להיות משקיע ערך זאת כנראה אחת העבודות עם הסטטוס החברתי הכי נמוך בארץ.
אם יש משהו שאני ממש שונא זה לספר לאנשים ממה אני מתפרנס. לגויים קצת פחות מפריע לי לספר, כי הגויים קצת יותר מנומסים, אבל עם הישראלים זה סיפור אחר.
הלוואי שהייתי יכול לשקר לשאלה הזאת.
אחרי שאני מגמגם שאני "משקיע בבורסה", ואחרי שאני עונה על השאלה השנייה – שאני מנהל רק את הכסף של עצמי, אני ישר רואה איך הצד השני חושב שאני מסכן, שנשאר ער לילות, לוחץ על אין ספור הוראות מכירה/קנייה ובמקרה הטוב מרוויח אלף ש"ח בחודש.
מילא אם הייתי מנהל כספים של אחרים, אז אולי היו חושבים שאני מיידוף, אבל אף אחד לא היה חושב שאני חי על חשבון אשתי. עדיף להיות גנב שנוהג במרצדס על פני איש ישר שנוסע באופניים, לא?
למעשה, לא מפריע לי שחושבים שאני מסכן (ההפך, אני נהנה מזה), מה שכן מפריע לי זאת הנטייה של הישראלים לנהל לאחרים את החיים. ואחרי שהם מבינים שאני מסכן שחי על חשבון אשתי, הם ישר מתחילים לתת לי עצות ולחפש לי עבודות – וזה מה שבאמת מפריע לי. ככה נראית שיחה טיפוסית עם ישראלי אחרי שהוא מבין שאני "משחק בבורסה":
הוא – אבל אם אתה כבר בסין, אז למה אתה לא מייבא דברים לארץ? יש היום את כל אלו שנוסעים לסין כדי לקנות ריהוט לבית, אז אולי כדאי לך לייבא ספות וברזים לארץ? לא חבל שאתה מדבר סינית ולא עושה עם זה כלום?
אני – לא נראה לי שזאת עבודה שמתאימה לי. אני ממש לא איש עסקים, וגרוע מאוד בהתמקחויות. אפילו בשווקים בסין אני כמו תייר גרמני שמשלם מחיר מופקע.
הוא – אז אולי כדאי לך להיות מדריך טיולים? יש כל כך הרבה ישראלים שמטיילים היום בסין. למשל דודה שלי שלפני שנה…
אני – אם יש משהו שאני ממש שונא, זה להגיד לאנשים מה לעשות, ובתור מדריך אני אצטרך להיות קצת גננת לפעמים, וזה לא בשבילי.
וכו' וכו'. ככה אני מוצא את עצמי במשך 20 דקות דוחה רעיון עבודה אחד אחרי השני. לפעמים אני חושב שאולי כדאי לי לענות להם באותו המטבע – למשל עו"ד ששאל אותי שאלות דומות, אולי הייתי צריך להציע לו לפתוח קיוסק ליד בית-הספר של הילד שלו, כי יש בזה פוטנציאל עסקי רציני.
מדי פעם אני נתקל באנשים קצת יותר מתוחכמים, ואז השיחה מתחילה להתפתח יותר טוב, ואחרי שהם מבינים שאני לא ממש טוחן פיצות בלילה ליד 10 מסכים מלאים בגרפים של מניות ומט"ח, ואחרי שאני מסביר על קצה המזלג מה אני עושה – משקיע לטווח בינוני של 2-3 שנים בפרוטפוליו די מרוכז, אז הדבר שהכי מדהים את האנשים זה עד כמה התיק שלי מרוכז ולא מגודר.
ממש קשה לאנשים (אלו שמבנים דבר או שניים בהשקעות) לקבל את העובדה שאני הולך כל כך חזק על הרעיונות שאני אוהב. כמו למשל העובדה שאני מחזיק גם במניות של גולדמן זאקס וגם באופציות קול על המניה.
ללא ספק אני חסיד גדול של ג'ורג'-סורוס. כשמוצאים משהו טוב, צריך להמר עליו חזק. צריך לתקוף את הטרף בכל הכוח. מן הסתם, יש את עניין הסיכון. החכמה היא איך להמר בגדול מבלי להסתכן יותר מדי, וזאת האומנות הגדולה.
לפני כמעט שנה, כתבתי רשומה מדוע אני כל כך אוהב אופציות. אופציות הן כלי מעולה להמר חזק על רעיון שאוהבים אבל מבלי לקחת סיכונים גדולים (אוקיי. אוקיי. עכשיו אמרתי משהו ש-99% מהאנשים בעולם לא יסכימו איתו. מה שהתכוונתי זה שאם מגבילים את ההימור על חלק קטן מאוד מהתיק – נגיד 1%-3%, אז הסיכון לכל התיק הוא מזערי, אבל פוטנציאל הרווח מאד גבוה).
