רק לפני מספר ימים כתבתי כאן על שוק הברזל העולמי, ומאז מחירי הברזל לא מפסיקים ליפול. היום המחירים נפלו בעוד כ-7%. תוך מספר שבועות מחירי הברזל נפלו מכ-170$-180$ ל-129$ היום.

הייתי שמח לפתוח את בקבוקי השמפניה ולהכריז על ניצחון במערכה שלי נגד ואלי (סימול VALE), אבל האמת היא שעוד מוקדם מדי בשביל זה. זה נכון שאמרתי שמחירי הברזל משקפים מצב אמיתי של ביקוש והיצע, ושאין אפשרות רבה לספקולציות במחירי הברזל. אבל זה נכון בעיקר בטווח הבינוני והארוך. בטווחים קצרים יותר השוק בהחלט יכול לסטות קצת מהביקוש וההיצע האמיתיים – וזה מה שלדעתי קורה היום. הרי אין מצב שהביקוש לפלדה בסין ירד בצורה כה חדה תוך שבועות בודדים. מה שכנראה קרה זה שחברות הפלדה לא ממהרות לקנות ברזל, ומשתמשות במלאי הברזל הקיים אצלם במחסנים. כמו כן, בנמלים הסינים יושבים עוד כ-90 מליון טון של ברזל (שמספיקים בערך לחודש וחצי של ביקוש). לכן מה שאנחנו חווים היום הוא כנראה ניקוי המלאי בצינורות יותר מאשר נפילה חדה בביקוש הסיני. זאת דעתי, אבל אין לי דרך לדעת בוודאות.

אם מחירי הברזל יישארו באזור ה-130$ בחודש-חודשיים הקרובים, אז נדע שבאמת ישנה ירידה חדה בביקוש הסיני – וזה יהיה המדד הכי טוב לכך שכלכלת סין מאטה (ואולי אפילו מתרסקת?). בינתיים הירידה במחירים תשפיע מאוד על הרווחים של ענקיות הברזל. למשל, אצל ואלי, ירידה כזאת של כ-40$ לטון פירושה נפילה של כ-12 מיליארד דולר בהכנסות (כי ואלי מוכרת יותר מ-300 מליון טון בשנה). עקרונית הירידה ברווחים תיראה רק ברבעון הבא בגלל שהמחירים נקבעים פעם ברבעון, ככה שהירידה הנוכחית במחיר הברזל תשפיע בעיקר על הרבעון הראשון של 2012 (אם כי ישנם דיווחים שחברות הפלדה הסיניות מאלצות את ואלי להוריד את המחירים למחירי-ספוט, ואם זה אכן נכון, אז גם הרבעון נראה ירידה ברווחים של ואלי).

השורה התחתונה היא שאני עוד לא מרשה לעצמי להתלהב יותר מדי מהירידה במחירי הברזל. אני מצפה שמהר מאוד נראה את מחירי הברזל עולים. למרות שאני בספק אם הם יחזרו לאזור ה-170$-180$. הייתי מהמר יותר על ה-150$. רק לקראת סוף 2012-אמצע 2013 נראה ירידה אמיתית במחירי הברזל. אז אני מאמין שהמחירים יירדו אל מתחת ל-100$ לטון (וכנראה אפילו אל מתחת ל-80$). רק אז, אם אכן תרחיש זה יתממש, אני ארשה לעצמי לקנות דום-פריניון.

גילוי נאות – אני מחזיק בפוזיציית שורט גדולה על ואלי. אין לראות ברשומה זו המלצה לקנות או למכור מניות שקשורות לענף הברזל העולמי, או כל מניה אחרת (או סחורה אחרת) לצורך העניין.

מישהו עוד זוכר את עיר הרפאים הזאת? לפני שנה דובר עליה הרבה (וגם אני הזכרתי אותה).

נראה כי עודף הבנייה בעיר גבוה ממה שחשבתי. לפי העיתונות המקומית, בממוצע, כל אחד מתושבי העיר מחזיק ב-3-4 דירות. שימו לב – לא מדובר שלכל משפחה יש 3-4 דירות, אלא לכל תושב (כולל נשים, זקנים וטף). העיר תצטרך לגדול בערך פי 10 בשביל לספוג את כל דירות אלו. כבר לפני שנה וחצי דווח כי ישנו עודף בנייה עצום, ומאז קצב הבנייה רק הואץ. למעשה גם היום ממשיך קצב הבנייה המטורף, ואם קצב בנייה זה יימשך, תוך שנתיים כל אזרח יחזיק בממוצע כ-10 דירות! כלומר העיר תצטרך לגדול ביותר מפי 30 בשביל להצדיק את קצב הבנייה הנוכחי – מכ-650 אלף תושבים היום לכ-20 מליון תושבים. אפילו אם זה ייקרה (ומי שמאמין שזה יכול להיות, שיעמוד בפינה), זה ייקח לפחות כמה עשורים, ועד אז כל הבניינים האלו יהיו רחוקים ממצב המאפשר מגורים.

הנתון הזה לגבי מספר הדירות הממוצע לכל תושב בעיר מגיע מכתבות בעיתונות הסינית. על פניו, נראה לי שמספר זה קצת מנופח – כי קשה לי להאמין שבאמת בונים שם עיר שאמורה להכיל 20 מליון תושבים – אפילו בשביל הבועה הסינית זה נראה מוגזם. אבל בכל מקרה, גם אם המספר מנופח, זה ברור שיש באורדוס עודף בנייה בקנה מידה חריג ביותר.

אורדוס, למי שלא יודע, היא עיר שממוקמת במונגוליה הפנימית – לא ממש אזור אידאלי למגורי-אדם (הטמפרטורה הממוצעת בינואר עומדת על מינוס 15 מעלות). אין לעיר קירבה לים או לנהר גדול. והסיבה העיקרית לפיתוח המואץ של העיר הוא התל"ג הגבוה שלה – למעשה התל"ג הכי גבוה בכל סין. האמונה השולטת היא שהתל"ג הגבוה נובע מכך שהעיר ממוקמת באזור עשיר בפחם. סינים רבים האמינו שהבנייה באורדוס מוצדקת לאור העובדה שמדובר בעיר העשירה בסין.

בכלל, זה הלך הרוחות שהיה קיים בסין לפחות עד לא מזמן – הבנייה מוצדקת בגלל הצמיחה בתל"ג. גם בערים כמו טיאן-ג'ין הצדיקו את הבנייה בעובדה שהתל"ג של ערים אלו צומח מהר מאוד. אבל אלו שטוענים כך, מבלבלים בין סיבה לבין תוצאה. זה לא שצריך לבנות כל כך הרבה גורדי-שחקים בטיאן-ג'ין כי התל"ג שם צומח כל כך מהר, אלא בגלל שבונים שם כל כך הרבה, התל"ג צומח.

