נטל המס – ישראל מול הונג-קונג

כשהיו באים אלי אורחים ישראלים להונג-קונג, ואחרי שהייתי מספר להם על המיסוי בהונג-קונג, הם תמיד נדהמו. הכי היה קשה להם להבין איך המקום כל כך מתוקתק כאשר המיסוי כל כך נמוך. איך יכול להיות שהמקום עובד כל כך טוב למרות הכנסות מס כל כך נמוכות?

ההסבר שלי תמיד היה שהמגזר הציבורי בהונג-קונג קטן מאוד ויעיל מאוד. למרות שאף פעם לא בדקתי את הנושא הזה לעומק, זה מה שנראה לי לפי ההיכרות שלי עם הונג-קונג. התשובה שלי הייתה נכונה, אבל מסתבר שהיא הייתה חלקית.

המגזר הציבורי בהונג-קונג הוא באמת קטן ויעיל בצורה מעוררת קנאה. המון שירותים שבארץ שייכים למדינה, בהונג-קונג הם מופרטים – נמלים, חברות החשמל, רכבת, רכבת תחתית ועוד. הדבר מביא לכך שהוצאות המדינה נמוכות מאוד. בנוסף, להונג-קונג אין הוצאות ביטחון גבוהות ואין להם מגזרים שלמים שמסובסדים ע"י המדינה (דתיים, חקלאים, היי-טק, פריפריה וכו').

אבל ברשומה הזאת אני לא הולך לדבר על צד ההוצאות של הונג-קונג מול ישראל, אלא על הצד השני – צד ההכנסות. לפני מספר ימים ממש עניין אותי לדעת עד כמה ההכנסות של הונג-קונג נמוכות. כי לא רק שהמס בהונג-קונג נמוך מאוד אלא בנוסף לכך תמיד יש שם עודף תקציבי גדול מאוד. אז החלטתי לבדוק את הנושא. איך יכול להיות שההכנסות של הונג-קונג כל כך נמוכות ועדיין המקום נראה כאילו שופכים שם כסף (תחתית הכי טובה בעולם, רשת תחבורה מעולה, חינוך חינם עד אחה"צ, דיור ציבורי נרחב וכו').

לפני שנבדוק את הנתונים, כדאי לדעת עד כמה המס בהונג-קונג נמוך. אז הנה על קצה המזלג:
– מס ההכנסה המקסימלי עומד על 15%. אבל צריך משכורת ממש גבוהה בשביל להגיע לרף העליון. בערך 50% מהאנשים בהונג-קונג לא משלמים בכלל מס, כיוון שהם בכלל לא מגיעים לרף התחתון של מדרגות המס.

קחו אותי כדוגמה. גרתי 7 שנים בהונג-קונג והמשכורות שלי הייתה די יציבה לאורך התקופה הזאת – בערך 20 אלף ש"ח בחודש + משכורת 13. כשבאתי אז החברה במשרד אמרו לי שהמשכורת 13 מכסה את המס. אבל האמת שבשבע השנים בהן שילמתי מס, אף פעם לא הייתי צריך את כל המשכורת ה-13 בשביל לשלם מס. המס ששילמתי השתנה כל שנה – הן בגלל שהונג-קונג משחקת כל שנה עם מדרגות המס, הן בגלל שמצבי האישי השתנה (יש הטבות מס לפי מספר הילדים) והן בגלל שהיו שנים בהן אשתי עבדה ושנים שלא וגם זה השפיע על רמת המס ששילמתי. אבל בשורה התחתונה אפילו בשנה שבה שילמתי הכי הרבה מס, עדיין לא הגעתי ל-8% מס. בשנה בה שלמתי הכי קצת הייתי צריך לשלם רק 2,000 ש"ח או 3,000 ש"ח – אני כבר לא ממש זוכר, אז נגיד 3,000 ש"ח. כן, על משכורת של 20 אלף ש"ח בחודש שלמתי 3,000 ש"ח מס לכל השנה (זאת הייתה שנה שבה נולד הילד השלישי שלי ולכן קיבלתי הטבת מס ענקית).

– מס רווחי הון ומס דיבידנדים לא קיימים בהונג-קונג. לא משלמים מס על דיבידנדים ולא על רווחים בבורסה (או על כל רווחי הון אחרים).

– אין מע"מ.

– אין מס בריאות, ביטוח לאומי או מסים דומים.

– אין מכס. חוץ מעל מספר מאוד מצומצם של מוצרים – רכב, דלק, סיגריות וסוגים מסוימים של אלכוהול.

– מס חברות עומד על 16.5%.

– מס בולים – על כל פעולה בבורסה בהונג-קונג משלמים 0.1% מס על שווי העסקה. המס חל רק על הבורסה בהונג-קונג והוא חל גם על זרים שסוחרים בהונג-קונג. מס בולים על מכירה של נדל"ן – תלוי בשווי הנכס – כמה אחוזים מהשווי. על קנייה של נדל"ן יש מס בולים רק לזרים (כדי להתמודד עם בועת הנדל"ן). על השכרת נכס – 0.25% מס. רשימה מלאה של מס הבולים בהונג-קונג.

– המס בהונג-קונג הוא טריטוריאלי, כלומר תושב הונג-קונג לא ישלם מס על פעילות עסקית מחו"ל. למשל, אין מס על השכרת נדל"ן בחו"ל, או למשל על הרצאה בחו"ל וכו'. מצד שני, נתינים זרים ישלמו מס בהונג-קונג על פעילות עסקית בטריטוריה.

אלו הם פחות או יותר המסים לפי מה שזכור לי. בגדול, אפשר לראות שהמס בהונג-קונג נמוך מאוד. כשעבדתי בהונג-קונג הייתי חצי-מתלוצץ כשהייתי אומר שהמע"מ שאני משלם בביקורים הקצרים שלי בישראל גבוה יותר מהמסים שאני משלם בהונג-קונג במשך שנה שלמה.

אוכלוסיית הונג קונג עומדת על 7.2 מליון לעומת אוכלוסיית ישראל שעומדת היום על כ-8.1 מליון. כלומר יש יותר ישראלים מהונג-קונגים. מצד שני, יש יותר ילדים בארץ ויש את החיילים שלא עובדים, לעומת זאת בהונג-קונג יש יותר זקנים. לאור כל זאת, ומבלי לבדוק לעומק, ולצורך הפשטות, בואו נניח שהאוכלוסייה בגיל העבודה בהונג-קונג זהה לזו שבישראל.

לפי נתון האוכלוסייה ולפי נתוני המס שהבאתי למעלה, מה היה ההימור שלכם לגבי הכנסות המדינה בישראל מול הונג-קונג? אני הייתי זורק שההכנסות בהונג-קונג הן בערך רבע מאשר בישראל. אז בואו נשים בלוני חמצן ונצלול לתוך הנתונים. רק שנייה לפני שנעשה זאת אני חייב לציין את העובדה שמעולם לא עבדתי במשרד האוצר, לא למדתי כלכלה ולא עשיתי עבודת דוקטורט על הנושא. ההבנה שלי בתקציב המדינה היא אפסית. לכן יכול להיות שאני מפספס הרבה דברים או שההבנה שלי לגבי חלק מהנתונים שגוייה. אפשר לראות את הניתוח שאביא למטה יותר כמו מחשבות שרצות לי בראש מאשר ניתוח מעמיק. בקיצור – קחו את מה שאני הולך לכתוב בערבון מוגבל.

אז כמו שכתבתי למעלה, הייתי מצפה שההכנסות של ממשלת הונג-קונג תהיינה יותר נמוכות מאשר אלו של ישראל. אפילו משמעותית יותר נמוכות. והן אכן נמוכות יותר, אבל בהפרש קטן – דבר שהפתיע אותי מאוד.

שנת התקציב של ישראל זהה לשנה האזרחית, אבל בהונג-קונג שנת התקציב מתחילה בראשון לאפריל. לכן ההשוואה הנכונה היא בין שנת המס 2013 של ישראל לבין שנת המס 2013-2014 של הונג-קונג. סך ההכנסות של ישראל בשנת מס זו עמדו על כ-245 מיליארד ש"ח.

סך ההכנסות של הונג-קונג בשנת מס זו עמדו על כ-225 מיליארד ש"ח.

זה ממש מדהים עד כמה ההפרש קטן. מסתבר שממשלת הונג-קונג הרבה יותר עשירה מאשר חשבתי. למרות מדיניות מס ליברלית ביותר, ההכנסות שלה ממסים כמעט כמו ההכנסות של ישראל.

לפני שאנסה להסביר את ההבדלים במבנה המיסוי בשני המקומות ולנסות להבין מדוע ההפרש כזה קטן, אני חייב לכם הסבר קצר על איך הגעתי לרמת ההכנסות של ישראל. בלינק הזה אפשר לראות בסעיף אחד (הכנסות המדינה) לקחתי את סך ההכנסות של סעיף א' והורדתי משם את תת הסעיף "העברה מחלק ב'" – הסיבה לכך היא שאני לא מחשיב גיוס הון בהשוואה שלי מול הונג-קונג. זאת לא באמת הכנסה אלא עוד חוב. אח"כ הוספתי לזה מסעיף ב' את הסכום שמופיע בתת-סעיף "סך החזר השקעות והלוואות ממשלה" – אני לא בטוח שצריך להוסיף את זה להכנסות של מדינת ישראל, אבל מטעמי שמרנות עשיתי זאת. אם לא הייתי מוסיף סעיף זה, הפרש ההכנסות מול הונג-קונג היה אף קטן יותר.

בנוסף, ניתן לראות שלא כללתי בהכנסות מדינת ישראל את כספי הביטוח הלאומי וכספי הביטוח בריאות. אלו כנראה נרשמים ישירות להכנסות של הביטוח הלאומי ולא עוברים דרך תקציב המדינה. אני מתעלם מהכספים הללו, כי גם בלי ביטוחים אלו, נטל המס בישראל עדיין משמעותית גבוה יותר מאשר זה שבהונג-קונג.

לנתונים של הונג-קונג לא ביצעתי שום התאמה. די ברור שהם כוללים את כל מה שצריך.

דולר הונג-קונגי אחד שווה קצת פחות מחצי ש"ח, אבל לשם הפשטות אני מחשב דולר הונג-קונגי=חצי ש"ח.

עכשיו, בואו נבדוק את ההבדלים בין הנתונים וננסה להסביר אותם.

מס הכנסה

מס הכנסה בישראל עמד על 106 מיליארד ש"ח. בהונג-קונג (profit tax + Salaries tax) עמד על 88 מיליארד ש"ח. זה המקום שהייתי מצפה להבדל הכי גדול. אם בהונג-קונג אין כמעט מס הכנסה, ומס החברות נמוך משמעותית מאשר בישראל (16.5% לעומת 26.5%) אז איך ההבדל בהכנסות ממס ההכנסה כל כך נמוך? אני חושב על לפחות מספר סיבות:

סיבה ראשונה, בארץ יש ציבורים גדולים שלא עובדים. כמובן חלקים מהציבור החרדי, אבל גם מובטלים כרוניים אחרים. זאת תופעה הרבה יותר קטנה בהונג קונג. בנוסף, ישנם הרבה מאוד אנשים מהמגזר הציבורי שיוצאים לפנסיה מוקדמת על חשבון המדינה. זאת תופעה שכולכם מכירים, אני בטוח. אנשים שבגילאי חמישים המוקדמים (ולפעמים אפילו ה-40) פורשים להם בנוהל פרישה מוקדמת וחיים על חשבון משלם המסים. זאת מכה כפולה למדינה – גם איבוד הכנסה וגם תשלומי פנסיה. על כך אפשר להוסיף את כל האנשים הנורמטיביים שמחתימים בלשכה כמה חודשים בין עבודה לעבודה. לפי האנשים שמסביבי, אני מניח שמדובר בתופעה מאוד נרחבת בארץ. נניח בחור שעבד בהייטק וכשפיטרו אותו הוא החליט לקחת כמה חודשים ללמוד גיטרה בזמן שהמדינה משלמת לו דמי אבטלה. זה נראה סטנדרט די קבוע אצל הרבה אנשים לקחת חופש בין עבודות ולחיות על חשבון משלם המסים – שוב – אבדן כפול למדינה.

בהונג-קונג מעולם לא שמעתי על אנשים שעושים ככה. אני מניח שזה בגלל שמדיניות דמי האבטלה שם מחמירה בהרבה. וככה זה צריך להיות – דמי אבטלה צריכים להינתן במקרים קיצוניים בשביל אנשים שבאמת לא מצליחים למצוא עבודה. אני לא מאשים את הישראלים שמנצלים את השיטה, כמו את השיטה עצמה.

