טיול לחאנג-ג'וו ושנחאי

למרות שכבר הבטחתי לעצמי שאני לא אטייל יותר בסין, אמי באה לבקר אותנו, ולקחנו אותה לטיול קצר באזור שנחאי. לפני כן הסתובבנו כמה ימים בבייג'ינג. אני לא מתכוון לכתוב כאן על בייג'ינג – את זה אני אשמור לעתיד לרשומה מיוחדת על מה אפשר לראות בבייג'ינג.

את רשמי מהטיול אני מתכוון לפצל לשתי רשומות נפרדות. ברשומה הזאת אני אכתוב על האתרים שראינו, וברשומה הבאה אני אכתוב יותר על האספקטים הכלכליים של האזור בו טיילנו (משהו שיותר רלוונטי לבלוג הזה).

אבל קודם כמה דברים כלליים על טיול בסין:

– רבים בטח יודעים שקשה לטייל בסין. את הטיול הראשון שלי במדינה עשיתי ב-1994, ומאז כל טיול אני נדהם עד כמה הדברים משתפרים. כל טיול יותר קל מקודמו באופן משמעותי. זאת, בין השאר, בגלל הקפיצה הכלכלית שחוותה סין בשני העשורים האחרונים. היום הרבה יותר קל לטייל בסין מאשר היה בעבר, ולמרות זאת סין עדיין מדינה לא קלה לטיול. אני לא רוצה להפחיד אף אחד – רבים מטיילים בסין שלא במסגרת טיול מאורגן. זה אפשרי גם למי שלא דובר את השפה, אבל צריך להגיע לסין מוכן מנטלית ועם טונה של סבלנות, כי לפעמים יהיה לכם קשה להבין מה הסינים רוצים ממכם.

– הזמנה של כרטיסי טיסה ומלונות – כדאי לעשות דרך האינטרנט – זה בד"כ משמעותית יותר זול. האתר שאנחנו משתמשים בו הוא של סיטרייפ.

– אוכל – איי…. – האוכל הסיני. זאת אולי הסיבה מספר אחת לטייל במדינה הזאת או לגור כאן. מי שלא היה בסין, רק חושב שהוא אכל אוכל סיני. כשבאתי לסין בפעם הראשונה הופתעתי משני דברים – הנשים היפות והאוכל הטעים. עד שבאתי, לא ידעתי מה הפסדתי כל החיים. התדמית של האוכל הסיני (לפחות בארץ) הוא שכל היום אוכלים פה ג'וקים, וכלבים וחתולים – ואין דבר הרחוק יותר מהמציאות. אחת הבעיות של התייר כשהוא בא לסין זה שהוא פשוט לא מכיר את סוגי המאכלים שיש כאן והוא לא שולט בשפה, לכן הוא – או מזמין דברים לא טעימים (למשל ישראלים רבים מזמינים כל הזמן ברוקולי – כי זה מה שהם מכירים מהארץ), או שהם פשוט הולכים לאכול אוכל מערבי. אני מרחם על כל התיירים שאוכלים מקדונלד בסין.

ישנם תיירים שמה שהם עושים זה ללכת למסעדה מקומית, לראות מה הסינים מסביב מזמינים, ולהצביע למלצר על מה שנראה להם. כשבאים לבקר אותי אורחים, אני בד"כ מכין להם רשימה של שמות המנות שאני אוהב. היום, עם הטכנולוגיה, המצב קל בהרבה. ישנה אפליקציה בשם FOODragon שפיתח חברי, רן אתיה, אשר מציגה מגוון רחב של מנות סיניות – עם התמונות שלהן, תאורן, שמן באנגלית ובסינית. ככה שאפשר לבחור את המנה שנראית לכם ולהראות אותה למלצר במסעדה. מומלץ מאוד למי שמטייל במדינה.

– תקציב – סין התייקרה בהרבה מאז הימים שהייתי מבזבז על ארוחת שחיתות חצי דולר. אבל יחסית למדינות מפותחות, עדיין מדובר במדינה זולה. אנחנו לנו במלונות 3 כוכבים סבירים ביותר בעלות של 350-400 יואן ללילה לחדר זוגי – שזה בערך $60. במקומות כפריים יותר, אפשר לגור גם יותר בזול. ארוחה במסעדה – למי שאוכל אוכל סיני עממי תעלה בערך 80-100 ש"ח למשפחה של 4-5 נפשות (תלוי כמובן מה מזמינים. אפשר גם להזמין קערת אטריות שעולה 10-15 ש"ח לאדם ולצאת שבע).

טיפ קטן לגבי אתרים – גיליתי בטיול הזה שהרבה אתרים נותנים הנחה לפנסיונרים ולילדים. פעם הפריבילגיה הזאת הייתה שייכת רק לסינים, אבל היום גם זרים זכאים להנחה. פשוט מציגים דרכון עם תאריך לידה, ואפשר לקבל הנחה בכניסה לאתרים. לכן תמיד לפני שקונים כרטיס, כדאי לשאול לגבי הנחה.

חגים – מי שלא רוצה להידחס עם מליוני סינים בכל מקום (ומניסיון, זאת לא החוויה הכי נעימה), צריך להימנע ככל האפשר מטיול בסין בזמן שיש כאן חגים. במיוחד בזמן שלושת החגים הגדולים שהם – ראש השנה הסיני, אשר נקבע לפי הלוח הלונארי, ולכן משתנה משנה לשנה, אבל תמיד יוצא על אזור ינואר-בפברואר, הראשון במאי ויום המהפכה שיוצא בראשון לאוקטובר. השנה למשל, ברביעי לאוקטובר ביקרו בעיר האסורה 180 אלף תיירים! (ביום אחד!) לא מומלץ להגיע לארמון ביום שכזה, כי כל מה שתראו זה ראשים עם שערות שחורות.

עכשיו נעבור לטיול.

חאנג-ג'וו

חאנג-ג'וו (Hang Zhou 杭州) – הבירה של חבל ג'ה-ג'ינג (Zhe Jiang 浙江), והייתה בעבר (לתקופה קצרה) בירתה של סין – עוד עיר של איזה 8 מליון תושבים, שאף אחד במערב כמעט ולא שמע עליה. מה שמיוחד בחאנג-ג'וו זה שבמרכזה ישנו אגם גדול – ולשם מועדות פניהם של רוב התיירים שפוקדים את העיר (ויש כמה מליונים כאלו כל שנה – בעיקר סינים).

ביום הראשון נסענו לווילה של חו שיואה יאן (Hu Xue Yan 胡雪岩) – חו-שיואה-יאן היה האדם העשיר ביותר בסין בתחילת המאה ה-19. משום מה האתר לא מתויר כל כך. אף אחד מהחברים הרבים שלי שטיילו בחאנג-ג'וו לא נכנס לוילה. גם כשאנחנו ביקרנו שם האתר לא היה עמוס – וזאת למרות שעדיין היה חג בסין. זה קצת מפתיע כיוון שמדובר בוילה יפה מאוד שלדעתי עולה ביופיה על אתרים רבים אחרים בסין (ובבייג'ינג בפרט) שנחשבים לאתרי חובה. אני בהחלט הייתי ממליץ לבקר בוילה – סך הכל מדובר בסיור של שעה-שעתיים והמיקום שלה קרוב לאגם.   חאנג ג'וו, hang zhou, hu xue yan

אחרי הביקור בוילה, הלכנו לאכול ארוחת צהריים-ערב.

טופו

בדרך לוילה ומהוילה עברנו דרך השוק ברחוב חה-פאנג (He Fang 河坊). השוק היה מ-פ-ו-צ-ץ בתיירים סינים, אבל זה דווקא הוסיף לאווירה. זהו רחוב ששופץ ברוח התקופה העתיקה בסין, וחלק מהרוכלים לבושים בסגנון סיני קדום. סך הכל הרחוב מאוד נחמד – במיוחד בערב. אפשר לטעום שם מהמאכלים המקומיים של חאנג-ג'וו ולקנות מזכרות.

הייתה לנו התלבטות לגבי היום השני. רצינו לחכות עם האטרקציה הכי יפה – האגם המערבי – ליום האחרון כיון שזה כבר יהיה סוף החג, ורוב התיירים יחזרו לבתיהם. אז לגבי היום השני התלבטנו בין שתי אטרקציות נוף מחוץ לעיר – האחת הן הביצות שי-שי (xi xi shidi 西溪湿地) והשנייה אלו שדות התה דג'יו-שי (Jiuxi 九溪). בסוף הלכנו על האפשרות השנייה. הפירוש של דג'יו שי הוא "תשעה פלגים". אפשר להתחיל את המסלול מלמעלה או מלמטה. אנחנו בחרנו בדרך הקלה. מתחילים בכפר סיני ויורדים דרך שדות התה. בדרך חוצים תשעה פלגי נחל עד שמגיעים למטה לפרק יפה עם אגם. חשוב מאוד להזכיר שאלו לא סתם עוד מטעי תה, אבל מדובר באחד ממקורות התה המפורסמים ביותר בסין – תה הלונג-ג'ינג (Long Jing 龙井).

בשביל אשתי ובשבילי הטיול הזה היה קצת מאכזב – אבל זה כנראה בגלל שכבר ראינו אין ספור כפרים בסין ואין ספור נופים. לאמא שלי, לעומת זאת, זאת הייתה חוויה מיוחדת – כפר סיני ושדות תה ונוף יפה. אז קשה לי להגיד האם אני ממליץ על הטיול הזה או לא – זה מאוד תלוי באופי הטיול. אם הטיול לסין כבר כולל בתוכו הרבה נופים וכפרים סינים, לדעתי אפשר לדלג על דג'יו-שי.

סך הכל זה טיול של כחצי יום – כולל הנסיעות. מה שאומר שנשארו לנו עוד יום וחצי לגולת הכותרת של חאנג-ג'וו – האגם המערבי. רבים מהחברים שלנו טילו שם, אז ביררנו מול חלקם מה כדאי לראות באגם – והתשובה שקיבלנו פעם אחר פעם הייתה שמספיק בערך חצי יום לאגם. אפשר לעשות טיול רגלי קצר לשפתו של האגם, לקחת סירה לאחד האיים, לטייל בו קצת וזהו פחות או יותר. ההמלצות באינטרנט כללו שכירת אופניים והקפת האגם ברכיבה, או לקיחת אוטובוס ציבורי שמקיף את האגם המערבי. בדרכנו לדג'יו-שי כבר הקפנו חצי מהאגם באוטובוס והוא נראה מאכזב מאוד. ההרגשה של אשתי ושלי הייתה שהאגם מאוד Overrated.

האגם אומנם יפה, אבל הוא בכל זאת – רק אגם:

אני מאוד שמח שלא הסתפקנו בחצי יום טיול שרבים המליצו, כי כך היינו מפספסים את גולת הכותרת של הטיול. בנוסף לאוטובוס ולסירה, החלטנו גם להקיף רגלית את האגם – ורק אז גילינו את יופיו האמתי של המקום. האגם המערבי מדהים ביופיו בגלל הפרקים והגנים שמקיפים אותו. רק כשנכנסים לגנים מגלים את פאר היצירה של חאנג-ג'וו. גנים מרהיבים ביופיים ומגוונים מאוד. כל אזור שונה מהשני ובכל פינה מופיעה הפתעה יפה.

ערבות בוכיות באגם המערבי

המדהים מכל זה שלמרות שהיו תיירים רבים באגם, דווקא המקומות היפים יותר היו ריקים. רוב התיירים התרכזו בשבילים המרכזיים שמסביב לאגם, אבל ברגע שקצת יורדים משבילים אלו ונכנסים לתוך הגנים, כמות התיירים יורדת ביותר מ-90%. מה שמביא אותי למסקנה שרוב התיירים מפספסים בגדול את היופי של אגם זה. אנחנו הקדשנו לאגם יום וחצי, כאשר היום השני היה ממש יום מלא – מהבוקר עד הערב, ועדיין לא ראינו אפילו חצי ממה שיש לאגם להציע. לדעתי, אפשר להקדיש לאגם בכיף שלושה ימים, ואולי אף יותר. אבל זה כמובן תלוי באופי של המטייל. מי שגנים לא מדברים אליו, לא צריך כל כך הרבה זמן, אבל מצד שני – למישהו שכזה מלכתחילה אין הרבה מה לחפש בחאנג-ג'וו.

סגנון הבנייה של המקדשים בחאנג-ג'וו שונה מאוד מזה שבבייג'ינג, ולדעתי גם הרבה יותר יפה. המקדשים בחאנג-ג'וו הם מתקופות סונג וטאנג המוקדמות יותר מתקופת מינג – בה נבנו הארמונות והמקדשים בבייג'ינג. לטעמי, האגם המערבי יפה בהרבה מאתרים שבבייג'ינג כמו העיר האסורה וארמון הקיץ, אבל הוא עדיין מתגמד ביחס למה שיש לראות בקיוטו.

