תיק המניות ביולי 2011

מתחילת השנה התשואה של ה SPY עומדת על 3.8%. התשואה של ה DIA עומדת על 6.1%. התשואה של מדד ההאנג-סנג עומדת על מינוס 0.9%, והתשואה של התיק שלי היא פלוס 0.9%.

התיק הממונף ירד באיזה 10%, אז אם הייתי מחשיב אותו, התשואה שלי הייתה עוד יותר נמוכה.

זאת בהחלט שנה לא קלה, ונראה שאני לא משקיע הערך היחידי שסובל השנה מתשואות נמוכות. גם משקיעים אחרים איתם אני מתכתב מפגרים אחרי השוק השנה, ואפילו משקיעי ערך מפורסמים יותר נאבקים השנה. למשל, קרן גרינלייט של דויד איינהורן השיגה תשואה שלילית של כ-5% בחצי השנה הראשונה. הקרנות בניהולו של ג'ון פולסון ירדו ב 12%-18% במשך אותה תקופה.

ישנן פשוט שנים כאלו וצריך להשלים עם זה. אני לא כל כך מתרגש מזה – גם אם אסגור את השנה בפיגור אחרי המדדים. הסיבה העיקרית שהתשואה שלי עוד איכשהו חיובית היא בגלל האחוזים הגדולים שהיו לי בסאונדוויל (סימול 878) בתחילת השנה. בלי השקעה זו, הייתי מפגר עוד הרבה יותר.

אם סאונדוויל היא הכוכבת הגדולה שלי, אז אנטרפרייז-אינס (סימול בלונדון ETI) מתגלה בינתיים כאכזבה הגדולה – עם הפסד של כ-50% מהמחיר הממוצע בו קניתי את המניה רק לפני מספר חודשים. זה לא מן הנמנע, וכל שנה ישנן מניות שמאכזבות אותי. בשנה שעברה אלו היו מטה-פיננס (סימול CASH) וטרוולס-סנטרס (סימול TA). מה ששונה הפעם זה שהשנה שאר המניות לא מצליחות לפצות על הירידה הגדולה באנטרפרייז.

בניגוד לשנה שעברה בה הבנתי בדיוק מדוע CASH ו TA ירדו, וגם מכרתי את השתיים עקב הרעה בסביבה העסקית שלהן, לגבי אנטרפרייז אני ממש מגרד את הראש ומתקשה להבין את הירידות. בינתיים אני ממשיך להחזיק במניה. אני מניח שאחת הסיבות לירידות היא התסבוכת אליה הגיעה החברה עם חברי הפרלמנט הבריטי. כאשר האחרון תוקף את המודל העסקי של הפאבקו (קרי – חברות הפאבים). עיקר הבעיה של הוועדה הפרלמנטרית הרלוונטית היא עם חוזי הטיי (Tie) של החברה – חוזים בהם השוכרים של הפאבים מחויבים לקנות את הבירה מאנטרפרייז.

האמת היא שלא התעמקתי יותר מדי בדיונים הרלוונטיים בפרלמנט. ויש לכך שתי סיבות עיקריות:

1 – אני מתקשה להאמין שהפרלמנט יוכל לכפות איזה שהוא שינוי על החוזים של החברה. סך הכל מדובר על חוזי שכירות, ולפרלמנט אין ממש זכות להתערב בכאלו חוזים. החוזים של הפאבקו לא שונים מהותית מחוזים של זכיינים (שגם הם מחויבים לקנות את הסחורה מחברת האם). אנטרפרייז היא לא מונופול. מי שלא מתאים לו, יכול לפתוח פאב עצמאי – אף אחד לא מכריח אותו לעבוד מול אנטרפרייז. בקיצור, יש גבול לרמה שבה למדינה יש זכות להתערב בחוזים בין שני צדדים כאשר אף אחד מהם אינו מונופול.

2 – פוליטיקאים אוהבים לעשות רעש, אבל מאוד קשה לדעת מה באמת הולך מאחורי הקלעים. יכול להיות שישנם כמה חברי פרלמנט צעקנים שנובחים על אנטרפרייז, אבל הכוח הפוליטי שלהם לא כל כך גדול. כלומר, יכול להיות שמתוך כמה עשרות חברי הפרלמנט יהיו שניים שלושה חברים שיעשו הרבה רעש בוועדה, אבל הרוב השקט דווקא יתמוך בפאבקו. זה בלתי אפשרי לדעת מה יחסי הכוחות בפרלמנט מבלי להיכנס ממש חזק לעובי הקורה של הפוליטיקה הבריטית – וזה לא משהו שאני מתכוון לבזבז את הזמן שלי עליו.

השורה התחתונה היא שאני בטוח ביותר מ-99% שלא יהיה שום שינוי חוקתי מהותי שישפיע על היחסים שבין הפאבקו לשוכרים. כמובן שיכול להיות שאני טועה, אבל במחיר המניה הנוכחי אני חושב שיחס הסיכון-סיכוי אטרקטיבי ביותר.