כלי הרבה יותר מסוכן זה למכור אופציות. אם כשקונים אופציות פוטנציאל הרווח מאוד גבוה, אבל ההפסד מוגבל ל-100%, אז כשמוכרים אופציות זה הפוך – אפשר להרוויח "רק" 100% אבל ההפסד יכול להימדד במאות ואלפי אחוזים. אז מי המשוגע שמוכן למכור אופציות?
הייתי אומר שיש שני סוגים של "משוגעים" – אנשים שמגדרים את ההשקעות שלהם – למשל משקיע שקונה מניות של גולדמן זאקס ורוצה להגן על עצמו מפני נפילה במניה יכול לקנות פוטים על המניה או למכור קולים.
הסוג השני של המשוגעים אלו המחשבים. מקצת המסחר שעשיתי באופציות, זה די ברור שזה תחום שנשלט ביד רמה ע"י אלגוטריידינג. אין לי ממש מושג מה, למה, איך וכמה, אבל זה ברור שהאלגואים למיניהם משחקים הרבה באופציות. אפשר לזהות את זה בקלות כי הביד והאסק של האופציות זזים כל הזמן לפי התזוזות של המניה. התזמון מהיר מדי ומושלם מדי בשביל שיד אדם תהיה מעורבת בתהליך.
אלו בגדול שני סוגי המשוגעים שמוכנים להסתכן ולמכור אופציות. אולם איפה שיש אלגוטריידינג ואיפה שמחשבים מנהלים כספים, יש המון אי יעילות, ואי יעילות זו קוראת למשוגעים מסוג שלישי – משוגעים כמוני!
ידוע לנו, למשקיעי הערך, ששוק המניות אינו יעיל בכלל, אבל חוסר יעילות זו מתגמדת לעומת מה שקורה בעולם האופציות, ואת זה הסברתי כבר ברשומה הקודמת על האופציות.
הפעם אני רוצה להסביר יותר על מכירה של אופציות. עשיתי את זה כבר פעם אחת בעבר – מכרתי אופציות של וולס-פרגו. אז זה היה עם סכום מאוד קטן. לפני מספר שבועות לקחתי הימור הרבה יותר גדול, ואני אנסה להסביר את ההיגיון שמאחורי ההימור הזה. (שימו לב שאני משתמש במילה "הימור" ולא "השקעה", כי במשחקי אופציות, אפקט ההימור הרבה יותר משמעותי מאשר בהשקעת ערך פליין-ונילה).
לפני מספר שבועות כאשר כל המניות הפיננסיות ירדו, החלטתי להגדיל את ההימור שלי ומכרתי פוטים הן של גולדמן זאקס והן של וולס-פארגו. מכרתי פוטים של גולדמן – פדיון בינואר 2017, סטרייק 170$ – תמורת 20.4$. מכרתי פוטים של וולס פארגו – פדיון בינואר 2017, סטרייק 60$ – תמורת 12.5$.
מה בעצם ההימורים האלו אומרים?
ניקח את גולדמן – אם המניה תסחר בינואר 2017 במחיר גבוה מ-170$, הרווחתי 100% על ההשקעה. מתחת ל-170$ הרווח שלי קטן, ואם מחיר המניה יירד בינואר 2017 אל מתחת ל-149.6, אז אני מתחיל להפסיד כסף. במקרה הגרוע שבו גולדמן זאקס פושטת רגל לפני ינואר 2017, אני אפסיד פי 7.5 על הסכום שהשקעתי.
למה אני כל כך אוהב את ההימור הזה? כי לאופציות יש את אלמנט הזמן ואת אלמנט התנודתיות שמשפיעים מאוד על התמחור של הנייר, וזאת בלי כל הצדקה. אני אנסה להסביר למה אני מתכוון.
תנודתיות – ניקח למשל שתי חברות – גולדמן זאקס וריו-טינטו. נניח שהתנודתיות שלהן שווה. השוק יתמחר את האופציות שלהן באותה הצורה פחות או יותר. אבל המשקיע הנבון יודע שהסבירות שריו טינטו תרד בשנתיים הקרובות ב-20% הרבה יותר גבוהה מאשר הסבירות שגולדמן זאקס תרד באחוזים דומים.
בשנתיים הקרובות, אני מוכן להמר, ההון המוחשי למניה של גולדמן יעלה בערך ב 15%-20%, וכך גם הערך הפנימי של המניה. לעומת זאת, ריו טינטו תסבול מרוח נגדית עצומה, הרווחים שלה יירדו משמעותית וכך גם ערך המניה. אבל לשוק האופציות ולמחשבים מאחורי האלגו, זה בכלל לא חשוב. מה שמעניין אותם זאת התנודתיות בלבד. למשקיע הנבון זאת הזדמנות מדהימה להרוויח.