זה גם המקרה של אורדוס. אני לא מאמין שהתל"ג שם כל כך גבוה בגלל מכרות הפחם. שאר האזורים העשירים בפחם בסין הם אזורים עניים (כמו למשל מחוז Shan Xi). הסיבה שהתל"ג באורדוס כל כך גבוה היא שבונים שם כל כך הרבה. קחו כל עיר ובנו בה 10 בתים לכל תושב, ותראו איך התל"ג שלה קופץ בצורה חדה.

כידוע למי שקורא בלוג זה, הנדל"ן בסין החל להתקרר במהירות בחודשים האחרונים, והחורף הנדל"ני לא פסח על צפון-סין. מאז יולי כמעט ולא נמכרו דירות באורדוס, פרויקטים רבים נעצרו וישנם דיווחים על קבלנים שברחו מהעיר. כמו ב Wen Zhou (עליה דיברתי מספר פעמים בימים האחרונים), גם באורדוס החל משבר נזילות. מסתבר ש-80% מהכסף שהקבלנים בעיר גייסו בא מהלוואות פרטיות ולא דרך הבנקים. ככה שמשבר נדל"ני באורדוס יגלוש מהר מאוד לתושבי העיר.

בגלל כמות הבנייה העצומה בעיר, זה די ברור שמשבר בעיר יגלוש די מהר החוצה. קודם כל לא רק תושבי העיר השתתפו בספקולציות נדל"ן. גם תושבי-חוץ קנו בעיר דירות להשקעה. דבר שני, צמצום הבנייה בעיר יהווה עול כבד על כל התעשיות התומכות בבנייה. וכמובן, שהקבלנים הגדולים יספגו הפסדים גדולים. רוב הקבלנים הגדולים בסין השתתפו בחגיגה באורדוס, ועכשיו כשהחגיגה תיגמר, הם כנראה לא יצליחו למכור שם יותר דירות. חברות הבנייה הגדולות בסין (כמו למשל Vanke) בונות פרויקטים גרנדיוזיים בעיר. גם ככה קבלנים אלו מתחילים לסבול מחוסר נזילות, אז משבר קשה באורדוס יוסיף הרבה שמן למדורה.

לעיר אורדוס אין עתיד. המפולת שהחלה שם בשוק הנדל"ן תהרוג לגמרי את העיר. התל"ג שם הולך לצנוח כמו אבן די מהר. לעיר הרי אין סיכוי להכפיל את מספר התושבים – שלא לדבר על צמיחה באוכלוסיה של פי 10 או פי 30. לכן היא תהפוך לעיר רפאים כאשר מחירי הדירות שם בערך יתאפסו – לא יהיה להן שום ערך. אם בדטרויט ניתן היום לקנות דירה בכמה מאות דולרים, אז באורדוס יהיה אפשר לקחת דירות בחינם – ועדיין אף אחד לא ירצה אותן.

המצב של אורדוס חריג אפילו בנוף הבועה בסין. אבל גם ערים אחרות הולכות לסבול קשות. למשל העיר חרבין שבצפון מזרח סין – שם המצב הרבה יותר טוב מבאורדוס – כאשר "רק" 10% מתושבי העיר מחזיקים יותר מדירה אחת.
חרבין היא עוד עיר שלא ראויה למגורי אדם. הטמפרטורות בחורף מגיעות למינוס 30 עד מינוס 40 מעלות צלזיוס. עם ילודה נמוכה בכל סין והגירה מתמדת של תושבים למזרח סין – ובמיוחד לדרום מזרח, זה רק שאלה של זמן עד שהדמוגרפיה בערים כמו חרבין ואורדוס תהיה שלילית – דבר שיגביר את התרסקות שוק הנדל"ן בערים אלו.

בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה יבוא הברזל של סין צמח ב-11%. האמת היא שלא ציפיתי שיבוא הברזל יצמח השנה, בגלל שחשבתי שתחול האטה בענף הבנייה. סך הכל סין ייבאה 508 מליון טון – מה שמביא את קצב הייבוא לכ 650-700 מליון טון בשנה.

ניתן לראות מהטבלה שהכנתי, שסך כל יצוא הברזל העולמי אמור לעלות מכ-965 מליון טון השנה לכ-1.2 מיליארד טון בשנת 2013. בצד הביקוש, אני מעריך שב-2013 לכל המאוחר, תחל ירידה גדולה. ישנן שתי סיבות מדוע הביקוש לברזל עלה השנה בסין:

1 – לוקח לקבלנים זמן מהרגע שהביקוש לדירות יורד ועד לנקודה בה הם מתחילים לבנות פחות.

2 – הבנייה הציבורית בסין תפסה תאוצה השנה.

אני אתחיל מהנקודה השנייה – לא ציפיתי שהסינים יעמדו ביעד שלהם לבנות 10 מליון דירות בבנייה ציבורית מסובסדת, אבל לפי הדיווחים הם עקפו יעד זה, ויבנו השנה יותר מ-10 מליון יחידות דיור. מבלי להיכנס לנקודה האם נתונים אלו מדויקים או לא, בכל מקרה עוד שנתיים תחל ירידה משמעותית בבנייה הציבורית. לפי התכנית הממשלתית, ייבנו 36 מליון דירות בחמשת השנים שבין 2011-2015. 10 מליון יחידות בכל אחת מהשנים 2011 ו 2012, ואז בשלושת השנים שנותרו ייבנו עוד 16 מליון דירות – או כ-5 מליון דירות בשנה.

כלומר, גם לפי התכנית הממשלתית, שיא הבנייה הציבורית יחול השנה ובשנה הבאה. כאשר ב-2013 תחול ירידה משמעותית בבנייה. כמובן שתהיה זליגה של הבנייה משנה לשנה. למשל השנה הסינים אומנם החלו לבנות 10 מליון דירות, אבל סיום בנייתן של רוב הדירות יתרחש רק בשנה הבאה. כך שב-2013 עדיין תהיה בנייה מסיבית של הדירות שהחלו להיבנות ב-2012. אבל ככל ששנת 2013 תתקדם, כך תחל האטה בבנייה.

