החיים באוגנדה נראים קצת אחרת

אחותי, מיכל מרוז (או איך שכל שאר העולם חוץ מהמשפחה קורא לה – רוזי), החליטה לקחת חופש מהחיים ולהתנדב באוגנדה.

בארץ מיכל עבדה כאחות מילדת ועכשיו היא באוגנדה עוזרת ליילד נשים שחיות באזור ללא גישה לרפואה מודרנית.

אני ממליץ מאוד לקרוא את הבלוג שלה. ללא ספק היא עושה מלאכת קודש.

פורסם בקטגוריה רואים עולם. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
Subscribe
Notify of
guest
7 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
איציק
איציק
10 years ago

כל הכבוד לאחותך
קראתי ולעומת מה שאני רגיל לקרוא זה ממש מרגש

מהטמה במבי
מהטמה במבי
10 years ago

אז הדחף לפתוח בלוג הוא בעצם משהו גנטי? 🙂
כנראה שגם האיכות. נראה בלוג מצויין.

אביב
אביב
10 years ago

סחטיין עצבני לאחותך!
כל הכבוד!

דורין
10 years ago

הלוואי שהיו יותר כמותה.
ולמרות זאת, לא יכולה להשתחרר מהתחושה שיש משהו טרגי בכל הסיפור. מיכל מתייחסת אליו לפרקים בכתיבתה. אני מתכוונת לגורלם של התינוקות שהיא מסייעת להביא לעולם. כשחושבים על זה, בעולם שבו שיעור הילודה עולה בהרבה על היכולת של כדור הארץ להמשיך ולקיים את האנושות, אני חושבת שהטרגדיה כפולה ומכופלת 🙁

אלעד
אלעד
10 years ago

אחוז הילודה ירד, אך מה לגבי אחוז הילדים אשר שורדים מעבר לגיל עשר ביחס לאוכלוסיה ?
גם הוא ירד, או שדווקא עלה ?