לפנק לפנק

לפעמים כשאני מדבר עם אנשים על בועת הנדל"ן הסינית, אחת מטענות הנגד שמשמיעים בפני היא שאי אפשר לראות את סין כשוק אחד. דין דירה בעיירה קטנה בדרום חבל יונאן אינו כדין מחסן בעיר ווחאן. מדובר במדינה ענקית ולכן לא ניתן לדבר על "שוק נדל"ן בסין" כי למעשה מדובר בעשרות ומאות תתי-שווקים.

אומנם יש משהו בטענה הזאת, אבל במה סין נבדלת ממדינות אחרות? אפילו בארץ קטנה כמו ישראל – שוק הנדל"ן של משרדי יוקרה בתל-אביב אינו דומה לשוק הדירות להשכרה בעיר אילת. גם בארה"ב ניתן היה לפלח את השוק לעשרות ומאות תתי-שווקים, אז מה? האם זה אומר שאי אפשר להגיד בוודאות על מדינה מסוימת שיש בה בועה?

אני לא מתיימר לדעת ולהכיר כל עיר וכל כפר בסין. אולי שוק המחסנים להשכרה בחבל אנחווי אינו בועתי. מאיפה לי לדעת? אבל אני יכול להגיד בוודאות שהתמונה הגדולה בסין מצביעה שיש במדינה עודף בניה עצום. אפילו אם זה לא נכון לגבי 100% מסין, זה נכון לגבי רובה המוחלט.

פשוט אני שומע מכל כך הרבה מקורות, וקורא מספיק ורואה מספיק בעיניים שלי כדי לדעת שזה המצב.

הבאתי בעבר הרבה דוגמאות בבלוג הזה, ועכשיו אביא עוד שתי דוגמאות קצת יותר "פיקנטיות".

סיפור ראשון

בסוף מרץ עלה לרשת בסין הסרט "מתחת לכיפה" של העיתונאית צ'אי-ג'ינג. הסרט מדבר על הזיהום בסין. אני מתכנן לכתוב על הנושא הזה בקרוב, ולכן לא ארחיב כאן על הסרט. רק אגיד שבכדרך אגב העיתונאית סיפרה בסרט על ביקור שלה בעיר מולדתה בחבל שאנשי. צ'אי סיפרה שכשהיא נכנסה לעיר היא ראתה כמות בלתי נגמרת של מנופים ובניינים בתהליכי בנייה. עיר מולדתה היא עיר קטנה (ולפי דעתי, כמעט בוודאות עם דמוגרפיה שלילית), ולמרות זאת הייתה שם בנייה עצומה.

קרוב משפחה שלה סידר לה חדר במלון וכשהיא הגיעה לעיר, הוא אמר לה שהוא הזמין לה סוויטה-נשיאותית במלון "חמישה כוכבים". צ'אי הופתעה ואמרה למארח שזה היה מיותר לגמרי לתת לה טיפול VIP שכזה, אבל המארח אמר לה – "אל תדאגי הסוויטה עלתה רק 200 יואן" (כ-30 דולר).

היא הגיעה למלון בשעות הערב החשוכות. החניה של המלון הייתה ריקה לגמרי וחשוכה. היא נכנסה ללובי החשוך, והבל-בוי ליווה אותה עם פנס לסוויטה שלה. המלון היה ריק לגמרי.

חשוב להדגיש שצ'אי לא באה לדבר על בועת הנדל"ן בסין. היא לא מבינה בזה. היא לא עיתונאית כלכלית. אין לה שום אינטרס בנושא. היא רק סיפרה לנו כדרך אגב מה ראו עיניה בביקור בעיר מולדתה.

אני שומע הרבה מאוד סיפורים שכאלו על סין. אף פעם בחיים שלי לא שמעתי סיפור אפילו דומה לזה ממישהו שביקר באירופה, ישראל, ארה"ב או כל מקום אחר בעולם. אז אני רק יכול להניח….

סיפור שני

לפני מספר ימים דיברתי בטלפון עם חבר טוב שלי. איש שיווק בסין שמסתובב המון במדינה. דיברנו קצת על סין ועל המצב, וכשסיפרתי לו על עיר הרפאים שבנו ליד העיר טיאנג'ין, הוא ישר פלט – "בא לך לפנק את אשתך?".

לפני שאספר על ההצעה שלו, רק כמה מילים למי שלא זוכר את העיר טיאנג'ין – זאת עיר נמל שנמצאת כ-100 ק"מ דרום מזרחית לבייג'ינג. מדובר על אחת הערים הגדולות ביותר בסין (אוכלוסיה של מעל ל-10 מליון תושבים).

בכל אופן, הוא סיפר לי שלא מזמן בנו בעיר מלון של ריץ' קרלטון. מלון מפואר מאוד. הוא לא ראה הרבה מלונות כל כך יפים (והוא מסתובב המון). לטענתו המלון ממש זול – עולה 1,000 ומשהו יואן (פחות מ-200 דולר ללילה) ושכדאי לי מאוד לקחת לשם את אשתי לאיזה סוף שבוע להתפנק.

אז תוך כדי השיחה איתו נכנסתי לאתר של המלון. לא דרך AGODA או אתר דומה. ישר לאתר המלון. ותראו את המחירים:

Screenshot 2015-05-26 19.36.38

המחירים הם ללילה לזוג. החדר הזול ביותר ללא ארוחת בוקר. הסוויטה היוקרתית (100 מ"ר) כוללת ארוחת בוקר, משקאות, משקאות אלכוהוליים, ועוד כל מני מטעמים במשך היום. החדר הזול עולה קצת פחות מ-200 דולר, והסוויטה עולה קצת יותר מ-300 דולר ללילה.

לשם השוואה, ריץ' קרלטון בהרצליה מתחיל ב-500 דולר לחדר הזול וסוויטה של 100 מ"ר עולה 1,660 דולר! (אתם יכולים לראות את המחירים של טיאנג'ין כאן והרצליה כאן).

אז אפשר לפקפק עד כמה "חמישה כוכבים" היה המלון בה בילתה גברת צ'אי, אבל ריץ' קרלטון זה ריץ' קרלטון.

האם זה לא אומר משהו?
האם לדעתכם הקבלן קיבל החזר סביר על ההשקעה שלו? (אדמות במרכז טיאנג'ין אינן זולות בכלל, ולתפעל ריץ' קרלטון זה לא כמו לתפעל אכסניה).

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | סגור לתגובות על לפנק לפנק

עזרו לי למצוא את הצמיחה

ירידה של 0.3% בייצור רכבים (וירידה של 11.2% בייצור של כלי רכב פרטיים). ירידה של 7.3% בייצור מלט. עלייה של 1% בייצור חשמל. ירידה של 4.8% במכירת דירות חדשות, וירידה של 32.7% במכירת קרקעות. האם כך נראית כלכלה שצומחת ב-7% בשנה?

קשה לי להאמין.

טוב, אז בחרתי בפינצטה את הנתונים מחצי הכוס הריקה. ישנם גם נתונים שנראים קצת יותר טוב, אז אולי יש חצי כוס מלאה, למרות שלדעתי היא מלאה במי ביוב ולא במי עדן. נגיע לנתונים האלו מאוחר יותר.

היום פרסמה הלשכה לסטטיסטיקה הסינית את הנתונים הכלכליים לאפריל, והם לא נראים טוב בכלל.

לפני מספר שנים נהגתי לפרסם את הנתונים, ולמי שזוכר, הקטר של הכלכלה הסינית אז היה ענף הבנייה. הוא צמח ביותר מ-20% בשנה. טענתי אז שזאת רק שאלה של זמן עד שהקטר יעבור להילוך אחורי. הרי לא הגיוני שמספר התחלות הבנייה יצמחו ביותר מ-20% בשנה במשך כשני עשורים במדינה בה האוכלוסייה צומחת בכ-0.4% בשנה.

הנה הנתונים של אפריל:

APRIL 2015 RE

בחודשים ינואר עד אפריל הצמיחה בהשקעות נדל"ן עמדה על 6%. כיוון שהצמיחה מתחילת השנה ועד סוף מרץ עמדה על 8.5%, ברור שהצמיחה באפריל לבד הייתה נמוכה משמעותית מ-6%. אנחנו קרובים מאוד מאוד לצמיחה שלילית בהשקעות נדל"ן בסין.

וזה לא הולך להתהפך כל כך מהר. איך אני יודע?