סיבה שנייה, העלמות מס. לא צריך להרחיב הרבה. ברור לכל מי שמבקר חמש דקות בארץ כמה התופעה פורחת. אני מניח שהיא קיימת גם בהונג-קונג, אבל במקום שבו גובים מס גבוה יותר, התופעה נרחבת יותר. האם באמת שווה להיכנס לכלא בגלל 5% או 10% מס? בטוח שלא. גם בשביל 50% מס לא שווה להיכנס לכלא, אבל הפיתוי רב יותר.

סיבה שלישית, מס נמוך מעודד אנשים לעבוד. מס נמוך גם מעודד אנשים להרוויח יותר. אם אתה יודע שעל קפיצה של 10 אלף ש"ח בשכר, תישאר עם 9 אלף ש"ח ביד, המוטיבציה שלך להרוויח יותר תהיה גבוהה יותר מאשר במקרה שהמדינה תיקח 5 אלף.

סיבה רביעית, מקלטי מס. אני מכיר כמה ישראלים שחיים על הקו ישראל-חו"ל וסופרים את הימים שהם בארץ רק כדי לא לעבור את המכסה שאחריה הם יתחילו לשלם מס בישראל. תראו למשל את הסיפור הזה על ישראלי שחי על הקו סינגפור-ישראל אבל משפחתו חיה בישראל. הוא משלם מסים לסינגפור (ומי יכול להאשים אותו? המס בסינגפור דומה לזה שבהונג-קונג).

בהונג-קונג המצב הפוך לגמרי. המון אנשים כמעט בכלל ולא נמצאים בהונג-קונג, אבל בוחרים לשלם שם את המס בגלל שהוא כל כך נמוך. למשל, סניף קומברס בהונג-קונג בשיא גדולתו כלל משהו כמו 50 עובדים, אבל רובם בגלל לא היו קשורים לפעילות בהונג-קונג. הסניף בהונג-קונג היה המרכז הקומברסאי של כל אסיה פסיפיק. אני בטוח שגם מבחינת החברה היו לכך יתרונות מס (אני די בטוח שהם שילמו הרבה מסים להונג-קונג במקום לישראל בזכות זה), אבל אני לא לגמרי בטוח, אז אני אדבר רק על רמת הפרט. אנשי שיווק, מנהלים אזוריים וכו' שבכלל לא היו קשורים להונג-קונג, בחרו לגור (ולשלם מסים שם). ברור לי שהמיסוי הנמוך לא הייתה הסיבה היחידה, אבל אני בטוח שזאת הייתה סיבה חשובה מאוד בבחירה שלהם של מרכז החיים.

במקרה של עובדים שהיו קשורים לסין זה היה מאוד בולט. היו כמה עובדים שכל הפעילות שלהם הייתה קשורה לסין (נניח מנהל פרויקטים בסין) אבל הם ספרו את הימים ככה שרוב הזמן הם יהיו מחוץ לסין רק בשביל לשלם את המס בהונג-קונג.

חשוב לציין שברוב המקרים מדובר באנשים עם רמת שכר מאוד גבוהה, ולכן ההפסד של ישראל (והרווח של הונג-קונג) גבוהים במיוחד.

סיבה חמישית, משיכה של עשירים. זאת נקודה דומה לנקודה הקודמת. ישראל, עם המס הגבוה שלה, מבריחה עשירים. רק תראו את מספר הטייקונים שעזבו בשנים האחרונות את ישראל. שוב, מיסוי זאת לא הסיבה היחידה לכך (גם למשל תופעת שנאת העשירים תרמה לתופעת הבריחה), אבל אני בטוח שהמס הגבוה בארץ היה שיקול לא קטן למעבר שלהם.

בהונג-קונג שוב אנחנו רואים תמונת ראי. מנכ"ל אליבאבא למשל (המיליארד ג'ק מה) עבר להונג-קונג וכמוהו טייקונים סינים רבים. לא פחות חשוב, מנכ"ל הבנק HSBC עזב לפני כמה שנים את לונדון וקבע את משרדו בהונג-קונג. יש לכך השלכות עצומות – אחד הבנקים הגדולים בעולם העביר את מרכזו מלונדון להונג-קונג. תחשבו כמה מסים המנכ"ל משלם עכשיו בהונג-קונג? וכמה פעילות כלכלית הוא יוצר (למשל שכר הדירה שהוא משלם). ובכלל, כל הפעילות של ההנהלה עברה להונג-קונג – בוננזה רצינית מאוד לרשויות המס בהונג-קונג.

עשירים משלמים יותר מס מאשר עניים. אפילו אם המס לא היה פרוגרסיבי, עדיין עשירים היו משלמים יותר מס, לוקחים פחות מהמדינה ויוצרים פעילות כלכלית נרחבת. מדינה שמוותרת על העשירים שלה עושה טעות ענקית. בארץ יש היום רגשות מאוד חזקים נגד העשירים דבר שמתבטא גם במדיניות המס. מי שמפסיד בסופו של דבר מכך הוא מעמד הביניים, כי נטל המס עליו רק גדל ולא קטן בעקבות בריחת העשירים.

באמת שצריך להיות טיפש גדול בשביל לגרש את העשירים ולגרום להם לשלם מס במקום אחר.

סיבה שישית, הטבות לחברות גדולות. מי כן מקבל הטבות מס נדיבות בארץ? החברות הגדולות. אלו שיכולות ללחוץ על המדינה. כל האינטלים והטבעים למיניהן. זה אבדן הכנסות גדול למדינה. אני מבטיח לכם שבהונג-קונג אין את כל המסחרה הזאת מול המדינה. HSBC משלמת מס כמו כל עסק אחר.

אני חושב שהסיבה הגדולה לכך היא שבארץ ההכנסות הגדולות מגיעות מהפרט ולא מחברות. מה אכפת לישראל לאבד את המס שאינטל משלמת כל עוד היא יכולה לחלוב את העובדים?

סיבה שביעית, חברות פרטיות מרוויחות יותר ומשלמות יותר מס. בהונג-קונג, כאמור, אין הרבה חברות ממשלתיות. חברות פרטיות יעילות יותר מחברות ממשלתיות ולכן הן רווחיות יותר. רוצים הוכחה? הנה –

חברת החשמל הישראלית הרוויחה 151 מליון ש"ח ב-2014. CLP ההונג-קונגית הרוויחה יותר מ-5 מיליארד ש"ח. בהונג-קונג יש שתי חברות חשמל, אז אתם יכולים להכפיל מספר זה פי 2. איך שלא יהיה ההונג-קונגיות הפרטיות מרוויחות הרבה יותר מהישראלית הממשלתית, ומשלמות הרבה יותר מס מהישראלית (למרות ששיעור המס בהונג-קונג נמוך יותר). צריך גם לציין שהחשמל בהונג-קונג הרבה יותר אמין ויותר זול מבארץ. (ואני עוד לא מתחיל לדבר על גירעונות הפנסיה של חברת החשמל שמשלם המסים יהיה חייב לשלם מתישהו).

אז במקום בו רוב השירותים הם פרטיים, הרווחים גדולים יותר ולכן גם ההכנסות ממסים גדולות יותר. עוד נתון מעניין זה שהונג-קונג הוא המקום היחיד בעולם בו הרכבת התחתית רווחית.

סיבה שמינית – בארץ זה פשע להרוויח הרבה. למה אני מתכוון? קחו למשל את הבנקים. הבנקים בארץ מרווחים ממש ממש קצת (כלומר התשואה שלהם על ההון העצמי נמוכה מאוד). ולמה להם להרוויח הרבה? ברגע שהם מדווחים על רווחי שיא, כל העיתונים צועקים עליהם. כל הציבור כועס עליהם שהם מרוויחים מצד אחד ומפטרים מצד שני. מרוויחים מצד אחד, ועושקים את החוסכים מצד שני. אז אם הייתי מנכ"ל בנק בארץ, למה אני צריך לדווח על רווחי שיא? עדיף לי כבר לעבוד עם גוף לא יעיל, מנופח בעובדים ולדווח על רווחים סולידיים.

על זה אומרים – הציבור מטומטם. אם הבנק היה מרוויח יותר, אז המדינה הייתה מקבלת יותר מסים. תאמינו לי שבהונג-קונג אין את המנטליות הסוציאליסטית הזאת שמאשימה את כל מי שמרוויח יותר משקל וחצי.

לסיכום – מס נמוך מעודד אנשים לעבוד, חברות – להשקיע ואת כולם – לשלם מס. מס גבוה עושה את ההפיך – כולם מנסים לתחמן את השיטה.

מע"מ

הכנסות ממע"מ בישראל – 89 מיליארד ש"ח. בהונג-קונג – אפס ש"ח.

אין לי הרבה מה להגיד כאן. בהונג-קונג אין מע"מ.
לדעתי, מע"מ זה אחד המסים הכי מוצדקים שיש, אבל כמו לכל מס, יש לו גם השלכות שליליות. מע"מ, כמו רוב המסים, מדכא פעילות כלכלית. אחת הסיבות לפריחה הכלכלית בהונג-קונג היא העדר המע"מ (ומכס). הונג-קונג נחשבת לגן עדן לקניות בזכות זה. או בואו נגיד ככה, אף פעם כשטסתי מהונג-קונג לא אמרו לי – תברר לי כמה עולה בושם, או מחשב, או אייפון. ברור לכולם שבהונג-קונג המחירים ממש זולים אם לא הזולים ביותר. לכן אנשים מקומיים קונים בהונג-קונג ותיירים רבים מצפים את האי (כמה עשרות מליונים בשנה). זה יוצר פעילות כלכלית גדולה מאוד – מכירות של חנויות, לינה במלונות וכו', ולכן גם יוצר הכנסות מס גבוהות למדינה.

אז הונג-קונג אולי מפסידה את המע"מ, אבל היא מרוויחה את זה בחזרה (וכנראה יותר) ע"י הפעילות הכלכלית והמסים שהיא יוצרת.

מס רווחי הון

משום מה בדוח ההכנסות של הכנסת שהבאתי בקישור למעלה לא מופיע סעיף נפרד להכנסות ממס הון ומדיבידנדים. לא יודע תחת איזה סעיף הם החביאו את זה, אבל אם זה הוחבא תחת "מס הכנסה" אז אנחנו כבר מגיעים למצב שמס ההכנסה בהונג-קונג גורף סכום דומה לזה שבארץ!

בכל אופן, לפי הכתבה בדה-מרקר, אפשר להסיק שההכנסות מרווחי הון נמוכות משני מיליארד ש"ח בשנה. והכנסות מדיבידנדים עומדות על כמה מיליארדי ש"ח בודדים.

בהונג-קונג, כאמור, אין מס רווחי-הון ואין מס על דיבידנדים, אבל יש מס בולים. ההכנסות של הונג-קונג ממס בולים – כ-20 מיליארד ש"ח. מן הסתם הנדל"ן היקר בהונג-קונג תורם לכך, אבל זה די ברור שה-0.1% הזה שמשלמים על קנייה/ומכירה של מניות גורף למס ההכנסה ההונג-קונגי יותר מאשר מס רווחי ההון בארץ מכניס למדינה.

וזאת עוד דוגמה מעולה למס שמדכא פעילות כלכלית, ובסופו של דבר מביא לקיטון בהכנסות המדינה ולא לגידול ההכנסות.

אז הכתבה בדה-מרקר טוענת:

לעומת זאת, לשאלה השנייה, בדבר הנזקים העקיפים שייגרמו למדינה מהפחתת המס על הבורסה, כבר יש תשובות בדוקות יותר. ראשית, הפחתת המס על הבורסה לכשעצמה לא תגרום למדינה נזק מהותי באופן ישיר. ההכנסות ממיסוי הבורסה, בגלל המשבר המתמשך, הן נמוכות בלאו הכי – 1.7 מיליארד שקל ב–2011, 0.8 מיליארד ב–2012 – והמדינה יכולה לחיות בלעדיהן. הבעיה היא שהפחתת המס על הבורסה חייבת לגרור הפחתות מס נוספות, כדי למנוע עיוותים בפעילות במשק. כך, המס על הדיווידנד יצטרך לרדת גם הוא ‏(אחרת חברות תחדלנה לחלק דיווידנד‏). ההכנסות ממיסוי דיווידנדים נעות בין 3 ל–8 מיליארד שקלים בשנה. גם המס על הריבית יצטרך לרדת, וזאת עוד הכנסה של 1.6 מיליארד שקל. בנוסף, מס שבח על דירות – שאך זה עתה בוטל הפטור עליו – יצטרך לרדת, וזה עוד 2 מיליארד שקל בשנה. ובסוף, מס הכנסה שולי עליון של 52% יצטרך גם הוא לרדת, כי אחרת בעלי השליטה יעדיפו להפך את עצמם לחברות יחידים.

אני מכיר באופן אישי לפחות עשרה ישראלים (שאני יכול לחשוב עליהם עכשיו) שמתעסקים בפיננסים ובוחרים לגור בחו"ל. רובם עם הכנסות או נכסים משמעותיים ביותר. ברור ששיקול המס הוא לא השיקול היחידי בבחירה שלהם לעזוב את ישראל, אבל זה שיקול מרכזי ביותר. בישראל הרגולציה החליטה להרוס לחלוטין את המגזר הפיננסי. וזה הפסד עצום למדינה.

אז מירב ארלוזורוב טוענת שביטול מס-ההון יפגע בעוד מסים. אבל יש גם צד שני לסיפור הזה. כמה כסף המדינה מפסידה מכך שהיא החליטה לחסל את המגזר הפיננסי?
מה עם זה שגולדמן זאקס מעסיקה בהונג-קונג מאות עובדים, ובארץ – בוא נראה – כמה ידיים צריך בשביל לספור את זה?
ומה עם זה שמנכ"ל HSBC עבר לגור בהונג-קונג?
וכמה עו"ד דין צריך וכמה רואי-חשבון צריך וכמה מזכירות צריך וכמה אנשים תוכנה צריך בשביל לתמוך בכל הבנקים, קרנות גידור, קרנות הון-סיכון שהתמקמו בהונג-קונג בגלל שמדובר במקום עם רגולציה ומדיניות מס שמעודדות את המגזר הפיננסי?

כל אלו לא משלמים מסים? עובד של גולדמן זאקס שמרוויח 300 אלף דולר (אמריקאי) בשנה, לא משלם מס בהונג-קונג? עו"ד שגובה 500 דולר לשעה, לא משלם מס?

התעשייה הפיננסית היא ענקית וחשובה ביותר. תראו את כל הערים הכי חשובות בעולם – הן כולן מרכזים פיננסיים – ניו-יורק, הונג-קונג, לונדון, טוקיו וכו'. זה מה שמשותף להן. לא שיש שם תעשיית רכב גדולה, לא שיש שם תעשיית הייטק ולא שיש שם תעשיית סרטים. מה שמשותף לערים הכי עשירות בעולם זה שהן מרכזים פיננסים. וזה לא שאני לא חושב שתעשיית ההייטק לא חשובה לישראל (היא סופר סופר חשובה) ולא שאני לא חושב שלא צריך תעשיות מסורתיות. כל מה שאני אומר זה שהמגזר הפיננסי הוא מגזר חשוב בצורה שלא ניתן לתאר. אם ישראל הייתה מפתחת את המגזר הזה זאת הייתה בוננזה של מסים ושל פעילות כלכלית שהייתה מביאה עושר רב למדינה. הרבה יותר מאשר הכמה מיליארדים האלו שמגיעים ממסים היום.

הבורסה בהונג-קונג היא הבורסה השישית בגולה בעולם. איך מדינה של 7 מליון תושבים הגיעה למצב הזה? ברור שהקשרים עם סין עזרו לה, אבל זה ממש לא מתחיל ונגמר שם. כמה חברות ישראליות בוחרות להנפיק בחו"ל ואיזה הפסד זה למדינה? בהונג-קונג זאת תופעה שולית ביותר. לעומת זאת הונג-קונג מושכת חברות מחו"ל (ולא רק מסין). בהונג-קונג מונפקות 102 חברות שאינן סיניות ואינן הונג-קונגיות – כמו למשל חברת היוקרה פראדה.

שוק ההון בישראל מת. ישראל מבריחה מוחות בתחום. לדעתי המיסוי בארץ ועודף הרגולציה גורמים הרבה יותר נזק מתועלת.

מכס

הכנסות מדינת ישראל מהמכס עומדות על 2.6 מליארד ש"ח. נתון שזעזע אותי קשות. כל הבלגן הזה של המכס שתורם כל כך הרבה לעלות המחיה הגבוה בארץ, וזה מוסיף רק אחוז לסך ההכנסות של המדינה?
אבל אח"כ הבנתי שהמדינה מחביאה עוד הכנסות של המכס תחת הסעיף "מס קנייה" שלפי הפירוט הזה אפשר לראות בפירוש שמדובר במכס (כי כמעט כל המוצרים שמצריכים מס קנייה אינם מיוצרים בארץ). ואז אנחנו כבר מגיעים ל-19 מיליארד ש"ח בשנה – וזה כבר יותר משמעותי.

בהונג-קונג – עיר ללא מכסים, ההכנסות ממכס עומדות על 9 מיליארד ש"ח (Duties ו Motor vehicle taxes) מפתיע מאוד לאור העובדה שמספר הרכבים שם נמוך משמעותית מאשר בישראל.

אני מוכן להתערב שהרוב המוחלט של הכנסות המדינה ממכסים (ומס קנייה) מגיעים ממס על רכבים. לכן המכס על כל שאר המוצרים הוא שערורייתי במיוחד – הוא לא יוצר כמעט הכנסות אבל אחראי במידה רבה על יוקר המחיה בארץ ועל כך שכל שטות שקונים בישראל עולה עשרות או מאות אחוזים יותר מאשר בחו"ל. וזה ברור שזה לא בגלל המכס פר-סה אלא בגלל כל הבירוקרטיה שתהליך היבוא צריך לעבור. המכס מאוד מסאב את תהליך היבוא ופוגע קשות במסחר בארץ אבל כמעט ולא תורם להכנסות המדינה.

אם הייתי מתמנה לשר האוצר של ישראל, זה הדבר הראשון שהייתי עושה. הייתי מבטל את המכס חוץ מאשר את המכס על רכבים, דלק וסיגריות. אח"כ הייתי מפטר 90% מעובדי המכס שילכו ויעשו משהו מועיל לחברה במקום לגבות 5% על כוס פלסטיק שמיוצרת בסיצ'וואן.

רק זה היה מעיף את הפעילות הכלכלית בארץ, ומוריד את יוקר המחיה בצורה משמעותי. אני גם בטוח שזה היה מעלה מאוד את גביית המסים. (מצד שני, זה אולי היה ממוטט את אליאקספרס).

בהונג-קונג עד לפני מספר שנים היה מס על אלכוהול. מס זה בוטל בשנת 2008 מתוך רצון של הממשלה להפוך את הונג-קונג למרכז מסחר בין לאומי של יין. תראו מה קרה בעקבות ביטול המכס:

Following the deregulation, development of the wine industry has accelerated. Wine imports surged some 80% in the first year. According to an ad hoc survey carried out by the Commerce and Economic Development Bureau to evaluate the economic benefits of wine duty exemption, about 850 new wine-related companies were set up in Hong Kong in 2008 and 2009, bringing the total to 3,550; the wine sector as a whole gained HK$5.5 billion worth of wine-related business receipts in 2009, representing an increase of over 30% as compared with 2007; and the number of employees engaged in wine-related business increased by more than 5,000 as compared with 2007, reaching 40,000 by the end of 2009. This increase in employment was equivalent to about 1,000 full time jobs, 60% of which were for front-line staff; and the number of wine-related manpower and professional courses (including sommelier training as well as wine business/management courses) grew from 21 in 2007 to 86 in 2009. The number of participants in these courses reached over 8,500 in 2009, representing an increase of more than two times as compared with about 2,400 participants in 2007

מה שמוכיח שלפעמים ביטול מס מגדיל את הכנסות המדינה.

חוץ מזה, אוכלוסיית הצרפתים בהונג-קונג הכפילה את עצמה בין 2007 ל 2013. יש הטוענים שזה בגלל הפרשי המיסוי בין שני המקומות, אבל אני חושד שלמכס על היין יש קשר לתופעה 🙂

מכירת קרקעות

אם מישהו יכול להסביר לי איך ההכנסות של מדינת ישראל ממכירת קרקעות כל כך נמוכות, אני אודה לו מאוד. בהונג-קונג זאת אחת ההכנסות הכי חשובות של הממשלה – 42 מיליארד ש"ח. אז נכון שבהונג-קונג יש בעיה קשה מאוד של מחירי דיור גבוהים (הרבה יותר מאשר בישראל), אבל אני עדיין חושב שזה ממש מוזר שההכנסות בארץ מסעיף זה עומדות רק על 150 מליון ש"ח בשנה. איך זה יכול להיות?

אני בטח מפספס פה משהו.

סיכום

בגדול אפשר לסכם את ההבדל בין שתי המדינות ככה – בישראל מדיניות המס היא לנסות לסתום כל חור בתקציב ע"י הגברת נטל המס על הציבור. המחשבה היא בגדול – אחוז מס גבוה יותר = הכנסה גבוהה יותר. אפשר לראות שמדיניות זו פשטה את הרגל. היא אינה מוכיחה את עצמה.

זאת, דרך אגב, בעיה של רוב המדינות בעולם היום. מדיניות המס בהן שגויה מהיסוד. הונג-קונג מראה לנו שמדיניות מס ליברלית יכולה דווקא להביא לגבייה גבוהה יותר. לפעמים דווקא הורדת נטל המס תורמת לגידול בכמות המס שהמדינה גובה, אבל זה חייב לבוא יד ביד עם רגולציה נכונה וסביבה עסקית שהיא קפיטליסטית ביסודה – מעודדת עבודה קשה ומדכא פרזיטיות. לא מדובר כאן על קפיטליזם חזירי. בהונג-קונג 50% מהאנשים לא משלמים מס, וגרים בדיור ציבורי מסובסד. החינוך חינם. מערכת בריאות ציבורית סבירה (לא מעולה אבל סבירה). תחבורה ציבורית מהטובות בעולם וכו'.

ישנה עוד מדינה שמתנהגת מאוד דומה להונג-קונג – ושמה סינגפור. לסינגפור, בניגוד להונג-קונג, יש גם הוצאות ביטחון גבוהות (יש שם חוק גיוס חובה). כמו כן סינגפור לא נהנית מה-"דיבידנד הסיני". למרות זאת גם שם ישנה מדיניות מס נמוכה ורגולציה תומכת, וזה דבר שעובד בהצלחה זמן רב. סינגפור חוגגת השנה את יום ההולדת ה-50, והונג-קונג קיימת כבר כמאה שנה. שני מקומות אלו חוו משברים עולמיים רבים ועדיין מדיניות המס הנמוכה שלהן הוכיחה את עצמה כעמידה מאוד.

מפליא אותי שמדינות נוספות לא מחקות את סיפורי ההצלחה האלו. בעצם דובאי מתנהלת היום באופן דומה וזה באמת הביא שם לפריחה כלכלית (ולא, דובאי לא מתפרנסת מנפט – פחות מ-2% מההכנסות שלה מגיעות מנפט וגז).

לא נגעתי כאן בצד ההוצאות שהוא מעניין לא פחות. הונג-קונג מסיימת כל שנה עם עודף תקציבי כל כך גדול שבסוף כל שנה המדינה מודיעה על "חלוקת סוכריות" לתושבים. בשנה אחת הם שילמו לכולם את חשבונות החשמל (עד לרף של משהו כמו 100 ש"ח בחודש). בשנה אחרת המדינה חילקה לכל תושב מעל גיל 18 צ'ק של 3,000 ש"ח. השנה המדינה ויתרה למשלמי המסים על 75% מהמס (על לרף של 10 אלף ש"ח) בנוסף להטבות נוספות.

פורסם בקטגוריה כלכלה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

55 תגובות בנושא נטל המס – ישראל מול הונג-קונג

  1. מאת עדו בן יהודה‏:

    תודה. מאמר יפה ומושקע.
    אני חושב שהעולם צועד לקראת חיסול מקלטי המס והאחדת שיעורי המס.
    הדבר המרכזי בישראל הוא חוסר היעילות של המגזר הציבורי. למעשה בישראל יש ציבור הנושא על גבו חוסר יעילות ופרוטקציוניזם מסוגים שונים: ועדי עובדם חזקים, מינויים פוליטים, חרדים ועוד. תקציב הצבא צריך היה להיות מופחת בשנים אלה באופן דראסטי, שכן כרגע אין לישראל סיכון בטחוני של ממש, אך הצבא הפך לגילדה ומסחטת כספים צינית. מינהל מקרקעי ישראל – גוף מיותר לחלוטין. רשות שדות התעופה, רשות הנמלים, רשות השידור, חברת החשמל, מקורות, עיריות, בנק ישראל, גוזלים עשרות מיליארדים של ש"ח מהציבור מדי שנה ! יש להעלות את שכר המינימום בישראל ולא לחלק דמי אבטלה כלל !!! ניתן להעסיק בכל רגע נתון כל אדם בעבודות יצרניות לטובת הכלל כגון: סלילת כבישים, ייעור, שיפור חזות הערים, מיחזור ועוד ועוד וכך כולם ירוויחו.

  2. מאת אני‏:

    מדהים.

  3. מאת עדו מרוז‏:

    אני רוצה לראות את היום שבצפון קוריאה ובארה"ב יהיה אותו מס.
    מי יקבע את המס? האו"ם? לפי מה? ואם למדינה יש גירעון, היא לא תוכל להעלות מסים כדי לסגור אותו?
    מדינות לא תוותרנה על מדיניות מסים עצמאית. לא במאה השנים הקרובות.

    אם המס בארץ יקבע לפי גורם חיצוני, איזה מן דמוקרטיה זאת תהיה?

  4. מאת אסף נתן‏:

    ישנם אינספור מחקרים על מה שכתבת עדו. משום מה, האוחזים בהגה מעדיפים להיות פופוליסטים או פשוט טפשים.
    הנה רק אתמול יצאה כתבה: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001061340
    בכתבה בנק ישראל "מופתע" שהעלאת המס על הבורסה לא העלתה את ההכנסות ממיסים.

    לא מזמן דיברתי עם מנהל קרן אחרת שהרויח הרבה כסף בשנים האחרונות וגם הוא מתלבט אם להמשיך ולחיות בישראל. לדעתי כל מי שיש לו הרבה כסף מהרהר בשאלה הזו מידי פעם. בתור מנהל קרן בישראל, אני יכול לומר בפה מלא שהרגולציה והמיסים בישראל עושים כל שביכולתם כדי להפיל את התעשיה ולחסל אותה. אין ודאות מס פה, מחר בבוקר מס הכנסה יכול להחליט שאני צריך לשלם 50% פלוס מע"מ על רווחי ההון שבתיק שלי, האישי. כבר היום, בקרן, אנו משלמים 60%(!) מס מהשקל הראשון עד לכיס. אם נחשיב מיסים עקיפים שמשלמים לאחר מכן, כשהכסף יוצא מהכיס לקניות – אנו מגיעים למעל 70% מס – זה פשוט לא יאומן.

    בסינגפור לא משלמים מס בכלל בשנים הראשונות לעסק, ובטח שלא מגיעים ל60%.

    חבל שזה ככה. לדעתי פרט לנזקים שנגרמים למשק שקל לראותם באופן מיידי, נוצר מצב של נזק מתמיד לטווח ארוך שאותו קשה לראות – כי מי שהחליט להגר מישראל לא יחזור כל כך מהר, גם אם יורידו את שיעור המס. מעבר מדינה הוא קשה גם ככה ולכן כאשר המדינה דוחפת אנשים להגר היא יוצרת נזק מתמשך שלא ברור אם יהיה ניתן לתקן אותו בעתיד.

    כמעט כל מי שאני מכיר מהצבא, ששירת איתי בממר"ם, חי באמריקה או במקום אחר. כמה כסף הוציאה המדינה בהכשרה של האנשים האלה, בתואר שהם עשו לאחר הצבא רק כדי שאמריקה תקצור את פירות המס…

    כדי להיות הוגן אני חייב גם לתת קצת לצד השני.
    כל מה שכתבת נכון, אך סינגפור והונג קונג נהנות מהכנסות ממיסים לא רגילות בדיוק בגלל שהן שונות משאר העולם. בדיוק בגלל ששם שיעור המס אפס, כל החברות בעולם רוצות "להגר" לסינגפור והונג קונג, כמו שכל קרנות הגידור בעולם רוצות לפתוח בקיימן כי שם הרגולציה הכי ידידותית לקרנות גידור. אם כל העולם היה מתנהג כמו סינגפור והונג קונג, אני לא יודע אם הסיפור שלהן היה כה מובהק. אם בישראל גם היה מס אפס, וגם באנגליה ובעוד מדינות – יתכן שהיה לזה אפקט מדלל, שבתורו היה מצריך להעלות מיסים…

    בסופו של יום אני חושב שהטיפשות של מדינות אחרות (כמו ישראל למשל) היא תורמת די גדולה להצלחה של סינגפור והונג קונג, הרבה יותר מאשר המיסוי האפסי. המיסוי האפסי הוא רק סימפטום, אבל מאחורי זה יש תכנון ארוך טווח (שחד משמעית אין בישראל), מחשבה קפיטליסטית (שהולכת ונעלמת בישראל), ייעול המשק (חד משמעית אין בישראל) ועוד. אבל מה אם כולם היו "חכמים"?

  5. מאת אסף נתן‏:

    אגב בסוף הכתבה שציינת, על הצרפתים, כתוב:
    “In France, once your pregnancy is over, you’ve got to take care of your child and job at the same time,” she says. Thanks to the availability of low-wage domestic labor in Hong Kong, though, she’s able to hire a full-time helper. “Here in Hong Kong, it’s definitely better,” she says.

    שזה מתקשר נהדר לתקופה שבה אנו כרגע – בישראל באוגוסט אין לימודים ואין גנים למרות שמשלמים על אוגוסט מחיר מלא (כמו כל ההורים בישראל, יש לי בטן מלאה על זה, אבל זה לא לפה). לא רק שאין לימודים ואין גנים, אין אפשרות להעסיק עובדים זרים בשמירה על הילדים כדי שחס וחלילה לא יפגעו עבודות של ישראלים (פרוטקציה)- שאגב, גם לאחר חיפושים – כמעט בלתי אפשרי להשיג מישהו שישמור על הילד וגם אם משיגים זה כנראה לא במחיר סביר ובא עם המון עלויות (ביטוח לאומי, פיצויי פיטורין, הפרשות לפנסיה, מה לא). הקנס על העסקת עובד זר הוא לא פחות מ 100,000 שקל, אחד הקנסות הגבוהים שאני מכיר.
    אז לפי החוק כולם מוגנים – כולם מקבלים ביטוח לאומי, פנסיה, הזר לא גונב לישראלי את העבודה – כולם מוגנים – ואף אחד לא עובד.
    מהי התוצאה? אנשים כמונו נשארים עם הילדים בבית, עובדים פחות ונוצר שוב הפסד מס למדינה. פעם אחת המדינה מפסידה כי ההורים לא עובדים, ופעם שניה היא מפסידה כי לא מעסיקים מישהו שישמור על הילדים – שממנו היתה יכולה לגבות מס הכנסה.

  6. מאת רועי‏:

    תודה רבה על המאמר, יהיה מעניין לראות את החלק לגבי ההוצאות.

    יש משהו שלא ממש מובן לי ואשמח להסבר, אם הכל כל כך טוב ויפה ומחלקים סוכריות לכולם, מדוע שירותי הבריאות רק סבירים ולא טובים? מדוע יש מחסור דירות כל כך חמור שמקומיים רבים בהונג קונג נאלצים לעזוב למיין לנד סין? מדוע המשכורות כל כך נמוכות למקומיים? וכו וכו. מדינה צריכה להיות קיימת עבור אזרחיה. האם הונג קונג משרתת את אזרחיה? (כן, מתייחס אליה כאל מדינה רק בגלל ההשוואה במאמר).

    גם חושב שהנקודה של אסף חשובה, כמה מהתוצאה בגלל המס הנומינלי וכמה בגלל שהוא נמוך ממקומות אחרים?

    יש בהחלט, באופן ברור, כיוון של המדינות המפותחות ללחוץ בצורה כזו או אחרות על חברות שמשתמשות במקלטי מס או בטכניקות. לא צריך שהונג קונג תסכים בשביל שזה יהיה אפקטיבי.

    לגבי ישראל, אני חושב שהבעיה העיקרית שהיא מדינה שאינה מבוססת על שלטון החוק.
    לדוגמא, בשלטון יושב עבריין מורשע. זה כמו שרואה חשבון גנב כסף מחברה, הורשע, ישב בכלא ושיצא החברה לקחה אותו לעבוד שוב בתור רואה חשבון. ומה יגידו שאר העובדים? גם אם ישנו את מנגנון המס הכסף ינזול לו ללא שלטון חוק תקין.

  7. מאת רועי‏:

    שכחתי נקודה לגבי עשירים, זה נכון שהם משלמים יותר מיסים אבל הם גם צורכים הרבה פחות בייחס להכנסה (מי שמשתכר משכורת מינימים ייצרוך את כל הסכום). אם זה טוב או לא תלוי בסייקל הנוכחי של הכלכלה.

  8. מאת עדו מרוז‏:

    רועי, הונג-קונג היא לא מקלט מס. עד כמה שידוע לי חברות לא משתמשות בהונג-קונג כמקלט מס פר-סה. בשביל זה יש את כל המדינות שגובות 0% מס. המס בהונג-קונג נמוך אז הוא מושך פעילות, אבל זה משהו שונה מאשר פעילות פקטיווית – וזה לא משהו נפוץ בהונג-קונג לדעתי. לכן אני גם לא 100% מסכים עם אסף בכך שאם כל המדינות תהיינה כמו הונג-קונג אז המערכת הזאת תישבר. לדעתי זה לא נכון. עובדה שהונג-קונג עובדת ככה עשרות שנים (וגם סינגפור) – הרבה לפני שהיה נהוג לשחק עם מקלטי מס.

    ההוצאות הקבועות של הונג-קונג הן כה נמוכות, שהיא בקלות יכולה לחיות בשלום עם 30% ירידה במסים הנוכחיים, ככה שגם אם יסגרו מקלטי מס, הונג-קונג תוכל להמשיך עם אותה רמת מס.

    בקשר לשאר הדברים שכתבת על הונג-קונג. קודם כל, שום מקום בעולם לא מושלם, אבל הרבה ממה שכתבת לא מדוייק. למשל, מי אמר לך שמשכורות של מקומיים נמוכות? למשל, לפני 10 שנים, מורה בבית-ספר הרוויח בערך 10 אלף ש"ח בחודש – וזה מן הסתם גם משכורת נטו, כי על סכום כזה אין שום מס. בנוסף הוא מקבל דירה מהמדינה ולא צריך להחזיק רכב (בגלל התחבורה הציבורית), לכן נראה לי שהמעמד הביינוני חי יותר טוב מאשר בארץ. עבדתי עם מקומיים והבת שלי למדה בבית-ספר ציבורי רגיל (כלומר בית ספר מקומי) אז הכרתי מספיק מקומיים ולדעתי, בסך הכל, החיים שם הרבה (הרבה) יותר נוחים מאשר בארץ.

    מספר ההונג-קונגים שעוברים לסין הוא זניח ביותר, וזה לא נכון מה שכתבת בנושא. מה שכן, הבעיה מספר 1 בהונג-קונג זה הדיור. הדירות ממש ממש קטנות – אבל, שוב – אין מקום מושלם. יצא לי להיות אצל חברים שגרים בדיור ציבורי. הדירה שלהם קטנה, אבל בגודל נסבל לפי דעתי. השכירות עליה היא בערך 500-600 ש"ח בחודש, שזה ממש קצת. הדירות באמת קטנות בהונג-קונג, אבל חוץ מזה, אני לא חושב שהאזרחים שם חיים רע. לדעתי החיים שם הרבה יותר נוחים מבישראל. דרך אגב, בסינגפור הדירות משמעותית גדולות יותר, ככה שמצב הדיור הוא לא תולדה של המס הנמוך אלא נובע מסיבות אחרות.

    לגבי הבריאות, זאת בעיה בכל העולם. גם בארץ מערכת הבריאות לא טובה לדעתי. בהונג-קונג יש מערכת בריאות ציבורית אבל גם מערכת בריאות פרטית מאוד גדולה. בסך הכל, אני מעדיף את המודל של מערכת הבריאות ההונג-קונגית. כשחייתי שם השתמשתי גם במערכת הפרטית וגם הציבורית. למשל, אשתי ילדה את הילד השלישי שלנו בבית-חולים ציבורי. כל העסק מבדיקה ראשונה ועד ללידה עלה 200-300 ש"ח (לפי מה שאני זוכר). בכל אופן זה כבר קשור לצד ההוצאות של המדינה ולא הכנסות אז לא דיברתי על נושאים אלו ברשומה הזאת.

    מה שאותי הדהים זה שההכנסות של הונג-קונג דומות לאלו של ישראל למרות שהמס שם נמוך מאוד. צד ההוצאות זה כבר נושא אחר לגמרי. ובכל אופן, אני לא מסכים לגמרי שהונג-קונג מצליחה רק בגלל שהיא עושה קניבליזציה להכנסות ממדינות אחרות, זה חלק מהסיבה, אבל ממש לא הסיפור כולו. אני בטוח שגם בלי קניבליזציה, שיטת המס בהונג-קונג תשאר. אפילו אם יעלו את המס מ-15% ל-18%, זה לא כזה קריטי. המס שם עדיין יהיה נמוך. ואם הייתם רואים גם את צד ההוצאות של הממשלה, אז אולי הייתם משתכנעים שהונג-קונג יכולה לשרוד יפה מאוד עם מערכת המס הנוכחית שלה.

    שוב, זאת שיטה שעובדת המון זמן. הרבה לפני שחברות בין לאומיות חיפשו מקלטי מס בעולם. המס היה נמוך גם לפני הפריחה של סין. זה תמיד עבד כי מס נמוך תמיד מושך פעילות כלכלית. בשנות ה-50 וה-60 זה היו מפעלי הטכסטיל. ואז שסין פתחה את הדלתות שלה, כולם היו בטוחים שהונג-קונג גמורה כי כל המפעלים ברחו לסין. אבל הונג קונג נהפכה למרכז סחר בין לאומי ועם נמלים מהגדולים בעולם. ואז סין החלה לבנות נמלים, וכולם נבהלו ששנחאי תגזול את כל הפרנסה מהונג-קונג, אז הונג-קונג פיתחה תיירות, ושוק הון ואפילו המסחר עדיין פורח למרות התחרות מסין. כל זאת בזכות המסוי הנמוך. מסוי נמוך תמיד יעודד פעילות כלכלית ולכן הונג-קונג תמשיך לפרוח (אלא אם כן הם ישנו את השיטה).

  9. מאת עדו מרוז‏:

    אסף, תראה את הדוגמה שנתתי של חברת החשמל. אין לדוגמה הזאת שום קשר למקלט מס. ככה גם לגבי העלמות המסים בארץ והשימוש הנפוץ בדמי אבטלה וכו'.
    נכון שהונג-קונג מרוויחה בגלל טיפשות של מדינות אחרות, אבל זה ממש לא כל הסיפור. למרות שלא נדע לעולם, אני די בטוח שאם כל העולם היה כמו הונג-קונג, המס בהונג-קונג לא היה עולה משמעותית אם בכלל (שוב, גם על תשכח שלהונג-קונג יש כל שנה עודף תקציבי גדול).

  10. מאת עדו מרוז‏:

    ועוד משהו – גם ישראל היא מקלט מס – ההטבות שאינטל מקבלת (ולא רק היא). הבעיה היא שבישראל הכל מסחרה, ובהונג-קונג ההטבות ניתנות באופן ברור, שקוף ולכולם. בארץ – אם אתה גר בערבה, יש לך 5 ילדים ולאישתך קוראים "נועמי" אתה משלם 50% מס, ואם אתה גר בראש-פינה ושירתת בגולני אתה משרת 20% מס. לכל אחד יש חוק מס שונה.

  11. מאת אביב‏:

    עידו בן יהודה….נראה לך שכל מובטל יעבוד בכל עבודה בלי קשר להשכלה שלו, לשכר שלו? אתה מצפה למשל שמתכנת הייטק שפוטר בגלל קיצוצים בחברה שלו (ואני מדבר על מישהו שפוטר, שלא נדבר על אנשים בני 50+ למשל, ולא על מישהו שבחר ללמוד גיטרה במקום לעבוד), יעבוד בעבודה פיזית כמו סלילת כבישים??? ומה עם אנשים עם בעיות בריאותיות למיניהם? גם אותם תשלח לסלול כבישים? איך בדיוק אתה מנצל את ההשכלה של האנשים??? תשלח אנשים שעשו דוקטורט ותואר שני לעבוד בסלילת כבישים???

  12. מאת Eli‏:

    רשומה מאד מעניינת. (וקצת מייאשת)
    אני שמח שהחזרת את האפשרות לתגובות.

  13. מאת שי לוריא‏:

    יש בארץ את העניין של כופר מס שמי שמשלם את כופר פטור מכלא. דבר שגורם לעידוד העלמות מס כי אפשר להתמקח. לכן ברגע שעצמאי יכנס ל30 יום בכלא על העלמת מע"מ או מנכ"ל יפחד מכלא יפסיקו להעלים מס.
    אחוז ההון השחור בישראל הוא בין הגבוהים בעולם לצד יון.

  14. מאת אורי כץ‏:

    ההשוואה שלך קצת מוזרה לדעתי. יש אינספור הבדלים בין ישראל להונג קונג, לא רק במערכת המיסוי אלא גם באלף ואחד דברים אחרים. בסופו של דבר אזרח הונג-קונגי מייצר בשעה הרבה יותר מאזרח ישראלי ממוצע, אז מה הפלא שגם אם ממסים את האזרח ההונ-קונגי בשיעור נמוך יותר מקבלים בערך אותן הכנסות ממיסים?

    אתה כאן מנסה להסביר את כל ההבדלים בין ישראל להונג קונג במערכת המס, ואין ספק שהיא מהווה חלק מהתמונה, אבל זה רק חלק. ישראל והונג קונג נמצאות בסביבה גיאופוליטית שונה, יש להן שותפות סחר שונות, הן מתמחות בענפים שונים, יש להן אוכלוסיות שונות ומשטרים שונים. מערכת המס היא לא רק גורם מסביר אלא גם גורם מוסבר על ידי חלק מהדברים האלו.

  15. מאת ד‏:

    עדו, תודה על פוסט מאוד מעניין ומאיר עיניים.
    והכי חשוב, סופסוף החזרת את התגובות לבלוג… 🙂
    מקווה שזה לא יהיה חד פעמי.

    ההבדל הכי חשוב בין ישראל להונג קונג וסינגפור זה נושא השחיתות לדעתי. הם הרבה פחות מושחתים מאיתנו.
    ישראל קמה כמדינת פרטאץ' ותישאר כך כנראה לעולם ועד….

    דרך אגב, הרעיון הזה של מס בולים לעסקאות במניות (ואולי רק 0.01% באג"ח) במקום מס רווחי הון ודיבידנדים נראה לי רעיון ממש מעולה.

  16. מאת יואב‏:

    או לה לה!
    התגובות חזרו!
    איזה כיף!
    ידעתי שבסוף תשנה את דעתך כי בעצם, בוא נודה באמת, אתה די אוהב אותנו, קוראיך הקבועים. נו, תודה באמת, זה לא בושה לאהוב חזרה את המעריצים…
    אתה תראה, בעוד חודש כבר נדבר על VSEC כאילו כלום לא קרה….
    אגב, פוסט מעניין ומייאש כאחד.
    הפוליטיקאים בישראל הם ברמה נמוכה כל כך שזה עצוב. לא מבחינת מנת המשכל שלהם (למרות שגם היא כנראה לא משהו), אלא ביכולת להתגמש, להבריק, לשנות, להעז, להצעיד קדימה.
    כלום. אותן סיסמאות, אותם אנשים, אותה שיטה. והטיעונים רק נהיים רדודים יותר וקיצוניים יותר.
    לא רק בענייני מיסים, פשוט בכל תחום. ותאמין או לא יש שניים שלושה נושאים יותר חשובים ממיסים.
    טוב נו, נמשיך לחיות בבועה ולקנות מה שאפשר בחו״ל.

  17. מאת Yanivu‏:

    עדו–פוסט נהדר!

    חלק מהמגיבים הגיבו על דברים מאד תאורטיים למשל על ההבדלים בין ישראל להונג קונג וסינגפור מבחינת שותפות סחר וכו׳ ולדעתי חשוב שחלק מהאנשים האלה ירדו קצת לשטח (דהיינו, סינגפור והונג קונג) בשביל להבין בדיוק על מה מדובר. השיטה פה, אם להשאיל ביטוי מבאפט ״משחררת את הפוטנציאל האנושי״ בצורה שלא תאמן–קל לעשות עסקים, קל לדווח על המיסים, הבירוקרטיה פה נמצאת במינימום וגם גופים ממשלתיים כל הזמן מנסים להשתפר: לקצר טפסים, לעבור לאונליין, לקצר זמן שירות מקסימלי שמוגדר היטב לכל שירות וכו׳. זאת אמנם נראית כמו מערכת שקל להעתיק אותה אבל זה לא באמת ככה כי להעתיק את הסיסטם שיש פה זה כמו לשנות תרבות אירגונית למדינה שלמה וזה דבר שלוקח כמה עשורים ולא ממש קורץ לאף פוליטיקאי שהאופק שלו הוא ארבע שנים במקרה הטוב, ואני לא מאשים את הפוליטיקאים אלא את ה incentives שגורמים להם להתנהג ככה. כשהמערכת כל הזמן מנסה להשתפר זה לא פלא שנטל המס נמוך אבל ההכנסות ממיסים לא יורדות כי אפשר להוריד מס ואז מושכים יותר פעילות כלכלית ואז שוב אפשר להשתפר ולהוריד מס ויש פה מעגל קסמים שהולך ונמשך ובשביל להעתיק את זה צריך לעבור עקומת למידה של עשורים ולא הרבה מדינות יעשו את זה.

    בארץ לצערי מעגל הקסמים הוא בדיוק הפוך: מעלים מס, מדכאים פעילות כלכלית, המגזר הציבורי נהיה שמן יותר ולכן מעלים שוב מיסים, שוב מצמצמים את בסיס המס ויוצרים מעגל קסמים בדיוק הפוך למה שקורה בהונג קונג וסינגפור. הייתי שמח אם הדברים האלה היו נחלת העבר וכיום המדינה היתה משתפרת אבל קל לראות את כל הדיון על נושא הגז בשביל להבין שזה רק נהיה גרוע יותר וכל הדיון מתמקד באיך לקחת יותר מס מהיזמים ולא באיך לעודד פעילות כלכלית שכולם ירוויחו ממנה סביב סקטור האנרגיה.

    עניין השחיתות עלה פה כמה פעמים ואני ממש לא חושב שזאת הבעיה המרכזית בישראל כי גם אם נעשה ניסוי מחשבתי ונניח שתהיה אפס שחיתות בארץ הסיסטם עצמו עדיין גרוע, וכמו שעדו כתב, הסיסטם לא מעודד אנשים לייצר. אם נסתכל רק על החוקים ככתבם וכלשונם הם עדיין לא כאלה שמעודדים פעילות כלכלית אלא להפך. איך יכול להיות שפקידים באוצר או בנקאים בבנק ישראל מופתעים מהאפקטים מסדר שני של העלאת מס ומקבלים החלטות על העלאות מיסים רק על בסיס ניתוח סטטי של ״אם הכל ישאר אותו דבר ונעלה את המס אז ההכנסות יגדלו ב X״?!?! הייתי מצפה ממישהו שנמצא בעמדה לקבלת החלטות כאלה לדעת משהו מאד בסיסי שאף פעם דברים לא ״נשארים אותו דבר״ כי כשמשנים את חוקי המשחק השחקנים מגיבים ועושים מהלכים נגדיים. ממש מרגיז שמישהו שמקבל משכורת מהמדינה מקבל החלטות על בסיס חשיבה שטחית ולא מקצועית שכזאת–לדעתי זאת פשוט רשלנות שעולה למשק בארץ המון המון כסף.

    אני לא מומחה לענייני הונג קונג אבל למדינה כמו ישראל יש כמה יתרונות עצומים על מדינה כמו סינגפור, יתרונות שאם המדינה תנצל אותם נכון אז העתיד יכול להיות מאד ורוד:

    – בסינגפור התחושה היא שכל ה״ביחד״ ותחושת הלאומיות קשורים בכסף, בארץ יש הרבה גורמים מאחדים כמו תחושת רדיפה, שותפות גודל, קשר היסטורי למולדת וכו׳. לדעתי הישראלי הממוצע קשור לישראל בצורה מאד חזקה ומוכן לתרום ולהקריב למען הצלחת המדינה הרבה יותר המסינגפורי הממוצע. אמנם בסינגפור יש צבא, אבל אנשים לא מתים פה בצבא ואני מאד בספק עד כמה ״טוב למות בעד ארצנו״ תופס פה בסינגפור, זה אף פעם לא עמד במבחן המציאות. בארץ יש גורם מאחד הרבה יותר חזק ואם בארץ היה לא טוב כמו בסינגפור והונג קונג, אלא חצי דרך, זה כבר היה מספיק בשביל להשאיר המון טאלנט בארץ.

    – לישראל יש את הקטע ״היהודי״ שלא משנה עכשיו כמה דתי כל אחד מאיתנו, ליהודים בעולם יש הרבה כסף ואם ישראל היתה מקום קצת יותר ידידותי לעשירים ולעסקים היתה אליה זרימת הון מסיבית. במקום זה, אני רק רואה יותר ויותר משפחות יהודיות עשירות (ישראליות וזרות) מהגרות ממקומות כמו ישראל וצרפת לסינגפור ואפילו לסין (לאן הגענו). אלה משפחות שהיו מעדיפות לחיות במקום כמו ישראל על פני מקום כמו סינגפור בלי לחשוב פעמיים לו רק חשבו שהם וההון שלהם יהיו בטוחים שם או לפחות שהם יודעים שחוקי המשחק לא יתשנו לרעתם בשנה הבאה. ראיתי גם משפחות מאד עשירות שעשו עלייה, אבל בחצי כח: הם והמשפחה עלו אבל השאירו את הנכסים המשמעותיים שלהם בסינגפור בגלל פחד מהסיסטם בארץ. הקטע היהודי הזה של ישראל הוא קלף חזק ששווה הרבה כסף שלצערי המדינה לא מוציאה ממנו את המיטב.

    – מהניסיון האישי שלי ההון האנושי בישראל מעולה ברמה בינלאומית ובטח טוב בהרבה מזה שבסינגפור והונג קונג: באסיה אין הרבה אנשים שהם פלפלים כמו הישראלים שאפשר לזרוק עליהם בעיה ולהגיד להם לפתור אותה ולצפות שיפתרו אותה בלי לייצר הרבה כאב ראש לבוס. בישראל האוכלוסייה מאד יזמית ואנשים כל הזמן חושבים על איך להרוויח יותר, לשפר ולפתור בעיות (אני מדבר על הסקטור הפרטי) ובסך הכל יודעים ממש טוב להתמודד עם אתגרים ובעיות. אני רואה כמה הממשלה מנסה לעודד פה בסינגפור חברות צעירות (לא רק בתחום הטכנולוגי) באמצעים כמו פטורים ממס בשנים הראשונות, הלוואות בריבית אפסית לעסקים קטנים ללא בטחונות, תוכניות מענקים בה הממשלה משווה השקעה של גופים פרטיים בחברות חדשות ועוד המון יוזמות. בארץ, רואים יזמים שמצליחים בצורה יוצאת דופן למרות כל הקשיים הבירוקרטיים והמיסויים שמערימים עליהם. אני רק יכול לדמיין מה היזמים הישראלים היו מייצרים לו היו פועלים באקוסיסטם דומה לזה של סינגפור.

    ולבסוף, כמו בעסקים שיש להם יתרון תחרותי של עלויות מעבר גבוהות כך גם למדינה. לכל מדינה יש ״לקוחות שבויים״ כי עלויות המעבר מאד גבוהות וכל מי שעבר מדינה מכיר את זה. לכן גם אם יהיו הרבה מדינות כמו סינגפור אבל בישראל יהיה סיסטם טוב, לא כמו זה בסינגפור אלא פחות, עדיין אנשים לא יעברו ולא יעזבו. כל אחד אוהב לדבר בשפת האם שלו, לאכול את האוכל של המדינה שלו, להיות ליד המשפחה ולהיות בסביבה מוכרת ותומכת. לעבור לחו״ל אומר לוותר על כל זה וכרוך בלא מעט קשיים בשנים הראשונות, קשיים שרוב האנשים יעדיפו להימנע מהם לו רק היה אפשר. אבל גם לקהל השבוי הזה יש סף מסויים וחבל שבארץ בגלל המיסוי הגבוה ויותר חשוב, הכיוון שדברים הולכים בו, בודקים את הסבלנות של ה״קהל השבוי״ הזה.

  18. מאת מנחם‏:

    הנושא הסבוך כלכך מוצג על ידך
    בדרך שגם בן תמותה יכול להבינו.
    שאפו על היכולת הבאה לידי ביטוי
    בכל האתר וכל השנים.

    תודה
    מנחם

  19. מאת Oren‏:

    עניין מקלט המס שדיברת עליו לא מדויק.
    אדם שחי על הקו עם משפחה בארץ, ישלם מס בארץ אפילו אם כל השנה נשאר בחו״ל
    המבחן הוא ״מרכז החיים״ ולא מיקום פיזי.
    כל עוד תחזיק דירה/נכסים/משפחה בארץ, החבות מס היא בארץ (פרסונאלי) ולא גאוגראפי.

  20. מאת עדו מרוז‏:

    יניב, מן הסתם, אני מסכים עם כל מה שכתבת.

    השנים שגרתי בהונג-קונג הפכו אותי להרבה יותר קפיטליסט. אי אפשר להתווכח עם תוצאות, והשיטה בהונג-קונג עובדת ממש טוב.

    יש לי כל כך הרבה דוגמאות ליעילות של המערכת הציבורים שמאששים את מה שיניב כתב, אבל אני אתן רק כמה:

    כרטיס האוקטופוס – זהו כרטיס מגנטי שניתן לשלם איתו בכלי התחבורה בהונג-קונג. משהו כמו הרב-קו. ההבדל הוא שהאוקטופוס היה קיים כבר בפעם הראשונה שבאתי להונג-קונג – לפני 20 שנה. והרב קו נכנס לישראל רק לפני כשנתיים (??). ואפילו כשכבר עשו רב-קו עשו אותו עקום לגמרי. הייתי בשוק כשהבנתי שאני צריך להטעין כסף בנפרד לכל חברה – כסף בנפרד לאגד, בנפרד לרכבת ובנפרד לקווים. ממש מערכת מפגרת. בהונג-קונג מטעינים את הכרטיס ואז נוסעים באיזה חברה שרוצים – אוטובוסים, מיניבוסים, רכבת, תחתית, מעבורות ואפילו ניתן לשלם איתו בסופר ובמספר חנויות.
    כשאני לוקח אוטובוס בארץ לפעמים זה משגע אותי כמה זמן צריך לחכות בכל תחנה עד שכולם משלמים. בהונג-קונג כולם עולים עם האוקטופוס והעסק ממש רץ (וזה כבר עובד שם 20 שנה לפחות).

    אותו הדבר לגבי תעודת זהות חכמה שבהונג-קונג זה כבר קיים בערך 10 שנים וכולם עוברים ככה בביקורת גבולות ללא צורך לחכות בתור.

    דרכון אפשר להחליף באינטרנט. מצטלמים דרך מצלמת מחשב ממלאים טפסים ואז רק צריך ללכת ולאסוף אותו. לפני שנה נסענו להונג-קונג והיינו צריכים להחליף להם דרכונים אבל פחדנו שלא נספיק. אשתי הסתבכה עם האפליקציה באינטרנט אבל אז ראינו שאפשר לשלוח גם בדואר. שלחנו את הטפסים + תמונות בדואר וכשבאנו להונג-קונג דרכונים חדשים כבר חיכו לנו.

    כשנולדה לנו הבת בהונג-קונג כבר בבית חולים קיבלנו ניירות שמסבירים לנו בדיוק מה צריך לעשות עכשיו – לאן ללכת ומתי בשביל להוציא ת"ז וכו'.

    הכל בהונג-קונג כל כך מטוקטק שזה מדהים, וזה לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה של חברה – להקים חברה ולעבוד מול הרגולטורים. הפקידים בהונג-קונג מרגישים שהם שם בשביל לעזור לך ולא לשים לך רגלים. עם כל משרד ממשלתי שעבדתי – הגירה, מס, משטרה – הם תמיד היו יעילים בצורה מעוררת קנאה.

    כשעזבתי את הונג-קונג הייתי צריך לקבל החזר ממס הכנסה. אז הלכתי לשם, פקידה עזרה לי למלא טופס – לקח לנו בערך 10 דקות והצ'ק הגיע אלי בדואר אחרי 3 ימים. בארץ היו עושים לי את המוות עד שהייתי רואה כסף ממס הכנסה (זה לפי סיפורים שאני שומע. לא היה לי נסיון אישי).

  21. מאת עדו מרוז‏:

    Oren, תראה את החלטת בית המשפט מהכתבה בגלובס אליה שמתי קישור ברשומה. יכול להיות מצב בו המשפחה בישראל, האבא על הקו, ועדיין מרכז החיים של האב לא יהיה בישראל. ככה החליט בית המשפט,
    אבל זה נכון שמה שחשוב זה "מרכז החיים" ולא מיקום פיזי. העניין הוא שמרכז החיים נקבע לפי האדם שמשלם מס ולא לפי המשפחה שלו.

    איך שלא יהיה, אני מכיר אנשים שחיים על הקו ולא משלמים מסים בארץ.

  22. מאת אסף נתן‏:

    אורן – לא מדוייק. המבחן הוא אכן מרכז החיים, אך מי שנוסע על הקו כן יכול להנות ממעמד תושב חוץ גם אם משפחתו בישראל. למשל אם הוא מגיע רק בסופי שבוע, אם עסקיו מרביתם בחול וכו. ישנם הרבה מאוד מבחנים והקביעה היא אמורפית ולא מוחלטת. למשל, יש אנשים שמתגרשים בשביל כך וכו׳.
    למשל- אם אני גר באמריקה ומתקשר לאמא שלי בפייסטיים ומגיע לארץ פעם בשנה, אני תושב חוץ בטוח. ואם אני מגיע לבקר פעם בחצי שנה? פעם בחודש? פעם בשבוע? אתה רואה, הקו הוא אמורפי ויש הרבה מאוד אפור.

    בקיצור: עצם העובדה שהמשפחה בארץ ויש קשר רציף לא אומרת שאתה לא תושב חוץ.

  23. מאת אסף נתן‏:

    הקדמת אותי עדו 🙂

    אוסיף ואומר שאני מכיר כמה אנשים שחלק מהזמן גרים בישראל עם משפחתם וחלק מהזמן גרים גם במקום נוסף ולא משלמים מס בישראל.

  24. מאת Ran Moshe‏:

    עדו, דברת על שנאת עשירים בארץ, וזה לדעתי לא מדויק – אף אחד לא מפרסם כתבות שטנה על גיל שווייד או משפחת ורטהיימר. הכעס הוא על אלה שמהווים מונופול ומתעשרים מכך – משפחת עופר בכי"ל, שרי אריסון בבנק הפועלים ותשובה בגז.
    כבר ציינת שהביורוקרטיה בישראל היא לא מהמשובחות, והגיוני לחשוב שגם בפיקוח על מונופולים הם לא עושים עבודה טובה במיוחד.

    ועוד הערה צדדית – בכתבה על תושב סינגפור שהוכר כתושב חוץ נרמז שאופי היחסים שלו עם אשתו לא היה סטנדרטי. במלים אחרות, מי מהקוראים שחושב לסדר לעצמו פטור ממס ולהיות חצי מזמנו בארץ, כדאי שבכל זאת יקבל יעוץ מקצועי לפני 🙂

  25. מאת DanielM‏:

    לגבי המיסים בארץ ולמה זה הוביל:
    https://www.facebook.com/NewLiberal/photos/np.1439790104618413.565377566/930593457005783/?type=1&ref=notif&notif_t=notify_me_page

    http://www.mifellows.org/research/HEB_F/17-HB-F.pdf
    מעל: קישור למחקר המלא של שחר שלוש, על מס שטוח. בעמ' 6, 7, יש סיכום וריכוז של נתונים ממחקרו של אורעד.

  26. מאת DanielM‏:

    וכמובן שפוסט ממש מעולה!!!
    נחמד גם לראות תגובות של אנשים.

  27. מאת עדו מרוז‏:

    בנק הפועלים הוא לא מונופול. וגם הגז זה לא מונופול. אנשים בארץ עברו שטיפת מוח ממש רצינית ע"י העיתונות בעניין הגז. הגז לא יכול להיות מונופול כי אפשר לייצר אנרגיה במספר דרכים. רציתי לכתוב על זה פעם ולא היה לי כוח – אבל אנרגייה סולארית היום כבר זולה יותר מהגז, ולכן כל הויכוח הזה סביב הגז היה ממש מגוכח.

    בארץ בהחלט יש סביבה אנטי קפיטליסטית מאוד חזקה. וכן, יש שנאה לעשירים והויכוח סביב הגז רק מוכיח את זה.

    כשבאתי להונג-קונג אמרו לי שעל כל דולר שאני מוציא 60 סנט הולכים ללי-קאי-שינג. ולמרות זאת אף פעם לא הייתה שם אווירת עליהום נגד העשירים כמו שיש בארץ. עובדה שלי-קאי-שינג עדיין חי בהונג-קונג אבל הטייקונים בורחים מישראל. אם כל כך אוהבים אותם כאן, אז למה הם בורחים?

    אני אולי משקיע קטן (מאוד) אבל אפילו אני אחשוב 1,000 פעמים לפני שאשים שקל בישראל. האווירה היא מאוד אנטי-עסקית. זה לא רק הגז. זה גם הבנקים, שוק הנדל"ן להשקעה, כי"ל ועוד אלף דוגמאות. האווירה היא שלאנשים אסור להרוויח כסף מהשקעות. הייטק זה היוצא דופן. הייטק בארץ זו פרה קדושה ולכן גם לא שונאים את גיל שוויד ולכן גם תעשיית ההייטק פורחת. אבל חוץ מהייטק הכל בישראל ממש מקרטע.

