קרנות הנאמנות מטעות את הציבור באופן קבוע. אני לא יודע אם זה עדיין נכון, אבל בתקופה שהקרנות נוהלו ע"י הבנקים, לכל בנק היו כמה עשרות קרנות. עכשיו, מן הסתם, כל שנה קרן אחת או שתיים נתנו תשואה גבוהה מאוד (לרוב אלו היו קרנות קטנות), ואז הבנק היה משווק באגרסיביות את הקרן הזאת – הוא היה מראה איזו תשואה יפה היא השיגה לפני שנה. הציבור הגדול היה קונה קרן זאת, ובשנים הבאות הקרן פיגרה אחרי השוק.

הבנקים היו עושים זאת כל הזמן, ואני לא אתפלה אם בתי ההשקעות פועלים היום באותה שיטה. בגדול, כתעשיה, קרנות הנאמנות לא תרמו כלום לציבור הרחב, אלא רק לכיסים של המנהלים שלהן. לאדם הרגיל כדאי להשקיע בתעודת סל.

לירון, אני אענה לך בתגובות כאן.

עדו, בנושא אחר, אני מנסה להבין את ההשקעה שלך בCASH ואני לא מצליח למצוא את הערך שאתה מוצא ומאוד מעניין אותי להבין. אתה מתכנן לכתוב פוסט על החברה?
אני אתן לך דוגמא למה לא מצאתי תשובה – ראיתי שהיא ייצרה תזרים חופשי של 22M$ בשנה האחרונה אבל לא ברור לאן הכסף הלך כי אני רואה ש1.3M$ חזר כדיבידנד והייתה עליה של 2M$ בנכסים פחות התחייבויות, אבל לאן הלך עוד 19$? אפילו אם אתה לוקח ירידה של 4M$ בנכסים עדיין חסר משהו.

דבר נוסף זה ההפרשה לחובות מסופקים שעלתה פי 2 בסוף 2009 ביחס לסוף 2008 לרמה של 4.7M$ ברבעון האחרון או כ1% מסך הללואות.

אני רואה גם דברים חיוביים כמו עליה של מעל 30% בהכנסות מעמלות על כרטיסים, אבל רציתי להבין מה אני לא מבין

מה דעתך?

המחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי באמת מרתקים ורלוונטיים למשקיע.

בכל אופן הנקודה שגרמה לי להביא את הקישור היא שבחודש מסויים הקרן השיגה תשואה של 5.2% בזמן שניהלה 8 מליון שקל, ובחודשים הבאים השיגה תשואה של כ-0.8% בזמן שניהלה סכומים הרבה יותר גדולים שהגיעו ל-875 מליון שקל.

החישוב המקובל של התשואה השנתית (time weighted) יוצר במקרה כזה רושם מוטעה של כדאיות עבור המשקיעים, בעוד שחישוב של התשואה השנתית *על ההשקעה* (dollar weighted) היה מראה צניחה הרבה יותר חדה בכדאיות בעקבות נתוני החודשים הבאים.

(שלא לדבר על הדיווח המגמתי על תשואה של 13 חודשים אחרונים במקום 12 כדי להמשיך להנות מהתוצאות הטובות של החודש החריג…).

אתה צודק – זאת אחת מהסיבות. אפילו פרופסורים באוניברסיטה מתבלבלים בין תנודתיות לבין סיכון (ככה הומצא מושג ה "בטא").
בקשר לפחד מהפסד – כדאי לקרוא את המחקרים של דניאל כהנמן. הוא מראה עד כמה ההחלטות של אנשים הן לא רציונאליות. הכאב שנובע מהפסד גדול מהשימחה שנובעת מרווח. אנשים מתייחסים באופן שונה ל-100 דולר שהם לא הרוויחו מאשר ל-100 דולר שהם הפסידו, למרות שמבחינה כלכלית מדובר על אותו הפסד של 100 דולר.

אם פיספסתי אפשרות השקעה שהיתה מניבה לי רווח של 1,000 ש"ח, זה בדיוק כמו שהפסדתי 1,000 ש"ח.

לדעתי זו התנודתיות שמפחידה אותם ולכן מוצר מגוחך כמו מוצר מובנה כל כך הצליח בישראל כי אנשים בשביל לא להיות בהפסד של הקרן היו מוכנים לוותר על 25% מהרווח האפשרי.

לירון

אני לא מבין למה אנשים ממשיכים להשקיע בקרנות נאמנות. למה לא להשקיע בתעודת סל וזהו?
אני חושב שרוב האנשים היו מאושרים מתשואה של 7% או יותר בשנה – משהו שתעודת סל של מניות יכולה להשיג בקלות לאורך זמן.