הנה:

APRIL 2015 LAND SALES

רכישת אדמות ע"י קבלנים ירדה השנה ב-32.7%. כיוון שלוקח כמה חודשים/שנים מאז שקונים את הקרקע ועד שמתחילים לבנות ואז כמה שנים עד שמסיימים לבנות, קיים איזה שהוא פער של שנתיים פלוס מינוס מהרגע שמכירת הקרקעות מתחילה לרדת עד לרגע שסך ההשקעות בנדל"ן יורדות (מי שרוצה הסבר מפורט, הוספתי נספח I בסוף הרשומה). כיוון שכבר משנה שעברה החלה ירידה במכירת קרקעות, אנחנו מתחילים לראות עכשיו ירידה בכמות הבניה בסין. הירידה תימשך לפחות שנה-שנתיים אחרי שנתחיל לראות עלייה ברכישת קרקעות. אנחנו, מן הסתם, לא קרובים לשם בכלל.

איך אני יודע?

הנה:

RE INVENTORY

זה לדעתי גרף-מספר-אחד. הגרף שהכי עוזר לנו להבין את הבעיות של סין. תראו איך מלאי הבתים החדשים עלה בצורה חדה ומתמשכת מאז המשבר הפיננסי הגדול. שימו לב שאפילו בשנים כמו 2009 ו-2012 שהיו שנים מטורפות – שנים בהן הסינים זינקו על כל דירה בין עם בבייג'ינג הבירה או בעיר רפאים במחוז גנסו המדברי – אפילו בשנתיים האלו חלה עלייה במלאי הדירות החדשות. כלומר אפילו בשנים בהן הביקוש היה בשיאו, ההיצע העפיל על הביקוש. כיוון שמאז ההיצע רק המשיך לתפוח, והביקוש החל לרדת, המצב היום קטלני.

אפילו אם יקרה הבלתי אפשרי, והביקוש יחזור לרמתו ההזויה מ-2012, עדיין הסינים בונים יותר מדי בתים. לכן זה ברור שהתחלות הבנייה חייבות להמשיך לרדת. ייקח שנים רבות עד שמלאי הבתים יתרוקן (אם בכלל זה יקרה), ולכן הצמיחה בהשקעות נדל"ן תהפוך לשלילית ותישאר שלילית כמה שנים. (עם כל ההשלכות של כך על תעשיות הפלדה, מלט וכו' בסין).

סך ההשקעות בנכסים קבועים עלה באפריל בפחות מ-10% – הקצב הנמוך מזה 14 שנה:

INVESTMENTSלמרות שזה קצב נמוך ביחס למה שהיה קיים בסין עד היום, ההשקעות בנכסים קבועים גבוהות מההשקעות בנדל"ן. מה מושך את ההשקעות האלו למעלה?

לפי הלשכה – בעיקר השקעות ב-מחשוב ואלקטרוניקה, חשמל וחימום, תחבורה, מים ואיכות הסביבה. אז זאת אמורה להיות חצי הכוס המלאה, אבל אני לא רואה את זה ככה בכלל. בגלל שהכלכלה מאטה, הממשלה הסינית ממשיכה לפמפם פרויקטים לא כלכליים רק בשביל להעלות את התל"ג. האם באמת יש הצדקה לצמיחה של 33% בסלילת כבישים? (וזאת אחרי שנים של צמיחה דו-ספרתית גבוהה).

אין לכך שום הצדקה מעבר לתמרוץ הכלכלה. הטריק הזה יכול לעבוד לזמן קצר, אבל:
1 – כמו שניתן לראות, התמריצים האלו כבר לא עוזרים כמו פעם. בסין בנו כבר כל כך הרבה תשתיות בשנים האחרונות שכבר קשה לבנות יותר.

2 – הסינים ישלמו על כך ביוקר בעתיד. ההשקעות האלו בנויות על מינוף, ויבוא יום (והוא לא רחוק) והחובות האלו יתחילו להעיק יותר מדי על הכלכלה.

החוב כחלק מהתל"ג זינק מ-125% בשנת 2008 ל-210% היום. זה לא דבר שיכול להימשך. ה-"נס הסיני" היה בנוי על אשראי. כל מדינה יכולה לצמוח ב-10% בשנה אם היא מגדילה ככה את האשראי. רק שזה לא יכול להימשך לעד.

החלום של כל אלו שחשבו שסין תצליח להיחלץ מהבעיות שלה היה שבזמן שההשקעות בנכסים קבועים ירדו, הצריכה הפרטית תעלה ותחפה על החולשה בהשקעות. חלום ורוד אומנם, אבל הצריכה הפרטית לא חיה לה בוואקום. איך אנשים יבזבזו יותר כאשר הנדל"ן כל כך חלש?
ואכן, הצמיחה בצריכה הגיעה באפריל לשיא שלילי של 15 שנה. אומנם עדיין מדובר על צמיחה של 10% – דבר שמדינות רבות יכולות לחלום עליו, אבל זה לא מספיק בשביל לחפות על החולשה בהשקעות.

הנה הגרף של הצמיחה בצריכה הפרטית:

PURCHASE

את חלק מהירידה בצמיחת הצריכה מסבירים מחירי הנפט הזולים (משלמים היום פחות על דלק), אבל הצמיחה העלובה של 1.6% ברכישות כלי רכב בסין מראה לנו שהבעיה עמוקה יותר.

העתיד לא נראה ורוד במיוחד. סין תהיה חייבת להמשיך להוריד את הריבית במדינה. לדעתי הם עושים את זה לאט מדי. אבל אני באמת לא מבין בזה, ובכל מקרה, שום דבר לא ממש יעזור להם. זוכרים שרק לפני שנתיים-שלוש היה ויכוח האם סין הולכת לנחיתה רכה או נחיתה קשה? כשנחיתה רכה פירושה היה צמיחה של 7%-8% בתל"ג ונחיתה קשה פירושה היה צמיחה של 6% בתל"ג.

ובכן, סין יכולה לחלום על צמיחה של 6% בשנה. אם היא תצמח ב-4%-5% זה יהיה נס.

נספח I

כתבתי למעלה:

קיים איזה שהוא פער של שנתיים פלוס מינוס מהרגע שמכירת הקרקעות מתחילה לרדת עד לרגע שסך ההשקעות בנדל"ן יורדות

נניח ש:

ב-2011 החלו לבנות מיליארד מ"ר של נדל"ן.
ב-2012 הייתה צמיחה של 20% בקצב התחלות הבנייה – כלומר החלו לבנות 1.2 מיליארד מ"ר.
ב-2013 מספר התחלות הבנייה עמד על 1.5 מליארד מ"ר.

אז עכשיו אנחנו בפתחה של 2014, ונניח לשם הפשטות שסיימו את כל הבניה שמלפני 2011 אבל לא סיימו עוד את הבניה שמ-2011. אז כיום ישנם 3.7 מיליארד מ"ר תחת בנייה.

ב-2014 נניח שמספר התחלות הבנייה ירד ל-1.4 מליארד.

עכשיו אנחנו בפתחה של 2015 וסך הכל בונים עכשיו 4.1 מיליארד מ"ר. כלומר, למרות שמספר התחלות הבנייה ירד ב-2014, סך הבנייה עדיין גבוה מאשר לפני שנה.

זה כמובן תלוי בקצב הירידה, אבל בד"כ צריך איזה שנתיים לפחות של ירידות בהתחלות הבנייה כדי שסך הבנייה יירד גם. זאת הסיבה שלמרות שמספר התחלות הבנייה בסין החל לרדת כבר לפני שנה, צריכת המלט והפלדה רק עכשיו מתחילה לרדת.

למי שהיה קצת שכל, הוא היה יכול לצפות את הירידה הזאת (במלט ובפלדה) כבר לפני שנה או שנה וחצי.

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | סגור לתגובות על עזרו לי למצוא את הצמיחה

דעיכת תהליך העיור בסין

ב-2011 יצאתי עם מספר רשומות בהן ניתחתי את תהליך העיור בסין. ברשומה "עיור מבלי לעזוב את הכפר" הראיתי שכמות הכפריים שמהגרים לערים נמוכה משמעותית ממה שכלכלנים רבים מאמינים (וזאת בגלל שהרבה מתהליך ה-"עיור" נובע למעשה משינוי ההגדרה של כפרים מסוימים לערים ולא בגלל נדידת אוכלוסיה).

ברשומה "עיור בסין" טענתי שתהליך העיור בסין הולך להיחלש בצורה משמעותית בשנים הקרובות. הסיבה לכך היא דמוגרפית ולא כלכלית. הראיתי אז שמספר הילדים שנולדו בכל שנתון ירד בצורה חדה במשך ה-40 ומשהו שנים האחרונות. (שיא הילודה היה בשנים 67-73 אז נולדו כ 25-27 מליון תינוקות בשנה, מסוף שנות ה-90 המספר כבר ירד לכ-20 מליון תינוקות בשנה ובעשור האחרון זה כבר באזור ה-16 מליון).

