תמונה של ג'יימס סימונס מויקיפדיה
אין הרבה ספרים בעולם שלוקחים לך את העולם והופכים אותו לגמרי. אבל More Money Than God
הוא מין ספר שכזה. בחיים לא הייתי חושב לקנות אותו. לא יודע. מה כבר יכול להיות מעניין בקרנות גידור?
למזלי, את חבר שלי זה כן עניין, ומצאתי את עצמי משאיל ממנו את הספר. כבר יומיים אח"כ הצטערתי שהשאלתי את הספר. היו כל כך הרבה מקומות שרציתי לסמן ולהדגיש, אבל אז כבר היה מאוחר מדי. More Money Than God הוא ללא ספק ספר שמצריך מקום של כבוד בארון הספרים.
ראשית, הספר כתוב ממש טוב. למחבר, סבסטיאן מלאבי, יש כישרון כתיבה. אין בכך ספק. בנוסף, רואים שהוא עשה עבודה מחקרית מעמיקה ביותר על הנושא. שתי סיבות אלו גרמו לי כבר להזמין מאמזון את הספר השני שלו על הבנק העולמי – The World's Banker
לפני שאמשיך להלל ולפרט יותר על הספר, אני אציין באג אחד שפוגע בהנאה. שני הפרקים האחרונים עמוסים בשגיאות, חצאי-אמיתות ושגיאות לוגיות. בפרקים אלו מהלל המחבר את תעשיית קרנות הגידור ובאותה נשימה מכפיש את הבנקים. נראה שהמחבר התאהב יותר מדי בנושא הסיפור שלו מה שגרם לו להיסחף ולאבד קצת את ההיגיון. הוא טוען שלא צריך להגביר את הפיקוח על קרונות הגידור, ושאלו, בניגוד לבנקים, לא מהווים סיכון לכלכלה. אני לא אתווכח עם הטיעונים שלו. כל אחד יכול לשפוט בעצמו. אני מצאתי בהם הרבה סתירות ואי דיוקים.
בכל מקרה, חוץ משני פרקים אלו, הספר ממש טוב, והוא מקבל אצלי 5 כוכבים (מתוך 5). למשל, הוא מספר בפרוטרוט על מעללי סורוס בהימורים שלו נגד הפאונד והבאט. מה שהפתיע אותי היה שהימורים אלו בכלל לא יצאו מראשו הקודח של סורוס, אלא היו של דראקנמילר. סורוס פרש יחסית בגיל צעיר והקדיש את חייו לכתיבה ולפילנתרופיה. זה היה דראקנמילר שהחליט להמר נגד הפאונד. נכון, סורוס ידע על כך וגם היה מעורב ברמה מסוימת בשלבים האחרונים של ההימור, אבל הרעיון היה כולו של דראקנמילר – וכך גם רעיון הבאט. עוד נקודה מעניינת היא שלאחר הרווח מנפילת הפאונד, דראקנמילר רץ וקנה פרנקים צרפתיים ובכך עזר לצרפת כנגד הספקולנטים שתקפו אותו. גם בהימור בעד הפרנק, הצליח דראקנמילר. לעומת זאת, לאחר ההימור המוצלח נגד הבאט, הוא רץ להמר בעד הרופי האינדונזי – והימור זה מחק לו את כל הרווח שהוא עשה בבאט.
מעבר לסיפורים הפיקנטיים, מה שמעניין הוא כמה כסף אנשים עשו ובדרכים – איך לנסח את זה – בואו נגיד שהם לא ממש ממשיכי דרכו של בנג'מין גראהם. קחו למשל את אלפרד ג'ונס שהיה האבא של קרנות הגידור. בן אדם עם עבר קומוניסטי שפתח את קרן הגידור שלו רק כשהיה בגיל 49. בנוסף, הוא לא הבין כלום בהשקעות ובכלל האמין בניתוח טכני. למרות זאת הוא השיג במשך 20 שנות פעילותו תשואות קרובות מאוד לאלו של וורן באפט. איך הוא עשה זאת? מי שרוצה לדעת יצטרך לקרוא על כך בעצמו. אני רק אגיד שזה לא היה מניתוח טכני – שיטה שרק הניבה לו הפסדים.
אז מה יש שם בספר? איך האנשים האלו שיש להם יותר כסף מאשר לאלוהים, איך הם עשו כל כך הרבה כסף?
– הם השתמשו במינוף. לפעמים בהמון מינוף.
– הם לא התביישו לעשות שורטים.
– קריאות מאקרו? – חופשי. למה לא? – הימורים על הריבית או על משכנתאות או על מטבעות לא חסרים בספר.
– כך גם הימורים על סחורות – זהב, נפט וכו'.
– וכן, שאלוהים ישמור, כן, חלקם גם השתמש בניתוח טכני. (אם כי, לפי מה שהבנתי, הניתוח הטכני היחידי שממש עבד זה השקעות מומנטום. וזה דבר שאני כבר יודע שעובד מאז שקראתי את אושנסי).
או בקיצור, הם עשו את כל מה שבאפט אומר לנו שאסור לעשות.
כמובן שיש אסטרטגיה אחת שבשום אופן לא ניתן להרוויח ממנה. דרך שכתבתי עליה כאן בעבר וכבר אז פסלתי אותה – הדרך המתמטית. כל גאוני המתמטיקה שחושבים שהם יכולים להביס את השוק ע"י נוסחאות מסובכות וע"י חישובים סטטיסטיים לא מבינים מהחיים שלהם. זוהי דרך שמובילה לאבדון כמו שגאוני LTCM למדו על בשרם. כן, אין שום סיכוי להרוויח מנוסחאות מתמטיות/סטטיסטיות. כל זה נכון אם לא קוראים לך ג'יימס סימונס – האיש שעשה 39% בשנה משימוש בנוסחאות סודיות – וזה על סכומי כסף מאוד גדולים. תשואה הרבה יותר גבוהה מזו של באפט. בשנת 2008 בזמן שאני דיממתי תשואה שלילית של 55%, הוא עשה 80% לפני עמלות – או כמעט 160% לפני עמלות.
אז כשרואים מישהו כמו סימונס שעושה כל כך הרבה כסף לאורך כל כך הרבה שנים מטכניקה שעד היום פסלתי על הסף, זה מעלה המון תהיות. לא פלא שאחרי כל כמה עמודים עצרתי לחשוב על מה שקראתי.