זמן – ביום שמכרתי את הפוטים של 2017, הפוטים של 2016 (גם של גולדמן ועם אותו הסטרייק) נמכרו בערך ב-14$. מה זה אומר? פירוש הדבר הוא שהשוק חושב שיש סיכוי הרבה יותר גדול שגולדמן תסחר מתחת ל-170$ בינואר 2017 מאשר בינואר 2016. ועל זה נאמר – הפוך, גוטה, הפוך!
עכשיו, דיברתי על העניין הזה עם שני חברים. שניהם חכמים ושניהם משקיעים מוכשרים מאוד. שניהם לא הסכימו איתי בנושא הזה, אז זה ברור שאני בעמדת מיעוט, אבל עדיין אני עומד מאחורי הלוגיקה, שלפחות במקרה של גולדמן ושל וולס, הסבירות שמחיר המניה ב-2017 יהיה יקר מאשר ב-2016 גבוה יותר מאשר שיקרה ההפך.
האם הסבירות שגולדמן תפשוט רגל בשנתיים הבאות גבוהה מאשר בשנה הבאה? ברור שכן! אבל בשני המקרים הסבירות היא אפסית. מצד שני האם הסבירות, שנגיד, גולדמן תירכש ע"י חברה אחרת או תהפוך לחברה פרטית בשנתיים הקרובות יותר גבוהה מאשר בשנה הקרובה? גם כאן התשובה היא כן (אם כי סבירות אפסית) – ככה שדברים אלו מאזנים אחד את השני. הסבירות הגדולה היא שגולדמן לא תפשוט רגל ולא תירכש, אלא תעשה מה שעשתה ב-150 השנים האחרונות – תמשיך להרוויח ולהגדיל את ההון העצמי. ואז, הסבירות שהחברה תסחר במכפיל הון גבוה מ-0.9 עוד שנתיים גבוהה יותר מאשר ממכפיל הון גבוה מ-1 עוד שנה.
ההיגיון המוזר שלי אומר שאופציות-הפוט של גולדמן וולס (אבל לא של ריו, נגיד) ל-2017 צריכות להיסחר במחיר יותר נמוך מאלו של 2016.
זאת לדעתי חוסר היעילות הגדולה ביותר באופציות. אפילו אם מחיר המניה של גולדמן לא יזוז עכשיו במשך שנה, אני ארוויח על ההשקעה הזאת 30% תוך שנה. הזמן כאן משחק לטובתי.
עוד משהו שאני אוהב זה שברגע שאני מוכר אופציות, אני מקבל מזומן לחשבון, אומנם זה מקטין לי מאוד את הנזילות, כי צריך הרבה ביטחונות בשביל משחק כזה, אבל ככול שהזמן עובר, החוב שלי קטן (בהנחה שהמניה לא יורדת).
ההימורים שלקחתי הפעם היו מאוד גדולים – הרבה יותר גדולים ממה שעשיתי בעבר. ההימור על גולדמן היה בגודל של כ-5% מהתיק, ועל וולס – 2% מהתיק. אחרי שמכרתי את הפוטים, קצת נבהלתי וחשבתי אולי להקטין את ההימורים, אבל בסוף החלטתי להיות יותר סורוס מבאפט ולהשאיר את הפוזיציות כמו שהן.
חשבתי הרבה מאוד על הסיכונים. נכון שיש סיכוי תאורטי ששני הבנקים יפשטו רגל, אבל בתכלס הסיכון הזה לא ראלי לדעתי. מה לדעתי הסיכון הראלי המקסימלי בגולדמן?
הייתי אומר שהמניה תסחר ב-130$ – זאת פחות או יותר התחתית לדעתי ב-2017. עד אז ההון המוחשי למניה יעמוד על כ-180$. אם ניתן לזה מכפיל 0.7, נגיע בערך ל-130$. לאורך ההיסטוריה של גולדמן כחברה ציבורית (מ-1999), המניה נסחרה רק פעמים במכפיל כה נמוך וזאת הייתה התחתית של המניה בשני המקרים – בשיא המשבר ב-2008 וב-2011.
במקרה שכזה אני אפסיד פי 2 על ההשקעה, ואני נותן לזה סבירות של פחות מ-10%. לעומת זאת אני חושב שיש סבירות של בערך 80-90 אחוז שהאופציות יישארו מחוץ לכסף ב-2017.
שוב, יש סיכוי שהמניה תגיע לאפס ואז כל התיק שלי יספוג נפילה של 37%, אם גם וולס תפשוט רגל, אז התיק שלי יספוג מכה אנושה. אבל במקרה שכזה, 90% מאוכלוסיית העולם כנראה ימותו מרעב, אז מה זה כבר להפסיד קצת כסף?
