ברשומה "עיור בסין" הראיתי מדוע לדעתי תהליך העיור הולך להאט בצורה משמעותית בשנים הקרובות. ברשומה הזאת אני אראה שהסטטיסטיקה הסינית מתעתעת בנו, ונותנת לנו להרגיש שתהליך העיור גדול יותר מאשר הוא באמת.

עיור וסטטיסטיקה

לפני שנתחיל לנבור בערימות הנתונים, כמה מילים על הסטטיסטיקה הסינית.

בגלל מנגנון ה Hu Kou בסין, הממשלה יודעת די טוב איפה כל אזרח נמצא. כל אזרח שעובר דירה, חייב להתייצב בסניף המשטרה הקרוב ולדווח על כתובתו החדשה (אפילו אם הוא גר בשכירות). גם אני, בתור זר שלא גר במלון, צריך להירשם במשטרה עם הכתובת שלי כל פעם אחרי שאני נכנס לגבולות סין.

מנגנון זה מאפשר לסינים לדעת איפה כל אזרח נמצא. לכן, הממשלה יודעת די טוב כמה תושבים יש בבייג'ינג או ב Kunming או ב Hefei. הבעיה שלי עם הסטטיסטיקה הסינית היא לא עם דרך איסוף המידע, אלא עם דרך הניתוח של מידע זה.

עד לא מזמן הסינים לא ספרו את תושבי הכפרים שהיגרו לערים כ-"עירוניים", אלא אם כן אלה שינו את ה Hu Kou שלהם (ומדובר בתהליך לא פשוט בכלל). לכן, למשל, ידידה שלי שהגיעה מכפר קטן בסיצ'וואן לבייג'ינג בשנת 1994, ועבדה בתור מלצרית, ואח"כ מזכירה, ואח"כ מארחת במועדון לילה ובסוף בתור מורה לאנגלית, נחשבה לאורך כל השנים כ-"כפריה". אפילו בדרכון שלה היה רשום "Farmer" בתור המקצוע (וזאת למרות שהיא עזבה את הכפר בגיל 17).

דרך זו של ניתוח הנתונים גרמה למספר תושבי הערים להיראות נמוך מאשר הוא היה הלכה למעשה, ומפליא בעיניי שכל הגופים (כולל למשל הבנק העולמי או ה CIA) לקחו את הסטטיסטיקה הסינית כלשונה למרות שהם ידעו על עיוות זה.
לפני מספר שנים הממשלה הסינית החליטה לשנות דרך ספירה זו, והיום הסטטיסטיקה הרשמית מחשיבה כעירוני כל תושב עיר המתגורר בה מעל לשישה חודשים. שינוי מבורך זה הביא לתוספת של עשרות מליונים לאוכלוסיה העירונית.

עיוות נוסף בסטטיסטיקה הסינית קיים עד היום והוא ההגדרה הסינית למושג "עיר". מתברר שאין הגדרה בין-לאומית מוסכמת למה זה "עיר" או "עיירה", וכל מדינה מגדירה זאת אחרת. בסין ההגדרה של אזור עירוני היא – ישוב שצפיפות האוכלוסין בו עולה על 1,500 תושבים לקמ"ר. ככה שכפר בסין יכול היה להיחשב בקלות כעיר במדינה אחרת – למשל פיניקס שבאריזונה הייתה נחשבת בסין לכפר, והתושבים שם ככפריים. כנ"ל לגבי אילת ואפילו מודיעין!

הסטטיסטיקה הסינית בעצם מכלילה בתוך הספירה של מספר הכפריים, גם אנשים שבמקום אחר היו נחשבים לעירוניים. לכן, כל פעם שאתם שומעים עיתונאים או אנליסטים שמדברים על כך שחצי מאוכלוסיית סין היא עדיין כפרית, תדעו שהם משתמשים בנתונים הסטטיסטים מסין, ולכן הם לא מדייקים.

הנה למשל תמונות מה"כפר" Hua Xi (מס' תושבים – 30,000):

אז למה אני מספר על הסטטיסטיקה כאן?

לא בשביל להוכיח שהאוכלוסייה העירונית גבוהה יותר מאשר מדווח (על זה כבר דיברתי בעבר), אלא חשוב לי להבהיר נקודה זו, כדי להסביר בהמשך איך "נעלמים" בתים בכפרים בסין.

איך נעלמים בתים מהכפרים בסין?

כשחיברתי את המספרים בשביל למצוא כמה הסינים בונים ביחס לצמיחה באוכלוסייה העירונית, גיליתי דבר מוזר מאוד. ברשומה על העיור ציינתי שתי עובדות:

1 – במשך העשור הקודם האוכלוסייה העירונית בסין צמחה ב-180 מליון איש.

2 – במשך אותה תקופה שטח המגורים לנפש בעיר עלה בכ-10 מ"ר – מ-20 מ"ר לכ-30 מ"ר.

עכשיו בואו נראה כמה בנו בערים במשך אותה תקופה (הנתונים לקוחים מהשנתון הסטטיסטי של 2010):

- ניתן ללחוץ על התמונות על מנת להגדיל אותן

אפשר לחשב ולראות שבעשור הקודם הסינים בנו 6.4 מיליארד מ"ר של שטח מגורים בערים.

אופס…. אבל מה קורה כאן? הנתונים סותרים אחד את השני:
- לערים נוספו 180 מליון תושבים. כלומר היה צריך לבנות בשבילם 30 מ"ר * 180 מליון – או 5.4 מיליארד מ"ר.
- ובנוסף, היה צריך לבנות ל-460 מליון תושבים שגרו בערים בתחילת העשור עוד 10 מ"ר לכל תושב. כלומר 460 מליון * 10 מ"ר – או 4.6 מיליארד מ"ר.