לפעמים ספרים צריכים ליפול עלינו בתזמון הנכון. מי שעוקב אחרי הבלוג הזה, יודע שבשנתיים האחרונות נסחפתי יותר ויותר לכיוונים שהם לא באפטיים קלסיים. בין אם זה השורט שלקחתי על ואלי או ההימור נגד הין. מהבחינה הזאת אני מרגיש שהספר נפל עלי כמו פרי בשל בדיוק בזמן שהייתי מוכן אליו. הוא גרם לי לראות את העולם שמאחורי באפט – עולם שלם וגדול של משקיעים לא פחות טובים (אם כי הרבה פחות מפורסמים).
האם זה אומר שאני הולך לנטוש את הדרך של באפט ולהיות מיני-סורוס?
ממש לא. אני חושב שלמשקיעים קטנים כמוני הדרך של באפט היא דרך מעולה. מהיום שקראתי את הספר של גראהם, המשקיע הנבון, ידעתי שאני הולך לעשות המון כסף בבורסה. ההיגיון הזה – של לקנות דולר בחמישים סנט – הסתדר לי כל כך יפה במוח שידעתי – פשוט ידעתי שאני אעשה הרבה כסף. אני עדיין מאמין שאני יכול להמשיך בדרך של באפט ולעשות יותר מ-20% בשנה בעתיד הנראה לעין. זאת דרך ממש קלה למי שיש לו פחות מ-10 או 20 מליון דולר או אפילו 100 מליון.
אבל, כל אחד הוא מאוד שונה. המוח של כל אחד מאיתנו עובד אחרת. וזה לדעתי משהו שבאפט מפספס כשהוא פוסל על הסף השקעות מסגנון שונה משלו. למשל, יש סיכוי מאוד גדול שסימונס לא היה מצליח בתור משקיע ערך. הוא איש של מספרים ולכן הוא פיתח שיטה שעבדה בשבילו. צ'אנוס שמצליח בצורה ממש מפחידה בתור שורטיסט, גרוע מאוד בבחירת מניות ללונג. כל אחד צריך להכיר את עצמו וללכת בדרך שמתאימה לו. היום, אחרי שקראתי את הספר הזה, אני הרבה יותר פתוח לשמוע רעיונות ודרכים של משקיעים אחרים. למרות שאני בטוח שאני אמשיך להיות בעיקר "באפט" בסגנון ההשקעות שלי, אין לי שום בעיה לפזול לפינות שהגורו מתנגד להן, אם הן נראות לי הגיוניות.
ואם נחזור לספר, הבעיה הכי גדולה היא שאחרי שקוראים אותו מרגישים כמו פשפש. או אם נשבש קצת את אריאל זילבר – "יש מליון מנהלי כספים שעושים 40%-50% בשנה. ואני? מי אני? מה אני?"
עדו פוסט נהדר! אני תמיד אומר לעצמי, בכל תחום: אף פעם אל תפסול על הסף, תן להכל הזדמנות.
זה מצחיק שאתה מציין את באפט והסלידה הגורפת שלו מהשיטות הללו, באחד המכתבים שלו באפט מצטט את וודי אלן:
"The good thing about being bisexual is that it doubles your chance of a date on a Saturday night". כוונת המשורר למי שלא הבין, היא שלהיות Open-Minded זהו יתרון עצום לאדם.
אגב, אני לא זוכר מאיזה מכתב שנתי הציטוט נלקח, מעניין אם מישהו פה זוכר באיזה הקשר זה נכתב.
בכל מקרה, אני שואל את עצמי שתי שאלות בעניין הזה:
השאלה הראשונה, האם אותם אנשים שציינת הם לא חלק מאותה חבורה של 225 אורנג-אוטנגים? כלומר, האם זה לא חלק מהחריגים הסטטיסטים שתמיד יהיו במגדם כל-כך גדול של תצפיות. הרי אתה בעצמך מציין פה שחלקם מאמינים בניתוח טכני, ניתוח שכולנו יודעים שברוב המקרים יעלים לך את כל החסכונות.
השאלה השנייה, האמת שהיא יותר רלוונטית למשקיעים חדשים (כמוני…), נניח ואכן ניתן להכות את השוק על הימין ועל שמאל במשחק שלהם. העובדה שרק הם מצליחים אומרת לכל הפחות שהם אנשים מיוחדים, אפילו מיוחדים מאוד, האם שווה לך לשחק את המשחק ולקחת את הסיכון? ז"א איך תדע האם אתה חלק מאותם "יחידי סגולה"? יכול להיות שאם אתה גאון פיננסי יוצא דופן הדבר אפשרי, אבל אני לא בטוח שהייתי מוכן להקריב זמן וחסכונות בשביל לגלות את זה. בטח שהדרך השנייה, "הבאפטית", הוכיחה עצמה כעובדת פעם אחר פעם. מצד שני, אם לא תבדוק לא תוכל לדעת אף פעם האם אתה "מיוחד"…
האמת, על אף שחשבתי לעצמי הרבה על הנושא לא הצלחתי להגיע למסקנה מבוססת, מעניין אותי מאוד מה אתה ושאר הקוראים חושבים?
מתן, זה די ברור שהמשקיעים שמוזכרים בספר הם חריגים. בהגדרה – אי אפשר שרוב האנשים ישיגו תשואות כה גבוהות. רק קבוצה קטנה של אנשים יכולה לעקוף את השוק בהפרש גבוה. רק שלדעתי מדובר בקבוצה הרבה יותר גדולה מאשר רבים חושבים. על כל אחד שמוזכר בספר בטח יש עוד מאה או יותר מנהלי קרנות גידור שעשו לא פחות טוב, ועל כל אחד מאלו יש עוד רבים אחרים שמנהלים רק את הכסף של עצמם ולכן בחיים לא נשמע עליהם.
בקשר לשאלה השנייה, זאת שאלה טובה, ובמקור חשבתי לכתוב על כך בפוסט, אבל לא רציתי להגזים באורך. אני לא בטוח שיש לכך תשובה פשוטה. על פניו, למשל, נראה שהשיטה של סימונס רחוקה מלהתאים לאדם ברחוב. אבל האם השיטה של גראם/באפט מתאימה לאדם הפשוט?
