מתי ואיך הומצא העם היהודי

אחרי שקראתי את הספר של שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי" סיפרתי עליו לחברים וקרובים. נראה שלא מעט שמעו על הספר או על חלק מהרעיונות שעלו בספר, וכמעט כולם פסלו אותם על הסף, כאשר הם מביאים טיעונים שונים ומשונים – שגויים כמובן. למשל – שהטענה שיהדות אשכנז מקורה מהכוזרים הוכחה כשגויה (מי הוכיח את זה? ומתי?) או שיש גן יהודי (שטות מוחלטת). אלו שלא פסלו את הספר אמרו – זה ברור שהעם היהודי (כמו כל עם) חי על סיפורי עבר מפוברקים, אבל מה זה בכלל חשוב?

לטעון שזה לא חשוב, זה כמו לטעון שלא משנה אם בבית-ספר מלמדים שהעולם נברא בשבע ימים או נוצר בתהליך ארוך יותר. אין שום סיבה שמערכת החינוך החילונית תלמד תכנים שגויים.

בנוסף, רבים התפלאו שאהבתי את הספר בגלל שזנד שמאלני קיצוני ואני ימני. אני לא רואה שום חשיבות לדעות הפוליטיות של זנד. כל מה שמעניין אותי זה האם הספר מעלה נקודות חשובות או לא, והאם הוא מדייק או לא.

את ה-50 העמודים הראשונים שבספר קראתי בקושי רב וכמעט ויתרתי עליו (יותר מדי רקע). אבל אח"כ הספר מצליח לנפץ את כל האתוס היהודי עליו חונכו דורות רבים של ישראלים. כשהגעתי בערך לחצי הספר אמרתי לעצמי – אוקיי, הספר מעלה טענות רציניות ביותר, אבל מה אני באמת מבין בהיסטוריה. אולי זנד מורח אותי לגמרי?

אומנם דגמתי אותו רבות לאורך הספר, ולא מצאתי טעויות, אבל החלטתי שמין הראוי יהיה לקרוא ביקורות על הספר. ו- ואוו – כמה ביקורות יש עליו ועל הספר. אין ספק שהאיש משך המון אש מכיוונים רבים. מה שמעניין פה זה שדווקא הביקורות על הספר חיזקו אצלי את הדעה שהטענות של זנד נכונות. אם פרופסורים להיסטוריה מעלים טענות כל כך מפגרות, אז כנראה שהאמת קרובה יותר לתיאוריה של זנד.

למשל הביקורת של פרופ' יאיר הופמן. שלא באמת אומר שום דבר חוץ מאשר לקלל (במילים יפות) את שלמה זנד.

ביקורת קצת יותר רצינית ניתן למצוא אצל אבשלום לניאדו מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת ת"א. לכאורה מדובר במאמר שכותש לרסיסים את הספר של זנד, אבל המאמר מדבר רק על חלק מסוים מהספר – על הגליית היהודים מהארץ. אין לי ידע רב בנושא הזה ולכן קשה לדעת מי מהשניים צודקים, אבל הטענות של לניאדו לא עונות להרבה מהטענות של זנד, בנוסף לניאדו מעוות חלק מטענותיו של זנד וגם מכניס לו לא אחת מילים לפה. חוץ מזה, אני אוהב לדגום אנשים – במיוחד כשמדובר בנושאים שאני לא מכיר. לכן גם עשיתי לא מעט דגימות לספר של זנד. אני לא יכול לבדוק כל טענה וכל ציטוט שבספר, אבל מכמה דגימות שעשיתי, נראה שזנד לא טועה.

לניאדו, לעומת זאת, עובד עלינו בעיניים. למשל, קחו את הטענה הבאה שלו:

עוד לפני כן, שנים ספורות לאחר המרד, כתב הסופר הנוצרי יוסטינוס מרטיר את חיבורו דיאלוג עם טריפון היהודי, ושם נאמר כי היהודים גורשו (או נושלו) בעקבות תבוסתם במלחמה.

החיבור "דיאלוג עם טריפון היהודי" הוא מאמר תאולוגי דתי. הוא אינו מסמך היסטורי אלא שיחה דמיונית בין שתי דמויות דמיוניות בה הדמות הנוצרית מנסה לשכנע את הדמות היהודית בעליונות הדת הנוצרית. כאמור – מדובר בשיחה מפוברקת לחלוטין, אז איך לניאדו בכלל מעז להסתמך עליה כעל מסמך היסטורי שמוכיח שהיהודים גורשו מהארץ?

המשפט עליו הוא מבסס את דעתו הוא:

ברם אם נושלתם משהובסתם במלחמה – בדין סבלתם זאת.

משפט זה לא רק שאינו סותר את טענתו של זנד, אלא ההפיך. אחת מהטענות של זנד היא שהגלות הנה מיתוס נוצרי שאומץ מאוחר יותר ע"י היהודים. המיתוס טוען שהיהודים נושלו מארץ אבותיהם כעונש מאלוהים על אי האמונה בישו.

מי שלא יבדוק את המקורות עליהם מסתמך לניאדו, באמת יקבל את הרושם שהוא מנפץ את התיאוריות של זנד, אבל בבדיקה רצינית יותר, לי לפחות נראה שהטענות של זנד הרבה יותר רציניות ומגובות טוב יותר.

עוד טוויסט קטן מהדיאלוג – הנה מה שכתוב בויקיפדיה על דיאלוג זה:

החוקרים סבורים שהחיבור משקף בעיקר את המאבק שהתחולל בין יהודים לנוצרים על נפשות הפגנים. הוא ממוען בראש ובראשונה לגויים הקשורים ביהדות ואשר אינם בטוחים לגבי הנצרות. יוסטינוס מנסה לשכנעם לפסוח על היהדות ולעבור הישר אל הנצרות ואז לדבוק בה. לדבריו, היו גם גויים שהגיעו דרך הנצרות אל היהדות ולא להפך. יש בדבריו גם משום עדות למחלוקת בקרב הנוצרים בדבר שמירת המצוות. יוסטינוס עצמו גורס כי לנוצרים ממוצא יהודי מותר לשמור את מצוות היהדות, ואילו לגויים נוצרים אסור הדבר.

כלומר החיבור שבחר לניאדו לצטט דווקא מחזק את הטענות של זנד כי היהדות הייתה דת מיסיונרית שנלחמה עם הנצרות על הנשמות האבודות של עובדי האלילים.

סך הכל שלמה זנד עושה עבודה ממש יפה בספר. המסקנה שלי היא שסיפור "היהודי הנודד" וסיפור ההגליה אינם שלמים במקרה הטוב או כמעט לגמרי שגויים. רוב היהודים שגרו בישראל לא הוגלו ממנה ע"י הרומאים, והיהודים של ימינו הם צאצאים של מתייהדים מקומיים (רומאים, תימנים, הודים, אתיופים, ברברים, כוזרים וכו').

אם לא ניחשתם כבר, הספר מקבל אצלי את מלוא הניקוד – או חמישה כוכבים. אני ממליץ על הספר בחום. בעיקר לכל מי שרוצה לקבל חוות דעת קצת שונה ממה שקיבלנו בבית-הספר ובספרי ההיסטוריה לגבי מקור העם היהודי.

פורסם בקטגוריה ספרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.