לחיות אבל אחרת

אם היו זורקים אותי בתחתית של בייג'ין מבלי להגיד לי היכן אני, בחיים לא הייתי מנחש שאני בבייג'ין. למעשה אני עדיין לא ממש משוכנע שאני אכן בבייג'ין.
אז נכון, לקחנו מטוס מישראל והוא היה אמור לנחות בבייג'ין, אבל הרי החלפנו מטוס בקייב, אז אולי העלו אותנו על המטוס הלא נכון?

בייגין של פעם

את בייג'ין אני מכיר מעולה. גרתי שם מ-1994 עד 1999. התגוררתי בארבע דירות שונות בארבעה אזורים שונים, והייתי רוכב על אופניים לכל מקום – דרך מעולה להכיר את העיר. כבר אז בייג'ין הייתה עיר גדולה, בעצם לא גדולה – ענקית. אני אומר שזאת לא עיר זאת מדינה. אם תעלה על מונית במקום די מרכזי בבייג'ין ותסע, נגיד, 20 ק"מ לאיזה כיוון שתבחר עדיין תהיה בבייג'ין, ומסביבך יהיו מליוני סינים ובתים בגובה 10 עד 20 קומות.

הדבר הבולט ביותר בבייג'ין באותה תקופה היה זיהום האוויר והלכלוך. פחם – זה מה שהיית מרגיש ברגע שדרכה רגלך בעיר. פחם שחור בכל מקום ממש כמו באוליבר טוויסט. חולצות לבנות היו לגמרי מחוץ לתחום – בלי הגזמה – הן היו מצהיבות ואז משחירות אחרי מספר פעמים שלבשת אותן. שום אבקת כביסה שבעולם לא הייתה מורידה את הפחם הזה.

הדבר השני הבולט היו האופניים. הם אומנם התמעטו בחמשת השנים שגרתי בבייג'ין, אבל גם ב-99 הם היו כלי התחבורה העיקרי, ובבייג'ין כמו בערים אחרות בסין הייתה תופעה יחודית בעולם – פקקי תנועה של אופניים. אבל באמת מי יכול להאשים את הסינים, הרי המכוניות היו הרבה מעבר למה שסיני ממוצע יכול להרשות לעצמו, והאוטובוסים?

האוטובוסים של אז זה כבר נושא לפוסט נפרד. לא רק שהם בקושי זזו, מה היה הסיכוי שלך לעלות על אחד כזה? אתה עומד לך בתחנה ומחכה לאוטובוס. לאט לאט נאספים להם עוד ועוד מלוכסני עיניים. עוברות חמש דקות ובתחנה כבר כמה עשרות סינים. עכשיו כבר כולם מבינים שהולך להיות כאן מאבק לא קל. כל אחד מסתכל לצדדים לראות מי המתחרים שלו, ומה הסיכויים שלו לעלות על האוטובוס. האוטובוס מתקרב וכולם מתחילים לשפר עמדות. כמו באיגרוף תאילנדי כל החוקים כשרים חוץ מאגרופים לפנים ובעיטות לביצים. כל אחד מנסה לנחש איפה בדיוק האוטובוס יעצור. הנהגים אהבו לשחק את המשחק – לעצור כמה מטרים קדימה או אחורה, ולראות את כולם רצים. האוטובוס מפוצץ (אלא מה?). הוא עוצר, וכולם מתחילים לרוץ. עד שנחיל העולים מגיע לדלת, חמישה או שישה נוסעים הספיקו לרדת אבל יש עוד בערך 20 שצריכים לרדת, ואלה כבר נאבקים קשות עם זרם העולים. לבסוף לאחר מאבק לא קל כל היורדים יורדים וכל העולים עולים. סך הכל 20 ירדו ו-30 עלו. עכשיו אתה נדחס כמו סרדין בחום ובלחות של הקיץ בבייג'ין, ומודה לאלוהים שאתה באוטובוס עם סינים ולא הודים. הסינים אז, כמו ההודים היום, עוד לא גילו את הדאורדורנט, אבל המזל הגדול הוא שבניגוד להודים, הסינים עם שתי השערות וחצי שמתחבאות להן בגוף, לא ממש צריכים להתבשם. אחרי מספר דקות האוטובוס מגיע לתחנה הבאה, ואתה כבר ממש לא מבין איך אפשר לדחוס מישהו פנימה, אבל איכשהו שוב יורדים 20 ועולים 30. אבל הדבר הנורא מכל היא המחשבה שאתה צריך להחליף עוד שני אוטובוסים עד שתגיע הביתה.

הסיבה מדוע האוטובוסים בבייג'ין כבר לא דחוסים

גם התחתית גדלה מאז 99.

התחתית היום

עכשיו ניתן להבין למה האוטובוסים כבר לא נראים כך:

אלא כך:

באמת הייתי צריך לכתוב על התחבורה הציבורית בפוסט נפרד. עכשיו כבר לא נשאר לי מקום לכתוב על כל הדברים האחרים שכה אפיינו את בייג'ין – הרוכלים הרבים שמילאו את המדרכות, אלפי המזללות הקטנות, מתקני האופניים וכמובן על היריקות המפורסמות.

סרן שמועתי

ממש לא התגעגעתי לבייג'ין. במשך כל השנים שחייתי בהונג-קונג תמיד מצאתי תרוץ טוב להמנע מלהגיע לכאן, וזאת למרות החברים הרבים, המשפחה וכמובן המורה שלי לטאי-צ'י שגרים כאן. פשוט לא התחשק לי לחזור לעולם השלישי.

כל בייג'ינאי שפגשתי במשך השנים אמר לי – אתה חייב לנסוע לבייג'ין. העיר השתנתה פלאים, ואתה לא תכיר אותה. אני לא קניתי את הסיפורים האלו. יש לי ידידה סינית שאמרה – בסין רק החומרה משתפרת, אבל התוכנה נשארת פרמיטיבית – כלומר סין רק בונה יותר בניינים ויותר גשרים, אבל הרמה התרבותית של האנשים לא משתנה – הם עדיין דוחפים, יורקים ומלכלכים. זה גם בדיוק מה שאני חשבתי. הסינים אלופים בלבנות מבנים גדולים, אבל הרבה יותר קשה לשנות את האופי של האנשים.

