לחיות אבל אחרת

זכור לי יום עבודה בהונג-קונג בו הבוס שלי ניגש אלי ושאל אותי – עדו, כמה כסף אתה חושב שצריך בשביל לפרוש. אני זרקתי – מליון דולר.
התברר שיום לפני הם ישבו כמה חברה ישראלים, והשיחה התגלגלה לה לנושא זה. רובם גם כן חשבו על מליון דולר, אלא שאז אחד מהם אמר להם שמליון זה לא מספיק, אלא צריך 3 מליון.

כנראה שנושא זה מעסיק אנשים רבים. האם זה אומר שאנשים רבים סובלים בעבודתם?
אני לא בטוח בכך, אבל זאת עובדה שבמשך השנים יצא לי לדבר עם די הרבה אנשים, ומסתבר שהנושא מעסיק רבים מהם, ולחלקם יש אפילו איזה שהוא מספר בראש. ישנם אנשים שאמרו לי שאפילו עם 500 אלף דולר הם יפסיקו לעבוד. לעומתם, בקרב החברים היותר עשירים שלי יש קונצנזוס על המספר – 15 מליון שקלים (שאלוהים ישמור).

הסיבות להבדלים בסכום

איך זה שלחלק מספיק חצי מליון וחלק צריכים 4 מליון?
האם אנחנו כל כך שונים, או אולי חלק מהחברים שלי פשוט אינם מחשבים נכון?

כן, אנחנו שונים

הצרכים הפיננסים של כל אחד מאיתנו שונים. ישנן משפחות שחיות מעשרת אלפים ברוטו בחודש, וישנן משפחות שבקושי מסתדרות עם מאה אלף. זוג חברים שלי שטען שהם צריכים 15 מליון שקל בשביל לפרוש, חי בדירת פאר בהונג-קונג, יש להם 3 ילדים שכולם הולכים לבתי ספר פרטיים ויש להם שתי עוזרות פיליפיניות בבית. לעומתם יש לי חבר שטוען שגם 500 אלף דולר יספיקו לו. חבר זה הוא רווק שחי די בצמצום.

ברור שהרווק צריך הרבה פחות כסף מאשר הזוג הנשוי בשביל לחיות ברווחה מבלי לעבוד.

לא חושבים על העניין עד הסוף

סיבה נוספת להבדל בין המספרים שקיבלתי מאנשים שונים, היא שרבים מהם לא ממש חשבו על הנושא הזה עד הסוף. מספר הקסם שהם נתנו היה יותר שליפה מהמותן מאשר סכום שהגיעו אליו אחרי מחשבה מעמיקה.

אני בספק רב אם החבר, שחושב ש -500 אלף מספיקים, ממש חשב על העניין, למעשה אני יודע שהוא לא חשב על כך. אם הוא היה חושב על כך לעומק, הוא כנראה היה מגיע למסקנה שגם בשביל רווק, 500 אלף דולר זה סכום נמוך מדי בשביל לחיות באושר ועושר מבלי לעבוד.

אז כמה באמת צריך

ישנם מספר פרמטרים בהם צריך להתחשב כאשר אנחנו באים לחשב כמה כסף אנחנו צריכים בשביל להפסיק לעבוד לצמיתות.

רמת החיים

כמו שכבר אמרתי למעלה, לכל אחד מאיתנו יש סגנון חיים שונה, וכך גם הציפיות שלנו לחיים שאחרי הפרישה הן שונות.
בחור רווק שחושב לפרוש בעיירה קטנה בהודו יצטרך הרבה פחות מאשר איש משפחה שחושב לגור בתל-אביב, להחזיק שתי מכוניות, ולנסוע שלוש פעמים בשנה לחו"ל.

כך שחשוב שקודם תחשוב טוב כמה כסף אתה צריך כל חודש. סביר להניח שמה שאתה מבזבז כיום זה מה שתבזבז גם ללא עבודה. שימו לב לא לשכוח את כל ההוצאות החד פעמיות. למעשה בשביל לא להשמיט הוצאות חשובות, הייתי מציע לחשב כמה בזבזתם בשנה האחרונה, ולהתבסס על כך. רבים מאיתנו לא בטוחים כמה הם בזבזו, וישנה נטייה לעגל כלפי מטה את ההוצאות. לאלו מבינכם שלא בטוחים כמה הם הוציאו, הייתי ממליץ לחשב מה הייתה ההכנסה השנתית המשפחתית נטו שלכם. מהכנסה זו הייתי מוריד את הכסף שחסכתם ו… וואלה – מה שנשאר הוא מה שבזבזתם.

