ג'ון פירפונט מורגן מול שי ג'ין פינג

יפה לראות איך תוך חודש העולם שינה לגמרי את דעתו לגבי סין, לא?

אם לפני שנה חברים וקרובים ישראלים היו מדברים איתי על איך סין נהפכה לכלכלה הגדולה בעולם ואיך סין שולטת על החוב האמריקאי, עכשיו אני מקבל מכתבים וטלפונים על "מה לעזאזל קורה בסין והאם המצב באמת כל כך רע?".

ולמה אנשים שינו את דעתם כל כך מהר? אולי בגלל המפולת בבורסה? או אולי בגלל התקשורת?

לא יודע. אני לא רואה חדשות – בטח לא חדשות מישראל (כי אני בסין). אבל שמעתי שמהדורות החדשות נפתחו עם המפולת בסין. אז אולי זה גרם לאנשים להילחץ ממה שקורה במדינה המאוכלסת בעולם. ממה שאני קורא, אני רואה שינוי גדול מאוד בתקשורת הבין לאומית לגבי סין. התקשורת אוהבת ללכת מקיצוניות אחת לשנייה וכנראה בגלל שהאדם הממוצע לא ממש מתעניין או מבין בנושאים כלכליים, אז הוא מסתפק ב-5 דקות כותרת של החדשות. ולפי הכותרות נראה שסין בבעיה גדולה.

אבל האם זה באמת נכון? האם סין במצב כל כך קשה.

אז אני אולי מהפסימיים ביותר לגבי סין. אני מאמין שסין במצב מאוד קשה ושהכלכלה שלה תסבול מאוד בשנים הקרובות. נראה לי שאני בהחלט שייך לעשירון הגבוה מבחינת רמת הפסימיות שלי לגבי סין. אבל מסתבר שיש כאלו שאפילו יותר פסימיים ממני, וכבר יצא לי לראות אנשים (כולל כתבים) שטוענים שסין הולכת למשבר דומה לזה של 1929. ועם זה אני לא מסכים.

עוד לפני שהמשבר מתחיל, כבר ניתן להגיד ש-1929 לא תהיה לנו, וזאת בגלל העובדה הפשוטה שאף משבר אינו אחד-על-אחד כמו המשבר הקודם. כל משבר שונה ממשבר אחר. השאלה שצריך לשאול היא האם המשבר יהיה חמור פחות או יותר כמו זה של 1929. וגם כאן אני די בטוח שהתשובה היא שלילית.

הבית של מורגן

יצא הגורל ובדיוק בימים של המפולת הגדולה בשווקים הסינים, קראתי את העמודים על המשבר של 1929 בספר (המעולה!!!) של רון צ'רנוב – The House Of Morgan. למשבר הזה היו כמה מאפיינים מאוד מיוחדים שהעצימו אותו מאוד – מאפיינים אלו לא חזרו במשברים פיננסיים אחרים, ולכן לא ראינו עוד משבר כה גדול מאז. אבל לפני שנדבר על המאפיינים המיוחדים, אני רוצה דווקא להתחיל עם נקודות הדמיון שבין ארה"ב של אז לבין סין של היום.

הנקודה הראשונה היא שבשני המקרים דובר על מדינה שהתפתחה מאוד מהר. בשניים-שלושה העשורים שלפני המשבר כלכלת ארה"ב חוותה בום משמעותי. כמו סין בשניים-שלושה העשורים האחרונים, ארה"ב אז השקיעה המון בבניית מסילות ברזל ובבתי מגורים. גורדי שחקים החלו לצוץ בניו-יורק (בין השאר האמפייר-סטייט-בילדינג – שכונה בשנות המשבר – אמפטי-סטייט-בילדינג). ארה"ב נכנסה למשבר לאחר שנוצר עודף משמעותי בנדל"ן ותשתיות – ממש כמו סין היום.

הנקודה השנייה היא ששתי המדינות היו יצואניות גדולות. לארה"ב היה מאזן מסחרי חיובי מול אירופה. דומה למצב היום שבין סין לארה"ב.

הנקודה השלישית היא שהמפולת החלה מהכפרים והערים הקטנות. כבר שנה-שנתיים לפני המשבר הגדול, הערים הקטנות והעיירות בארה"ב החלו לסבול כלכלית כאשר בועת הנדל"ן התפוצצה שם הרבה לפני 1929. אבל זה היה רחוק מהעין ורחוק מהלב של תושבי ניו-יורק, ולכן החגיגה בעיר הגדולה המשיכה. בסין כבר לפני מספר שנים החלה נסיגה משמעותית בערים הקטנות. ברוב הערים TIER 3 ו TIER 4 כבר מזמן החלה מפולת בשוק הנדל"ן (במיוחד בצפון מזרח המדינה).

הנקודה הרביעית היא המבנה הדמוגרפי הדומה. כ-50% מהאזרחים האמריקאים גרו בכפרים – דומה למספר הכפריים הסינים היום. דבר מעניין נוסף זה שרק כ-2% מהתושבים האמריקאים השקיעו אז בבורסה. זאת נקודה מאוד מעניינת וגם חשובה. כבר שמעתי מספר מומחים שטוענים שנפילה בבורסה הסינית לא תביא למשבר פיננסי במדינה בגלל שרוב הסינים בכלל לא משקיעים בבורסה. מומחים אלו צריכים ללמוד היסטוריה.

ונקודה אחרונה ומעניינת – לא באמת משהו חשוב, אלא יותר קוריוז. כשהחלה המפולת בבורסה התכנסו הבנקים הגדולים בארה"ב בניצוחו של ג'יי-פי-מורגן והעבירו החלטה "להציל את שוק המניות" ע"י התערבות במסחר. זה עזר בדיוק כמו שתכניות ההצלה של שי-גין-פינג עזרה בסין לפני חודשיים.

בדלנות

המפולת הגדולה של הבורסה בשנת 1929 הכניסה את ארה"ב למשבר כלכלי שלא נראה כמוהו מאז. הבורסה נפלה בכ-90% מנקודת השיא שלה. האבטלה הגיעה לכ-30% ובנקים רבים פשטו רגל (מה שגרם לאנשים לאבד את כל החסכונות שלהם).

את הסיבות שגרמו למשבר להיות כה חריף אפשר לחלק לשתי קבוצות – 1 – לאומנות בין לאומית ובדלנות. 2 – שמרנות מוניטרית. וביותר הרחבה:

• העולם דאז היה שונה מאוד מאיך שהוא נראה היום. אירופה עדיין סבלה מההשלכות הכלכליות העצומות של מלחמת העולם הראשונה. חוזה ורסאי (שהכריח את גרמניה לשלם פיצויים לצרפת ואנגליה) היווה עול כלכלי עצום על גרמניה. צרפת ואנגליה היו חייבות כספים רבים לארה"ב – כספים אותם הם לוו במלחמה. כל אלו הביאו למצב פוליטי בעייתי מאוד באירופה. אני לא ארחיב כי למדנו על כך בתיכון, אז אני מניח שרוב הקוראים מכירים פחות או יותר את הרקע שבין שתי מלחמות העולם.
  זה דרדר את אירופה למצב מאוד לא יציב. שטף לאומנות פרץ ,ופשיסטים צברו כוח ביבשת – אם זה פרנקו, מוסוליני ואח"כ – היטלר.
  בצד השני של העולם – יפן, שהייתה מדינה נאורה בתחילת המאה ה-20 – מדינה שעשתה צעדים משמעותיים לכיוון ליברליות ופתיחות למערב, לקחה צעד אחורה ענקי בתחילת שנות ה-30. החלו רציחות פוליטיות על ימין ועל שמאל שלוו בפלישה למנצ'וריה (שבצפון מזרח סין).
  יהיו כאלו שיגידו שגם היום העולם נמצא בלב עימותים צבאיים – דע"ש, סוריה ומשבר הפליטים באירופה. אבל זה ממש לא בר השוואה לבלגן שהיה בעולם בין שתי מלחמות העולם. הלאומנות והאיבה באירופה ובמזרח הרחוק תרמו הרבה למיתון העולמי הקשה של שנות ה-30.

