יש חשיבות למדיניות רווחה, והשאלה היא רק כמה עמוקה היא תהיה. אני לא מאמין, למשל, שאחת ממדינות אירופה תבטל לגמרי תשלומי פנסיה, חינוך או בריאות. תמיד תהינה התאמות ברמת הרווחה שמדינה מעניקה לפי מצב הכלכלה ולפי המפלגה הנבחרת. גם ישראל הייתה במצב קטסטרופלי לפני מספר שנים, ואז נתניהו נקרא לדגל והציל את המצב. גם אנגליה הייתה במצב של פשיטת רגל, אבל תאצ'ר הצילה אותה. כמובן שיש גם דוגמאות כמו ארגנטינה – מדינה שעד לפני 100 שנה הייתה אחת מהעשירות בעולם ובגלל ניהול כושל נהפכה למדינת עולם שלישי. העולם הוא דינמי, אבל להגיד שמדינת הרווחה תמות זאת נבועה קצת קיצונית לדעתי.

יכולת טכנולוגית היא לא חזות הכל (אחרת ישראל הייתה אחת מהמדינות העשירות בעולם אם לא העשירה ביותר). ישנם גורמים אחרים שקובעים את רמת העושר של מדינה – כמו למשל רמת החופש הכלכלי, שחיתות, סוג השלטון וכמובן גם רמת הרווחה (מדינה לא יכולה להיות עשירה אם 50% מהאזרחים יוצאים לפנסיה בגיל 60 וכל עצלן מקבל דמי אבטלה).

כן, נראה לי שאני מבין, ואולי גם מסכים, לפחות באופן חלקי.
הסתייגות אחת: אם המדינות מתחייבות להוצאות עתידיות אדירות שיתבצעו באופן ממשלתי ביורוקרטי שמטבע הדברים הוא לא יעיל, אז זה בהחלט הולך לגרוע מהשגשוג העתידי.

כתבת:
"אבל האם מכאן אפשר להגיע לניבויים האפוקליפטיים של קץ מדינת הרווחה?".

אפוקליפסה? החלפת שיטה כלכלית אחת באחרת לא חייבת להיות סוף העולם.
לעיתים ניתן לבצע רפורמות עמוקות גם בלי שפיכות דמים.
מדינת הרווחה היא בכל מקרה יציר-כלאיים בין קומוניזם וקפיטליזם שניתן להטות את היחס בין מרכיביו לכאן ולכאן (באופן היסטורי יש נטיה לגלוש בהדרגה לכיוון הקומוניסטי).

נקודה נוספת וחשובה: התמוטטות הפירמידה של מיידוף היתה אסון למפקידים הנוכחיים אבל הצלה לעתידיים.

כתבת:
"מי שמהמר על העתיד זה בעצם המנהיגים של סין, שלא מאפשרים לנתיניהם לקנות נכסים ריאליים במערב (כי היואן חלש ושוק המניות הזרות סגור), ובמקום זה נותנים למערב הלוואות זולות".

אכן, מנהיגי סין מהמרים וכופים את ההימור על אזרחיהם.
אני מאמין בחופש כלכלי ובזכותו של אדם לנהל את כספו בעצמו.
אם הייתי זקוק למנהל כספים לא הייתי בוחר בפוליטיקאי או מפלגה שלטת…

אבל האם מכאן אפשר להגיע לניבויים האפוקליפטיים של קץ מדינת הרווחה? זה לא שכדי לקיים את מדינת הרווחה ארה"ב ואירופה שואבות כספים מסין בתרמית. הייתה בארה"ב ובאירופה מדינת רווחה עוד כשסין הייתה שבויה בידי מאו. עם התפתחותה של סין, היא החליטה מרצונה לשמור על שער נמוך של יואן ולהלוות בזול לארה"ב ולאירופה. תהליך שבו סין תתחזק טומן בחובו המון יתרונות למערב, ולכן מנהיגי המערב חולמים על התחזקות היואן בחלומותיהם הרטובים. זה יהפוך את סין לצורכת של מוצרי המערב, ויגדיל את השגשוג בתעשיות היצרניות במערב, ומנגד יקטין את יכולתה של סין ליצור תחליפים זולים לתעשיות המתוחכמות של המערב.

יותר מזה, סין מחזיקה בחובות דולריים שאינפלציה דולרית משמעותית יכולה למחות בנקל, כך שייתכן מאוד שמי שמהמר על העתיד זה בעצם המנהיגים של סין, שלא מאפשרים לנתיניהם לקנות נכסים ריאליים במערב (כי היואן חלש ושוק המניות הזרות סגור), ובמקום זה נותנים למערב הלוואות זולות. דווקא המדינות הערביות ונורבגיה משתמשות בעושר שלהם בצורה הרבה יותר נבונה, ורוכשות נכסים ריאליים שבאמת ישרתו את הדורות הבאים.

נניח שארה"ב שוקעת בחובות ונניח שהנושה העיקרי של ארה"ב היא סין, ונניח שהחובות אכן יכובדו — מה קיבלנו כאן?
קיבלנו שהדור העתידי של סין כן יופיע באולם התצוגה בשנת 2030 ויציע יותר על המכונית מאשר הדור העתידי האמריקאי יוכל להרשות לעצמו.

הנקודה החשובה לדעתי היא לא היחס בין מפקידים שונים אלא היחס בין מיידוף למפקידים.
מיידוף הטעה את המפקידים לגבי אופן ניהול הכספים ולגבי (חוסר) היכולת האמיתית שלו להחזיר להם את כספם.