נעבור לנקודה הראשונה – ירידה ברכישת דירות היא כבר עובדה מוגמרת. ברבעון השלישי של השנה חלה ירידה של 16.8% ברכישות של דירות חדשות ב-65 הערים הגדולות בסין. אבל קצב הבנייה של הקבלנים עוד לא האט, ואפילו עלה השנה. כמובן שמצב זה אינו יכול להימשך. מלאי הדירות הריקות עולה מיום ליום, ומתי שהו הקבלנים יעלצו להוריד את קצב הבנייה. לדעתי זה יקרה אוטוטו – תוך שבועות או חודשים ספורים.

בכל מקרה לא יאוחר מ-2013 תחל האטה משמעותית בקצב הבנייה בסין – הקבלנים יבנו הרבה פחות מהיום (לדעתי פחות מחצי), וגם הבנייה הציבורית תצטמצם בכמחצית. לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין את זה. משום מה חברות הברזל רואות את המציאות בצורה שונה ממני, ומתכוונות להעלות את קצב כריית הברזל מתוך אמונה שצריכת הברזל הסינית תמשיך לעלות. בכנס שנערך לא מזמן ב Qing Dao, העריכו ברוני-הברזל כי הביקוש הסיני יעלה וידרוש יבוא של מיליארד טון בשנת 2015.

אין ספק שכורי הברזל אופטימיים מאוד לגבי סין. אופטימיות זאת מביאה אותם להגדיל את הצע הברזל, ולהשקעות של עשרות מיליארדי דולרים – דבר שהם עוד יתחרטו עליו קשות. חמור מזאת, נראה כי הפעם אפילו כשכבר יהיה ברור לכל העולם ואחותו שסיפור הסינדרלה של סין נגמר והשעון כבר צלצל 12 פעמים, חברות הברזל תמשכנה לעלות את קצב הכרייה – כלומר האסימון הולך ליפול להם מאוד מאוד מאוחר. הסיבה שאני מאמין שזה מה שייקרה היא האופטימיות הבלתי מוסברת של מנכ"לי חברות הכרייה. למשל, בכנס משקיעים שערכה ריו-טינטו (סימול RIO) לפני מספר שבועות, אמר מנכ"ל החברה שהפעם הם לא יעשו את "אותה הטעות" שהם עשו ב-2008 – אז הם קיצצו בתכנית ההרחבה של המכרות. לדעתו זאת הייתה טעות לחתוך בהוצאות בגלל משבר רגעי, ולכן אפילו אם הביקוש הסיני לברזל יירד, הם מתכוונים להמשיך ולהגדיל את קצב הכרייה, בגלל שהם מאמינים שבתווך הארוך הביקוש הסיני רק יעלה (אפילו אם תהיינה נפילות קטנות בדרך).

המנהלים של חברות הכרייה מאמינים בכל לבם בסיפור הסינדרלה הסיני, ויש לכך הסבר מאוד פשוט – הם מאמינים בו כי הם רוצים להאמין בו. אחד הספרים המעניינים ביותר שקראתי הוא Influence: The Psychology of Persuasion אחד הדברים שמראה שם צ'לדיני זה שאנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין. העובדות אף פעם לא מבלבלות אותנו. אם אנחנו רוצים להאמין במשהו, נאמין בו – בלי קשר לעובדות.

מנהלי חברות הכרייה מקבלים משכורת בשביל להגדיל את הרווחים של החברות אותן הם מנהלים. הדרך לעשות זאת היא להעלות את התפוקה. בשביל להעלות את התפוקה, צריך שיהיה ביקוש. כלומר המנהלים מקבלים משכורת שתלויה בביקוש הסיני לברזל, ולכן הם מאמינים שהביקוש יגדל – אפילו כשכל הנתונים מצביעים אחרת. ברוני-הברזל יעוותו את המציאות כדי שהיא תתאים לדוגמה שלהם.

ניתן לראות זאת למשל במצגת למשקיעים של ביליטון (סימול BHP). למשל התמונה בעמוד 16:

לפחות איך שאני מבין, זה שהכוונה בתמונה היא ששנחאי (לאחר פיתוח עצום בשנים האחרונות) כבר נראית דומה לניו-יורק, וכעת תורן של ערים קטנות יותר (כמו Xining) להתפתח. Xining היא עיר הבירה של מחוז Qinghai, שהוא אחד המחוזות העניים ביותר בסין. האוכלוסייה שם היא ברובה טיבטית. האזור הוא צחיח ועני. לבוא ולחשוב שהפיתוח שעבר על שנחאי צריך לעבור כעת על ערים כמו Xining, זה כמו להגיד – עכשיו אחרי שבנינו את בנייני עזריאלי בתל-אביב, צריך לבנות כאלו גם בבית-שאן.

גם בארה"ב יש רק ניו-יורק אחת, ואולי עוד 2-3 ערים עם קו-רקיע מרשים. סין צריכה 4-5 ערים עם כמות גורדי שחקים מרשימה – נגיד – שנחאי, הונג-קונג, Guangzhou, Shenzhen ואולי עוד עיר אחת או שתיים במרכז או במערב המדינה – נגיד – Chongqing ו Wuhan. אין באמת צורך ליותר מזה, וכל מי שחושב שעוד כמה שנים תהינה בסין 100 ערים שתיראנה כה ניו-יורק, עומד להתאכזב.

בעמוד 21 מוצגים הנתונים הבאים:

לא רק שההנחות לגבי הצמיחה בסין כפי שמוצגות בעמוד זה אופטימיות מדי לטעמי, אלא שאפילו אם מספר הרכבים לאלף-איש יגיע ל-120, ואם שטח הדיור לנפש יגיע ל-43 מ"ר לאדם, עדיין החישוב שלהם שגוי. כלומר, אפילו אם הנחות אופטימיות אלו תתאמתנה (והן לא!), גם אז צריכת הברזל של סין תרד ולא תעלה. נניח באמת ששטח המגורים לנפש בערים יעלה מ-33 מ"ר כיום ל-43 מ"ר ב-2025. ונניח (לפי שקף קודם) שלערים יתווספו עוד כ-200 מליון תושבים. נקבל שיצטרכו לבנות עוד 8.6 מיליארד של שטח מגורים למהגרים החדשים, ועוד 6.5 מיליארד של מ"ר לאוכלוסיה העירונית הקיימת. זה ייתן ביחד – 15.1 מיליארד מ"ר. נחלק ב-14 שנים ונקבל שכל שנה צריכים לבנות קצת יותר ממיליארד מ"ר – שזה חצי ממה שבונים היום! אפילו אם נוסיף בנייה כפרית, לא נתקרב ל-2 מיליארד מ"ר שבונים היום.

