מוצארט, למשל, נולד למוזיקאי מוכשר. אבל אביו הפסיק לעבוד כמוזיקאי והשקיע את כל זמנו בטיפוחו של מוצארט הבן. מוצראט הבן קיבל חינוך מוזיקאלי שכמעט אף אחד בעולם לא קיבל מגיל אפס.
הסיפור של טייגר וודס די דומה. אביו היה פנסיונר מהצבא וחובבן גולף. הוא החל לאמן את וודס מגיל אפס.

אני ממליץ מאוד על שני הספרים "Outliers" ו "Talent Is Overrated“.
מי שמכיר את סיפור חייו של באפט, מזהה סיפור די דומה – אביו היה ברוקר. ובאפט היה מהופנט מכסף מגיל מאוד צעיר (זה לא משהו נורמלי לילד). לאחר מכן באפט ניגש ללמוד אצל אחד המורים הטובים בכל הזמנים – בנג'מין גראהם, והוא גם זכה לעבוד אצלו. כמות הספרים שבאפט קרא על שוק ההון מגיל צעיר היא דבר חריג מאוד. גם אחרי שהוא התחיל לנהל כספים, הוא עבד קשה יותר מכול האנשים בתעשייה – הוא קורא שורה ארוכה של מגזינים (ממגזינים על תעשיית הרהיטים דרך תכשיטים ועד תחבורה), וכמובן שהוא קורא כמות עצומה של דוחות כספיים.

תיקח לידו את טאלב, שבטח לא עושה עשירית ממה שבאפט עושה. אבל מה אתה מצפה שטלאב יגיד – באפט נהיה הרבה יותר עשיר ממני כי הוא יותר חכם ממני ועובד פי 10 יותר קשה ממני. ברור שהוא לא יגיד את זה, הרבה יותר קל לו להגיד – לבאפט היה מזל.
מזל זה תירוץ של עצלנים!

ובקשר לכל המשקיעים שמשמתמשים בשיטות שהן לא ערך. בוא נגיד את האמת – הם פשוט מתעצלים לקרוא דוחות כספיים ומחפשים קיצורי דרך. אני לא מאמין בקיצורי דרך, מי שרוצה להצליח צריך לעבוד. מי שלא אוהב לקרוא דוחות כספיים, שלא ישקיע בבורסה. יש הרבה דרכים לחיות את החיים, לא חייבים להשקיע בבורסה.

מה עם טייגר וודס? יש עוד הרבה שחקני גולף היום שמשחקים טוב כמוהו, והוא התפרסם במזל?
אם זה מה שטאלב טוען, אז אני עוד יותר מרוצה שלא קראתי את הספרים שלו. מהראיונות שקראתי איתו, הבנתי שמדובר בבן אדם לא רציני.

לגבי הטענות על האקראיות, מה שמתכוונים אליו (לפי מה שאני מבין ולפי הקריאה של הספרים של נסים ניקולס טאלב) הוא שהאקראיות היא בקבוצה של פרטים דומים. מה הכוונה – לא שמוצרט נהפך למוזיקאי מוכשר הודות למזל אלא (דגש) שמכל המוזיקאים המוכשרים (ובטוח היו מוזיקאים מוכשרים נוספים בזמנו של מוצרט) מוצרט הוא הכי מפורסם במזל. כנ"ל לגבי משקיעים בבורסה שמשתמשים בכל מיני שיטות "מתוחכמות" (כאלו שאתה ושאר קוראי הבלוג לא אוהבים) – יהיו כאלה שירוויחו וירויחו יפה , אולם זה יהיה בגלל מזל.

עדיין זה מדהים אותי איך אנשים חכמים יכולים לפעמים לדבר שטויות, מצד שני לכולנו יש נקודות שחורות, ואף אחד לא מושלם. כותב המאמר הוא ללא ספק איש חכם, אבל הוא בחיים למשל לא יחשוב לחקור האם מוצארט נהפך במזל למוזיקאי מוכשר. כלומר, הוא לא יגיד שהסיבה שמוצארט מוכשר יותר מגידי גוב (בלי להעליב את גידי שלנו) היא בגלל שהיה לו מזל. אלא זה די ברור לו שבגלל שמוצארט גדל בבית של מוזיקאי ,למד מגיל מאוד צעיר מוזיקה, הקדיש כמעט כל רגע מחייו למוזיקה וכו' – אלו הפכו אותו למוזיקאי של פעם בדור.
אני קורא עכשיו את הספר "כדור שלג", וזה פשוט מדהים. אבא של באפט היה ברוקר (כמו שאבא של מוצארט היה מוזיקאי ואבא של טייגר וודס היה מאמן גולף), כבר מגיל צעיר באפט התעניין כמעט רק בכסף – למשל כבר בגיל תיכון הוא קרא את כל הספרים בספריה על בורסה והשקעות. מאז כל מה שהוא עושה כמעט מוקדש לשוק ההון. למשל, כמות המגזינים המקצועיים שהוא קורא – מגזינים של תעשיית הרהיטים, תעשיית הנפט ועוד. לבוא ולהגיד שלמישהו כמו באפט אין יתרון על מישהו כמו קריימר שרק קופץ ושובר כוסות כל היום, זה פשוט מגוכך.