איפה החולצות הכחולות?

מסתבר שטעיתי. השינוי בבייג'ין תפס אותי לא מוכן. מילא זה שהסינים כבר לא לובשים חולצות כחולות, אבל לאיפה נעלמו הפסלים של הצ'יר מן מאו?

עד לפני עשר שנים בחצר כל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה ניצב פסל של המנהיג הדגול מאו. באורח פלא פסלים אלו נעלמו, ואני שואל את עצמי – מאיפה האומץ של מנהלי האוניברסיטאות להוריד פסלים אלו?

חזרתי למכללה בא למדתי. למדתי וגרתי שם במעונות במשך שנתיים, אבל בחיים לא הייתי מזהה את המקום. לא רק ששינו את השם של המכללה מ-"המכללה לעסקים של בייג'ין" ל "אוניברסיטה להנדסה ועסקים של בייג'ין", אלא גם כל התפאורה מסביב השתנתה. במקום שעמדו מוסלמים ממחוז שין-ג'יאנג ומכרו ששליק "כבש" (שהיה בעצם מבשר חזיר או עוף במקרה הטוב, ובמקרה הרע – עדיף לא לדעת), עומדת היום מסעדה של מקדונלד. במקום שהיו עומדים להם מתקני אופניים, ממוקמת לה סוכנות של לקסוס. אבל שיא השיאים זה מלון מריאט שממוקם מטרים ספורים מהאוניברסיטה.

זה לא המקום היחיד שהשתנה מהיסוד. כמעט כל מקום שביקרתי השתנה. העיר השתנתה כל כך שעד שאני כבר לא מכיר אותה. בייג'ין שהכרתי כל כך טוב נהפכה לעיר זרה. בייג'ין שהכרתי נעלמה וטוב שכך.

אז כן, החומרה בבייג'ין השתנתה – בניינים יותר מודרנים, כבישים רחבים יותר (למרות שהם תמיד היו רחבים), עצים רבים יותר, מערכת תחבורה משופרת וכבר לא מריחים יותר פחם באוויר.

אבל השינוי הגדול ביותר הוא דווקא באנשים. קשה להאמין שמדובר באותה האוכלוסיה שגרה בבייג'ין לפני עשר שנים. נכון, הסינים עדיין יורקים ועדיין מלכלכים, אבל הרבה פחות מבעבר. לפתע מחכים יפה לאוטובוס ולא נדחפים. הם אפילו קמים ומציעים לי מקום כשאני מחבק את התינוק שלנו.

הסינים התעשרו מאוד בשנים שלא הייתי כאן ורואים זאת בבגדים שהם לובשים, ובמכוניות שהם מחזיקים. אין ספק שלמרות שיש לי ביקורת על הממשל הסיני, מגיעות לו מחמאות רבות על השינוי הגדול שהוא חולל בסין.

בייג'ין של היום שונה לגמרי מהבייג'ין שאני מכיר. למעשה, כמו שכבר אמרתי, בהתחלה לא ממש השתכנעתי שאכן הגעתי לבייג'ין, אבל לאחר מספר ימים מצאתי את היוגורט שנהגתי לאכול בתור סטודנט. יוגורט בצנצנת חרסינה יש רק בסין!

כמה זה עולה? שאלתי. 4 יואן - ענתה המוכרת. אה? עניתי. פעם הקודמות ששאלתי זה עלה רק יואן וחצי!

פעמים רבות קורה שכשאתה מגלה חברה מעניינת וזולה, אתה גם מתחיל להסתכל על המתחרות שלה. כך שחברה אחת מובילה לחברה אחרת שמובילה לעוד חברה. כך יצא שלפני מספר שנים תיק ההשקעות שלי החל להתמלא בחברות נדל"ן מהונג-קונג, וזה גם מה שקורה עכשיו עם חברות הרדיו.

החברה החדשה שנכנסה לנבחרת היא סאלם (טיקר SALM). קניתי את המניה תמורת 1.8$ ותמורת 2$. הסיפור פה די דומה לשתי החברות האחרות שקניתי לא מזמן - אנטרקום ורדיו וואן, אם כי ישנם הבדלים מסויימים בין החברות.

סאלם על קצה המזלג

סאלם היא הערוץ 7 האמריקאי. זוהי רשת שמשדרת בעיקר שידורי דת, מוזיקה דתית ותכנים פוליטים מטעם הצד הימני של המפה הפוליטית. לחברה כמעט מאה תחנות רדיו, כמו גם מספר אתרי אינטרנט והוצאה לאור של ספרי דת. סאלם, כמו המתחרות שלה, מרוויחה בעיקר מהפרסומות שהיא משדרת בתחנות הרדיו שלה, אולם לחברה יש גם מקור הכנסה אחר – היא מוכרת זמני שידור לגופים חיצוניים – בעיקר לארגוני צדקה.

משכורות ההנהלה נמוכות יותר מאשר אלו אצל רדיו-וואן ואצל אנטרקום. כמו כן מראה ההנהלה מנהיגות נכונה בכך שהיא קיצצה לכל העובדים 5% במשכורות ולחברי ההנהלה 10%.

סאלם במספרים

שווי השוק של החברה הוא פחות מ-50 מליון דולר (לפי המחיר של 2$ למניה). גם כאן לחברה חוב ענק בסך 320 מליון דולר שמתוכו 90 מליון באג"ח. בחצי הראשון של השנה תזרים המזומנים של החברה עמד על 20 מליון דולר. חשוב לציין שזהו תזרים מזומנים של "ימי מלחמה" – כלומר החברה חתכה חזק מאוד בעלויות בגלל המצב הכלכלי הקשה. יכול להיות שחלק מהקיצוצים יישמרו גם לאחר שמצב הכלכלה ישתפר, אבל אין סיכוי שנראה תזרים מזומנים כה גבוה בעתיד. זה, דרך אגב, נכון גם לשתי חברות הרדיו האחרות שקניתי. מצד שני, כשהמצב הכלכלי ישתפר ההכנסות תעלנה, ולכן אני בהחלט רואה אפשרות שהחברה תרוויח יותר מ-20 מליון בשנה.

מה מושך אותי ברדיו

חלק מהקוראים לא אהב את ההשקעות שלי בחברות הרדיו. אני מבין את הסיבות לביקורת שלהם, ומסכים עם חלק ממנה, אבל למרות זאת אני עדיין מאוד אוהב את ההשקעה שלי בחברות אלו.

הקוראים מוטרדים בעיקר מהחוב הגדול של חברות אלו. אני אנסה להסביר למה אני לא מאוד מוטרד מהחובות של סאלם (כאשר המצב של ראדיו-וואן ושל אנטרקום די דומה למרות ההבדלים בין החברות). לסאלם חובות בסך 320 מליון דולר כאשר 90 מליון מתוכו הוא באג"ח הנושא ריבית של 7.75%.

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא – האם החברה יכולה לשלם את תשלומי הריבית? תשלומי הריבית עומדים על כ-17 מליון דולר בשנה. כאמור החברה רשמה תזרים מזומנים של 20 מליון רק בחצי השנה הראשונה, וזאת אחרי תשלומי הריבית. לכן, לדעתי, צריך לקרות משהו מאוד קיצוני להכנסות החברה בכדי שהיא לא תוכל לעמוד בתשלומי הריבית.

השאלה השניה שחשוב לשאול היא – האם תוכל החברה לשלם את החוב? נראה שהבנקים לא כל כך נלחצים מהחוב של סאלם. ניתן לראות זאת בעיקר מהריביות הנמוכות שהם גובים על הלוואות אלו, ומכך שהם העניקו לחברה קו אשראי נוסף בסך של עד 50 מליון. האג"ח של החברה, לעומת זאת, הוא נושא קצת יותר בעייתי. מועד פקיעת האג"ח הוא בדצמבר 2010. בשנה וחצי שנותרה צריכה החברה לגייס 90 מליון דולר. האם היא תוכל לעשות זאת?

נתחיל בכך שלחברה כבר יש 20 מליון דולר במזומן, וזאת מתזרים המזומנים של החברה בששת החודשים הראשונים של השנה. כמו כן, הבנקים העמידו קו אשראי על סך 50 מליון לצורך תשלום האג"ח. זאת אומר שהחברה צריכה רק עוד 20 מליון. לא נראה לי שתהיה לה בעיה גדולה להשיג סכום זה תוך שנה וחצי. אבל…. וזה האבל הגדול – החברה כנראה לא תצטרך 90 מליון, וזאת בגלל שהאג"ח נסחר כיום במחיר נמוך מערך הפקיעה (מה שנקרה באנגלית PAR). שימו לב שברבעון הראשון של השנה החברה רכשה אג"ח בשווי מליון דולר ושילמה על כך רק 300 אלף – כלומר האג"ח נסחר בפחות משליש מערכו. אין לי שום דרך להעריך כמה תשלם החברה על האג"ח שנשאר. ההערכה שלי לגבי שווי החברה תהיה שונה אם החברה תשלם 90 מליון מאשר אם היא תשלם 30 מליון. אם נניח כי החברה תשלם כ-50 מליון בכדי לקנות את האג"ח, מצב החברה לא כל כך רע. תוך שנה וחצי החוב של החברה יכול לרדת ל-230 מליון.

הערכת השווי של החברה

משקיעים רבים יגידו (כמו שאמרו כאן קוראים אחדים) – טוב, אז עוד שנה וחצי החברה תרוויח 20 או 30 מליון דולר, אבל במשך עשר שנים כל הרווחים של החברה ילכו להחזרת החובות, לפני שהיא תתחיל לתגמל את המשקיעים. אני חולק על דעה זו.

קודם כל אף אחד לא אמר שהחברה צריכה להחזיר את כל החוב. רוב החברות בעולם חיות תחת נטל חוב תמידי. לאחר שהחברה תפדה את האג"ח, הוצאות הריבית של החברה תעמודנה על כ 10-12 מליון בשנה, אם נניח שהרווחים לפני הוצאות ריבית ולפני מס יעמדו על 50 מליון, נקבל מכפיל של חמש. זהו מכפיל סביר בהחלט, ויכול להיות שכבר בשלב זה החברה תחליט לא להחזיר יותר חובות.

נניח שעוד שנה מחיר המניה יישאר במחירו הנוכחי – החברה תוכל לחלק דיבידנדים בשווי עשרה מליון דולר, דבר שיניב למשקיע 20% תשואה.

אני לא אומר שחברות אלו תקפוצנה פי 5 בוודאות, אבל יש סיכוי לא קטן שזה אכן יקרה תוך כשנתיים. הסיכון שהחברות תפשוטנה רגל קטן בהרבה מאשר הסיכוי שהן תעלנה פי 5. זאת כמובן רק דעתי האישית, ואין כאן שום המלצה על קנייתן של מניות אלו. כל משקיע צריך לקרוא את הדוחות הכספיים, ולהחליט בעצמו. כמו כן אני מודע לסיכון פה, ולכן השקעתי רק 9% מהתיק שלי בשלושת מניות אלו. למרות שאם המחירים יישארו נמוכים, אני אשקול להגדיל את ההשקעה.

מי שלא אהב את העובדה שקניתי את ETM, בוודאי יאהב עוד פחות את המניה החדשה מתעשיית הרדיו שקניתי.

לאחר שקניתי את ETM החלטתי לבדוק חברות נוספות מהתחום. מסתבר ש-ETM היא החברה הגדולה ביותר בתחום. שווי השוק של האחיות שלה קטן בהרבה, ועל פניו, רבות מהן נראות זולות מאוד. הבעיה הגדולה היא שמניות אלו מעלות עשן בזמן האחרון – כנראה שאני לא היחיד שחושב שמניות אלו זולות.

לצערי, פעלתי לאט מדי. הייתי צריך לבדוק את המתחרות של ETM מוקדם יותר, אבל קצת נרדמתי בשמירה, מה שעלה לי הרבה כסף. המניה שקניתי בשבוע שעבר היא רדיו-וואן (טיקר ROIAK). כשהתחלתי לחקור אותה, היא נסחרה תמורת 0.5$, אולם עד שלמדתי אותה ועד שזזתי, המחיר זינק, כך שקניתי אותה ביום שישי תמורת 0.7$. תכננתי לשים שם משהו בסביבות ה 4%-5% מהתיק שלי, אך הספקתי לקנות רק 1.5% לפני שמחיר המניה זינק עוד.

קצת על רדיו-וואן

רדיו-וואן היא חברה שברשותה כ-50 תחנות רדיו אשר מיועדות לקהילה השחורה בארה"ב. לחברה חוב מאוד גדול, ולכן ההשקעה בה אף יותר מסוכנת מההשקעה ב ETM. למעשה, קשה לי להאמין ש ETM תפשוט את הרגל, אבל ברדיו-וואן זאת אפשרות ממשית (אם כי לדעתי בסבירות נמוכה). שווי השוק של החברה הוא כ-50 מליון דולר. גם פה כמו ב-ETM המשקיע האינטיליגנטי צריך לחשוב בעצמו מה הסבירות שתעשיית הרדיו תתאושש. כמו שאמרתי בפוסט הקודם, אני מאמין שהסיבה לירידה ברווחים של חברות הרדיו נובעת בעיקר מהמצב הכלכלי ופחות מבעייתיות בתעשייה עצמה. במקרה ואני צודק, ובמקרה שהכלכלה תתאושש כבר בשנה הבאה, יש סיכוי שרדיו-וואן תרוויח 30 מליון דולר או יותר בשנה.

מחיר המניה לפני מספר שנים עבר את ה-20$ וזאת לעומת 0.8$ היום. בכדי לראות עד כמה מצב התעשייה עגום, מספיק להסתכל על הגרפים האלו:

הקו הכחול מייצג את מדד מניות הנאסד"ק, הקו בצבע תכלת מייצג את מניות הרדיו והקו החום מייצג את מניית רדיו-וואן (ישנן שתי דרגות של מניות – A ו D ולכן שני גרפים).

השאלה הגדולה היא האם תעשיית הרדיו באמת שווה 5% ממה שהייתה שווה רק לפני חמש שנים, או שהמצב הכלכלי הקשה שיבש את דעתו של מר שוק בקשר לתעשייה זו?

סיכונים

לרדיו וואן יש חוב ענק – כ-670 מליון – ובניגוד ל-ETM החברה לא הפחיתה השנה את החוב (אם כי לפני מספר שנים החוב עמד על יותר מ-900 מליון). במקום להפחית את החוב, ביצעה החברה רכישה עצמית של מניות בכמות שלא תיאמן. רק לפני כמה שנים לחברה היו יותר ממאה מליון מניות, ואילו כעת לחברה רק 60 מליון. כאשר רק בחצי הראשון של השנה רכשה החברה 20 מליון מניות!

פעילות זו יכולה לרמוז למשקיע עד כמה מחיר המניה זול. החברה תוך 6 חודשים רכשה רבע מהמניות שלה, וזאת רק מתזרים המזומנים שלה, ומבלי להגדיל את החוב. מאז מחיר המניה עלה, ולכן אני לא צופה רכישות בקצב כזה בעתיד. אולם גם במחיר המניה הנוכחי החברה יכולה לרכוש 10-20 מליון מניות בשנה.

נקודת החולשה העיקרית של החברה היא תוכנית הרכישות שלה. בשנים האחרונות רכשה החברה חברות מחוץ לענף הרדיו. החברה גם שותפה לתחנת טלוויזיה וגם קנתה מספר חברות אינטרנט. למשל, החברה קנתה חברת אינטרנט שפיתחה רשת חברתית לקהילה השחורה ורשת חברתית לקהילה האסייתית. מיזמים אלו רק שורפים מזומנים, וזאת בניגוד לתחנות הרדיו שמזרימות מזומנים.

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר- חיסכון

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר- תשואה

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר- זמן

השקעה בנדל"ן – האם זה כדאי

כמה כסף צריך בשביל לפרוש

משום מה בבית הספר לא מלמדים על כסף. אין שום חינוך פיננסי. כנראה שהנושא הזה לא יאה. ניתן לחשוב שכסף הוא דבר שולי או גס מדי (כנראה יותר גס ממין, כיוון שחינוך מיני בבתי הספר קיים כבר זמן רב).

למרות שאין חינוך פיננסי מאורגן, המסר שרוב הילדים מקבלים הן בבית והן בבית הספר הוא כזה – תלמד קשה -> תמצא עבודה טובה -> תרוויח הרבה כסף -> תהיה עשיר.

הבעיה בנוסחה הזאת היא שהיא רק רבע נכונה. זה נכון שהכנסה גבוהה מהווה חלק חשוב ביצירת הון, אולם היא מהווה רק חלק מהתמונה. הכנסה גבוהה כשלעצמה לא יוצרת עושר. בנוסף להכנסה גבוהה ישנם עוד שלושה פרמטרים והם – רמת החיסכון, תשואה על ההון וזמן. כל אחד מארבעת הפרמטרים חשוב, ולכן אני מתכנן לכתוב פוסט נפרד על כל אחד.

משכורת – פרמטר חשוב

אין ספק – הסיכויים של בעל משכורת גבוהה להתעשר גדולים יותר מאשר של מי שמשכורתו נמוכה. מה גם שהוא יכול לעשות זאת בקצב מהיר יותר. זה ברור למשל שלמנכ"ל של חברה גדולה שמרוויח, נגיד, מליון שקל בשנה הרבה יותר קל להתעשר מאשר למזכירה שלו שמרוויחה, נגיד, 5000 שקל בחודש.

אני בטוח שאני לא מחדש כאן שוב דבר לאף אחד. אולם יש כאן כמה השגות קטנות. קודם, לחלק מבעלי המשכורות הגבוהות יותר ישנן גם הוצאות גדולות יותר מתוקף התפקיד. עו"ד, למשל, יצטרך להוציא יותר כסף על ביגוד מאשר אינסטלטור. במקרים רבים הוא ירצה גם לנהוג במכונית יקרה יותר, לענוד שעון יוקרה וכל זאת בשביל להציג סטטוס מסוים מול הלקוחות.

עוד עניין שצריך לשקול הוא הזמן הנדרש בכדי להשיג את המשכורת הגבוהה. לרופא, למשל, נדרשות שנים רבות של לימודים, ואז שנים רבות של משכורות נמוכות לפני שהוא מגיע להכנסה מכובדת. לעומתו, אינסטלטור יכול להתחיל לעבוד ישר אחרי שחרורו מהצבא.

אופציה טובה היא לעבוד בתעשיית ההייטק. מתכנתים לא רק שמרוויחים משכורות גבוהות יחסית, אלא הם גם יכולים להתחיל לעבוד בזמן הלימודים. מה גם שהעבודה בתעשייה זו לא דורשת לבוש יקר או סמלי סטטוס אחרים. אולי סיבות אלו הובילו לפופולאריות הרבה של מקצועות ההייטק בשנים האחרונות.

האופציה הטובה ביותר היא כנראה לעבוד בחברות הפיננסיות המובילות בעולם. עד שהגעתי להונג-קונג לא כל כך נחשפתי לעולם זה. עד אז חשבתי שמשכורות ההייטק גבוהות, אבל כשראיתי כמה מרוויחים עובדים בחברות כמו לימן ברדרס (ז"ל) או גולדמן סאקס, הייתי בשוק. אנשים קצת בכירים בתעשייה מרוויחים בקלות 300 או 400 אלף דולר בשנה – לפני בונוסים. עם הבונוסים המשכורות יכולות לעבור את המליון בשנה!
כך שאם מישהו באמת רוצה להרוויח משכורת גבוהה, הוא צריך לנסות להיכנס לאחת מחברות אלו, אם כי זה לא עניין קל – צריך לפחות תואר שני באחת מהאוניברסיטאות הטובות בארה"ב (כגון קולומביה, MIT וכו').
אולי המשבר הפיננסי האחרון והשינויים ברגולציה על ענף הפיננסים יובילו לירידה במשכורות בתעשייה זאת, אבל לא הייתי חותם על כך.

משכורת גבוהה היא לא הכרח!

אני רוצה להבהיר שבאופן עקרוני אני נגד בחירת מקצוע רק לפי רמת ההכנסה שלו. זאת גם בעצם אחת המטרות של שרשור הפוסטים הזה (וגם אולי של כל הבלוג). אני חושב שאנשים צריכים להנות מהעבודה שלהם, ואני רוצה להראות שניתן גם לעבוד בעבודה עם משכורת לא גבוהה וגם להגיע לגיל מבוגר עם סכום כסף לא מבוטל. בפוסטים הבאים אני אתמקד בשלושת הנקודות האחרות, ואראה כיצד מישהו עם משכורת לא גבוהה במיוחד יכול לצבור כמות יפה של הון.

הפוסט הזה יצא לי מאוד קצר, וזאת בעיקר בגלל שאין לי הרבה מה להגיד בעניין של שכר, כי השכר שלי לא היה מאוד גבוה. אני לא מתלונן – הרווחתי יפה. עבדתי בתור מתכנת. אולם הרווחתי פחות מהממוצע בתעשייה, אבל עדיין זאת הייתה משכורת של הייטק. למרות המשכורת הלא מאוד גבוהה, הצלחתי תוך מספר מועט של שנים לצבור הון רב יותר מאשר אנשים אחרים בחברה בה עבדתי. למעשה צברתי הון רב יותר מאשר אנשים שעבדו בתפקידים הרבה יותר בכירים ממני, הרוויחו הרבה יותר ממני ועבדו הרבה יותר שנים ממני. כל זאת עשיתי על ידי כך שהשקעתי את רוב מרצי בחיזוק שני פרמטרים אחרים של צבירת ההון – חסכון ותשואה על ההון.

אחרי שבחודש שעבר העברתי סיבוב מהיר על חברה מתחום העיתונות (LEE), החודש החלטתי להתקדם טכנולוגית, ולקנות מניות של חברת רדיו.

Entercom (טיקר – ETM) היא אחת מחברות הרדיו הגדולות בארה"ב, ובבעלותה יותר ממאה תחנות רדיו. מחיר המניה התרסק בשנים האחרונות מאזור ה-40$-50$ למחיר של כ-3 דולר כיום. הסיבה – לא ידועה.
בניגוד לעיתונים שם באמת ישנה ירידה בעסקים, תחום הרדיו הוא די יציב. עד כמה שאני יודע, אותו מספר של אנשים מאזין היום לרדיו כמו לפני ארבע או חמש שנים. הרדיו הוא כלי תקשורת פסיבי שאין לו למשל תחליף בזמן הנהיגה או בזמן העבודה. טוב, תמיד אפשר לשים דיסק במקום להאזין לרזי ברקאי, אבל אפשרות זאת היתה קיימת גם לפני חמש שנים, לא?

אני מודה שאני לא בקי בכל הטכנולוגיות כגון רדיו לוויני, אבל קשה לי להאמין שיש לרדיו המסורתי תחרות רצינית כמדיום פסיבי.

ETM במספרים

שווי השוק של ETM הוא בערך 150 מליון דולר. לפני המשבר הכלכלי החברה הביאה הביתה כמעט 100 מליון מתזרים מזומנים בשנה, והרוויחה בין 50 ל-70 מליון. כמות המזומנים שהחברה ייצרה היתה מדהימה. בשנים 2006 ו 2007 החברה שילמה יותר מ-50 מליון דולר דיבידנדים ועוד נשאר לה כסף לרכישה עצמית של מניות כמו גם לרכישות של תחנות רדיו. למעשה החברה רכשה כשליש מהמניות שלה בשנים האחרונות.

ב-2008 החברה רשמה הפסד אדיר של יותר מ-500 מליון דולר, אולם הסיבה העיקרית להפסד היא מחיקות מוניטין מהרכישות היקרות שהחברה ביצעה בשנים האחרונות. אם שמים את מחיקות המוניטין בצד, החברה הרוויחה יותר מ-50 מליון, וזאת בשנה כלכלית קשה.

סביר להניח שבשנה הבאה הכלכלה תשתפר, ובנוסף לכך צריך לזכור ש-2010 היא שנת בחירות לסנאט, ופוליטיקאים לא חוסכים על פרסום.

סיכונים

ל ETM יש חוב עצום, וזאת כנראה הסיבה לירידה החדה במחיר המניה. החוב שלה עומד על 800 מליון דולר, שמתוכו אג"ח בשווי 40 מליון. למעשה עד לפני שנה שווי האג"ח של החברה עמד על יותר ממאה מליון, אולם החברה רכשה כמות מכובדת של אג"ח, וכך הורידה את עלויות הריבית שלה. החברה ממשיכה להקטין את החוב שלה. רק ברבעון האחרון החברה קנתה אג"ח בשווי של 20 מליון. בקצב הזה החברה תקנה את כל האג"ח עד סוף השנה, ובשנה הבאה היא תוכל להקטין את חובה לבנקים. אולם אם המצב הכלכלי יורע וההכנסות תרדנה, החברה תתקשה להחזיר את החוב.

עמידה בתנאי החוב – אחד מתנאי החוב של החברה עם הבנקים הוא שתזרים המזומנים התפעולי חייב להיות גבוה משישית מהחוב. בסוף הרבעון השני סך החובות של החברה עמד על 800 מליון, ותזרים המזומנים השנתי ירד ל-141 מליון (מ-151 ברבעון הקודם). כך שמכפיל החוב לתזרים עומד על 5.6. ישנה כאן סכנה שתזרים המזומנים ייפול בקצב מהיר יותר מאשר החוב, ובמקרה כזה החברה תיאלץ ללוות בריבית גבוהה יותר.

סך הכל עד כאן הסיפור נראה מאוד מבטיח. נכון שיש סיכון מסוים שהחברה תיפול תחת החוב שלה, או שהפרסמות ברדיו לא תחזורנה לימים הטובים שלהן, אבל אני חושב שסיכונים אלו כבר מתומחרים יתר על המידה. נקודה שמאוד לא אהבתי בחברה היא ההנהלה הבעייתית. ETM נשלטת ע"י משפחת פילד כאשר היו"ר ובנו המנכ"ל לוקחים משכורות מנופחות. בשנה שעברה, עקב המצב הכלכלי הקשה, החליטה החברה לא להפריש כספים לתוכנית הפנסיה של העובדים (401K). אולם המנכ"ל קיבל העלאה בשכר בסך מליון דולר! זאת פשוט בושה. כמו כן החברה ביצעה תמחור מחודש לאופציות, שגם זאת לדעתי התנהגות בלתי מוסרית.

למרות חסרונות אלו, מחיר המניה נראה לי כל כך זול שגם הפעם קניתי מניות לפני שגמרתי לקרוא את הדוח השנתי האחרון. החלטתי לקנות קצת ואם אני עדיין אוהב את הסיפור, אקנה עוד. שלשום ישר לאחר פרסום תוצאות הרבעון השני קניתי תמורת 2.95$ למניה, והמניה ישר עפה למעלה. אתמול לפני פתיחת המסחר הייתי באטרף לגמור לקרוא את הדוח. עם פתיחת המסחר המניה עוד פעם עלתה חדות, והחלטתי לקנות עוד (בניגוד לאינסטינקט שלי). גם תמורת 3.75$ (המחיר ששילמתי אתמול), החברה עדיין נסחרת בשווי שוק של 150 מליון. אם החברה באמת תחזור להרוויח בין 50 ל-70 מליון בשנה, זה עדיין מחיר מציאה.

דרך אגב, לכל מי שמתעניין מאיפה הכסף – אז לא, לא חזרתי לעבוד, אלא מכרתי חלק מהמניות של סונג-הינג-ווישן. אומנם, כמו שציינתי בחודש שעבר, אהבתי את הדוח האחרון של החברה, אבל עקב העלייה החדה במחיר, החלטתי לממש חלק.

בראשון באוגוסט עברה שנה מאז שעזבתי את עבודתי בתור מתכנת, והתחלתי להשקיע במשרה מלאה. למרות שהייתי שלם מאוד עם ההחלטה, המשבר הפיננסי שהיכה בבורסות העולם בעוצמה רבה זמן קצר לאחר שהתפטרתי מהעבודה, לא הקל עלי, ובכל זאת אני לא זוכר כמה פעמים במשך השנה אמרתי לעצמי – "איזה חיים טובים" וזה בעצם אומר הכל. לשבת בבית עם מוזיקה יפה ליד אשתי והילדים, ולקרוא דברים מעניינים בלי בוסים שאומרים מה לעשות, בלי לוחות זמנים, בלי ישיבות ובלי לחץ – בקיצור החיים יפים.

הנה סיכום השנה הראשונה שלי:

שוק ההון

כל מי שעקב אחרי הבלוג שלי בשנה האחרונה יודע שעברה עלי שנה מאוד קשה בתחום הפננסי. מספר חודשים לאחר שעזבתי את עבודתי הפסדתי בערך חצי מהכסף שלי. גם בתרחיש הכי פסימי לא התכוננתי לכזאת מפולת, והודתי על כך שכשעזבתי את העבודה ההון שלי היה גדול יותר מאשר בתכנון המקורי שלי.

הנפילה היתה כל כך גדולה עד שבשלב מסויים כבר אמרתי לעצמי שאם המניות שלי תיפולנה בעוד 10%, אני כבר אשקול להתחיל לעבוד במשרה חלקית (חשבתי למשל ללמד אנגלית בסין מספר שעות בשבוע). אולם לבסוף לא היה צורך בכך עקב ההתאוששות הגדולה במחירי המניות בחודשים האחרונים.

מבחינת השכלה פיננסית השנה הייתה מאוד פוריה. סוף סוף קראתי את הספר של בנג'מין גראהם – Security Analysis. בשנים שעבדתי פשוט לא הצלחתי למצוא זמן לקרוא ספר חשוב זה. זהו ספר של יותר מ-700 עמודים כאשר חלק מהנושאים לא קלים להבנה. קראתי את הספר לאט לאט – כל יום בערך עשרה עמודים, תוך שאני מסמן במרקר חלקים חשובים ומנסה להבין כל פיפס. הספר הזה החזיר אותי למקורות – כלומר למקורות של השקעות ערך. אחרי שקראתי כל כך הרבה ספרים בשנים האחרונות, אני די משוכנע שבשביל אנשים שכבר מתעסקים מספר שנים בשוק ההון זהו כנראה הספר הכי חשוב שנכתב על ניתוח חברות.

בנוסף לספר זה, קראתי גם מספר לא מבוטל של דוחות כספיים. התכנון המקורי שלי היה לקרוא כ-100 דוחות בשנה. אני לא חושב שעמדתי במשימה הזאת השנה, כך שיש עוד מה להשתפר בתחום זה.

למרות שלא ניתן לקבוע בוודאות, ההרגשה שלי שכלכלית המעבר היה כדאי. למרות שוויתרתי על משכורת של היי-טק, יותר מפיציתי על כך ע"י מספר השקעות שעשיתי בשנה האחרונה. אם הייתי ממשיך לעבוד במשרה מלאה, לא בטוח שהיה לי זמן לבדוק את כל ההזדמנויות שניצלתי השנה.

השכלה כללית

קראתי שני ספרים מאוד מעניינים על חשיבותו של הכישרון להצלחה בחיים (או יותר נכון מדוע כישרון לא כל כך חשוב). אני מתכוון להרחיב על עניין זה בפוסט נפרד.

השנה גם עבדתי על שיפור הזיכרון שלי וזאת אחרי שקראתי את הספר המומלץ של ערן כץ "סוד הזיכרון המצוין". אני עדיין עובד על הטכניקות מהספר, וגם על נושא זה אני מתכנן לכתוב פוסט נפרד.

את הרשימה המלאה של הספרים שקראתי ניתן למצוא בעמוד הספרים מומלצים שלי.

בריאות

התחלתי את השנה בצום ארוך של עשרים יום בהם שתיתי מים בלבד, וזאת בכדי לפתור דלקת שהייתה לי בעקב. לאחר מכן הקפדתי על תזונה נכונה, אולם לאחר מספר חודשים התחלתי להתדרדר. אומנם הפסקתי כמעט לגמרי לאכול מוצרי חלב וגם הורדתי בצורה משמעותית בכמות הבשר, אבל התחלתי עוד פעם לאכול מתוק.

כמו כן במשך השנה כמעט ולא התאמנתי בטאי-צ'י.

סך הכל אני מרוצה מההתקדמות שלי השנה. לא ישבתי כל היום וצפיתי בטלוויזיה או שיחקתי במשחקי מחשב. השקעתי המון שעות בלימוד. אומנם לא מדדתי עם סטופר, אבל ההרגשה שלי שבממוצע קראתי לפחות 7 או 8 שעות ביום – בין אם זה ספרים, עיתונים או דוחות כספיים.

התוכנית לשנה הבאה

בתחום הפיננסי אני מתכנן לעבור על כל הסימונים שלי בספר Security Analysis ולשנן את כל מה שסימנתי – ממש כמו שהייתי לומד לבחינה חשובה באוניברסיטה. כמו כן אני מתכנן לקרוא מספר רב של דוחות כספיים.

בתחום ההשכלה הכללית אני רוצה להמשיך ולעבוד על שיפור הזיכרון שלי, ואז אני חושב ללמוד לבצע חישובים בלי מחשבון – איך לכפול ולחלק במהירות ללא מחשבון.

את הבריאות אני מתכנן להעלות בסולם סדר העדיפויות ולחזור לתזונה בריאה יותר. כמו כן אני מתכנן לחזור בגדול לטאי צ'י. המטרה שלי היא להתאמן בממוצע שעתיים ביום. מאז שעברנו לבייג'ין כבר התחלתי להתאמן כל יום מוקדם בבוקר. אני קם לפני חמש ומתאמן כשעה וחצי. אני מאמין שתוך מספר שבועות הכושר שלי ישתפר וכך אוכל להעריך את משך האימונים.

מתחילת השנה תיק ההשקעות שלי עלה ב-68.2%. הדאו ג'ונס, ה – S&P 500 וההאנג-סנג עלו מתחילת השנה ב 6.4%, 10.7% ו 44.2% בהתאמה.

בצד ימין ניתן לראות תמונה של בניין שסאונדוויל החלה לרכוש לאחרונה. תמונה זאת יכולה להמחיש לכם איך סאונדוויל פועלת – היא רוכשת בניינים ישנים שנבנו לפני כמה עשרות שנים. הדירות בבניינים מוזנחות ודי זולות, אך בניינים אלו ממוקמים באזורים מרכזיים בהונג-קונג. לאחר שהיא רוכשת את כל הבניין, היא מוכרת את הקרקע או בונה בעצמה. לרוב, ניתן לבנות באזורים אלו בניינים של 30 קומות ומעלה.

פעולות בתיק

העליות החדות החודש קצת העלו את מפלס החרדה אצלי, דבר שגרם לי שוב לעבור על המניות שלי, ולבדוק האם התיק צריך שינויים ושיפורים. המטרה היא לצאת מההשקעות שנראות פחות זולות, ולשים את הכסף במניות הזולות יותר.

עקב הבדיקה החלטתי להיפטר מאמריקן-אקפרס. המניה יותר מהכפילה את עצמה מאז שקניתי אותה לפני ארבעה חודשים. ההשקעה שלי שם הייתה מאוד קטנה (פחות מאחוז מהתיק), והחלטתי לשים את הכסף במקום קצת יותר מסוכן, אבל עם סיכוי טוב להחזר גבוה.

לאחר העלייה החדה במחירי הבנקים בחודשים האחרונים, אני חושב שציבור המשקיעים כבר לא סולד מענף זה. לעומת זאת, ענף שעדיין שנוא מאוד על המשקיעים הוא העיתונות. לכולם (כולל לבאפט) ברור לגמרי שענף העיתונות נמצא בתהליכי גסיסה אחרונים. מגזרים שנואים הם דבר שתמיד שווה בדיקה, אז התחלתי לעבור על מספר חברות מהתחום. המסקנה – תעשיית העיתונות מאוד לא פופולארית, ולכן, לדעתי, ניתן לאתר שם מציאות.

לאחר מחקר מהיר החלטתי לקנות את LEE – חברה שמוציאה לאור כמה עשרות עיתונים – בעיקר מקומונים. קניתי את המניה ב-0.75$ וב 0.76$ כאשר רק לפני מספר שנים החברה נסחרה ביותר מ-40$ למניה. לחברה יש שתי בעיות עיקריות – חוב גדול ותעשיית העיתונות הדועכת. על פניו המניה נראית מאוד זולה. שווי השוק שלה הוא רק 25 מליון, ובשנים שלפני המשבר היא הרוויחה בסביבות המאתיים מליון בשנה. בדיקה מהירה שלי הראתה שרוב הסיכויים הם שהחברה תצליח לשלם את החובות שלה, ואם זה יקרה, אז החברה באמת זולה מדי. אפילו אם העיתונים המודפסים ימותו לגמרי, הכנסות החברה רק מאתרי האינטרנט שלה מגיעות לכמאה מליון בשנה. המחיר נראה לי כל כך זול שהחלטתי לקנות מהר מבלי לבדוק את הסיפור לעומק. אח"כ אם אני אוהב את הסיפור, תכננתי להכפיל את ההשקעה שלי.
כבר למחרת הקנייה המניה עלתה ב-40%, ותוך מספר ימים המניה יותר מהכפילה את עצמה, וזאת לפני שהספקתי להגדיל את ההשקעה שלי. לאחר כשבוע מכרתי את המניות תמורת 1.6$ – 110% תשואה תוך שבוע. בכסף קניתי מניות של וולס פארגו תמורת 24.96$. לאט לאט אני מגדיל את ההשקעה שלי בוולס. די ברור לי שהמניה תסחר בסביבות ה 60$-70$ תוך שנתיים שלוש. אם מחיר המניה ישאר נמוך, אני מתכנן להוסיף ולקנות בשבועות ובחודשים הבאים. אני גם מתכוון להמשיך לשים עין על LEE כמו גם על חברה אחרת מהתחום – GCI. אם מחיר המניות יירד, יש סיכוי שאקנה שוב.

כמו כן מכרתי החודש כמעט את כל המניות שלי בארטס אופטיקל (טיקר 1120). קניתי את המניה בתחילת השנה תמורת 1.59$, ומכרתי החודש תמורת 2.82$ ו 2.98$ – כלומר רווח של יותר מ-70%. ארטס אופטיקל נסחרת במכפיל רווח של יותר מ-8. בכסף קניתי עוד מניות של וולס פרגו תמורת 24.4$ ועוד מניות של טאי-פינג תמורת 1.6$. טאי-פינג נסחרת במכפיל רווח של 4, כלומר במחצי ממכפיל הרווח של ארטס-אופטיקל ולכן ההחלפה.

דוחות כספיים

מספר רב של חברות בהונג-קונג פרסמו החודש את הדוחות הכספיים לשנה הפננסית שמסתיימת ב-31 במרץ. אולם אני אתחיל דווקא בדוחות של וולס.

הרווחים של וולס לפני מחיקה של חובות רעים ולפני מס (מה שנקרא PTPP) הגיעו הרבעון ל-9.8 מיליארד דולר, מה שאומר שהם בדרך הנכונה לרווח PTPP של 40 מיליארד בשנה. החדשות הרעות לכאורה היו הגידול החד במספר החובות האבודים מ-12.6 מיליארד ברבעון הקודם ליותר מ-18 מיליארד ברבעון הנוכחי. למרות גידול זה אני עדיין חושב שהחברה במצב טוב מאוד. בגדול אני רואה את המצב של וולס כך – השנה וולס צריכה רק לעמוד בתנאים שהרגולטורים העמידו לבנקים, שנה הבאה וולס תחזיר את כספי הסיוע שהיא קיבלה ובעוד שנתיים וולס תוכל להרוויח 20 מיליארד דולר. בנתיים וולס מתקדמת בקצב הנכון, כאשר למרות הגידול במספר החובות האבודים, החברה הרוויחה מספיק בשביל לעמוד בתנאי הרגולטור. כך שמעכשיו כל רווחי החברה יוכלו לשמש להחזר הסיוע.

סונג-הינג-וישין (טיקר 0125) – זאת ההשקעה השלישית הכי גדולה שלי (אחרי סאונדוויל ווולס). החברה דיווחה על ירידה של 20% ברווחים, וחתכה את הדיבידנד בשיעור דומה. סך הכל תוצאה מאוד טובה לשנת שפל, כך שאני מאוד מרוצה.

דקה (טיקר 0997) – הדוחות היו הרבה יותר גרועים ממה שציפיתי. הרווחים ירדו ב-38%, צבר ההזמנות של החברה ירד לרמה הנמוכה ביותר מזה יותר מ-4 שנים והחברה ביטלה את תשלום הדיבידנד.

צ'יני (טיקר 0216) – החברה ממשיכה להפתיע לטובה, ואני מתחיל יותר ויותר לאהוב אותה. העיתוי שלה בקנייה ומכירה של נכסים הוא מדהים – חלק עקב החלטות הנהלה נכונות וחלק פשוט במזל. כזכור, החברה מכרה כמה נכסים בהונג-קונג באוגוסט שנה שעברה – בדיוק בשיא. כמו כן בשנים האחרונות החברה קנתה מספר רק של קרקעות בסין, וכיום היא מפתחת אותן – בדיוק בשיא המשבר כלומר בדיוק כשהריבית נמוכה ועלות החומרים בשפל. והקצפת – בתחילת השנה החברה החלה למכור דירות בסין – בדיוק כאשר ממשלת סין שחררה את חבילת הסיוע למשק דבר שהקפיץ את מחירי הדירות בסין. השילוב של עלות פיתוח נמוכה עם מחירי דיור גבוהים יגרום לרווחים מאוד יפים בחודשים הקרובים.

אסיה סטנדרט – (טיקר 0129) – החברה מתחילה לעלות לי על העצבים. בשנה שעברה גייסה אסיה סטנדרט כספים רבים ובמקום להשתמש בהם לקנות נדל"ן, קנתה החברה מניות ואופציות בבורסות שונות ברחבי העולם. בנוסף לכך, חוסר המידע בדוחות הכספיים שלה והמשכורת המאוד מנופחת שמקבל המנכ"ל, מביאים אותי לידי מסקנה שכדאי למכור את המניה.

חודש שעברגגגגגגחודש הבא