רב של חופשות ופינוקים בעלות של 400,000 שקל עוד 30 שנה.

פעמים רבות שמעתי מבני +20 כי הם רוצים לטייל ולהנות היום כשהם עוד צעירים, כי עוד כמה שנים הם כבר יהיו מבוגרים מדי בשביל לטייל ולהנות. באופן מוזר, טיעונים דומים שמעתי גם מבני +30 וגם מבני +40. אבל המציאות היא שהיום גם בני +60, +70 ואפילו אנשים יותר מבוגרים מטיילים ונהנים מאוד מהחיים. אני רואה זאת בסביבה של ההורים שלי – רבים ממשיכים להיות אקטיבים מאוד גם בגיל מבוגר – מטיילים מיפן במזרח ועד לאלסקה במערב, צוללים, מטפסים על הרים ושטים ביאכטות. האמת היא שמי שחוסך היום (ומשקיע את הכסף בחוכמה) יוכל להנות הרבה יותר מהכסף כשהוא יהיה מבוגר יותר.

לאכול ולשתות כי מחר נמות?

אנשים רבים אומרים – תמיד ישנה אפשרות שמחר תעבור משאית ותדרוס אותי, אז לפחות היום אני נהנה מהחיים. הראייה שלי היא קצת שונה. התסריט הזה של המשאית היה אחת הסיבות שלי לחסוך יותר ולא לבזבז יותר.

הפחד הגדול שלי היה שאני אמות והמשפחה שלי תשאר ללא כלום. אני ממליץ מאוד על הסרט "כנפיים שבורות" שמתאר בדיוק מקרה כזה – סיפורה של אם חד הורית שנשארה עם 4 ילדים לאחר מות בעלה. המחשבה שאשתי וילדיי יצטרכו לחיות בעוני מחפיר רק בשביל שאני אהנה קצת יותר מהחיים נראית לי כחוסר אחריות.

בין אם תמותו צעירים ובין אם תחיו חיים ארוכים, חשוב מאוד לחסוך, וזאת הדרך היחידה שמאפשרת לרובנו להתעשר.

איך סיני שגר בבייג'ינג במרחק 20 ק"מ ממקום עבודתו מגיע כל יום לעבודה?
עד לפני מספר שנים, הסינים היו נוסעים באופניים, אבל ככל שבייג'ינג גדלה, אופציה זאת הפכה לפחות ופחות מציאותית. היה נדמה שלא תהיה ברירה, והסינים יעברו למכוניות, או לתחבורה ציבורית. אלא שבשנים האחרונות הגיע כלי תחבורה חדש לסין, ונראה שהוא מצליח להיקלט יפה מאוד – אופניים חשמליים.

ישר כשהגעתי לבייג'ינג שמתי לב ליצור החדש הזה. המספר של האופניים החשמליים מתקרב ואולי כבר עקף את מספר האופניים הרגילים. ניתן לראות אותם בכל הגדלים ומכל הסוגים משייטים להם בשקט מוחלט ובמהירות לא קטנה ברחבי העיר. החלטתי שאני חייב למצוא מישהו עם זוג אופניים כזה כדי שאוכל לראיין אותו לבלוג שלי. ואכן, לאחר מספר שבועות מצאתי מתנדב – אדון גוו (Guo). הנה הראיון לפניכם.

ראיון עם מר גוו

מר גוו – אני יכול להגיד שאופניים חשמליים הם דבר מדהים. אני מאוד מרוצה מהזוג שלי. קניתי אותם לפני שנה ואני משתמש בהם באופן יומיומי.

עדו – לאיזה מרחק אתה רוכב עליהם?

מר גוו – אני עובד בשי-דן. המרחק מהבית עד לעבודה הוא עשרים ק"מ, ולוקח לי 50 דקות להגיע. אם הייתי נוסע ברכב, היה לוקח לי יותר זמן בגלל הפקקים.

עדו – מהי המהירות המרבית של האופניים?

מר גוו – עד כמה שאני זוכר, המהירות המרבית של האופניים שלי היא 20 עד 25 קמ"ש. אני לא יכול לומר בוודאות כיוון שאין מד מהירות באופניים. אני חושב שהחוק מגביל ל 25 קמ"ש או אולי 30 קמ"ש. היצרנים המקומיים בונים אופניים שיכולים לנסוע מהר יותר. כשאתה קונה אופניים אתה צריך להוציא להם רישיון, ואז בודקים את המהירות שלהם. אבל אח"כ אתה יכול לחזור לחנות והם מנתקים איזה חוט שמחובר למנוע, וזה מאפשר לך לנסוע מהר יותר. ישנם אופניים שמגיעים ל 30 ואפילו 40 קמ"ש. אני קניתי אופניים של יצרנית מטאיוואן – ג'יאנט (Giant). זוהי יצרנית רצינית ולכן היא לא תאפשר מהירות מעל לחוק באופניים שלה.