דוחות ודיווחים

על הדוח האחרון של וולס-פארגו (סימול WFC) כבר כתבתי לפני מספר ימים.

סטיוארט (סימול STC), כמו יו-יו, חזרה להרוויח. כבר כתבתי על החברה מספיק בעבר, אז אני לא אוסיף יותר מדי. המצב מאוד פשוט לדעתי – החברה הרוויחה יותר מ-5 מליון ברבעון האחרון. תוך שנה-שנתיים היחס שבין כמות המחיקות לבין ההכנסות מביטוח יירד ל-5%. זה יוסיף עוד בערך 15 מליון דולר לרווח לפני מס (ברבעון האחרון המחיקות עמדו על כ-35 מליון דולר – שזה יותר מ-9% מההכנסות. לכן כשמספר זה ייחתך בחצי, יתווספו לפחות 15 מליון דולר לרווח לפני מס). זאת אומרת שהרווח השנתי הנקי של החברה יעמוד על בערך 50 מליון דולר – וזה עוד בלי להחשיב את השיפור הכמעט וודאי בשוק הנדל"ן. שימו על זה מכפיל רווח סביר של 12-15, ונקבל שמחיר המניה צריך להיות פי-3 ממה שהוא היום.

זה החישוב שלי. מאוד פשוט.

ואלי (סימול VALE) ביאסה אותי לגמרי כשהיא הודיעה על העלאה חדה בדיבידנד. זה אומר שעכשיו העלות שלי על השורט תעלה מאוד (בגלל שעשיתי שורט על המניה, אני צריך לשלם את הדיבידנדים שהחברה מחלקת). כשעשיתי שורט על המניה, החברה חילקה דיבידנד נמוך מאוד, מה שעודד אותי להיכנס לשורט הזה. אבל עכשיו החברה מתחילה להחזיר כסף למשקיעים – ביג טיים – הן ע"י דיבידנד והן ע"י רכישה חוזרת של מניות.

למרות זאת, אני חושב שעדיין אני אשיג תשואה סבירה על השקעה זו. אם החברה תמשיך לשמור על רמת הדיבידנדים הנוכחית, מדובר על כ-6% בשנה. לדעתי, ההימור על החברה הזאת יתחיל להשתלם עוד שנתיים או מקסימום שלוש (כלומר עוד שנתיים-שלוש הביקוש הסיני לברזל יתרסק, ואתו גם מחיר המניה של ואלי). זאת אומרת שיעלה לי בערך 20%-10% להחזיק את השורט הזה, לפני שאני ארוויח עליו. אני מצפה שמחיר המניה יירד אל מתחת ל-15$, ולכן אני ארוויח יותר מ-30%. ככה שהשקעה זו עדיין כדאית לדעתי – במיוחד לאור העובדה שאני לא צריך לשים כסף משלי על השולחן – ההפך, אני עוד מקבל כסף, ומאמין שכסף זה גם יעשה תשואה יפה מאוד בשנתיים הקרובות.

הרווח של ואלי ברבעון האחרון עמד על 1.22$ למניה – או כמעט 5$ רווח שנתי. לכאורה, עם תג מחיר של כ-33$, המניה נראית זולה מאוד, אבל נחיה ונראה מה ייקרה לרווחים של החברה כשהביקוש הסיני לברזל יירד ב-20% או יותר, והמחיר לטון ברזל יירד לאזור ה-70$. זה מה שאני מאמין שייקרה.

 פעולות בתיק

מכרתי עוד מניות של סאונדוויל תמורת 12.04$. כיום מספר המניות של סאונדוויל בהן אני מחזיק מהווה רק כעשירית מהכמות בה החזקתי בתחילת השנה. כמו תמיד, זה לא קל למכור את המניות של החברה בגלל שאני ממש אוהב את המודל העסקי שלה, וחושב שהיא עדיין מאוד זולה. לפני מספר שבועות השכירה החברה את אחת החנויות שבסאונדוויל-פלאזה ללואי-ויטון במחיר שיא של כ-3,500 דולר אמריקאי למ"ר – זהו מחיר השכירות השני הכי גבוה בעולם!

הפלאזה זאת פשוט מכונה שמשפריצה מזומנים. למרות זאת מכרתי חלק מהמניות לאור הזדמנויות אחרות שאני רואה בשוק.

בתחילת החודש, לפני שוולס פרסמה את התוצאות לרבעון השני, מכרתי עוד אופציות של 2018 תמורת 8.85$-8.55$ ותמורתן קניתי אופציות 2013 (אופציות CALL 35$) בטווח מחירים של 1.38$-1.18$. כרגע האופציות של 2018 תופסות כ-50% מהתיק שלי ואלו של 2013 כ-6%. המחיר הממוצע בו קניתי את האופציות של 2013 הוא 1.33$.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבר..      ..חודש הבא

 

פורסם בקטגוריה מניות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.