ככה שגם לפי ההנחות של ביליטון, צריכת הברזל צריכה לרדת, ובטח ובטח שלא לעלות פי יותר מ-2, כמו שהם חושבים.

ירידה במחירי הברזל

אם הניתוח שלי נכון, אז ב-2013 לכל המאוחר נראה ירידה במחירי הברזל – כיוון שהביקוש יירד וההיצע יעלה. ללא הבנייה הציבורית, היינו כנראה רואים כבר היום ירידה בביקוש הסיני לברזל. לפי הנתונים שהבאתי בתחילת הרשומה, זה לא קרה. אבל… משום מה בשבועות האחרונים ישנה ירידה די חדה במחירי הברזל.

מחיר הברזל נגע ב-190 דולר לטון בתחילת השנה, ואז ירד והתייצב על אזור ה-175$ – שם הוא נשאר במשך כמה חודשים, אבל בשבועות האחרונים חלה ירידה די חדה במחירים – לאזור ה-155$. מצד אחד בהתחשב בכך שהברזל עד לפני עשור נסחר בכ- 30$-40$, לא צריך לעשות הרבה רעש מירידה קטנה זו, אבל מצד שני צריך לזכור שכל הביקוש לברזל הוא ביקוש אמיתי ולא ספקולטיבי.

מחיר הברזל הוא כה נמוך שלא כדאי לאחסן אותו על מנת להרוויח מתנודות במחיר. למשל, בשביל לנסות ולהרוויח עשרות אלפי דולרים, צריך לאחסן אלפי טונות של ברזל – דבר שאינו כלכלי. בנוסף, הברזל תופס לחות כשמאחסנים אותו – דבר שמוריד מערכו. על כן, כל הביקוש לברזל הוא ביקוש אמיתי מחברות הפלדה. ככה שהירידה האחרונה במחירי הברזל יכולה לנבוע רק מירידה בביקוש של יצרניות הפלדה הסיניות.

קצת מוקדם לקבוע מה הסיבה לירידה זו במחיר הברזל, אבל אם מצב זה יימשך עוד מספר שבועות, זה כנראה הסימן הכי טוב שכלכלת סין מאטה.

הירידה הזאת של 20$ במחירי הברזל היא די משמעותית לחברות הברזל. למשל, ואלי (סימול VALE) כורה יותר מ-300 מליון טון של ברזל בשנה, אז ירידה של 20$ לטון פירושה ירידה של כ-6 מיליארד דולר בהכנסות.

גילוי נאות – אני מחזיק בפוזיציית שורט גדולה על ואלי. אין לראות ברשומה זו המלצה לקנות או למכור מניות שקשורות לענף הברזל העולמי, או כל מניה אחרת (או סחורה אחרת) לצורך העניין.

בעוד העיניים של העולם נשואות למשבר החובות באירופה, אותי דווקא מדאיג החוב של סין (וגם של יפן).

לאחרונה קראתי את הספר This Time Is Different אשר מתאר את ההיסטוריה של משברי האשראי בכמה מאות השנים האחרונות.

קשה שלא לראות איך סין נופלת ממש יפה לתוך חלק מהסממנים אשר מופעים לפני משבר אשראי – הרבה כסף חם שנכנס למדינה בשנים האחרונות, עלייה חדה באשראי במדינה, שימור מלאכותי של שער מטבע נמוך וכמובן – עלייה מטורפת במחירי הנדל"ן. כך שבעוד העולם מודאג מהמשבר באירופה ובארה"ב, אותי סין מדאיגה יותר.

ארה"ב ואירופה

אי אפשר להכחיש שאירופה נמצאת בבעיה רצינית. פשיטת רגל יוונית היא כבר עובדה די מוגמרת, ויש חשש שיוון תדביק מדינות אחרות – למשל ע"י כך שבנקים אירופאים שחשופים לחובות יוונים יכנסו לבעיית נזילות ויעצימו את המשבר. לא בדקתי את הדוחות של הבנקים האירופאים, אז אין לי מושג מה הסיכוי להדבקות. על פניו החוב של יוון נראה קטן מדי בשביל לגרום למפולת גורפת של בנקים אירופאים, ומה שייקרה זה שכנראה הבנק האירופאי ידפיס כספים והממשלות יהנדסו פתרון בנוסך ה TARP האמריקאי.

הבעיה עם אירופה היא שהאיחוד מורכב מ-17 מדינות וכל החלטה צריכה לעבור אישור אצל כל אחת ואחת מהמדינות. ככה שעקרונית מדינה כמו סלובקיה יכולה להפיל תכנית הצלה לבנקים. למרות שקשה לדעת מה ייקרה, אני נוטה להאמין שהממשלות בסופו של דבר תעשנה את הדבר הנכון ולא תתנה לאף בנק ליפול.

אין כמעט ספק בכך שיוון במצב סופני. לעומת זאת המצב של שאר מדינות ה PIIGS נראה יותר טוב. לאיטליה יש את החוב הגדול מבין הארבע – כ 120% מהתל"ג, אבל הגירעון שלה עומד רק על 3% בשנה, והממשלה עושה מאמצים להוריד אותו עוד ולעבור לאיזון תקציבי. לספרד יש גירעון גדול בהרבה, אבל החוב שלה עומד רק על כ-60% מהתל"ג ככה שיש לה מספיק שנים לטפל בבעיה.

העתיד של אירופה תלוי בהתנהלות של הממשלות – האם הן תחתוכנה בהוצאות. בינתיים נראה שהממשלות מטפלות ברצינות בבעיות שלהן, ולכן אני מאמין שהמשבר לא יגלוש מעבר ליוון, אבל פוליטיקה זה דבר בלתי צפוי, ולכן קשה לדעת בוודאות מה ייקרה.

בארה"ב יש גירעון של כ-10% בשנה והחוב עומד על כ-100% מהתל"ג. גם כאן נראה שהפוליטיקאים רציניים בכוונות שלהם להפחית את הגירעון. כיום כשהקונגרס בידי הרפובליקאים סביר להניח שהכוונות תתורגמנה למעשים.

סך הכל אני מאמין שאירופה וארה"ב יטפלו בבעיות הפיננסיות שלהם ויורידו את הגירעונות. זה לא אומר שלא תהיה תקופה כלכלית קשה באירופה, ושלא יהיה מחיר לקיצוצים, אבל לפחות לפי איך שהדברים נראים היום, אני לא מאמין שבנוסף ליוון מדינות אחרות תגענה למצב של חדלות-פירעון.

