צאלון, תודה על ההבהרה. כמובן – אתה צודק, ולא הייתי צריך להשתמש במילה "כפיה".

רק נקודה קטנה: חשוב לדעתי להבדיל בין כפיה, למשל כפיה דתית או כפיה חילונית, ובין שחרור מכפיה, כמו למשל הפרדה בין דת ומדינה, שמאפשרת לאנשים לחיות על פי רצונם, כולל להקים קהילה דתית ולחיות בתוכה.

הליברטריאנים לא מבקשים לכפות את השקפתם אלא להפריד בין כלכלה ומדינה, מה שיאפשר לאנשים לחיות על פי רצונם, כולל להקים קומונה או קהילה סוציאליסטית ולחיות בתוכה.

דעה קיצונית זו דעה שנמצאת בקצה טווח הדעות. כלומר, אם אתה ימני, ואתה לא מוצא הרבה אנשים ימנים ממך, זאת אומרת שהדעות שלך קיצוניות – כי הן נמצאות בקצה של הסכלה. זה לא אומר שאתה טועה, אבל זה אומר שאתה קיצוני.
אני חושב שהדעות הכלכליות שלי ימניות יותר מאשר רוב האוכלוסיה (לפחות בארץ), ועדיין הליברטריאנים נמצאים הרבה יותר ימינה ממני. אז זה אומר שהם קיצונים כי הם נמצאים בקצה של הסקלה מבחינת הדעות שלהם. אני מעריך ש-90% מהאוכלוסיה יותר שמאלנים מהם. שוב, זה לא אומר שהם טועים בהכל, אבל זה אומר שרוב האוכלוסיה לא מסכים איתם, והסבירות שהדעות שלהם יהיו חלק מהמיין-סטרים הוא קלוש.

זה שאני לא חושב שאסכולה מסויימת תנצח אסכולה אחרת, לא אומר שאני קונפורמיסט. אני פשוט ראליסט בקשר להתנהלות של העולם. במדינות דמוקרטיות פשוט אין סיכוי שאסכולה מסויימת תשלוט בצורה מוחלטת. תמיד יהיה שילוב של מגוון של דעות.
ארה"ב הייתה מאוד ימנית במשך הרבה מאוד שנים, ואז בא רוזוולט ושינה הכל. אח"כ בא רייגן ומשך שוב ימינה, ועכשיו שוב נבחר נשיא מאוד שמאלני (במושגים אמריקאים). גם אובמה, דרך אגב, לא יכול לכפות את הדעות שלו, בגלל שרוב הציבור האמריקאי (ורוב הנבחרים) ימנים ממנו, ולכן הוא חייב להתפשר.
גם בארץ, נתניהו בוודאי מחזיק בדעות הרבה יותר ימניות מרוב החברים בממשלה, לכן הוא לא יכול לכפות את הדעות שלו ולעשות את כל הרפורמות שהוא מאמין בהן. הוא חייב להתפשר.

המדינות הדמוקרטיות תמיד תשלבנה בין סוציאליזס לקפיטליזם. אין סיכוי שאסכולה אחת תנצח בנוק-אווט את השניה. זה פשוט לא יקרה. זאת הסיבה שאני מתעניין ברפורמות יותר מתונות. זה לא בגלל שאני קונפורמיסט, אלא פשוט בגלל שאני ריאליסט.
יש הבדל גדול בין איך שבן-אדם מנהל את החיים שלו, לבין הדרך שבה מדינה מתנהלת. בתור בן אדם פרטי, אתה יכול לאמץ גישות קיצוניות. אתה יכול לבחור שלא להיות חלק מהעדר, וזה בסדר – לדעתי אפילו ממולץ. אדם יכול להחליט להיות צמחוני, או משקיע ערך או כל דבר אחר שהוא לא חלק מהמיין-סטרים.

אבל כשמדובר במדינה, צריך להיות ראליסט ולהבין שמדינה מורכבת מהרבה מאוד אנשים עם דעות שונות – יש ימנים ושמאלנים. יש חילונים ודתיים. יש עדות שונות ולאומים שונים. בגלל זה תמיד יהיה מגוון רחב של דעות, ואין סיכוי שצד אחד ינצח את הצד השני. זה בסדר להחזיק בדעות שהם לא חלק מהמיין-סטרים, אבל צריך להיות ראליסט בקשר לסיכויים שאסכולה אחת תכפה את צורת המחשבה שלה על אסכולה אחרת.

לגבי רפורמות כלכליות, אתה בעצם מעיד על עצמך שאתה קונפורמיסט. האם יש לך קריטריון למידת ה"קיצוניות" של דעה חוץ ממספר האנשים שתומכים בה?

כמו שאמרתי, התחום הזה לא ממש מעניין אותי. אם כי, באופן עקרוני, אני נגד תיאוריות כלכליות קיצוניות. בחברה דמוקרטית אף אחד מהקצוות הפוליטים לא יזכה להנהיג את השיטה שלו בצורה מוחלטת.
זאת הסיבה שגם הימין הקיצוני וגם השמאל הקיצוני נוטים להקים משטרים טוטליטארים. כשמדובר בחברה דמוקרטית, המערכת תמיד נוטה למרכז. אין מצב שפתאום כל האנשים "יראו את האור" ויאמצו את הסוציאליזם, או מצד שני את הליברטריאניות. כל כמה שנים תתחלף ממשלה שתהפוך את מה שהממשלה הקודמת הנהיגה.
במקרה הטוב, גישה זו או אחרת תנצח בנקודות, אבל לעולם לא יהיה נוק-אווט לאף אחד מהצדדים. יהיו שנים שהעולם יטה יותר לסוציאליזם, ויהיו שנים שהוא יטה יותר לקפיטליזם.