בתור חסיד גדול של המושג "טווח ביטחון", הייתי ממליץ לכם גם להוסיף למספר זה כמה אחוזונים קטנים, בואו נגיד 10%-15%.

רמת התשואה

נניח שחישבת וגילית שאתה צריך 150 אלף שקל בשנה. זאת אומרת שאתה יכול לשים את כל הכסף שלך בתוכנית חיסכון שנותנת נגיד 4% בשנה, ולחיות מהריבית. כלומר אתה צריך 150 אלף כפול 25 שזה יוצא 3.75 מליון שקל כדי לפרוש, נכון?
ממש לא!

את החישוב הזה שמעתי ממספר לא קטן של אנשים, וזאת טעות חמורה שחשוב מאוד להסביר אותה. ישנן שלוש טעויות בחישוב הזה – הריבית יכולה להשתנות, התעלמות מאינפלציה והתעלמות מעלייה ברמת החיים.

- הריבית – בטח רובכם יודעים שהריבית לא תמיד כל כך גבוהה. כיום, למשל, בשנת 2009, הריבית היא פחות מעשירית האחוז. כך שאם פרשת עם 3.75 מליון, תקבל השנה רק 3700 ש"ח או 310 שקל לחודש. מה שאומר שאתה בצרות!
מסקנה – אי אפשר להסתמך על כל שהריבית תישאר גבוהה.

- אינפלציה – בואו נניח שמצאת מסלול חסכון שמבטיח לך ריבית של 4% ל-50 שנה (ניתן למשל לקנות אגרות חוב כאלו). במקרה זה תוכלו להבטיח לכם הכנסה שנתית של 150 אלף ש"ח. אולם גם כאן תתמודדו עם בעיה מאוד קשה, והיא כוח הקניה של הכסף. הכסף שלכם יאבד כל שנה מערכו, וזאת בגלל האינפלציה. האינפלציה היא האויב מספר אחד של החוסכים. כל שקל היום יהיה שווה הרבה פחות עוד עשר שנים שלא לדבר על שלושים שנה או יותר.

נניח שאתה פורש בגיל 50, ועקב אורך חיים בריא אתה מאריך חיים ומגיע לגיל 90. לאחר 40 שנה עם אינפלציה ממוצעת של 4% בשנה, כוח הקניה של ה-150 אלף יהיה שקול ל-31 אלף בלבד. לא מספיק בשביל לממן אורח חיים סביר, אפילו לא בבית-אבות.

- עלייה ברמת החיים – מעבר לאינפלציה אסור לשכוח שרמת החיים שלנו עולה עם הזמן. אולי אתה אומר לעצמך עכשיו – "אני לא צריך להעלות את רמת החיים שלי, טוב לי איך שאני חי היום". אז תחשוב טוב שוב.
בואו נחזור שלושים שנה אחורה, ונבדוק איך חי אדם ממוצע, והאם יכולת לחיות כמוהו. לפני 30 שנה אנשים לא החזיקו טלפון סלולארי, לא היו מחוברים לכבלים או לאינטרנט, מי שהיה צמא היה שותה מים (מהברז) או מקסימום תה/קפה וחופשות היו מעבירים באוהל בכינרת או באילת. אלו הן רק דוגמאות על קצה המזלג. בכול תחום בחיינו נרשמה עלייה דרסטית ברמת החיים.

מי שלא רוצה למצוא את עצמו מתנזר מההמצאות שטומן לנו העתיד, חייב לדאוג לכך שההכנסה שלו תגדל בקצב העלייה ברמת החיים.

החיפוש אחר ההשקעה האולטימטיבית

בשני פוסטים קודמים ניסיתי לבדוק את ההחזר שמקבלים מהשקעה בתעודת סל ומהשקעה בנדל"ן. גילנו כי קצב הגידול בדיבידנדים של תעודת סל כמו גם קצב הגידול של שכר הדירה אינם מדביקים את קצב העלייה ברמת החיים. כלומר, אם אתה רוכש מספר דירות להשקעה שביחד מניבות 150 אלף ש"ח בשנה, הכנסה זו לא תוכל לכלכל אותך לעולמים, וזאת בגלל שהעלייה בשכר הדירה מפגרת אחרי העלייה ברמת החיים בשתי נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט השקעה בנדל"ן – האם זה כדאי). כמו כן גילינו כי הגידול בדיבידנדים מפגר אחרי העלייה ברמת החיים ב-1.5 נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט איך להתפרנס מדיבידנדים בבורסה).
הקורא דורון הציע השקעה באג"ח צמוד מדד, אולם גם כאן צריך לזכור שבממוצע כל שנה רמת החיים עולה בכשלוש נקודות האחוז יותר מהאינפלציה, כלומר שמי שמשקיע באג"ח צריך להוסיף להון המושקע שלו 3% כל שנה (כלומר להגדיל את תיק האג"ח שלו ב-3% בשנה).