בשבוע שעבר פרסמה לשכת הסטטיסטיקה הסינית נתונים על ה-"פועלים הכפריים" שמאששים את מה שטענתי ב-2011. לפני שאצלול לנתונים, אני חייב להסביר מה זה "פועל כפרי". ההסבר די מסובך למי שלא מכיר את המושג הסיני Hu Kou, אז מאוד אפשט ואגיד – אם סיני נולד בכפר אבל עובר לעיר ועובד שם בתור פועל במפעל, פועל בניין, שומר, מלצרית, מזכירה, ספר, מוכר בחנות וכו' – ההגדרה שלו היא "פועל כפרי", אבל אם סיני נולד בכפר והתקבל לאוניברסיטה ללימודים אקדמיים ואז נשאר בעיר ועובד במקצוע שלו, הוא אינו "פועל כפרי".

לפי הנתונים החדשים, חלה ירידה חדה מאוד בצמיחה השנתית של הפועלים הכפריים. ניתן לראות זאת מהגרף הבא:

FARMER-WORKER GROWTH

הקו הכחול מראה את הצמיחה של כלל הפועלים הכפריים, הקו המקווקו מראה את הצמיחה של מהגרי העבודה, והקו האדום את הצמיחה של הפועלים הכפריים שנשארו באזור מגוריהם.

מדובר על צניחה בקצב הצמיחה. הטבלה שבראש העמוד (שבאתר הלשכה) מפרטת את המספרים המוחלטים. ב-2011 נוספו כ-10 מליון פועלים כפריים, וב-2014 נוספו רק 5 מליון!

תוך שלוש שנים הצמיחה ירדה בחצי. לאור זאת לא קשה להסיק שישנה ירידה חדה מאוד במעבר של כפריים לערים.

ב-2011 ביקרתי קשות את הכלכלנים שצפו המשך יציב של ההגירה הכפרית. לא הבנתי איך אפשר לחשוב שתהליך העיור ימשיך לעמוד על 15-20 מליון בשנה (כמו שהכלכלנים צפו) בזמן שמספר הסינים שנולדו בשנתונים שאחרי שנות ה-80 ירד כל כך הרבה. מה שמדהים שהכלכלנים או כל שאר אלו שקשורים לסין (כמו חברות הברזל, או עיתונאים שמסקרים את סין) עדיין מדקלמים את המטרות הישנות על העיור בסין, למרות שהנתונים שמגיעים מסין כבר מראים בפירוש על מגמת האטה בדיבידנד הדמוגרפי.

חשוב אומנם לזכור שהסטטיסטיקה הזאת מדברת על פועלים כפריים ולא על עיור. אני מניח שתהליך העיור נחלש בקצב אטי יותר מאשר הסטטיסטיקה על הפועלים הכפריים מרמזת. וזאת בגלל שחלק גדול יותר מהמהגרים לערים אינם פועלים וגם בגלל שבהחלט יכול להיות שחלק מהפועלים קיבלו Hu Kou ובכך קיבלו מעמד עירוני וכבר לא נחשבים יותר כ-"פועלים כפריים". אני מניח שהמגמות האלו קיימות, אבל הן בהחלט לא יכולות להסביר את ההתרסקות הזאת של מעבר פועלים מהכפרים לערים. המגמה ברורה מאוד וכמעט ללא ספק נראה המשך ירידה בצמיחה בשנים הקרובות. אני די בטוח שתוך כעשור נקבל צמיחה שלילית.

כאמור, אני מדבר על צמיחה שלילית של "פועלים כפריים" – כלומר הכפריים שעוברים לעיר ללא מעמד חוקי ושעוסקים בעבודות פשוטות.

תהליך העיור הכללי בסין יימשך עוד שנים רבות, אבל הקצב שלו יאט. אם עד לפני מספר שנים מספר העירוניים בסין צמח ב-20 מליון בשנה, ועכשיו זה כבר כ-13 מליון, אז אני מניח שתוך כעשור האוכלוסייה העירונית תצמח בפחות מ-7 מליון תושבים בשנה.

אז אפשר לטעון ש-7 מליון בשנה זה עדיין המון, וזה נכון. סין היא מדינה גדולה עם הרבה כפריים, ותהליך העיור יימשך עוד כמה עשורים, אבל מה שחשוב לכלכלה זה קצב הצמיחה ולא המספרים המוחלטים. זה משהו אחד לבנות תשתיות ל-20 מליון מהגרים חדשים כל שנה, ומשהו אחר לגמרי לבנות תשתיות ל-7 מליון.

סיבה נוספת להאטה בעיור בסין היא חזרה של פועלים לכפרים שלהם. כשהפועלים מזדקנים – עוברים את גיל ה-40 – רבים מהם כבר לא יכולים להמשיך לעסוק בעבודות פיזיות קשות ואז הם מעדיפים לחזור לכפר שלהם, לעבד חלקת אדמה קטנה ולחיות בצניעות. זאת תופעה ידועה, ובגלל שהדור של ה-40 פלוס משמעותית יותר גדול מהדור של ה-20 פלוס, המעבר הזה מהווה רוח נגדית לעיור.

אני ממליץ מאוד לקרוא את הכתבה בפיננשייל טיימס כדי להבין קצת יותר את החיים של ה-"פועלים הכפריים". כתבה ממש טובה וכך גם הסרטון שבגוף הכתבה.

ברבעון הראשון של 2015 יצור הפלדה והמלט בסין ירד בצורה די חדה (יצור המלט ירד ב-8% ביחס לשנה שעברה). גם כמות התחלות הבניה בסין ירדה. אז נכון שסיבה מרכזית לירידה הזאת היא עודף הבנייה מהשנים הקודמות, אבל למגמה הדמוגרפית (קרי – פחות עיור) יש גם חלק חשוב בהאטה הזאת.

כיוון שקצב העיור נחלש בקצב מהיר, השינויים האלו בצריכת פלדה, ברזל, נחושת, מלט וכו' הם שינויים מתמשכים ולא מחזוריים, וזאת בניגוד למה שרבים חושבים. מי שחושב שהגענו לתחתית של המחזור טועה. המגמה של האטה בהשקעות בנכסים קבועים בסין רק החלה. אנחנו רק בתחילתו של התהליך שיימשך לפחות עשור אם לא שניים.

גילוי נאות – יש לי השקעות נגד תעשיות שמוכרות חומרי גלם לענף הבנייה והתשתיות בסין.

פורסם בקטגוריה כלכלה, מקרו סין | סגור לתגובות על דעיכת תהליך העיור בסין

תגובה לאימיילים שקיבלתי

אחרי שהודעתי אתמול על השינוי הצפוי בבלוג, קיבלתי מספר אימיילים מקוראים וחברים, אז במקום לענות אחד אחד, אני אענה עליהם במרוכז כאן.

קודם כל אני מודה לכל מי ששלח לי אימייל, ועל המילים החמות.

בנוסף לתודות שקיבלתי, אלמנט שחזר בהרבה מהאימיילים היה שאני פשוט צריך להתעלם ממיילים שנשלחים אלי עם שאלות על מניות ספציפיות, וכך אני אוכל להמשיך ולכתוב באותה הצורה בה הבלוג היה עד היום.

לצערי, הפתרון הזה לא יעבוד, ואני אסביר למה.

ראשית, ברגע שאני יודע שאנשים מחקים את הפעולות שלי זה יוצר מחויבות מסוימת. אפילו אם אני אתעלם מהשאלות שאני מקבל, עדיין אני ארגיש מחויבות לעדכן בכל פעם שמשהו משמעותי קרה באחת ההשקעות שלי.

שנית, את הבלוג הזה קוראים גם קרובי משפחה וחברים שלי ומהם אני לא יכול להתעלם.

תחשבו למשל על המקרה שהיה עם COCO – מניה שקניתי ופתאום ירדה בצורה חדה. מכרתי את המניה כי חשבתי שיש סיכוי גדול שהמניה תגיע לאפס. ידעתי שמספר חברים וקרובים שלי קנו את המניה, האם זה נראה לכם הגיוני שאני אשאיר אנשים שיקרים ללבי עם מניה שאני יודע שבסבירות גבוהה תגיע לאפס?

כשהתחלתי להשקיע לפני כ-15 שנה היה דיון על כך באחד הפורומים בו הייתי פעיל וכמעט כולם שם אמרו שהם אף פעם לא נותנים "טיפים" לחברים ולמשפחה. לי זה נראה מוזר ולא נכון. ההיגיון שלי אמר שכמו שיש לי חברים שהם רופאים/עו"ד/מהנדסים וכו' שאני מדי פעם שואל אותם לעצתם בנושא שקשור למקצוע שלהם, ככה זה הגיוני שאנשים יתייעצו איתי ושאני אתן להם "טיפים". זה נראה לי המעשה הנכון לעשות, אפילו אם זה אומר שמדי פעם אחד מהטיפים שלי יהיה שגוי ושאולי חברים יכעסו עלי בגלל זה.

היום אני מבין שטעיתי, כי יש הבדל גדול בין עצה של חבר-רופא לבין טיפ על מניה מסוימת. ההבדל נובע מכך שבמקרה השני נוצרת איזה שהיא מחויבות מתמשכת. כלומר לא מדובר באיזה שהיא עצה חד-פעמית, אלא שמעכשיו ועד עולם אני אצטרך לתחזק את החבר הזה ולספר לו בכל פעם שאני קונה או מוכר מניה מסוימת.

עם השנים מצאתי את עצמי עם יותר ויותר אנשים שמקבלים ממני טיפים. זה יוצר מצב לא הגיוני שבכל פעם שאני מוכר מניה מסוימת, אני צריך להתחיל לחשוב ולהיזכר למי המלצתי על המניה הזאת, כי עכשיו אני מרגיש מחויבות לספר לו ששיניתי את דעתי ושצריך למכור את המניה. נניח שאני עכשיו בטיול בחו"ל וקורא חדשות על אחת המניות בהן אני מחזיק שגורמות לי למכור את המניה. עכשיו, באמצע הטיול, אני צריך להתחיל לכתוב 20 או 30 אימיילים לחברים ולהודיע להם שאני מוכר את המניה.

פתאום אני צריך להתחיל לחשוב ולחפור מי מהחברים שלי מחזיק במניה הזאת ואת מי אני צריך לעדכן. זה ממש לא כמו לקבל עצה חד פעמית מחבר שהוא רופא שיניים.

או כמו שקרה בשבוע האחרון שבגלל שמחיר המניה של VSEC ירד, קיבלתי מבול של אימיילים. אז אולי אני יכול להתעלם מאנשים שאני לא מכיר, אבל אני לא יכול להתעלם מחברים.

הרי זאת בדיוק הסיבה שבגללה לא רציתי לנהל אף פעם כסף לאנשים אחרים. ועכשיו מצאתי את עצמי עושה בחינם את מה שלא הסכמתי לעשות תמורת תשלום.

אתמול דיברתי על כך עם מספר קולגות (קרי – משקיעי ערך אחרים) וכולם הסכימו איתי וסיפרו לי שגם הם עברו תהליך דומה עם השנים, ושכיום גם הם כבר לא נותנים טיפים לחברים.

שימו לב שגם באפט אף פעם לא מוכן לתת טיפים. הטיפ שלו הוא תמיד – "להשקיע בתעודת סל לאורך עשרות שנים". זה לדעתי הדבר הנכון לעשות. ומהיום והלאה זה מה שאני אעשה כשישאלו אותי על מניות.

בקשר לבלוג, אני עדיין מקווה להמשיך ולכתוב ומקווה שהבלוג ייתן ערך אמיתי לקוראים.

פורסם בקטגוריה Blog | סגור לתגובות על תגובה לאימיילים שקיבלתי

שינויים בבלוג

בימים האחרונים קיבלתי מבול של פניות מקוראים וחברים לעדכן על ההתפתחויות ב VSEC. המניה ירדה בצורה חדה לאחר שזו פרסמה את הדוח הרבעוני האחרון.

כמות הפניות שקיבלתי (כולל מיילים מאנשים שאני לא מכיר) הביאה אותי לחשוב מחדש על הפורמט של הבלוג הזה. הבנתי שלמרות שאני כותב בפירוש שניתוחי המניות שאני מביא כאן ופירוט הפעולות בתיק שלי הם לא המלצות השקעה, אחוז נכבד מאוד מהקוראים כן רואה בזה המלצות ופועל לפי זה. לא משנה כמה אזהרות אני אכתוב, אין לי שום שליטה על הפעולות של הקוראים.

דבר זה מביא לשתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שאני מוצא את עצמי מחויב לעדכן בכל פעם שיש התפתחות באחת המניות שלי (כמו שקרה עכשיו עם VSEC). קוראים רבים כנראה קנו את המניה מבלי לנתח את החברה ועכשיו הם מחכים למוצא פי. זה שם אותי בעמדה בה אני לא רוצה להיות.

זאת בדיוק הסיבה שמעולם לא רציתי לנהל כסף לאחרים – כי לא רציתי להתחיל לתת דין וחשבון לאף אחד מדוע מניה מסוימת עלתה או ירדה. אז עכשיו אני מוצא את עצמי עושה בחינם מה שלא רציתי לעשות אפילו תמורת תשלום. זאת לא נקודה שאני רוצה להיות בה – עם או בלי תשלום.

בעיה שנייה היא שיכול להיות שאני גורם ליותר נזק מתועלת (לפחות לחלק מהאנשים). אם הייתי מנהל כסף לאחרים לפחות הייתה לי שליטה על התזמונים של הרכישה והמכירה. אין דבר כזה "מניה טובה" או "מניה רעה" כמעט כל מניה תהיה "טובה" במחיר מסוים וכמעט כל מניה תהיה "רעה" במחיר אחר. מה שמדאיג אותי זה שהקוראים, בגלל שהם לא מנתחים את החברה לבד, לא ידעו מהו המחיר הנכון ובכך יגרמו לעצמם נזק.

למשל, נגיד שמישהו כאן קרא על VSEC ואז התחיל להסתכל על המניה, אבל לא העז לקנות אותה. אח"כ הוא רואה שהיא עולה ועולה, ואז הוא יתחיל לחשוב שאולי בכל זאת צדקתי ומדובר במניה טובה. אחרי שהמניה הגיעה ל-80$ הוא החליט ללחוץ על ההדק ולרכוש את המניה. אחרי מספר שבועות המניה מתרסקת, הקורא נלחץ ומוכר ב-60 דולר.

לאורך השנים פרסמתי כאן המון ניתוחים של מניות, ואם מישהו באמת מעוניין ללמוד את הנושא הזה, יש בבלוג הזה כבר מספיק חומר שיעזור לו. שלא לדבר על אין ספור ספרים מעולים, בלוגים, פורומים וכו' שיכולים לסייע לו. כלומר, אם מישהו באמת רוצה ללמוד איך להיות משקיע ערך, הוא לא צריך את הציוצים שלי בכל פעם שאני קונה/מוכר. מצד שני, אם מישהו לא מעוניין להשקיע את הזמן הזה ורק רוצה לקבל טיפים, אז הציוצים שלי יכולים רק להזיק לו, ובמקרה הזה פשוט עדיף לו לשים את הכסף בתעודת סל ולשכוח ממנו.

לאור זאת, הפורמט של הבלוג הולך להשתנות לגמרי. אני אפסיק לעדכן על קניות/מכירות שאני מבצע ועל הרכב התיק שלי.

זה אומר שהבלוג ייראה לגמרי אחרת. האמת שעוד אין לי מושג על מה אני אכתוב ויש סיכוי שאני כמעט ולא אכתוב. נראה. עוד לא ממש החלטתי. הייתי רוצה לכתוב יותר על מה שקורה בסין, כי זה משהו שמעניין אותי. אולי גם על נושאים אחרים. לא יודע. יכול להיות שמדי פעם אכתוב על מניה ספציפית – אם אני חושב שמדובר במקרה שבאמת אפשר ללמוד ממנו משהו חדש, אבל הימים בהם אני מדווח על כל פעולה בתיק שלי הסתיימו.

פורסם בקטגוריה Blog | סגור לתגובות על שינויים בבלוג

הזקן שגר ליד הגבול איבד סוס

SAI WEN

אלו שמתחילים ללמוד סינית תמיד מתפלאים עד כמה הסינית שפה יפה. לא רק שהיא ציורית מאוד (למשל המילה "להיזהר" היא "לב קטן"), אלא היא גם עשירה מאוד (הרבה יותר עשירה מאנגלית, כאשר אנגלית עשירה בהרבה מעברית).

רק מספר הפתגמים בסינית עומד על כ-30 אלף כאשר מאחורי חלק נכבד מהפתגמים עומד סיפור.

אחד מהפתגמים האהובים עלי הוא – 塞翁失马 – sai weng shi ma – או בתרגום לעברית – הזקן שגר ליד הגבול איבד סוס.

הסיפור הולך ככה:
ליד הגבול חי לו זקן ביחד עם בנו היחיד. יום אחד ברח הסוס של הזקן ונעלם. הסוס כנראה חצה את הגבול ולא חזר. חבריו ושכניו של הזקן ישר באו לנחם אותו – "או כמה חבל שאיבדת סוס. דבר כזה יקר הלך לאיבוד", אך הזקן סירב להתאבל ואמר "מי יודע? אולי זה שהסוס ברח זה דווקא משהו טוב".

חלפו מספר ימים והנה חזר הסוס ואף הביא איתו סוס נוסף. ישר באו השכנים ואמרו – "ואוו, איזה מזל יש לך. תראה, לא רק שהסוס חזר אלא קיבלת עוד סוס". אך הזקן סירב להתלהב וענה – "מי יודע? אולי זה שהסוס חזר זה לא דבר טוב".

שוב חלפו מספר ימים ובנו של הזקן רכב על הסוס, נפל ושבר את הרגל. באו השכנים ואמרו – "כמה נורא! איזה אסון! עדיף היה כבר שהסוס לא היה חוזר. הוא רק הביא מזל רע". הזקן כהרגלו סירב להתעצב ואמר – "מי יודע? אולי זה שהבן שלי שבר רגל זה דבר טוב".

לאחר מספר ימים המדינה שמעבר לגבול הכריזה מלחמה. כל צעירי הכפר גויסו להילחם ורבים מהם מתו. הבן של הזקן לא גויס בגלל רגלו שבורה, וככה חיוו ניצלו.

מהסיפור אפשר כבר להבין מה הפתגם אומר – כשקורה משהו טוב, זה לא בהכרח טוב, וכשקורה משהו רע, זה לא בהכרח רע.

ככה בדיוק אני מרגיש עכשיו אחרי התהפוכות שקרו בתיק שלי בשבוע האחרון.

לפני מספר ימים העלות על השורט של ואלי (סימול VALE) עלתה בצורה קיצונית והגיעה תוך מספר ימים למעל ל-20%. זאת עלות גבוהה מדי לטעמי שלא מצדיקה את ההשקעה. לאור זאת כיסיתי את השורט במחיר של 6.09$. בנוסף, העלות על השורט של פורטסקיו (סימול FMG) טיפסה לרמות יותר הזויות, ולכן כיסיתי גם את כל השורט על פורטסקיו במחיר של 1.98.

זה כמובן השביז אותי כי מכל חברות הברזל נשארתי רק עם שורט על ריו-טינטו (סימול RIO). כיוון שאני עדיין צופה שנים קשות מאוד לתחום, הייתי שמח להישאר עם חשיפה.

אך ראו מה קרה – אחרי שסגרתי את השורטים, הברזל החל לעלות בצורה אגרסיבית. תוך כשבוע מחירי עופרת הברזל עלו בכ-10 דולר. חברות הכרייה הגיבו באופן חיובי לכך וזינקו. אז לכאורה מה שנראה כמו דבר לא טוב בסוף הסתיים באקורד חיובי, לא?

אז זהו, שכנראה שלא. אחרי שכיסיתי את השורטים, רמת הנזילות שלי עלתה מאוד, ובינתיים עשיתי פעולות בתיק ששוב הורידו את הנזילות – בעיקר שני שורטים על חברות שגם קשורות לדברים שקורים בסין, אבל לא בתחום הברזל, קניתי לא מעט מניות של FAF, ועוד מספר פעולות קטנות.

בקיצור, מבלי לסבך יותר מדי, כבר אין לי את הנזילות לחזור לשורטים שסגרתי. לואלי, הצלחתי לחזור שלשום, ועשיתי שוב שורט במחירים של 6.2-6.3. זה נחמד מאוד, כי לא רק שמכרתי במחיר גבוה מזה שקניתי לפני מספר ימים, אלא גם חסכתי לעצמי את תשלום הדיבידנד (כיסיתי יום לפני תאריך התשלום). אבל הפוזיציה החדשה שבניתי היא רק כמחצית מהשורט שהיה לי עד לפני שבוע.

שוב, לכאורה זה לא רע, כי בינתיים ואלי כבר מעל ל-7 דולר. פורטסקיו כבר ב-2.2. הבעיה היא שאין לי אפשרות היום להגדיל את השורטים. לא יודע, אולי אני אמצא דרך בימים הקרובים, אבל בינתיים אני עם חשיפה קטנה יותר לקטסטרופה בברזל מאשר הייתי לפני שבועיים, ולדעתי זה לא דבר טוב, למרות שבינתיים זה לטובתי.

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על הזקן שגר ליד הגבול איבד סוס

שני דברים שלמדתי מדרקנמילר

דרקנמילר הוא ללא ספק אחד מגדולי המשקיעים שחיים היום. עם תשואות שעולות על אלו של באפט.

אתמול נחשפתי דרך חשבון הטוויטר שלי לאחת ההרצאות שהוא נתן לאחרונה. מאוד אהבתי את מה שהוא אמר. חבל לי שהוא לא כתב ספר כי אני חושב שיש המון מה ללמוד ממנו. לפחות מההרצאה הזו למדתי שני דברים.

הראשון נוגע במאקרו. דרקנמילר מדבר בהרצאה על מדיניות הפד ועל הריבית הנמוכה. זה נושא שמעסיק אותי לא מעט בשנה-שנתיים האחרונות – בין השאר כי יש לו השפעה עצומה על איך שההשקעות שלי תזוזנה בעתיד הקרוב. די נטיתי לחשוב שהפד עושה טעות בכך שהוא משאיר את הריבית כל כך נמוכה למשך זמן כה ארוך, אבל לא הייתי לגמרי סגור על עצמי.

סך הכל אני הרי מדבר מפוזיציה. העלאת הריבית תשפיע לחיוב על תוצאות הבנקים. אם הריבית תעלה לכיוון ה-2%, אז הרווחים של וולס-פארגו וג'יי-פי מורגן יעלו לפחות ב-1$ למניה. אז חשבתי שאולי הרווח האישי שלי מעליית הריבית משפיע על דעתי בנושא.

אך עכשיו, אחרי שקראתי את הטיעונים של דרקנמילר, אני כבר משוכנע לגמרי שהריבית הנמוכה עושה הרבה יותר נזק מתועלת. המצב בארה"ב אינו מצדיק בכלל סביבת ריבית כה נמוכה. יש אינפלציה, יש צמיחה, האבטלה נמוכה – האם אלו מצדיקים את הריבית הכי נמוכה ב-100 השנה האחרונות?

ההשלכות של הריבית הנמוכה מגיעות לכל העולם ומשפיעות מאוד על ערך הנכסים. (שימו לב שדרקנמילר טוען טענה דומה לזו שטענתי לפני מספר חודשים – שאי אפשר לנטרל את המכפילים הגבוהים של שוקי המניות מסביבת הריבית הנוכחית). מה שהפד עושה זה מנפח בועות. הכסף הזול הזה זורם לאן שהוא. ובגלל שאין אינפלציה גבוהה, ברור שהוא זורם לניפוח נכסים. לפני עשור זה היה נדל"ן, והיום? אולי ביוטק??

איך שלא יהיה הפד צריך להתחיל להעלות את הריבית. עליה מתונה לכיוון ה-2% עדיין תשאיר את הריבית נמוכה מספיק בשביל לאפשר צמיחה, אבל אולי זה ימנע את הדברים המגוחכים שקורים היום כשסביבת הריבית היא אפס (כמו למשל ריבית שלילית בחלק ממדינות אירופה!).

הנושא השני עליו מדבר דרקנמילר זה אגרסיביות בהשקעות. הוא מספר על כך שכשהוא ניהל את הכסף של קרן קוונטום, סורוס עבד 10% מהזמן שדרקנמילר עבד, כל הרעיונות שסורוס פעל לפיהם הגיעו מדרקנמילר, ועדיין סורוס הרוויח יותר כסף ממנו. הסיבה לכך היא שסורוס היה יותר אגרסיבי.

לדעתי, אני לא מספיק אגרסיבי בחלק מההשקעות שלי.

אני מודע לכך שסגנון ההשקעות שלי אגרסיבי ביותר לעומת רוב משקיעי הערך. בגדול, אני חושב שרוב משקיעי הערך נוטים להיות אובר-שמרנים. אבל זה שאני יותר אגרסיבי מרוב הקולגות שלי, לא אומר שאני אגרסיבי מספיק.

זה נכון שיש קשר גדול בין אגרסיביות לבין סיכון, אבל החכמה היא להיות אגרסיבי מבלי להסתכן. זאת התורה שמעניינת אותי. הייתי רוצה להיות אגרסיבי מאוד אבל עדיין לנהל תיק ללא סיכונים גדולים. האם זה אפשרי?

אני חושב שסורוס מראה שזה אפשרי. עובדה שהוא בעסק הזה אותו מספר שנים כמו באפט והוא לא נפל אף פעם. לאורך עשרות שנים סורוס פעל בצורה שנראית לרבים מאיתנו מאוד אגרסיבית, אבל הוא לא פשט רגל – הוא אפילו לא היה קרוב לזה. וזאת למרות שהוא עבר לא מעט משברים פיננסים ב-60 שנה בהן הוא פעיל. כנ"ל אפשר להגיד על דרקנמילר. תראו, למרות שדרקנמילר יותר אגרסיבי מבאפט, לדרקנמילר היו פחות שנים של הפסדים. לכאורה זה לא מסתדר לנו. היינו מצפים שיקרה ההפך.

דרקנמילר היה ממונף יותר מבאפט, עשה דברים שבאפט בחיים לא היה עושה (שורטים, מט"ח וכו'), אבל בסופו של דבר, הוא הציג תשואות יותר גבוהות מבאפט ועם פחות שנים של הפסדים. קל לנפנף את זה ולהגיד שדרקנמילר לקח יותר סיכונים ולכן התשואה שלו יותר גבוהה. כמובן שזאת טענה לגיטימית ואני לא אתווכח עם אף משקיע שרוצה להיות קצת יותר שמרני. אבל אני לא מסכים עם זה. וכשזה נוגע לכסף שלי, אני מוכן לנטות יותר לכיוון סורוס-דרקנמילר, ולהרים קצת את רמת האגרסיביות.

לא שאני מתכוון להשתולל יותר מדי. אני חושב שאני מספיק אגרסיבי ברמת המינוף שלי, מספיק אגרסיבי במשחק באופציות ואולי קצת יותר מדי אגרסיבי בשורטים שעשיתי על הברזל, לעומת זאת ההשקעות שלי במט"ח היו הרבה יותר מדי שמרניות ועכשיו אני מתחיל להבין את זה.

עשיתי שלושה הימורי מטבעות בשנתיים האחרונות – נגד הין היפני, נגד הדולר האוסטרלי ולאחרונה – נגד הכתר הנורווגי. ההימור נגד הכתר היה מזערי. לקחתי ביס קטן במטרה ללמוד קצת על נורווגיה ואז אולי להגדיל. ההימור הלך מהר מאוד לטובתי ואני מורווח שם 8%. אבל זה ממש כסף קטן – מבחינת ההשפעה של הרווח על התיק שלי, זה זניח לחלוטין.

על שני ההימורים האחרים עשיתי הרבה יותר, אבל לא מספיק. מאז שפתחתי את השורט על הדולר-האוסטרלי הוא נפל כבר בכ-15% מול האמריקאי. הין נפל ב-23% מאז שפתחתי פוזיציה. אלו נפילות לא קטנות כשמדובר במטבעות, אבל התרומה של אלו לתיק שלי לא גבוהה. הרווחים מהימורים אלו נעמדים בכ-1.5% משווי התיק הנוכחי שלי. ברור שזה נחמד. כל נקודת אחוז שאני מרוויח זה יפה ועוזר לי מאוד לשבור את התשואות של כלל השוק. אך עדיין מדובר ברווח קטן מדי והייתי צריך להיות הרבה יותר אגרסיבי.

בואו נבקר את ההימור של דרקנמילר נגד הפאונד ב-1992. דרקנמילר פתח הימור בשווי 100% מהנכסים שהוא ניהל, וסורוס "עזר" לו להבין שזה שמרני מדי, ומיד הם הגדילו את ההימור ל-200% משווי הנכסים שלהם. האם זה אגרסיבי מדי?

שוק המט"ח מאפשר היום למשקיע הקטן מינופים מטורפים וכל ילד עם מחשב בבית יכול להתמנף פי 200! אני מניח שיש לא מעט משקיעים פרטיים שממונפים פי 10 או יותר. בהשוואה להם סורוס מתנהג כמו הדאלי למה. וסורוס הוא לא ילד עם לפטופ. סורוס מבין מאוד במקרו כלכלה (בניגוד ל-99% משחקני המט"ח), והיה לו ביטחון עצום שהפאונד הולך להתרסק. האם הוא לקח סיכון גדול מדי?
לדעתי, ממש לא. הוא הרוויח 26% על הנפילה של הפאונד, וזה נהפך לרווח של 52% בזכות המינוף שהוא לקח. רווח מרשים מאוד.

מה הסיכון שהוא לקח? לדעתי – מזערי ביותר. הסיכון היה שהממשלה הבריטית לא תוותר על הרצועה ותעלה את הריבית לרמה של המרק הגרמני – קרי 15%. ואז סורוס היה צריך לשלם 30% מההון שלו הוצאות ריבית שנתיות. מן הסתם הוא היה זורק את ההימור אחרי חודש או משהו כזה ויוצא עם נזק של 3%. והסבירות שזה יקרה הייתה נמוכה מאוד. הפסד של 3% בסבירות נמוכה ביותר, לעומת רווח של 52% בסבירות של מעל ל-90%.

(ברור שאני מאוד מפשט את הנושא, אולי גם הפאונד היה מתחזק? מי יודע. אבל הפישוט בא רק לשם ההדגמה ואני חושב שזה לא רחוק מההסתברויות האמתיות).

בקיצור, דעתי האישית היא שסורוס לא לקח סיכון גבוה בכלל. ברור שאם הייתם שואלים את באפט או את מנגר הייתם מקבלים תשובה אחרת והסברים אחרים. אבל ככה אני רואה את זה.

תשוו את זה להימורים שאני לקחתי. ההימורים הראשוניים שלי נגד הין ונגד הדולר האוסטרלי עמדו על כ-4%-5% לכל אחד מהמטבעות. זאת ממש בדיחה. אחרי שהמטבעות כבר נפלו לא מעט, הכפלתי את ההימורים (לפני מספר ימים הכפלתי את ההימור נגד הדולר האוסטרלי), אבל גם עכשיו – 10% נגד כל אחד מהמטבעות האלו – זה ממש קצת. היום אני מבין שהייתי יותר מדי שמרן.

אני מתכוון להכפיל מחר שוב את ההימור נגד הדולר האוסטרלי ולקחת אותו לאזור ה-20% משווי התיק שלי. אני לא הולך להיות יותר מדי אגרסיבי כי אין לי את הביטחון שהיה לסורוס ב-1992. אני אומנם חושב שהסיכוי להרוויח גדול מאוד, ולא פחות חשוב – הסיכוי להפסיד כאן הוא מזערי, אבל הביטחון שלי בהימור הזה לא מתקרב לרמת הביטחון שהייתה לסורוס בהימור נגד הפאונד. גודל ההימור צריך לבוא יד ביד עם גודל הביטחון (זאת הסיבה שהייתי מאוד אגרסיבי בשורטים על הברזל).

לא בכל שנה תהיה לי הזדמנות לבצע הימורי מטבע. למשל, רבים פנו אלי בשאלה למה אני לא מהמר נגד האירו. לא המרתי ומאז הוא נפל, ואני בכלל לא מתחרט על זה, כי לא ראיתי את זה בא. אני חושב שזה הולך להיות אירוע מאוד נדיר בשבילי להצליח לחזות נפילה של מטבעות. אז במקרים שאני מבין את הנושא ורואה מראש את הנפילה, אני צריך להיות יותר אגרסיבי. פספסתי הזדמנות פז עם שני המטבעות האלו, ואני מקווה שבעתיד יהיה לי את האומץ להיות יותר אגרסיבי.

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על שני דברים שלמדתי מדרקנמילר

נפילת רייך הברזל

יש יותר חזקים בסדרה, אבל עדיין לא רע. יעניין רק את אלו שבקיאים בנושא

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על נפילת רייך הברזל

תיק המניות ברבעון הראשון של 2015

מתחילת השנה פורטסקיו (סימול FMG) ירדה ב-29% (אם מחשיבים את הירידה במטבע האוסטרלי, הירידה הייתה חדה יותר). ואלי (סימול VALE) ירדה ב-32% מתחילת השנה.

מחירי עופרת הברזל התחילו את השנה ב-70$. היום הם ב-52$. לפני שנה הם היו ב-130$. כשהתחלתי את השורט על חברות כריית-הברזל, מחיר העופרת עמד על 190$. מספר משקיעי ערך נפגעו קשות מהנפילה הזאת כי חברות הכרייה נראו זולות לאורך כל הדרך (קרי- מכפילי רווח נמוכים).

בחודשים הבאים שוק הברזל הולך לקבל עוד כמויות גדולות של היצע חדש, ומצד שני הביקוש הולך סוף סוף ליפול. עד עכשיו הסיבה העיקרית לנפילה במחירי הברזל הייתה צמיחת ההיצע מצד אחד וקיפאון בביקוש מהצד השני. אבל עכשיו אנחנו מתחילים לראות סוף סוף את החולשה גם בצד הביקוש. הביקוש לפלדה בסין ירד ב-2014 בכ-2%. בינואר-פברואר השנה הוא כבר ירד ב-7.5% מול שנה שעברה. בהתחשב בכך שמספר התחלות הבנייה בסין ירד ביותר מ-30% (!!!) מתחילת השנה, אנחנו הולכים לראות עוד ירידה בביקוש לפלדה בשנה-שנתיים הקרובות (כי לוקח לפחות 3 שנים לבנות בניין מרגע "תחילת הבנייה" – שזה בעצם הרגע בו מתחילים להכשיר את הקרקע).

העולם הגיע לשיא הפלדה (Peak Steel) בשנת 2013. כלומר תפוקת הפלדה העולמית הגיעה לשיא ב-2013 ומשם היא רק תרד וכנראה שלא תחזור לרמות האלו לפחות ב-20 השנה הבאות. ההשלכות על תעשיות הפלדה והברזל העולמית תהינה עצומות. אני ציפיתי ששיא הפלדה יגיע שנה קודם וטעיתי. אבל טעות זו של שנה מתגמדת לעומת הטעות של רוב האנליסטים, חברות הכרייה, ציוד הכרייה, חברות הפלדה וכו' – אלו ציפו שלא נגיע לשיא הביקוש לפני 2030 (!). הם טעו ביותר מ-15 שנה.

טעות זו תעלה להם בעשרות אם לא יותר של מיליארדי דולרים. כתבתי על כך בהרחבה ב-2011-2012 וקיבלתי לא מעט ביקורת מחברים על כך שאני מלגלג יותר מדי על מנכ"לים של חברות גדולות. כאילו שהם לא מבינים מה הם עושים ולא מבינים את התעשייה. ובכן.. מסתבר שזה שאתה מנהל אלפי עובדים ומקבל משכורת של מליונים לא באמת אומר הרבה על היכולות שלך לנתח בצורה נכונה את המציאות הכלכלית. המנכ"לים התעלמו לגמרי מנתוני הביקוש הסינים. המחקרים עליהם הם התבססו היו מופרכים לגמרי – למשל בנו על כך שסין תמשיך לבנות 20-30 מליון דירות בשנה (למרות שהביקוש האמתי עומד רק על 7-10 מליון במקרה הטוב).

מה שזה לימד אותי זה עד כמה זה מסוכן לסמוך על ההערכות של בכירים בתעשייה מסוימת. צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד את נבואות המנכ"לים. מצד שני, אני כן מוכן לקחת את ההערכות של ג'יימי דיימון שג'יי-פי-מורגן תעשה תשואה של 15% על ההון המוחשי שלה. ככה שאין לי ממש תשובה מתי כן לסמוך על המנכ"ל ומתי לא. במקרה של חברות הברזל פשוט ידעתי שהם טועים, כי הצצה בשנתון הסטטיסטי הסיני שברה את כל הטענות שלהם (וכתבתי על כך בהרחבת יתר לפני מספר שנים אז אני לא אחפור שוב). במקרה של דיימון יש לי את הסיבות שלי להאמין לו – בעיקר בגלל שאני חושב שלבנקים יש יכולת טובה מאוד להעביר פעילות מתחום מסוים שמייצר תשואה נמוכה לתחום אחר שמייצר תשואה גבוהה.

לבנקים אין מפעלים, בולדוזרים וכו' בהם הם השקיעו מיליארדים. לבנקים יש הרבה יותר גמישות לשחק בין המוצרים השונים שלהם. כמו כן יש להם יכולת תמחור חזקה מאוד. אלו הן הסיבות העיקריות, שלמרות הסקפטיות מצד השוק, הבנקים הגדולים בארה"ב מצליחים להגדיל את התשואות על ההון בשנים האחרונות למרות הרגולציה המאוד נוקשה (במיוחד יחסי הלימות הון גבוהים).

לפני שאני מציג את התשואות הרבעון, אי אפשר בלי כמה מילים על הבורסה בסין. המניות בסין זינקו בשנה האחרונה בצורה מטורפת כאשר כל יום נרשם עוד שיא חדש בבורסות בשנחאי ובשנג'ן. וזאת בניגוד לכלכלה הראלית אשר מראה חולשה הולכת וגדלה. באופן פרדוקסלי הזינוק הזה בבורסה טוב מאוד לשורטים שלי. תופעת העדר אצל הסינים חמורה בהרבה מאשר במדינות המערב. זאת הסיבה לכך שבועת הנדל"ן התפתחה לרמות שלא היו אי פעם במדינה אחרת. היום, בגלל שהנדל"ן חלש, הסינים חזרו לבורסה (ובגדול). תופעת הלוואי היא חולשה נוספת בנדל"ן. הסינים עכשיו מעדיפים לקנות מניות מאשר נדל"ן.

אז השורטים תרמו לא מעט לתשואה שלי שהצליחה להתאושש לא רע מהמיני-מפולת שחוויתי בתחילת השנה. להלן התשואות מתחילת השנה:
SPY הניב 0.9%
DIA הניב 0.4%
ההנג-סאנג הניב 6.1%
התשואה של התיק שלי עומדת על 8.6%

פעולות ברבעון

בעדכון הרבעוני הקודם כתבתי על כך ש VSEC ביצעה רכישה מאוד משמעותית. (לפי חישובים שלי הרכישה הזאת הולכת להוסיף כ-2$ לרווח הנקי למניה). באופן מפתיע השוק הוסיף רק 8$ למחיר המניה לאחר ההודעה. ניצלתי את הפספוס הזה של השוק והוספתי הרבה מניות במחירים 64-69 דולר. אני מעריך שהחברה תרוויח לפחות 8 דולר השנה או בשנה הבאה (רווח אמתי ולא חשבונאי. כלומר רווח שמתעלם מהפחת על רכישות שהחברה ביצעה). אני בהחלט רואה את המניה מגיעה למחיר של 120-150 תוך שלוש שנים, וזאת בכלל בלי להחשיב צמיחה עתידית.

מי שמעוניין, הנה אקסל קצר שבניתי איך לדעתי נראים הרווחים האמתיים של החברה אחרי הרכישה. שימו לב שלפי האקסל שלי, הוצאות הריבית יעמדו על יותר מ-11 מליון דולר, לעומת 6 מליון שהחברה טוענת בדוח השנתי האחרון. ככה שההנחות האלו של-8 דולר למניה כנראה שמרניות מדי.

היום VSEC תופסת כ-16% מהתיק שלי.

חיזקתי קצת את ההחזקה בוורנט של ג'יי-פי (JPM-WT) תמורת 19.33$ ואח"כ ב-16.25$.

מכרתי חלק לא קטן מהוורנטים של וולס-פארגו (WFC-WT) ב-21$ וב-19-20 דולר.

מכרתי חלק מהמניות של גולדמן-זאקס ב-175-176 דולר.

ישנן 3 סיבות עיקריות לדילול של וולס וגולדמן. הסיבה הראשונה היא שהחשיפה שלי לכתבי האופציה של וולס הייתה מאוד גדולה. עם הזמן אנחנו מתקרבים לפקיעה של אופציות אלו ולכן הסיכון גדל. בתחילת השנה ההחזקה שלי שם עמדה על 35%. הורדתי אותה ל-28% שזה עדיין הרבה. מכאן אני כבר פחות לחוץ לדלל, ולכן אמכור לאט לאט בשלושת השנים הקרובות.

סיבה שנייה היא שיש הזדמנויות אחרות בשוק (כמו VSEC ומניות קטנות עליהן אכתוב בהמשך). הפוטנציאל במניות אלו לא קטן מאשר בחברות הפיננסיות, אז זה נכון לפצל קצת את התיק – סיכוי לתשואה דומה, אבל סיכון קטן יותר.

סיבה שלישית היא בגלל שמכרתי פוטים של וולס וגולדמן (כמו שכתבתי בפוסט קודם), אז ראיתי צורך לדלל את ההשקעות פליין-ונילה בחברות אלו.

פתחתי שתי פוזיציות חדשות אבל מאוד קטנות בשתי חברות קטנות. כמו כן הגדלתי שתי פוזיציות במניות אחרות שעוד לא חשפתי. מניה אחת הגדלתי בצורה מאוד משמעותית וכיום היא כבר תופסת בערך 7% מהתיק שלי. חוץ ממניה זו יש עוד מניה שלא חשפתי שיש לי שם השקעה גדולה – 8% מהתיק. זה קצת מבאס אותי שאני לא יכול לחשוף את ההשקעות האלו, אבל מדובר במניות שממש קשה לאסוף, ולכן אני לא רוצה ליצור לעצמי תחרות. בנוסף, חלק מהרעיונות אני מקבל מחברים בתנאי שאשאיר את הרעיונות האלו לעצמי.

הגדלתי את השורט על ואלי ב-8.34$ ועל ריו-טינטו (סימול RIO) ב-43.27$. הייתי שמח גם להגדיל את השורט על פורטסקיו, אבל כבר אין יותר מניות לשרטט. כמו כן פתחתי שורט על חברה חדשה – ענקית הסחורות גלנקור (סימול באנגליה GLEN) תמורת 245.25 ו 250.549 פני. מדובר בשורט קטן של כ-1% מהתיק שלי. הסיפור פה הוא שוב סיפור של סחורות – בעיקר מתכות תעשייתיות ופחם. שוק הפחם נחלש מאוד בשנתיים האחרונות. לא כתבתי על כך כמעט למרות שגם ואלי וריו חשופות מאוד לשוק הזה. לדעתי שוק הפחם הולך להמשיך במדרון ארוך למטה בגלל שיש היום אלטרנטיבות נקיות יותר וזולות יותר ליצור חשמל. מקווה לכתוב על נושא זה באריכות בעתיד הקרוב.

הוספתי גם עוד למניה שלא מפסיקה לאכזב – אנטרפרייז-אינס (סימול באנגליה ETI) תמורת 112 פני.

כמובן, גם פתחתי שורט של 2% על מדד הביוטק, כמו שכתבתי על כך לפני מספר ימים. הלוואי שמניות הביו יזנקו בשנה-שנתיים הקרובות כדי שאוכל להגדיל את השורט.

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על תיק המניות ברבעון הראשון של 2015

מאה תרופות שיצילו אותנו מסרטן

כבר כמה חודשים שאני מקבל איתותים מכל מיני כיוונים שיש בועה גדולה בתעשיית הביוטק. תראו מה מדד הביו עשה בחמשת השנים האחרונות:

NBI

מדד הביו עלה ב-300% בחמש שנים. מה שיותר מעניין בגרף הזה זה שהנסד"ק לא עלה הרבה יותר מאשר מדד ה-S&P 500. לפי הגרפים שלמעלה, אני מנחש שללא הביו הדלתא בין ה-S&P 500 לבין הנסד"ק עוד יותר קטנה (אם היא בכלל קיימת).

זה שמדד מסוים עלה כל כך הרבה חייב להדליק נורות אדומות, למרות שזה לא אומר בוודאות שישנה בועה. כדי לבדוק את הנושא טיפ-טיפה יותר לעומק, עברתי ברפרוף על כמה עשרות חברות שמרכיבות את מדד הביו. לא קראתי דוח של אף אחת מהחברות, ולא נכנסתי לעומק. כל מה שעשיתי זה לעבור ברפרוף במורנינג-סטאר על הנתונים הכלליים של כמה עשרות חברות.

רוב החברות במדד לא מרוויחות. אבל גם אלו שמרוויחות נסחרות במכפילים גבוהים מאוד. אנחנו מדברים על מדד שבו מכפיל מכירות של 6 נחשב לזול ביותר כאשר קיימות חברות גם עם מכפילי מכירות של 30-40. רוב החברות נסחרות במכפיל של 15-20 על המכירות שלהן (במקרה שיש מכירות, כי להרבה חברות גם אין בכלל הכנסות). בנוסף, רוב החברות מדללות באופן קבוע ואגרסיבי את המניות שלהן.

זה הספיק לי בשביל לפתוח שורט קטן על שתי תעודות סל של הביו-טק. שמתי אחוז אחד מהתיק בכל אחת מהתעודות. תעודות הסל הללו כוללות כ-100 חברות כל אחת. השאלה שצריך לשאול היא – האם באמת תהיינה מאה חברות תרופות שתכבושנה את העולם? האם כל חברות הביו הולכות להצליח לפתח תרופות שירפאו הכל – מסרטן ועד למחלות גנטיות נדירות? כי לפי התמחור שלהן, זה כנראה מה שהשוק מצפה.

לא מדובר בהימור גבוה. מזה אני לא אתעשר, אבל זה נראה לי כסף די בטוח עם סיכון מאוד נמוך, אז החלטתי ללכת על זה. למרות שהתעודות כבר ירדו מאז שקניתי (ב-4% ו-9%), אני מניח שהתזמון שלי לא היה טוב, וסביר להניח שאנחנו די רחוקים מפיצוץ הבועה, לכן פתחתי פוזיציה קטנה, ואני מצפה להגדיל אותה במידה והבועה תמשיך להתנפח.

עוד נקודה לחשוב עליה היא העלות המופרכת של טיפולים רפואיים. העולם המפותח כבר נחנק מהעלויות של ביטוחי הבריאות. (בדיוק היום קראתי שליצמן מתכוון להעלות את מחיר ביטוח הבריאות בארץ בחצי אחוז). בארה"ב המצב כבר בכלל הגיע לנקודת קיצון – כאשר משפחה של ארבע נפשות צריכה בממוצע להוציא 22 אלף דולר בשנה על הוצאות בריאות:

COST

אנחנו משפחה של חמש נפשות ללא כל ביטוח רפואי, ומוציאים פחות מ-1,000 דולר בשנה על בריאות – וזה כולל הכל – תרופות, רופאים, טיפולי שיניים וכו'. אז אני מבין שאנחנו דוגמה קיצונית, אבל זה עדיין נראה לי מטורף שמשפחה ממוצעת מוציאה יותר מ-20 אלף דולר בשנה. זאת עלות של רכב!

יש גבול עד כמה העלויות הרפואיות יכולות לטפס. אז אני מניח שאנשים טענו את אותו הדבר לפני 10 שנים כאשר העלות הממוצעת עמדה "רק" על 9,000 דולר, אבל ב-20 אלף דולר, הוצאות אלו כבר נוגסות בכמעט חצי מההכנסה של משפחה אמריקאית ממוצעת.

אם משהו לא יכול לטפס לנצח, אז מתישהו הוא יפסיק. הוצאות הבריאות אינן יכולות לעבור את סך ההכנסות של משפחה ממוצעת, ולכן זה די ברור שאנחנו כנראה בפיק. ארה"ב (וכל שאר המדינות המפותחות) תהיינה חייבות לעשות שינוי קיצוני במערכת הרפואית.

אני רואה יתרון אחד וחסרון אחד בשורט הזה. היתרון הגדול הוא שמדובר בגידור לא רע בכלל על השוק. בניגוד לשורט שיש לי על הברזל – בו הקורלציה בינו לבין השוק לא גדולה, סביר להניח שאם השוק יירד הרבה, מדד הביו יירד עוד יותר (כמו שלמשל קרה אתמול).

החיסרון הגדול הוא שאין לי כאן מחיר יעד. כיוון שהשורט הוא על המדד ולא על מניה מסוימת, אין לי שום שמץ מה הוא המחיר ההגיוני שמגיע למדד. כל מה שאני יודע זה שהוא יקר, אבל מתי לצאת? – את זה אני לא יודע. בכל אופן, אם השורט יצליח, אז זה לא באמת משהו שצריך להדאיג אותי.

זהו זה, זה ההסבר בגדול על השורט. יכול להיות שאני טועה ולא מבין בכלל את התעשייה הזאת. אבל מה המקרה הגרוע ביותר? שאני אפסיד כמה אחוזים? אבל במקרה שכזה הרי אנחנו עומדים בפני פריצת דרך עצומה בתחום הבריאות וכולנו הולכים לחיות לנצח (או לפחות עד 120), אז אם אני טועה, יהיו לי מספיק שנים בשביל להחזיר את ההפסד הזה.

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על מאה תרופות שיצילו אותנו מסרטן