סין

לכאורה סין נמצאת במצב פיננסי מעולה – רשמית הגירעון שלה עומד רק על כ-20% מהתל"ג. הבעיה היא שסין מסתירה חובות רבים מחוץ למאזן. למשל, כמו שכתבתי בעבר, למשרד הרכבות יש חוב של 2 טריליון יואן (ששקול לכ-5% מהתל"ג). למועצות המקומיות יש חוב של 10-20 טריליון יואן (או 25%-50% מהתל"ג!!). בנוסף, לחברות ממשלתיות רבות יש חובות גבוהים שהממשלה ערבה להם. ככה שלסין כבר יש חובות רבים עוד לפני ההתרסקות הצפויה בשוק הנדל"ן.

מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים שבספר This Time Is Different, אפשר להגיד שאחד הגורמים העיקריים לחלק גדול ממשברי האשראי במאות השנים האחרונות הוא בועת נדל"ן.

בגדול, התהליך הוא כזה – כסף חם רב שנכנס למדינה ו/או צמיחה גדולה באשראי במדינה מובילים לבועת נדל"ן. כשבועת הנדל"ן מתרסקת, מתחיל משבר בנקאי ואז המדינה מצילה את הבנקים ובכל מגדילה מאוד את הגירעון שלה, מה שמביא למשבר אשראי של המדינה.

סין מתאימה למודל הזה כמו כפפה. בשנים האחרונות לא רק שנכנס הרבה כסף חם למדינה אלא גם כמות האשראי במשק גדלה מאוד מה שהביא לבועת נדל"ן ענקית. כיום נראה שהבועה התפוצצה ככה שמשבר בבנקים יהיה השלב הבא.

שתי סיבות מדוע הפעם בסין זה כן אחרת (או שלא)

שתי טענות עיקריות עולות מבית-המדרש של אלו שטעונים שהפעם זה (באמת) אחרת. הראשונה היא העובדה שיחס החוב לתל"ג בסין עומד רק על 20%. לכך יש לי שתי תשובות הראשונה היא, כמו שציינתי למעלה, שהחוב למעשה הרבה יותר גבוה רק שהוא נמצא מחוץ למאזנים של הממשלה. לפי ג'ים צ'אנוס היחס עומד על 200% – שזה הרבה יותר גבוה מאשר ביוון. קשה לי לראות איך הוא מצליח להגיע למספר כל כך גבוה – מה שמראה שהוא כנראה מכניס גם את חובות הבנקים למשוואה. בכל אופן מדובר בחוב גבוה בהרבה מ-20%. רק החוב של משרד הרכבות מעלה את היחס ל-25% ועם החוב של הראשויות המקומיות מדובר על יותר מ-50%.

התשובה השנייה היא שיחס החוב לתוצר הולך לקפוץ בצורה חדה ברגע ששוק הנדל"ן יתרסק - וזאת בגלל שיתרחש התהליך אותו תיארתי למעלה. ברגע שממשלת סין תצטרך להציל את הבנקים, החוב יצמח בצורה מפחידה. למעשה זה מה שקרה באירלנד. אירלנד הייתה במצב פיננסי מעולה לפני המשבר הפיננסי הנוכחי – עם יחס חוב לתל"ג נמוך מאוד. אבל היא נאלצה להציל את הבנקים במדינה מה שהעלה מאוד את הגירעון שלה. בסין המצב יהיה עוד יותר חמור, כיוון שהממשלה לא רק שתצטרך להציל את הבנקים, אלא גם חברות ממשלתיות רבות אחרות. בניגוד לאירופה וארה"ב, חברות רבות בסין נמצאות בבעלות (לפחות חלקית) של הממשלה. לממשלה יש בעלות על חלק מחברות הנדל"ן, וגם בעלות חלקית בתעשיות התומכות – פלדה, מלט, ספנות וכו' (שלא לדבר על כל החברות האחרות שאינן קשורות לנדל"ן אבל נכנסו לתחום זה בשנים האחרונות). הממשלה לא תיתן לאלו ליפול, מה שיעלה לה בהרבה מאוד כסף.

הטענה השנייה של סנגורי-סין היא שלסין יש רזרבות מטבע חוץ של 3 טריליון דולר, והיא תמיד יכולה להשתמש בכסף הזה בכדי להציל את המשק. טענה זו שגויה לחלוטין. הסיבה לכך היא ששלושת הטריליון כבר מזמן נכנסו לשימוש. כסף זה הוא מה שהביא לצמיחה המטורפת באשראי במדינה (וכבר הסברתי זאת כאן בעבר). על כל דולר שמוחזק בבנקים, הבנקים הנפיקו תמורתו כמה יואנים טובים והלוו אותם ללקוחות. כלומר על כל נכס בערך דולר שיושב בבנקים יש כמעט דולר (במטבע מקומי) של חוב. ככה שזה לא נכון להגיד שלבנקים יש 3 טריליון דולר של נכסים. מול נכסים אלו עומדים חובות.

 המשבר קרוב מאוד

אני ממש מרגיש את זה בעצמות שמשבר האשראי ממש ממש קרוב – כנראה שזה יתחיל תוך 12 חודשים. הרגשה זו לא בנויה על תחושת-בטן אלא נובעת מהדברים שאני קורא בעיתונות המקומית. נראה כי הדברים בסין מתדרדרים בקצב די מהיר. קודם כל הנדל"ן – שם יש נפילה ברורה מאוד וגם על זה כבר כתבתי. למעשה זה הגורם הכי משמעותי בכלכלה הסינית ועליו צריך להסתכל יותר מכל. כל בוקר אני מתחיל את היום עם סריקה של כתבות על שוק הנדל"ן בסין, והתמונה לא יפה בכלל.

ספטמבר ואוקטובר אמורים להיות שני החודשים הכי טובים בשנה לקבלנים. הם נקראים – "תשע הזהב עשר הכסף" (九金十银), כלומר ספטמבר הוא חודש הזהב לשוק הנדל"ן ואוקטובר הוא חודש הכסף. אבל המצב כל כך רע שהשנה כבר מכנים חודשיים אלו "תשע הברזל עשר הנחושת" (九铁十铜). אוקטובר נפתח כל שנה עם עשרה ימי חופשה לציון יום המהפכה. ימים אלו הם בד"כ סעודת-מלכים לקבלנים. אבל השנה המצב היה עגום ביותר עם נפילה של עשרות אחוזים במספר העסקות שנחתמו בערים הגדולות. וזה בא אחרי חודש ספטמבר עגום במיוחד, ונראה שגם בימים האחרונים המצב לא משתפר, אפילו ההפך. למשל, בבייג'ינג, כמו שכתבתי לפני כחודשיים, נבנות כל יום כ-500 דירות חדשות. לפני כחודשיים כתבתי שהמצב נראה רע מאוד כיוון שכל יום נמכרות בממוצע רק כ-250 מתוך ה-500 דירות שנכנסות לשוק. לפני כשבועיים כתבתי שמספר הדירות הנמכרות כבר ירד מתחת ל-200, ובשבועיים האחרונים נראה כי המספר כבר ירד מתחת ל-150 (למשל, ב-11 לחודש נמכרו רק 111 דירות חדשות, וב-12 לחודש 98 – כאמור בכדי להגיע לאיזון, צריכות להימכר כ-500 דירות ביום).