המסקנה היא שבין אם אתה משקיע בנדל"ן, באג"ח, בתעודת סל או בשילוב של השלושה, הריבית/דיבידנדים/שכר-דירה לא יספיקו לך, כיוון שהגידול השנתי שלהם אינו מדביק את קצב העלייה ברמת החיים, ולכן תצטרך כל שנה להשקיע מחדש חלק מהריבית/דיבידנדים/שכר-דירה שקיבלת.

בואו נחזור לשאלה המקורית – אז כמה כסף צריך בשביל לצאת לפנסיה?

כמו שאתם רואים אין כאן מספר קסם – הסכום תלוי ברמת החיים שלכם, באפיק ההשקעה ובתזמון ההשקעה. בפוסט על תעודות הסל גילינו, למשל, כי מי שפורש היום ושם את כל כספו בתעודת הסל SPY, צריך כעשרה מליון ש"ח בשביל לקבל הכנסה חודשית נטו של עשרת-אלפים שקלים. מי שמשקיע בנדל"ן או אג"ח לרוב יצטרך יותר, אבל עוד פעם, זה תלוי בעיתוי ההשקעה.

הדבר הכי חשוב שהייתי רוצה שתזכרו מפוסט זה הוא שהחישוב שלכם תמיד צריך להביא בחשבון את העלייה ברמת החיים. אם החלטת להשקיע באג"ח צמוד מדד, אז כל שנה תצטרך להוסיף 3% להון המושקע, ואם החלטת להשקיע ב-SPY, תצטרך להוסיף כל שנה 1.5% להון המושקע.

המסקנה היא שצריך בוכטה לא קטנה בשביל לפרוש – הרבה מעבר לסכום שאפילו אדם בעל הכנסה גבוהה יכול לחסוך.
אולם עם כמה פשרות, ניתן לפרוש גם עם פחות.

הקלות לפנסיונר

גיל – הקלה ראשונה ניתן לתת לפנסיונר המבוגר. ככל שגיל הפרישה מאוחר יותר, כך צריך פחות הון, וזאת בתנאי שהפנסיונר מוכן לבזבז גם חלק מהקרן ולא רק את הריבית (היינו לא להשאיר ירושה גדולה במותו). כמובן שצריך להיות זהיר ולא לבזבז את כל הכסף לפני המוות.

פנסיה חלקית – האמת היא שרוב האנשים שמפנטזים על פנסיה מוקדמת לא באמת מדמיינים את עצמם יושבים כל היום מול הטלוויזיה או יושבים עם כוס בירה מול הים. טוב, אולי חלקנו כן מפנטז על חיי זולה, אבל במציאות חיים כאלו נמאסים די מהר. רוב האנשים שחולמים לעזוב את עבודתם היו רוצים לעבוד בעבודה אחרת אבל משיקולים פיננסים הם נמנעים מכך, או שהם אוהבים את עבודתם אבל היו רוצה לעבוד פחות כדי להקדיש יותר זמן לעיסוקים אחרים. במקרה כזה הפנסיונר צריך פחות כסף – ההון שהוא השקיע ישמש רק כהשלמת הכנסה.

משקיע אקטיבי – האפשרות אחרונה היא האפשרות בה אני בחרתי, והיא להיות משקיע אקטיבי. משקיע שמקדיש זמן רב בלימוד שוק ההון, מסוגל להרוויח יותר מאשר תעודת סל, ולכן צריך פחות הון בשביל לפרוש.