– טיפ קטן למטייל בחאנג-ג'וו. באגם המערבי יש אי. על הפסגה של ההר באי ישנה מסעדה מומלצת. לא ממש בגלל האוכל – שהוא טעים כמו בכל מקום בסין, אלא בגלל המיקום שלה. מהמסעדה משתקף נוף יפה של האגם, אך בגלל שהמסעדה לא נמצאת בלופ המרכזי של התיירים, היא שוממת למדי. מקום מעולה לברוח מההמון וליהנות מהנוף.

שי טאנג

היום הרביעי הוקדש לעיירת-מים עתיקה בשם שי טאנג (Xitang 西塘), אשר ממוקמת באמצע הדרך בין חאנג-ג'וו לשנחאי. העיירה עצמה, כמו כל הערים והעיירות בסין מכוערת ללא תקנה, אבל בתוך העיירה ממוקמת לה עיירה עתיקה ששופצה לאחרונה. בעיירה זו צולמו חלק מהסצנות של משימה בלתי אפשרית 3.

העיר העתיקה מאוד ציורית, אבל משום מה בתמונות היא יצאה לי פחות יפה מאשר במציאות.

אני מניח שיהיו כאלו שיראו בה מלכודת תיירים, כיוון שהבתים שם כולם משופצים ומשמשים כיום כחנויות, מסעדות ואכסניות. אך לדעתי המקום מאוד יפה ושווה ביקור למי שכבר באזור. הייתה לנו יותר משעה לשרוף בין הטיול בעיר העתיקה לבין זמן יציאת האוטובוס לשנחאי, אז בזמן שהילדים והאמא שלהם החליטו לנוח בתחנה, אמי ואני סיירנו בעיר החדשה. ברובה היא נראית כמו בית-שאן, אבל היו כמה נקודות מעניינות. חיקוי סיני ל-KFC:

משי-טאנג – נסיעה באוטובוס של כ-3 שעות, והגענו לשנחאי. הכניסה לעיר מרשימה מאוד. זה לא בגלל שהעיר יפה, כי היא לא, אלא העוצמה שהעיר הזאת משדרת – אין סוף של מגדלים הפרוסים לכל כיוון. אני עוד לא ראיתי עיר עם כל כך הרבה מגדלים. גם בייג'ינג היא עיר ענקית – אבל היא הרבה יותר פרוסה משנחאי והבתים בבייג'ינג נמוכים יותר. הונג-קונג גבוהה משנחאי, אבל היא קטנה יותר, ובנוסף ההרים והים שוברים את מקבצי הבתים. בשנחאי יש יער בלתי נגמר של מגדלים.

היו לנו כמעט יומיים מלאים בעיר.

ביום הראשון הלכנו לשני מוזאונים הנמצאים במרחק הליכה מהמלון שלנו. הראשון היה מוזיאון שנחאי – ארבע קומות של עתיקות סיניות. המוזיאון ללא ספק שווה ביקור. אני במיוחד נהניתי מתערוכת הברונזה. בתור משקיע-ערך, לא יכולתי לדלג על תצוגת המטבעות, וסוף סוף גיליתי למה פעם היה חור בגרוש. משם הלכנו למוזיאון התכנון העירוני, שקצת אכזב. הוא מספר על ההתפתחות של העיר. באחת הקומות יש מודל של העיר ומוקרן שם סרט תלת-ממד. זאת הקומה היחידה שהייתה מעניינת. אני מחזיק בדעה שעדיף לראות את העיר האמתית מאשר מוזיאון על העיר, ולכן לא הייתי ממליץ על ביקור במוזיאון.

כשגמרנו עם התרבות, הערב כבר התקרב והלכנו לכיוון הבנד (Bund) המפורסם, שם זכינו לראות את קו הרקיע המפורסם של העיר. הפעם הקודמת שהייתי בשנחאי הייתה ב-1996, ואז שנחאי הייתה רק צל של מה שהיא היום. כל האזור שמזרחית לנהר – מה שנקרא – פו-דונג – כמעט ולא היה קיים. אז (ב-1996) כשעמדנו בצד המערבי של הנהר ראינו בנייה מרחוק. היום הצד המזרחי מכיל את גורדי השחקים המרכזיים של שנחאי – וכאמור – כל זה לא היה קיים ב-1996.

בביקור הקודם בשנחאי לא יכולתי שלא להתפעל מכל הבנייה שהלכה בעיר. שנחאי הייתה אז אתר בנייה אחד גדול ומכול מקום נשמעו רעש של פטישים. זה היה הזוי לגמרי. אז סין עוד לא זכתה למעמד בה היא זוכה היום. אנשים, לפחות בארץ, ראו אותה כמקום מפגר ולא חשוב (אולי כמו שמסתכלים היום על בורמה או משהו כזה). אני זוכר שסיפרתי לישראלים שמה שהולך בשנחאי זה הזוי לגמרי ושזה בטח אתר הבנייה הגדול בעולם – אנשים לא ממש קנו את זה. אני אפילו זוכר מישהו אחד שאמר לי שאני מדבר שטויות ושאתר הבנייה הגדול בעולם זה ברלין.