זה לא אומר שאין לי דיעה בעניינים כלכליים או פוליטים, אבל אני מנסה להתמקד בדברים יותר אקוטים – כגון האם צריך להפריט את הנמלים, סובסידיות לחקלאים, רפורמה במינהל וכו'. אלו הם הנושאים שעומדים כעת על הפרק, ודעתי עליהם תשפיע על הפתק שאני אשים בקלפי.
תאוריות כלכליות שמתיימרות להקים עולם אידאלי לעולם לא תצאנה לפועל בחברה דמוקרטית, ולכן הן לא מעניינות אותי כל כך.

יהונתן, משקי הבית בסין לא ממונפים כל כך, אבל זה לא אומר שהבנקים כאן לא בצרות.
הצרות של הבנקים נובאות מההלוואות שהם חילקו לחברות ממשלתיות. במיוחד בשנה שעברה כאשר הממשלה הסינית פימפמה כאן את השוק, הרבה חברות של ממשלות מקומיות פנו לבנקים על מנת לממן פרוייקטים של תשתיות. כיום יש ספק רב לגבי היכולת של חברות אלו להחזיר את הכסף. אם אני זוכר נכון מדובר בסכום אסטרונומי של יותר מ-10 טריליון יואן.

הרמז הכי גדול לכך שהבנקים הסינים בצרות הוא הרצון המפתיע שלהם לגייס הון. כל הבנקים הגדולים בסין מתכננים להנפיק אג"ח ומניות בחודשים הקרובים, וזאת למרות ששוק המניות בסין ובהונג-קונג נסחרים רחוק מאוד מהשיא.
אם שוק המניות כיום כל כך לא טוב, למה הבנקים מתעקשים דווקא עכשיו לגייס כספים בכזאת מהירות?
לא משנה מה המצב של הבנקים, אין סיכוי שהממשלה תתן להם ליפול. בעבר הבנקים הסינים כבר נפלו מספר פעמים (אני חושב שזה ריטואל שחוזר על עצמו כל 5-7 שנים), אבל עד עכשיו הבנקים היו בשליטה ממשלתית, ולכן היה ברור שהממשלה תציל אותם.
עכשיו הבנקים הם בשליטה חלקית של הממשלה וחלקית בשליטת הציבור. האם הממשלה תציל אותם בכוחות עצמה, או שהיא תבקש מציבור המשקיעים להשתתף בנטל? או אולי הממשלה תלאים את הבנקים?

יהיה מעניין.

יאיר, נכון – ירידת בערך היואן תעודד יצוא, אבל זה לא סותר את מה שאמרתי.
נניח למשל שלסין יש עודף מסחרי רציני מול ארה"ב. זאת אומרת שהאמריקאים קונים יותר מהסינים מאשר הם מוכרים לסינים. מאיפה יש לאמריקאים כסף לקנות יותר מאשר למכור?
התשובה היא שבשביל לממן את חוסר האיזון, האמריקאים חייבים להדפיס יותר דולרים ולקנות איתם מוצרים סינים. עודף של דולרים יגרום לירידת ערך של הדולר מול היואן.

ב-1986 הין נסחר ב 260 ין לדולר. ב-1987 הוא התחזק עקב לחץ פוליטי של ארה"ב ל-155. כיום אחרי יותר מ-20 שנה של משבר כלכלי חמור ביפן, הין הרבה יותר חזק ועומד בערך על 80 ין לדולר. בקיצור, משבר כלכלי והתנפצות בועה לא בהכרח מנבאים ירידה בערך המטבע.

רועי, זה נכון מה שכתבת, אבל זה לא סותר את מה שאמרתי. אכן ממשלות מקומיות תלויות הרבה במסים שהם מקבלים ממכירת אדמות. אתה גם צודק שחברות בת של הממשלות לוו כספים רבים, אבל הם פעלו בעיקר בפרוייקים של תשתיות. הם היו מעורבים קצת בנדל"ן, אבל רוב שוק הנדל"ן הסיני נשלט ע"י המגזר הפרטי – חברות כגון ואן-קה, סוהו וכדומה.

"לגבי סין, הבועה היא שילוב של בניה מוגזמת עם מחירים מנופחים. ענף הבניה נשלט ברובו ע"י גופים פרטיים ולא ע"י הממשלה"

אחת מהסיבות המרכזיות לגדילת הבועה היא שממשלות מקומיות תלויות במכירת אדמה עבור הכנסה ולכן יש "תמיכה" בבועה על ידי גופים רבים שאינם פרטיים. מעבר לכך גופים פרטיים רבים הם למעשה חברות השקעה של הממשלות המקומיות (שבאופן רשמי אסורות בפעילות שכזאת).

למה עודף מסחרי מבטיח את יציבות המטבע בפני נפילה?
מה גם שהמסחר עם סין מתבצע בדולרים, למיטב ידיעתי, ולא ביואנים.
כך שנדמה לי שנפילת היואן בעקבות בועת נדל"ן יכולה להיות מנותקת מעודף מסחרי.

מה אתה חושב?

משהו מתרחש בסין. משהו שאנחנו מבחוץ לא רואים. זה כולל את בועת הנדל"ן שאתה מתאר, את הכרסום האיטי ביכולת הייצור הסינית שנשחקת בגלל עליית השכר, את התאגדויות הפועלים כנגד בעלי ההון ועוד.

בנוגע לין היפני, לפי זכרוני הוא התחזק לאחרונה כאשר הבועה התפוצצה שם לפני שני עשורים.

עדו, האם התפוצצות הבועה עלולה להפיל את הבנקים הסינים? ממה שאני מבין, בניגוד לארה"ב, בסין לא קונים בתים במינוף פרוע. בכלל, עד כמה ממונפים משקי הבית בסין?