כלומר סך הכל היו אמורים להיווסף לערים 10 מיליארד מ"ר של שטח מגורים, אבל בתכלס נבנו רק 6.4 מיליארד מ"ר. אז איך הופיעו בניינים עם שטח מגורים של 3.6 מיליארד מ"ר מבלי שבנו אותם?

את התשובה נקבל בכפרים הסינים. נעשה חישוב דומה למה שעשינו בערים. מהטבלאות ברשומה על העיור בסין, ניתן לראות ש:

1 – מספר התושבים בכפרים בעשור הקודם ירד בכ-107 מליון איש.

2 – שטח המגורים לנפש עלה מ-24.8 מ"ר ל-33.6 מ"ר – או 9 מ"ר לנפש.

עכשיו בואו נראה כמה בנו בכפרים במשך אותה תקופה (הנתונים לקוחים מהשנתון הסטטיסטי של 2010):

אפשר לחשב ולראות שבעשור הקודם הסינים בנו 7.2 מיליארד מ"ר של שטח מגורים בכפרים.

גם פה יש סתירה בנתונים:

- בתחילת העשור גרו בכפרים 808 מליון תושבים. לכל אחד מהם נוספו 9 מ"ר של שטח מגורים – או 7.2 מיליארד.
-אבל מזה צריך להוריד את הבנייה לאלו שעזבו את הכפרים. צריך להוריד 33.6 מ"ר לכל אחד מה-107 מליון כפריים שעזבו לחפש את מזלם בעיר – או 3.6 מיליארד מ"ר.

אז מה קיבלנו כאן? שהסינים היו אמורים לבנות 7.2 מיליארד מ"ר פחות 3.6 מיליארד מ"ר – או 3.6 מיליארד מ"ר של שטח מגורים בכפרים, אבל בתכלס הם בנו 7.2 מליארד מ"ר. כלומר הם בנו 7.2 מיליארד מ"ר אבל מתוכם "נעלמו" 3.6 מיליארד מ"ר.

ומי שכבר שם לב – מספר המ"ר שנעלמו מהכפרים הופיעו במפתיע בערים. אז איך זה שבתים נעלמים מהכפרים ומופיעים בערים?

התשובה לכך מאוד פשוטה והיא תמונה בהגדרה של "עיר" כפי שהסברתי למעלה. כפרים רבים עברו פיתוח כה מסיבי בעשור הקודם עד שהם הפכו לערים (כיוון שצפיפות האוכלוסייה עלתה עד שעברה את ה 1,500 איש לקמ"ר). בנוסף לזה כפרים רבים בפרברים של הערים נאכלו ע"י הערים שצמחו בקצב מסחרר. אני יכול להגיד ממקור ראשון שלמשל האזור שליד שדה התעופה של בייג'ינג שהיה עד לפני יותר מעשור אזור כפרי לחלוטין, היום מאוכלס בבניינים רבי-קומות.

או במילים אחרות, כפרים רבים ואזורים גדולים בסין "הומרו" בעשור הקודם לערים. עובדה זו מובילה לשתי מסקנות:

1 – תהליך העיור הקלאסי – של אנשים שלוקחים את הצ'ימידן שלהם ועוברים לגור בעיר הגדולה – הוא קטן יותר ממה שהסטטיסטיקה הרשמית רומזת. חלק גדול מתהליך העיור הוא למעשה הפיכה של כפרים לערים הן ע"י פיתוח מואץ והן ע"י שינוי הסטטוס של ה-"כפר" ל-"עיר".

2 – הרבה מהבנייה הכפרית היא למעשה בנייה עירונית. כשכל האנליסטים למיניהם מסתכלים על הבנייה בסין, הם מסתכלים רק על הנתונים של הבנייה העירונית. כנראה מתוך מחשבה שהבנייה בכפר היא בנייה של פחונים ובקתות עץ. אבל מהנתון למעלה ניתן לראות שפעמים רבות מדובר בבנייה עירונית לכל דבר – אפילו של רבי קומות. הסינים בונים רבי קומות בכפר (כאשר, לפי הסטטיסטיקה הרשמית, בנייה זו לא נחשבת לבנייה עירונית), ואז הם ממירים את הכפר לעיר. כלומר יש ספירת חסר של המ"ר שנבנים בעיר.

מעבר לכך, גם הבנייה בכפרים שלא ממורים לערים אינה רק בנייה פשוטה של לבנים. ואת זה אפשר לראות מהנתון הבא:

משתי השורות האחרונות בטבלה ניתן לראות שהבנייה בכפרים בסין בשנים האחרונות היא כמעט אך ורק בנייה של בטון. כאמור, בעשור האחרון נוספו לכל כפרי בממוצע 9 מ"ר של שטח מגורים. מתוך זה – 7.5 מ"ר הם של מבניי-בטון ורק 1.5 מ"ר של מבניי-עץ או לבנים.

מכל זאת ניתן ללמוד שהבנייה בכפרים לא שונה מהותית מהבנייה בערים, ולכן בשביל לבדוק את בום הבנייה בסין, לא מספיק להסתכל על הבנייה העירונית, אלא צריך לבדוק את הבנייה בכל סין. ואם נבדוק זאת, נראה שהעיור הוא גורם משני בבום הבנייה בסין, ואת זה אני אוכיח ברשומה הבאה.

CNBC פרסמו אתמול בערב עדכון על רמת הלימות ההון שתידרש מהבנקים הגדולים.