עדו – כמה עלו לך האופניים?

מר גוו – אלפיים שלוש מאות יואן (כ 1250 ש"ח). מחיר יקר יחסית וזאת בגלל שקניתי אופניים מפירמה טובה. אני מעדיף פירמה טובה על פני אופניים גדולים יותר מפירמה מקומית. למרות שבעצם גם פירמות מקומיות טובות. המבנה המכאני של האופניים מאוד פשוט, והם לא מתקלקלים.

עדו – מה עם תיקונים? מהי העלות השנתית של התחזוקה?

מר גוו – אין כמעט תיקונים. האופניים מאוד פשוטים. כל בחור עם קצת חוש טכני יכול לתקן כמעט הכול.

עדו – מה עם המנוע, הוא לא מתקלקל לפעמים?

מר גוו – עוד לא שמעתי על מישהו שהתקלקל לו המנוע. הטעות היחידה שעשיתי היא שקניתי אופניים עם מנוע קדמי. רוב המשקל באופניים הוא בחלק האחורי – במיוחד אם מרכיבים מישהו או אם אתה סוחב משהו. בגלל שהמנוע מקדימה, קורה שהגלגל הקדמי מסתובב על ריק פעמים רבות, וגורם לשחיקה של הצמיג הקדמי. אתה יכול לראות ברחוב הרבה סוגי אופניים. לחלק מהאופניים יש מנוע הרבה יותר גדול משלי, וישנם גם אופניים עם שני מנועים – אחד קדמי ואחד אחורי. ישנם אנשים רבים שמשתמשים באופניים לסחוב ציוד וכלי עבודה, אז הם צריכים אופניים עם שני מנועים.

עדו – אופניים כאלו בטח יותר יקרים.

מר גוו – יותר זולים. אופניים כאלו בד"כ לא יפים ועשויים בעיקר מפלסטיק, אז הם זולים יותר. עלות המנוע היא זניחה.

עדו – איך אתה מטעין את הסוללה?

מר גוו – הסוללה מספיקה לחמישים ק"מ. כל יום כשאני חוזר הביתה אני מעלה את האופניים ומחבר לחשמל. האופניים נכנסות למעלית, אז אין בעיה. אפשר גם להוציא את הסוללה ולהטעין אותה לבד. כל יום צריך להטעין את הסוללה 8 שעות. אתה יכול לראות שהסוללה לא מאוד כבדה.

- אני מנסה להרים את הסוללה כמו גם את האופניים. האופניים לא מאוד כבדים, אם כי יותר כבדים מאופניים רגילים – לפי הפרוספקט הם שוקלים 39 קילו. גם כשמוציאים את הסוללה, האופניים די כבדים ומרגישים את המשקל של המנוע מקדימה.

עדו – כשאתה מגיע למשרד, האם אתה מוציא את הסוללה? האם יש גניבות של סוללות?

מר גוו – הסוללה ננעלת כך שאין גניבות. בבייג'ינג יש כל הזמן אנשים ברחובות, אז אף אחד לא יגנוב סוללה באמצע היום.

עדו – כל כמה זמן צריך להחליף סוללה?

מר גוו – כל שנה וחצי. הסוללה מאוד זולה – היא עולה בערך 300-400 יואן. היום גם אפשר לקנות סוללות ליתיום. הן יותר קלות, לוקחות אותך רחוק יותר והבלאי שלהן איטי יותר, אבל הן יותר יקרות.

עדו – האם אתה יכול לקנות סוללה מכל יצרן, או שאתה חייב לקנות מג'אינט?

מר גוו – אני צריך לקנות מהיצרן המקורי, כיוון שיש הרבה סוגי סוללות, ולכן צריך לוודא שאתה קונה סוללה מתאימה.

עדו – האם צריך להוציא רשיון נהיגה לאופניים?

מר גוו – לא. הם בדיוק כמו אופניים רגילים. לא צריך שום רשיון. כל אחד יכול לרכב עליהם.

עדו - מה עם ביטוח?

מר גוו – לא צריך. הם כמו אופניים רגילים. אני גם יכול להשאיל אותם למי שאני רוצה.

עדו – מה עם ילדים? מותר להם לרכב על אופניים חשמליים?

מר גוו – מבחינת החוק אין הגבלה, כיוון שבחוק אופניים חשמליים הם בדיוק כמו אופניים רגילים. אבל לרוב ההורים לא יתנו לילדים לרכב על כאלו אופניים בגלל המהירות שלהם.