אני מכיר הרבה מאוד אנשים שרחוקים מלהיות ממוצעים (מבחינת האינטליגנציה שלהם) והם לא קולטים את ההגיון של השקעות הערך הקלאסיות. וזה לא בגלל שהם לא חכמים. המוח שלהם לא עובד בצורה כזאת. זה כמו שאני אף פעם לא חושב במושגים של DCF. יותר מזה, עד היום אין לי ממש מושג מה זה אומר. כשאנשים מזכירים לי את המושג הזה, המוח שלי נאטם. ממש ממש קשה לי להבין את ההגיון שבחישוב DCF. אז כל אחד מאיתנו שונה. אבל הכי חשוב זה לדעת מה היתרונות ומה החסרונות שלך ותמיד ללמוד ולהודות בטעויות. כי מי שלא מכיר את החסרונות שלו, יחזור שוב ושוב על אותן טעויות.
אני יכול להגיד שעל ההתחלה ההסבר של גראהם של לקנות-דולר-בחצי-דולר התיישב לי ממש טוב במוח ולכן היה לי ברור שאני אעשה כסף יפה בהשקעות ערך, אבל זה לא אומר שיום אחרי שקראתי את הספר של גראהם ידעתי שגולדמן-זאקס במכפיל הון של 1 זאת מציאה. כלומר, גם אחרי שהבנתי את ההגיון, זה לקח לי הרבה זמן ללמוד איך לישם אותו. וכמובן, אני עדיין לומד כל הזמן.
באופן דומה היה לי ברור לפני שנתיים ששוק הברזל הולך ליפול חזק. הייתי בטוח בזה כמו שלא הייתי בטוח בשום השקעה קודמת, אז האם זה לא היה נכון לעשות עליהם שורט, רק בגלל שהמוח של באפט לא בנוי לשורטים?
אני לא מיסיונר. אני לא בא לשכנע אף אחד שכדאי לעשות שורטים או להמר נגד הין היפני. מה שאני אומר זה שאם יש לך רעיון שהוא ממש ברור לך, אז אין סיבה לא ללכת עליו אפילו כשאחרים מתנגדים לו, ואפילו אם האחרים האלו הם גדולים ממך בכמה מידות.
עדיין, כמובן, חייבים להיות זהירים. אסור לתת להיבריס להשתלט עליך. זה איזון שקצת קשה לשמור עליו – צריך להיות מספיק שחצן כדי לעשות דברים נגד הזרם (אפילו נגד הזרם של הגיבורים שלך), אבל לא יותר מדי שחצן בשביל לחשוב שאתה יודע הכל ובכך לעשות שטויות (כמו החברה מ LTCM).
עדו, תודה על הפוסט.
בקשר לג'יימס סימונס – ראיתי פעם הרצאה שלו שבה הוא ספר שהוא דווקא התחיל בהשקעות ערך. הבעיה היתה שלעתים קרובות הוא הרגיש אידיוט – ההשקעה ירדה לו, ולמרות שהוא ידע שהיא תעלה חזרה הוא לא הצליח להתרגל להרגשה, ולכן הוא עבר למסחר טכני.
רני, אני לא חושב שסימונס היה משקיע טכני. אבל הנוסחאות שלו סודיות ואף אחד (חוץ מאלו שעובדים אצלו) לא יודע מה באמת הוא עושה. בספר רשום שהוא פעם נתן דוגמה למסחר שעובד – בימים בהם היה בוקר בהיר ויפה בניו-יורק, הבורסה עולה יותר מאשר ביום רגיל. הסיבה שהוא הסכים לחשוף את הסוד הזה היא שלמרות שסטטיסטית זה נכון, לא ניתן להרוויח מזה כי ההפרש קטן מדי ונאכל ע"י עמלות. אבל זאת יכולה להיות אולי הצצה קטנה לאיזה כיוונים הוא מסתכל…
סימונס הוא משקיע מיוחד מאוד. אני בספק אם יש רבים כמוהו. הסיבה לכך היא שבטח כל אדם שלישי שגומר תואר שני במתמטיקה או כל סוחר שעבד שנתיים וחצי בגולדמן, חושבים שהם יכולים לבנות מודל ממוחשב שיביס את הבורסה. לכן אני בטוח שסימונס מסתכל על דברים שאחרים בכלל לא חושבים עליהם. קשה לי להאמין שהוא מסתכל נגיד על משהו כמו מה הבורסה עושה שבוע אחרי הודעה על עלייה בריבית וכו' – אלו דברים ברורים מדי שכל אחד יכול לחשוב עליהם.
מתן, ועוד משהו – כשבאתי לסין למדתי טאי-צ'י וביחד איתי למד עוד מישהו. על ההתחלה הוא העיר כל הזמן למורה שלנו. המורה שלנו כבר עשה טאי-צ'י במשך איזה 40 שנה, והתלמיד השני כל הזמן תיקן אותו והסביר לו שהוא לא עושה נכון חלק מהתנועות (וזה, דרך אגב, משהו ממש ישראלי). מישהו כזה לעולם לא ילמד טוב.
כשלומדים משהו, בהתחלה חייבים ללכת בצורה די עיוורת אחרי המורה. גם בטאי-צ'י זה ככה וגם לדעתי בהשקעות. כדאי לבחור מישהו ממש טוב וללכת אחריו בצורה עיוורת, אבל אחרי שאתה לומד ממנו במשך שנים, אז אפשר להתחיל ולחפש כיוונים אחרים. לכן לעולם לא יהיו שני אנשים שעושים טאי-צ'י באותה הצורה. כל אחד שונה ויש לו מבנה גוף שונה. אחד יותר גמיש, שני יותר חזק, שלישי יותר מהיר וכו'. בסופו של דבר כל אחד צריך להתאים את התנועות לגוף שלו, אבל בהתחלה זה הכרחי לנסות לחקות כמה שיותר את התנועות של המורה.