היום רואים את תוצאות תנופת הבנייה שחוותה העיר. ללא ספק שנחאי היא העיר עם מספר המגדלים הגדול בעולם.

התצפית מהבנד הייתה יפה מאוד. אני באופן אישי מעדיף את קו הרקיע של הונג-קונג, אבל גם זה של שנחאי מרשים מאוד. בבנד פגשנו את יניב שליווה אותנו במעבורת לצד המזרחי של נהר הפו. בשבילי זה היה הגשמת חלום לראות את "שנחאי סנטר" – גורד שחקים של-630 מטר הנמצא עכשיו בתהליך בנייה.

אזור פו-דונג היה יפה מאוד אבל השעה הייתה כבר מאוחרת והילדים היו גמורים, אז נאלצנו לחתוך חזרה למלון. בדיעבד, היינו צריכים יותר זמן לטייל בפו-דונג. מבט מהצד השני של הנהר אינו מספיק, כיוון שהרבה בניינים מוסתרים מאחורי גורדי השחקים, לכן מומלץ לחצות לצד השני של הנהר ולהגדיש כמה שעות לפחות לפודונג.

ביום השני נסענו לרובע הצרפתי. וגם כאן ציפתה לי אכזבה. לדעתי זאת מלכודת תיירים קלסית. הבנייה עצמה לא מעניינת. זהו סך הכל עוד מקום למשוך אליו תיירים ולנסות למכור להם שטויות במחירים מופקעים. חתכנו מהרובע הצרפתי ונסענו לגינות יו-יואן (Yuyuan 豫园). מבחוץ לגינות ישנו שוק פתוח שהיה מפוצץ בתיירים. מסתבר שזה מה שמושך תיירים – אוכל וקניות. אנחנו כבר היינו עמוסים מכל הגנים והילדים היו עייפים, אז החלטנו לדלג על הגנים ולנוח עם הילדים על ספסל. אמא שלי נכנסה לבדה לגנים וטענה שהיה "מאוד יפה".

משם חזרה למלון, רכבת-תחתית לשדה והביתה…

לסיכום – ממה שראיתי בשנחאי מה שבאמת שווה זה מוזיאון שנחאי וגורדי השחקים בפו-דונג. חוץ מזה אין לעיר הרבה מה להציע – בטח שלא ביחס לחאנג-ג'וו או בייג'ינג. זאת ההתרשמות שלי מביקור קצר של יומיים בעיר.

פורסם בקטגוריה סין, רואים עולם. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
Subscribe
Notify of
guest
14 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
RanE
11 years ago

כל הכבוד על ההשקעה, סחטיין על התמונות ותודה על הקישור!

קודם כל אני חייב לציין שנפלתם על מזג אוויר לא רע, בייחוד בתמונות של הבנד.

יש אולי עוד מקום אחד שווה ביקור בשנגחאי והוא נקרא טיאן דזה פאנג (天子坊) – הוא סוג של נווה צדק, המון חנויות וגלריות בתוך סמטאות ישנות ומבנים משוחזרים. סוג של מלכודת לתיירים על עדיין כיף להסתובב שם לצלם ולחפש מציאות.

יעל
11 years ago

חבל שזאת הייתה ההתרשמות שלך משנגחאי כי זאת עיר מדהימה ויש הרבה מה לראות ולעשות בה – אם יודעים לאן ללכת. יומיים בעיר זה זמן מספיק להגיע לכל מיני מקומות אולי קצת פחות תיירותיים מאלו שביקרת בהם. ההיסטוריה של העיר אמנם קצרה יחסית לערים אחרות בסין, אבל גם כאן – יש מספיק מה לראות וללמוד. בפעם הבאה שתבוא לבקר, אולי כדאי ללכת עם מדריך שמכיר את העיר ויכול להראות לך את המקומות המיוחדים באמת. שאל את רן – הוא ידאג להפנות אותך 🙂

oren
oren
11 years ago

so why there is a whole in the coins?