  28. מאת אייל‏:

    עידו,

    ניתוח מעניין אך שכחת 2 נקודות קריטיות:
    1. ישראל היא דמוקרטיה, הונג קונג , לא. פעם מישהו חכם אמר לי שדמוקרטיה תמיד תבחר במנהיג היותר פופוליסט. מטבע הדברים, הקשקשן וחסר האחריות שקולע לרגשות ההמון יקבל יותר קולות. ע"ע יוון, וע"ע ביבי שלדעתי יודע מצויין את מה שכתבת, אך יודע גם שלא יוכל להיבחר אם לא יהיה פופוליסט (ואין כוונתי להיכנס לויכוח פוליטי פה).

    2. ישראל היא אי בודד מבחינה כלכלית ופוליטית. אין לה מסחר ישיר עם השכנים, אין גיבוי ותמיכה של רשתות חשמל או מתקני מים או מתקני תחזוקה למיניהם. זה מחייב המדינה להחזיק תשתיות עצמאיות לכל נושא. תאר לך שהמזה"ת היה כמו האיחוד הארופאי, לדוגמא, היה אפשרי שיבואן טויוטה היה מחזיק מוסך מרכזי בירדן ושולח כל המכוניות מהארץ לתיקון בירדן (או להיפך), כרגע זה לא אפשרי.

  29. מאת עדו מרוז‏:

    אייל,
    1 – נכון. אבל סינגפור היא כן דמוקטריה (מוגבלת, אבל עדיין דמוקרטיה) ושם השיטה מצליחה לשרוד את ההמון. גם הונג-קונג היא לא לגמרי דיקטטורה כי אנשים מצביעים לפרלנט.
    אני חושב שההבדל בין מקומות אלו לישראל זה לא רק הנקודה של הדמוקרטיה. בגדול הסינים הם יותר קפיטליסטים מהישראלים. באופי שלהם הם מאוד קפיטליסטים. למשל, הייתה שנה שהסוכריה שהונג-קונג חלקה לתושבים הייתה מענק בסך 3,000 ש"ח. אני בטוח שאם זה היה בארץ, אז היו כועסים שלא נתנו יותר לעניים ופחות לעשירים. נגיד שהמענק היה צריך להיות פרוגרסיבי. אבל בהונג-קונג היה כעס הפוך – אנשים (והעיתונים) ביקרו את המדינה שהיא נתנה מענק לכל התושבים וזאת למרות ש-50% מהם בכלל לא משלמים מס. הרבה אנשים טענו שהמענק צריך ללכת לאלו ששלמו מסים. ואכן השנה הממשלה נותנת הנחה במסים ולא מענק לכל התושבים.

    מהיכרות שלי עם סינים הם מאוד קפיטליסטים באופי שלהם (בכלל האנשים במזרח אסיה יותר קפיטליסטים ומאמינים שאנשים צריכים להיות מתוגמלים על עבודה קשה).
    אתה גם יכול לראות שיש הבדל בין הסוציאליזם של מדינות דמוקרטיות. לא בכל מדינה הפופוליזם חזק באותה המידה. בוונצואלה זה חזק מאוד אבל בארה"ב האנשים יותר קפיטליסטים. ישראל היא איפה שהוא באמצע. הציבור בארץ הוא בגדול סוציאליסטי (בערך כמו היוונים או הצרפתים) ולכן אני מסכים איתך שהבעיה היא לא בפוליטקאים אלא בעם. אבל זה לא לגמרי קשור בדמוקרטיה אלא גם הרבה באופי ובערכים של העם.

    2 – נכון. ולכן מאוד חשוב לפרק מונופולים. יש חשיבות מאוד גדולה במדינה כמו ישראל שלעובדים של שדה התעופה, נמלים, חשמל וכו' לא יהיה כח כל כך גדול. צריך לאסור עליהם בחקיקה את זכות השביתה או לפרק אותם וליצור תחרות.

  30. מאת רועי‏:

    יניב,

    מעניין, תודה על הוספת הצבע. לגבי מה שכתבת על האיסנטיבס, אז מה באמת האיסנטיבס לפוליטיקאים בסינגפור? שאלה שניה, ממה שאני מבין מקים המדינה הלך לעולמו באחרונה, האם אתה רואה את המדינה ממשיכה באותה דרך? תודה.

  31. מאת רועי‏:

    כמה נקודות כלליות:

    1. שחיתות. אני לא חושב שמישהו אומר שאם השחיתות תירד (כלומר, שלטון החוק יתחזק, מנהל תקין) אז פתאום הכל ישתפר פלאים. הרעיון ששלטון תקין נחוץ לבסיס מסוים וברגע שהוא יהיה קיים אפשר לבנות עליו ולשפר. בין ישראל להונג קונג יש עוד מדינות בדרך, נגיד אוסטריה.

    2. הצלחה של מדינה תלויה גם במבנה ההון שלה וזרימה של הון בין מדינות. דהיינו גם רגולציה פנימית ורגולציה חיצונית. זה מאוד מפתה להסתכל על מדינה או אנשים ולהגיד שלסינים יש חסכונות רבים בגלל קונפוציוס או שהם מסוגלים לקחת סיכונים בגלל כזה או אחר, או שהיפנים הם ככה אז הכלכלה שלהם ככה, או שהגרמנים באופי שלהם עובדים יותר קשה מהספרדים אז התוצאה מובנת. בדרך כלל זה יותר בגלל רגולציה וסוג הרגולציה מאשר "אופי ותרבות".

    3. בטווח הארוך מדינות מצליחות ונשארות עשירות בהתאם ליכולת של המוסדות שלהם להתגמש ולהתמודד עם משברים חמורים. האם ישראל, סנגפור והונג קונג עמדו במבחן התוצאה? (אני לא יודע, אני שואל). ממה שאני יודע, הונג קונג לא בדיוק מצליחה במאה השנה האחרונות וישראל ספק אם היתה בסביבה בלי ארהב אבל מה אני יודע.

    4. נראה לי קצת עצוב שאנשים שיש להם כבר *הון רב* בוחרים לא להעביר את כל הזמן עם המשפחה שלהם או במקום שלא בעדיפות הראשונה שלהם רק כדי שהם יוכלו לשמור על כל ההון או להגדיל אותו. אני מכיר אנשים כאלה באופן אישי והם מכורים בצורה מסוימת. הם מכורים לכסף ולעשות עוד ועוד וזה לא מוסיף להם שמחה בחיים. זה אבן כבדה על גבם. כסף משפר פלאים את איכות החיים רק עד נקודה מסויימת.

  32. מאת חזי‏:

    רועי, אבל "האופי והתרבות" של העם משפיעים גם על הרגולציה שלו.
    המחוקקים והרגולטורים הם חלק מאותו עם.

  33. מאת רועי‏:

    חזי,

    החלטות מקומייות בסין יכולות להשפיע באופן ישיר על משקי הבית בארהב, כולל חסכונות והוצאות. האם התוצאה בגלל האופי והתרבות של האמריקנים? אותו דבר לגבי גרמניה וספרד. רגולציה בגרמניה דוחפת את ספרד ומדינות אחרות לפעול בצורה מסוימת (והן תקועות בגלל המבנה של היורו). כן, אני מסכים, שיש השפעה מסוימת, אבל כמה היא כבר משפיעה על מבנה הון של מדינה ועל אחוזי ריבית וכו'? אם יש השפעה אז יותר של האליטה בזמן הנתון ולא לכלל התרבות או האופי של העם.

  34. מאת Ran Moshe‏:

    עדו, אם חברת החשמל התחייבה לרכוש גז במחיר גבוה ממחיר השוק, ובכמות שכנראה היא עודפת לצרכיה במשך 15 שנים, אז הגז הוא כן מונופול (בחסות המדינה):
    http://www.themarker.com/dynamo/1.2710936

    גם כדי לייצר חשמל סולרי צריך מכסה מהמדינה, והמכסות נתנות במשורה.

  35. מאת תמריץ‏:

    הצד השני של המטבע הוא שהונג קונג לא נחמדה לענייה. שכר המינימום הוא כמעט חצי מבישראל.

  36. מאת יאיר‏:

    למיטב ידיעתי, הכנסות המדינה מקרקעות נרשמות בספרי רשות מקרקעי ישראל או הקק"ל (שהם הבעלים על הקרקעות) והן בצידן משקיעות את הרווחים בפיתוח ציבורי וכדומה.
    כמובן שהעניין רחוק ביותר מיעילות, כלומר המנגנון שם שותה את ההכנסות, והקצאת ההון להשקעות בפיתוח היא פוליטית.
    בכל מקרה, אולי זה עונה על התהייה שלך היכן הכנסות המדינה מקרקעות.

  37. מאת itay bar kochva‏:

    פוסט חשוב ששותף היום לא מעט בפייסבוק.
    לצד השיח הפופוליסטי סוציאליסטי בישראל מתחיל להתפתח שיח ליברלי,פרו חירות,זכויות קנין ושוק חופשי שהתקשורת הממוסדת כדרכה לא נותנת לו חשיפה כמעט.
    למשל בבלוג של הסולידית ובקבוצת הדיונים של התנועה הליברלית החדשה שמתחילה להשפיע על חברי כנסת בליכוד.

  38. מאת רועי‏:

    טוב אז אני אמשיך לשוחח עם עצמי, כי למה לא, עדו תמיד יכול למחוק את זה 🙂

    לגבי "כשבאתי להונג-קונג אמרו לי שעל כל דולר שאני מוציא 60 סנט הולכים ללי-קאי-שינג. ולמרות זאת אף פעם לא הייתה שם אווירת עליהום נגד העשירים כמו שיש בארץ. עובדה שלי-קאי-שינג עדיין חי בהונג-קונג אבל הטייקונים בורחים מישראל. אם כל כך אוהבים אותם כאן, אז למה הם בורחים?"

    הנה ציטוט נוסף ממאמר אחר של עידו שהוא תרגום של ציטוט מספר:
    "ברגע שנותנים לטבע לעשות את שלו, תמיד יגיעו גברי-אלפא כמו רוקפלר שבכוחניות רבה ישתלטו על המתחרים שלהם' ובסופו של דבר ייצרו להם אימפריות שמשרתות יפה את הטייקונים עצמם' אבל פוגעות בכלכלה החופשית, בקפיטליזם ובהתקדמות של האנושות. רק חוקים ורגולטורים יכולים למנוע זאת.

    בגלל מעשיו אלו של רוקפלר נחקק חוק שרמן שהוא הבסיס לחקיקה האנטי-מונופולית של ימנו. היום, מן הסתם, כבר לא ניתן לבנות מונופול כמו שרוקפלר בנה. או בעצם, אולי כן? הנה בערך 100 שנה אחרי רוקפלר קם לו אדם בשם ביל גייטס שהצליח לבנות מונופול וכך נהפך לאדם העשיר בעולם. עוד נחזור לידידנו ביל."

    אז אולי האינטרסים הנוכחיים של לי-קאי-שינג משתלבים היטב עם האינטרסים של משקי הבית, או אולי הוא אלטרואיסט כמו רוקפלור (לאחר בניית האמפריה).

    מה קורה במצב שטייקונים עם כוח רב נמצאים בשלב בכלכלה שהאינטרסים שלהם נמצאים בניגוד לאינטרסים של משקי הבית?

    לדוגמא, בסין אפשר לראות עכשיו את הקושי לעשות שינוי סיסטמי גם בגלל התנגדות האליטות שהיא טבעית, דבר שקרה כבר בהרבה מדינות מתפתחות בעבר. שום דבר חדש תחת השמש.

    ולא שזה משנה מה אני חושב ומאיפה זה בא, אבל אף אחד ממכרי לא יקטלג אותי כסוציאליסט או משהו קרוב לזה, להיפך. אני פשוט חושב שהמציאות מורכבת מדי בשביל להסתכל אליה בפלקטיות שחור לבן סטיל איין ראנד.