לאחר שבפוסט קודם ניסיתי לבדוק האם ניתן להתפרנס מדיבידנדים של תעודת סל, החלטתי לבדוק האם נדל"ן מניב יכול לספק מקור הכנסה יציב וכדאי למשקיע הפסיבי (משקיע אשר אינו רוצה להשקיע זמן רב בניהול השקעות). נדל"ן הוא אמצעי השקעה מאוד פופולארי, וזאת בין השאר בגלל התנודתיות הנמוכה שלו, אשר נותנת הרגשה כאילו ההשקעה בנדל"ן היא בטוחה. סיבה נוספת לפופולאריות של הנדל"ן כנתיב השקעה היא ההיכרות המעמיקה יחסית של האדם הממוצע עם שוק הנדל"ן.

לנדל"ן יש גם מספר חסרונות, כגון חסמי כניסה גבוהים (כלומר מחירה הגבוה של דירה אחת אינו מאפשר השקעה עם סכום קטן של כסף), או נזילות נמוכה (כלומר לא ניתן לממש במהירות נכסי נדל"ן). בפוסט הזה אני מתכוון לכתוב רק על העניין הפיננסי גרידה, ולא לעסוק ביתרונות או חסרונות אחרים של אפיק השקעה זה.

הדרישות ממקור הכנסה

כמו שכתבתי כבר בפוסט על הדיבידנדים ממניות, מקור ההכנסה האידיאלי צריך לגדול משנה לשנה בקצב אשר לא רק ידביק את האינפלציה אלא גם את העלייה ברמת המשכורות במשק. זאת בגלל שהפנסיונר ירצה להעלות את רמת החיים שלו באותו הקצב של האדם העובד.

בנוסף לכך, מקור ההכנסה צריך להיות יציב, כלומר כזה שלא יירד יותר מדי גם בשנים בהם הכלכלה במשבר. אומנם לא מצאתי נתונים סטטיסטים על השינויים בשכר הדירה לא בישראל ולא בארה"ב, אבל אם הכתבה בנענע נכונה, אז מחירי השכירות ירדו ביותר מ-10% בערים מסוימות בישראל בשנת 2008, ולפי דעתי, ואם זכרוני לא בוגד בי, היו שנים בהם הירידות היו אף חדות יותר.

קצב הגידול בשכר הדירה

הדבר החשוב ביותר לבדוק הוא את קצב הגידול בשכר הדירה. מי שרוצה להתפרנס משכירות, חייב לוודא שהשכירות עולה בקצב שמדביק את קצב העלייה ברמת החיים. לפי בנק ישראל, בארצנו הקטנטונת, משנת 1976 ועד היום האינפלציה עלתה ב-32.94% בשנה, ואילו העלייה במחירי הדיור הייתה של 33.22% בשנה. כלומר, מחירי השכירות עלו קצת יותר מאשר קצב האינפלציה – נתון לא מפתיע לאור העובדה שמחירי הדיור אחראים לחלק כה גדול ממדד המחירים.

לצערי, לא מצאתי נתונים על רמת ההכנסה לנפש בשנים אלו, אולם כל מי שחי בארץ יודע שרמת החיים הריאלית עלתה הרבה משנות ה-70, ולכן מחירי הדיור לא הצליחו להדביק את קצב העלייה ברמת החיים – כנראה שרחוק מכך.

בשביל לקבל נתונים מלאים, ניתן לפנות לידידתנו שמעבר לים. בארה"ב מדד הדיור עלה ב-3.38% בשנה משנת 1987 (לפי חברת S&P) לעומת אינפלציה שנתית של 2.96%. רמת ההכנסה באותן שנים עלתה ב-5.33% בשנה. מה שנותן לנו הפרש של שתי נקודות האחוז בין העלייה ברמת החיים לבין העלייה במחירי השכירות.

בפוסט על הדיבידנדים של תעודת סל גילינו שהפער בין הצמיחה ברמת-החיים לבין העלייה בדיבידנדים הוא של 1.5 נקודות האחוז. כלומר הדיבידנדים צמחו מהר יותר מאשר מחירי השכירות, כך שעל פניו ההשקעה במניות עדיפה על נדל"ן.

אבל מה בקשר לתשואה של השכירות?
כיום תשואת הדיבידנדים של ה-S&P 500  עומדת על פחות מ-3% לשנה, ואילו על דירה ניתן לקבל תשואה של בין 4% ל 8% (תלוי בזמן ובמיקום). כך שנראה כי התשואה הכוללת של הנדל"ן עולה על זו של המניות, אולם צריך לזכור שתשואת הדיבידנדים היא לאחר כל העמלות, ואילו על דירה לא רק שיש הוצאות רבות, אלא ישנם גם חודשים שהדירה עומדת ריקה, דיירים שלא משלמים וכו'.