אז גם בהשקעות לדעתי זה חכם קודם כל לבחור גורו ולנסות לחקות אותו כמה שיותר. בשבילי הגורו היה באפט הצעיר. בהתחלה ניסיתי שסגנון ההשקעות שלי יהיה כמה שיותר דומה למה שהוא עשה כשהוא היה צעיר – חברות קטנות עם מכפילי הון או רווח נמוכים מאוד. אבל אחרי הרבה שנים אני מרגיש שאני יכול להתרחב קצת ולפתח את סיגנון ההשקעה שלי. אני כבר לא חייב להיות 100% באפט. גם באפט בהתחלה הלך בצורה עיוורת אחרי גראהם ואח"כ הוא שינה את השיטה שלו (יותר חברות עם חפיר וכו').
אני רואה הרבה משקיעים צעירים שפונים לניתוח טכני. הבעיה שלי היא לא כל כך עם הדרך שהם בוחרים אלא עם העובדה שהם לא בוחרים גורו נכון. אם הם היו מוצאים מישהו שעשה במשך 20 או 30 שנה 20% או יותר מניתוח טכני, אז סבבה. אבל כל אלו שהולכים לקורסי השקעות אצל מרצים שבעצמם לא הצליחו בעולם ההשקעות – זה מתכון די בטוח לכישלון.
החוכמה בחיים היא למצוא את הגורויים הנכונים לחקות אותם כמה שאפשר, ורק אחרי שנים להתחיל לחפש כיוונים משלך.
עדו, להסתמך על זה שהבורסה עולה בימים יפים זה די טכני, לא?
פונדמנטלי זה בטוח לא 🙂
אני לא מומחה לניתוח טכני, אבל לדעתי העבודה שם היא הסתכלות בגרפים והסתמכות על תבניות שבהם.
זה כנראה לא מה שסימונס עשה.
לא כל מה שלא פונדמנטלי הוא בהכרח טכני.
כשדיברתי על "חריגים", התכוונתי לחריגים סטטיסטים. ברור שהם אנשים יוצאי דופן, השאלה הייתה האם הם באמת אנשים יוצאי דופן ביכולתיהם הפיננסיות? או מזליסטים שקיבלו סדרה של הטלות רצופות של פאלי. בכל מקרה, כנראה שאף פעם לא נוכל להוכיח משהו לשום כיוון אז נראה לי חבל להתחיל להכנס לדיון הזה בכלל.
במובן מסויים אני חושב שגם לעשות שורט על ואלי זוהי השקעה "גראהמית", הרי גראהם רק הנחיל את הרעיון שהמנייה מייצגת חברה, ואת עניין מרווח הביטחון. מכאן, כל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה…
באפט עצמו התייחס לכך באותו מאמר על הקופים, הוא הציג את כל אותם משקיעים שכולם לקחו רעיון ראשוני, של גראהם, וכל אחד לקח לכיוון שונה. כלומר, אחד קנה מכפילים נמוכים, השני חברות שמחלקות דיב', ובאפט קנה חברות עם חפיר וכו… בסופו של יום כולם תרגמו את הרעיון הזה לאיך שהם מבינים אותו ועשו הרבה כסף מזה.
בקשר להבנת השקעות הערך, אני ממש מבין אותך. גם לי זה נתפס בפעם הראשונה שקראתי את זה, ולא מעט אנשים שהצגתי להם את הרעיון התסכלו עליי כעל משוגע. בנוסף, אני חושב שהעובדה שלא ידעת שגולדמן היא השקעה טובה במכפיל 1 מהיום הראשון היא אחת היתרונות הגדולים של השיטה (למי שמצליח ליישם אותה…). הרי אם כל אחד שהיה קורא את המשקיע הנבון יכל למחרת לעשות 20% בשנה כנראה שהבלוג הזה לא היה קיים, זהו אחד החסמים לדעתי שמונעים מהרבה אנשים להיכנס בכלל לגישה הזו, ולהעדיף גישות פשוטות יותר. כמו ניתוח טכני, כל ילד קטן יכול להתסכל על נרות ולצייר ראש וכתפיים.
לגבי סימונס, נגיד ואכן הכיוון שלו דומה לאנקדוטה על היום הבהיר בניו יורק. אני יכול לקבל את זה שתיאורטית יש קורלציה גבוהה בין רגשות המשקיעים לכיוון השוק. אם סימונס אכן מתסכל על דפוסי התנהגות, הוא פשוט מצא מדד מהימן לבחון את זה, בניגוד לדרך המקובלת ע"י מנתחים טכנים.
מתן, אני מקווה להתייחס לעניין המזל בפוסט מיוחד.
בקשר לסימונס, מה שהוא כנראה עשה זה לחשוב הפוך מרובנו. במקום לבוא ולבדוק, למשל, מה הבורסה עושה אחרי הודעה על ריבית, או אחרי בחירות וכו' – שזה מה שרוב האנשים היו עושים. מה שהוא עשה זה כנראה הפוך – הוא הריץ אלגוריטמים שחיפשו תבניות בשווקים או במניות מסויימות, ואז ניסה להבין למה התזוזות קיימות – כלומר מה המכנה המשותף של קפיצות מוזרות. זאת דרך מחשבה שונה לגמרי וככה כנראה הוא עלה על דברים שאחרים לא מצאו, כיוון שהם דברים שלכאורה לא יעלו לאנשים בראש.
אלי, אני לגמרי מבין אותך. למה להרוס מה שעובד, נכון?
מי שיכול לעשות 20% או יותר בשנה, לא באמת צריך לפזול לכיוונים אחרים, כי גם ככה הוא יעשה הרבה כסף. כל מי שמצליח לעשות 20% בשנה (ולדעתי, אתה תצליח לעשות זאת), יחיה טוב מבחינה כלכלית. אז הדבר האחרון שאני אעשה זה לנסות לשכנע אותך לנסות סוגי השקעה שונים.
לי, באופן אישי, השקעות בשורטים מאוד מתאימות. השורט הראשון שלי די נפל עלי בלי ממש שתכננתי אותו. לא חיפשתי להוסיף שורט לתיק שלי, אבל ראיתי את ההזדמנות וחשבתי שזה יהיה טיפשי לוותר על כסף חינם. מעולם לא הייתי בטוח באף השקעה כמו שהייתי בטוח בשורט על ואלי, אז מה ההגיון לוותר על זה?