Gal Furer
Gal Furer
11 years ago

הי עידו, רשומה טובה. כמי שמחשיב את עצמו הרבה יותר טייל מקצועי מאשר משקיע ערך מדופלם, וכמי שמטייל המון בסין (והיה בשנגחאי כל חודשיים) אני חושב שקלעת מעולה בהמון אבחנות. כנראה אבחנה טובה זה משהוא שנכון להרבה תחומים . . . .

Gal Furer
Gal Furer
11 years ago

לכל השנגחאים הפטריוטים. עידו צודק לגבי שנגחאי. זו עיר מסחרית ולא תירותית. יש כמובן עוד כמה דברים לעשות (למשל אני ממליץ על הסיור ב"רובע היהודי" עם המדריך הישראלי ששכחתי את שמו SHANGHAI-JEWS.COM) אבל למי שמגיע לביקור בסין כדאי לא לבזבז שם יותר מיומיים, אלא אם עושים שופינג.

דני
דני
11 years ago

הי עידו

טיילתי בסין פעמיים (2005, 2009), ובשלוש השנים האחרונות הרצתי על סין למטיילים ישראלים בסניף למטייל בירושלים. הפופולריות של סין כיעד למטיילים ישראלים עצמאיים עלתה משמעותית בשנים האחרונות (הרגשתי את זה במספר המגיעים להרצאות), בין השאר כיוון שכמו שהתרשמת, גם אני הרגשתי שהיא הופכת יותר ויותר נוחה למטייל עצמאי.
מסכים אתך לחלוטין לגבי האוכל הסיני. למעשה אני אומר בדיוק את מה שכתבת בהרצאות שלי… (:

העיר האהובה עלי ביותר בסין, ללא ספק, היא חאנג ג'ו. הגעתי לשם בטיול השני לפני שלוש שנים, שהיה ירח דבש עם אשתי הטריה ליאורה. העיר הזו היתה כל כך נעימה לנו, ששינינו את התוכנית שלנו והפכנו אותה למרכז ממנו היינו יוצאים לטיולים של כמה ימים (להר הצהוב, לפוטאושאן, לשנגחאי ועיירות התעלה), וחוזרים כל פעם כדי להרגע ולהתכונן לטיול הבא. לא יודע אם זה האגם, או הסגריריות, אבל היתה בעיר הזו תחושה אירופאית (ביחס לערים אחרות בסין…), וכיוון שחוויית הזרות היא חוויה מאוד בולטת בטיול בסין, היה לנו כיף לחזור למשהו שמרגיש קצת מוכר.
גם אנחנו גילינו את הגנים שמסביב לאגם (יש לנו תמונות די דומות), לא ידעתי שהן לא חלק ממסלולי התיירים. הם ללא ספק החלק היפה באגם.

ובלי קשר לרשומה הנוכחית – אני מאוד נהנה מהבלוג שלך כבר זמן רב. הרבה פעמים אני מספר עליך לחברים שלי כעל הבלוגר שטוען שכל אדם צריך להבין בבריאות ובכסף. בתור (כמעט) רופא ומשקיע חובב, זה גורם לי להגיש טוב עם הבחירות שלי. (: אם תרצה פעם להתחיל את המסע לרכישת השכלה הרפואית אשמח לסייע לך, אתה סייעת לי המון בהשכלה הפיננסית.

דני

דור
דור
11 years ago

תודה עידו על סיפור הטיול שלך בסין.מאד מעניין והתמונות מקסימות!

Yaniv
11 years ago

מסכים עם גל לגבי האבחנה על שנחאי. זאת עיר שמאד, אבל מאד נוח לחיות בה. אבל למטייל שכבר ראה ערים גדולות באמת לא מציעה משהו מעבר לנוף עירוני וכמה אטרקציות לא ייחודיות.

רועי
רועי
11 years ago

אבחנה מדוייקת ביותר של עידו לגבי שנגחאי והאנגזו'.

בכלל הייתי מציין שמזרח סין ממש לא מרשימה יחסית לאפשרויות האחרות בסביבה.

דני
דני
11 years ago

אז אני אחכה לרשומה הבאה שלך. בטיול שלי לפני שלוש שנים חאנג ג'ו לא זכורה לי כאתר בניה, בניגוד לבייג'ין או צ'ונג צ'ינג בהן גם ביקרנו וללא ספק עמדו בהגדרה הזו.

מוטי
מוטי
11 years ago

nna עשית לי חשק לטייל .

ובלי/עם קשר – יש לך יופי של בלוג! תמשיך 🙂

יועד
11 years ago

כתבה נהדרת! תודה