בנוסף לכך, להשקעה בנדל"ן יש חיסרון גדול – בפוסט על הדיבידנדים הצעתי לסגור את הפער בין הדיבידנדים לבין העלייה ברמת החיים ע"י השקעה חוזרת של חלק מהדיבידנדים. אפשרות זו לא קיימת למעשה בנדל"ן – לא ניתן לקנות כל כמה חודשים חלק מדירה. חיסרון זה מפיל לגמרי את האופציה של נדל"ן כאפיק השקעה בלעדי למשקיע הפסיבי.

אדם שקנה דירה אחת או יותר ומתכוון לחיות מדמי השכירות שנים רבות, יראה את רמת החיים שלו מתדרדרת משנה לשנה!

מחירה של דירה ממוצעת

חשוב לא להתבלבל בין העלייה במדד הדיור לבין העלייה בשוויה של הדירה הממוצעת במשק. השווי של הדירה הממוצעת עולה באותו הקצב של ההכנסה הממוצעת – שוויה של הדירה הממוצעת הוא כ 2.5 עד 3 פעמים ההכנסה המשפחתית הממוצעת. נתון זה הוא מאוד הגיוני – ככול שרמת ההכנסה גבוהה יותר, אנשים משקיעים יותר כסף ברכישת דירה. הסיבה להבדל בין מדד הדיור לבין שווי הדירה הממוצעת היא, שעם השנים גודלה של הדירה הממוצעת עולה כמו גם איכות הבנייה.

אם קנית היום דירה ברמת גימור ובגודל ממוצע, בעוד עשרות שנים הדירה תהיה קטנה מהממוצע ומיושנת, ולכן גם מחירה יהיה נמוך מהממוצע.

הכנתי את הפוסט הזה בעקבות הכנת הפוסט כמה כסף צריך בשביל לפרוש. ניסיתי להראות שניתן להתפרנס מדיבידנדים בדרך פשוטה, אולם המחקר שלי הראה שהמציאות יותר מסובכת. הממצאים הפתיעו אפילו אותי.
הייתי משוכנע שאני פשוט אראה שניתן לשים את כל כספי הפנסיה בתעודת סל, ולחיות מהדיבידנדים בלי דאגות. כדי לאמת את העובדות, עשיתי חיפוש באינטרנט על צמיחת הדיבידנדים לאורך השנים לעומת האינפלציה ולעומת העלייה ברמת החיים. משום מה לא מצאתי שום דבר על נושא חשוב זה, מה שאילץ אותי לבצע עבודת נמלים בעצמי.

דיבידנדים של תעודות סל

המטרה שלי הייתה לבדוק האם המשקיע הפסיבי יכול להסתמך על דיבידנדים כמקור מחיה. משקיע פסיבי הוא משקיע אשר לא רוצה או לא יכול להשקיע מאמץ וזמן בבחירת מניות. הוא מעוניין להשקיע את הכסף "ולשכוח" ממנו. הפתרון הטוב ביותר למשקיע כזה הוא להשקיע בתעודת סל.
אבל האם תעודת סל יכולה לספק מקור בטוח ויציב לקבלת דיבידנדים?

החלטתי לבדוק את תעודת הסל SPY, שהיא תעודת הסל של מניות ה S&P 500 (כלומר של 500 המניות הגדולות ביותר שנסחרות בבורסה האמריקאית). הסיבה שהחלטתי לבדוק תעודת סל אמריקאית ולא ישראלית היא שהמדדים הישראלים מאוד מרוכזים – מספר קטן של חברות אחראי לאחוז מאוד גבוה מהמדד. תעודת סל שכזאת לא מתאימה למשקיע הפסיבי.

לא הצלחתי למצוא שום אתר שמחשב את אחוז הצמיחה השנתי של הדיבידנדים במדד ה S&P 500. אולם הצלחתי למצוא את האתר של רוברט שילר הכולל נתונים רבים על ה-S&P 500 מלפני יותר ממאה שנה ועד היום. החלטתי לבדוק את הנתונים רק משנת 1950 ואילך, והרכבתי את הטבלה הבאה:

יציבות הדיבידנדים

קודם נבדוק את יציבותם של הדיבידנדים – האם הם מהווים מקור הכנסה אמין. מהטבלה ניתן לראות שרק ב-6 מתוך 58 השנים שנבדקו נרשמה ירידה בחלוקת הדיבידנדים. בנוסף לכך ניתן לראות שהירידה החדה ביותר הייתה של 4.98% בשנת 1952. זאת לא ירידה כל כך חדה, במיוחד אם משווים אותה לתנודתיות הגדולה של המדדים בבורסה. עובדה נוספת שניתן ללמוד מהטבלה היא שרק פעמיים הייתה ירידה רצופה במשך שנתיים בכמות הדיבידנדים, ואף פעם לא הייתה ירידה רצופה של יותר משנתיים.