כמו שכבר כתבתי בעבר, זה כמו שהייתי הולך ברחוב ורואה טבעת יהלום מונחת ברחוב, והייתי אומר שלא כדאי לי להתכופף ולהרים אותה כי אני לא יהלומן ולא מבין בזה. זה היה מפגר לוותר על כסף חינם. ככה גם הרגשתי עם ואלי.
אבל עכשיו אחרי שכבר נכנסתי לשורט, אני רואה בשורטים תוספת חשובה לתיק, ובעתיד אני מקווה להמשיך ולעשות שורטים על מניות. לשורטים יש שני יתרונות עצומים – האחד הוא שהשורט מאזן מאוד את התיק בתקופות של ירידות. והשני הוא שזה לגמרי כסף חינם כי לא צריך להביא הון מהבית. נניח שיש לי 20% מהתיק בשורט, אני עדיין יכול להשאיר את כל הכסף שלי בלונג. הכסף שבשורט לא צורך ממני הון. בנוסף, אם יש לי 20% בשורט ואני עושה עליו 10% בשנה – זאת תוספת של שתי נקודות האחוז לתשואה השנתית שלי, ולדעתי זה המון.
בנוסף, אני לא צריך למצוא רעיון חדש כל חודשיים. אם בלונג צריך 4-5 רעיונות חדשים כל שנה, בשורט, מספיק רעיון טוב אחד כל 4-5 שנים. אם אני אצליח למצוא רעיון אחד לשורט כל 4 שנים ולרכב עליו במשך 4 שנים ולהרוויח ממנו 10% בשנה – או סך הכל ירידה של איזה 50% במחיר המניה – זה ממש יספק אותי.
לכן, אני ממש מקווה שאני אמשיך למצוא שורטים טובים מדי פעם. עוד 2% בשנה, בשבילי זה הרבה כסף – זה פחות או יותר ההוצאה השנתית שלי על מחיה.
בקשר להשקעות אחרות, אני ממש לא הולך להיות סימונס מחר בבוקר – זה לא התחום שלי. אני די בטוח ש-80% מהתיק שלי תמיד יהיה בהשקעות ערך קלאסיות, אבל אם אני אראה הזדמנויות טובות במט"ח או סחורות או כל דבר אחר שנראה לי הגיוני, אז אני אלך עליו. אני לא פוסל את זה שעוד נגיד 5 שנים חלק מהתיק שלי יהיה בנדל"ן מסחרי בבלגיה (סתם דוגמה). אף פעם לא צריך לפסול כלום. אני אשקיע איפה שנראה לי שאני יכול להשיג תשואה גבוהה.
אבל, שוב, אני מבין אותך – 20% בשנה או יותר זה ממש יפה, ולך זה כנראה לא יהיה קשה להשיג תשואה שכזו בדרך הבאפטית הקלאסית. לך ולי יש יתרון מהבחינה הזאת כי אנחנו לא מנהלים כסף של אחרים, ולכן אנחנו יכולים לרכב הרבה זמן על 20% או 30% או יותר בשנה, ועדיין להיות שחקנים קטנים. למי שמנהל כסף של אחרים ועושה כאלו תשואות, הוא ימצא את עצמו די מהר עם מאות מליוני דולרים, ואז הוא כבר לא יכול להצליח בדרך הזאת, והוא יהיה חייב לפזול לכיוונים אחרים.
אני באופן אישי לא חושב שאסטה מהתיאוריה של גראהם ובאפט אי פעם בחיים שלי. בטח שלא לניתוח טכני אבל גם לא לכיוונים של הימורי מטח וכדומה. לדעתי, אם יש לך תיאוריה שמצאת והיא עובדת ועושה לך מעל 30% תשואה בשנה אז למה ליסטות ממנה אי פעם? הספר של גראהם security analysis הוא ספר מסיבי ועד היום הספקתי לסכם בסה"כ שליש מהספר (כשאני מודה שהסיבה העיקרית היא עצלנות). גם על כל המכתבים של באפט לבעלי המניות לא עברתי (אם כי על הרבה מהם). למה לבזבז זמן על ללכת לכיוונים אחרים כשיש עוד כל כך הרבה להעמיק וללמוד בגישה של השקעות ערך, שהקונספט הבסיסי שלה זה לקנות כאמור דולר ב- 50 סנט. אני לא חושב שאי פעם בחיים שלי אסטה מהתיאוריה הזו, אלא כל זמן שיהיה לי אקצה רק בלהעמיק את הידיעות שלי בתיאוריה הזו. ובכלל באופן כללי כמו גם בהשקעות אני לא חושב שזו גישה טובה להתפזר. בהרבה תחומים הכי טובים הם אלו שיודעים הכי הרבה על הכי מעט. אני בטוח בכל החיים שלי לא אספיק לקרוא וללמוד כל מה שיש על השקעות ערך ובטוח שאני תמיד אלמד עוד בתחום. מה שישפר בעיקר את רמת הוודאות של מה שאני עושה ואולי גם קצת את היכולת שלי לרכוש דברים חדשים. אני לא רואה סיבה ללכת לכיוונים אחרים – אם יש לך תיאוריה מעולה שעושה 30% תשואה בשנה והיא חלק מגישה תיאורטית כוללת, אז למה ליסטות מהגישה הזו? גראהם ובאפט כגישה תיאורטית זה לדעתי מספיק בשביל מה שצריך לדעת כל החיים על השקעות. כמובן שידע על מטח ונושאים כלכליים שונים לא מזיק במיוחד במצב הכלכלי היום שמושפע מאוד ממאקרו כמו מה שקורה בגוש היורו, אבל למה לזוז מהגישה הבסיסית של בעלות על עסק וחיפוש חברות זולות, במקום פשוט להעמיק עוד את היכולת ואת רמת הביטחון בניתוח חברות, על בסיס הגישה התיאורטית של גראהם ובאפט ומשקיעי ערך אחרים שפועלים לפי גישה תיאורטית דומה.