בקשר לתעודת סל – אני דווקא מבין למה אנשים קונים תעודות סל, יותר מכך, אני ממליץ לכל מי שלא רוצה להשיקע 10 או יותר שעות בשבוע לניהול הכסף, להשקיע בתעודת סל. הכסף הטיפש הזה – עם כל החסרונות שציינת – עדיין מסיג תשואה מאוד יפה של 7%-10% בשנה (נומינאלי), ומעט מאוד מנהלי כספים מצליחים לנצח את הכסף הטיפש הזה.

אני תוהה מה משמעות הנהירה המטורפת לתעודות הסל שרואים בשנים האחרונות לגבי יעילות השוק. לכאורה יש פה כסף טיפש בכמויות מפחידות. אני אישית משקיע בכל מיני תעודות סל שאמורות לתת תשואה דומה לכל מיני מדדי שוק אזוטריים, אך לא ב-SPY וב-DIA, מאחר שלדעתי הפרמיה שמשלמים על כניסת חברות למדד היום יכולה לפגוע משמעותית בתשואות. כתבה מעניינת בהקשר זה – http://cafe.themarker.com/view.php?t=991430. מאז כתיבת הדברים, מניית מלונות דן ירדה ב-50%. בניגוד גמור לכיוון השוק.

מסתבר שלהרבה אקדמאים מהחוג לכלכלה חסר ההיגיון הזה.

אני רק אגיד דבר אחד בעניין. במאמר הוא נותן דוגמא של חוקר שבא לבדוק אם חלוקת העושר היא עניין של אקראיות. איזה מחקר מגוכך!
זה לא ברור לך שמי שישב כל היום וישחק שש-בש בבית יהיה יותר עני ממישהו שילך לאוניברסיטה, יצטיין בלימודים ואח"כ יעבוד כמו חמור?
בשביל מה צריך מחקר בכלל?

זה כמו שאני אנסה לבדוק האם היכולת לנגן יפה בפסנתר היא עניין של מזל. לא! זה לא עניין של מזל. מי שיושב ומנגן 5 שעות כל יום ינגן יותר טוב ממי שלא ניגן בחיים. מה לא ברור פה?
זה פשוט מדהים אותי כל פעם איך אנשים לכאורה חכמים, חסרים כל הגיון בסיסי. חוץ מזה שיש לו טעויות במאמר – כמו למשל שהוא כותב שהשקעות בבורסה זה משחק סכום אפס. אבל אני באמת לא הולך להיכנס לזה פה, או בשום אחר בבלוג שלי. הבלוג מיועד למי שלא מאמין בכך שהשוק הוא רציונאלי. מי שחושב שהשוק רציונאלי, אין לו בכלל שום סיבה ללמוד על שוק ההון, כי הרי הוא מאמין שזה לא יעזור לו להשיג תשואה עודפת.

בקשר לנוסחה של גרינבלט. אני מסכים שהרבה משיטות הכריית מידע (או backtesting) עבדו בעבר ולא בהכרח תעבודנה בעתיד. הרבה מהשיטות האלו מאולצות מדי. אבל דווקא אני די מאמין בשיטה של גרינבלט. גם בגלל שהיא מאוד פשוטה (סך הכל היא בנויה משני פרמטרים), וגם בגלל ההגיון מאחוריה – לקנות מניות איכותיות בזול. אני חושב שאם יום אחד אני אחליט להפסיק להשקיע בצורה אקטיבית, אני אתחיל להשתמש בנוסחה הזאת. זה לפחות מה שאני חושב עכשיו, אבל אולי עד אז אני אשנה את דעתי.

הרי יש כל כך הרבה תבניות שאפשר למצוא, שחלק מהן, אם נתבונן בהן בדיעבד, יראו דברים יפים, ובעצם הכול חוכמה בדיעבד שמוצאת דברים שנוצרו באופן אקראי לגמרי. (יש כאלו שמרחיבים את הטענה הזו להתקפה כוללת על שיטת השקעות הערך. מאמר יפה שנוגע בכך כאן: http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/486.pdf).

הדוגמה הקלאסית היא המתאם בין מכירות החמאה בבנגלדש למדד ה-S&P. מי שהראה את הממצא הזה מספר שעד היום מתקשרים אליו משקיעים ושואלים אותו ברצינות גמורה מה קורה עם החמאה בבנגלדש.

ככל שנוסחה היא פשוטה ואינטואטיבית יותר כך קשה לטעון את הטענה הזו לגביה. לכן אין לי ספק שמכפיל נמוך, תשואת דיבידנדים גבוהה או שווי שוק נמוך הם אכן שיטה טובה לבחור מניות (בהנחה שפרסום המידע בנושא לא גרם למשקיעים לשערך יותר חברות כאלו ולכן שינה את פני הדברים). אבל השיטה של גרינבלט היא כבר יותר מסובכת ומורכבת, מה הופך אותה למשהו שאינו פרי טריוויאלי של backtesting גרידא?