ניתן לראות שדיבידנדים אכן מהווים מקור הכנסה אמין. כל אחד יכול לחיות עם נפילה זמנית של 5% בהכנסה.

עמידות הדיבידנדים מול אינפלציה

חשוב מאוד לבדוק האם הדיבידנדים צומחים בקצב האינפלציה. כמעט כל שנה הערך של הכסף שלנו נשחק עקב העלייה במחירים. לכן חשוב לוודא שהדיבידנדים צומחים בקצב האינפלציה.

מהטבלה ניתן לראות שהדיבידנדים צומחים מהר יותר מהאינפלציה – קצב צמיחת הדיבידנדים הוא 5.5% בשנה, ואילו האינפלציה צומחת בקצב של 3.7% בשנה. כך שפנסיונר שמשקיע את כספו במדד ה-S&P 500 יכול להבטיח שערך כספו יישמר.
אולם, למעשה, אין זה מספיק לשמור על כוח הקניה של הכסף, חשוב גם לדאוג לכך שרמת החיים שלנו תעלה כל שנה. רמת החיים של האנשים עולה לפי רמת השכר שלהם. ככול שאנשים מרוויחים יותר, כך הם מבזבזים יותר.

בתור פנסיונר אתה רוצה לדאוג לכך שההכנסה שלך תדביק את קצב הצמיחה של המשכורות במשק.
רמת ההכנסה של האמריקאי הממוצע עלתה בקצב של 6.99% מאז שנת 1950 (לפי BEA), כך שהצמיחה בדיבידנדים לא הצליחה להדביק את הצמיחה בהכנסה. ניתן לראות פער של 1.5 נקודות האחוז לטובת רמת ההכנסה.

זהו, בעצם, הנתון שהפתיע אותי – הצמיחה בדיבידנדים אינה מדביקה את קצב הצמיחה במשכורות. מה שאומר שלא ניתן לקנות את מניות ה-SPY, ולחיות מהדיבידנדים ללא דאגות. למרות זאת, ההשקעה בתעודת סל היא עדיין הדרך הבטוחה והטובה ביותר להשקעה לטווח ארוך, ועולה על כל אופציה אחרת (כמו שהראתי בפוסט על נדל"ן – הסתמכות של שכר דירה כמקור מחיה היא אופציה פחות טובה מאשר דיבידנדים).

איך ניתן להתקיים מדיבידנדים

ישנה אפשרות שתאפשר השקעה בתעודת סל, וגם תגרום לקצב צמיחת הדיבידנדים להדביק את קצב הצמיחה בהכנסה. הדרך להתמודד עם הפער בין הגידול במשכורות במשק לבין הגידול בדיבידנדים היא להוסיף כל שנה 1.5% לתיק המניות. ניתן לעשות זאת ע"י השקעה מחודשת של הדיבידנדים.
נניח שאתה צריך למחיה עשרת אלפים שקלים בחודש, כלומר 13,500 לפני מס, או 162,000 שקל לשנה. תשואת הדיבידנדים כיום של ה-SPY היא 2.7%. זאת אומרת שצריך 6 מליון שקלים לפני ההשקעה מחדש של הדיבידנדים. בשביל להוסיף 1.5% ל-6 מליון, תצטרך עוד 120 אלף שקל כל שנה (לפני ניקוי מס). בשביל כך תצטרך עוד 4.44 מליון שקלים, ובסך הכל בערך 10.5 מליון.

אם הסכום הזה נראה לך מופקע, זה כנראה בגלל שרוב האנשים לא מביאים בחשבון את העלייה ברמת החיים, וזאת גם אחת הסיבות שכמעט כול האנשים נאלצים לרדת ברמת החיים שלהם בפנסיה, או לעבוד.
אני מוכרח לציין שגם אני הופתעתי מכמות הכסף שצריך לפנסיה, אבל קשה להתווכח עם העובדות.