השאלה היא כמה זמן הקבלנים יוכלו להחזיק מעמד. לי נראה שאנחנו קרובים מאוד לשלב שקבלנים יתחילו לפשוט רגל. בזמן האחרון היו מספר דיווחים על כך שקבלנים החלו להלוות בשוק האפור בריבית של עשרות אחוזים. אם זה אכן המצב, פשיטת רגל של קבלנים אינה רחוקה.

הגזרה השנייה ממנה מגיעות חדשות רעות היא משרד הרכבות. לא מזמן כתבתי כאן על המצב הפיננסי הקשה של משרד זה, אבל גם אני לא תיארתי לעצמי שתחול הרעה כה מהירה. ימים ספורים אחרי הרשומה שכתבתי על משרד-הרכבות, שתי הספקיות הגדולות של רכבות הודיעו שמשרד הרכבות פשוט הפסיק לשלם להן ולכן הן מפסיקות את הייצור. בנוסף, הוקפאו פיתוחים עתידיים של מסילות לרכבות המהירות. עד כמה גרוע צריך להיות המצב הפיננסי של המשרד, על מנת לגרום למשרד ממשלתי להפסיק לשלם לספקים שלו?

הגזרה השלישית היא Wen Zhou. גם על עיר זאת כתבתי לפני מספר ימים, ונראה שמצב הנזילות בעיר אינו משתפר. תושבי העיר נאלצים להנזיל גם דירות מחוץ לעיר – למשל ב-Chong Qing כמו גם בשנחאי וב Hangzhou.

בנוסף, הממשלה הסינית מתכננת הנפקת אג"ח בסך של 35 מיליארד יואן בתקופה הקרובה על מנת לממן פעילות של מספר רשויות מקומיות. חדשה זו כשלעצמה לא נראית מדאיגה, אבל השילוב של כל התהליכים שציינתי למעלה גורמים לי להרגיש בעצמות שמשהו רע מתקרב.

אני לא יודע האם משבר האשראי יגיע בעוד חודשיים או בעוד שנה, אבל נראה שהמצב מתדרדר די מהר.

מתחילת השנה התשואה של ה SPY עומדת על מינוס 8.6%. התשואה של ה DIA עומדת על מינוס 3.9%. התשואה של מדד ההאנג-סנג עומדת על מינוס 21.2%, והתשואה של התיק שלי היא מינוס 14.1%.

התיק הממונף ירד באיזה 23%, אז אם הייתי מחשיב אותו, התשואה שלי הייתה עוד יותר נמוכה.

חודשיים קשים מאוד עברו על שוקי המניות ובמיוחד על השווקים הסינים. נראה לי שהירידות האחרונות בהונג-קונג אינן קשורות רק למשבר באירופה אלא נובעות בעיקר מהמצב הפיננסי המחמיר בסין, ואני אחזור לזה בהמשך.

המניות שלי בהונג-קונג התרסקו לגמרי לאחרונה, ואני שמח שהעברתי את רוב הכסף לארה"ב ובריטניה. סאונדוויל (סימול 878), למשל, נחתכה בכחצי תוך חודשיים-שלושה. כך שהיא כבר לא עונה להגדרה "ההשקעה הטובה שלי השנה", ולשמחתי מכרתי בערך 90% מהחזקה זו. סך הכל התיק ההונג-קונגי שלי קטן מאוד השנה, והוא תופס רק כ-15% מסך ההשקעות שלי. לשמחתי נפטרתי מרוב הכסף בהונג-קונג, אבל אני כבר מתחרט שלא מכרתי הכל.

את המקום של סאונדוויל, בתור ההשקעה הכי טובה השנה, תפס השורט על ואלי (סימול VALE). אפילו אחרי הדיבידנדים הקטלניים שאני משלם, אני עדיין מורווח בכ-25%. בלי השורט הזה, המצב שלי היה יותר גרוע. הנפילה של ואלי כמו גם של המניות בהונג-קונג נובעת לדעתי מכך שיותר ויותר משקיעים מכירים בבעיות של סין והם מתחילים לראות מה שאני רואה. מניות הנדל"ן הסיניות וכל התעשיות התומכות התרסקו לגמרי השנה (לפחות ב-60%-70%!). לצערי, למרות שצפיתי זאת, לא עשיתי עליהן שורט בגלל שהברוקרים שלי בהונג-קונג לא מאפשרים שורט. זאת הייתה עצלות לשמה מבחינתי לא לפתוח חשבון ברוקר נוסף ולעשות שורט על מניות אלו.

כמובן, תמיד ניתן להסתכל על חצי הכוס הריקה. החצי המלא הוא כמובן שיצאתי מרוב ההשקעות שלי בהונג-קונג ושלראשונה פתחתי פוזיציית שורט. ללא צעדים אלו מצבי השנה היה הרבה יותר גרוע. אם נחזור שוב לחצי הכוס הריקה, אז הירידה במחיר המניה של ואלי לא משמחת אותי במיוחד. אמרתי פה מספר פעמים שהשורט על ואלי זאת ההשקעה הכי בטוחה שהייתה לי מעולם, ולכן תכננתי לקנות אופציות פוט לינואר 2014 כשהן תצאנה. עכשיו, בגלל שהמניה ירדה, נראה שהפסדתי את ההזדמנות הזאת וחבל, כי לדעתי הייתי יכול לעשות על אופציות אלו פי 10.

בכל מקרה אין לי מה לבכות אני עדיין ארוויח סכום סביר על ואלי, ובינתיים היא מצילה אותי ממרג'ין-קול קטלני!