היו הרבה דיווחים שונים על כך בימים האחרונים, אז קשה לדעת אם דווקא הדיווח הזה מדויק יותר.
בכל אופן, לפי הדיווח, 30 בנקים גדולים יצטרכו להגדיל את יחס הלימות ההון בעוד 0.5%-2.5%. כאשר הבנקים הגדולים יותר, אלו שיש להם חשיפה בין-לאומית רחבה יותר ואלו שמחזיקים נכסים מסוכנים יותר, יצטרכו לשמור על יחס גבוה יותר.

לפי הרשימה שמפורסמת ב CNBC, וולס-פארגו לא נכלל לא בין אלו שיצטרכו להעלות את יחס הלימות ההון ב-2.5% (כלומר ל-9.5%) ולא בין אלו שיצטרכו להעלות את היחס ב-2% (כלומר ל-9%).

פרסום זה דומה מאוד למה שאמר ג'ון סטמפ, מנכ"ל וולס, שטען לפני מספר ימים בשיחה עם משקיעים שהרגולטורים מתכוונים להעלות את יחס הלימות ההון בעוד 0.5%-3% ושוולס פארגו תהיה מאלו שיצטרכו להעלות פחות כיוון שהם לא בנק בין-לאומי והם לא מחזיקים בנכסים מסוכנים (קרי – נגזרות וכדומה).

בעוד שהרגולטורים האמריקאים להוטים להעלות את יחס הלימות ההון, היפנים והצרפתים מנסים להגן על הבנקים שלהם מפני עודף רגולציה, ככה שכנראה עוד תהיה מלחמה קטנה לגבי התקנות החדשות. גם הבנקים האמריקאים פותחים במלחמה נגד הקשחת התקנות ומערבים את הקונגרס.

אני, בינתיים, ניצלתי את הירידה במחיר המניה, ואתמול מכרתי חלק קטן מהאופציות לשנת 2018, וקניתי במקום אופציות LEAP לינואר 2013.

בשעה טובה בראשון במאי משרד הבריאות הסיני העביר לראשונה תקנות האוסרות על עישון במקומות ציבוריים. מדובר רק בתקנות ולא בחוק, ולא נקבעה דרך לאכוף את התקנות או מה העונש הצפוי למי שעובר עליהן – זה מה שנקרה חוק בלי שיניים. אבל עדיין יש כאן התקדמות מסוימת. כשסין הצטרפה לפני מספר שנים לארגון הבריאות העולמי היא הבטיחה לאסור על עישון במקומות ציבוריים עד תחילת 2011. סין לא עמדה בהבטחה זו מה שגרם לה לאבד-פנים.

לסין יהיה קשה מאוד להילחם בעישון לא רק בגלל שזה משהו שטבוע כאן חזק בתרבות, אלא גם בגלל שחלק ניכר מהכנסות המדינה מגיע מהרווחים על מכירת סיגריות. כל חברות הטבק בסין כולל יבוא של טבק וסיגריות מחו"ל מנוהל ע"י חברת הטבק הלאומית – גוף רווחי מאוד ולכן גם חזק מאוד פוליטית. למרות זאת, אני מאמין שסין, בתור מדינה שרואה את עצמה כמעצמה עולה, לא תרצה להישאר מאחור במאבק העולמי בעישון, ולכן אני מאמין שכן נראה החמרה מסוימת בחקיקה נגד עישון בשנים הקרובות.

עוד מלחמה בה פתחה ממשלת סין בחודש שעבר היא המלחמה נגד נהיגה בשכרות, וכאן הסינים לא הלכו על חקיקה רכה כמו נגד הסיגריות. כאן סין הראתה עד כמה היא יכולה להיות קשוחה כשהיא מעוניינת בכך. שתיית אלכוהול בזמן הארוחה – במיוחד במסעדות, היא תופעה מאוד נפוצה בסין (בעיקר אצל הגברים). זה ממש חלק מהתרבות כאן. וכמו שכל מי שעשה עסקים בסין יודע, חלק בלתי נפרד מעשיית עסקים עם סיני היא ללכת איתו לארוחת ערב ולהשתכר ביחד. זה משהו מאוד חזק בתרבות כאן, אבל תופעה זו הביאה עמה גם הרבה תאונות דרכים מן הסתם. לפני כמה שבועות הממשלה הסינית החליטה שהגיעו מים עד נפש, וחוקקה חוק שקבע כי נהיגה בשכרות היא עבירה פלילית!! והעונש על עבירה זו הוא מאסר בפועל של חודש עד חצי שנה!!!

בימים הראשונים לאחר שעבר החוק הטלוויזיה לא הפסיקה לשדר תמונות של נהגים שנשלחים לכלא, תמונות אלו הפחידו לגמרי את עברייני התנועה הפוטנציאלים מה שהביא לירידה דרסטית במספר תאונות הדרכים.

הלוואי שבישראל היו עוברים חוקים דרקונים שכאלו.

החוק החדש הביא גם לפריחה בשרותי-נהיגה. זהו משהו שגם ראיתי ביפן – אם יוצאים ביחד לאכול במסעדה, כולם שותים, בסוף הארוחה מחייגים לחברת שירותי נהיגה אשר שולחת נהג שינהג על הרכב של השתיין ויחזיר אותו הביתה ביחד עם רכבו.

ועכשיו כלכלה

אתמול הממשלה הסינית ממש הצליחה להפתיע אותי כשהיא העלתה שוב את הרזרבות של הבנקים. אז נכון שהאינפלציה ממשיכה לדהור בקצב של 5.5%, אבל ציפיתי שהממשלה תפסיק ללחוץ חזק על הבלמים ותחכה עוד חודש-חודשיים לראות אם הכלכלה מאטה. זאת הפעם השישית שרמת הרזרבות עולה מתחילת השנה. והעלאות אלו כבר מתחילות להשפיע חזק על האשראי במשק. לבנקים יש פחות כסף להלוות, וחברות רבות נאנקות לקבל אשראי. כאשר לבנקים מותר לתת פחות אשראי, הם הרבה יותר בררנים בחלוקת הלוואות. אבל הבעיה בסין היא שהבררנות לא בא לביטוי רק לפי החוזק הפיננסי של הלווה, אלא גם לפי מעמדו הפוליטי. כלומר, הבנקים מעדיפים לחלק אשראי לחברות הממשלתיות שמקושרות פוליטית. אז מי שסובלים הם בעיקר העסקים הקטנים-בינוניים הפרטיים.

עסקים אלו פונים לשוק האפור לקבל כסף והריבית שהם משלמים גבוהה מאוד. הנה דוגמה מעניינת למצוקת האשראי בסין – חברות השקעות סיניות לוות כסף מבנקים בהונג-קונג בריבית של 10% (ומשאירות כפיקדון מניות בחברות סיניות גדולות), ומלוות לחברות בסין בריבית של עשרות אחוזים. ריבית של עד 60% – שזאת כבר ריבית שטוני סופרנו וחבריו נוהגים לגבות. זה מראה עד כמה מצב האשראי בסין קשה. ולכן הופתעתי מאוד לראות שהממשלה מקווצת עוד יותר את שוק-האשראי.

הרושם שממשלה נותנת עכשיו לשוק הוא – לא מעניין אותי שמפעלים קטנים ב ZheJiang או חברות נדל"ן יפשטו רגל. מה שמעניין אותי עכשיו זה לחסל את האינפלציה, ואני אעשה זאת בכל מחיר!

הקטר של סין ממשיך להיות ההשקעות בנכסים קבועים, אשר עלו ב-25%, כאשר ההשקעות בנדל"ן למגורים עלו בכמעט 40% במאי השנה לעומת השנה שעברה. מה שזה אומר זה שהתלות של כלכלת סין בבועת הנכסים ממשיכה לגדול, וזאת למרות שממשלה הסינית מתכננת לנתב את הכלכלה לכיוון של תלות בצריכה מקומית.
הצריכה עלתה "רק" בכ-17% וזאת למרות מאמצים גדולים מצד הממשלה לעודד צריכה ע"י תכניות שונות כמו סבסוד מוצרי חשמל לאכלוסיה הכפרית.

שוק המכוניות מתחיל לקרטע עם עלייה מינימלית במכירות של רכבים חדשים. התעשייה ציפתה לצמיחה דו-ספרתית השנה, וזה כנראה לא יקרה. בשביל לעודד את תעשיית הרכב, חידשה הממשלה את התכנית "כסף תמורת גרוטאה".

בסיכום החודשי האחרון כתבתי שהממשל האמריקאי לא ממש סגור על עצמו, כי מצד אחד הוא מנסה לתמרץ את הכלכלה אבל מצד שני הוא מגביל את הפעילות של הבנקים וע"י כך מפריע לכלכלה להשתקם.

הסינים גם כן אמביוולנטיים בהתנהגות שלהם. מצד אחד הם רוצים לקרר את הכלכלה כדי להוריד את האינפלציה ולכן הם לוחצים חזק על הבלמים – מעלים ריבית, חיזוק הרזרבות של הבנקים וכו'. אבל מצד שני הם לוחצים חזק על הגז – מסבסדים מוצרים חשמל ומכוניות, משקיעים סכומי עתק בתשתיות וכו'.

מעבר לאינפלציה שהתמריצים האלו יצרו (למרות שאני חושב שבועת התשתיות כאן מגיע לשיא, ולכן סין צריכה לדאוג מדיפלציה ולא מאינפלציה, אבל זה נושא אחר לגמרי), הבעיה שנוצרת כאן היא כמות החובות שהממשלה לוקחת על עצמה. חברת הרכבות הממשלתית נמצאת בגרעון של 2 טריליון יואן (והחוב ממשיך לצמוח כל יום), הממשלות המחוזיות חייבות יותר מ-12 טריליון יואן (ואני לא אתפלא אם בשנים הקרובות יתברר שהמספר גבוה פי כמה), הדיור הציבורי יעלה רק השנה כ-1.3 טריליון יואן וכו'.

כל החובות האלו נערמים להם וכשסין תכנס למשבר כלכלי, החובות יקשו עליה לאמץ תכניות תמרוץ.

 

מתחילת השנה התשואה של ה SPY עומדת על 7.7%. התשואה של ה DIA עומדת על 9.6%. התשואה של מדד ההאנג-סנג עומדת על 4.2%, והתשואה של התיק שלי עומדת על 6.1%.
התיק הממונף שלי נמצא בטריטוריה שלילית, אז אם הייתי מחשיב אותו, התשואה שלי הייתה יותר נמוכה.

זה המצב נכון לראשון בחודש, אבל מאז הבורסה האמריקאית נפלה קצת, ומניות הבנקים נפלו הרבה, מה שגרם לתיק שלי להיכנס עמוק לתוך טריטוריה שלילית – במיוחד אם מחשיבים את המינוף שלקחתי. כעת התשואה שלי נמוכה הן מהמדדים האמריקאים והן מההאנג-סנג.

כיום, לאור השינויים בתיק שלי בחודשים האחרונים, האופציות של וולס-פארגו תופסות נתח עצום מההון שלי, במקום השני נמצאת סטיוארט (סימול STC) ובמקום השלילי ממוקם השורט על ואלי (סימול VALE). סאונדוויל כבר נמצאת איפה שהוא בתחתית הרשימה. ההימור הזה של למכור את סאונדוויל ולהעמיס עוד אופציות של וולס ועוד סטיוארט בינתיים לא מוכיח את עצמו.

שני דברים מעיבים על מניות הבנקים בכלל ועל וולס פארגו בפרט. הראשון הוא מצב הכלכלה ומצב שוק הנדל"ן. הנתונים מהשבועיים האחרונים היו מאכזבים, מה שגרם לשוק ליפול. למרות נתונים אלו, לדעתי שוק הנדל"ן קרוב מאוד לתחתית. מחירי הבתים בשפל של כ-10 שנים (תלוי איך מחשבים את השפל – קרי לפי מחירים ראליים או נומינליים או האם משקללים בחישוב את הריבית הנמוכה וכו'). בנוסף לכך נראה כי ישנם לא מעט מקומות בהם התשואה על הנדל"ן עוברת את ה-8%. יש לי קרובי משפחה שמעוניינים לקנות בית בפיניקס ואני קצת מעורב בתהליך. לפחות בפיניקס ניתן היום לקנות בית שמניב שכירות של 8%-10% בשנה אחרי כל ההוצאות והמסים. זאת תשואה מאוד גבוהה שמראה שמחירי הבתים הגיעו כנראה לתחתית.

עוד מדד טוב לראות שאנחנו קרובים לתחתית של שוק הנדל"ן בארה"ב זאת רמת הפסימיות של הציבור בקשר למחירי הבתים. ראיתי מספר כתבות בימים האחרונים שטוענות שמחירי הבתים לא יתאוששו ושהאמריקאים ויתרו על החלום לקנות בית. אחת הכתבות היותר מצחיקות בהקשר זה הייתה כתבה של CNBC בה מסביר הפרשן מדוע מחירי הבתים לא יעלו – בגלל שיותר ויותר אמריקאים עוברים לבתי-אבות, ולכן לא צריך לבנות בתים גדולים.

הגורם השני שהביא לנפילה של מניות הבנקים זאת הרגולציה הכבדה. אני חייב להודות שזה משהו שכן מדאיג אותי קצת, ושאני ממשיך להיות מופתע כל פעם מחדש עד כמה רחוק הלכו הרגולטורים בארה"ב ועד כמה הם מערימים קשיים על הבנקים. לפני מספר ימים הייתה נפילה מאוד חדה במניות הבנקים לאחר שאחד מראשי הבנק המרכזי הודיע שצריך להעלות על יחס הלימות ההון ל-10%-14%. לפי באזל III היחס צריך לעמוד על 7% (שזה כבר הרבה יותר מה 3%-4% שהיו נהוגים בעבר). בספטמבר הקרוב יהיה סבב נוסף של מפגשים בין מנהיגי ה-G20 שם אמורים להחליט על הקשחה נוספת ביחס הלימות ההון, אבל יחס של יותר מ-10% זה משהו שאף אחד לא צפה. אם אכן זה הולך להיות הכיוון, אז רווחי הבנקים יסבלו קשות. אפילו עלייה ל-9%-10% תשפיע לא מעט על הרווחים של וולס-פארגו.

מה שהפוליטיקאים והרגולטורים עושים לבנקים זאת דוגמה טובה לפעילות פרו-מחזורית. בשנים שהבועה התנפחה לה, המינוף בשוק השתולל והבנקים נתנו הלוואה לכל מי שיש לו שתי עיניים ואף. הרגולטורים לא התערבו בחגיגה, וזאת למרות אזהרות רבות שנשמעו מאנשים כמו באפט ואחרים. הבנק המרכזי ישב בצד ונתן לבועה להתנפח. כיום כשהבעיה היא חוסר-מינוף, כאשר עסקים ואנשים פרטיים מפחדים לקחת הלוואות, הבנק המרכזי כמו גם הממשל של אובמה מקשיחים עוד יותר את הדרישות מהבנקים. ככה שמה שקורה הוא שהבנק המרכזי והפוליטיקאים במקום לווסת את הכלכלה כשיש בועה ולהמריץ אותה כשיש מיתון, שופכים שמן למדורת הבועה ומוסיפים קרח לקרה של המיתון.

אובמה גער מספר פעמים בבנקים על כך שהם לא מלווים כעת מספיק כסף, אבל איך הם יכולים להלוות, אם לא מרשים להם להלוות?
מאובמה אני לא מצפה להרבה כי הוא ממש לא מבין כלום בכלכלה ומצבה של אמריקה בשנים האחרונות מוכיח זאת, אבל ברננקי ממש מפתיע כאן. מצד אחד הוא מדפיס המון כסף, ומצד שני מעלה לבנקים את יחס הלימות ההון. מה שווה כל הכסף שהוא מדפיס, אם הוא מכריח את הבנקים להחזיק את הכסף הזה אצלם במאזנים?
במקום לתת להם לשחרר את הכסף ולתמרץ את הכלכלה, הבנקים יושבים על הרים של מזומנים. ג'ים דיימון, מנכ"ל ג'י-פי-מורגן התעמת עם ברננקי על עניין זה לפני מספר ימים והעימות יצר הרבה רעש, אבל אני בספק אם זה יעזור במשהו, ובינתיים נראה שהבנקים הולכים להמשיך לחטוף מהרגולטורים.

הנה העימות בין דיימון לברננקי:

וולס-פארגו, כך נראה, לא מאוד מתרגשים מהמהלומות שהם חוטפים מוושינגטון. הם נשמעים הרבה יותר רגועים מאשר דיימון. גם המנכ"ל וגם סמנכ"ל הכספים דיברו לאחרונה, והם נשמעים מאוד בטוחים בעתיד של הבנקים כמו גם בכך שהכלכלה מתאוששת אם כי בקצב איטי. בנוסף לכך שניהם ציינו שהמניה נסחרת כעת במחירי סוף עונה, ושהחברה מבצעת קנייה חוזרת של מניות.

דוחות ודיווחים

אנטרקום (סימול ETM) הצליחה שוב להגדיל את ההכנסות שלה ברבעון האחרון, מה שמוכיח שוב לכל מי שחושב שהרדיו מת, שסופם של רזי ברקאי וחבריו כנראה עוד רחוק מאוד. מצד שני ההוצאות של אנטרקום גדלו עוד יותר, ולכן הרווחים התרסקו מ-12 סנט למניה מלפני שנה ל-3 סנט השנה. אחת הסיבות לירידה הייתה הוצאה חד פעמים של 1.5 מליון דולר על עלויות מיזוג. אבל גם בלי הוצאה זו, הרווחים היו יורדים בחדות.

אנטרפרייז אינס (סימול ETI בלונדון) דיווחה על הסכם שכירות מעניין עם רשת המבורגרים. אחת הסיבות שהירידה במכירת בירות בבריטניה לא מאוד מטרידה אותי היא שאנטרפייז היא יותר חברת נדל"ן מאשר ספקית בירה. סך הכל רוב הפאבים נמצאים בבעלותה, ולכן אם עסקי האלכוהול יתדרדרו, הם יוכלו למצוא דרכים אחרות להרוויח כסף מהנדל"ן שבבעלותם. בעתיד סביר להניח שהם ימירו הרבה מהפאבים למסעדות, ושאחוז גדול יותר מההכנסה שלהם יגיע או ממכירת מזון או משכירות גבוהה יותר.

סאונדוויל (סימול 878 בהונג-קונג) ערכה את האספה הכללית שלה החודש. לפי מה שהצלחתי ללקט מהתקשורת, הם מתכוונים למכור שני נכסים שיועדו לבניית בתי-מלון. בנוסף הם מתכוונים השנה לקנות כשבעה נכסים. זה מספר קצת מאכזב לאור העובדה שהם במשא ומתן על 20 נכסים.
את הדירות ברחוב HEAVEN הם מתכוונים להתחיל לשווק השנה, ולפי אנשי נדל"ן מקומיים יש מצב שהם ימכרו במחיר של 18,000 דולר לרגל מרובעת. אז זה אכן יקרה, הרווח שלהם מהפרויקט יהיה אסטרונומי ויעמוד על יותר ממיליארד דולר הונג-קונגי.

פעולות בתיק

החודש נפטרתי מעוד נתח משמעותי מסאונדוויל. עכשיו המניה תופסת רק כ-5% מהתיק שלי.
כיוון שהיו לי שם יותר מ-30% מהתיק עד לא מזמן, הכסף שקיבלתי מהמכירה היה די משמעותי ופיצלתי אותו על ההשקעות הבאות:

חיזקתי את ההשקעה בסטיוארט (סימול STC) באופן די משמעותי במחירים 9.95$-10.4$.
קניתי עוד אופציות 2018 של וולס-פארגו (סימול WFC.WS) תמורת 9.93$ ו 10.11$.
מכרתי בחסר (כלומר עשיתי שורט) על עוד מניות של ואלי (סימול VALE) במחירים של 29.81$ ו 30.88$.
קניתי עוד מניות של אנטרפרייז-אינס תמורת 93 פני.

ו….. קניתי עוד מניות של פינסברי (סימול בלונדון FIF). בחודשיים האחרונים אספתי כמות יפה של מניות של פינסברי במחירים של 21.2 עד 23 פני. וגם פעם אחת תמורת 25.5 פני.

פינסברי היא מאפיה קטנה של לחמים ללא תוספות (למשל, לחם ללא גלוטן) ועוגות. את הרעיון שלח לי עמיחי ולקח לי רק כמה דקות בשביל להתלהב ממנו.
מדובר בחברה מאוד קטנה עם שווי שוק של כ-11 מליון פאונד (ומניה מאוד לא סחירה), אשר מרוויחה כיום, בזמן המשבר הכלכלי, כ 3-4 מליון פאונד בשנה. הבעיה היחידה שאני רואה בחברה זו זה המינוף הגבוה שלה – כ-40 מליון פאונד. שמתי על השקעה זו יותר מ-10% מהתיק שלי, וכיום (אחרי הנפילות ב ETI), זו ההשקעה השלישית הכי גדולה אצלי בצד הלונג, או הרביעית אם מחשיבים את ואלי.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      ייחודש הבא

 

העליתי לגוגל-דוקס את המצגת מההרצאה שנתתי באירוע של לשכת המסחר הישראלית בבייג'ינג.

המצגת כוללת רק נקודות עיקריות. בהרצאה הרחבתי יותר. למשל, בקשר לעיור בסין – שזאת אחת הנקודות המרכזיות בשלל הטיעונים של אלו שחושבים שבסין אין בועת נדל"ן, הסברתי מדוע, למרות העיור המסיבי בסין, הסינים עדיין בונים יותר מדי בתים. סך הכל, האוכלוסייה העירונית צומחת בקצב של כ-13 מליון איש בשנה, אבל הסינים בונים 1.3 מיליארד מ"ר של שטחי מגורים בערים כל שנה. בנייה שכזו מספיקה לאכלס כ-40 מליון איש (לפי 30 מ"ר לנפש).

אז אם האוכלוסייה צומחת בקצב של 13 מליון איש בשנה, מדוע בונים בשביל 40 מליון איש?

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו

אתמול קראתי לבתי את הספר "אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו", ולא יכולתי שלא לחשוב על כל בתי-ההשקעות וחברות המחקר למיניהן.

למי שלא מכיר את הספר של אפרים סידון – אוזו ומוזו היו אחים שאהבה גדולה שררה ביניהם עד שיום אחד הם רבו על עניין שולי. היחסים בין השניים הורעו והם בנו חומה שחצתה את הבית. עברו השנים, האחים התחתנו, הולידו ילדים והחומה נשארה. במשך דורות אבות סיפרו לבניהם שבצד השני של החומה מתגוררת מפלצת מסוכנת ולכן אסור לחצות את החומה. יום אחד, אחרי הרבה דורות, חצה ילד את החומה לצד השני של הבית וגילה שם ילדה קטנה וחמודה. השניים סיפרו להוריהם שבצד השני גרים אנשים בדיוק כמותם. החומה נהרסה והמשפחות אוחדו.

ואז אמרו ההורים – איך זה שבמשך כל השנים קיבלנו את הסיפור על הצד השני כמובן מאליו? איך אף פעם לא בדקנו את העובדות?

לדעתי, עוד מספר שנים אנשים רבים ישאלו את עצמם שאלות דומות בקשר לסיפור הסיני.
לפני האירוע בלשכה למדתי הרבה על ענף הנדל"ן בסין בשביל להיות מוכן טוב לכל שאלה שלא תבוא. קראתי מספר דוחות של חברות הברזל והפלדה הגדולות בעולם, ומספר דוחות של בתי-מחקר. כמו כן קראתי חומר סטטיסטי שמגיע ישר מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסינית. אי אפשר להתעלם ממספר האי דיוקים ועיוות העובדות כמו שמתוארים בדוחות של החברות וגופי המחקר. כמעט כולם מציגים נתונים שגויים, ולפעמים הטעויות כל כך גדולות שאי אפשר שלא לגרד את הראש ולשאול "מאיפה לעזאזל הם הביאו את הנתונים האלו?"

הנה דוגמה ממצגת של חברת הפלדה הגדולה בעולם (תודה לעודד מ "מדידות מה-BuySide" על הקישורית):

ניתן ללחוץ על התמונות על מנת להגדיל אותן.

אז לפי ארסלור, שטח המגורים לנפש בעיר עומד על 13 מ"ר, וזאת בניגוד לסטטיסטיקה הרשמית של סין שמדברת על יותר מ-30 מ"ר. אין לי קישורית כי זה משהו שקראתי בצ'יינה-דיילי ושכחתי לשמור את הקישורית, אבל הנה הנתונים מהשנתון הסטטיסטי לשנת 2010:

ניתן  לראות ששטח המגורים העירוני לנפש עמד בשנת 2006 על 27 מ"ר. הצמיחה היא של כמ"ר אחד בשנה, והיום זה מגיע ליותר מ-30 מ"ר. לפי ארסלור שטח המגורים לנפש עומד רק על 13 מ"ר שזה בעצם היה נכון לשנת 1988! כלומר הנתונים של אסלור מעודכנים ללפני יותר מ-20 שנה. דרך אגב, גם הנתונים שלהם על מספר הרכבים שגוי.

אז האם אסלור משקרים במצגת שלהם למשקיעים? סביר להניח שלא. יותר הגיוני שהמנהלים של אסלור גדלו בכפר קאקארוזו. הם בטח לקחו את הנתון ממצגת אחרת של איזה בית-השקעות, שלקח את המצגת ממצגת אחרת, שלקח את המצגת מכתבה בעיתון, כאשר העיתונאי ציטט מישהו, והמישהו הזה בכלל דיבר על סין של שנות ה-90.
טעויות דומות ניתן לראות בהרבה מצגות ודוחות של חברות. הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסינית מפורסמים באנגלית באינטרנט ולכן לחברות אלו אין שום תירוץ לחפיפניקיות הזאת.

עוד אנשים שנולדו בכפר קאקארוזו הם העובדים בחברת הייעוץ The Economist Intelligence Unit. הם פרסמו דוח על הנדל"ן בסין בשם The sustainability of China’s housing boom (ניתן לקרוא אותו אחרי הרשמה בחינם). נראה דווקא כי הם מדייקים בנתונים שלהם, אבל התחזיות שלהם מופרחות לגמרי. הנה מה שהם אומרים:

Between 2011 and 2020, we expect China’s urban population to increase by 26.1% or over 160m people, while urban per head disposable incomes will increase by 2.6-fold to Rmb51,310 (about US$7,500 at current exchange rates). Residential floor space per head in urban areas will increase from 30 sq metres (in 2008) to 41 sq metres by 2020

טוב, אז מה שאני יכול להגיד על זה, זה שאין שום סיכוי שבעולם שהם קראו את הנתונים הדמוגרפים בסין ועדיין טוענים שהאוכלוסייה העירונית תגדל ב-160 מליון איש בעשור הנוכחי. בשביל להראות את זה, אני אתחיל מבדיקת העשור הקודם. כמה אנשים נוספו לערים הסיניות בעשור האחרון:

ניתן לראות שבעשור הקודם נוספו לערים הסיניות כ-180 מליון תושבים. בנוסף לכך ניתן לראות כי קצב הגידול האט משמעותית לאורך השנים. בתחילת העשור הערים צמחו בכ-20 מליון תושבים בשנה, ואילו בסוף העשור הצמיחה עמדה על 13-15 מליון בשנה.

בשנים הקרובות הקצב ימשיך להאט. זאת ניתן להסיק מפירמידת הגילאים של אוכלוסיית סין:

Source: U.S. Census Bureau, International Database

הדבר הראשון שבולט בפירמידה אלו שני הבייבי-בומס – האחד שהתרחש לפני 35-45 שנה והשני לפני 20-25 שנה. כמו כן ניתן לראות שמלפני 20 שנה ישנה ירידה מסיבית במספר הלידות בסין.
ניתן להניח שרוב המהגרים לערים הם בגילאי 16-25 כאשר המסה העיקרית של המהגרים היא בטח בגילאי 18-20 – בדיוק בשלב שמסתיים התיכון והצעירים הולכים לעבוד או ללימודים אקדמיים. כלומר, המסה העיקרית של הבייבי-בום השני כבר עברה ברובה לעיר. תוך שנתיים שלוש ה-"מלאי" הזה של הבייבי-בומרס יגמר. כיום מתחילה ההגירה של חתך האוכלוסייה הבא – גילאי 15-19 שהוא קטן משמעותית מהחתך שלפניו. האוכלוסייה שהציפה את הערים בעשור הקודם מגיעה מחתכי הגיל – 20-35, ואילו בעשור הנוכחי, ההגירה תגיע מחתכי הגיל 5-20. ולכן ההגירה לערים הולכת לקטון בצורה מאוד משמעותית בעשור הנוכחי.

גם הגידול הטבעי של האוכלוסייה העירונית הולך לרדת. הסינים טעונים שהפריון לאשה עומד על 1.5 (אני חושב שזה נמוך יותר, אבל זה כבר נושא אחר). החישוב שלי קצת מפשט את העניינים אז הוא מן הסתם לא הכי מדויק, אבל הוא יכול לתת לנו תמונה כללית על מה יקרה בעשר השנים הבאות.

נניח שכל הנשים בגילאי 15-25 יילדו בעשור הבא. נקבל ש-110 מליון נשים תלדנה 165 ילדים. זה לעומת 150 מליון ילדים שנולדו בעשור הקודם. העשור הנוכחי יביא עלייה בילודה בגלל שהבייבי-בומרס השני יתחילו ללדת. ככה שבעשור הנוכחי נקבל מיני בייבי-בום שלישי. הסינים ציפו שהבייבי בום השלישי יחל כבר ב-2009 וזה עוד לא קרה. אז או שהוא מתעכב כי הנשים יולדות בגיל יותר מאוחר, או שקורה מה שאני חושב – הפריון לאשה יורד. בכל מקרה, בואו נניח שיהיה בייבי-בום שלישי ושהעשור ייוולדו 15 מליון יותר תינוקות מאשר בעשור הקודם.

עכשיו, בואו נסתכל על החלק העליון של הפירמידה – כלומר על מספר הזקנים. ניתן לראות בברור שכל חתך גדול מהחתך שמעליו. זאת התוצאה של הילודה הגבוהה שהייתה בסין עד לשנות ה 60-70 של המאה שעברה. בשביל לקבל תמונה קצת יותר מדויקת, אני חוזר לשנתון הסטטיסטי:



מספר בני ה-65 פלוס בשנת 2009 גדול בכ-25 מליון יותר מאשר בשנת 2000. לכן ניתן לצפות שמספר הפטירות בעשור הבא יהיה גבוה ביותר מ-15 מליון מאשר בעשור הקודם. ולכן, הצמיחה באוכלוסייה הסינית בעשור הנוכחי תהיה הרבה יותר נמוכה מאשר היא הייתה בעשור הקודם. זה דרך אגב גם מה שדמוגרפים הסינים אומרים – מגמת הצמיחה באוכלוסייה תאט בהדרגה עד שבערך ב-2026 האוכלוסייה תחל להצטמק.

לסיכום – בעשור הקודם האוכלוסייה העירונית צמחה ב-180 מליון איש – או ממוצע של 18 מליון איש בשנה. אבל הקצב האט ככל שהעשור התקדם, ובסוף העשור הקצב עמד על 13-15 מליון. מגמת ההאטה תימשך, ולכן סביר להניח שבעשור הבא מספר התושבים בערים יצמח בכ-100 מליון. מספר זה רחוק מאוד מה-160 מליון שצופים ה-The Economist Intelligence Unit. קשה לי להאמין שהם עברו על הנתונים כמו שאני עברתי, והגיעו למסקנות כה שונות.

מה שעצוב כמובן בכל הסיפור הזה, זה שהרבה גופים קוראים דוחות שכאלו ולוקחים את מה שכתוב כמובן מאליו. רק שלושת חברות הכרייה הגדולות בעולם מתכננות להשקיע עשרות מיליארדי דולרים בפיתוח מכרות חדשות בצפייה שהעיור בסין יימשך ויביא להמשך בבום הנדל"ני במדינה. לא חבל על כל הכסף הזה?

זהו סכום שמספיק אפילו בשביל להציל את יוון

מה שמעניין בכל הסיפור של העיור המסיבי בסין זה שזה לא הכוח האמתי שמניע את שוק הנדל"ן. העיור בעצם הרבה פחות חשוב ממה שחושבים, אבל על זה אני אכתוב ברשומה הבאה בקרוב…

החלטתי לפתוח את הרשומה הזאת לתגובות על מנת לאפשר שאלות או תגובות של אנשים שלא מסכימים עם הניתוח שלי. אני לא ארשה שום תגובה שאיינה קשורה לנושא!
כל תגובה שלא קשורה (כמו למשל "מה אתה אומר על הדוח האחרון של ETM?") תימחק ללא רחמים.