סיכום והסתייגויות

לסיכום ניתן להגיד שהכנסה מדיבידנדים היא דרך טובה להתפרנס בפרישה. לאדם הרגיל מהיישוב מאוד קשה להשקיע בבורסה בגלל התנודתיות הגדולה שלה. ההשקעה בבורסה לצורך דיבידנדים, מורידה ממנו את הלחץ, וזאת בגלל שהדיבידנדים די יציבים. המשקיע יכול להתעלם לחלוטין מהתנודתיות של הבורסה, ולהתמקד אך ורק בדיבידנדים.
למרות שהצמיחה בדיבידנדים לא מצליחה להדביק את קצב הצמיחה ברמת החיים, זאת עדיין צמיחה מהירה יותר משאר האופציות העומדות בפני האדם הפשוט (תוכנית חיסכון, אג"ח, נדל"ן וכו'). למרות זאת ישנן כמה הסתייגויות שחשוב לציין:

- החישוב שלי מבוסס על נתונים משנת 1950, ולכן הוא לא כולל את המשבר הגדול של שנות ה-30. בתקופה זו תשלומי הדיבידנדים של ה-S&P 500 ירדו בכ-50%. ירידה מאוד גדולה, אם כי עדיין נמוכה משמעותית מהירידה במחירי המניות, אשר ירדו ביותר מ-90%. זאת אומנם הייתה תקופה מאוד חריגה, עם אחוזי אבטלה של למעלה מ-30%, כך שכולם נפגעו, ולא רק אלו שהחזיקו מניות, אבל בכל זאת ירידה של 50% היא לא דבר של מה בכך.

- אין שום ביטחון בכך שמה שהיה הוא מה שיהיה. אני מאמין שרמת ההכנסה של חברות ה-S&P 500 תמשיך לפגר רק במקצת אחרי העלייה ברמת החיים, אולם יש סיכוי שמדיניות הדיבידנדים של חברות רבות תשתנה עם השנים, דבר שיכול לגרום לעלייה מתונה יותר בדיבידנדים.

- לפי החישוב שהבאתי למעלה, הסכום הדרוש לפרישה הוא מאוד גבוה. מעל ומעבר ליכולתו של האדם הממוצע (ואף לזה שמעל לממוצע) לחסוך. אולם אני עדיין עומד מאחורי המספרים האלו, אולם ישנן דרכים שיכולות להוריד מהסכום הכספי הנדרש לפנסיה. דרך אחת היא כמובן לעבוד במשרה חלקית. בסביבה בה אני חי, אני רואה יותר ויותר פנסיונרים שממשיכים לעבוד. אם יש לך רק חלק מהסכום שדרוש בשביל לפרוש, ניתן לצאת לפנסיה חלקית, ולהמשיך לעבוד במשרה חלקית.

- דרך נוספת שמאפשרת לפרוש עם פחות כסף, היא "לאכול" גם את הקרן ולא רק את הדיבידנדים. הפיתרון הזה מתאים יותר לאנשים שפורשים בגיל מבוגר. החישוב שאני הבאתי יגרום לכסף שלכם לגדול כל שנה בקצב של העלייה ברמת החיים. דבר זה יביא לכך שתהיה לכם בוכטה מאוד רצינית כשתמותו. אבל מי באמת צריך כסף בעולם הבא?
לכן אתם יכולים כל שנה להשתמש גם בכסף הקרן ולא רק בדיבידנדים, או, למשל, לא להוסיף לקרן את ה-1.5% כל שנה. זאת אפשרות מאוד טובה לדעתי, אלא שצריכים להיות זהירים, ולחשב טוב את כמות הכסף שאתם מורידים מהקרן כל שנה, כדי שלא תגיעו למצב שבגיל 113 תישארו בלי כלום – 7 שנים לפני המוות.

החודש עבר ללא שינויים גדולים בשוקי ההון בעולם – עובדה לא מפתיעה לאחר הראלי הגדול בחודש שעבר.
מתחילת השנה הדאו ג'ונס ירד ב-1.7%, לעומתו ה – S&P 500 הצליח לרשום עליה של 3.1%. ההאנג-סנג עלה מתחילת השנה ב 29.6%, והתיק שלי עלה ב 49.8%.