סיפורם של שלושה ברוקרים

הכסף שלי מפוזר בין שלושה ברוקרים. ההשקעות בבריטניה כמו גם חלק מאלו בהונג-קונג מוחזקים ע"י HSBC. שם אין לי בכלל מרג'ין. הברוקר השני שלי הוא BOOM – שם אני מחזיק חלק מהמניות ההונג-קונגיות וחלק מהאמריקאיות. לפני כחודשיים קיבלתי מרג'ין קול בחשבון שם. הסיבה העיקרית למרג'ין-קול היא לא הירידות במחירי המניות אלא בגלל שהברוקר חתך לי את המרג'ין על חלק מהמניות. למשל, בעבר הייתי יכול לקחת מרג'ין של 30% על סאונדוויל, ופתאום הברוקר חתך את זה ל-10%. ככה נוצר מצב שלמרות שהמרג'ין בבום אינו גדול (בערך 20% מהנכסים שלי שם), קיבלתי מרג'ין-קול. זה מאוד עצבן אותי שהברוקר ככה מחליט להוריד לי את המרג'ין, ומאלץ אותי למכור מניות דווקא כשהן זולות. עשיתי מה שכל ישראלי חצוף היה עושה – פשוט התעלמתי מהמרג'ין-קול. בינתיים הם לא פונים אלי, ואני כבר חודשיים עם מרג'ין-קול בחשבון.

בכל מקרה המרג'ין-קול שם לא גדול, וגם אם הם יאלצו אותי לסגור אותו, זה לא משהו שישפיע כל כך על התשואה שלי, אבל זה עדיין מעצבן.

בחשבון ב ETRADE אני מחזיק את שאר ההשקעות האמריקאיות שלי – במיוחד את האופציות והשורט. שם יש לי מרג'ין יותר גדול מאשר בבום אבל לא קיבלתי מרג'ין-קול – גם בגלל שהם לא משנים כל שני וחמישי את אחוזי המרג'ין (כמו בום) אבל בעיקר בגלל השורט על ואלי שמאוד איזן לי את התיק. אבל – וזה "אבל" מאוד גדול – צריך להודות שהיה לי כאן מזל מאוד גדול שואלי ירדה ביחד עם השוק (ואפילו יותר מהשוק). בהחלט יכול היה להיות מצב שואלי הייתה עולה בשוק יורד, ואז הייתי נכנס לאמא של המרג'ין קולים.

המסקנה שלי מהמיני-מפולת הזאת היא שלא הייתי שמרן מספיק עם המרג'ין שלקחתי. נכון, עדיין לא נאלצתי למכור מניות בגלל המרג'ין שלקחתי, אבל בכל זאת עשיתי כאן טעות נוראית ורק במזל לא קיבלתי כוויה רצינית. חשבתי שמרג'ין של 20%-25% מהנכסים הוא שמרני מספיק (במיוחד לאור העובדה שרובו מכוסה ע"י שורט), אבל טעיתי בגדול. בעתיד אני מתכוון להוריד את המרג'ין ולא לקחת אותו למעבר ל-15% מהתיק, ובנוסף לכך לדאוג לפצל אותו באופן הגיוני יותר בין הברוקרים השונים.

אין ספק שמינוף הוא עסק מסוכן ביותר. אפילו המינוף שאני לקחתי, שלא היה גדול במיוחד, גורם לי לכאב ראש וזה, חייבים לציין, כששוק המניות לא ירד באופן דרסטי. המצב היה יכול להיות הרבה יותר נורא (ואולי הוא עוד יתדרדר – אי אפשר לדעת). אני מקווה שגם הקרואים יילמדו מהלקח שלי ויזהרו מאוד ממינוף.

אם נשים את בעיית המינוף שלי בצד, הירידות האחרונות אינן בהכרח דבר רע. קודם כל הן הזדמנות טובה לעשות קצת שינויים בתיק ושנית הן מורידות את עלות הרכישה החוזרת של מניות שמבצעות החברות השונות. לדעתי, אחת הסיבות לירידות בחודשים האחרונים היא שאנשים מתחילים לפחד מחזרה על הסרט של 2008. למרות שאני לא מסכים שהעולם קרוב לאיפה שהוא היה ב-2008, לפחות לגבי הבדל אחד בין אז להיום אין ויכוח – והוא שהיום המאזנים של החברות השונות טוב בהרבה מאז ורבות מהן מבצעות רכישה עצמיות של מניות. אפילו באפט הודיע שברקשיר תבצע לראשונה רכישה חוזרת של מניות.

בתיק שלי ישנה רק חברה אחת שקונה מניות של עצמה – וולס פארגו (סימול WFC). הירידות במחיר המניה מורידות מאוד את עלות התכנית ולכן ירידות אלו (במחיר המניה) דווקא טובות לבעלי המניות בטווח הארוך. לדעתי, וולס נסחרת בהנחה של לפחות 20$ למניה. אבל אפילו אם נניח שהמחיר שלה היה רק עשר דולר יותר מהיום (מחיר שוולס נסחרה בו רק לפני מס' חודשים), זאת אומרת שעלות התכנית הייתה יקרה בכ-2 מיליארד דולר מהעלות היום. (כי וולס מתכוונת לקנות 200 מליון מניות). שני מיליארד דולר זה כסף רציני.

הנפילות הגדולות במניות הפיננסים משאירות אחריהן לא מעט פצועים בשטח, ואחד הבולטים שביניהם הוא ברוס ברקוביץ' מנהלה של אחת הקרנות המצליחות בעולם – פיירהולם. שנה קשה עוברת עליו בגלל החשיפה הגדולה שלו לפיננסים, אבל כל מי שממהר להספיד אותו בגלל שנה אחת לא מוצלחת, צריך לקרוא את הראיון איתו ב OID שנערך ב-1992. אז הימר ברקוביץ' על וולס-פארגו ונראה היה שההימור נכשל. המניה צנחה בגלל החשיפה של וולס לבועת הנדל"ן בקליפורניה.

השאלות של OID דומות מאוד לדאגות היום בקשר לוולס – האם הבנק ישרוד את המשבר עם כל החובות האבודים? האם בנקים יחזרו אי פעם להיות מה שהם היו בעבר?
המפולת בנדל"ן של קליפורניה הייתה כה גדולה שרוב המשקיעים חשבו שההון של הבנק שלילי (טענות דומות עלו לגבי וולס ב-2009 וכתבתי אז שטענה זו היא שטות מוחלטת). תוך כ-5 שנים מהראיון וולס עלתה בערך פי 4!

דוחות ודיווחים

בנק-אוף-אמריקה התחיל לגבות 5$ דמי שימוש חודשיים על דביט-קרד. כאמור, הרשויות החליטו לבטל את העמלות שגובים הבנקים מהקמעוניים על שימוש הצרכנים בכרטיסי דביט. בשביל לפצות על אבדן ההכנסה, הבנקים מתחילים לגבות את העמלות ישירות מהצרכנים. גם וולס בטח תמצא דרך להחזיר (לפחות חלק) מההכנסות האבודות.