  39. מאת DanielM‏:

    רועי,
    האם USA בזמנים של רוקפלר נכנסה עקב מדיניות שלו למשברים והתפתחות של מדינה ואנושות נעצרה או בדיוק להפך?
    האם אתה מעדיף שבארץ תהיה "ממשלה קטנה" עם אחראיות של מדינה מוגבלת לדברים מסויימים בלבד(צבא,ביתי משפט, משטרה, מדיניות חוץ ואולי עוד כמה דברים בסיסיים) ועם קידום וצמיחה קטלניים, כמו שהיה באותה תקופה ב USA ,
    או כמו היום ? רמז – היום אין צמיחה קטלנית כמו פעם.
    דבר נוסף,
    לרוב, ההתקדמות טכנולוגית\פוליטית\כלכלית\צבאית של USA היום נובע אך ורק עקב הון פיננסי\אנושי\כלכלי\תרבוטי שנצבר דווקא תוך זמן קצר ב USA עקב שוק חופשי ויכולת של אינדיווידואלים ליצור, להרוויח ולהתקדם.
    אז הנה,
    עדו באה ומספר שבהון קונג וסינגפור אנשים (לא מדינה אלו אנשים) הצליחו ליצור תשתית כלכלית\פוליטית\תרבותית\חברתית שתומכת בהתקדמות של כל שכבות של אוכלוסיות.
    ותתפלה , זאת לא התשתית\שיטה סוציאליסטית או חצי סוציאליסתית עם רגולציה כבדה על השוק, אז מה התשתית\שיטה? קפיטליזם פשוט, ישן ומיושן 
    התשתית הזאת מורכבת משילובים :
    1. מן העבר(שוק חופשי וליברלי כמו פעם ב USA)
    2. השקעה ותמיכה בדברים חשובים לצמיחה וקידום לטווך הארוך:
    חינוך(ביתי ספר ציבוריים ופרטיים),
    תחבורה ציבורית יעילה, מערכת בריאות בסיסית סבירה…
    3. אחרון ואולי הכי חשוב:
    חינוך תרבותי והסברה על "מי ממן את הכל" !!! – משלמי המיסים (עסקים, אנשי עסקים, יזמים…). בהון קונג וסינגפור כן מבינים שאסור לדפוק את המנוע הכלכלי שלהם – עסקים, יזמים.
    והם כן מבינים שכאשר יש היגיון פשוט ובריא בין תשלומי מיסים לבין מה מקבלים בתמורתם, אז כולם נהנים מפירוט של כולם בלי שיטות מיסים בולשביקיות-קומוניסטיות שקיימות היום ברוב העולם:
    לקחת מאלו שיש להם יותר (לא משנה כמה יש להם יותר) ולתת למי שאין לו.

    תשים לב, אם אנו כאן, בארץ, רוצים לראות עוד בחיינו שיפור לטובה, אז זה לא ייבוא מפוליטיקאים צבועיים שצועקים חזק בתקשורת: צדק חברתי וסולידריות,
    אלו מבניה מדינה עם תשתית תומכת במנוע כלכלי:
    יזמות
    מיסים היגיוניים
    שילוב של חינוך ציבורי ופרטי
    ושוב הכי חשוב זה לחנך את הילדים והציבור ש"כל הטוב" לא מגיע ממשכורת אלו מעסקים שמשלמים את המשכורות. אם יהיה רעה לעסקים בארץ – זה בסופו של דבר יפגע בכולנו.

  40. מאת אלדד‏:

    עידו,נקודת התורפה היחידה במאמר הזה היא אם כל המדינות יעשו ככה היתרון היחסי של לנהוג ככה יצטמצם בהרבה.

  41. מאת רועי‏:

    דניאל,

    תודה על התגובה, אני חושש שלא ממש הצלחתי להבין איך זה מתקשר למה שכתבתי.

  42. מאת פרשן מזדמן‏:

    רועי,
    לדעתי דניאל דווקא כן התייחס לדבריך.

    1. דניאל טוען שפירוק המונופולים בארה"ב דווקא כן היה טעות, בניגוד למשתמע מדבריך. לראיה הוא מביא את שיעורי הצמיחה שצנחו לטענתו בעקבות הפירוק. ("רמז – היום אין צמיחה קטלנית כמו פעם").

    2. דניאל טוען גם שבניגוד לדבריך שהמציאות אפורה ("המציאות מורכבת מדי בשביל להסתכל אליה בפלקטיות שחור לבן סטיל איין ראנד"), דווקא יש שחור ולבן, והלבן הוא "קפיטליזם פשוט, ישן ומיושן", כלומר, ממשלה מצומצמת עם מיסוי נמוך וגישה פרו עסקית. דניאל ממשיך ומפרט במה הממשלה כן צריכה לתמוך, לדעתו.

  43. מאת רועי‏:

    פרשן מזדמן,

    הבנתי את מה שהוא כתב. תודה.

  44. מאת DanielM‏:

    פרשן מזדמן,
    תודה 🙂

    האמת שעדו מרוז כתב והסביר כבר הכל אך תמיד יהיו אנשים שיגידו:
    "כן, אבל …"

    עקב סוג של תעסוקתי,
    יוצא לי להסתובב במקומות שונים בארץ ובין אוכלוסיות ממש שונות.
    לצערי הרב, 99,99% מן הציבור חושבים\מדברים\רואים את המציאות לפי שתקשורת מציגה להם… ותקשורת רוצה "צדק חברתי", "סולידריות", "העשירים מרוויחים על גב שלנו עוד ועוד"…
    אפילו בין המשקיעי ערך אני שומע צליליים דומים לפעמים…
    עצוב.

  45. מאת עדו מרוז‏:

    Ran Moshe, הבנתי. תודה.

    יאיר, תודה. אני אחפש על כך בגוגל.

  46. מאת אביטל ראם‏:

    עדו, תודה על הפוסט, ממש מעניין וכתוב היטב. הדבר היחיד שהיה חסר בפוסט ובתגובות אלה המדינות שנטל המס בהן גבוה (מאוד), אבל גם רמת החיים שם גבוהה (במונחי תמ"ג לנפש), ובשניים (מתוך 3) מקרים אף גבוהה משל סינגפור והונג קונג (לפי הנתונים ל-2014): מדינות סקנדינביה (דנמרק, פינלנד, שבדיה, ולא כולל נורבגיה שהיא ייחודית בגלל משאבי הטבע).

    למתעניינים, הדה-מרקר עשו סדרת כתבות בסוף 2011:
    פינלנד – http://www.themarker.com/markerweek/markeryear/1.1596243
    שוודיה – http://www.themarker.com/markerweek/markeryear/1.1596248
    דנמרק – http://www.themarker.com/markerweek/markeryear/1.1596236
    וקישורים מהכתבות הללו לכתבות נוספות.
    האקונומיסט עשו סדרת כתבות גם כן בתחילת 2013: http://www.economist.com/news/special-report/21570840-nordic-countries-are-reinventing-their-model-capitalism-says-adrian
    ולמי שמאוד מתעניין, שיכתוב בגוגל the nordic model: Embracing globalization and sharing risks, והוא ימצא דו"ח מ-2007 שמכיל 167 עמודים שמפרט על המדיניות הכלכלית במדינות סקנדינביה.

    ההסתייגות היחידה שלי היא שבניגוד לעדו או למגיבים אחרים, לא חייתי ואין לי היכרות אישית משמעותית עם אנשים שחיים במדינות הללו, כך שייתכן שמה שמתואר בכתבות הללו לא מדויק ולא נכון. בנוסף, אני לא מביע דעה על עדיפות השיטה במקום זה או אחר, אלא רק מציין שיש מקומות בעולם שהוכיחו שניתן לחיות ברמה גבוהה, להקים עסקים מצליחים ובמדיניות מס שונה לחלוטין.

    אני באופן אישי, מהנתונים שאני מכיר וממה שהוצג בצורה יפה בפוסט ובתגובות חושב שהבסיס להצלחה הן של הונג-קונג וסינגפור והן של מדינות סקנדינביה לא נובע ממדיניות המיסוי אלא מהאמון שקיים במערכת בין האזרחים לבין הממשלה, שכל אחד יקיים את חלקו בחוזה החברתי, אבל זאת מחשבה ולא עובדה מדעית.

  47. מאת DanielE‏:

    תודה על המאמר עידו, השוואה מעניינת ומושקעת.

    לדעתי גורם משמעותי אחד שיכול להשפיע על הביצועים של הונג קונג זה היכולת לעשות "אאוט סורסינג" לחלק מהפרוייקטים בגלל הקרבה הפוליטית והפיזית לסין. הייתי שם לפני שנה והייתה תחושה שהעיר לא עומדת במקום (ייבוש מייצר המים לדוגמא), אני בטוח שהרבה מהביצוע זה ע"י כוח עבודה זמין ונגיש מהיבשת.

    משהו אחר שאני חייב לציין, בלי קשר לרמת ההשקעה – רואים שמישהו שם כן מפעיל את הראש. בבוקר אתה רואה במטרו את אנשי הצווארון הלבן בדרך לעבודה (להלן משמרת1), לקראת הצהריים את אנשי השרותים והמכירות(משמרת2) – החנויות נפתחות מאוחר אבל גם נסגרות מאוחר. אחה"צ אתה יכול לראות את אנשי משמרת1 ממלאים את הקניונים ומרכזי הקניות ובערב את משמרת2 חוזרים באותו מטרו.
    המטרו תמיד מלא אבל לא ראיתי אותו מפוצץ, כנראה שזה גם קשור לרווחיות גם של המטרו וגם של העסקים שנהנים מהצרכנות.
    עצוב להשוות את זה לישראלי המבוסס (נעזוב את הממוצע) שעמוד 40 דקות לכל כיוון בפקק לאורך אותם 10קמ ליד מושבים "חקלאיים".או כשאני כישראלי רוצה לקנות משהו אני מראש מוותר על אמצע השבוע ודוחה את זה ליום שישי.

    בנושא אחר שקצת הפריע לי באחת התגובות, חלק מהישראלים אוהבים להציג את הסקנדינביות כדוגמא למדינות סוציאליסטיות "מוצלחות", בדרך שוכחים אלמנטים רלוונטיות:
    1. מדינה עשירה זה לא רק זהב שמבצבץ מהאדמה אלה גם שטחים שבהם המדינה\האזרח יכול להשקיע ולהפיק תועלת, מדינות סקנדינביה נהנות מצפיפות אוכלוסין נמוכה.
    2. מדינות סקנדינביה נהנו ממטריה צבאית אמריקאית בשנות המלחמה הקרה, ההשקעה הנמוכה בצבא זה לא בגלל המזג הנוח אלה כי הדוד סאם שילם
    3. דנמרק אמנם לא נורבגיה אבל היא יצואנית נטו של נפט\גז, שבדיה גם לא בדיוק עניה במחצבים ובפינלנד רמת החיים לא כל כך גבוה לענ"ד (לדוגמא, תוצר לנפש 40 לעומת 37 בישראל לפי ויקי)

    הדבר היחיד שהוא באמת נכון ומשותף למדינות עם רמת חיים גבוה "ברת קיימא" נקרא לזה – זה השכלה ברמה גבוה.
    ופה לדעתי ישראל מפשלת בגדול. כמו שעידו ציין היא גם מבריחה אנשים מוכשרים בכל מיני תחומים בגלל רמות מס פסיכיות. ובנוסף ישראל משלמת סכומים גבוהים על רמת השכלה בינונית.

  48. מאת אורי‏:

    תהית לגבי ההכנסות של ישראל ממסוי מקרקעין ומדוע הן כל-כך קטנות (140 מליון שקל). אני חושב שלא הבאת כאן בחשבון את ההכנסות של מנהל מקרקעי ישראל (כ-5 מיליארד שקל, אם אינני טועה) ואת ההכנסות ממס רכישה וממס שבח (במקובץ, כ-6 מיליארד שקל.

  49. מאת עדו מרוז‏:

    אורי, תודה. אכן ישנן גם הכנסות של מקרקעי ישראל שסוגרות לי את הפינה של מכירת אדמות.
    מס רכישה ושבח כבר נכללים במספרים שהבאתי ברשומה למעלה.

    דרך אגב, מס שבח הוא אחד המסים הכי לא מוצדקים שיש. זהו פרופר מס על אינפלציה. זאת חוצפה למסות אינפלציה.

  50. מאת אסף נתן‏:

    עדו, בתור בן של שמאי מקרקעין (בין השאר) אני חושב שמה שאמרת לא מדוייק. בחישוב מס שבח מתאמים אינפלציה. מס שבח דומה מאוד למס רווחי הון – זה מס שאתה משלם על עליית ערך הנכס, כתוצאה מכל מיני דברים כמו מיקום טוב, עליית הערך כתוצאה מהשיפורים שהכנסת בו, וכו' – אך כאשר כל אלה מתואמים לאינפלציה.

    למשל אם יש לי דירה בתל אביב שקניתי בשנות ה 90 ושיפצתי אותה כהוגן, ומחירה עלה יותר מהאינפלציה – בעת המכירה אני אצטרך לשלם מס שבח, שהוא יהיה מתואם למחיר המכירה של הדירה פחות מחיר הקניה כפול האינפלציה מאז הקניה.

סגור לתגובות.