פעולות בתיק

בחודש שעבר דיווחתי שמכרתי חלק מההחזקה שלי ב E-Bon על מנת לקנות מניה אחרת, ובכן, למניה החדשה קוראים Tai Ping Carpets (טיקר - 0146). קניתי החודש פעמיים תמורת 1.85$.
זוהי חברה קטנה אומנם, אך יש לה הסטוריה ארוכה וקשר יהודי. החברה נוסדה בשנות ה-50 ע"י משפחת כדורי – משפחה יהודית עשירה אשר על שמה נקרא גם בית הספר החקלאי "כדורי" שליד הר-תבור. מייקל כדורי הוא אחד מעשרת האנשים העשירים בהונג-קונג, אולם לא בגלל ההחזקות שלו בטאי-פינג. עיקר הונו של כדורי מגיע משתי חברות ציבוריות אחרות – חברת החשמל הגדולה בהונג-קונג (CLP) וחברת מלונות גדולה.

בניגוד לשתי חברות אלו, טאי-פינג לא הצליחה לגדול, וכיום שווי השוק שלה הוא רק 350 מליון דולר הונג-קונגי. בשנת 2004 הוחלף מנכ"ל החברה. המנכ"ל החדש, ג'ימס קפלן, הוא איש שיווק במקורו, ומאז מינויו הוא ערך שינויים רבים בחברה. בעבר טאי-פינג הייתה בעיקר יצרנית של שטיחים, אולם בשנים האחרונות החברה, בניצוחו של קפלן, החלה להתמקד בקמעונות, ולהגדיל את הפעילות שלה במערב.

לחברה יש מפעלים בפיליפינים, תאילנד וסין. עד לא מזמן טאי-פינג התרכזה בעיקר בייצור שטיחים גדולים לבתי-מלון וחנויות, אולם כעת החברה מנסה גם לפרוץ לשוק הביתי. טאי-פינג מחזיקה גם ב-49% מחברת שטיחים בסין, שמייצרת בעיקר לשוק המקומי, ואחראית בערך לחצי מהרווחים של טאי-פינג.

עושה רושם שקפלן אכן מצליח להזיז את החברה קדימה. הנה דוח הרווח/הפסד של החברה.

טאי-פינג גם יציבה פיננסית, וכמעט שאין לה חובות.
שווי השוק שלה הוא 350 מליון, כלומר החברה נסחרת במכפיל רווח של כ-4. למרות המצב הכלכלי הקשה, קפלן טען בראיון לפורבס שהרווחים השנה יהיו יציבים או אולי אפילו יעלו קצת.

טאי-פינג צריכה להיסחר במכפיל רווח של לפחות 12, או פי 3 ממחירה הנוכחי.

דוחות ודיווחים

מספר חברות פרסמו דוחות כספיים החודש – E-Bon, Man-Sang ו Pokfulam. סך הכול הדוחות היו לא רעים, וחברות אלו עדיין נסחרות מאוד בזול. כרגיל, אני רוצה להתרכז בסאונדוויל (Soundwill), כיוון שזאת ההחזקה הגדולה ביותר שלי. החודש ערכה סאונדוויל את המפגש השנתי עם בעלי המניות. הנה מה שהצלחתי ללקט מהעיתונות המקומית (אין קישורים כי הכתבות כולן בסינית):

כל המספרים הם בדולר הונג-קונגי

- סאונדוויל רכשה 97.5% מהנכס ברחוב "היבן". לפי הדוחות הכספיים, אני מעריך שהנכס עלה להם פחות מ-600 מליון. בנוסף הם יצטרכו להשקיע כ-200 מליון בפיתוח הנכס. במקום הבניין הקיים, ניתן לבנות בניין של כ-180 אלף רגל מרובע. באזור כזה שווי של רגל מרובע בבניין חדש הוא מינימום 7,000 דולר. כך שסאונדוויל יכולה להרוויח מנכס זה לפחות 400 מליון. (שווי השוק של סאונדוויל כיום הוא 850 מליון).

- בגלל שהחברה כבר מפתחת שני אתרים (ברחוב טאנג-לונג וברחוב וורן), הם מעדיפים לחכות עם הפיתוח של הנכס ברחוב היבן. לדעתי החברה לא רוצה להיקלע למצוקת מזומנים, ורוצה לשמור על יחס של חוב להון של 50% ומטה.

- החברה מתכננת להתחיל למכור את הדירות ברחוב וורן עוד השנה.

- החברה מכרה 250 דירות בבניין שבעיר ג'ו חאי שבסין. כמו כן היא מתכננת לבנות בניין נוסף באתר סמוך.

אני עדיין מחכה שהמניה תגיע ל-15$ ….

חודשים קודמים jjjjjjjjjjjjjjjjjjjjjjjjחודש הבא