לפי הדוח האחרון של סאונדוויל (סימול 878) ניתן לראות שהחברה רכשה נכסים בסך של כ-650 מליון דולר בששת החודשים הראשונים של השנה. קצב מרשים במיוחד. בקרוב החברה מתכננת להתחיל לשווק את הנכס ברוחב Haven (שם הפרויקט הוא Park Haven). למי שזוכר, האמנתי שהדירות בפרויקט זה, בגלל מיקומו המעולה, אמורות להיות יקרות יותר מאשר אלו של Warren Woods, ודיברתי על כך שהם ימכרו את הדירות לפחות ב-15,000 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת. מסתבר שהחברה מתכוונת לתמחר את הדירות בטווח של 23-25 אלף לרגל מרובעת – מחירים גבוהים בהרבה ממה שציפיתי. צריך לזכור שהחברה רכשה את הדירות במחירים של כ-5,000 דולר לרגל (ואולי אפילו פחות) ועלות הבניה לא אמורה לעבור את ה-2,000 דולר לרגל. זאת בדיוק הסיבה שלאורך השנים כל כך התלהבתי מהחברה הזאת. עלויות הבניה שלה (ביחד עם עלויות הקרקע) הן הזולות ביותר ביחס לכל שאר חברות הנדל"ן בהונג-קונג – ובהפרש ענק. הפרויקט יכניס לחברה לפחות 2 מיליארד דולר – שזה בערך שווי השוק שלה היום! לא להאמין שכשקניתי את המניות של סאונדוויל, שווי השוק שלה עמד על אזור המיליארד דולר. רק הרווחים שלה מ Park Haven יעברו את המיליארד!

פינסברי (סימול בלונדון FIF) הציגה צמיחה מרשימה הן בשורה העליונה והן בתחתונה. הרווח הנקי בשנה הפיננסית שהסתיימה בראשון ביולי עמד על 4 מליון פאונד. החברה גם צמצמה את החוב שלה בכ-10%. לא רע לחברה עם שווי שוק של כ-13 מליון פאונד.

כצפוי, שון-הו-טק (סימול 219) הראתה צמיחה מרשימה ברווחים שלה בחצי השנה הראשון. לפני כשנה כתבתי רשומה על החברה והסברתי מדוע הרווחים שלה הולכים לזנק. הבאתי שלושה קטליזטורים לעליה ברווחים. שני קטליזטורים החלו להשפיע כבר השנה – ההחזקות בחברת הבת מגניפיסנט (סימול 201) עלו לכ-70%, וההכנסות במלונות עלו. הקטליזטור השלישי – ארבעת בתי המלון שהחברה בונה – ישפיע על הרווחים לאט לאט בשנתיים הקרובות. אחד מבתי המלון כבר נפתח בראשון ביולי והתוצאות טובות מאוד בינתיים. ממבט בדוחות של חברת הבת – מגניפיסנט, ניתן לראות שההכנסות זינקו עוד יותר ביולי ובאוגוסט.

הרווחים עומדים כבר על יותר מ-90 מליון דולר בשנה, ושווי השוק של שון-הו-טק הוא רק כ-500 מליון דולר. הבעיה שלי עם החברה היא כמובן אותה הבעיה שיש לי עם רוב החברות בהונג-קונג וזאת ההשפעה של התפוצצות בועת הנדל"ן בסין על רווחי החברה. בגלל זאת מכרתי כחצי מההחזקות בחברה.

טאי פינג (סימול 146) ממשיכה לאכזב. במיוחד התאכזבתי מכך שהרווחים של חברת הבת שלה בסין ירדו בצורה כה חדה. מספר המלונות שנבנים כל יום בסין הזוי לחלוטין ולמרות זאת החברה הציגה ירידה בהכנסות. אבדתי את הסבלנות, ומכרתי חלק מהמניות בחברה זו.

פעולות בתיק

מכרתי יותר משליש מההחזקה בטאי פינג תמורת 1.5$-1.3$. כמו כן מכרתי כחצי מההחזקות בשון-הו-טק תמורת 1.2$-1.19$.

בכסף קניתי עוד מניות של אנטרפרייז אינס (סימול באנגליה ETI) תמורת 44 פני.

פתחתי פוזיציה קטנה באופציות קול של וולס פארגו לינואר 2014 עם מחיר מימוש של 35$. קניתי תמורת 2.12$.

בנוסף, הגדלתי את ההחזקה שלי בהצ'ינסון (סימול HTCH) במחירים 2.07$-2.37$. הצ'ינסון היא חברה שמייצרת תופסנים לראשים של דיסקים קשיחים. בשנים האחרונות החברה דיווחה על הפסדים גבוהים. סף הכל התעשייה נשלטת ע"י 3 חברות כאשר בעבר הצ'ינסון הייתה הגדולה מביניהן, אבל בגלל שהיא הייתה היקרה מבין השלוש, היא איבדה נתח שוק והפכה לשחקנית הקטנה מהשלוש.

החברה חתכה בעלויות והעבירה את הייצור לתאילנד – ככה גם ההוצאות קטנות וגם היא קרובה יותר ללקוחות (רוב הדיסקים הקשיחים מיוצרים בתאילנד). מעבר לעלויות שהחברה תחסוך, כיום היא נהפכה ליצרנית הזולה ביותר ועל כן סביר מאוד להניח שהם יגדילו את נתח השוק שלהם. לפי הנהלת החברה, הם יעברו לתזרים מזומנים חיובי ברבעון הראשון של השנה הבאה. בנוסף, התופסן החדש של החברה – TSA+ מתחיל לתפוס נתח שוק – עלות הייצור של תופסן זה נמוכה יותר, אך מחירו גבוה יותר.

השורה התחתונה היא שהחברה עומדת לפני Turn-around. לא בטוח שזה יצליח, אבל אם כן, לדעתי יש סיכוי שהחברה תרוויח 20-30 מליון דולר בשנה כאשר כיום שווי השוק שלה עומד על 40 מליון.

לסיכום ישנם שלושה גורמים שלדעתי ישנו את מצב החברה:

1 – החיסכון בעלויות (בגלל סגירת מפעלים בארה"ב, השלמת המעבר לתאילנד וירידה בהפסדים של החטיבה הרפואית של החברה).

2 – מהפך בעלויות הייצור שיביא את החברה להיות הספקית הזולה בתחום. מה שיביא לצמיחה בהכנסות.

3 – מעבר של השוק מתופסני ה TSA ל TSA+.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבר..      ..חודש הבא