ה- CAGR שלך במשך 7 השנים האחרונות שהיו קשות במיוחד הוא מדהים ועומד על 34.64%, וכל זה מבוסס על רכישת חברות זולות כמעט לחלוטין. אז נכון שהיה מעבר מרכישת net nets קטנים או חברות חסרות חוב עם יחס מכפיל הון נמוך לחברות עם תזרים חופשי גבוה ומשם גם לחברות ביטוח ולבנקים, אבל כל זה הוא עדיין במסגרת גישת השקעות ערך של לחפש חברות זולות ולקנות אותן, כשפשוט היכולת לזהות את הערך בחברות השתפרה והתרחבה. אבל מדוע לצאת מהגישה התיאורטית הכללית הזו של השקעות ערך וחיפוש חברות זולות לגישה תיאורטית אחרת בהינתן תשואה כזו פנומנלית, גם אם נניח שיש אנשים שעושים כסף בדרכים אחרות. באותה המידה אני לא רואה סיבה למשל לנסות לפתוח רשת של רהיטים כדי להתחרות באיקאה כי המייסד שלה עשה הון תועפות מזה. אם יש לי גישה תיאורטית מנצחת שועבדת כל כך טוב מדוע לזוז ממנה
אגב משהו לא קשור קצת, יצא לי קצת לחשוב על הגישה של באפט, במיוחד לאור הדיון על ה- ROTE. אם אתה מסתכל על המכתבים הישנים מאוד של באפט לשותפות אתה רואה שם גישה כמותית מאוד שנגזרת עוד מהגישה של גראהם, אבל עם הרבה יותר ניתוח ועם הרבה יותר ייחוס ערך לכוח הרווח הנוכחי. זו לדעתי הגישה הקלאסית של באפט וזה מה שהוא עשה עם הון קטן יחסית של השותפות. אם אתה הולך ומסתכל על הרכישות שלו כשהוא החזיק את ברקשיר, אני חושב שהוא עשה שם שינוי רציני בגישה שלו, וכאן נכנס העניין של ה- ROTE וה- ROE. בעוד שבשותפות הוא קלאסית חיפש חברות זולות במונחים עכשוויים, ופשוט אולי שם יותר דגש על הכוח רווח מאשר גראהם, בהמשך אולי מחוסר ברירה עקב הגודל של ברקשיר הוא קונה חברות שעל פניו לא נראות זולות (ראה למשל את מחיר הרכישה של BNI ב- 2009). אבל מה שהוא עושה זה עובר להסתכלות על כוח רווח עתידי נטו – הוא מסוגל להעריך שה- ROE של החברה יצמח בעתיד משמעותית ולכן מה שנראה לא זול היום הופך להיות די זול. וכאן הוא באמת נכנס כנראה נטו להערכה עיסקית\כלכלית עתידית של העסק. ואז הוא הולך וקונה את העסק במחירים שלא נראים זולים עכשיו לא מבחינת כוח הרווח ולא מבחינת מאזן ולא משום בחינה, אבל בגלל שהוא באפט והוא מבין את הצמיחה העתידית של ה- ROE של העסק אז הוא מבין שהעסק כן די זול, וזה שינוי בגישה לעומת העסקים הזולים במונחים עכשוויים (ה- bargains הקלאסיים) שהוא היה קונה בשותפות. ההבנה הזו של צמיחת ה- ROE העתידי של העסק על בסיס ההבנה העיסקית כלכלית של העסק זה מה שגאוני כאן. אבל אני חושב שהסיבה העיקרית שהביאה אותו לזה היה הגודל של ברקשיר, כי היה לו כבר קשה למצוא Bargains – בכל זאת התת תמחור של עסקים על בסיס ערך עכשווי הוא די טוב, אבל הרבה פחות טוב כשאתה בא עם הגאונות של באפט ועם הראייה העיסקית שלו ומבין צמיחת ROE עתידי.
אגב לגבי שורט אני לא רואה את זה כמחוץ לתחום השקעות ערך – לעשות שורט על חברה ששווה דולר ונסחרת ב- 2 דולר זה אותו עקרון כמו לקנות אותה ב- 50 סנט. השאלה לדעתי מה הבסיס של השורט וגם כמובן שבשורטים הסיכונים הרבה יותר גבוהים והקושי הרבה יותר גבוה כמובן. לגבי הנושא של float בשורט זה כמובן יתרון עצום אם הברוקר מאפשר את זה (וזה לא תמיד המצב כאמור לפעמים ברוקרים מפחיתים את יחס המינוף הכולל גם בגלל שורט ואז זה לא float אמיתי ולא באמת מגדיל את היכולת שלי להשקיע)
באופן כללי אני חושב שללכת על הגישה הבאפטית הקלאסית שנגזרת מהמכתבים הישנים לשותפות (עם ה- Generals וכו) זה הכי טוב, וגם השקעות כאלו אפשר להחזיק בד"כ הרבה זמן מבלי צורך לשנות כלום. לגבי הגישה הבאפטית הנוכחית אני לא חושב שאהיה מסוגל אי פעם לעשות אותה כי זה מצריך את הגאונות העיסקית שיש לבאפט, אבל מעבר לזה אני גם לא רואה סיבה בעולם לנסות לעשות אותה כיוון שבשווי שוק החברות שזמינות לנו אפשר למצוא גם חברות שזולות על בסיס עכשווי כמו ה- generals שבאפט היה מוצא ולא צריך לנסות לקחת חברה שלא נראית זולה עכשיו אבל זולה בגלל צמיחת ROE ורווחים עתידית על בסיס ניתוח עיסקי שהשוק לא רואה כמו שבאפט עושה
שורט יכול להיות השקעת ערך, אבל בכל מקרה זה לגמרי נגד התפיסה של באפט. לא אמרתי שאני אנטוש את השקעות הערך, אבל אין לי בעיה לקחת הימורים למרות שהם נגד התפיסה של באפט או גראהם. דרך אגב, לדעתי גם ההימור נגד הין זאת השקעת ערך. אפשר להסכים או לא עם ההימור הזה, אבל הוא היה מבוסס על ההערכה שלי שהין יקר מדי, ולכן לדעתי זאת גם השקעת ערך.
בקשר לבאפט הזקן, אם תוריד את המינוף שלו מהפלואט של הביטוח תראה שהתשואה שלו על השקעות ירדה פלאים אחרי שהוא עבר להשקיע בחברות עם חפיר. אם אתה משקיע לאורך שני עשורים בחברה כמו וולס-פארגו או קוקה-קולה, אין לך מה לצפות לתשואות יותר גבוהות מ 12%-15% – וזה בערך מה שבאפט עשה. לכן, לדעתי, מי שנהפך למשקיע גדול, הדרך הזאת של באפט היא לא אידיאלית – אלא אם כן אתה רוצה לבנות אופרציה שנותנת לך פלואט.