בסופו של דבר מיידוף גזל מהמפקידים את כספם. נכון שהוא החזיר לחלק מהאנשים כסף ואף שיתף אותם בגזילה באמצעות תשלום תשואה אטרקטיבית, אבל זה רק אפשר לו לגלגל את הגזילה ממפקיד למפקיד ולדחות עוד ועוד את חשיפת הגזילה.

כתבת:
"יש הבדל יסודי בין רמאות שגורמת לאדם אחד להראות כעשיר יותר מאדם אחר, בשעה שהוא לא, לבין רמאות שגורמת לדור אחד להראות יותר עשיר, בשעה שהוא כביכול גונב את כספיו של הדור הבא".

האם גניבה מאדם שעדיין לא נולד מוסרית יותר מגניבה מאדם שכבר נולד? לדעתי גניבה היא גניבה.

מעבר לכך, אני בכלל לא בטוח שהגניבה היא רק מדור העתיד. מדינה ששוקעת בחובות לא רק גורמת לדור הנוכחי לחיות על חשבון הדור הבא, אלא גם לדור הנוכחי שלה לחיות על חשבון הדור הנוכחי של מדינות אחרות (למשל סין) שכופות על אזרחיהן לחיות בצמצום יחסית ליכולתם האמיתית ומלוות בשמם את הכסף למדינות אחרות ששוקעות בחובות (למשל ארה"ב) – כסף שלא יוחזר.

במאמר שהבאתי וביקרתי, הטענה העיקרית הייתה בעצם שהמדיניות של הממשלות גורמת לנו לטעות, לא לגבי מצבנו מול מצבם של אנשים אחרים כיום, אלא לגבי מצבו של הדור הבא מול הדור הזה. אנו חושבים שאנו צפויים להמשך שגשוג ושפע בדור הבא, כפי שהדברים מתרחשים כיום ושמדינת הרווחה צפויה להמשיך לשגשג ולהתפתח, ולמעשה הנתונים המספריים מצביעים על כך שהדבר לא ייתכן. כמו שמיידוף גלגל כספים מאדם לאדם וכך רימה, המאמר טוען שאנו מגלגלים כספים מדור לדור ולכן מרמים בעצם.

טענתי היא שיש הבדל יסודי בין רמאות שגורמת לאדם אחד להראות כעשיר יותר מאדם אחר, בשעה שהוא לא, לבין רמאות שגורמת לדור אחד להראות יותר עשיר, בשעה שהוא כביכול גונב את כספיו של הדור הבא. משום שהיחסים בין יכולת הקנייה שלך ליכולת הקנייה של אדם אחר, אכן נקבעים על ידי המספרים. אם בחשבון הבנק שלך יש יותר משלו – אתה תוכל לקנות יותר ולצרוך יותר. ואם המספרים בבנק שלך מופיעים בתרמית, אז הדבר יתפוצץ לך בפרצוף ותגלה שיכולת הקניה שלך היא בעצם קטנה בהרבה ממה שחשבת.

אבל שני דורות אינם מצויים בעימות שמבוסס על מספרים. אם אתה הולך לאולם תצוגה ורוצה לקנות מכונית יפה, לא יופיע לך פתאום אורח משנת 2030 ויציע יותר, כי רשום לו יותר כסף בחשבון בנק. יכולת הקניה של אדם בשנת 2030 תיקבע על סמך מצבו מול בני זמנו ועל ההיצע של המשאבים והטכנולוגיות שיהיה זמין באותה עת. למצבו מול בני זמננו אין חשיבות, ולכן אנחנו לא יכולים לגנוב ממנו. זה לא משנה כמה ניקח ממנו לעצמנו, מצבו היחסי לא יורע, כי הוא לא מודד את מצבו מולנו. (ואני מניח לנושא של התחממות כדור הארץ, משאבי נפט וכו', דברים שבהם אנחנו כן לכאורה יכולים לגנוב מבני העתיד, כי המאמר שאליו התייחסתי כלל לא התעסק איתם).

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100506_1167400

לדעתי, הכתבה מפספסת את הנקודה המשמעותית ביותר שצריכים להבין כשמדברים על כלכלה. הכלכלה, בסופו של יום, לא מבוססת על מספרים שכתובים בספרי החשבונות. הכלכלה תלויה ביכולת הטכנולוגית של החברה ליצר מוצרים, לתמריצים שיש לאנשים ליצר את המוצרים האלו ולשפר אותם, ולרצון של אנשים אחרים לצרוך אותם. המספרים יסתדרו בסופו של דבר בדרך כזו או אחרת, על ידי אינפלציה, פשיטת רגל או מה שלא יהיה. כשמסתכלים על טווחים באמת ארוכים, לא המספרים צריכים להדאיג, אלא יכולת הייצור, התמריצים הנכונים והמשאבים הפנויים.

אם היום יש לחברה המערבית יכולת לאפשר לכל האזרחים להנות מגישה למזון, מחסה ושירותי בריאות בסיסיים, מה שקרוי – "מדינת הרווחה", אין סיבה שהדברים האלו ישתנו בעתיד, כשהטכנולוגיה רק צפויה להמשיך ולהשתפר. נכון, בהרבה מדינות יהיו פחות עובדים בגלל הזדקנות האוכלוסייה, אבל להערכתי קצב השיפור ביכולות של רובוטים ומחשבים יהיה גבוה יותר. אפילו איומים כמו התדלדלות מאגרי הנפט לא מבשרים את סוף העולם. כבר היום יש פיתוח מואץ של תחליפים, ובמקרה הכי גרוע – אם יהיה יקר מדי לממן רכב לכל משפחה, יגדלו מאוד הביקוש לתחבורה ציבורית והשימוש בה.