הנה כתבה בדה מרקר שמדגימה את הבעייתיות בחישובי תשואה של קרנות:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20100217_1150223.xml

עדו, כתבת:
"מה שאני רוצה לבדוק הוא האם כדאי לי בכלל לבזבז את הזמן שלי ולהשקיע במניות במקום פשוט לקנות תעודת סל. שימוש ב XIRR לא יתן לי תשובה לכך".
אם *זה* מה שאתה רוצה לבדוק, אז שימוש כפול ב XIRR כפי שתיארתי באחת התגובות הקודמות יתן לך את התוצאה הנכונה ביותר, לדעתי.
כלומר, להשוות בין XIRR על התיק שלך כפי שהיה בפועל ובין XIRR על תיק מדדי בעל גודל התחלתי זהה ותזרימים זהים לתיק שלך.
(אבל אם לא נכנסו או יצאו סכומים משמעותיים מהתיק באמצע השנה אז בכל מקרה כל שיטות החישוב שעלו בדיון יתכנסו לאותה תוצאה, וכדאי לדבוק בשיטה הקלה ביותר).

כתבת:
"אולי המדד שבאמת הייתי צריך להשוות מולו זאת הנוסחה של גרינבלט".
אני מסכים. (אם כי אני לא בטוח שיש לנוסחה מדד פומבי ומחייב המתפרסם כגרף, ואשמח אם יראו לי אחרת).
אגב, עוד מדד שהגיוני להשוות מולו הוא המדד השקול פאנדמנטלית של רוברט ארנוט (כתחליף משופר ל SPY).

כנראה שזה תלוי במה אתה רוצה לבדוק. המטרה שלי היא לבדוק האם ההשקעה שלי בבורסה מכה תעודת סל. גם אם היה לי נכס נדל"ני לא הייתי מכניס אותו לחישוב.
מה שאני רוצה לבדוק הוא האם כדאי לי בכלל לבזבז את הזמן שלי ולהשקיע במניות במקום פשוט לקנות תעודת סל. שימוש ב XIRR לא יתן לי תשובה לכך.

את מדדי ההשוואה שלי בחרתי כשהתחלתי להשקיע. בטווח הארוך אני לא חושב שיהיה הבדל גדול בין ההנג-סאנג לדאו ג'ונס. האמת שאם הייתי משקיע בתעודת סל, הייתי בוחר את ה SPY כך שההשוואה מול ההנג-סאנג לא מאוד רלוונטית, אבל חשבתי שזה נכון להכניס את המדד הזה כי אני גם משקיע בהונג-קונג.

אולי המדד שבאמת הייתי צריך להשוות מולו זאת הנוסחה של גרינבלט, כי אם היא עוקפת אותי, אולי שווה לי פשוט ללכת איתה, ולעשות טאי-צי כל היום במקום לקרוא דוחות.

אני מבין ומסכים שהחופש להגדיר את "התיק" כרצונך ובדיעבד פותח פתח להונאה עצמית.

ועדיין נראה לי שכדאי להבדיל בין השאלה "מה נחשב חלק מהתיק" ובין השאלה "בהינתן תיק, מה התשואה שלו".
אדם שקנה דירה להשקעה ובמקביל מחזיק מניות ירצה מצד אחד למדוד את הביצועים הכוללים שלו בכל האפיקים כולל נדל"ן, ומצד שני למדוד את הביצועים שלו בבורסה בלבד. כך שהוא ירצה אולי לחשב תשואה עבור שני "תיקים" שונים, שהאחד הוא חלק מהשני.

ניתן לטעון שלכל אדם יש תיק אחד בלבד: התיק שכולל את *כל* הנכסים שלו, ואת התיק הזה הוא צריך להשוות מול מדד אחד בלבד: מדד שמשקלל את כל הבורסות בעולם ואת כל נכסי האנושות.
שהרי גם בבחירת מדד ההשוואה יש פיתוי להונאה עצמית: האם המשקיע החליט מראש שהוא משקיע גם בבורסה X וגם בבורסה Y, או בדיעבד? ובאיזה יחס?

בכל אופן, בעיני הנימוק החשוב לטובת XIRR הוא לא בדיקת יכולת התזמון של המשקיע, אלא מתן משקל גדול יותר לתקופות שבהן הושקעו בתיק סכומים חיצוניים גדולים יותר, גם כאשר התזרימים הם לא בשליטת המשקיע (בונוסים, פיצויי פיטורים, ירושה, הלוואות לקרובי משפחה וכו').