למשקיע קטן כמונו, ושגם מבין טוב את באפט הצעיר, הדרך הזאת של לקנות חברות סופר-זולות היא הדרך הכי טובה. אין שום סיבה שבעולם לקנות חברות כמו וולס-פארגו או קולה (אלא אם כן וולס תרד ל-20$). אבל כשאתה גדל זה מתחיל להיות יותר ויותר קשה. אני לא יודע איפה מתחילה הירידה בתשואה – אולי ב-10 מליון אולי ב-50 מליון, אבל מתישהו הגודל משפיע. אני מניח שזאת ירידה לינארית ולא פתאומית. כמו שעכשיו אני כבר גדול מדי לחברות כמו PSPI – שלא ממש הצלחתי לאסוף למרות שהייתי מוכן לשים שם יותר. אז ככול שגדלים, יש השפעה על התשואות, אבל אני מניח שהיא לא משמעותית עד נגיד עשרות מליוני דולרים – עד אז אפשר, לדעתי, לעשות יותר מ-20% בשנה (ברור שלא כולם, אבל מי שטוב בזה). אח"כ זה מתחיל להיות קשה. ולדעתי המעבר שבאפט עשה התאים לו אישית כי הוא אוהב להיות בוס ואהב את עסקי הביטוח, אבל זה לא מבנה אידיאלי מבחינת התשואות.
מה שבטוח, שזאת לא הבעיה שלנו. לפחות לא בעשרים השנה הבאות.
סימונס מזכיר במידה רבה את ויליאם גאן (William Delbert Gann 1878 – 1955) אחד מגדולי הסוחרים שסחרו ע"פ מודלים מתמטיים וניתוח טכני.
גור אריה, ממה שאני קורא בויקיפדיה – הם לא דומים בכלל.
חוץ מזה שכל אחד שאני לא יודע מה התשואה שלו, אני לוקח בערבון מוגבל.
עידו ויקיפדיה זה נחמד אבל לא מדד לכלום, תקרא את ספריו (המעט שיש) ותעשה בדיקה יותר מעמיקה (כמו שאתה יודע, מסיר בפניך את הכובע על הירידה לפרטים בכל השקעה והשקעה)
אצל גאן ישנם יחסים מתמטיים ברורים וגם התייחסות לזמנים, לדוגמא ההבדל שהוזכר על יום אביבי או יום ערפל.
השורט על VALE הוא בעיני בוודאי בקטגוריית השקעות ערך.
ההימור על היין – לא בטוח, אבל הוא לפחות חולק כמה עקרונות שמשותפים גם להשקעות ערך.
הרכישה של אופציות לטווח קצר על GS ועל WFC – זה בעיני לא השקעת ערך.
אני מסכים שלא צריך לפסול שום רעיון השקעה וכל רעיון צריך לבדוק לגופו.
זה לגמרי עניין סובייקטיבי, אבל אם הייתי מוכיח לעצמי שאני יודע לעשות 20% בשנה לאורך זמן – לא הייתי מחפש דרכים אחרות לעשות 30%. הייתי משקיע את הזמן הנותר בלימוד סריגה או משהו כזה.
באפט עשה שורטים במהלך הקריירה שלו, הביוגרפיה שלו "כדור השלג" מזכירה באופן ספציפי כמה שורטים שביצע בשנות השישים אך במשפט אחד קצר כך שממש קל לפספס בדיוק כפי שאני פספסתי בפעם הראשונה שקראתי אותו. מוזכרת שם לדוגמא פוזיציית שורט על אלקואה ועוד כמה כגידור מפני ירידת השוק. באפט אומר שזה מעניין ושאפשר למצוא לא מעט חברות שערכן מנופח דרסטית אבל מציין גם שזה מסוכן מאוד. בציטוט אחד באפט מספר על מקרה שעשה שורט והמנייה המשיכה לעלות בקצב ש"אידה את ההון העצמי" שלו. הוא לא יוצא נגד הרעיון של להשקיע בשורטים הוא פשוט מזהיר שזה מסוכן.
אחת מעצות הבטיחות הטובות ביותר ששמעתי משורטיסט הייתה לזכרוני הערה של טילסון שאמר כי הוא לא עושה שורטים על רעיונות אלא על חברות. בכך הוא התכוון שכשמדובר בחברה מונפצת לחלוטין והמנייה שלה טיפסה לסטרטוספירה זה מצב מאוד מסוכן לשורטיסט כי באותה מידה היא גם יכולה להמשיך לזנק באותו הקצב או אפילו יותר מהר כי היגיון לא מכביד עליה ועל הסוחרים בה.
מהטמה במבי, שנות ה-60 זה לפני הרבה זמן. מאז באפט שינה את דעתו. בשנים האחרונות הוא יצא לא אחת נגד שורטים.
אסא, תאוריטית זה נשמע הגיוני – עם 20% תהיה עשיר בכל מקרה כשתגיע לגיל פרישה. הטעות שלך היא שזה לא העניין של כמה עשיר תהיה בגיל 70 אלא כמה עשיר תהיה בגיל צעיר יותר.
למשל, אדם בגיל 30 שיש לו 100 אלף דולר – אז עם 20% הוא יגיע ל-620,000 בגיל 40, ועם 30% הוא יגיע ל 1.38 מליון. וזה הבדל מאוד משמעותי. אנשים לא רוצים לחכות לגיל 80 בשביל להיות עשירים, ולכן יש הבדל ענק בין 20% לבין 30%.
אבל עקרונית אני מסכים איתך, ומי שעושה תשואות גבוהות יהיה עשיר בכל מקרה, ולכן כדאי להשקיע זמן גם בדברים אחרים. לי קשה להבין את העשירים שמגיעים לגיל מבוגר עם בריאות רדודה. היה עדיף להשיג כמה מיליארדים פחות, אבל לדאוג לגוף לאורך השנים. זאת, דרך אגב, הסיבה שאני לא מוכן להשקיע כסף של אחרים. לא איכפת לי לוותר על כמה אפסים בבנק, אבל שיהיה לי יותר זמן לדברים אחרים בחיים.