• בשנות המשבר ארה"ב התמידה עם תקן הזהב – כלומר הדולר האמריקאי היה מוצמד לזהב. זאת אחת הסיבות המרכזיות למשבר הגדול. הבנק המרכזי בתקופה ההיא לא יכל להנפיק דולרים כאהבת נפשו, דבר שהכניס את המדינה למיתון דיפלציוני קשה.
  אני מניח שלאור הביקורת שלי על יפן, ישנם קוראים שחושבים שאני נגד הדפסות כסף מסיביות בתקופת משבר, אז זה ממש לא נכון. אני חושב שהקלה מוניטרית היא חשובה מאוד, אבל זאת לא גלולת פלא. מדינות חייבות לעשות רפורמות נוספות ולא להסתפק בהקלה מוניטרית.
  זה קצת שקול לפצוע בתאונת דרכים. הקלה מוניטרית זה כמו מורפיום – זה מעולה להקלת הכאב ואף הכרחי לפעמים (כי אפשר גם למות מכאב), אבל בסופו של דבר צריך לטפל בפציעה עצמה.
  בכל אופן, ארה"ב אפילו לא הסכימה להזריק מורפיום לכלכלה, וזה פגע בה בצורה אנושה. אם מסתכלים היום על סין, אז היואן אינו מוצמד לזהב. הוא אומנם מוצמד לדולר, אבל כמו שהפיחות ביואן מלפני חודש מלמד, סביר להניח שסין לא תלך עם הראש בקיר בנושא הזה. בינתיים סין מדפיסה יואנים בלי רגשות אשם. אם ברננקה פיזר דולרים ע"י הליקופטר, אז סין עושה את זה עם חיל אוויר שלם. זה דבר שמאוד יפחית את הכאב שבמשבר הצפוי.
• העלאת ריבית – לא מספיק שהאמריקאים היו טיפשים בשביל להמשיך בתקן הזהב, הם אפילו העלו ריבית (!!) בזמן המשבר. בינתיים סין מורידה ריבית (כמו שהיא צריכה לעשות). אם כי תהיה לה בעיה להוריד ריבית בזמן שארה"ב תעלה ריבית (בגלל בריחת הון). קשה לדעת מה יקרה, אבל לדעתי תוך 2-3 שנים הריבית בסין תעמוד על פחות מ-2%.
• מלחמת סחר. ביוני 1930 העביר הקונגרס האמריקאי את החוק "סמוט הולי", אשר הטיל שורה ארוכה של מכסי מגן. חוק זה הביא למלחמת סחר בין לאומית. מדינות אירופה הגיבו במכסי מגן על יצוא אמריקאי. תוך מספר שנים העולם חווה נפילה של יותר מ-60% במסחר הבין לאומי.
  זאת הייתה המכה האחרונה והכואבת ביותר לכלכלה האמריקאית. למעשה בתחילת 1930 הכלכלה האמריקאית החלה להראות סימני יציבות וכך גם הבורסה. אבל ברגע שחוק "סמוט הולי" עבר, הבורסה החלה במסע חד דרומה.
  אני מוכן לחתום שסין לא תעשה משהו דומה לזה. סין תלויה יותר מדי ביצוא. בנוסף, בניגוד לשנות ה-30, היום יש את ארגון הסחר הבין-לאומי (שסין חברה בו). קשה מאוד להאמין שסין תלך אחורה בנושא הזה. כאשר שלשום נחתם הסכם TPP, נראה שהעולם ממשיך ללכת בכיוון של פתיחת חסמי מסחר ולא להיפך.
• בשנות ה-30 לא היה ביטוח חסכונות. כשבנקים פשטו רגל על ימין ועל שמאל, ואנשים איבדו את כל החסכונות שלהם, נוצרה פניקה שהעצימה את המשבר (כי אנשים פדו כספים גם מבנקים יציבים יותר ובכך ערערו גם את היציבות של אלו).
  סין רק עכשיו מתחילה עם תכנית לביטוח חסכונות, אבל זה לא ממש משנה. אין מצב שסין תתן לבנק ליפול. בנוסף, בסין יש 5-6 בנקים גדולים – שם נמצאים רוב החסכונות וסין לא תיתן להם ליפול. בארה"ב היו אלפי בנקים בשנות ה-20.

כל הסיבות האלו הביאו לכך שהמשבר בארה"ב בשנות ה-30 היה ממש הסופה המושלמת. בגלל שהעולם היום יציב בהרבה ובגלל שסין לא תחסוך בהדפסות כספים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהמשבר שיבוא מסין לא יהיה כל כך חמור. בנוסף, סין אינה חשובה לכלכלה העולמים כמו שארה"ב ואירופה היו חשובות בזמנו. היום המצב הכלכלי בארה"ב נראה טוב מאשר הוא נראה כבר לפחות 10 שנים, ולכן ארה"ב (שהיא המניע העיקרי של הכלכלה העולמית) הולכת לעשור טוב. אירופה, עם כל הבעיות שלה, נמצאת סך הכל במצב לא רע בכלל לדעתי. לא מצב מזהיר, אבל לא מצב רע.

המשבר בסין לא היה כל כך חמור כמו זה של שנות ה-30 ובכל מקרה לא תהיינה לו השפעות כה גדולות על כלכלת העולם. מהצד השני, ישנן מספר נקודות לרעת סין. ישנם מקומות בהם סין של היום נראית במצב בעייתי יותר מאשר ארה"ב של שנות ה-30:

• דיקטטורה – זה שהשלטון בסין הוא טוטליטרי, זאת נקודה לרעת המדינה. לשלטון טוטליטרי הרבה יותר קשה להתמודד עם משברים כלכליים. השלטון פוחד ליציבות שלו ולא יהיה מוכן לעשות צעדים כואבים. ומהצד השני, לתושבים, אין יכולת לעשות שינויים בצורה לא אלימה במקרה והם לא מרוצים מתפקוד הממשל, וזה יכול להביא לאלימות ובלגן פוליטי.
  בנוסף, השלטון בסין שולט על חופש הדיבור ומגביל את האינטרנט – שני דברים שמזיקים מאוד לכלכלה.
  בסין יש גם בעיות של בדלנות (בעיקר במערב המדינה). כל חוסר יציבות כלכלי יכול להביא גם למאבקים לאומיים בתוך סין.
• עודף בנייה – עם כל הכבוד לאמפייר-סטייט-בילדינג, עודף הבנייה בסין הוא בקטגוריה אחרת לגמרי ממה שהעולם ידע אי פעם. ארה"ב של 1929 ויפן של 1990 לא מתקרבות אפילו לרבע ממה שהולך בסין. זאת הסיבה העיקרית שאני מאוד פסימי לגבי סין. עודף הבנייה כה גדול שזה יהיה בלתי אפשרי לפתור אותו. במיוחד לאור הנקודה הבאה.
• דמוגרפיה – ארה"ב נכסה למשבר עם כ-120 מליון תושבים. היום בארה"ב יש 320 מליון תושבים. לאורך כל השנים של המשבר הפיננסי של שנות ה-30 אוכלוסיית ארה"ב צמחה. סין, לעומת זאת, נמצאת בפתחו של משבר דמוגרפי. נראה שתוך כעשור האוכלוסייה בסין תחל להצטמק. כבר היום האוכלוסייה היחידה שצומחת בסין היא של ה-60+, כלומר יש בסין פחות ופחות צעירים שמצטרפים למעגל העבודה.

לבוא ולנחש עד כמה המשבר בסין יהיה חמור ואיך הוא ייראה זאת משימה בלתי אפשרית. תחשבו שהיינו חיים בארה"ב בשנת 1929 ומודעים לבעיות הכלכליות במדינה, האם יכולנו לנבא מה יקרה? האם יכולנו לנבא את עליית היטלר לשלטון? את חוק סמוט-הולי? את העלאות הריבית?

עוצמת המשבר בסין תהיה תלויה המון באיך הנהגת סין תתפקד בשנים הקרובות, וזה משהו שממש קשה לדעת. לפי ההתנהלות של ההנהגה מאז עלייתה לשלטון לפני שלוש שנים, אני פסימי מאוד. קשה לי לראות את המנהיגות הנוכחית עושה את הרפורמות הנכונות.

לכן, ההנחה שלי היא – המשבר לא יהיה חמור כמו המשבר העולמי של 1929, אבל המשבר בסין יהיה גדול. לפחות כמו זה של יפן בשנות ה-90 (וכנראה אף חמור מזה).