נסיעת מבחן

לאופניים יש שני מצבים – מצב אחד משלב מנוע ופדלים. המצב השני (שמצריך לחיצת כפתור) פועל על מנוע בלבד.
ניסיתי קודם לרכב עם המצב הראשון. כמה שניות לאחר שהתחלתי לפדל, המנוע נכנס לפעולה. עבודת הפידול נהפכה לקלה מאוד – כאילו סובבתי את הרגלים באוויר. לא הרגשתי שום התנגדות. האופניים נסעו במהירות גבוהה, ובכלל לא הייתי צריך להתאמץ. הקלות של הרכיבה הפתיעה אותי. עכשיו אני מבין למה אופניים אלו כל כך פופולארים כאן.

לאחר כחצי דקה של רכיבה החלטתי לנסות את המצב השני. המצב השני מזכיר קצת אופנוע. בשביל לקבוע את המהירות, צריך לסובב את הידית הימנית. ככול שמסובבים יותר כך המהירות גבוהה יותר. עכשיו אני מנסה לבדוק איך הם נוסעים כשמשתמשים בפדלים בלבד. בשביל כך צריך להפעיל את המצב השני, אך לא לסובב את הידית. גם במצב זה אני רוכב בקלילות. למרות שהאופניים אמורים להיות יותר כבדים מאופניים רגילים, אני לא מרגיש הבדל ברכיבה. זאת אומרת שגם כשנגמרת הסוללה, עדיין ניתן לרכוב על האופניים כמו על כל זוג אופניים רגיל.

מר גוו מציע לי להסיע אותו מאחורה, ולראות איך מגיבים האופניים. עכשיו אנחנו שני מבוגרים על האופניים. אני מפעיל את המצב השני, מסובב את הידית והאופניים שטים להם בלי בעיה בכלל. למען האמת, אני לא מרגיש שהם יותר איטיים מאשר כשרכבתי לבד.

לסיכום, זהו באמת כלי תחבורה מדהים. קשה לי להבין למה מישהו יעדיף קטנוע על פני אופניים חשמליים. אם הייתי גר בעיר גדולה, והייתי צריך לנסוע כל יום לעבודה, בהחלט הייתי שוקל לקנות זוג כזה.

תמונות של אופניים בבייג'ינג

התמונה הראשונה היא של אופניים בלי פדלים שנראים כמו קטנוע. מבחינת החוק, האופניים האלו הם בדיוק כמו האופניים של מר גוו. כלומר ניתן לרכב עליהם לכל מקום, לא צריך רישיון וכו'.

כאן אני מביא תמונות של שלושה סוגי תלת-אופן. אופניים רגילים, אופניים עם מנוע בנזין ואופניים חשמליים.

תלת אופן רגיל ללא מנוע:

תלת אופן עם מנוע בנזין:

תלת אופן חשמלי:

עוד תלת אופן חשמלי:

העתיד נמצא בחשמל

המשימה הבאה שלי היא לבדוק מכונית חשמלית. BYD היא חברה סינית שמייצרת סוללות ומכוניות (ברקשייר של וורן באפט מושקעת במניה). החברה אמורה לצאת בשבועות הקרובים עם מכונית חשמלית ראשונה בסין, ואני מנסה לארגן לעצמי נסיעת מבחן.

מתחילת השנה תיק ההשקעות שלי עלה ב-74.3%. הדאו ג'ונס, ה – S&P 500 וההאנג-סנג עלו מתחילת השנה ב 10.6%, 14.7% ו 38.7% בהתאמה.

עד עכשיו השנה הייתה מאוד טובה למשקיעים, אבל קיים פחד שהשווקים יירדו בספטמבר ואוקטובר. שני חודשים אלו ידועים כחודשים גרועים בשוק ההון. משום מה יש לי הרגשה שדווקא בגלל שכולם מצפים שהשוק יירד הרבה בחודשים אלו, אולי לא נראה ירידות רציניות. לא שהייתי מהמר על כך – זאת סתם הרגשה. בכל מקרה, אני לא מתכננן לבצע שינויים בתיק ההשקעות שלי רק בגלל שהסטורית חודש מסויים היה פחות טוב.

דיווחים

החודש היה שקט לחלוטין. גרייט-צ'ינה (141) ואסיה-סטנדרט (129) הודיעו כל אחת על קנייה של נכסים בהונג-קונג לצורך השקעה. סאונדוויל (878) פרסמה אזהרת רווח חיובית. המניה קצת עלתה בעקבות האזהרה, למרות שהודעה זו לא הפתיעה אותי כל כך. כבר היה ידוע שהחברה מכרה נכס בפברואר השנה, והרוויחה מכך יותר ממאה מליון דולר. רק רווח זה גבוה מהרווח בששת החודשים שבשנה שעברה. סיבה נוספת לאזהרה, לפי סאונדוויל, היא עלייה בשוויים של נכסי החברה. דבר זה מראה על חוזקו של הנדל"ן בהונג-קונג. רק לפני מספר חודשים רבו האנליסטים האם שוק הנדל"ן בהונג-קונג יירד ב-30% או ב-50%. בחודש ספטמבר לפני שנה טענתי כאן בבלוג שאני לא צופה ירידה כה חדה. טענתי כי לפי המחירים ההסטורים של הנדל"ן בהונג-קונג, הנדל"ן המסחרי והמשרדי צריכים ליפול בכ-25% ואילו הנדל"ן למגורים צריך לעלות. כמו כן טענתי כי הנדל"ן בהונג-קונג לא יכול לרדת יותר מדי בגלל שנים רבות של חוסר בנייה של נדל"ן למגורים.

מאז הנדל"ן למגורים והנדל"ן המסחרי הראו חוזקה, ואילו בנדל"ן המשרדי אכן היו ירידות. הסיבה שבניגוד לציפיות שלי הנדל"ן המסחרי מראה על חוזקה היא כנראה בגלל התיירות מסין. תיירות זאת כנראה שינתה לחלטין את מחירי הנדל"ן המסחרי בהונג-קונג. 15 מליון תיירים סינים בשנה הם לא דבר של מה בכך.

החודש אשתי נסעה להונג-קונג, אז שלחתי אותה במשימת ריגול לצלם את אתרי הבנייה של סאונדוויל.

הבניין הראשון הוא בואן-צ'אי – אזור שלאט לאט נהפך למנהטן של הונג-קונג. בניין כזה של ארבע קומות יכול להפוך לעשרים או יותר קומות.

בניין ברחוב טאנג-לונג שבקוסווי-ביי. לא יודע בדיוק מה הם מתכננים לעשות איתו. אולי הם ישתלטו גם על הבניין הסמוך.

הנה דוגמא יפה לערך שסאודוויל יוצרת למשקיעים. באתר הבנייה הזה היו ממוקמים מספר בניינים ישנים. הם נהרסו, ובמקומם נבנה קניון עם שטח רצפה של 10,500 מטר מרובע. הקניון ממוקם מאחורי סאונדוויל פלאזה במקום מאוד מרכזי בקוסווי-ביי. הוא אמור ליצור הכנסה שנתית של 50 מליון ומעלה.

הנה קומת החנויות של הפלאזה. גם במקום זה עמד לפני שנים רבות בית מגורים מוזנח.

הנה החלק השני של הפלאזה.

עכשיו נגיע לרחוב שסאונדוויל החלה להשתלט על כולו. רחוב היוון הוא באורך 100 מטר. סאונדוויל כבר השתלטה על מספרים 32-50 ועל 20% מ 2-30. אני לא אתפלה אם הם החלו לקנות גם בצד האי זוגי.

עוד תמונה.

הנה המשך הרחוב.

ברחוב וורן הם בונים בניין מגורים בשטח 7,500 מטר מרובע. להערכתי הם ירויחו פה לפחות 200 מליון.

פעולות בתיק

כמו שכתבתי כאן, בשבועות האחרונים קניתי שלוש מניות של חברות רדיו בארה"ב – רדיו-וואן, אנטרקום וסאלם. סך הכל שמתי 9% מהתיק שלי בשלושת חברות אלו – 5% באנטרקום ו-2% באסלם וברדיו-וואן. לא השקעה כל כך גדולה כיוון שאין לי מזומן. בכדי לבצע רכישות אלו, מכרתי חלק מההחזקה שלי בסון-הינג-ווישין בטווח המחירים של 3.23$-2.98$. להזכירכם, קניתי את המניה בסוף דצמבר שנה שעברה תמורת 1.5$, כך שיותר מהכפלתי את הכסף תוך פחות משנה. המניה עדיין נסחרת במכפיל רווח נמוך (בערך 7) מה גם שהיא יושבת על הר של מזומנים, ומחלקת דיבידנדים נכבדים, אבל מכפיל 7 הוא לא מאוד אטרקטיבי כיום, ומניות הרדיו נראות יותר מפתות. עדיין השארתי חלק מהמניות (כ-5% מהתיק). אם המניה תעלה עוד, אני אשקול להמשיך ולמכור.

כמו כן מכרתי החודש את כל שאר המניות בארט אופטיקלס.

ספטמבר הולך להיות מעניין כאשר חברות רבות תדווחנה על תוצאות החצי הראשון של 2009.

חודש שעבריי       ייחודש הבא