בכל הציטוטים שראיתי הוא לא יוצא נגד אלא מזהיר ומסביר עד כמה זה מסוכן. אם אתה מכיר ציטוט אחר אשמח לקרוא אותו.
אוקיי. אז הוא לא נגד אלא רק חושב שזה מסוכן ומזהיר נגד זה.
אני לא רואה את ההבדל, אבל אני לא אתווכח על סמנטיקה.
ההבדל היחיד בין השקעת ערך לשורט זה עניין התשואה האפשרית. בשורט היא תמיד מוגבלת ל-100% ובדרך כלל לפחות מכך, ובהשקעת ערך אין לה גבול. זה אומר שיש א-סימטריה מובנית גם ברווח הפוטנציאלי, וחשוב אף יותר גם בהפסד הפוטנציאלי, ולכן כדי לעשות שורט צריכים להיות הרבה יותר בטוחים בתיזה מאשר בלונג. מעבר לזה אני לא רואה הבדל עקרוני בין הפוזיציות.
ראוי לציין שגם באפט עצמו, ב74 וב1987 מכר את כל תיק המניות שלו לפני המפולת. כך שגם הוא, שהיה קטן יותר התייחס למאקרו. היום קצת קשה לו לעשות זאת כי הוא גדול מדי ונראה לי שדי נוח לו עם תדמית הסבא החביב שתמיד אופטימי
רוני, המידע הזה לא היה מוכר לי וגם נשמע קצת לא ברור הרי באותה תקופה הוא היה בברקשייר ואת התיק של ברקשייר הוא לא מכר, האם הכוונה לתיק הפרטי שלו? אם כן נשמע קצת לא סביר שבאפט מסר מידע לגבי התיק האישי. בקיצור, יש לינק?
הכוונה ללפני המפולת ב74. ב74 עצמה הוא קנה.
והוא מכר את התיק של ברקשייר.
זה מופיע ב Making of an American Capitalist
תודה
סליחה טעות שלי, ב87 הוא מכר לפני המניות. חוץ משלוש מניות: קוקה קולה,, וושינגטון פוסט, ועוד מניה שאני לא זוכר.
ב74 הוא לא מכר אבל הוא קנה המון חברות קומודטיס, של אלומיניום וכו'. אז הוא בפרוש התייחס למאקרו בשנות ה70. למרות שלא מכר מניות.
לפני הS&L (משבר בתחילת שנות התשעים) הוא כל הזמן הזהיר במכתב לבעלי מניות. וצבר הרבה מזומנים לפני.
אם יש משהו שאני חושב שדיי סביר שהוא מוריד כמה שנים מהחיים זה לחיות בביג'ינג.
אגב, ג'ים סימונס הוא פרופסור מוערך לפיזיקה שהחליף מקצוע…
בארץ יש חברה עלומה בשם פיינל שעוסקת באלגוטריידינג על בסיס מטח – היצמדות לצמד מטבעות וניצול חריגה מסטיית התקן. קראתי איפה שהוא שב 2011 כשרוב המשקיעים ספגו ירידות פיינל הרויחה על הנוסטרו עשרות אחוזים. הם משתדלים לא להיות באור הזרקורים ופה ושם מתפרסמת כתבה אודותיהם.
ייתכן שחברות אילו מרויחות את חלק הארי שלהן בעיתות משבר והשאלה היא מה הן עושות בזמנים רגועים. וכמובן ייתכן שפני הכלכלה לזמנים שבהם המשברים תכופים. כמו כן ייתכן שהנוכחות של הסחר הממוכן מספיק גדולה בכדי להשפיע על השוק ואף ליצור משברים…
עוד תחום שמשיק לנושא הוא סיסטם הצבים – אסטרטגיה שפותחה בשנות השמונים המוקדמות ואיפשרה ליצור אלפא אדירה ממסחר מאוד לא שיגרתי בכל תחום – מניות אגח מטח ואפילו אופציות – לפי אלגוריתם ידוע מראש שהיה סודי משך שנים עד ששוחרר לרשת לפני 5 שנים בערך
בבלוג הישן של רפי נלסון יש תיאור – http://www.shookrun.com/ta/taturtle.htm
יש הרבה חברות quants שעושות כסף טוב במשך שנים. אלגוטריידינג בפני עצמו (למעט HFT) לא צריך לגרום למשבר זה או אחר מכיוון שהם מתמודדים בשוק באותם תנאים (בתאוריה לפחות) כמו כל שאר המשקיעים. להערכתי הבעיה הגדולה היא העובדה שהיום כל גוף וכל אדם יכולים להמר על מחירים לא רק של נכסים פיננסיים כמו מניות וחוב אלא, גם על סחורות מה שיוצר עיוות אמיתי בכלכלה. התנודתיות בסחורות יכולה להשפיע באופן חריף על הכלכלה האמיתית ומקשה על חברות לתכנן לעתיד.
"המוח של כל אחד מאיתנו עובד אחרת. וזה לדעתי משהו שבאפט מפספס כשהוא פוסל על הסף השקעות מסגנון שונה משלו. למשל, יש סיכוי מאוד גדול שסימונס לא היה מצליח בתור משקיע ערך. הוא איש של מספרים ולכן הוא פיתח שיטה שעבדה בשבילו. צ'אנוס שמצליח בצורה ממש מפחידה בתור שורטיסט, גרוע מאוד בבחירת מניות ללונג. כל אחד צריך להכיר את עצמו וללכת בדרך שמתאימה לו."
אהבתי,תתאים את השיטה לאופי ולכישורים השכליים.
שימו לב שאנחנו בשוק עולה כמו שלא היה שנים. זה הזמן שהרבה אנשים מרגישים גאוני בורסה.
לוקחים יותר ויותר סיכונים ואז שמגיעות השנים הקשות מפסידים הכל.
באפט ויתר על רווחים אדירים בשנות ה 90 בהייטק וזה בסוף השתלם.(גם אז היו הרבה גאונים חדשים)
מתי שהוא נכנסים לתקופות דוביות ארוכות ואז יש תיקים שנמחקים (אופציות ונגזרים)
עדו, תודה על ההמלצה. התחלתי לקרוא, באמת מרתק.
סרט תעודה מעניין על נפילת הפאונד הבריטי: